הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 37557-05-19

לפני: כב' השופטת קרן כהן

המערער
עבדאלמנעם זבידאת
ע"י ב"כ עו"ד ג'אד בדארנה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.4.2019 אשר דחתה את ערר המערער והותירה על כנה את הנכות בשיעור של 19% מיום 1.7.2018, כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון.

העובדות
המערער, יליד 1970, עובד שכיר בחקלאות.

ביום 12.12.2016 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכרה היא "חבלה ופצע בשוק ימין עם שבר בטיביה".

ביום 22.10.2018 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות צמיתה שיעור 19% החל מיום 1.7.2018 .

המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

ביום 5.2.2019 נבדק המערער על ידי ד"ר מיכאל רומוב, מומחה - יועץ בתחום הנפשי. המומחה שמע את תלונות המערער וטענות בא כוחו, בדק את המערער ופירט את ממצאי הבדיקה הקלינית, באופן הבא:
"נראה מסודר בהופעתו החיצונית. ערני למתרחש סביבו. משתף פעולה באופן מלא. עונה על שאלות לעניין. לא נצפתה כל עדות לתסמינים של PTSD, למעט מעורבות רגשית מופרזת בכל הקשור לאירוע הנדון.
לציין, כי החל טיפול פסיכולוגי לפני כ-6 חודשים בלבד. בסיכום המפגשים אין הוכחה לקשר סיבתי לפגיעה הנדונה. אינו מטופל תרופתית ע"י פסיכיאטר, גם לא פנה לפסיכיאטר בקופה במהלך השנתיים האחרונות, אולם הגיש לעיון היועץ חוו"ד פסיכיאטרית פרטית. בוחן המציאות תקין" .

לסיכום קבע המומחה כך:
"הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על דרגת הנכות.
היועץ עיין בחוות דעתו של ד"ר קארקרה מיום 7.1.19, ד"ר קראקרה בפרק של דיון בחוות דעתו דן על אבחנה שלPTSD, אולם אינו דן על הוכחת קשר סיבתי בין ההפרעה לבין הפגיעה הנדונה. אינו מסביר את היעדר הטיפול בפנייה לגורמי בריאות הנפש בתקופה כה ארוכה. בממצאי בדיקתו של ד"ר קראקרה לא תואר כל תסמין האופייני ל- PTSD. גם במהלך הבדיקה בוועדה לא נצפתה עדות להפרעה מסוג זה.
לאור האמור לעיל, היועץ אינו מקבל את מסקנותיו של חוו"ד בגין קביעת חומרה, קביעת קשר סיבתי ואבחנה. לדעת היועץ, לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין הפגיעה הנדונה.
היועץ עיין באישור מעקב פסיכותרפי מאת גנאיים לואי (פסיכולוג חינוכי מומחה) ולדעת היועץ אין באישור זה עילה על מנת לקשור קשר סיבתי בין הפגיעה הנדונה לבין מצב בעקבותיו מטופל בטיפול פסיכותרפי".

ביום 24.3.2019 נבדק המערער על ידי ד"ר שלמה פסיק, מומחה - יועץ בתחום הכירורגיה וכלי דם . המומחה שמע את תלונות המערער וטענות בא כוחו, בדק את המערער ופירט את ממצאי הבדיקה הקלינית, בזו הלשון:
"בבדיקה קידמית לברך ימין צלקת אורכית באורך 13 סמ' וברוחב 3 מ"מ, צלקת שטוחה לא רגיש(ה) ולא דבוקה עם מעט פיגמנטציה. צלקת נוספת מדיאלית בשליש אמצע של השוק באורך 11 סמ' וברוחב חצי ס"מ, שטוחה ולא רגישה לא דבוקה. צלקת נוספת לטראלית לשוק ימין באורך 23 סמ' וברוחב בין 5 ל-8 מ"מ. גם צלקת זו לא רגישה ולא דבוקה עם מעט פיגמנטציה.
2 צלקות נוספות בקרסול ימין באורך 2 סמ' והשנייה 1 סמ' עם מעט פיגמנטציה לא רגישות ולא דבוקות. 10 ס"מ מגבול תחתון של הפיקה, לשוק ימין 43 ס"מ ושמאל 42.5 ס"מ.
דופלקס שרירים מיום 3.5.2017 אין עדות לטרומבוזיס ולוורידים עמוקים או שטחיים ב-2 הרגליים".

לסיכום קבע המומחה כי "הנכות שקיבל בדרג א' תואם את מצבו לעניין הצלקות" ודחה את הערר.

ביום 14.4.2019 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה). הוועדה שמע את תלונות המערער וטענות בא כוחו, בדקה אותו ופירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית, בזו הלשון:
"בבדיקה אורתופדית/נוירולוגית – מתהלך ללא צליעה, חולץ את נעליו ועולה על ספת הבדיקה ללא קושי. יישור ברכיים 0 מעלות דו"צ. כפיפה – 140 מעלות דו"צ. אין נוזל תוך מפרקי, ברך יציבה. כפיפה גבית של מפרקי קרסול 40 מעלות דו"צ, כפיפה כפית – 30 מעלות דו"צ. סופינציה 25 מעלות דו"צ. פרונציה 10 מעלות דו"צ. ללא חולשה בדורסיפלק ציה של הבוהן וכף רגל ימין, החזר אכילס הופק היטב, החזר פיקה לא הופק מימין בשל חתך מעל הגיד, קיימת ירידה תחושתית התואמת פגיעה בעצב CPN אשר אינה מקנה אחוזי נכות בגין תקנות המל"ל.
EMG מיום 09.7.17- תמונה המתאימה לפולינוירוטפיה סנסורית. סמני פגיעה שורשית L4-5 מימין. סימני פגיעה נוספת בעצב הפרונאלי הימני ללא סמני דנרבציה (לא ניתן למקד את רמת הפגיעה בעצב בשל הפגיעה השורשית)".

הוועדה סיכמה את החלטתה באופן הבא:
"מבחינה פסיכיאטרית- הוועדה עיינה במסמכים עדכניים שהוצגו בפני הוועדה היום ובחוו"ד של ד"ר רומוב במסגרת עררים ומקבלת את מסקנותיו.
מבחינה נוירולוגית הוועדה דוחה את הערר ובזאת דוחה את חו"ד של ד"ר מח אג'נה מאחר ולא נמצאה עדות לפגיעת העצב CPN.
הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר קליגמן מיום 15.01.19, חוו"ד כוללת נכויות בתחום הפלסטיקה ונוירולוגיה, מבחינת הפלסטיקה נכותו נקבעה. מבחינה נוירולוגית הועדה קובע כ י הר ופא כלל לא ביצע בדיקה נוירולוגית אלא הסתמך על ממצאי EMG בלבד, ובכל מקרה דוחה הועדה את מסקנותיו.
לעניין הגב לא קיים קש"ס בין תלונותיו ובין האירוע הניתן וגם כאן לא נמצאה כל נכות לעניין זה.
הוועדה דוחה את האמור בחוו"ד של ד"ר קליגמן לגבי הנכות האורתופדית. הועדה לא מצאה אף אחד מהסימנים המתוארים בחוו"ד ונמנעת מביטול הנכות .
הועדה עיינה בחוו"ד של יועץ כלי דם ושוללת בעיה וסקולרית או כירורגית אחרת".

לסיכום, החליטה הוועדה לדחות את הערר.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

יצוין כי בדיון שהתקיים לפני כב' הרשם טארק חסנין הגיעו הצדדים להסכמה חלקית בנוגע לנכויות הזמניות, לליקוי הנוגע לכלי הדם ולליקוי בגב.
הצדדים נותרו חלוקים בשני נושאים בלבד: התחום הנוירולוגי והתחום הנפשי.

נפרט להלן את טענות הצדדים בנוגע לשני הנושאים שנותרו במחלוקת ונכריע בהן.

טענות הצדדים
ואלה טענות המערער בתמצית:
התחום הנוירולוגי – המערער הציג לפני הוועדה שתי חוות דעת, האחת של ד"ר קליגמן והשנייה של ד"ר מחאג'נה, שהצביעו על נכות נוירולוגית בשיעור של 10% לפחות בגין פגיעה בעצב הפורנאלי מימין. גם בדיקת ה-EMG מיום 9.7.2017 הצביעה על סימני פגיעה בעצב הפרונאלי הימני. לפיכך, שגתה הוועדה כאשר דחתה את האמור בחוות דעתו של ד"ר מחאג'נה בטענה שלא נמצאה עדות לפגיעה בעצב ה- CPN, בעוד שהיא עצמה קבעה כי קיימת ירידה תחושתית התואמת פגיעה בעצב ה-CPN. הוועדה לא התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר מחאג'נה.
התחום הנפשי – המערער הציג לפני הוועדה חוות דעת של ד"ר קראקרה בה נקבע כי נותרה לו נכות נפשית בשיעור 20%. הוועדה לא התייחסה לתיקו הפסיכיאטרי ולטיפול התרופתי שהוא מקבל בגין תסמונת PTSD. הוועדה אף שגתה עת קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבו של המערער לבין התאונה מבלי לפרט על מה היא מסתמכת בקביעתה. המומחה היועץ התעלם מכך שהתובע היה שקוע בהחלמה מהפגיעה הפיסית הקשה שהסתכמה בשישה אשפוזים לתקופה כוללת של 30 יום, בעת שקבע כי לא פנה לטיפול במרכז לבריאות הנפש. אין באיחור בקבלת הטיפול כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנפשית לבין התאונה. שגתה הוועדה בכך שאימצה את קביעת המומחה היועץ.

ואלה טענות המשיב בתמצית:
התחום הנוירולוגי – ירידה בתחושה אינה מעניקה נכות. מתוצאות בדיקת ה-EMG עולה כי אין פגיעה בעצב ובוודאי שאין דנרבציה פעילה (הפרעה בעצבוב של סיבי השרירים). קביעת הוועדה שהפגיעה התחושתית בעצב אינה מקנה נכות היא קביעה רפואית מובהקת המצויה בתחום סמכותה. הוועדה התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר מחג'אנה.
התחום הנפשי – המומחה היועץ התייחס לכך שחלפו כשנתיים ממועד התאונה ועד לתחילת הטיפול בתחום הנפשי ולכן לטעמו לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בתחום הנפשי. הוועדה התייחסה לטיפול התרופתי וציינה שהוא לא נוטל תרופות. לא ניתן לקבל את הטענה שהזניח את התחום הנפשי במשך שנתיים מכיוון שהיה עסוק בהחלמה מפגיעותיו הפיזיות.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור בנוגע לתחום הנוירולוגי ול תחום הנפשי - להידחות , כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

כמו כן, הוועדה הרפואית לעררים מחויבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי:
"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה".

התחום הנוירולוגי
הוועדה בדקה את המערער ופירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית. מהבדיקה עולה כי לא קיימת חולשה בבוהן ובכף רגל ימין וכי הופק החזר אכילס היטב. הוועדה ציינה כי לא הופק החזר פיקה מימין בשל חת ך מעל הגיד וכי קיימת ירידה תחושתית התואמת פגיעה בעצב ה- CPN, שאינה מקנה אחוזי נכות בגין תקנות המל"ל.

כמו כן, הוועדה אף התייחסה לשתי חוות הדעת שהוצגו לפניה.

הוועדה דחתה את האמור בחוות דעתו של ד"ר מחאג'נה מכיוון שלא מצאה עדות לפגיעה בעצב ה- CPN. יצוין כי בניגוד לטענת המערער קביעה זו אינה סותרת את הממצא בבדיקה הקלינית בדבר ירידה בתחושה התואמת פגיעה בעצב ה-CPN. הוועדה הסבירה כי הירידה בתחושה ללא פגיעה בעצב אינה מקנה אחוזי נכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. יצוין כי קביעת הוועדה עולה בקנה אחד עם ממצאי בדיקת ה-EMG בדבר סימנים לירידה תחושתית ללא סימני דנרבציה, כלומר ללא הפרעה בעצבוב של סיבי השרירים. בנסיבות אלה, הוועדה התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר מחאג'נה וקביעתה מובנת וברורה.

כמו כן, הוועדה התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר קליגמן. בנוגע לנכויות התחום הפלסטיקה הפנתה הוועדה לחוות דעתו של המומחה - היועץ בתחום הכירורגיה וכלי הדם. ובנוגע לתחום הנוירולוגי ציינה כי לא בוצעה בדיקה נוירולוגית, כפי שביצעה הוועדה, ולכן דחתה את מסקנותיו. בנסיבות אלה, הנמקת הוועדה ברורה ומובנת.

אי לכך, לא מצאתי שנפל פגם משפטי בעבודת הוועדה בתחום הנוירולוגי.

התחום הנפשי
ביום 5.2.2019 התייצב המערער לפני מומחה יועץ בתחום הנפשי. המומחה שמע את תלונות המערער ועיין במסמכים הרפואיים בתחום הנפשי, לרבות סיכום מקצועי מיום 20.12.2018, בדק את התובע ופירט את הממצאים הקליניים בפרוטוקול. המומחה מצא שהמערער מסודר בהופעתו החיצוני, ערני למתרחש סביבו, משתף פעולה באופן מלא ועונה לשאלות בצורה עניינית. המומחה הוסיף כי לא מצא עדות לתסמינים העיקריים של תסמונת פוסט טראומה, למעט מעורבות רגשית מופרזת בכל הקשור לתאונה. המומחה הוסיף כי המערער החל טיפול פסיכולוגי רק בחצי שנה האחרונה, דהיינו למעלה משנה וחצי לאחר התאונה שהתרחשה בחודש 12/2016 וכי בסיכום המפגשים אין הוכחה לקשר סיבתי בין המצב הנפשי לבין התאונה.
קביעות המומחה הן קביעות רפואיות מובהקות על יסוד הבדיקה הקלינית והמסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו ולא מצאנו כי נפל בהן פגם משפטי כלשהו.

כמו כן, המומחה אף עיין בחוות דעתו של ד"ר קראקרה שהמציא לידיו המערער והתייחס אליה. המומחה הסביר כי ד"ר קראקרה דן באבחנה של PTSD על אף שלא תיאר כל תסמין האופייני לתסמונת זו, תסמינים שאף לא נמצאו בבדיקה הקלינית של המומחה. המומחה הוסיף כי ד"ר קראקרה לא דן בחוות דעתו בקשר הסיבתי בין התסמונת הפוסט טראומטית לבין התאונה. המומחה אף ציין כי גם באישור מעקב פסיכותרפי של ד"ר גנאים לואי - פסיכולוג חינוכי אין עילה להוכחת קשר סיבתי בין התאונה לבין המצב הנפשי של המערער שבעקבותיו הוא מטופל בטיפול פסיכותרפי.

בנסיבות אלה, נוכח הבדיקה הקלינית שלא הצביעה על תסמינים של PTSD וכן בהתחשב בעובדה שהמערער פנה לטיפול נפשי רק לאחר כשנה וחצי ממועד התאונה קבע המומחה כי לא קיים קשר בין מצבו הנפשי לבין התאונה. מדובר בקביעות רפואיות מובהקות.
כמו כן, הנמקת המומחה ברורה ומובנת וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתו.

אי לכך, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודת המומחה בתחום הנפשי.

הוועדה עיינה במסמכים עדכניים שהציג לפני המערער ובחוות דעתו של המומחה - היועץ ואימצה את האמור בה. משלא נפל פגם משפטי בעבודת המומחה - היועץ, לא נפל אף פגם משפטי בעבודת הוועדה עת אימצה את מסקנותיו.

סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו.
הערעור בתחום הנוירולוגי ובתחום הנפשי – נדחה.
הערעור בתחום כלי הדם, הנכויות הזמניות והגב – מתקבל בהתאם להסכמת הצדדים

אי לכך, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתפעל כדלקמן:
בתחום כלי הדם – הוועדה תשקול בשנית קביעתה בשים לב לטענות המערער בדבר תסמונת המדור ממנה הוא סובל.

הנכויות הזמניות – הוועדה תדון בטענות המער ער בדבר חמשת הניתוחים אותם עבר החל מיום 6.5.2018 ועד ליום 27.11.2018.

גב – הוועדה תבחן את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגב לבין התאונה הנדונה באופן מפורט ומנומק תוך התייחסות לבדיקות הדימות: CT מיום 3.8.2017 ו- MRI מיום 22.12.2017.

הוועדה תנמק החלטתה.

המערער ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הוועדה.

משהערעור התקבל בהתאם להסכמת הצדדים ונדחה בכל הנוגע לליקויים הנוספים בהם לא הייתה הסכמה – כל צד יישא בהוצאותיו .

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' מרחשוון התש"ף, (01 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .