הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 42729-07-15

02 מאי 2018
לפני: כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר: עדי גולד
נציג ציבור (מעסיקים) מר: אלון שוורץ

המנוחת:
עירית כהן, יורשת המנוח מר עופר כהן ז"ל
ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פילובסקי
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

החלטה

לפנינו תביעה להכרה במחלת הלוקמיה בה לקה מר עופר ז"ל (להלן – המנוח או המנוח) כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק) על דרך המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע, על יסוד הטענה לפיה במהלך שנות עבודתו נחשף המנוח לחומרים מסוכנים, לרבות לבנזן.

פתח דבר
1. המנוח, יליד 1966, הועסק בחברת סונול ישראל בע"מ ( להלן- סונול) וזאת מיום 20.5.1996 ועד למועד יציאתו לחופשת מחלה ביום 22.2.14.
במסגרת עבודתו בסונול, מילא המנוח מספר תפקידים, וביניהם נהג חלוקת מוצרי שמנים, פקיד במחלקת מוקד דלקים ומנהל מוקד שמנים.

2. ביום 13.3.14 הוגשה לנתבע תביעה להכרה במחלת הלוקמיה ממנה סבל המנוח כפגיעה בעבודה (טופס הפגיעה נספח לכתב ההגנה).
כתיאור הפגיעה נרשם בטופס התביעה "ניהול המחלקה של השמנים בחברת סונול ונהג משאית בחברת סונול".

3. ביום 4.12.14 נדחתה התביעה. במכתב פקיד התביעות (נספח לכתב ההגנה) צוינו בין הנימוקים לדחיית התביעה כי על-פי המסמכים המנוח לא עבד בחשיפה לחומרים מסוכנים, כי לא הוכח מבחינה רפואית קיומו של קשר סיבתי בין המחלה ממנה סבל המנוח לבין תנאי עבודתו וכן כי מחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. מכאן התביעה שלפנינו.

4. במהלך בירור התביעה נפטר המנוח ז"ל. בהודעה מיום 25.6.17 הודיע ב"כ על פטירתו וביקש לתקן את התביעה באופן שתצוין הגב' עירית כהן, אלמנתו של ה מנוח, התלויה והיורשת שלו, כמנוחת. הנתבע לא הגיש תגובה לעניין זה.

5. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת החשיפה של המנוח לחומרים מסוכנים וסוג החומרים אליהם נחשף. הצדדים חלוקים עוד בשאלות הנוגעות לביצוע משימות שונות אותן ביצע המנוח לטענתו בחצרי אתר סונול, לרבות עבודות ניקיון, משימות לגביהם הועלו טענות לראשונה במסגרת תצהירו של המנוח.

עדויות
6. ביום 25.1.16, ובשל מצבו הרפואי, נחקר המנוח על תצהירו במסגרת עדות מוקדמת שנשמעה בפני כב' הרשמת שגית דרוקר. עוד העיד מטעמו בפנינו מר דוד חתן.

7. מטעם הנתבע העידו העדים הבאים: מר דרור יניב - ממונה הבטיחות הארצי של סונול החל משנת 2006 ( להלן- יניב או הממונה), וכן עובדי סונול - מר רמי אילוז, מר שרון פלטי, ומר זיגו אלטרוביץ.
בנוסף, זומנו למתן עדות מר יעקב זילברמן, חוקר הנתבע (להלן – החוקר) אשר גבה הודעה מהמנוח ביום 22.6.14, וכן מר ישראל גרטי (להלן- גרטי), שהועסק בסונול בין היתר כמנהל תפעול מתקנים.

תפקידי המנוח
8. מהראיות שהוצגו בפנינו, עולה כי האתר בו הועסק המנוח ( להלן – האתר או המתקן) משמש לאחסון, מילוי, והובלת דלקים וחומרים שונים, כמו גם כמפעל לייצור שמנים וכבית מלאכה.
בשטח האתר נמצאים, בין השאר, המתקנים הבאים: מתקן למילוי דלקים, אליו מגיעות מיכליות המשמשות להובלת חומרי הדלק ( להלן – איי מילוי הדלקים); מפעל שמנים; מעבדה לביצוע בדיקות איכות ( כעולה בין השאר מדו"ח מסכם מיום 29.2.12 לבדיקות סביבתיות תעסוקתיות במתקני סונול, צורף לכתב ההגנה ולתצהיר יניב מיום 22.11.16).

9. אין מחלוקת כי המנוח הועסק כנהג משאית שמנים בין השנים 1996 – 2003 ולאחר מכן כ פקיד במוקד הדלקים וכמנהל מוקד השמנים. הצדדים היו חלוקים בשאלות הנוגעות לתקופות עבודתו של המנוח כפקיד במחלקת מוקד הדלקים וכמנהל מוקד השמנים. המנוח טען כי עבד כפקיד במחלקת מוקד הדלקים עד שנת 2013 , בעוד עמדת הנתבע היתה כי הועסק בתפקיד זה עד לשנת 2011.
בשאלה זו יש לקבל את גרסת המנוח, שהיתה עקבית ולפיה עבד כפקיד מוקד השמנים כ-4 שנים, וכמנהל מוקד השמנים בין שנה לשנה וחצי ( ש' 1-5 להודעה לחוקר; סעיף 15 לתצהיר המנוח; וכן בעדות המנוח בפרו מיום 21.6.16 בעמ ' 3-4, ש: 29 ואילך). מנגד, גרסת הנתבע נשענה על דוא"ל ששלח יניב ואשר פרט את תפקידיו השונים של המנוח ( נספח לתצהיר יניב מיום 26.10.14) . ליניב לא הוצגו שאלות בעניין זה במסגרת עדותו בבית הדין.
לאור האמור, אנו קובעים כי במהלך שנות עבודתו של המנוח בסונול, ביצע המנוח תפקידים שונים כמפורט להלן:
א. בין השנים 1996-2009 שימש כנהג חלוקת מוצרי שמנים;
ב. בין השנים 2009 עד 201 3 שימש כפקיד במחלקת מוקד דלקים;
ג. משנת 201 3 ועד מועד יציאתו לחופשת מחלה שימש המנוח כמנהל מוקד שמנים.

10. במסגרת עבודתו כנהג חלוקת שמנים עסק המנוח בעיקר בהובלת מוצרי מפעל השמנים של סונול, שהיו ארוזים בחביות או בפחים סגורים ואטומים. במסגרת עבודתו זו, שהה ברוב שעות היום מחוץ לאתר סונול.

המנוח טען ( סעיפים 7-14 לתצהירו) כי במקביל לעבודתו כנהג חלוקת שמנים ועד לשנת 2003 ביצע משימות שונות במסגרת " עבודות חצר" שבמהלך ביצוען נחשף לחומרים מסוכנים. לסוגיית החשיפה לחומרים בעת ביצוע משימה זו נשוב בהמשך.
המנוח תאר ( סעיף 8 לתצהירו) כי כנהג משאית חלוקת שמנים אמור היה לנקות את משאית השמנים מדי יומיים-שלושה, וכי גם במהלך ביצוע משימת ניקיון המשאית נחשף לחומרים מסוכנים.

11. הנתבע טען כי יש לדחות את טענתו של המנוח בכל הנוגע למשימות נוספות במהלך תקופתו עבודתו כנהג ( משימות חצר וניקוי המשאית), שכן משימות אלה נזכרו לראשונה בתצהיר המנוח, ולא צוינו בטופס התביעה או בהודעה לחוקר.

12. בשאלה זו אנו מקבלים את גרסת המנוח, לאחר שהוכח בפנינו כי המנוח ביצע " עבודות חצר" ונדרש למשימת ניקוי המשאית, וזאת במקביל לעבודתו כנהג.
טענותיו של המנוח באשר ל ביצוע "עבודות חצר" וניקוי המשאית נתמכו בתצהירו של העד חתן, שהועסק בסונול אף הוא כנהג להובלת שמנים, וזאת החל משנת 1984.
בעדותו בפנינו אישר חתן כי נהגי חלוקת שמנים נדרשו לבצע "עבודות חצר" בימים בהם לא הייתה חלוקה של שמנים, ובתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע. עוד אישר חתן כי נהגי משאיות השמנים נדרשו לנקות את משאית השמנים (פרו' מיום 8.11.16, בעמ' 4; ש: 12-18; וכן בעמ' 5; ש: 4-15 וש: 16-25).

אף עדי הנתבע, אילוז וגרטי, אישרו כי המנוח ביצע "עבודות חצר" במהלך תקופת עבודתו כנהג שמנים.
גרטי הועסק בסונול בין השנים 1975 - 2009 ובתקופה בה הועסק המנוח כנהג שמנים שימש כמנהל תפעול במתקן ( פרו' מיום 16.3.17, עמ' 33; ש: 16-22). עדותו המהימנה של העד גרטי, שהוזמן מטעם הנתבע, ניתנה לאחר שפרש לגמלאות, ומצאנו לפיכך להסתמך עליה במידה רבה בבואנו לקבוע מהם תנאי עבודתו של המנוח.
גרטי העיד כי המנוח נדרש לנקות את המשאית בה נהג מספר פעמים בשבוע תוך שימוש בחומר "דגריזר H" (פרו מיום 16.3.17 בעמ' 33; ש: 31-32 וכן בפרו: 34; ש: 15), ואישר כי המנוח ביצע "עבודות חצר" מגוונות בתדירות של בין פעם לפעמיים בחודש. גרטי העיד (פרו' מיום 16.3.17, עמ' 34; ש: 26-28):
"ש. בהערכה חודשית גסה, להערכתך כמה ימים בחודש הוא לא עסק כנהג חלוקת שמנים?
ת. בין פעם לפעמיים בשבוע וגם אז בימים האלה הוא עשה מגוון התפקידים של עבודות חצר שכללו מכל טוב, כולל ניקיונות וסדר, מלגזנות ומחסנאות."

העד אילוז, המועסק בסונול מאז 1994 ומשמש כמנהל אחזקה במועד מתן עדותו, אישר כי המנוח " התקבל לעבודה כנהג חלוקת שמנים ומתי שלא עבד כנהג, היה עובד חצר בכל מה שקשור לזה". כשנשאל מה כוללת עבודת החצר השיב כי מדובר ב"נקיונות ועוד דברים שאני לא אמור לדעת" (פרו' מיום 8.11.16, עמ' 30; ש: 21-25).

13. באשר לתדירות ביצוע עבודות החצר ביחס לעבודתו של המנוח כנהג חלוקת שמנים - תאר המנוח בתצהירו ( סעיף 9) כי מתוך שבוע עבודה בן 5 ימים הקדיש בין יום ליומיים בשבוע לעבודות חצר.
באשר לשעות העבודה, ציין המנוח כי כנהג חלוקת שמנים יום העבודה התמשך בין השעות 4:00 עד 15:15 מדי יום. לגבי שעות העבודה בביצוע עבודות חצר העיד המנוח כי יום עבודה בחצר הוא בין השעות 6:30 בבוקר ועד 14:45 ( סעיפים 10-11 לתצהיר המנוח). המנוח תאר עוד כי בימים בהם עבד בחלוקת שמנים שהה באתר בין שעתיים לשלוש ( עדות מוקדמת, פרו' מיום 21.1.16 בעמ' 6; ש: ש: 4-8).

מתכונת עבודתו של המנוח כמצוין לעיל, הן בביצוע משימת חלוקת שמנים והן בביצוע עבודות חצר, כמו גם בנוגע לשהייתו של המנוח במתקן בתקופת העבודה כנהג שמנים, נתמכה בעדותו של העד גרטי ( פרו' מיום 16.3.17, עמ: 40; ש: 26-32).

14. על יסוד האמור יש לקבוע כי בין השנים 1996 – 2009 הועסק המנוח כנהג חלוקת שמנים. בתקופה זו הקדיש למשימת חלוקת שמנים כ- 3-4 ימים בשבוע בין השעות 4:00 עד 15:00, ובימי החלוקה שהה באתר סונול כשעתיים – שלוש. במהלך שעות שהות אלה באתר נדרש המנוח בין היתר לנקות את משאית השמנים.
עוד הוכח בפנינו שבין השנים 1996 – 2003, ובמקביל לעבודתו כנהג חלוקת השמנים, ביצע המנוח בין פעם עד פעמיים בשבוע עבודות מגוונת ושונות (שיכונו להלן – "עבודת חצר") וזאת בין השעות 6:30 עד 15:15 באותם ימים.

חשיפה לחומרים בעת ביצוע עבודות חצר
15. מטעם המנוח נטען כי במסגרת עבודות החצר ביצע מגוון משימות במהלכן נחשף לחומרים מסוכנים. בין היתר נטען כי ה מנוח נחשף לחומר בנזן לבן במהלך ביצוע משימת פיצול שבוצעה במחסן חומרים מסוכנים; נחשף לגריז ושמנים מינראליים בעת ביצוע משימת פיצול גריז; וכן נחשף לדלקים ואדי דלקים שונים במסגרת עבודות ניקיון שונות שביצע.
נבחן את הטענות בנוגע למשימות השונות, אחת לאחת.

משימת פיצול במחסן לחומרים מסוכנים וחשיפה לבנזן לבן SBP:
16. המנוח תאר כי כחלק מעבודות החצר שהוטלו עליו נדרש לעסוק במילוי מכלים בחומר המכונה בנזן לבן. משימה זו בוצעה במחסן חומרים מסוכנים, שגודלו 4 X 6 מ' ולו חלון קטן. המנוח נדרש למלא מכלים בני 18 ליטר כ"א בבנזן מתוך מיכל ענק שהכיל מאות ליטרים של חומר זה. המנוח בא במגע עם חומר זה הן בדרך הנשימה והן כשנרטב מהחומר הנוזלי עצמו ( סעיף 7 לתצהיר המנוח). עוד נטען כי במהלך ביצוע משימה זו לא עשה המנוח שימוש בציוד מגן מלבד כפפות בד.
בעדותו תאר המנוח את ביצוע משימה זו באופן הבא: " היית פותח ברז והיה מתחיל להישפך. יש ברז, היה מגיע צינור מהמכלית בכניסה לחדר מאחור, היה שם ברז שהיית פותח, זה היה משהו פנימי והיית מתחיל למלא ידני פח פח" (פר' מיום 21.6.16: עמ' 10: ש' 24-26).
גרסתו של המנוח באשר למשימת הפיצול נתמכה בעדותו של העד חתן ( סעיף 2 לתצהיר העד) וכן בעדותו של גרטי ( פרו: 35; ש: 17-18).

באשר לתדירות ביצוע פעולה זו העיד המנוח כי משימה זו בוצעה כ- 20-30 פעמים במהלך 7 שנים בהן בוצעו עבודות חצר ( פרו' מיום 21.1.16: עמ' 11, ש' 19-25).
העד גרטי העיד כי מדובר במשימה שבוצעה בתדירות נמוכה אותה הגדיר כ"מעט מאוד, קשה לספור את זה כתדירות, שכן מדובר במשימה המבוצעת אחת לכמה חודשים, ועד פעם בחצי שנה" (פרו' מיום 16.3.17: בעמ' 35; ש: 21-27, וכן בעמ' 39; ש: 1-7).
אין הבדל משמעותי בין גרסאות המנוח והעד גרטי בנוגע לתדירות ביצוע משימת הפיצול, ועל יסוד האמור אנו קובעים כי משימת הפיצול בוצעה על ידי המנוח בתדירות ממוצעת של מידי כ- 4 חודשים במהלך השנים 1996 – 2000.
העד יניב העיד ( סעיף 9 לתצהירו) כי גודלו של מחסן החומרים המסוכנים הוא כ- 7 X 11 מ', היינו גדול מעט מהאמור בגרסת המנוח בה צוין גודל החודר הוא 4 X 6. בעניין זה אנו מקבלים את גרסת העד יניב שלא נסתרה וקובעים כי גודל המחסן הוא כ 7 * 11 מ' ולחדר יש חלון.

17. מהראיות עולה כי לכל הפחות החל משנת 1997 ואילך הותקן במחסן החומרים המסוכנים מנדף ומפוח.
בתצהירו של המנוח אין התייחסות לשאלה זו.
אילוז, שהועסק בסונול החל משנת 1994 כעובד אחזקה, העיד ( סעיף 5 לתצהירו) כי למיטב זכרונו המפוח והמנדף בחדר החומרים המסוכנים הותקנו לכל הפחות לפני כ- 20 שנה. גם בעדותו בפנינו ציין אילוז ( פרו' מיום 8.11.16, עמ' 29; ש: 29 עד פרו: 30; ש: 5) כי לאורך כל תקופת העסקתו בסונול בת כ-22 שנים הופעל מנדף בחדר החומרים המסוכנים.
גם העד חתן אישר כי בחדר החומרים המסוכנים הותקן מפוח ששאב את האדים ( פרו' מיום 8.11.17 בעמ' 4; ש: 12-18), אך לא זכר מתי זה הותקן ( פרו' מיום 8.11.17 בעמ' 3; ש: 3-6).

18. מהעדויות עולה כי חרף העבודה שהותקן מנדף בחדר החומרים המסוכנים שרר בו ריח חריף.
העד שרון, שעסק אף הוא במשימת פיצול במחסן בין השנים 2007-2009 העיד כי בשל האדים והריח החריף בחדר היה צורך לצאת ממנו " כל 10-20 דקות" כדי להחליף אוויר ( פרו: 26; ש: 14-23), וכי העובדים הונחו לצאת כל חצי שעה מהחדר כדי להחליף אוויר.

19. לעניין אמצעי המיגון - המנוח העיד כי עשה שימוש אך ורק בכפפות בד. העד חתן העיד כי ציוד המגן שסופק היה כפפות בד או גומי ( פרו' מיום 8.11.16; עמ' 3; ש: 7-9).
מעדותו של גרטי עולה כי לעובדים לא סופקו מסיכות במהלך ביצוע העבודות השגרתיות, וכי סופקו כפפות אך בפועל לא הקפידו על שימוש בהן ( פרו' מיום 16.3.17; ע' 35; ש: 4 וכן בש: 30-31).
על יסוד האמור יש לקבוע כי בעת ביצוע משימת הפיצול נעשה שימוש בכפפות בד או גומי.

20. על יסוד העובדות הנוגעות למשימת הפיצול, אנו קובעים כי המנוח לא עמד בנטל להראות כי מתקיימת תשתית עובדתית ראשונית לקיומה של פגיעה על דרך המיקרוטראומה בנוגע לאפשרות חשיפה לחומרים מסוכנים בביצוע משימה זו, שכן מדובר במשימה שבוצעה בהיקף כולל של כ- 20-30 פעמים במהלך פרק זמן המשתרע על פני כ- 7 שנים – תדירות שספק רב אם ניתן לראות בה משום חשיפה על דרך המיקרוטראומה.
יחד עם זאת, מצאנו כי יש בנסיבות העניין כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה לחומרים בעת ביצוע משימת הפיצול, וזאת בשל סוג החומר אליו נחשף המנוח, כפי שיפורט להלן.

21. באשר לחומרים המרכיבים את "הבנזן הלבן"- לתצהירו של יניב (נספח ג' לתצהירו), צורף גיליון בטיחות של החומר SBP 60/90 (להלן – גיליון הבטיחות) ונטען כי מדובר באותו חומר אותו כינה המנוח בשם "בנזן לבן".
מעדותו של יניב בפנינו עולה כי לא בוצע ניטור בחדר החומרים המסוכנים בו בוצעה משימת פיצול החומר שכונה בשם "בנזן לבן". לכן, הסביר יניב, הדו"ח המסכם לבדיקות סביבות תעסוקתיות מיום 29.2.12 (נספח לא מסומן לתצהיר יניב מיום 22.11.16) מזכיר את החומר SBP ( סעיפים 11-20 בפרק א' לדו"ח) בהתייחס לבדיקה שבוצעה במפעל השמנים – מילוי, ולא במחסן החומרים המסוכנים בו ביצע המנוח את משימת הפיצול ( פרו' מיום 8.11.16: בעמ' 13-14; ש' 12-32 וש' 1 בהתאמה).
בפרק 2 לגיליון הבטיחות צוין כי החומר SBP 60/90 מכיל בין השאר את החומר Toluene (להלן- טולואן). מטעם המנוח נטען כי הטולואן נמנה על נגזרותיו של הבנזן. הנתבע אינו חולק על הטענה כי טולואן נמנה על נגזרותיו של הבנזן, אלא נטען כי לא הוכח כי המנוח נחשף לטולואן.
לאור העובדות כמפורט לעיל, ומאחר ואין מחלוקת כי טולואן נמנה על נגזרותיו של הבנזן, יש בכך כדי להקים לכאורה את התשתית העובדתית בדבר קיומה של "עבודה הכרוכה בחשיפה לבנזן ונגזרותיו" הקבועה בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן- התקנות).

22. מטעם המנוח נטען כי ריכוז הבנזן ונגזרותיו היה גבוה יותר במהלך התקופה הרלוונטית לחשיפה (1996 – 2000) מהקבוע בגיליון הבטיחות לשנת 2006.
אלא שטענה זו לא הוכחה.
העד יניב נחקר באשר לגיליון הבטיחות ולא הופנתה אליו כל שאלה באשר לשינוי ריכוז החומר.
גם בנספחים יז'1 ויז' 2 לתצהירים מטעם המנוח (בדיקה תקופתית מיום 15.2.00 ומכתב ד"ר בנעים לממונה הבטיחות מיום 4.2.09 לפיו החל משנת 2000 לא בוצעו במתקן בדיקות עובדים בנוגע לחשיפה לבנזן שכן החל ממועד זה שונה הרכב הדלק המנועי ותכולת הבנזן בו לא אמורה לעלות על 1%). גם אם ניתן ללמוד ממסמכים אלה כי ריכוז הבנזן בדלק המנועי פחת לכדי שיעור 1% החל משנת 2000, אין בכך כדי ללמד בהכרח כי ריכוז הבנזן ו/או איזה מבין נגזרותיו בחומר ה- SBP 60/90 שהוא החומר אליו נחשף ה מנוח היה נמוך יותר במועד עריכת גיליון הבטיחות בהשוואה לריכוז במועדים הרלוונטים לחשיפה.
לאור האמור אנו קובעים כי תכולת החומר SBP 60/90 היא כאמור בגליון הבטיחות משנת 2006 .

פיצול גריז ושמנים
23. המנוח טען כי במסגרת עבודות החצר נדרש לבצע עבודת פיצול של גריז – משימה במסגרתה נדרש להעביר גריז מתוך חבית גדולה המכילה כ- 180 ק"ג לפחים קטנים שתכולתם 18 ק"ג ו- 2 ק"ג. בנוסף למשימת פיצול הגריז, נדרש המנוח לפצל גם חומרים אחרים שיוצרו על-ידי סונול. עוד טען המנוח כי משימת פיצול גריז ושמנים בוצעה בידיים חשופות ( סעיף 9 לתצהירו).
המנוח טען כי משימה זו בין השנים 1996 ועד 2003.
עוד נטען כי משימת פיצול גריז בוצעה כפעמיים בחודש בהיקף של יום עבודה שלם, ומשימת פיצול השמנים בוצעה בתדירות גבוהה יותר ובמשך של חצי יום עד יום עבודה.

24. לטענת הנתבע, גרסתו של המנוח בעניין זה נסתרת מעדותו של שרון שהעיד כי המנוח לא עבד עמו בביצוע משימת פיצול גריז ושמנים. עוד נטען כי בעניין זה יש להסתמך על עדותו של גרטי שהסביר כי בעמדת פיצול הגריז נעשה שימוש במעין ידית תדלוק חשמלית המוכנסת לחבית הגריז באופן שאינו דורש אחיזה של העובד או ביצוע של המשימה בידיים חשופות, ומכאן שלא הוכחה חשיפה ישירה של המנוח לחומרים.

25. בעדותו הסביר המנוח כי משימת פיצול גריז/ שמנים בוצעה בשני מצבים: (1) לצורך העברת החומרים מחביות פגומות לחביות חדשות – משימה שבוצעה בעמדת פיצול הצמודה למחסן השמנים, תוך הנחת החבית הפגומה על גבי משטח בטון, חיבור ברז והעברת החומר מהחבית הפגומה לחבית חדשה שהונחה מתחת למשטח; (2) לצורך העברת חומרים ממיכלים גדולים לפחים קטנים יותר לצורך שיווקם – פעולה שהיתה מתבצעת בחדר השמנים שהוא פתוח ( בניגוד למחסן החומרים המסוכנים) (פרו' מיום 21.1.16: עמ' 11-12:ש' 28-32 וש' 1-4 בהתאמה, וכן בפרו: 12; ש: 5-6 וש' 27-28).

באשר לסוג החומרים שפיצולם נדרש הסביר המנוח כי מדובר ב"כל הסוגים שצריך לפצל. זה מתחיל משמן מנוע ושמן הידראולי, נפט, גריזר, כל הסוגים, כל מה שצריך". בעדותו ציין המנוח כי לעתים נדרש לבצע פיצול של נפט באיי הדלקים ( פרו' מיום 21.1.16; בעמ' 12; ש: 8-17), אלא שטענה זו נזנחה בסיכומים ולפיכך לא נידרש לה. בסיכומי המנוח נטען כי מדובר בחשיפה לשמנים מינרליים.

26. אנו מקבלים את גרסת המנוח לפיה משימת הפיצול של שמנים וגריז בוצעה באמצעות הידיים, כך שייתכן שהמנוח בא במגע כלשהוא עם חומרים שונים בעת פיצול ושפיכת החומרים מכלי לכלי.
תימוכין לטענה זו נמצאה בטופס הודעה על תאונת עבודה משנת 2001 ( נספח לא מסומן לתצהיר יניב מיום 22.11.16, שכלל מסמכים רפואיים ואחרים אודות המנוח המצויים בידי סונול) שם תוארה פגיעה במהלכה " בעת הוצאת גריז מהחבית, נחתך מברזל עקום שהיה בתוך החבית".
תימוכין לטענה בדבר ביצוע משימת הפיצול של שמנים וגריז הידיים נמצאה בעדות חתן ( פרו' מיום 8.11.16; עמ' 6; ש: 31 ואילך).
באשר לאמצעי המיגון - בעוד בתצהיר המנוח נטען כי משימת הפיצול בוצעה בידיים חשופות, העיד המנוח ( פרו' מיום 8.11.16 בעמ' 12; ש: 22) כי משימה זו בוצעה תוך שימוש בכפפות בד. העד חתן העיד כי לא נעשה שימוש בכפפות בעת הפיצול של הגריז ( פרו' מיום 8.11.16; עמ' 7; ש: 3-5)
על יסוד האמור בעדותו של המנוח, אנו קובעים כי משימת הפיצול של שמנים וגריז בוצעה בידיים תוך שימוש בכפפות בד.

27. באשר לתדירות ביצוע משימת הפיצול של שמנים וגריז – המנוח טען כי משימת פיצול גריז בוצעה כפעמיים בחודש בהיקף של יום עבודה שלם, ומשימת פיצול השמנים בוצעה בתדירות גבוהה יותר ובמשך של חצי יום עד יום עבודה ( פרו' מיום 21.1.16 בעמ' 13; ש: 7-15).
בעדותו של חתן נמצא תימוכין לטענות בדבר ביצוע משימת פיצול גריז ושמנים ( פרו' מיום 8.11.16; עמ': 6; ש: 26-29). גרטי העיד כי המנוח ביצע פיצולים של שמנים וגריז, וזאת בתדירות שאינה גבוהה, ו"לא בכל שבוע" (פרו' מיום 16.3.17: עמ' 34; ש: 22-25).
ניתן למצוא תימוכין לגרסתם של המנוח וגרטי באשר לתדירות משימת פיצול הגריז מפחים גדולים לקטנים לצורך שיווקם בדו"ח מסכם לבדיקות סביבתיות תעסוקתיות מיום 29.2.12 ( נספח לתצהיר יניב) בו צוין כי במפעל השמנים יוצר גריז אחת לשבועיים – עובדה המתיישבת עם עדות המנוח לפיה ביצע את משימת פיצול הגריז כפעמיים בחודש.
על יסוד האמור אנו קובעים כי משימת פיצול גריז/ שמנים בוצעה על-ידי המנוח בתדירות של כפעמיים בחודש, בהיקף של כיום עבודה, בחדר שמנים פתוח ומאוורר, בין השנים 1996 – 2003.

28. באשר לסוג ורכיבי החומרים עמם בא המנוח במגע בעת ביצוע משימת הפיצול של גריז וזמנים - שרון העיד ( פרו' מיום 8.11.16: עמ' 28: ש' 8-11) כי בין רכיבי הגריז מצוי גם החומר ליתיום הידרוקסיד ( חומר המצוין גם בדו"ח הניטור מיום 29.2.12), אליו יש חשיפה גם על דרך הנשימה. הטענה לא הועלתה בעדות המנוח, ואף שמדו"ח הניטור עולה לכאורה כי אכן נעשה שימוש בחומר זה בתהליך הייצור במפעל השמנים, הרי שהמנוח לא עבד במפעל השמנים ולכל היותר היה חשוף למוצר המוגמר באמצעות מגע בעת שפיכת החומר.
בשאלות הנוגעות למשימת פיצול גריז לא מצאנו להסתמך על עדותו של שרון. על-פי גרסת המנוח – הוא ביצע משימה זו עד שנת 2003, בעוד שרון החל עבודתו בסונול בשנת 2007, והועסק בייצור גריז, ולא בעמדת פיצול ( פרו' מיום 8.11.16, עמ' 28; ש: 12-16).
דו"חות הניטור הם מאוחרים למועדים הרלוונטים לביצוע משימות אלה, ולכן קשה ללמוד מהם על סוג החומרים המיוצרים במפעל השמנים ואשר יתכן כי המנוח בא עמם במגע במהלך התקופה שבה ביצע את משימת הפיצול של גריז ושמנים – משימה אותה ביצע המנוח בין השנים 1996 – 2003. בדו"חות הניטור המאוחרים מפורטים החומרים בהם נעשה שימוש בתהליך הייצור, בין השאר גם במפעל השמנים, אלא שלא ניתן ללמוד מהם על חשיפה לחומרים עבור מי שאינו עובד בתהליך הייצור ובא במגע כלשהו עם המוצר המוגמר בשלב שלאחר ייצורו.
לא הובאו בפנינו פרטים אודות החומרים המצויים במוצרים המוגמרים המיוצרים במפעל השמנים ואשר עמם בא המנוח במגע במהלך ביצוע משימת פיצול גריז ושמנים.

29. לסיכום פרק זה – מצאנו כי משימת פיצול וגריז ושמנים בוצעה במהלך השנים 1996 – 2003 בתדירות של כפעמיים בחודש, עד יום עבודה בכל פעם, ובמסגרתה עסק המנוח בשפיכת שמנים שונים שיוצרו במפעל השמנים של סונול, לאחר תום תהליך הייצור, מפחים גדולים או פחים פגומים לפחים קטנים יותר תוך שימוש בכפפות בד. המשימה בוצעה בעמדת פיצול או בחדר שמנים פתוח ומאוורר.

עבודות ניקיון
30. המנוח טען כי במסגרת תפקידיו כ"עובד חצר" נדרש לביצוע משימות ניקוי וטאטוא במתקן, לרבות באיי מילוי הדלקים, משימות פינוי פסולת מהמעבדה, ניקוי בית המלאכה ופינוי מזבלה/חצר הגרוטאות של האתר ( סעיפים 10, 12-14 לתצהיר המנוח).
לטענת הנתבע, המנוח לא עמד בנטל להראות כי נחשף לחומרים מסוכנים במהלך ביצוע עבודות ניקיון.

31. בעדותו תאר המנוח כי משימת טאטוא ופינוי פסולת במתקן בוצעה עם עובד נוסף ( פרו' מיום 21.1.16: עמ 13; ש: 27 עד עמ' 14; ש: 7) במשך יום שלם, מתוכו ארך פינוי הזבל בין שעה לשעה וחצי, תוך שימוש בכפפות מבד. המנוח תאר כי החשיפה לחומרים השונים היה בדרך של מגע וגם בנשימה ( פרו מיום 21.1.16: 14; ש: 15-32).

המנוח תאר ( סעיף 10 לתצהירו) כי נדרש לבצע משימות ניקיון, לרבות גירוד ושטיפה, באזור איי מילוי הדלקים.
באשר למשימת ניקוי המעבדה תאר המנוח ( סעיף 14 לתצהירו) כי ביצע משימה זו בתדירות של כפעם בשבוע, ובמהלכה נדרש לפנות אשפה מהפחים באזור המעבדה למיכל פסולת ראשי, תוך איסוף הפסולת בידיים. המנוח תאר כי ה"חומרים היו לעתים בקרטונים סגורים, אבל היו נזילות והידבקויות וכדי לרוקן את הפחים היה צריך ממש בכח עם הידיים למשוך. יש פחים קטנים ויש פחים ענקיים". עוד תאר המנוח כי עשה שימוש במלגזה לצורך ריקון מיכל הפסולת, וכי את השאריות שנדבקו לדפנות פחי הפסולת ניקה בידיו.

חתן העיד כי המנוח ביצע משימות ניקיון וטאטוא בתוך המחסנים בהם אוחסנו קרטונים ופחים, וזאת כחלק ממשימות ה"חצר". חתן הסביר כי במסגרת ביצוע משימה זו לא בא המנוח במגע עם נוזלים, שכן משימות של ניקיון וטאטוא בוצעו " בתוך המחסנים שיש בהם שמנים, פחים קרטונים. החבר'ה מהייצור היו מכניסים את זה למחסן, גם קרטונים וגם פחים, היינו מטאטים או מרימים ניירות מהרצפה, זו לא היתה עבודה עם נוזלים" (פרו' מיום 8.11.16: עמ' 7; ש: 20-23).
באשר לפינוי אשפה מרחבי האתר, לרבות מאיזור איי מילוי הדלק, תאר חתן בעדותו כי משימה זו בוצעה באמצעות מלגזה באופן הבא: "...יורדים מהמלגזה או שמשהו מתלווה למלגזן, ושופכים לתוך הרם-סע ומרוקנים את הרם-סע שעל המלגזה לרם-סע הגדולה". בהתאם לעדותו, בוצעה משימה זו תוך שימוש בכפפות בד, ובתדירות של כפעם בשבוע, כחלק מיום העבודה שהוקדש לביצוע " עבודות חצר" (פרו' מיום 8.11.16: עמ' 8; ש: 27 עד עמ' 9; ש: 2).
חתן תאר עוד כי משימות הכרוכות בטאטוא ושטיפה באיזור איי מילוי הדלקים בוצעה באופן שוטף על-ידי עובדי הדלקים, ולא על-ידי נהגי משאיות השמנים כדוגמת המנוח. חתן אישר כי עובדים כדוגמת המנוח ביצעו משימות של צביעה באיי הדלקים בתדירות של כפעם בשנה בלבד.
באשר לניקוי באזור המעבדה, העיד חתן ( פרו' מיום 8.11.16, עמ' 10; ש: 1-9) כי פינוי פסולת מעבדה בוצעה בתדירות של כפעם בחודשיים לערך. עוד הסביר כי פסולת המעבדה לא הונחה בשקים אלא במיכלי פלסטיק/ דולבים, שפונו תוך שימוש במלגזה, כך שלמנוח לא היה כל מגע עם חומרי הפסולת שפונו מהמעבדה.

32. בשאלת החשיפה לחומרים בעת ביצוע משימת פינוי פסולת מהמעבדה - אנו קובעים כי לא הוכח כי המנוח בא במגע עם חומרים מסוכנים במהלך ביצוע משימה זו. לגרסתו של המנוח בעניין זה לא הובאו תימוכין והיא נסתרה מתוכן עדותו של חתן הן באשר לאפשרות החשיפה לחומרים והן בנוגע לתדירות הפינוי. עדותו של חתן לפיה נדרש פינוי פסולת מהמעבדה בתדירות של כפעם בחודשיים ( ולא מדי שבוע כטענת המנוח) עולה בקנה אחד עם האמור בדו"ח מסכם לבדיקות סביבתיות תעסוקתיות מיום 11.6.12 ( נספח לא מסומן לתצהיר יניב מיום 22.11.16).

33. בדומה, יש לדחות את טענות המנוח בדבר חשיפה לחומרים מסוכנים בעת טאטוא וניקיון של איזור איי הדלקים. לטענת המנוח כי נדרש לשטוף את הרצפה באיזור איי מילוי המכליות לא הובאו תימוכין, וגרסתו נסתרה בעדותו של חתן שהבהיר כי משימה זו בוצעה באופן שוטף על-ידי עובדי הדלקים.

34. כסיכום ביניים נציין כי הוכח בפנינו כי במסגרת ביצוע עבודות החצר, ביצע המנוח משימות של איסוף אשפה משטחי האתר, לרבות מאזור המעבדה ואיי הדלקים. משימת איסוף אשפה מכל האתר בוצעה בין פעם לפעמיים בשבוע, וארכה כשעה-שעה וחצי, להוציא את איסוף האשפה מאיזור המעבדה שבוצעה כפעם בחודשיים. פינוי האשפה בוצע לרוב באמצעות מלגזה, ועל-פי רוב המנוח לא בא במגע עם נוזלי החומרים במהלך ביצוע משימה זו.

35. באשר לניקוי בחצר הגרוטאות/ מזבלה, המנוח טען כי באיזור זה באתר רוכזה כלל הפסולת, לרבות מיכלים ישנים, משאבות שיצאו מכלל שימוש, משאיות ישנות, מיכלי דלק שיצאו משימוש וציוד שהתבלה. לטענת המנוח הוא נדרש לסדר ולארגן את איזור חצר הגרוטאות בתדירות של לפחות פעם בחודש. עוד תאר המנוח ( סעיף 12 לתצהירו) כי במהלך ביצוע משימה זו נחשף לשאריות חומרים נוזליים שונים שנשפכו מתוך המיכלים והמשאבות שהובאו לחצר הגרוטאות מתחנות דלק שונות, מלקוחות ומן המעבדה ( פרו' מיום 21.1.16 בעמ' 15; ש: 7-8 וכן בעמ' 16; ש: 1-11).

מעדותו של חתן עלה כי משימת ניקוי חצר הגרוטאות היתה משימה חריגה, שבוצעה כפעם בחודש או כפעם בחצי שנה. עוד תאר חתן כי העבודה בחצר הגרוטאות בוצעה אף היא תוך הסטת הגרוטאות והמשאבות הישנות תוך שימוש במלגזה. בהתאם לתיאורו, הרי שביצוע ניקיון בחצר הגרוטאות "זה לא דבר יום יומי, זה היה חריג, רק כשצריכים להעביר דברים שלא צריכים למטה. יכול להיות פעם בחודש או פעם בחצי שנה, תלוי במשאבות שהיינו צריכים להעביר, רק העברנו אותם לחצר למטה עם מלגזה, אחד מחזיק להרים למלגזה והשני מוביל עם המלגזה ושני העובדים עוזרים אחד לשני להוריד לחצר. תמיד נשאר שם שאריות של חומר, היינו עושים את זה עם כפפות בד. את לא נוגעת ישירות בדלק, אבל את מתעסקת איתו" (פרו' מיום 8.11.16: עמ' 7; ש: 24-31).

בנקודה זו אנו קובעים כי לא הוכח כנדרש כי משימת הניקוי בחצר הגרוטאות מבוצעת באופן חוזר ונשנה, והמנוח לא עמד בנטל להראות מה תדירות ביצוע המשימה, מהם החומרים להם נחשף במהלך ביצוע משימה זה ומה מהות החשיפה.

36. ניקוי בית המלאכה – המנוח תאר ( סעיף 13 לתצהירו) כי במסגרת עבודות ה"חצר" נדרש לנקות את בית המלאכה שבשטח האתר. על-פי תיארו אוחסן בבית המלאכה ציוד שאיבה שהובא מתחנות הדלק והמנוח נדרש להרים ולסדר חלקי משאבות ( שבהן אגורים שאריות של נפט, בנזין, קרוסין, דלק לאופנועים). על-פי תיאור המנוח במהלך ביצוע משימה זו נשפכו עליו חומרים אלה כך שבתום יום עבודה שכזה היה " ספוג" בחומרים הללו. לטענת המנוח, משימה זו בוצעה בתדירות של כפעמיים בחודש ( פרו: 17; ש: 16).

בנקודה זו אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו במידה הנדרשת כי המנוח נחשף לחומרים מסוכנים במהלך ביצוע משימת ניקוי בית המלאכה. נציין כי גם המנוח אישר כי משימה זו בוצעה תוך שימוש במלגזה. מעדותו של חתן עולה כי במהלך ביצוע משימה זו נדרש המנוח להעביר משאבות שיצאו מכלל שימוש מבית המלאכה או לסדרם בתוך בית המלאכה וזאת תוך שימוש במלגזה. על-פי תיאורו של חתן, המנוח לא בא במגע עם נוזלים כלשהם בעת ביצוע משימה זו ( פרו: 8; ש: 1-8), ותיאור זה הולם את עדותו של המנוח כי המשימה בוצעה תוך שימוש במלגזה, כלומר שלא תוך מגע עם החומרים שעלולים להישפך מתוך חלקי המשאבות. גרטי העיד ( פרו' מיום 16.3.17 בעמ' 36; ש: 20-24) כי המנוח נדרש לנקות את החצר האחורית של בית המלאכה " לעתים רחוקות".

משימת ניקוי ושטיפת המשאית וחשיפה לחומר דיגריזר H
37. בתצהירו תאר המנוח כי כנהג שמנים היה מחויב לנקות את פנים המשאית, וזאת מדי יומיים שלושה. עוד נטען כי פרק הזמן שהוקדש לניקוי ארגז המשאית בכל פעם הוא כ- 20 דקות.
המנוח טען כי במהלך ניקוי פנים המשאית נחשף לחומר הניקוי המכונה " דגריזר" (ממיס שומנים), המכיל סולר ושאריות נפט. המנוח תאר כי לאחר השימוש בחומר זה, עור הידיים נטה להתקלף וכך גם העור בנעליו. כן הסביר כי השימוש בחומר זה הופסק לאחר מספר שנים, ובמקומו נעשה שימוש בנפט לצורך ביצוע משימה זו ( סעיף 8 לתצהיר המנוח).

38. חתן אישר בעדותו כי נהגי המשאיות נדרשו לנקות את המשאיות בעצמם. על-פי עדותו, עשו הנהגים שימוש בחומר דגריזר לשטיפת פנים המעשית בתדירות של כפעם בשבוע, וכי השימוש בחומר זה הופסק בשנת 2005 ( פרו' מיום 8.11.16: עמ' 5-6: ש' 16-25 וש' 8-9, בהתאמה). חתן תאר ( בדומה למידע שעולה מנספח יג' לתצהיר יניב מיום 11.7.16) כי המשאית מכוסה ביריעת ברזנט.
בהתאם לעדותו של חתן, שטיפת המשאית תוך שימוש בדגריזר ארכה כ- 20 דקות ובוצעה כך שהנהג מילא פח המכיל 18 ליטר מהחומר ממיס שומנים, שפך אותו על רצפת ארגז המשאית, ולאחר מכן קרצף את רצפת הארגז תוך שימוש במטאטא. עוד תאר כי אם יריעת הברזנט המחפה את המשאית התלכלכה מהשמנים אותם הובילו במשאית, נדרשו הנהגים לנקות גם את היריעה תוך שימוש בחומר זה. על-פי עדותו, במהלך ביצוע משימת שטיפת ארגז המשאית, דפנות המשאית/ יריעת הצד או הדלת האחורית נותרו פתוחים ( פרו' מיום 8.11.16, בעמ' עמ' 5-6).

39. באשר למרכיבי הדגריזר – כאמור, המנוח טען כי זה מכיל שאריות סולר ונפט. חתן הסתייג בעדותו מתיאור זה וציין כי החומר לא הכיל סולר אלא נפט בלבד ( סעיף 3 לתצהירו). גם העד גרטי ציין כי הדגריזר לא הכיל סולר אלא נפט ( פרו' מיום 16.3.17, בעמ' 34; ש: 3-7).
לתצהירו של יניב צורף ( נספח יב' לתצהיר מיום 11.7.16) גיליון בטיחות של החומר דגריזר H.

40. באשר לאמצעי מיגון בהם נעשה שימוש במהלך שטיפת המשאית, מצאנו כי מהעדויות עולה כי העובדים עשו שימוש בכפפות בד ( עדות חתן, פרו' מיום 8.11.16, עמ' 6; ש: 4-5), ולא נעשה שימוש באמצעי מיגון אחרים לרבות מסיכות ( עדות יניב בפרו' מיום 16.3.17, בעמ' 35; ש: 4, 30-31).
לא מצאנו להסתמך על עדותו העד שרון בנוגע לשימוש באמצעי מיגון. העד שרון עבד במקביל למנוח בשנים 2007-2009, ובאותה עת כבר לא נעשה שימוש בחומר בממיס דגריזר, ומכאן שאין ללמוד מעדותו על אופי ביצוע משימה זו.

41. לסיכום נקודה זו, ועל יסוד הראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו, אנו קובעים כי הוכח בפנינו כי בין השנים 1996-2005 ביצע המנוח משימה הכרוכה בשטיפת ארגז המשאית שהובילה שמנים במיכלים סגורים, וזאת בתדירות של כפעם-פעמיים בשבוע במשך 20 דק' בכל פעם תוך שימוש בממיס שומנים מסוג דגריזר H, המכיל חומרים כמפורט בגיליון הבטיחות ( נספח יב' לתצהיר יניב).
בעת רחיצת רצפת ארגז המשאית או יריעות הכיסוי שפך המנוח את החומר הממיס על רצפה וקרצף אותה באמצעות מטאטא, לעתים תוך שימוש בכפפות בד.

42. בהתחשב בחשיפת המנוח לחומר המכיל תזקיקי נפט במשך כ- 20 דקות כפעם עד פעמיים בשבוע על פני תקופה המשתרעת על פני 9 שנים – מצאנו כי יש באמור כדי להוות תשתית ראשונית מספקת לצורך היוועצות במומחה בשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפה זו למחלתו של המנוח.
לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע לפיה החומר דגריזר H לא נמצא כמסרטן בבני אדם ( כאמור בפסקה 3 לגיליון הבטיחות), אלא שעניין זה ייבחן על-ידי המומחה.

חשיפה לאדי דלקים, לרבות לבנזן:
43. המנוח טען כי בנוסף לחשיפות הספציפיות לחומרים שונים בעת ביצוע משימות שונות הכרוכות בעבודתו, כמפורט לעיל, הוא נחשף לאדי דלקים, לרבות לבנזן ונגזרותיו, בעת שהייתו באתר סונול ובמהלך כל שנות העסקתו בסונול.

על-פי תיאור המנוח, במסגרת עבודתו כנהג משאית שמנים שהה מדי יום כ- 3 שעות באתר במהלכן נחשף לאדי דלקים, ובימים בהם ביצע עבודות חצר היה חשוף לאדי הדלקים לאורך כל שעות יום העבודה.
עוד נטען כי היה חשוף לאדי דלקים, לרבות לחומר בנזן, במהלך כל השנים בהן ביצע עבודה משרדית בשנים 2009-2014, הן כפקיד במשרד הדלקים והן כמנהל מחלקת השמנים, במשך 9 שעות בכל יום ( עמ' 9 לסיכומים).

44. מנגד, הנתבע טען כי לא הוכח כי נמצאו באוויר בסביבת העבודה באתר סונול אדי דלקים ואו אדי בנזן ו/או אדי חומרים מסוכנים אחרים, ובוודאי שלא במידה העולה על המותר על-פי דין.
בעניין זה ביקש הנתבע להסתמך על דו"חות בדיקות סביבתיות תעסוקתיות שנערכו במתקני סונול ביום 25.3.98 ( נספח טז1 לתצהיר יניב מיום 11.7.16), ביום 28.1.08, ובתאריכים 25.1.10 ו- 27.5.10 (נספחים ט"ו 1-3 לתצהיר יניב מיום 11.7.16) וכן על ד"וחות מהתאריכים 29.2.12 ו- 11.6.12 (נספחים לא מסומנים לתצהיר יניב מיום 22.11.16) ( להלן- ד"וחות הניטור). הנתבע טען כי מדו"חות הניטור ניתן להסיק כי המנוח לא נחשף לאדי חומרים מסוכנים כטענתו, שכן אם לא נמצאה חשיפה במידה העולה על המותר לגבי אותם המתקנים המועדים לחשיפה, הרי שלא ניתן לומר כי המנוח, שלא עבד במתקנים המועדים לחשיפה, נחשף לחומרים מסוכנים.

45. עיון בד"וחות הניטור מעלה כי הבדיקות להימצאות חומרים שונים המלווים את תהליך הייצור בוצעו במתקנים ובמחלקות הבאות באתר סונול, ובהם התגלו החומרים הבאים, כמפורט להלן:
דו"ח בדיקות סביבתיות
מחלקה
חומרים

דו"ח מס' 8510/2008 מיום 28.1.08
מחלקת מילוי/ טעינת מתדלקות
קסילן, טולואן ובנזן.

מפעל השמנים
פנול, שמן מינראלי ומתיל אתילקטואן

דו"ח מס' 10016 מיום 25.1.10
מחלקת מילוי מכליות

סולר, קסילן, טולואן ובנזן (נבדקו נהגי מכליות ועובדי המחלקה).

מפעל שמנים- עמדת שונות
שמן מנרלי, פנול, איזופרופיל אלכוהול.

מפעל השמנים- מעבדה
בנזן, קסילן, טולואן, הפטן, כלורפורם, איזופרופיל אלכוהול, הקסן-נורמלי, סולר.

דו"ח 10110/2010 מיום 27.05.10 (דו"ח משלים)
מפעל השמנים במילוי ריקון מכליות
איזופרופיל, אלכוהול ואצטון.

דו"ח מסכם לבדיקות סביבתיות תעסוקתיות מיום 29.2.12
במעבדה כימית
איזופרופנול, בנזן, הפטאן, הקסן, חומצה אצטית, טולואן, כלורבנזן, כלורופום, קרוזין

במפעל השמנים
הזנת חומר גלם- ליתיום הידרוקסיד

במפעל השמנים- מילוי
איזופרופנול, אתילן גליקול, בנזן, הפטאן, הקסן,טולאן, כלורופורם, ליתיום הידרוקסיד, קרוזין.

מתקן מילוי דלקים לבנים- מילוי
בנזן טרימתיל בזנן, נפטא, נפטאלן
דוח מסכם לבדיקות סביבתיות תעסוקתיות מיום 11.6.12 (ניטור חוזר)

מחלקת תחזוקה
בנזן, טרימתיל בנזן, נפטאלן

מעבדה כימית
בנזן, הפטאן, הקסן- נורמלי, חומצה אצטית,טולואן, כלורובנזן, כלורופורם, קרוזין.

46. אין מחלוקת כי לא בוצעו בדיקות לכלל עובדי האתר. כן אין מחלוקת כי המנוח לא הועסק במחלקות או במתקנים בהם בוצעו בדיקות ניטור, וכי המנוח עצמו מעולם לא נבדק במסגרת בדיקות ניטור אלה.
יניב הסביר בעדותו כי הניטור כמפורט בדו"חות בוצע באותם מתקנים באתר בהם עלולה להיות חשיפה על-פי סקר מקדים שבוצע על-ידי גהותנים, כך שאין ללמוד מדו"חות הניטור לגבי הנתונים באתר כולו ( פרו' מיום 8.11.16: עמ' 17-18: ש' 31-32 וש' 1-3 בהתאמה). באשר למידת החשיפה לאיזה מבין החומרים הנ"ל במתקנים אחרים באתר סונול, הסביר יניב בעדותו כך: "אני אומר שאם אין חשיפה מוגזמת במקומות המסוכנים, קל וחומר שלא תהיה חשיפה מוגזמת באיזורים אחרים במתקן" (פרו' מיום 8.11.16: בעמ' 18; ש: 4-6).

47. אין לקבל את טענת הנתבע כי יש מקום לדחות את טענות המנוח בדבר חשיפה לחומרים מזיקים על דרך הנשימה על יסוד העולה מדו"חות הניטור ומכיוון שעל-פני הדברים לא מדובר בחשיפה במידה העולה על המותר לפי הדין או לפי תקנים מקובלים. יש לבחון האם היה בחשיפה מתמשכת לריכוזים נמוכים העומדים בתקנים ובדרישות הדין, כדי להוביל לפגיעה על דרך המיקרוטראומה או כפגיעה שיש להכיר בה כמחלת מקצוע.
אין באמור כדי להוביל בהכרח למסקנה כי המנוח היה חשוף על דרך הנשימה לאדים המכילים ריכוזים כלשהם של חומרים מסוימים, במידה ניכרת ומתמשכת, ואין די בכך שבאתר סונול נעשה שימוש במחלקות מסוימות בחומרים כאלה או אחרים כדי להצדיק קביעה כי בכל האתר חשופים עובדים כדוגמת המנוח, המועסקים במחלקות אחרות, לעתים בחדרים סגורים, או מועסקים באתר באופן חלקי בלבד, לחומרים אלה בריכוזים שונים על דרך הנשימה.

48. כאשר מדובר בפגיעה שהיא תוצאה נטענת של חשיפה לחומרים במהלך העבודה, על המבוטח להוכיח תשתית עובדתית מתאימה, הכוללת נתונים אודות החשיפה החוזרת והנשנית לחומרים, זהות החומרים ומידת החשיפה.
על-פי-רוב לא די בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום, המנותקות בזמן זו מזו, כדי לעלות כדי תשתית עובדתית מתאימה להוכחת הפגיעה ( עב"ל ( ארצי) 1206/04 רפאל דרעי – המוסד לביטוח לאומי (9.5.05).
בעב"ל ( ארצי) 10490-10-16 מיכאל מועדים לשמחה - המוסד לביטוח לאומי (19.10.17) נדון עניינו של מבוטח שחלה במחלת סרטן מסוג CML שנגרמה לטענתו בשל חשיפתו לחומרים מזיקים ומסוכנים במהלך שנות עבודה רבות כמכונאי רכב, לרבות לאדי דלק, בנזין, בנזן, סולר, גבי פליטה ממנועי דיזל, נפט וכו'. בנסיבות אותו הליך התקשה המנוח למסור נתונים מדוייקים לגבי זהות החומרים, ריכוזם, תדירות ומשך החשיפה לאורך תקופת העבודה שהיא רבת שנים. בית הדין דן בקושי מולו ניצב מבוטח כשמעסיקו אינו מנהל רישום של זהות חומרים ומידת החשיפה, בין אם תוך הפרת חובת רישום ובין אם לא קיימת חובה כאמור. בנסיבות אותו מקרה נקבע כי אין בקושי הראייתי לבדו כדי לגזור בהכרח ותמיד את דחיית התביעה, ויש לנקוט בדרך של הגמשת הכלליים הדיוניים הנהוגים בתביעות להכרה בתאונת עבודה.
לפיכך, נקבע כי בנסיבות המתאימות, כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין, ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות-דעתו של המומחה הרפואי.
אם יקבע המומחה הרפואי שימונה כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסיס קשר סיבתי, כי אז אותו " חסרון ראייתי" יוביל למסקנה כי המבוטח לא עמד בנטל להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה והתביעה תידחה. ייתכנו גם מקרים בהם לאור האמור בחוות-הדעת יהיה מקום לחדד את התשתית העובדתית ולהשלימה.
לגבי נסיבות המקרה הנדון באותו הליך, קבע בית הדין הארצי כי מהראיות עד כה עולה כי המנוח עשה שימוש " כמעט יום יומי, בהיקפים כאלה ואחרים" בחומרים בהם עושים שימוש במסגרת עבודת מכונאות הרכב – נפט וחומצות מסירות שומן, וכי נחשף בהיקף כזה או אחר לאדי פליטה של מנועי רכב, ודי בתשתית זו, אף שהיא מצויה ברף התחתון של התשתית העובדתית המספקת, לצורך מינוי מומחה רפואי.

על יסוד האמור, עלינו לקבוע האם עלה בידי המנוח להציג את אותה תשתית עובדתית, ולו מינימלית, לחשיפה לחומרים שנטען לגביהם שהם מזיקים על דרך הנשימה, במסגרת עבודתו באתר סונול.

49. נתייחס להלן לאפשרות החשיפה לאדי הדלקים לפי סוגי המשימות השונות, אותן ביצע המנוח:
א. חשיפה לאדי דלקים במהלך העמסת שמנים
בתקופה שבין השנים 1996 – 2009 הועסק המנוח כנהג משאית שמנים. לגבי תקופה זו נטען כי בימי החלוקה (3-4 ימים בשבוע) שהה כשעתיים-שלוש מדי יום באתר סונול ונחשף לחומרים שונים ואדי דלקים בדרך הנשימה בעת שהותו " באיי מילוי שמנים" (סעיף 15 לתצהיר המנוח). המנוח לא טען ולא הוכיח כי הוא זה שתדלק את משאית השמנים.
גם בהודעה לחוקר ( ש' 23-25) ציין המנוח כי בעת מילוי המיכליות בסמוך לאיי מילוי הדלקים בשעות הבוקר חש בריחות העולים מאיי המילוי.
נזכיר כי המנוח מועסק כנהג משאית שמנים ( ולא מיכלית דלקים), וכי השמנים מועמסים למשאית כשהם ארוזים.
אין מחלוקת כי איזור מילוי השמנים נמצא במרחק של כ-100-200 מ' מאיי מילוי הדלקים ( עמ' 9 לסיכומי המנוח; סעיף 10 לסיכומי הנתבע).

מהראיות עולה כי איי מילוי הדלקים ממוקמים בשטח פתוח ומקורים בסככות ( נספחים יד1 ו-2 לתצהיר יניב), וכי החל משנת 2000 שונתה שיטת התדלוק באיים בהדרגה משיטה עלית למילוי תחתי – וכי השינוי הושלם בשנת 2008. בשנת 2007 הותקנה באיזור איי מילוי הדלקים מערכת נידוף של אדים וגזים ( עדות יניב בפרו' 8.11.16 בעמ' 20; ש: 11-14).
החל משנת 2000, ריכוז הבנזן בדלקים לרכב מנועים פחת מ- 5% ל- 1% (נספח יז לתצהיר יניב מיום 11.7.16).
בעדותו של גרטי ( פרו' מיום 8.11.16 בעמ' 20; ש: 11-13) נמצאו תימוכין לגרסת המנוח לפיה בעת העמסת משאית השמנים, ניתן היה לחוש, עד מועד שינוי שיטת התדלוק, בריחות אדי הדלקים, בכפוף למשטר הרוחות. בתשובה לשאלה כיצד יש בריחות באיזור איי הדלקים כדי להשפיע באיזור העמסת השמנים השיב: "לא בהכרח צריך לעמוד ליד המשאית בעת מילוי הדלקים אבל לפעמים הריחו את זה ברדיוסים גדולים" (פרו' מיום 16.3.17 בעמ' 37; ש: 1-8).
על יסוד האמור, מצאנו כי יש מקום שהמומחה יבחן את אפשרות השפעת החשיפה לאדי דלקים בעת שהות בסמוך לאיי הדלקים. המומחה יבחן אם יש בשהות של שלושה עד ארבעה ימים בשבוע במשך כשעתיים-שלוש בכל אחד מהימים, במרחק של כ- 100-200 מ' מאיי מילוי הדלקים ( לגביהם יש מידע בדו"חות הניטור לגבי סוג החומרים וריכוזם) בשנים 1996 – 2009. המומחה יתחשב, בין השאר, בכך בין השנים 2000-2008 בוצע שינוי הדרגתי בשיטת מילוי הדלקים ובשנת 2007 הותקנה מערכת נידוף, כמפורט לעיל.

ב. חשיפה במהלך ביצוע עבודות חצר:
באשר לפרק הזמן שהוקדש לעבודות חצר, נטען כי במהלך פרקי זמן אלה, נחשף המנוח על דרך הנשימה ( בנוסף לחשיפות הספציפיות) לאדי כל הדלקים בהם נעשה שימוש באתר ולאדי כלל החומרים המיוצרים במתקנים השונים באתר.
כמפורט לעיל, הוכח בפנינו כי המנוח ביצע עבודות חצר שונות באתר סונול במתקנים שונים או בסמוך למתקנים שונים, בהיקף של בין יום ליומיים בשבוע ובמשך כ- 9 בכל אחד מהימים, בין השנים 1996 – 2003.

במסגרת עבודות החצר, ביצע המנוח את המשימות השונות באתרים הבאים:
1. משימת פיצול במחסן לחומרים מסוכנים - מדובר, כמפורט לעיל, על משימה שבוצעה בהיקף של כבין 20 עד 30 פעמים במהלך 7 השנים בהן ביצע המנוח עבודות חצר. מעדות המנוח ( פרו' מיום 21.1.16 בעמ' 10; ש: 16-18) עולה כי מחסן החומרים המסוכנים נמצא ליד איי מילוי הדלק. בהתחשב בתדירות הנמוכה של ביצוע משימה זו לא מצאנו כי תדירות החשיפה האפשרית או הטענת לאדי דלק במהלך ביצוע משימה זו יכולה להיחשב כתשתית ראשונית לחשיפה על דרך המיקרוטראומה לאדי חומרים כאלה או אחרים.

2. משימת פיצול גריז ושמנים בעמדת פיצול הצמודה למחסן השמנים – כמפורט לעיל, קבענו כי המנוח ביצע משימה זו בתדירות של כפעמיים בחודש, בין חצי יום ליום עבודה שלם. מכיון שכמפורט לעיל, לא מצאנו כי יש בביצוע משימות אלה בהיקף ובמתכונת דו-חודשית כדי להוות שתית מינימלית למיקרוטראומה, לא מצאנו כי יש בה כדי להוות משום תשתית כאמור גם בהתייחס לחשיפה לאדי דלקים שונים.

3. משימת ניקוי, טיאוט וטיפול בגרוטאות ( באיזור איי מילוי, איזור המעבדה, בית מלאכה, חצר גרוטאות, איזור בית המלאכה) - ההיקף הכולל של משימות אלה, במתקנים שונים באתר, מגיע לכדי פעם עד פעמיים בשבוע, בין שעה לשעה וחצי.
כמפורט לעיל, בנוגע לעבודה באיזור המעבדה – זו בוצעה פעם בחודשיים, ובנוגע לאיזור איי המילוי נקבע כי נדחו טענות המנוח כי נדרש לבצע עבודות ניקיון שוטפות באיזור זה, שכן משימות אלה הוטלו על עובדי הדלקים. המשימה של ניקוי בחצר הגרוטאות הוגדרה כמשימה " חריגה" המבוצעת אחת למספר חודשים, וכך גם לגבי ניקוי חצר הגרוטאות.
לאור האמור – לא מצאנו כי יש בביצוע משימות אלה בהיקף ובמתכונת כמפורט לעיל כדי להוות תשתית מינימלית למיקרוטראומה בהתייחס לחשיפה על דרך הנשימה לאדי דלקים שונים.

ג. חשיפה במהלך שהות במשרד השמנים ובמשרד הדלקים:
המנוח עבד במשרד שיגור הדלקים בשנים 2009-2013, באשר לחשיפה לחומרים בעבודת המנוח במשרד הדלקים - טען העובד כי היה נושם אדי הדלק כל שעות היום גם בתוך המשרד ( סיפא לסעיף 15 לתצהיר המנוח).
אין מחלוקת כי משרד שיגור הדלקים נמצא במרחק בין 20 ל- 30 מ' מעמדות איי מילוי מכליות הדלק ( עמ' 9 לסיכומי המנוח; סעיף 11 לסיכומי הנתבע).
מהראיות עולה כי במהלך פרקי זמן אלה ביצע המנוח את עבודתו במשרד ממוזג. המנוח טען כי חלון המשרד היה פתוח " כל הזמן" מאחר ועבד עם קהל ( סעיף 15 לתצהיר המנוח) . גרסתו נתמכה בעדותו של גרטי שאישר כי החלון במשרד הדלקים היה פתוח במהלך שעות העבודה ( פרו' מיום 16.3.17 בעמ' 40; ש: 20-23).
המנוח עבד כשנה כפקיד במשרד השמנים משנת 2013 ועד 22.2.14, אז יצא לחופשת מחלה.
משרד השמנים ממוקם במרחק של כ-100 מ' מאיי מילוי הדלקים ( עדות המנוח, פרו: 19; ש: 26-27) ומרחק של 30-40 מ' מחוות המיכלים ( ש' 7-13 להודעת המנוח לחוקר). המנוח טען כי כמנהל מחלקת השמנים לא עזר בניקיון או בסידור, אך היה מבקר הרבה במעבדה וגם מסתובב במתקן ונושם את אדי הדלקים אך במידה פחותה.

ד. חשיפה לאדי דלקים בעת שהות באתר - כללי
המנוח טען כי במסגרת פעילותו כחבר בוועד העובדים ( נדרש לשמור על קשר ומגע עם עובדי האתר ולצורך כך הסתובב רבות באתר, ובדרך זו נחשף לאדי הדלקים על דרך הנשימה.
בעדותו תאר המנוח כי הסתובב לפחות כשעתיים ביום במתקן כחבר ועד ולצורכי העבודה ( פר' מיום 21.1.16: עמ' 19-20: ש'30-32 וש' 1-2 בהתאמה).עדותו זו של המנוח לא נסתרה, ואף נתמכה בעדותו של גרטי באשר לאופן עבודת חבר ועד באופן כללי ( פרו' מיום 16.3.17: עמ' 40; ש: 13-16).
עוד נטען כי נחשף לאדי דלק גם במסגרת תפקידו כאחראי על סידורי העבודה של נהגי חלוקת השמנים.
מעדות גרטי עלה כי בסמוך לחצר השמנים ואיזור העמסת השמנים מצוייה חוות מיכלי דלק ( להלן – חוות המיכלים או החווה). גרטי תאר בעדותו כי במיכלים בחווה, שהוזנו בקו ישיר מבתי הזיקוק, אוחסנו סולר, בנזין ונפט, וכי בגגות המיכלים נמצאו פתחי אוויר מהם נפלטו אדים כתוצאה משחרור לחצים. על-פי עדותו, נידוף מהמיכלים מורגש בכל המתקנים באתר סונול, וכי לכל הפחות עד לשנת 2009 לא הותקנו מנדפים בסמוך לחווה ( פרו' מיום 16.3.17, בעמ' 37-38).

50. על יסוד כל האמור והמפורט לעיל, מצאנו כי יש מקום להיעזר במומחה-יועץ רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית, על מנת לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח כמפורט לעיל לבין מחלתו, כמו גם לבחון את השאלה אם יש להכיר במחלתו כמחלת מקצוע.
למומחה יועבר עוד המידע הנוגע לעישון של ה מנוח, על יסוד האמור בין השאר בחוות-הדעת הרפואית מטעם המנוח, כאמור בסעיף 3 לתצהיר המנוח ובחקירתו הנגדית (פרו' מיום 21.1.16 בעמ' 20).

51. לסיכום, התשתית העובדתית שתונח בפני המומחה היא כדלקמן:
המנוח יליד 1966.
המנוח הועסק בסונול ישראל בע"מ ( להלן – סונול) מיום 20.5.1996 ועד למועד יציאתו לחופשת מחלה ביום 22.2.14.
המנוח ז"ל נפטר בחודש 6/17 או בסמוך לכך.
במהלך שנות עבודתו של המנוח בסונול, ביצע המנוח תפקידים שונים כמפורט להלן:

  1. בין השנים 1996-2009 המנוח שימש כנהג חלוקת מוצרי שמנים;
  2. בין השנים 2009 עד 201 3 שימש המנוח כפקיד במחלקת מוקד דלקים;

ג. משנת 201 3 ועד מועד יציאתו לחופשת מחלה שימש המנוח כמנהל מוקד שמנים.
מתכונת עבודתו של המנוח הייתה 5 ימים בשבוע, בהיקף משרה מלאה.
אתר סונול משמש לאיחסון, מילוי והובלת דלקים וחומרים שונים, כמו גם כמפעל לייצור שמנים וכבית מלאכה. בשטח האתר נמצאים, בין השאר, המתקנים הבאים: מתקן למילוי דלקים אליו מגיעות מיכליות המשמשות להובלת מוצרי הדלק ( להלן – איי מילוי הדלקים); מפעל לייצור שמנים; ומעבדה לביצוע בדיקות איכות.
איי מילוי הדלקים ממוקמים מתחת לסככות כשיתר הצדדים פתוחים . החל משנת 2007 קיימת באזור זה מערכת נידוף של אדים וגזים .
בין השנים 2000-2008 שונתה בהדרגה שיטת התדלוק משיטה עילית לשיטת תדלוק תחתית, כאשר מערכת התדלוק התחתי משולבת במישוב אדים לצורך צמצום הפליטה לאוויר. בשנת 2000 הוסב אי מילוי דלקים 1, ממילוי עילי למילוי תחתי. ב-2007 הוסב אי מילוי מס' 2 לעילוי תחתי ובשנת 2008 הוסב אי מילוי 3 לעילוי תחתי, ואי מילוי 4 נאסר לשימוש לניפוק בנזין.
במסגרת עבודתו כנהג חלוקת שמנים בין השנים 1996 – 2009 הקדיש המנוח למשימת הובלת וחלוקת מוצרי מפעל השמנים של סונול 3-4 ימים בשבוע, בין השעות 4:00 עד 15:00.
במסגרת עבודתו זו הוביל המנוח את מוצרי מפעל השמנים של סונול, שהיו ארוזים בחביות או בפחים סגורים ואטומים, ושהה ברוב שעות היום מחוץ לאתר סונול.
משימת ניקוי משאית השמנים –
במהלך התקופה בה שימש המנוח כנהג חלוקת שמנים (1996 – 2009) שהה המנוח באתר סונול בימי החלוקה (3-4 ימים בשבוע) כשעתיים ביום במהלכן נדרש בין היתר לנקות את משאית השמנים.
משימת ניקוי ארגז המשאית שהובילה שמנים ומוצרים שיוצרו במפעל השמנים של סונול בוצעה בין השנים 1996 – 2005, בתדירות של כפעם-פעמיים בשבוע במשך 20 דקות בכל פעם. הניקוי בוצע תוך שימוש בחומר ממיס שומנים מסוג דגריזר H. בעת רחיצת רצפת ארגז המשאית או יריעות הכיסוי של המשאית שפך המנוח את החומר הממיס על רצפת ארגז המשאית וקרצף אותה באמצעות מטאטא, לעתים תוך שימוש בכפפות בד.
בעת שטיפת המשאית חלק מדפנות הארגז/יריעות הכיסוי היו פתוחות.
עבודות חצר
במהלך התקופה בה שימש המנוח כנהג חלוקת שמנים (1996 – 2009) שהה המנוח באתר סונול יום עד יומיים בשבוע לצורך ביצוע " עבודות חצר", וזאת בין השעות 6:30 עד 15:15 באותם יומיים. במהלך ימי עבודות החצר ביצע המנוח את המשימות הבאות:
משימת מילוי מכלים בבנזן לבן SBP 60/90 – במסגרת משימה זו נדרש המנוח למלאות באמצעות צינור מיכלים בני 18 ליטר כל אחד בחומר SBP שהוזרם מתוך מיכלית שהכיל מאות ליטרים של חומר זה ושבוצעה מחוץ לחדר החומרים המסוכנים. במהלך ביצוע משימה זו נחשף המנוח לאדי החומר ויתכן כי לעתים אף בא במגע עם נוזלי החומר. המשימה בוצעה בהיקף כולל של 20-30 פעמים במהלך השנים 1996-2003, בתדירות ממוצעת של מדי כ- 4 חודשים, כל פעם במשך יום עבודה שלם, בין השעות 6:30 עד 15:00 לערך.
המשימה בוצעה בתוך מחסן החדרים המסוכנים באתר סונול ( שגודלו 4 X 6 מ' ובו יש חלון, כשהחל משנת 1997 הותקן בו מנדף ומפוח). בחדר שרר ריח חריף והעובדים הונחו לצאת מהחדר כל חצי שעה כדי להחליף אוויר. במהלך ביצוע משימה זו עשה המנוח שימוש בכפפות בד או גומי.
2. משימת פיצול גריז ושמנים – משימה זו בוצעה במהלך השנים 1996 – 2003 בתדירות של כפעמיים בחודש, עד יום עבודה מלא בכל פעם. במסגרת משימה זו עסק המנוח בשפיכת שמנים ומוצרים שיוצרו במפעל השמנים של סונול, לאחר תום תהליך הייצור, מפחים גדולים או פחים פגומים לפחים קטנים יותר. במהלך ביצוע משימה זו עשה המנוח שימוש בכפפות בד. המשימה בוצעה בעמדת פיצול או בחדר שמנים פתוח ומאוורר.
3. משימות ניקיון – במסגרת ביצוע עבודות החצר, ביצע המנוח משימות הכרוכות באיסוף אשפה משטחי האתר, לרבת מאזור הסמוך למעבדה ומאיי הדלקים. משימת איסוף האשפה מכל האתר בוצעה בין פעם לפעמיים בשבוע וארכה כשעה-שעה וחצי בכל פעם. מאיזור המעבדה בוצעה משימת איסוף האשפה פעם בחודשיים. פינוי האשפה בוצע על-ידי המנוח לרוב באמצעות מלגזה, ובמהלכה על-פי רוב המנוח לא במגע עם נוזלי החומרים שיוצרו במתקן סונול.
י. חשיפה לאדי דלקים

  1. במהלך התקופה שבה שימש המנוח כנהג חלוקת שמנים ( בין השנים 1996- 2009) שהה המנוח בין שעתיים-שלוש בימי החלוקה (3-4 ימים בשבוע) במרחק של כ- 100 – 200 מ' מאיי מילוי הדלקים במהלך זמני העמסת משאית השמנים.
  2. במהלך שנות העבודה במשרד שיגור הדלקים (2009 – 2013) ביצע המנוח את עבודתו מדי יום בין השעות 6:30 עד 15:30 את מרבית בתוך משרד ממוזג, שבו הותקן חלון שהיה פתוח במהלך חלק ניכר משעות העבודה. משרד שיגור הדלקים נמצא במרחק 20-30 מ' מעמדות איי מילוי מכליות הדלק.
  3. במהלך שנת עבודתו במשרד השמנים (2013 – 22.2.14) שהה המנוח רוב שעות העבודה מדי יום בין השעות 6:30 עד 15:30, במשרד המצוי במרחק של כ- 100 מ' מאיי מילוי הדלקים, ובמרחק 30-40 מ' מחוות המיכלים. בחלק משעות העבודה במהלך שנת העבודה במשרד השמנים הסתובב המנוח באזורים שונים במתקן סונול, לצורך ביצוע תפקידיו בוועד העובדים וכמי שאחראי על סידורי העבודה של נהגי חלוקת השמנים.
  4. במרחק עשרות מטרים מחצר השמנים ממוקמת חוות-המיכלים, אליה מוזרמים דלקים באמצעות קו ישיר מבתי הזיקוק, והיא המשמשת כמקור למילוי המיכליות. חוות המיכלים הכילה בין היתר את המוצרים: סולר, בנזין ונפט. בגגות המיכלים שבחווה מצויים פתחי אוויר, אשר מתוכם משתחררים אדים כתוצאה משחרור לחץ בעת מילוי המיכלים.

יא. המנוח עישן מגיל השירות הצבאי ועד לגיל 30 כחצי חבילת סיגריות ליום, ומגיל 30 ועד לאחר גיל 40 – 10 סיגריות ליום. המנוח הפסיק לעשן מספר שנים אחרי גיל 40 ולפני התפרצות מחלתו.

ההחלטה המופנית למומחה תצא בנפרד.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ח, (02 מאי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים
מר גולד עדי

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר אלון שוורץ