הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 41870-06-18

18 פברואר 2019

לפני:

כב' הרשם טארק חסנין

המערער
גנטוס גנטוס
ע"י ב"כ: עו"ד נביל אליאס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 15.04.18 ("הוועדה לעררים"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר החל מ- 01.03.12 ("ההחלטה").

רקע
המערער יליד 1959.

ועדה רפואית לעררים מטעם המשיב קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 69% (20% בגין הפרעת הסתגלות מתמשכת, 10% בגין סכרת מטופלת בכדורים, 10% בגין יתר לחץ דם, 40% בגין ליקוי ראיה, 10% בגין טנטון באוזן ימין, 20% בגין ליקוי שמיעה, 10% בגין הגבלה קלה ע"ש צווארי, 10% בגין הגבלה קלה ע"ש מותני ו- 10% בגין מיגרנה).

ביום 10.03.16 ניתן בעניינו של המערער פסק דין (כב' השופטת איטה קציר) בתיק ב"ל 19391-12-15 אשר במסגרתו הורה בית הדין על השבת "עניינו של המערער לוועדת אי כושר לעררים, באותו הרכב, לבחינה חוזרת של דרגת אי כושרו של המערער לעבוד, בהסתמך על נקודת המוצא שנכותו הרפואית בשיעור 69% מבטאת בעיקרו של דבר אי כושר לעבוד בשיעור זה וכי יש צורך בהנמקה מיוחדת בהתחשב בנסיבות אישיות, לקבוע אחרת.
הוועדה תיתן דעתה להתרשמותה מהמערער שנמצא ברמת חרדה, לא יצר קשר עין במהלך הראיון עימו, הניח את ראשו בכף ידו וכמעט לא קיים מימיקת גוף. בהקשר זה תתייחס הוועדה במנומק לקביעתו של המומחה לרפואה תעסוקתית מטעם המערער, ד"ר שלוסברג, בחוות דעתו מיום 1.10.15, לפיה למרכיב הנפשי משקל מכריע למסקנה שהמערער אינו מתאים לכל עבודה מפרנסת שהיא"
עניינו של המערער הוחזר כאמור לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב שעל החלטתה הוגש ערעור נוסף לבית הדין ובמסגרתו ניתן פסק דין על השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

ביום 15.04.18 התכנסה ועדה רפואית לעררים לעניין אי כושר בהרכב החדש על מנת לדון בעניינו של המערער. בפני הוועדה ציינו המערער ובא כוחו את הדברים הבאים:

"לאחר פס"ד בהרכב חדש, לא עובד כבר 6 שנים, בן 59. מקבל פנסיה מחלתית, עקב המצב הבריאותי אני לא עובד, יש לי פרוטזה בעין שמאל משנת 1986, בתקופה לפני הפרישה הפרוטזה הייתה נופלת לי מול הילדים. רוב הזמן אני בבית, אין לי מה לעשות לא יכול לעבוד. סובל מרעידות בעין השניה, אני לא יכול לעבוד כלל.
לדברי עו"ד- יצא לפנסיה מחלתית ב 2013, סובל מצב נפשי קשה ביותר, דרך משרד החינוך קיבל 60 אחוז רפואי, נמצא בטיפול ומקבל טיפול תרופתי לשינה, הדבר גרם לו לבושה עקב הבעיה בעין, היו מקרים בהם נילקח בזמן הלימודים לבית חולים, ועקב מצב זה ביקש לצאת לפנסיה, סבל מטינטון, ליקוי שמיעה, סכרת( מטולפת בכדורים), בעל ותק של 30 שנה בתחום ההוראה, יכל להמשך לעבוד אך עקב מצב הרפואי פרש, הלוואי והיה יכול לעבוד בכל עבודה אשר מתאימה למצבו הנפשי והרפואי, כמו כן מבקשים לאמץ את חוו"ד של ד"ר שורבסקי ז"ל- רופא תעסוקתי"

בפרק "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה" ציינה הוועדה כדלקמן:
"בהופעתו בפני הוועדה וכמפורט בסעיף 3 דלעיל, התובע טוען לאי כושר
עבודה מלא, עקב ליקויו. מדובר בתובע בן 59, אשר עבד עד לפני כ6 שנים
בהוראה. פרש מסיבות בריאותיות, בוגר אוניברסיטה בחינוך מיוחד. עפ"י
בחינת ההגבלות הנובעות מהליקויים והשפעותיהם על יכולתו לעבוד
הוועדה מתייחסת לחוו"ד שבתיק כדלקמן: מבחינה פסיכיאטרית קובע
ד"ר קירס בחוו"ד מיום 19.02.14 שהתובע יכול לעבוד ללא לחץ נפשי
מוגבר. ביום 05.04.13 ניתנה חוו"ד רפואית בתחום העיניים של ד"ר סרור
הקובעת שהתובע מסוגל לעבודה שאינה דורשת חדות ראיה ולכך מוסיפה
הוועדה יש להימנע מכל עבודה שדורשת ראיה דו עינית באשר להגבלה
האורתופדית הצווארית יש להימנע מעבודה פיזית מאומצת, באשר למחלת
הסוכרת יש להימנע משילוב התובע בעבודה שאינה מאפשרת סביבת
שירותים זמינה וקיום ארוחות סדירות. הוא הדין באשר להפרעה
החסימתית בשתן, זו מחייבת קירבה לשירותים. נכון להשפעה הספציפית
של כל ליקוי והשפעה מצטברת של סה"כ הליקויים אין מניעה שהתובע
השתלב בתנאים ומגבלות שצויינו לעיל במגוון רחב של עבודות פקידותיות
לסוגיהן, בהן קיימת אפשרות להרחיב גם השתלבות בעבודת טלמרקיטינג
פקידות קבלה וספרנות. עבודות אלו ניתנות לביצוע בהקף של יום עבודה
מלא. מהאמור לעיל עולה כי הוועדה אינה מקבלת את חוו"ד של ד"ר
שלוסברג ז"ל מיום 01.10.15 זאת כאמור בהסתמך גם על חוו"ד הרפואיות
הספציפיות לכל ליקוי בהתאם לתחום המומחיות של הרופאים אשר בדקו
את התובע בהליך זה. לאור האמור לעיל הועדה רואה שהתובע לא איבד כדי
50% אחוז ויותר מכושרו להשתכר לפיכך הערר נידחה"

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
להלן בתמצית פירוט טענות המערער:
המדובר במקרה חריג אשר מחייב התערבות בית הדין וקביעת דרגת אי כושר בעצמו וזאת לאחר שהמערער התייצב בפני ארבע ועדות רפואיות לעררים והוא נדחה שוב ושוב. ניהול העניינים על ידי הוועדה, הוא ניהול לא משקף, לא מקצועי ואינו אובייקטיבי.
איך זה שהוועדה מציינת שהמערער סובל מכל אותן בעיות רפואיות והגבלות תפקודיות וכי צריכים להתקיים הרבה תנאים נגישים בסביבת העבודה אך מצד שני, מגיעה למסקנה שהוא מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא.
הוועדה לא נימקה בצורה מיוחדת, מדוע שיעור נכותו הרפואית, לא משקף את דרגת אי כושר עבודתו, שכן נקודת המוצא היא, כי שיעור נכותו הרפואית משקף נאמנה דרגת אי כושר עבודה.
הוועדה לא התייחסה במנומק לחוות דעתו של המומחה לרפואה תעסוקתית, ד"ר שלוסברג ז"ל, מיום 01.10.15 ולפיה למרכיב הנפשי משקל מכריע, למסקנה שהמערער אינו מתאים לכל עבודה מפרנסת שהיא.
לא ניתן להבין מתוך ההחלטה איזה עבודה אינה כרוכה בסביבת לחץ נפשי מוגבר או שאינה דורשת ראיה דו עינית.
בפסק הדין שניתן ביום 10.03.16 (פסקה 8) בית הדין ביקר את הלך תפקודה של הוועדה לעררים בפעם הראשונה, עת קבעה שהמערער מתאים לעבודה פקידותית ומשרדית, והנה שוב חזרה הוועדה הרפואית הנוכחית על אותה קביעה בפעם השניה, השלישית והרביעית, ללא כל תימוכין לקביעה זו.
טעתה הוועדה עת הסתמכה על החלטת הרופא הפוסק ועל החלטת פקיד השיקום, כאשר את ההחלטה צריכה להיות אך ורק שלה היא.
הוועדה לא נימקה מדוע היא דוחה את חוות דעתו של ד"ר שלוסברג.

בתשובתו טען המשיב כי דין הערעור להידחות. עניינו של המערער הוחזר לוועדה בהרכב אחר, ובנסיבות יש לבחון אם הוועדה פעלה על פי הלכת מוהרה והמשיב סבור כי התשובה לכך היא חיובית. בענייננו התייחסה הוועדה לכל ליקוי וליקוי וכן להשפעתם המצטברת והגיעה להחלטה מקצועית כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. שימת לב כי למערער ליקוי בודד גבוה בשיעור של 40% בגין ליקוי הראיה אשר אינו תפקודי ויתר ליקויו של המערער הם בדרגות נכות לא גבוהות.
גם נוכח העובדה כי למערער 69% נכות משוקללת וגם לנוכח נקודת המוצא שבהלכת מוהרה, אין כל הכרח לקורלציה בין הנכות הרפואית ושיעור יכולתו להשתכר אלא יש לבחון את הנמקת הוועדה וככל שהפער גדול כך צריכה להיות ההנמקה גדולה, וההיפך כמו בענייננו כאשר הפער אינו גדול הנמקת הוועדה אינה צריכה לצאת מגדר הרגיל. יחד עם זאת, הנמקת הוועדה בענייננו עולה בקנה אחד עם הפסיקה.
בנוסף ציין המשיב כי בדו"ח פקידת השיקום אף היא הגיעה למסקנה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. הוועדה מציינת שהרופאים המקצועיים אשר בדקו את המערער בשלב קביעת הנכות הרפואית סברו כי המערער מסוגל לעבודה מלאה, במגבלות. התייחסות הוועדה למכתב ד"ר שלוסברג ראויה, גם לאור היקף המסמך. בנסיבות, החלטת הוועדה מאוזנת, מפורטת ונותן גם למי שאינו רופא את היכולת להבין את הלך רוחה.
בדיון שהתקיים ביום 09.01.19 חזרו הצדדים על טיעוניהם בהודעת הערעור וכתב התשובה. ב"כ המשיב הוסיף לעניין התייחסות הוועדה לגילו של המערער כי הוועדה ציינה את גילו והיתה מודעת לכך. ב"כ המשיב מפנה לפסק הדין שניתן בתיק בר"ע 71700-11-17 חנה טוויטו נגד המוסד לביטוח לאומי בו נקבע כי העדר התייחסות לגיל אינה יורדת לשורשה של החלטה וכי די באזכור יתר הפרמטרים.

דיון והכרעה
לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.
שאלת קביעת דרגת אי הכושר הינה בעיקרו של דבר שאלה של הערכת הוועדה את מסוגלות הנכה לעבוד. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, המבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לבחון את נסיבותיו האישיות של הנכה, כגון יכולתו לחזור לעבודה קודמת לאור כישוריו וההיסטוריה התעסוקתית שלו, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית.
בעניינו של המערער, הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי למערער דרגת נכות רפואית בשיעור 69%. המערער יליד 1959 (בן 56), בעל השכלה אקדמאית ועבד בהוראה במשך 33 שנה, פרש לגמלאות מסיבות בריאותיות. ד"ר שלוסברג, מומחה לרפואה תעסוקתית, קבע בחוות דעתו מיום 1/10/15 שהמערער אינו מתאים לעבודה מפרנסת, ו"למרכיב הנפשי משקל רב לאי התאמתו לעבודה מפרנסת".
ממקרא הפרוטוקול עולה, כי הוועדה מפנה לחוות דעת של הרופאים הפוסקים ביחס לכל ליקוי בנפרד והוועדה קובעת כי המערער אינו יכול לעבוד בסביבת עבודה עם לחץ נפשי מוגבר, או עבודה שדורשת חדות ראיה או ראיה דו עינית, וכי עליו להימנע מעבודה פיזית מאומצת או עבודה שאינה מאפשרת סביבת עבודה עם שירותים זמינים וקיום ארוחות סדירות אך קובעת באופן לאקוני, כי ".. אין מניעה שהתובע השתלב (הכוונה ישתלב) בתנאים ומגבלות שצויינו לעיל במגוון רחב של עבודות פקידותיות לסוגיהן, בהן קיימת אפשרות להרחיב גם השתלבות בעבודת טלמרקיטינג פקידות קבלה וספרנות".
לא ברור מתוך ההחלטה כיצד עבודות טלמרקטינג, פקידות קבלה וספרנות אינן עבודות עם לחץ נפשי מוגבר למשל או שאינן דורשות חדות ראיה וראיה דו עינית וכיצד עבודה בטלמרקיטינג לצורך הדוגמא היא עבודה ללא לחץ נפשי מוגבר. לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה ולהבין כיצד מסקנה זו מתיישבת עם נתוניו האישיים של המערער, כישוריו וליקויו.
הוועדה אף לא הסבירה מדוע נכותו התפקודית של המערער פחותה בהרבה מנכותו הרפואית, האם יש באפשרותו לחזור לעבודתו הקודמת , כיצד נתוניו האישיים של המערער (בהתייחס לליקוייו הרפואיים, ובמיוחד הנכות הנפשית) עולים בקנה אחד עם החלטת הוועדה כי באפשרותו לעבוד בהיקף של משרה מלאה. כן לא הבהירה הוועדה מדוע לדעתה ההפחתה הקיימת בכושרו של המערער לעבוד אינה עולה כדי 50% לפחות. החלטת הוועדה, אם כן, נחזית כמנומקת, אולם בפועל חסרה התייחסות אמיתית לנסיבותיו האישיות של המערער והשפעתם המצטברת של ליקויו של המערער על כושרו להשתכר, ולמעשה מדובר במסקנה ולא בהנמקה מספקת. מצד אחד הוועדה קובעת איסורים רבים בדבר יכולתו של המערער לעבודה ומצד שני קובעת כי הוא מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא באותם תנאים מיוחדים ולא ברור מדוע הוועדה לא קבעה למערער ולו דרגת אי כושר חלקית.
יש לדחות בקשת המערער כי בית הדין יקבע את דרגת אי הכושר של המערער, שכן אין זה תפקידו של בית הדין.

סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לאי כושר, באותו הרכב, על מנת שתדון מחדש בעניינו של המערער תוך התייחסות לליקויו של המערער ומידת השפעתם המצטברת על כושרו לעבוד ולשקול עמדתה בשנית תוך התייחסות לנתוניו האישיים לרבות גיל ו, השכלתו ועברו התעסוקתי.
בהקשר זה תתייחס הוועדה במנומק לקביעתו של המומחה לרפואה תעסוקתית מטעם המערער, ד"ר שלוסברג, בחוות דעתו מיום 1.10.15, לפיה למרכיב הנפשי משקל מכריע למסקנה שהמערער אינו מתאים לכל עבודה מפרנסת שהיא.

המערער ובאו כוחו יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המשיב יישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המערער בסך 2,000 ₪, אשר ישולמו לידי
המערער בתוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.

313לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על
פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ט, (18 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .