הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 40338-09-16

19 יוני 2018

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אברהם שפירא
נציג ציבור (עובדים) – מר הנו סלימאן

התובע
וסים חורי ת.ז XXXXXX902
ע"י ב"כ עו"ד מג'יד אברהם
-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה המשפטית חיפה - עוה"ד צחי רטר

פסק דין

פתח דבר
ביום 30.11.2015 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה בליקוי בברכיו, כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה (נ/2).
הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 12.8.2016, מן הטעם שלא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) ו אין לראות בתנאי עבודתו כתשתית למיקרוטראומה אשר גרמה למצב זה. עוד נקבע, כי לפי המסמכים הרפואיים והבירורים שערך הנתבע , הכאבים בברכיו של התובע התפתחו על רקע מצב תחלואתי טבעי אשר אינו קשור בתנאי עבודתו .
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

עובדות המקרה, כפי שהן עולות מחומר הראיות
התובע, יליד 1970, תושב שפרעם, עבד החל משנת 1995 ולמשך כ- 20 שנים, ככרסם (עיבוד שבבי), בעסק אשר בבעלות אחיו – מר מיכאל ח'ורי.
התובע החל לסבול מכאבים בברך ימין החל משנת 2012, ומכאבים בברך שמאל מחודש 4/2015. התובע מייחס את הכאבים בברכיו לתנאי עבודתו.
בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע (נ/2), ביקש להכיר בכאבים בברכיו כ"מחלת מקצוע", אלא שהתובע לא הצביע על מחלה מתוך רשימת "מחלות המקצוע" שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד-1954.
בכתב התביעה שבפנינו, טען התובע כי יש להכיר בליקוי בברכיו כתוצאה מעבודתו ככרסם, שהינה עבודה בעמידה הכרוכה בנשיאת משקלים ובמאמצים פיזיים (סע' 3 לכתב התביעה) וכי פגיעתו אופיינית לנזק הנגרם עקב עבודתו ככרסם (סע' 17 לכתב התביעה). קרי, עילת התביעה היא פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.
השאלה המונחת להכרעתנו הינה אפוא, האם ארעה לתובע "פגיעה בעבודה", על דרך המיקרוטראומה.
ההליך שבפנינו
כתב התביעה הוגש ביום 28.9.2016, כתב הגנה הוגש ביום 13.11.2016.
ביום 19.1.2017, התקיים בפנינו דיון ההוכחות, בו נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו. כן נשמעה עדותו של אחיו ומעסיקו – מר מיכאל ח'ורי (להלן – מיכאל). מטעם הנתבע לא זומנו עדים.
לאחר שנסתיימה שמיעת העדויות ובהסכמת הצדדים, ניתנה החלטה לפיה חוקר הנתבע יגיע למקום עבודתו של התובע ויצלם את אופן ביצוע העבודה, כפי שמבוצעת על ידי עובד אחר, שכן התובע מצוי באי כושר וטרם חזר לעבודה.
עותק מהתקליטור בו צולם מיכאל מבצע את העבודה על מכונת הכרסום ביום 1.3.2017 הועבר לבית הדין ביום 26.3.2017, בצירוף דו"ח פעולה של המצלם מר טל אמיתי (להלן – דו"ח הפעולה) ולאחריו ניתן צו לסיכומים בכתב .

טענות הצדדים
טענות התובע
בתביעה דנא מתקיימות הוראות סעיף 83 לחוק, שכן עסקינן באירוע אשר אירע תוך כדי ועקב העבודה.
הרופא המטפל אשר קבע כי התובע סובל מבעיות בברכיים, כתוצאה מעבודתו ככרסם, הוא זה אשר הפנה את התובע להגיש תביעתו. לטענתו, יש להכיר במחלתו כמחלת מקצוע או על פי תורת המיקרוטראומה, שכן הוכחה תשתית עובדתית לפגיעות זעירות, חוזרות ונשנות אשר הובילו להופעת המחלה בברכיו.
התובע העיד בפני בית הדין ועדותו לא נסתרה לפיה בכל תקופת עבודתו ככרסם, הוא ביצע אותה עבודה בעמידה תוך כיפוף גופו לפנים, במשך שמונה שעות ביום, למעט הפסקה של חצי שעה בשעות הצהריים. עבודתו כללה הרמת חלקים כבדים במשקלים של 25-35 קילוגרמים, והכנסתם למכונת הכרסום (בסיוע עובד נוסף או בעזרת מלגזה חשמלית, או בכוחות עצמו), לשם עיבוד החלק באמצעות כרסום, קדיחה, מברזים ועוד. בסיום, התובע היה מוריד את החלק המעובד ממכונת הכרסום אל שולחן העבודה, לשם ביצוע עבודות גימור.
עדותו של המעסיק לעניין היחס בין החלקים שדרשו הרמה של התובע לבדו או באמצעות עובד נוסף, לבין אלו המורמים על ידי מנוף, מניחה תשתית עובדתית למינוי מומחה מטעם בית הדין, שכן לטענתו מדובר על יחס של 50:50.
לטענתו, בתביעה לפי תורת המיקרוטראומה, נטל ההוכחה בדבר היעדרו של קשר סיבתי מוטל על הנתבע ולא על התובע, ומפנה לדעת המיעוט של כב' השופט עמירם רבינוביץ בעב"ל 744/08 המוסד לביטוח לאומי – משה עזרן, מיום 27.1.2011. לחלופין, לטענתו הוא הרים את הנטל במידה מספקת, לפיכך על בית הדין להורות על מינוי מומחה רפואי לבדיקת הקשר הסיבתי הרפואי.
טענות הנתבע
לא הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה באשר לליקוי הנטען בברכיים.
אף אם תתקבל עדותו של התובע וטענותיו כפי שהובאו בפני בית הדין, אין די בכך כדי להוות תשתית לקיומה של תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה. שכן התובע ומעסיקו טענו לעמידה ממושכת בעבודתו ולא לפעולות חוזרות ונשנות כלשהן.
מעדותו של התובע הוכח כי במהלך יום עבודה, הוא עובד על מספר מועט של חלקים ועל כן פעולת הרמת המשקל היא מועטה במהלך יום עבודה. גם אם היה על התובע להרים מספר פעמים ביום חלקים מהרצפה, הרי שמדובר בהרמה של מספר שניות מהרצפה למכונת הכרסום.
ניתן להיווכח מהסרטון כי ישנם חלקים אשר מורמים משולחן העבודה ולא מהרצפה כך שהעובד אינו צריך כלל להתכופף. יתרה מזאת –אותה התכופפות זניחה ושולית להרמת החלקים נעשית על ידי כיפוף של הגב ולא של הברכיים. עוד עולה מהסרטון כי עבודת התובע נעשית בעמידה, לעיתים תוך כיפוף קל של הגב, ללא פעולות כלשהן של הברכיים.
טענת התובע בסע' 9 לתצהירו, לפיה משקל החלקים שהוא מרים לבדו נע בין 25-35 ₪, נסתרה בעדותו שלו עצמו, שכן העיד כי ישנם גם חלקים במשקלים נמוכים כגון חצי קילוגרם ו בטיפול בחלקים במשקל מעל 30-35 ק"ג, הוא נ עזר בעובד נוסף או במלגזה (עמ' 4, ש' 26-29).
דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02 והאסמכתאות שם. להלן – עניין שבח).
עוד נקבע בעניין שבח, כי "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." (עניין שבח, סעיף 6ב. לפסק-דינו של כב' השופט פליטמן, כתוארו אז).
נטל ההוכחה בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה מוטל על התובע, שכן "הכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה. על המשיב, איפוא, להוכיח את תביעתו. כלל זה נכון כמובן גם כשמדובר בטענה ליישום תורת המיקרו טראומה. הלכה פסוקה היא כי לצורך ישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה בסבירות העולה על 50% של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע, ולא חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית." )עב"ל (ארצי) 39612-11-12 המוסד לביטוח לאומי - סמיון מלניק, מיום 11.11.2013).
"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)" עב"ל (ארצי) 33746-01-14 בן ציון שרעבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 09.12.2014, ההדגשה במקור).
באשר לעבודה בעמידה ממושכת נקבע כי "במצב החקיקתי נכון להיום, אין די בכך שאדם ביצע עבודה פיסית הכרוכה בעמידה ממושכת על רגליו על מנת שתיבחן שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין מצבו הרפואי, אלא נדרש שתתקיים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה". (עב"ל (ארצי) 1374-10-11 עפר אבשלום - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 10.09.2014, אשר הפנה ל עב"ל (ארצי) 17346-05-11 אשרף אבו אלהיג'א – המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.1.2012).
עוד נקבע בהקשר זה כי "תנוחה הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים אינה מקיימת את יסודות המיקרוטראומה באשר אין בה תנועה חוזרת ונישנת. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי כמי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה" (עב"ל (ארצי) 11714-12-16 יוסף דוייב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 04.05.2017, והאסמכתאות שם, להלן - עניין דוייב).
ובהמשך פסק הדין נקבע כי "עמידה ממושכת – עם כל הצער וההבנה למצבו של המערער - אינה יכולה לבסס תביעה לפי עילת המיקרוטראומה בהיותה "פריצה" של גדרי העילה" (עניין דוייב, סייפה לסע' 9ה' לפסק דינו של כב' השופט אילן איטח).
באשר לעבודה פיזית וקשה, הלכה היא כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" ( דב"ע (ארצי) מו/0-64 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), כפי שצוטט ב דב"ע (ארצי) מח/0-77 מזרחי אליעזר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)).
המערער טוען לפגיעה בברכיו בעילת המיקרוטראומה, ולפיכך עליו להוכיח "רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות, או חבלות בברכיים חוזרות ונשנות ללא הרף על פני ציר הזמן" (עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי – יעקב בן סימון, מיום 8.3.2010).
מן הכלל אל הפרט
לאחר שנתנו דעתנו לחומר הראיות אשר הוצג בפנינו, לטענות הצדדים וכן להלכה הפסוקה, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת להוכחת קיומה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, זאת מהנימוקים שיפרטו להלן.
התובע תיאר את עבודתו כך (סע' 8 לתצהירו): "עבדתי (צ"ל- עבודתי) ככרסם (בעמידה) כללה הרמת חלקים כבדים מהרצפה למכונת הכרסומת (בעזרת עובד נוסף או מלגזה חשמלית (מנוף קטן) או בכוחות עצמו (צ"ל- עצמי), הכנסת אותו חלק למכונת הכרסומת, עיבוד החלק באמצעות כרסומים, מקדחים, מברזים ועוד, בסיום אני מוריד את החלק המעובד לשולחן עבודה לביצוע עבודות גימור".
והוסיף על התיאור בעדותו לפנינו כך (עמ' 5, ש' 15-29):
"ש. נניח שהמכונה שלך היא שולחן העדים, איך אתה עובד עליה?
ת. אני לוקח את החלק מהרצפה, אוחז בו בשתי הידיים משני הצדדים, מתכופף ומרים אותו, ומתקדם קדימה ושם את זה על השולחן. השולחן קצת רחוק ממני כי יש לו ידיות אז אני צריך להתכופף כדי לשים את החלק. אני עומד ליד המכונה ומתחיל לעבד את החלק. אני פותח את המלחציים, מוציא אותם, שם אותם בצד, מכין את השטח, ואז מתחיל לעבד אותו מסביב כמה פעמים ואח"כ מתחיל לעבד לפי השרטוט.
ש. מול המכונה איך אתה עומד?
ת. לפעמים זקוף ולפעמים ישר (צ"ל 'ולפעמים בכיפוף'). תלוי בעבודה. לפעמים אני עושה הברגות וצריך להתכופף כי צריך רגש ביד.
ש. אם אתה צריך עכשיו לכרסם במשך שעה חלק אחד שתפוס על השולחן.
ת. אני צריך להדק ולסגור את החלק. עשיתי פעולה של חמש דקות, ואז אני צריך לסובב את החלק. אני פותח ומסובב אותו. לפעמים לא צריך שיהיה שריטה לכן אני צריך להחזיק את זה טוב. אני מרים את החלק שם על שולחן עוד פעם ואם צריך לנקות בחוץ אני מנקה, מכניס מסובב ועושה פעולה אחרת. לפעמים יש 5 פעולות על אותו חלק ולפעמים גם 50 פעולות."
מתיאור התובע את אופן עבודתו עולה כי בין פעולותיו כלולות הפעולות הבאות: הרמה של החלק מהרצפה לשולחן העבודה; הכנסת החלק למכונה ועיבודו במכונה תוך כדי סיבוב החלק בעזרת ידיו; לאחר שהסתיימה מלאכת עיבוד החלק - הורדת החלק לשולחן העבודה לצורך ניקויו, וחזרה על הפעולות הללו במידת הצורך.
קרי, מתיאור עובדתי זה, מדובר ברצף פעולות שונות זו מזו, אשר אינן כוללות הפעלת תנועות ברכיים חוזרות ונשנות או חבלות ברכיים חוזרות ונשנות, אלא לכל היותר מעת לעת, במרווחי זמן משמעותיים.
אף אם נדרש התובע לכופף את ברכיו במהלך העבודה אין מדובר בכיפוף חוזר ונשנה של הברכיים, שכן מרבית הפעולות המבוצעות במסגרת העבודה לא דורשות פעולת כיפוף של הברכיים. כך, הטיית גופו של התובע כלפי המכונה אינה דורשת כיפוף ברכיו, אלא דווקא את כיפוף גבו.
עיון בדו"ח הפעולה אף הוא מעלה כי עבודת התובע דורשת דווקא את כיפוף גבו ולא את כיפוף ברכיו (דו"ח הפעולה, ש' 20-25):
"המעסיק צולם במשך כרבע שעה כשהוא מתחיל לעבוד מהשלב הראשון, לקיחת חלק והצמדתו לשולחן העבודה, לאחר מכן בחר את הכרסום המתאים, מדד, כיוון והחל לכרסם.
הגלגלים שמזיזים את שולחן העבודה של הכרסומת הינם בגובה ברך בערך. העובד צריך להיות עם גב מכופף קלות כל הזמן כדי לקרה (כך במקור) עיניו לסכין ועם יד מתוחה למטה לסובב הגלגל המתאים ". (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.).
באשר לעמידה בכיפוף, בחקירתו החוזרת טען התובע כי עבודת הכרסום מתבצעת תוך כדי כיפוף הברכיים (עמ' 5, ש' 33): "אני כל הזמן חייב לכופף את ברכיים ומתחיל לסובב את החלק". אלא שטענה זו נטענה לראשונה בעדותו, שכן בכתבי טענותיו טען לכיפוף גבו לפנים (לעבר שולחן העבודה).
עיון בכתבי הטענות מעלה כי טענתו העיקרית של התובע, הייתה כי הליקוי בברכיו נגרם כתוצאה מעבודה בעמידה ממושכת (ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.) :
תחת סעיף 'תיאור הפגיעה' בתביעה לנתבע מיום 30.11.2015 (נ/2) נכתב כך: "כתוצאה מעמידה ממושכת התחלתי לסבול מבעיות בברכיים ".
תחת 'תיאור העבודה' בשאלון למבוטח בגין כאבים בברכיים (נ/3) נכתב כך: "עומד כל היום על הרגליים וגם חלקים כבדים על המכונה. עובד מול המכונה (כרסומת) ".
כך גם בשאלון למעסיק בסע' 1 מיום 9.6.2016 (נ/1) נכתב כך: "כרסם עובד כל היום בעמידה ליד מכונה".
ובתצהירו בסע' 8: "הנני להצהיר כי בכל תקופת עבודתי ככרסם, ביצעתי אותה עבודה, היינו בעמידה למשך שמונה שעות ביום כולל מאמצים פיזיים ".
כך גם בסע' 11: "הנני להצהיר כי כל מהלך העיבוד מתבצע בעמידה, ולא ניתן לבצע את העבודה בישיבה. מספר פעמים ובשל כאבים בברכיים עקב עמידה ממושכת, נאלצתי לנוח למספר דקות לסירוגין".
וכן בסע' 12: "הנני להצהיר כי העבודה שלי מתבצעת בעמידה עם כיפוף לפנים (שכן שולחן העבודה רחב) ".
כפי שצוין לעיל, כי עמידה ממושכת אינה יכולה לבסס תביעה לפי עילת המיקרוטראומה.
באשר להרמת משקלים כבדים, בתצהירו טען התובע כי עבודתו כוללת מאמץ פיזי לצורך הרמה של חלקים כבדים במשקלים שונים - בין 25 ק"ג לבין 35 ק"ג (סע' 9 לתצהירו). אלא שמחקירתו הנגדית התברר כי מדובר על הרמת משקלים שונים החל ממשקל של 0.5 ק"ג ועד ל- 80 ק"ג. כאשר בחלקים העולים על 30 ק"ג משתמש התובע במלגזה או בעזרתו של אדם נוסף, לצורך הרמתם (עמ' 4, ש' 27-32 לעדותו של התובע; עמ' 3, ש' 5-12 לעדותו של מיכאל). בנוסף, לעיתים הרמת החלקים מתבצעת מספר פעמים ביום ולעתים פעם אחת ביום שכן, ישנם חלקים אשר דורשים עיבוד של יום אחד או יותר ואחרים הדורשים עיבוד של שעה (עמ' 4, ש' 16-17 לעדותו של התובע; עמ' 3, ש' 1-3 לעדותו של מיכאל). לפיכך, גם אם עבודתו של התובע הייתה כרוכה בהרמה והתכופפות בעת הרמת משקל כבד, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שבין פעולת הרמה אחת לשנייה חלה הפסקה משמעותית שבה ביצע המערער פעולות אחרות, והיו פרקי זמן משמעותיים, בהם כלל לא בוצעה תנועת ההרמה וההתכופפות.
לפני סיום נציין כי איננו מקבלים את טענת התובע לפיה על בסיס חזקת הסיבתיות, נטל ההוכחה לסתור את הטענה לקשר סיבתי מוטל על הנתבע. אין מדובר ב"מחלת מקצוע", שכן לא קיימת ברשימת מחלות המקצוע מחלה המתאימה לליקוי הנטען ולתנאי העבודה הנדונים. באשר לפגיעה על דרך המיקרוטראומה נפסק כי "כאשר עסקינן בתאונה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, לא ניתן להחיל את סעיף 83 סיפא לחוק, אשר עוסק ב'חזקת סיבתיות'. זאת הואיל ותורת המיקרוטראומה היא תולדה של היות רשימת מחלות המקצוע רשימה סגורה, ולא ניתן לבחון לגבי כל פגיעה זעירה את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על אותה פגיעה לבין השפעתם של גורמים אחרים." )עב"ל (ארצי) 11174-05-11 מוניפה זרעיני – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 26.12.12).
על יסוד כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי לא הוכחה בפנינו תשתית עובדתית מספקת, לצורך קביעה כי עבודתו של התובע כללה פגיעות מיקרוטראומטיות, המצדיקות מינוי מומחה לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בברכיו. כעולה מחומר הראיות שבפנינו ומתפקידו של התובע, עבודתו בוצעה בעיקרה בעמידה מול מכונת הכרסום, כאשר הפעולות שביצע עם ברכיו היו מועטות יחסית ונפרדות זו מזו לפרקי זמן משמעותיים. לא הוכחו בפנינו נסיבות עבודה שיש בהן רצף של תנועות חוזרות ונשנות עם ברכיו של התובע.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית. בנסיבות העניין, כמקובל - ישא כל צד בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, (19 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אברהם שפירא
נציג ציבור (מעסיקים)

מיכל נעים דיבנר
שופטת

מר הנו סלימאן
נציג ציבור (עובדים)