הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 48156-01-17

19 מאי 2017
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
תורכי מסרי ת"ז XXXXXX606
ע"י ב"כ: עו"דעבאס תרואת
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 18/11/16 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 1/4/16 ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. המערער יליד 1975, פחח במקצועו. המשיב הכיר בתסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל המערער כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

3. הוועדה הרפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 17/3/16, וקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 44%, מיום 1/4/16. הוועדה שבה והתכנסה ביום 28/7/16, דנה בשאלת הפעלת תקנה 15 , וקבעה, כי אין מקום לה גדלת דרגת הנכות.

4. המשיב הגיש ביום 14/8/16 ערר כנגד החלטה זו בטענה, כי "טעתה הוועדה הרפואית בהחלטתה בהעדר התאמה בין הבדיקה הקלינית והבדיקה הנוירולוגית והפיזיולוגית לבין הסעיפים שנקבעו בוועדה". בערר נטען, כי הנכות שנקבעה למערער אינה מתאימה להפרעה סנסורית.

5. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 18/11/16, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירוכירוגיה ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על נימולים בשתי הידיים, ורשמה את טיעוני בא כוחו בסעיף 5 לפרוטוקול. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים, ובסעיף 6 לפרוטוקול סקרה את ממצאי בדיקות ה-EMG מיום 8/2/15 ו-25/11/16, תוך השוואה ביניהן. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, שממצאיה פורטו בהרחבה בסעיף 7 לפרוטוקול. המערער אובחן כסובל מתסמונת תעלה קרפלית דו צדדית.

הוועדה סיכמה את החלטתה כדלקמן:

"לנוכח בדיקה גופנית ללא סימני דלדול שרירים וללא התאמה במבחני המתיחה והגירוי התחושתי, ולכן הערר מתקבל, שאין מדובר בתסמונת תעלה קרפלית מוטורית בדרגת נכות בינונית. הוועדה מקבלת את הערר וקובעת תסמונת תעלה קרפלית בצורה קלה, וקובעת 10% לכל יד לפי סעיף 31(4)(א)(II) לכל צד".

טענות הצדדים

6. לטענת המערער, שגתה הוועדה משלא הזהירה אותו טרם הפחתת הנכות. נטען עוד, כי הוועדה לא נימקה את החלטתה ביחס להחלטת הוועדה מדרג ראשון, לא רשמה כראוי את תלונות המערער, ואף נפל פגם עת נבדק המערער על ידי חבר הוועדה המומחה בנוירולוגיה.

7. לטענת המשיב, הוועדה ערכה למשיב בדיקה קלינית מקיפה בתחום האורטופדי והנוירולוגי, פירטה את ממצאיה והסבירה את מסקנותיה הרפואיות באופן מנומק וברור, כך שלא עלה בידי המערער להצביע על טעות משפטית בהחלטתה.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

9. אקדים ואומר, כי הערעור מכוון כנגד קביעות רפואיות מובהקות. בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא, כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.

10. כתב הערעור עוסק בהרחבה בטענות המערער כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. המערער טוען כנגד קביעותיה הרפואיות של הוועדה הרפואית מיום 28/7/16, אולם יש לזכור, כי המערער לא הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית, והעלה את השגותיו רק בשלב הערעור בפני בית הדין.

טיעון דומה כבר הועלה ונדחה על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בפרשת שטרן, שם נקבע כך:

"... הוועדה הרפואית, וכמוה גם הוועדה לעררים, מתאפיינות בהיותן טריבונל מקצועי-רפואי שבמסגרתו נלמדים הנתונים הרפואיים והעובדות הרלוונטיות. תפקיד שתי הוועדות כאחת הוא לנתח עובדות ונתונים אלה ולתרגם את הפגימות והליקויים שנמצאו לאחוזי נכות ...
מאפיינים אלה של הוועדה לעררים הם העומדים ביסוד ההלכה שלפיה רשאית הוועדה לבחון מומים וחוליים, שלא נכללו במסגרת הערר שהוגש על-מנת שתתקבל תמונה מלאה על אודות מצב הנפגע לאשורו. ... אין אפוא מקום להשקיף על הוועדה לעררים כעל ערכאת ערעור 'טיפוסית', שכל תפקידה מתמצה בקיום ביקורת על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. אדרבה ההליך בפני הוועדה לעררים, על-פי הסמכויות הרחבות שהוקנו לוועדה זו, מחייב כניסה מחדש לעובי הקורה וקביעת מימצאים עדכניים, על-פי מכלול הנתונים המובאים בפניה ועל-פי הבדיקות שהיא מקיימת. אכן, 'לוועדת הערר מוקנות כל הסמכויות המוקנות לוועדה הרפואית, והיא מוסמכת לבדוק מחדש את מצבו של הנכה' ..." ( בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4) 443, 463 (2003), ההדגשות במקור, ר.ר.).

הנה כי כן, אפילו יש ממש בטענת המערער על קביעות הוועדה מן הדרג הראשון, כל עוד התאפשר הדבר לפני הוועדה הרפואית לעררים, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להליך הוגן, כנטען על ידו. על כך עוד יש להוסיף ולומר כי על פי הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 בית הדין מוסמך לבחון אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, ואין הוא מעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הדרג הראשון (ראו: בר"ע 54346-05-16 אשר שרביט – המוסד לביטוח לאומי, כב' השופטת רונית רוזנפלד, החלטה מיום 22/9/16).

11. אוסיף בהקשר זה, כי אין לקבל את טענת המערער לפיה היה על הוועדה לנמק את החלטתה בהשוואה להחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. לפי תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לאשר החלטת הוועדה מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה. בקשר לתקנה זו נקבע, כי ועדה רפואית לעררים אינה כבולה לנוסח הערר שלפניה ועליה לבטא את ממצאיה אף בהעדר ערעור בנקודה זו או אחרת (בג"ץ 296/83 וייס נ' הוועדה הרפואית לעררים על פי תקנות מס הכנסה, פ"ד יב 95; עב"ל 179/09 הלימי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 7/4/10).

12. לפיכך, נדחות טענות הערעור ככל שהן מופנות כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. אף נדחית הטענה שהוועדה לא היתה מוסמכת לדון בערר המשיב, מאחר שהוגש באיחור. גם טענה זו אין מקומה להתברר במסגרת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. אולם, למעלה מן הצורך ייאמר, כי החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון ניתנה ביום 28/7/16, וערר המוסד הוגש ביום 14/8/16, כך שבמועד הגשת הערר טרם חלפו 60 ימים ממועד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

13. המערער הוסיף וטען, כי הוועדה שגתה ברישום תלונותיו. לפי הטענה, המערער התלונן על תחושת נימול באצבעות 1, 2 ו-3, בעוד שבפרוטוקול הוועדה צוין מפי המערער "נימולים בשתי ידיים". דין הטענה להידחות. בעניין זה ההלכה הפסוקה קובעת, כי לא ניתן להעלות בערכאת ערעור טענה עובדתית בעלמא כלפי הוועדה ולבקש בעקבות טענה זו לפסול החלטתה (דב"ע נז/71-01 שלמה דלויה – המוסד לביטוח לאומי).

למעלה מכך: בהיותה גוף סטטוטורי, מעין שיפוטי מובהק, מחויבת הוועדה לניהול פרוטוקול תקין, ולרישום עיקרי הדברים למען תדע ערכאת הערעור את אשר התרחש בפניה (דב"ע לא/45-0 עמר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 25). חזקה על הוועדה שפעלה כרשות שלטונית באופן תקין ובהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי, ולכן אין לנו אלא לסמוך היום על הפרוטוקול שנרשם על ידי הוועדה. המערער לא הגיש תצהיר בנוגע לטענה העובדתית שהעלה כנגד הרישום בפרוטוקול. אף לא נטען שהוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול. אי לכך, בהעדר כל ביסוס לטענה שרישום תלונת המערער בפרוטוקול אינו מדויק, דין הטענה להידחות.

14. לעניין הרכב הוועדה טען המערער, כי פגיעתו הינה בתחום האורטופדי, והתערבות חבר הוועדה המומחה בנוירולוגיה בעת עריכת הבדיקה הקלינית – פגעה קשות בזכותו של המערער. דין הטענה להידחות מהטעם שהפגימה של המערער, כפי שהוכרה על ידי פקיד התביעות, לאמור: תסמ ונת התעלה הקרפלית דו צדדית, הינה פגימה בתחום הנוירולוגי. נכותו של המערער נקבעה בהתאם לפריט ליקוי 31, שעניינו "עצבי הגפיים העליונים". מכאן, שבדין נערכה למערער בדיקה נוירולוגית, והמערער לא הצביע על טעות משפטית לפיה הפגיעה העצבית נבדקה על ידי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

15. לסיום, נדחית טענת המערער לפיה שגתה הוועדה משלא הזהירה אותו על כוונתה להפחית את דרגת נכותו. בהתאם לפסיקה חובת האזהרה קיימת רק בערעור שהוגש מטעם הנפגע; אולם בערעור המוגש על ידי המוסד לא מתעוררת שאלה האזהרה. לפיכך, בעניי ננו, משמדובר היה בערר של המוסד לא חלה על הוועדה חובה להזהיר את המ ערער.

סוף דבר

16. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

17. אין צו להוצאות.

18. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ז, (19 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .