הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 54870-10-15

25 נובמבר 2018

בפני כב' השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר פיני שוורצברד
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

התובע
זוהדי סואעד, ת.ז. XXXXXX488
ע"י ב"כ: עו"ד ע' אבו ריא
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ג' בחוס

פסק דין

בתובענה זו עותר התובע להכרה באירוע תאונתי מיום 9.9.13, אשר לטענתו גרם לליקוי של הפרדות רשתית בעינו הימנית, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק). הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען, בין היתר, כי אין קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בעין ימין לבין האירוע התאונתי.

לאחר שנשמעה עדות התובע, הסכימו הצדדים על התשתית העובדתית. על פי תשתית עובדתית מוסכמת זו, בתקופה הרלוונטית הועסק התובע, שהוא יליד 15.6.90, כעובד שכיר בתפקיד עובד מטבח בבית קפה "גרג" בקרית חיים. התובע עבד מיום 1.7.13 ועד לפגיעתו ביום 9.9.13 וזאת בתפקיד שטיפת כלים. ביום 9.9.13 ארע לתובע אירוע תאונתי בעבודה: תוך כדי שטיפת כלים במהלך משמרת לילה, בסביבות השעה 23:30, ותוך כדי שהתובע פעל למילוי נוזל כלים מתוך ג'ריקן לתוך בקבוק של נוזל כלים, כאשר הניח את הג'ריקן על הרצפה, ניתז מתוך הג'ריקן לתוך עין ימין של התובע נוזל ניקוי כלים. ראייתו של התובע התערפלה כתוצאה מכך. התובע החל לשפשף את עין ימין, זז לאחור ונחבט בתקרה נמוכה שגובהה בגובה העיניים וקיבל מכה באזור הרכה הימנית של הראש. השתלשלות עניינים זו שארעה לתובע ביום 9.9.13 תכונה להלן- האירוע התאונתי. התובע הפסיק את עבודתו לאחר האירוע התאונתי והופנה לטיפול בבית חולים בני ציון בחיפה, שם עבר ניתוח לתיקון היפרדות רשתית בעין ימין וטיפול לייזר לשתי העיניים, ואושפז מיום 10.9.13 עד יום 13.9.13.

לא היה חולק גם כי התובע ידוע כסובל שנים מקוצר ראיה גבוהה בשתי העיניים ונוכחות לטיס, ניוון וחורים קטנים בהיקף הרשתית בעין ימין; כי ביום 10.9.13 התלונן התובע בבית חולים על הפרעה בעיניים מזה כחודש ימים; וכי בהמשך התובע עבר ניתוחים נוספים, וניתוח אחרון מיום 13.10.14, להוצאת סיליקון מעין ימין ושוחרר ביום 17.10.14, הכל כעולה מהחומר הרפואי.

עוד הוסכם כי בעניינו של התובע יש למנות מומחה-יועץ רפואי בתחום מחלות העיניים, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין ליקויו של התובע.

על בסיס הסכמות הצדדים, מונה פרופ' מרדכי סילנפרוינד, מומחה למחלות עיניים, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה), על מנת להשיב על השאלות מהו הליקוי ממנו סובל התובע, והאם קיים קשר סיבתי בינו לבין האירוע התאונתי. במסגרת חוות דעתו ותשובותיו שניתנו בשני סבבים שונים של שאלות הבהרה, הסביר המומחה כי התובע סובל מהיפרדות רשתית בעין ימין; כי קיננו בתובע גורמי סיכון שגרמו לכך שיהיה בסיכון גבוה לפתח ליקוי זה של היפרדות רשתית; וכן שלל מפורשות, על בסיס נסיונו המקצועי וידיעותיו בתחום הליקוי, קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לליקוי ממנו סובל התובע.

בפסק הדין שנתנו ביום 15.5.17 הכרענו כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה במלואה, ופירטנו שם את טעמינו לכך. עוד דחינו את טענות התובע בסיכומיו, עת הבהרנו כי המומחה לא סתר את עצמו ביחס לחוות דעת שנתן במקרה אחר וכי אין הוא דוגל באסכולה המחמירה עם התובע.

המערער הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (בתיק עב"ל (ארצי) 46063-06-17). ביום 27.11.17 קבע בית הדין הארצי בפסק דינו, כי יש להשיב את עניינו של התובע לבית דין זה, לשם מינוי מומחה-יועץ רפואי נוסף (להלן- פסק דינו של בית הדין הארצי).

בהתאם לאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי, מונתה ד"ר טובה מה-נעים, מומחית ברפואת עיניים, כמומחית-יועצת רפואית נוספת בתחום העיניים (להלן- המומחית), וזאת התבקשה להשיב על השאלות הבאות:
"א. מהי המחלה ממנה סובל התובע בעין ימין, כעולה מהתעודות הרפואיות?
ב. האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע, לבין האירוע התאונתי בעבודה בתאריך 9.9.13 כפי שתואר בעובדות שלעיל?"

בחוות דעתה, אשר הוגשה במסמך הנושא תאריך 12.3.18 (להלן- חוות הדעת), השיבה המומחית בין היתר כך לשאלות:
"שאלה א: המחלה ממנה סבל התובע היא הפרדות רשתית בעין ימין על רקע קרעים ברשתית. הוא נותח לתקון ההפרדות אך נותר עם ראייה לקויה בעין זו, לקויה יותר משהיתה קודם למחלה, שכן יש תעוד שגם קודם להופעת המחלה, הראייה בעין זו כמו גם בעין שמאל היתה לקויה.

שאלה ב: הארוע התאונתי כלל שני שלבים – האחד בו 'ניתז מתוך הג'ריקן לתוך עין ימין נוזל ניקוי כלים...ראייתו של התובע התערפלה כתוצאה מכך. התובע החל לשפשף את עין ימין...'.
ארוע זה של התזת סבון ניקוי לעין אינו יכל לגרום להפרדות רשתית. הוא עלול לגרום לגירוי חצוני של העין (ואגב לא תואר כל ממצא חצוני בעין בבדיקה במיון כשעתיים לאחר הארוע) אך בכל מקרה לא גורם להפרדות רשתית. בהמשך התובע 'זז לאחור ונחבט בתקרה נמוכה שגובהה בגובה העיניים וקיבל מכה באזור הרכה הימנית של הראש'.
מתוארת כאן חבלת ראש ואולי חבלה באזור ארובת העין. חבלת ראש לא נחשבת כגורם מוכר להפרדות רשתית. חבלה באזור ארובת העין – יכולה להחשב במקרים מסויימים כגורמת להפרדות רשתית. אך לא במקרה שלפנינו – וזאת משום שכשעתיים או מעט יותר לאחר החבלה המתוארת כבר נמצא[ה] אצל התובע הפרדות רשתית עם קרעים מרובים וההפרדות והיו סמנים בבדיקה שההפרדות אינה חדשה (המצאות PVR – כמפורט בהמשך).
לאור כך ש:

  1. התובע עצמו מסר על הפרעה שהחלה כחודש לפני הארוע הנדון.
  2. בבדיקת התובע לא תוארו כל סמני חבלה חצוניים, כלומר לא מדובר היה בחבלה קשה.
  3. הממצאים בנתוח – רשתית דקה ואטרופית ובעיקר PVR מעידים על הפרדות ישנה. PVR ( Proliferative vitreoretinopathy=). הוא תהליך בו מופיעים קרומים מעל ומתחת לרשתית[.] הקרומים מושכים את הרשתית ומפחיתים הסיכוי להצמדתה. PVR לרוב מופיע כסבוך לאחר נתוח הפרדות רשתית, אך לעיתים מופיע בהפרדות רשתית ממושכת:

'Typically, PVR occurs after primary retinal detachment repair; however, it can occasionally occur with longstanding primary detachments ' . (1)
הממצא הרפואי של הפרדות רשתית עם קרעים מרובים ו-PVR לא יכל להופיע תוך שעות קצרות מהחבלה מהתוארת.

כל האמור לעיל מעיד על כך שאין קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין הארוע התאונתי.
יש לזכור כי לתובע גורמי סכון משמעותיים ביותר להפרדות רשתית – והוא קוצר ראייה גבוה פתולוגי. לראייה לאחר ההפרדות עבר גם טפול לייזר מניעתי בעינו השמאלית[.] קרוב לוודאי כי בעקבות החבלה וחדירת נוזל הכלים לעין התובע עצם עין אחת ואז הבחין בליקוי הראייה שהיה קיים גם קודם בשל הפרדות הרשתית.
אנו נתקלים לעתים קרובות במטופלים עם ליקוי ראייה בעין אחת הקיים שבועות- חודשים ואפילו שנים והם מבחינים בליקוי רק כאשר הם סוגרים עין אחת מסיבה כלשהיא, אקראית".

למומחית הופנו שאלות ההבהרה הבאות:
"א. קבעת כי "בתובע קיים גורם סיכון המשמעותי ביותר המוכר להיפרדות רשתית – והוא קוצר ראיה גבוהה פתולוגי, אשר גרם לשינויים מבניים ברשתית – בין היתר ללטיס אשר קיים גם בעינו השמאלית". אם בשתי העיניים התובע סובל מגורמי סיכון משמעותיים, אז מהי הסיבה שבגללה הוא סבל רק מהיפרדות רשתית בעין ימין ולא בעין שמאלית? האם יכול להיות מצב שהתאונה הביאה לזירוז גרימת והופעת היפרדות הרשתית?

ב. מצורף לעיונך פסק דין, אשר ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בתיק מס' ב"ל 2864/09 מילינקיס רומן נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן – ענין מילינקיס), שם נדון מקרה של טבח כאשר עסק בטיגון דגים במחבת גדולה, נשפכו מים לתוך השמן שיצרו אפקט של פיצוץ עם נתז בעינו הימנית. לאחר מכן התברר כי כתוצאה מהאירוע הטבח סבל באותו מקרה מהפרדות רשתית.
פרופ' חנה סביר, מומחית עיניים, ציינה בחוות דעתה שם "כי בעין תקינה יש לשער כי הפגיעה על ידי השמן/המים היו גורמים אך ורק לשפשוף בקרנית אך לא להיפרדות רשתית" אולם בעיניים עם קוצר ראייה ושינויים בהיקף הרשתית כשל התובע, מספיקה טראומה כזו כפי שעבר התובע לתוצאה של "היפרדות רשתית".

הערת בית הדין: טרם מתן מענה לשאלה שתוצג להלן, מתבקשת המומחית ליתן דעתה לשתי הנקודות הבאות:
ראשית, כי במקרה של התובע כאן (זוהדי סואעד) לא נקבע בתשתית העובדתית כי נשפכו מים לתוך שמן שיצרו אפקט של פיצוץ עם נתז בעינו הימנית. כל שנקבע הוא כי ניתז מתוך הג'ריקן לתוך עין ימין נוזל ניקוי כלים. במקרה של התובע לא נקבע כי היה אפקט של פיצוץ.
שנית, כעולה מפסק הדין בענין מילינקיס, חוות הדעת של פרופ' חנה סביר בהליך בענין מילינקיס לא היתה חוות דעת של מומחית-יועצת רפואית שמונתה על ידי בית הדין בהליך שם, אלא חוות דעת שניתנה על ידה לאחר שמונתה על ידי בית משפט כמומחית רפואית בהליך אחר שבין התובע לבין צד ג'.

השאלה המופנית למומחית:
האם במקרה של התובע הסובל מקוצר ראיה גבוה, היה בהתזה עצמה של נוזל הכלים לתוך העין, כדי לגרום להפרדות רשתית?"

בתשובותיה, אשר הוגשו במסמך הנושא תאריך 25.6.18, השיבה המומחית באופן הבא:
"תשובה לשאלה 1 א.
קוצר ראייה גבוה מאוד כפי שהיה לתובע הוא גורם סיכון משמעותי ביותר להפרדות רשתית. עובדה זו ידועה, מוכרת ומהווה ידע בסיסי ברפואת עיניים.
מסיבה זו, טופל התובע, לאחר שנגרמה לו הפרדות רשתית בעין ימין, בלייזר לאזורי לטיס ברשתית בעין שמאל, זאת על אף שלא היו שם קרעים או הפרדות. מטרת הטיפול היא להקטין את הסיכוי שהתובע יפתח הפרדות רשתית גם בעין השנייה.
יש לציין כי לרוב הפרדות רשתית לא מופיעה בו זמנית בשתי העיניים. (במקרים של הפרדות רשתית עקב קרע).
התובע במהלך כל חייו יהא בסיכון מוגבר לעומת האוכלוסייה הכללית להפרדות רשתית בעין השמאלית (שנקווה שלא תתרחש). משום כך יהא עליו להיות במעקב עיניים שגרתי תקופתי.
באשר לאפשרות כי התאונה הביאה ל'זירוז גרימת והופעת הפרדות הרשתית' הרי שכפי שפורט בחוות דעתי מיום 12-3-2018 בסיכום ובדיון ובתשובה לשאלות כבוד השופט, הרי שלדעתי לא התאונה הנדונה היא שגרמה 'לזירוז גרימת והופעת הפרדות הרשתית'.

תשובה לשאלה 1 ב.
בפסק-הדין המוזכר בשאלה זו, האירוע התאונתי הוא 'אפקט של פיצוץ עם נתז'. מבחינה רפואית יש כאן הבדל מהותי.
באפקט של פיצוץ יש השפעה גם על החלקים האחוריים- הפנימיים של העין. במקרה הנדון כאן העובדות שנקבעו על ידי כבוד השופט הן כי "ניתז מתוך הג'ריקן לתוך עין ימין נוזל ניקוי כלים'. גם בהערת בית הדין אשר צורפה לשאלת ההבהרה נקבע במפורש כי 'במקרה של התובע לא נקבע כי היה אפקט של פיצוץ'. התזת נוזל ניקוי כלים לעין, כפי שנקבע כי התרחשה במקרה שלפנינו, אינה פוגעת בחלקים הפנימיים של העין – דהיינו ברשתית, ואין הסבר רפואי כיצד ארוע כזה מביא להפרדות רשתית.
לפיכך, אני סבורה כי במקרה של התובע הסובל מקוצר ראייה גבוה, לא היה בהתזה עצמה של נוזל הכלים לתוך העין כדי לגרום להפרדות רשתית."

התובע, בסיכומיו, טוען כי יש לדחות את מסקנות המומחית. לפי התובע, קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית המחייבת לסטות מחוות דעתה. התובע טוען כי המומחית לא השיבה באופן מלא לשאלות שהופנו אליה, ונותר ספק בדבר אימוץ חוות דעתה. כך, לפי התובע, המומחית לא התייחסה להשפעה אפשרית של שפשוף עינו לאחר כניסת נוזל הניקוי; כך, מציין התובע, שלא ברור כיצד המומחית מיישבת בין הטענה שהתובע היה בסיכון לסבול מהפרדות רשתית עקב קוצר הראייה גבוה ממנו סבל בשתי עיניו, לעובדה שליקוי זה התרחש רק בעינו הימנית, אשר נפגעה במסגרת האירוע התאונתי; עוד טוען התובע כי המומחית לא נתנה דעתה לאפשרות כי האירוע התאונתי הביא לזירוז הנזק בעין ימין שלו - הפרדות הרשתית - שאולי הייתה נדחית למועד מאוחר יותר, אלמלא התאונה.

הנתבע, מנגד, עותר כי בית הדין יאמץ את חוות דעת המומחית, אשר קבעה מפורשות כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 9.9.13, בעבודתו של התובע, לליקוי של היפרדות רשתית, וכי זהו ליקוי שמקורו במצבו התחלואתי של התובע. לפי הנתבע, תשובותיה של המומחית לשאלות שהופנו אליה היו ענייניות ומנומקות, ואין הצדקה משפטית לסטות מהן. כך, לפי הנתבע, המומחית אף התייחסה לפסיקה אליה הופנתה, והבחינה בין נסיבות המקרה שם לאלה שרלבנטיות בעניינו של התובע. הנתבע עוד מוסיף כי המומחית אינה חייבת להוכיח מהם הגורמים שהביאו לליקוי ממנו סובל התובע, אלא די בכך שתבהיר האם מתקיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לליקוי של היפרדות רשתית בעין ימין- שאלה עליה השיבה המומחית באופן חד משמעי, בשלילה. הנתבע מוסיף כי המומחית התייחסה מפורשות לשתי החבלות שארעו לתובע ביום 9.9.13 - התזת סבון ניקוי לעינו הימנית וכן מכה שקיבל באזור הרכה הימנית של ראשו, והסבירה מדוע אף אחד מאותם תרחישים לא גרם לליקויו של התובע.

לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית שהוסכמה על הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. בבסיס קביעתנו זו מצויה חוות דעתה של המומחית, ותשובותיה לשאלות ההבהרה ( להלן יכונו אלה יחדיו- חוות הדעת). אנו קובעים כי חוות הדעת הייתה ברורה ומקיפה, והתייחסה לכל השאלות שהופנו למומחית באופן מלא ועקבי. קריאה של חוות הדעת במלואה מעלה כי המומחית יישמה את ידיעותיה וניסיונה המקצועי בתחום הליקוי הרלבנטי על עובדות מקרהו של התובע, כפי שהוצגו במסגרת התשתית העובדתית, ולא מצאנו טעם לסטות מחוות דעת זו.    

המומחית מצאה כי התובע סבל מהפרדות רשתית בעין ימין על רקע קרעים ברשתית. היא הוסיפה כי גם ניתוח שעבר התובע בעין זו לתיקון הליקוי הותיר אותו עם ראייה לקויה בעין זו, יותר משהייתה קודם למחלה. המומחית עמדה על כך שאף עובר להיפרדות הרשתית בעינו הימנית, ראייתו של התובע בשתי עיניו הייתה לקויה. לפי המומחית, התובע סבל מגורם סיכון משמעותי לליקוי זה, על פי הידע המקצועי המוכר בתחום מחלו העיניים, והוא קוצר ראייה גבוה פתולוגי. לגישתה, קוצר ראייה זה היה האחראי להיפרדות הרשתית שארעה לתובע עוד קודם לאירוע התאונתי, אולם ייתכן והתובע לא הבחין בה. המומחית עוד הוסיפה כי על מנת להפחית את הסיכוי לפתח היפרדות רשתית גם בעינו השמאלית, לאור העובדה כי גורם הסיכון של קוצר ראייה עדיין קיים בתובע, טופל התובע בלייזר לאזורי לטיס ברשתית בעין שמאל, על אף שעדיין לא זוהו שם קרעים או הפרדות.

המומחית בחנה את שלביו השונים של האירוע התאונתי, וקבעה כי אף אחד מהם לא היה כזה שמוכר כגורם להיפרדות רשתית. ראשית, התזת סבון ניקוי לעין, אשר לפי המומחית עשוי להביא לגירוי חיצוני של העין - ממצא שלא זוהה אצל התובע בסמוך לאחר האירוע התאונתי – אולם בכל מקרה לא מהווה גורם להפרדות רשתית; ושנית, חבלת ראש, אשר אינה נחשבת כגורם מוכר להפרדות רשתית. המומחית ציינה כי במידה וחבלת הראש ארעה בסמוך לאזור ארובת העין, יכול הדבר להוות גורם להפרדות רשתית. ואולם, לפי המומחית, בנסיבות המקרה של התובע, לא ייתכן קשר סיבתי בין השניים, וזאת ממספר טעמים: העובדה כי בסמוך לאחר הפגיעה בראש כבר נמצא אצל התובע הליקוי של היפרדות רשתית עם קרעים מרובים, והיו סימנים בבדיקה שהעידו שזהו אינו מצב חדש; העובדה שהתובע עצמו מסר על הפרעה שהחלה כחודש לפני האירוע התאונתי; העובדה כי לא קיים תיעוד על חבלה קשה עקב הפגיעה בראש; וכן כי הממצאים בניתוח היו כאלה שתאמו היפרדות רשתית ממושכת.

המומחית התייחסה גם לשאלת אפשרות היות האירוע התאונתי "זרז", אשר האיץ את גרימת והופעת הפרדות הרשתית, והשיבה על כך בשלילה.

המומחית עוד הבחינה בין נסיבות המקרה בפסק הדין בעניין מילינקיס, אליו הפנה התובע, לבין האירוע התאונתי, והבהירה כי אין ללמוד ממסקנת המומחית במקרה שם אודות קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי לאירוע התאונתי שעבר התובע במקרה דנן. זאת, לאור העובדה כי במקרה שם האירוע התאונתי היה "אפקט של פיצוץ עם נתז", בניגוד למה שארע לתובע. המומחית הסבירה כי מבחינה רפואית מדובר בהבדל מהותי. לפי המומחית, באפקט של פיצוץ יש השפעה גם על החלקים האחוריים – הפנימיים של העין, בעוד שהתזת נוזל כלים אינה פוגעת בחלקים הפנימיים של העין, כדוגמת הרשתית, ולא קיים הסבר רפואי הקושר בין השניים.

הנה כי כן, המומחית זיהתה את הליקוי ממנו סבל התובע – הפרדות רשתית בעינו הימנית - אולם הבהירה מפורשות כי מקורו בגורם סיכון משמעותי שקיים בתובע, ואף עשוי להביא לתוצאה דומה בעינו השמאלית, ללא קשר לאירוע התאונתי, על שלביו השונים.

אנו דוחים את טענת התובע, כי המומחית לא התייחסה להשפעת אקט השפשוף בעינו הימנית על ליקויו. זאת, לאור העובדה כי בעמוד 3 לחוות דעתה של המומחית מיום 12.3.18 היא מתארת בפירוט את שני החלקים של האירוע התאונתי, ומציינת את האקט של שפשוף העיניים. היא גם מתייחסת לשפשוף העיניים בפרק " המהלך הרפואי לפי המסמכים שעמדו בפניי" (עמוד 1 לחוות הדעת). היינו, אין לומר שהמומחית התעלמה מהתרחשות זו. העובדה שהמומחית לא מצאה לנכון להקנות משקל כלשהו לאקט זה כגורם בעל השפעה על ליקויו של התובע, אינה מלמדת דווקא כי היא התעלמה ממנו, אלא כי לא סברה שהשפעה כזו כלל קיימת.

עוד אין לקבל את הטענה כי המומחית לא נתנה הסבר משביע רצון לכך שדווקא בעין שנפגעה במסגרת האירוע התאונתי זוהה הליקוי של היפרדות רשתית, הגם שבהתאם לחוות דעתה גורם הסיכון המשמעותי שהביא לליקוי קיים בשתי עיניו. עיון בחוות דעתה של המומחית מראה כי המומחית התייחסה בפירוט לטענה זו. כך, הסבירה המומחית כי לרוב לא מופיעה היפרדות רשתית בשתי העיניים בו זמנית, כאשר מקורה בקרע. כך, הסבירה המומחית כי לאור קוצר הראייה ממנו סובל התובע, הוא ימשיך להיות בכל חייו בסיכון מוגבר להפרדות רשתית בעין השמאלית, הגם שעבר הליך ניתוחי בעין זו, על מנת לנסות ולמנוע הפרדות רשתית גם שם.

עוד יש לדחות את טענת התובע כי המומחית לא התייחסה לאפשרות כי האירוע התאונתי שימש, לכל הפחות, לזירוז הליקוי של הפרדות רשתית, שכן אלמלא התאונה לא היה נאלץ תובע לעבור ניתוחים בעינו הימנית, שגרמו לו לאבד את ראייתו בעין זו. לפי התובע, במידה והאירוע התאונתי לא היה מתרחש, הוא היה פונה לקבלת טיפול מניעתי גם בעינו הימנית, והיה נמנע מעיוורון בעין זו. ראשית, נציין כי המומחית הבהירה כי האירוע התאונתי לא שימש כ"זרז" לבוא הליקוי, לאחר שנשאלה על כך מפורשות. שנית, המומחית עוד ציינה כי הליקוי של היפרדות רשתית ארע עוד בטרם לאירוע התאונתי, כך בהתאם לממצאים שזוהו במהלך הטיפול בתובע. היינו, אף ללא התרחשותו של האירוע התאונתי לא היה די בטיפול מניעתי בעינו הימנית של התובע – כפי שניתן בעינו השמאלית – על מנת להשיב לו את ראייתו.

התוצאה הינה כי שני מומחים-יועצים רפואיים שמונו על ידי בית הדין – פרופ' סילנפרוינד וד"ר מה-נעים – קבעו, כל אחד בנפרד, כי אין קשר סיבתי בין הליקוי של הפרדות רשתית בעין ימין לבין האירוע התאונתי. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, (25 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יוסף מרקו

אסף הראל, שופט

נציג ציבור (עובדים)
מר פיני שוורצברד