הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 4229-08-18

11 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר אלי עשור שעבין
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי פרלה

התובע
איברהים כעביה
ע"י ב"כ: עו"ד פילובסקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רטר

פסק דין

1. מונחת לפנינו תביעה להכיר במחלת תסמונת התעלה הקרפלית ( CTS) ממנה סובל התובע בשתי הידיים כמחלת מקצוע או לחילופין כ"פגיעה בעבודה" על-פי עקרון המיקרוטראומה.

2. התביעה נדחתה על-ידי הנתבע מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה אשר גרמו לתסמונת התעלה הקרפאלית ( CTS); מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע; המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עליו נחקר בפנינו בחקירה נגדית. במהלך הדיון ובמסגרת סיכומי התובע צומצמה יריעת המחלוקת והשאלה היחידה שנותרה בפנינו היא האם עבודת הנהיגה של התובע באמבולנס עולה כדי תשתית עובדתית מיקרוטראומתית לצורך מינוי מומחה רפואי. בתום שמיעת עדות התובע, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בנוגע לקיומה או העדרה של תשתית עובדתית לצורך הכרה במחלת מקצוע ו/או בפגיעה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה.

ואלו העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו:

4. התובע, יליד 1961, עובד כנהג אמבולנס במגן דוד אדום בתחנת הקריות מאז שנת 1989. במשך תקופה מסוימת התובע עבד גם בתחנה בקרית טבעון.

5. במשך כל תקופת העבודה, התובע עבד בהיקף של משרה מלאה, 8-10 שעות ליום, 6 ימים בשבוע. בנוסף, בהתאם לצרכי העבודה, התובע עבד בשעות נוספות. עד לפני כעשר שנים, משמרת רצופה יכלה להמשך, על פי צרכי העבודה עד 16 שעות. בעשור האחרון הוגבלו שעות עבודה ל – 12 שעות רצופות.

6. העבודה מתבצעת על פי קריאות. יום עבודה ממוצע כולל 6-10 קריאות.

7. התובע נהג על אמבולנסים מסוג שברולט (נפח מנוע 6600 סמ"ק) ומסוג סוואנה. לפני כן, עד לפני עשר שנים, עבד גם על רכב אמבולנס מסוג פורד. רכבי האמבולנס מצוידים בהגה כח, מתלים וכיסאות רגילים.

8. רוב הנהיגה נעשתה בכבישים סלולים. לעיתים, נדרשה נהיגה בכבישים לא סלולים כגון בא תרי בניה, כפרים וקיבוציים. אורך מסלול הנהיגה בכבישים לא סלולים כגון דרך כורכר היה קצר. התובע העריך את משך זמן הנהיגה על גבי כבישים לא סלולים כ – 20% מזמן הנהיגה במהלך יום העבודה (עמ' 3 ש' 26-29 לפרוטוקול).

בסיכומיו, ביקש התובע לייחס הליקוי הנטען בכפות ידיו לפעולת הנהיגה בלבד. לטענתו, עבודת הנהיגה לרבות בכבישים סלולים כרוכה ברטט לידיים האוחזות בהגה וזאת עקב היותן של הנסיעות, נסיעות חירום, המתבצעות במהירות גבוהה של רכב כבד . לטענתו, העבודה כללה נהיגה מהירה במשך 7 שעות בממוצע מתוכם 80% בכבישים סלולים ו – 20% בדרכים משובשות, בהן נגרם לידיים רטט חזק יותר בגלל מהירות הנסיעה ותנאי השטח.
עוד טען התובע בסיכומיו לראשונה, למחלת מקצוע, באופן כוללני וללא פירוט. לטענתו, לצורך הכרה במחלת מקצוע שעניינה רטט שעשוי לפגוע בגפים העליונות, אין צורך בבחינת משך זמן הרטט ודי בכך שהייתה חשיפה כלשהי לרטט.

מנגד, לטענת הנתבע, כי דין התביעה להידחות בהיעדר הוכחת התשתית העובדתית לקיומה של פגיעה על דרך המיקרוטראומה. אין כל רטט בפעולת הנהיגה. התובע הודה כי מדובר באמבולנס עם הגה כח רך לתפעול והנהיגה בוצעה לרוב על כבישים סלולים ובאמבולנסים חדשים. למעלה מהדרוש נטען כי הנהיגה בוצעה לפי קריאות ולא ברצף משך כל המשמרת.

דיון והכרעה

11. הלכה פסוקה היא כי על מנת להכיר בפגיעה כתאונה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה יש להוכיח, תחילה, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, עד שהצטברותם של אותם הנזקים הזעירים זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. יסודותיה של פגיעה כזו, בדומה לפגיעה בעבודה הינם שניים- האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל פגיעה כזו [(עב"ל (ארצי) 383/08 אדיבי- המל"ל, סעיף 9 לפסק הדין (18.11.2008) וההפניות שם].

12. בעב"ל (ארצי) 25130-01-11 יושבאייב - המל''ל (17.06.2012) (להלן- "עניין יושבאייב" ) חזר בית-הדין הארצי על העקרונות הנדרשים לצורך הוכחת תשתית עובדתית של מיקרוטראומה וכדקלמן:

"הלכה פסוקה היא לעניין הוכחת יסודות תורת המיקרוטראומה, כי יש צורך בין היתר, בהוכחת קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע (עב"ל 266/98 מזרחי - המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 11.1.2000); דב"ע מו/0-64 מיכאלי - המל''ל (לקט 53.88)).
כפועל יוצא מכך, על הנפגע להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 שבח - המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 28.7.2002)). בנוסף הובהר בפסיקה, כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת אלא די בכך שהתנועות היו "זהות במהותן", דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי (בג"צ 4690/97 המל''ל - בית- הדין הארצי לעבודה, פד"ע נג(2) תשנ"ט 529, 541-542 (1999); עב"ל 313/97 המל''ל - יניב, פד"ע כרך לה 529, 533-534 (2000)) (להלן- עניין יניב)).
כן נקבע בפסיקה בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי 'תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע' (עניין י ניב, עמוד 533), וכי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אלו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל 465/07 יהודאי -המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 20.12.07))". (עניין יושבאייב, סעיף 8 לפסק הדין).

13. ביחס לעבודת הנהגים, בית הדין הארצי הכיר בכך שתנאי העבודה של הנהגים עלולים לגרום לפגיעות בגב לפי תורת המיקרוטראומה. כך למשל, בענין יניב נקבע כי תנאי העבודה של נהגים מקצועיים, הנוהגים במשך שנים רבות בכבישים משובשים מספר שעות מידי יום מהווים תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראו מה גב לנוכח זעזועי הנסיעה והשפעתם המצטברת על עמוד השדרה. בפסיקה מאוחרת יותר בעב"ל 66671-10-13 חדד נ' המל"ל (ניתן ביום 14.5.20105) (להלן – ענין חדד) מנה בית הדין הארצי את תנאי העבודה של נהג שאותם יש להביא בחשבון לצורך קביעה אם יש תשתית עובדתית למיקרוטראומה והם: תקופת העבודה כנהג, מספר שעות הנהיגה ביום, טיב הדרכים שבהם נהג, טיב הרכב שבו נהג המבוטח והימצאות בולמי זעזועים ברכב, מיקומו של כיסא הנהג ברכב, ואם יש בו בולמי זעזועים אם לאו.
בענייננו, עלינו לבחון האם קיימת תשתית מיקרוטראומטית לפגיעה בידיים ולא לפגיעה בגב. כפי שעולה מהעובדות, התובע עבד כנהג אמבולנס במשך שנים רבות. עם זאת, התובע העיד כי הרכבים עמם עבד היו מצוידים בהגה כח, זמן הנסיעה בכבישים משובשים עמד על 20% מזמן הנסיעה הממוצע ליום, היינו במשך כשעה ועשרים ליום. בהקשר זה יצוין כי משך זמן הנסיעה המצטבר על גבי כבישים משובשים כנטען על ידי התובע אינו מתיישב עם אורך המסלול המשובש, כ -2 ק"מ שתואר על ידו. כך או כך, היקף הנהיגה בדרכים לא סלולות היה מצומצם, לפרקי זמן קצרים ולא נעשה ברציפות, שכן טיב הנסיעה היה תלוי בקריאות שברובן נעשו באזור חיפה והקריות. לפיכך, תדירותן ומשכן של הפגיעות הזעירות כתוצאה מהנהיגה אינן מספיקות לצורך הוכחת פגיעות חוזרות ונשנות בגב כתוצאה מזעזועי הנסיעה.

14. אשר על כן, התובע אינו עומד בתנאי הפסיקה להוכחתה של תשתית עובדתית לצורך הכרה בפגיעתו בידיים כתאונת עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה, ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

15. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' אב תשע"ט, (11 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אבי פרלה
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

אלי עשור שעבין
נציג עובדים