הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 40781-02-19

24 יולי 2019

לפני:

כב' השופטת דניה דרורי

המערער
שלמה ליב ברוך בלומבאום
ע"י ב"כ: עו"ד אבו ורדה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעקובי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 20.1.19 (להלן – הוועדה). הוועדה קבעה שלא החמרה במצבו של המערער הסובל מליקוי שמיעה וטנטון. מכאן הערעור שלפני.

רקע עובדתי והחלטת הוועדה
2. המערער, יליד 1951 , סובל מליקוי שמיעה ומטנטון שהוכרו על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. למערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור 5% בשל ליקוי שמיעה.

3. ביום 1.8.18 הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות מחדש, אליה צירף בדיקת שמיעה עדכנית מיום 6.6.18 (אישור ההחמרה הוגש ביום 2.6.19).
ביום 26.11.18 קבעה ועדה רפואית שלמערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 14.5% (10% בגין טנטון תמידי ו- 5% בגין ליקוי שמיעה), בתחולה מיום 1.8.18. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

4. ביום 20.1.19 התכנסה הוועדה נושא הערעור. ב"כ המערער הפנה את תשומת לב הוועדה כי קיימים פערים בין תוצאות בדיקות השמיעה השונות וביקש לכן מן הוועדה להפנות את המערער לבדיקת BERA.
בנוגע לתוצאות בדיקות השמיעה, ציינה הוועדה בהחלטתה (סע' 6) כך:
"בתיקו מעקב בדיקות שמיעה מ 2002. בדיקה אחרונה בוצעה 5.9.18 ובה ירידה בשמיעה עמוקה בטונים הגבוהים בעיקר משמאל, שכבכל התדירויות בשתי האזניים ישנו פער הולכתי ברמות שונות של עד 20 דציבל. ממוצע שמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם, שהיא המבטאת את הפגיעה באוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש הוא 20 דציבל מימין ומשמאל 52 דציבל יש לציין שללא ספק חלק מהירידה משמאל נובעת מתהליך צלקתי."

הוועדה ציינה את ממצאיה (סע' 7 לפרוטוקול):
"בבדיקת האזניים באוזן הימנית צלקת עדינה כשהתופית השמאלית היא מעובה עם לטרקציה אחורית קלה.
עבד כאיש אחזקה במשך 42 שנה באגודה למען החייל, במתקני נופש. גם בעבודות גננות וגם בטיפול בבעיות חשמל.
בשנתיים אחרונות מטופל בכדורים עקב סכרת. עבד עם אזניות הגנה רק בשלוש השנים האחרונות. לא סבל מדלקות אוזניים."

הוועדה קבעה את האבחנה הבאה: "נזק שמיעתי כתוצאה מחשיפה לרעש עם טנטון תמידי ירידה בשמיעה הולכתית שהינה קשורה לחשיפה לרעש", וסיכמה את החלטתה כך :
"לפי הממצאים של בדיקת שמיעה אחרונה 5.9.18 הנכות שנקבעה לו תואמת את מצבו.
לגבי אפשרות של בדיקת BERA היות ובדיקה זו מבטאה את הולכת האוויר ולא את הירידה בשמיעה באוזן הפנימית במקרה שלפנינו אין לבדיקה זו תועלת. הועדה דוחה את הערר."

טענות הצדדים
5. לטענת המערער, הוועדה שגתה כשהעדיפה בדיקות שמיעה מסוימות על פני בדיקות אחרות, מבלי שהסבירה את קביעתה. עוד נטען שהוועדה שגתה כשדחתה את דרישת המערער להפנותו לבדיקות נוספות לרבות בדיקת BERA, כנהוג במקרים בהם נמצא פער בין בדיקות השמיעה השונות. בקשר לבדיקה זו נטען שהנימוק של הוועדה אינו סביר שכן משתמעת ממנו שלילה עקרונית וגורפת בבדיקה זו.
המערער עתר שעניינו יוחזר לדיון בפני וועדה בהרכב שונה. לחלופין, ביקש להשיב את עניינו של המערער לוועדה ולאפשר למערער להציג בפניה בדיקת BERA שתבוצע באופן פרטי על חשבון המבוטח.

6. המשיב טען שאין מקום להתערב בהחלטת הוועדה בהיעדר פגם משפטי. הוועדה הסבירה את עמדתה המקצועית בנוגע לצורך בביצוע בדיקה נוספת ובנוגע להעדפת הבדיקה המאוחרת, כל זאת בהתאם לסמכותה על-פי הדין ובהתאם לפסיקת בתי הדין.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים המצטברים שיפורטו להלן.

7. בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).

8. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה שהוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולדברי בא-כוחו, עיינה בבדיקות השמיעה השונות שעמדו בפניה, ערכה למערער בדיקה וקבעה, כי בהתאם לממצאי בדיקת השמיעה האחרונה מיום 5.9.18 – הנכות שנקבעה למערער תואמת את מצבו.
הוועדה הסבירה, כי "ממוצע שמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם, שהיא המבטאת את הפגיעה באוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש הוא 20 דציבל מימין ומשאל 52 דציבל יש לציין שללא ספק חלק מהירידה משמאל נובעת מתהליך דלקתי".
מדובר בקביעה רפואית מובהקת, סבירה ומנומקת, העולה בקנה אחד עם הכלל לפיו מקום בו מונחות בפני הוועדה בדיקות שמיעה בעלות ערך רפואי זהה, שיש ליתן להן משקל דומה, ניתן להפעיל את הכלל לפיו יש להעדיף את הבדיקות העדכניות יותר ואת הבדיקות המצביעות על שמיעה טובה יותר (עב"ל (ארצי) 414/09 רבאח חג'וג' – המוסד לביטוח לאומי ( 11.4.10); עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי - דוד אלון (12.11.08)).
כך נהגה הוועדה גם בענייננו של המערער, ומכאן שאין מקום להתערב בהחלטת.

9. אין הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה בכל האמור בהפניית המערער לבדיקת BERA. הוועדה שקלה את בקשת המערער בהקשר זה וקבעה "לגבי אפשרות של בדיקת BERA היות ובדיקה זו מבטאה את הולכת האוויר ולא את הירידה בשמיעה באוזן הפנימית במקרה שלפנינו אין לבדיקה זו תועלת." (הדגשה לא במקור). אין מדובר בשלילה עקרונית וקטגורית של בדיקת ה- BERA, אלא בהקשר של נסיבות המקרה כאן בו הוועדה מבקשת להבחין את הירידה בשמיעה אותה יש לייחס לעבודה בחשיפה לרעש והמתבטאת בממוצע השמיעה בהולכת עצם, לבין הירידה בשמיעה אותה יש לייחס לגורמים אחרים והמתבטאת בהולכת האוויר. הוועדה הסבירה שבדיקת ה- BERA לא תשקף את הירידה בשמיעה אותה יש לייחס לחשיפה לרעש מזיק בנסיבות העניין, ולכן לא תועיל. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, שניתנה במסגרת סמכותה הבלעדית של הוועדה. הוועדה רשאית לשקול מהם הכלים המקצועיים והבדיקות הרפואיות הנדרשות לצורך הערכת הנכות, כפי שעשתה במקרה כאן. אין הצדקה להתערבות בית ה דין בקביעה זו.

10. אין ממש בטענה שהוועדה לא הסבירה מדוע העדיפה תוצאות בדיקה מסוימת על פני אחרות. הוועדה העדיפה להסתמך על ממצאי בדיקת השמיעה האחרונה והעדכנית ביותר מיום 5.9.18, ועל ממוצע הירידה בשמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם, שהיא המבטאת את הפגיעה באוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש. מדובר בקביעה רפואית, מקצועית ומנומקת, העולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה, הוכחת הירידה בשמיעה הנדרשת בחוק היא לפי תוצאות מוליכות העצם ולא לפי מוליכות האוויר (ראו: עב"ל (ארצי) 105/10 ארקדי שייביס – המוסד לביטוח לאומי ( 17.3.11); עב"ל (ארצי) 227/09 רפאל רוזנשטיין – המוסד לביטוח לאומי(28.4.11).

11. על יסוד האמור והמפורט לעיל, דין הערעור להידחות.
אין צו להוצאות.

12. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, (24 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .