הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 4101-01-19

16 יולי 2019

לפני: כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער:
מוחמד אל מסרי
ע"י ב"כ: עו"ד אליאס

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעקובי

החלטה

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.11.18 (להלן: "הוועדה"), אשר בפניה עמדו חוות דעתה של היועצת לוועדה בתחום הנפשי, ד"ר לרנר. הוועדה דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 וקבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
2. המערער יליד 1957.
3. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 3.12.11 אשר הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלה בגב, צוואר, במצח ובכף יד ימין."
4. עובר להליך ההחמרה נקבעה למערער ביום 9.12.13 דרגת נכות יציבה בשיעור 0%, בתחולה מיום 1.2.13 (פרוטוקול הוועדה צורף לתיק ביום 14.5.19).
5. בחודש יולי 2017 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 20.8.17, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. המערער השיג על החלטת הוועדה.
6. הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 6.11.18, שמעה את תלונות המערער, כי:
"לא ישן כמעט, יש לי הפרעות כאבי ראש שאי אפשר לסבול. שומע קולות בזמן האחרון כאבים בברכיים ובכל פרקי הגוף הכתפיים והצוואר כאבים בכל הגוף".
הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה שממצאיה פורטו כדלקמן:
"בבדיקה: מתהלך באופן עצמאי ללא מכשירי עזר, עודף משקל ניכר, אין מרכיב ספסטי או אטקטי בהליכה מבחן מצב תקין כוח גס תקין ב- 4 גפים ללא רושם לירידת בכוח גס גם לא בכפות הידיים. בהסתכלות על אזור החתך בקרקפת באזור פרטאלי ימיני הצלקת שקועה איננה רגישה למגע ללא הפרשות ללא מדרג. בעיון בסיכום מבית חולים מאיר מ- 3.12.11 מצוין כי איבד הכרה כי נמצא חתך פריטאלי באורך 4 ס"מ אשר טופל במיון כמו כן C.T ראש אשר בוצע במיון ללא עדות לדימום או לשבר בבדיקה אורטופדית - תנועות הצוואר חופשיות לכל טווח התנועות שנבדק הן בכיפוף הן בישור והן בתנועות סיבוביות הבדיקה נעשתה בצורה פסיבית יש לציין כי בהיסח הדעת הניע את צואר ביושבו מול הועדה הניע את צווארו לצדדים ללא ספזם שרירים כיפןף לפי שאובר 5.5 סמ טווח הנחשב תקין ללא הגבלה בתנועות סיבוביות או הטיה... אין הגבלה בתנועות הכתפים כפות ידים... במידה שווה מסוגל לבצע קמיצת אגרוף מלאה ליישור אצבעות מלא בכף יד ימין שבו היה השבר בשנת 2011.

וכך סיכמה הוועדה את החלטתה (בסעיף 10 לפרוטוקול):
"אבחנה: חבלה בראש, גם צואר כף יד ימין.
לאור הבדיקה הקלינית הועדה לא התרשמה כי קיימת החמרה הקשורה לתאונה הנדונה בתחום האורטופדי והנוירולוגי הועדה עיינה בחוות דעת ד"ר לרנר ומקבלת המלצתה וקובעת שאין החמרה בנכות הנפשית.
הועדה עיינה בחות דעת דר שי שבת מ- 12.6.14 שנערכה לפני 4 שנים. הועדה לא מצאה הגבלה בתנועות הצוואר כפי שמתאר ד"ר שבת - על פי רשימת ההדמיות שמופיעות בחוות דעת קימים שינויים ניוונים הן בצואר והן בעמוד שדרה מותני. צילום כתף ימין היה תקין הועדה אינה מקבלת את אחוזי הנכות שנקבעו על ידי ד"ר שי שבת קרוב לודאי שהממצאים שהיו 4 שנים קודם לכן שונים ממצאי הבדיקה היום. תלונותיו השונות על כאבים מפוזרים בגוף קשורים לשינויים ניווניים הן בעמוד שדרה המותני והצווארי ושינוי גיל ואינם קשורים לתאונה הנדונה. הועדה דוחה הערעור מאשרת קיבעת הועדה המחוזית אין החמרה."
החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים
7. בנימוקי הערעור נטען, כי עיון בשלושת חוות הדעת של היועצת לוועדה בתחום הנפשי, ד"ר לרנר (לעיל ולהלן: "היועצת") מלמד, כי אין בהן התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעת המומחה לפסיכיאטריה מטעם המערער, ד"ר סטיר, באופן המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס לחוות דעתו של ד"ר סטיר באופן מנומק ומפורט כנדרש בפסיקה; היועצת התעלמה מהאפשרות הידועה לפיה גם אם המערער אינו נוטל תרופות ואינו נמצא במעקב פסיכיאטרי באופן סדיר – עדיין ניתן לקבוע דרגת נכות בגין מצבו הנפשי; מעיון בפרוטוקולי חוות דעת היועצת עולה, כי רק אחת התקיימה בנוכחות המערער ואילו שתי האחרות התקיימו בהיעדרו לאחר המצאת מסמכים רפואיים שהתבקשו על ידי היועצת ובכך שגתה הוועדה עת גיבשה דעתה ללא שזימנה את המערער להופיע בפניה בשנית לאחר השלמת המצאת המסמכים.
במעמד הדיון בערעור ובתשובה לטענת ב"כ המשיב, כי באישור ההחמרה כלל לא נטען לפגיעה נפשית וכי הוועדה כבולה לאישור ההחמרה נטען, כי מדובר במצב שבו העניין הנפשי נדון שלוש פעמים על ידי היועצת לוועדה והערעור מבוסס על הטענה, כי היועצת לא התייחסה כדבעי לחוות דעת המומחה לפסיכיאטריה מטעם המערער, ד"ר סטיר ואין המדובר בערעור על החלטת המשיב שלא לדון בערר מאחר והטענות לכאורה חורגות מאישור ההחמרה. אישור ההחמרה הונח בפני המשיב על כל נספחיו ונימוקיו, המערער זומן לוועדות, העניין הנפשי נדון ובהקשר הזה משמצאה הוועדה לנכון לדון בהיבט הנפשי ולא להתייחס לחוות הדעת אזי אין להישמע לטענה שנטענת בדיעבד שמלכתחילה לא היה צריך לדון בעניין הנפשי.
8. מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות, תוך הפנייה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן לאחרונה (עב"ל 49891-07-18 המוסד לביטוח לאומי – ירמי זוגייר, ניתן ביום 4.2.19, להלן: "עניין זוגייר"), בו לטענת ב"כ המשיב נקבע, כי ככלל הוועדה כבולה לאישור ההחמרה ועליה לדון אך ורק בפגימות הנקובות בו. בענייננו המערער הגיש תביעה להחמרת מצב ביום 11.7.17 כאשר הליקויים בגינם הוגשה התביעה הם צוואר, מצח וכף יד ימין ולא נטען כלל לפגימה נפשית. עוד נטען, כי היועצת דנה בחוסר סמכות ולא היה עליה לדון בתלונות המערער בתחום הנפשי כך שהדיון בערעור "נעדר כל תכלית".
בהתאם להחלטת בית הדין, הגיש ב"כ המשיב לתיק העתק מאישור ההחמרה ופרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים, עובר להליך ההחמרה, וכן צירף את פסק הדין בעניין זוגייר.
9. המערערת הגיבה לפסיקה אליה הפנה ב"כ המשיב בעניין זוגייר בציינה, כי היא אינה רלוונטית לענייננו. מדובר בנסיבות שונות בהן בעניין זוגייר הוועדה נמנעה כלל מלדון בטענות המערער לעניין המצב הנפשי, הואיל ו הוא לא צוין באישור ההחמרה ואילו בענייננו הגם שאין חולק, כי אישור ההחמרה כולל התייחסות לפגיעה האורתופדית בלבד, הוועדה הרפואית מדרג ראשון התייחסה לטענה בהיבט הנפשי כמו גם הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור ולא עלתה כל טענה שהוועדות מנועות מלדון בתחום הנפשי בהעדר אזכור הטענה באישור ההחמרה. עוד נטען, כי פסק הדין בעניין זוגייר ניתן זמן רב לאחר הגשת הבקשה להחמרה כך שקביעותיו אינן חלות על המערער. לדידי המערער, אי העלאת הטענה כנגד אישור ההחמרה והדיון בתלונות המערער בהיבט הנפשי "הכשירו" את אישור ההחמרה כאילו שהתייחס גם לנושא הנפשי. זאת ועוד, המשיב לא תקף את התנהלות הוועדה בהודעת ערעור מתאימה והתנהלותו זו מכשירה את הדיון בעניינו של המערער בתחום הנפשי. לפיכך, שב המערער על בקשתו לקבלת הערעור והשבת הדיון בעניינו לוועדה על מנת שתתייחס במפורט לחוות דעתו של ד"ר סטיר.
דיון והכרעה
10. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בשלושת חוות דעת היועצת לוועדה בתחום הנפשי ובכלל החומר המונח לפניי וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין שלפני, דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
11. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).
12. למקרא פרוטוקול הוועדה מושא הערעור עולה, כי הפגימות שהוכרו כתוצאה מהפגיעה המוכרת מיום 3.12.11 הן: "חבלה בגב, צוואר, במצב ובכף יד ימין." הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.13 קבעה, עובר לתביעה להחמרת מצב, כי למערער נכות בשיעור 0%, החל מיום 1.2.13.
13. באישור החמרת המצב מיום 11.7.17 (הוגש לתיק ביום 14.5.19) נרשם: "לאחר חבלה בגב, צוואר, במצח, כף יד ימין מציג חוות דעת של פרופ' שי שבת שמציין את מצבו הנוכחי. אודה על בדיקתכם."
14. הגם שלא צוין דבר באישור ההחמרה אודות פגימה נפשית, המערער העלה בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון טענה לפגיעה בתחום זה ועניינו נדון על ידי הוועדה שעל החלטתה הגיש המערער ערר.
15. ביום 30.1.18 נדון עניינו של המערער לראשונה בפני היועצת בתחום הנפשי, ד"ר לרנר. היועצת הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן:
"מאז התאונה עד היום לא עבדתי הייתי קבלן היום לא מסוגל לתפוס כלום בידיים, ניסיתי לעבוד שכיר אך לא יכול. יש לי סחרחורת לא מרוכז הגוף חלש אחרי התאונה. לא יכול לישון, יש דיכאונות לוקח כדורים פתאום מתעצבן מצרפת חוו"ד ד"ר סטיר. מאז התאונה מתבודד, מצב נפשי ירוד סובל מסיוטים מתעורר משינה בצעקות."

היועצת ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בזו הלשון:
"נראה כפי גילו, מסודר בהופעתו החיצונית ללא הפרעות במהלך החשיבה ובתפישה.
בתוכן החשיבה מדבר על "דיכאונות" (כוונתו להתעצבנות) על רגישות לרעש על חוסר יכולת לישון בלילות ועל מצב רוח ירוד עקב ירידה תפקודית בגלל בעיות גופניות שלעתו הופיעו אחרי התאונה.
כמו כן מוסר על קיום חלומות קשים בהם משחזר את תאונת הדרכים.
על פי דבריו נמצא בטיפול פסיכיאטרי במסגרת קופ"ח אך בשנה אחרונה הפסיק את המעקב על דעת עצמו טוען כי ממשיך בקבלת טיפול תרופתי אך אינו זוכר את שם התרופות שמקבל.
אבחנה – תגובה הסתגלותית לאחר תאונת דרכים."
בטרם סיכום חוות דעתה, ביקשה היועצת לעיין בסיכום טיפול של ד"ר איסקוב פסיכיאטרית מטפלת מקופ"ח, תוך שציינה, כי סיכום הדיון יהיה בהעדר המערער.
16. ביום 6.3.18 דנה היועצת בשנית בעניינו של המערער וציינה בהחלטתה כדלקמן:
"מהחומר הרלוונטי שהתקבל מד"ר איסקוב פסיכיאטרית בקופת חולים לאומית עולה כי התובע נבדק פעם אחת ב- 2014 (ובפעם השניה 22.2.18).
דהיינו בפעם הראשונה כ- 3 שנים לאחר התאונה ובפעם השניה לאחר הבדיקה במסגרת הוועדה.
על פי דבריה של ד"ר איסקוב לא ברור האם התובע טופל תרופתית לכל אורך התקופה מאז 2014. מבחינה אבחנתית מדובר באותה תסמונת שהסתמנה בועדה הקודמת, תגובה הסתגלותית לאחר תאונת דרכים.
יש לציין כי התובע סובל מסכרת שטרם מאוזנת.
לסכום – על מנת לסכם את הדיון היועצת מבקשת רישום הנפקת התרופות מ 2014 ועד היום. סיכום ללא נוכחות."
17. ביום 9.10.18 סיכמה היועצת את החלטתה בזו הלשון:
"דו"ח הנפקת תרופות אינו מוכיח שאכן התובע נמצא בטיפול תרופתי באופן סדיר. קיים ראשון 2/2/17 (רישום) ציפרלקס בפער של שנה ו- 4 חודשים 6/6/18 שוב רישום ציפרלקס, עובדה זו יחד עם מעקב הפסיכיאטרי הבלתי סדיר לא מצביעים על קשיים נפשיים שבגללם התובע נמצא בטיפול ממשי.
היועצת עינה בחו"ד ד"ר סטיר מתאריך ואינה מסכימה עם קביעת שיעור הנכות."
במקום המיועד לרישום האבחנה צוין: " תגובה דיכאונית חרדתית למגבלות הגופניות."
18. בנסיבות אלה ועת הן הוועדה הרפואית מדרג ראשון והן הוועדה מושא הערעור דנו בטענות המערער בתחום הנפשי – הגם שתלונה זו לא אוזכרה באישור ההחמרה – מצאתי, כי נסיבות העניין שלפני אכן שונות מהנסיבות בעניין זוגייר, בהן הוועדה נמנעה מלדון בטענות המבוטח בתחום הנפשי בנימוק, שתלונה זו לא צוינה באישור ההחמרה.
19. בעניין זוגייר נפסק, בין היתר, כדלקמן (ההדגשה הוספה, א.ק.):
"18. לדידנו, העקרונות המנחים את הוועדה בבואה לדון בבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 36, צריכים להיות אלו:
א. בראש ובראשונה ועל דרך הכלל, הוועדה תידרש רק לפגימות אשר פורטו במסגרת אישור ההחמרה הניתן על ידי הרופא המוסמך.
ב. עם זאת, על הוועדה ליתן "פרשנות מרחיבה" לאישור ההחמרה ולא להיצמד באופן דווקני ללשונו, אם היא מוצאת כי לפגימה שנכתבה באישור ההחמרה יש השלכה ישירה על פגימה נוספת.
ג. במקרים שבהם הוועדה כבר דנה וקבעה ממצאים מעבר לקבוע באישור ההחמרה, אין לראות בכך בהכרח פגם משפטי המביא לביטול החלטתה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו."
20. על יסוד האמור ועת הוועדה דנה בתלונות המערער בהיבט הנפשי והיועצת לוועדה קבעה ממצאים, לא מצאתי מקום לקבלת טענת ב"כ המשיב, כי החלטת הוועדה והיועצת ניתנה בחוסר סמכות.
21. בחינת החלטת היועצת לגופה מלמדת, כי היא אכן לא התייחסה לחוות דעת המומחה לפסיכיאטריה מטעם המערערת, ד"ר סטיר, באופן ענייני ומנומק, כדרישת הפסיקה; כל שנקבע על ידי היועצת בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר סטיר הוא, כי " היועצת עיינה בחו"ד ד"ר סטיר מתאריך ואינה מסכימה עם קביעת שיעור הנכות" (ראו: החלטת היועצת מיום 9.10.18).
22. הלכה היא, כי הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואית המוצגת בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי:
"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה"
(ראו: דב"ע (ארצי) לב/120 – 0 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי, כרך ד 73 (1972).
23. בחוות דעתו של ד"ר סטיר (צורפה לנימוקי הערעור) המליץ האחרון לקבוע למערער נכות נפשית בשיעור 40%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(4)-(5) זאת לאחר שפירט את ממצאי בדיקתו הקלינית ולחוות דעת זו היועצת לא נתנה דעתה כדבעי.
24. על יסוד האמור, מצאתי, כי יש להשיב את עניינו של המערער ליועצת לוועדה בתחום הנפשי, ד"ר לרנר, על מנת שתתייחס לחוות דעתו של ד"ר סטיר מיום 25.12.17 באופן ענייני ומפורט ותשקול קביעתה בשנית.
לאחר מכן הוועדה הרפואית לעררים תסכם את החלטתה.
המערער יוזמן להופיע הן בפני היועצת והן בפני הוועדה, לרבות באמצעות בא-כוחו ויתאפשר להם לטעון בפניהן. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
סוף דבר
25. אשר על כן, הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 24 לפסק הדין.
26. המשיב ישלם את הוצאות המערער בסך 2,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום.

הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ט, (16 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.