הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 36761-02-18

22 אוקטובר 2019

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם פרקש
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהוד בוך

התובעת
סובחיה מוסטפא
ע"י ב"כ: עו"ד ג'מיל ג'אברין

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד צחי רטר

פסק דין

1. זוהי תביעה להכיר בתאונה שארע ה לתובעת ביום 4.2.2017 כתאונת עבודה, כמשמעות המונח בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן-החוק). התביעה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי במכתבו מיום 3.10.2017 (צורף לכתב התביעה) בנימוק כי התאונה אירעה לתובעת בתחום מעונה הפרטי ולאחר שהסתיימה הדרך ממקום העבודה למקום מגוריה.

על כך הוגשה התביעה שבפנינו.

העובדות הצריכות לענייננו:

התובעת ילידת 21.4.1970, הנדסאית בניין במקצועה, שימשה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כמנכ"לית משותפת עם בעלה בחברת אלמייסם, חברה לעבודות צבע בע"מ , שבבעלות ה (להלן- החברה).
התובעת מתגוררת בשכירות בקומה שנייה של בניין בן ארבע דירות, (להלן- הבניין) בשכונת עין אברהים באום אל פחם . משרדי החברה בהם התבצעה עבודת התובעת ממוקמים באותו מתחם בסמוך לבית המגורים, במרחק של כ – 10 מטרים .

מתחם המגורים בן שתי קומות. הבית של התובעת נמצא בקומת קרקע מתחת לכביש ואילו משרד י החברה נמצא ים בצידו השני של המתחם בגובה פני הכביש. למתחם המגורים יש שתי כניסות באמצעות מדרגות, האחת קרובה לבית של התובעת והשניה הקרובה לצד של המשרד. לטענת התובעת, בדרכה לעבודה ובחזרה ממנה השתמשה התובעת בכניסה הנמצאת בחזית הבית בשביל המוביל מהמדרגות העולות מהבית אל הרחוב. לטענתה, גישה זו הינה במרחק של כ- 5 מטרים מהמשרד (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 13) ואילו הכניסה השנייה במרחק של כ-10 מטרים מהמשרד ( תמונות הבית הוגשו לתיק וסומנו ת/1).

שעות העבודה הרגילות של התובעת בימים ראשון עד חמישי משעה 09:00 ועד השעה 15:00 או 16:00. בעתות לחץ, התובעת עובדת גם בימי שישי שבת וכן בשעות מאוחרות לרבות בשעות הלילה בהתאם לצרכי העבודה (עמ' 2 שורה 34 להודעה לחוקר שצורפה לכתב ההגנה).

על פי הנטען, ביום שבת 4.2.2017, התובעת עבדה במשרד. לאחר סיום העבודה, בסביבות השעה 14:00, התובעת יצאה מהמשרד לביתה. בדרך חזרה הביתה, בעת ש התובעת ירדה במדרגות, היא החליקה ונפלה וכתוצאה מכך נחבלה בקרסול שמאל.
לא היו עדים לתאונה.

בסמוך לשעה 19:00 בערב, לאחר שהכאבים ברגל התחזקו, התובעת ניגשה ל חדר המיון בבית חולים העמק בעפולה. במסמך מחדר המיון (נ/1) בפרק תלונות ותולדות המחלה צוין:
"לדבריה נפלה בבית נחבלה ב קרסול רגל שמאלית."
ובמכתב השחרור מהמיון נרשם חבלה בכף רגל שמאל משעות הצהרים, ללא אזכור של האירוע התאונתי ו/או פירוט נוסף של מהלך התאונה.
באופן דומה, בביקורים אצל רופא המשפחה, ד"ר אגבאריה סולימאן, ביום 16.3.2017 ומיום 4.7.2017 צוין כך:

"לדבריה בתאריך 04.02.2017 נפלה בבית ונחבלה בקרסול שמאל הופנתה לחדר מיון העמק נבדקה ושוחררה לא היה עדות לשברים שוחררה עם אבחנה של ANKLE SPRAIN
עדיין מתלוננת על כאבים בקרסול."

כך גם, בביקורים אצל האורתופד, ד"ר ביידוסי קותייבה מיום 25.3.2 017 ומיום 15.4.2017 צוין רק שהתובעת נחבלה בכף רגל שמאל ומאז סובלת מכאבים.

תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הונפקה לתובעת ביום 4.7.2017. בתיאור התאונה מופיע אותו רישום ולפיו:

"לדבריה בתאריך 04.02.2017 נפלה בבית ונחבלה בקרסול שמאל הופנתה לחדר מיון העמק נבדקה ושוחררה לא היה עדות לשברים שוחררה עם אבחנה של ANKLE SPRAIN
עדיין מתלוננת על כאבים בקרסול."

עם זאת, בפירוט ההתעסקות בשעת הפגיעה נרשם : החליקה במשרד".

ביום 17.7.2017 התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

בגין התאונה ובמקביל להגשת התביעה דנן, התובעת הגישה תביעה לחברת הביטוח הראל לפיצוי בגין פוליסת תאונות אישיות (עמ' 4 ש' 23-26, ש' 29-32, עמ' 5 ש' 1 לפרוטוקול).

התובעת לא נעדרה מהעבודה בגין התאונה (עמ' 4 ש' 27-28 לפרוטוקול; עמ' 3 ש' 64-68 להודעה לחוקר).

דיון והכרעה

13. "תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ " תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

חובת ההוכחה, כי התאונה ארעה תוך כדי ועקב עיסוקו העבודה כלשון סעיף 79 לחוק מוטלת על התובע [ ראו למשל: עב"ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי- קעדאן פהמי [פורסם בנבו] (29.10.12)].

14. סעיף 80 (1) לחוק קובע כי "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". סעיף זה מרחיב את הגדרת תאונת העבודה, אשר בבסיסה מוגדרת כתאונה שאירעה תוך כדי העבודה. הסעיף קובע כי תאונה תיחשב כתאונת עבודה אם - "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו ... ועקב נסיעתו או הליכתו זו". על מנת שתובע יבוא בגדריו של סעיף זה עליו להוכיח כי מדובר בתאונה שאירעה בזמן היותו של המבוטח בדרך לעבודה מ"המעון" ועקב סיכוני הדרך. בהלכה הפסוק הובהר כי סעיף זה הינו בבחינת חריג המרחיב את ביטוח נפגעי העבודה, וככזה הוגבל לסיכוני דרך אשר על פי טיבם הם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות הרבים. בהתאם, נקבע כי נפילה במדרגות בשטח הפרטי של המבוטח אינה מבוטחת בביטוח נפגעי עבודה. [ראו עב"ל 16519-11-16 משה בוטובול – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 14.12.2017) והאסמכת אות המאוזכרות שם; עב"ל 11280-05-17 ד"ר חמוד מחמוד - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.12.2017)].

15. נקדים ונאמר כי מחומר הראיות עולה שהתאונה שארעה לתובעת ביום 4.2.2017 ארעה בבית ועל כן דין התביעה להידחות משעה שאין מדובר כלל בתאונת עבודה או בתאונה בדרך לעבודה. בכל המסמכים הרפואיים בקשר לתאונה ובפרט במסמכים הסמוכים לתאונה צוין כי התאונה התובעת נפלה בבית. לתובעת לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע נרשם במסמכים הרפואיים ובפרט במסמכים של חדר המיון מיום התאונה שהתאונה ארעה בבית.
יתרה מזו, קיימת סתירה בתשובות התובעת בחקירה הנגדית כאשר מחד, טענה כי היא מסרה שנפלה במדרגות כניסה לבית ומאידך טענה כי הרופאים לא התעניינו במהלך התאונה (עמ' 3 ש' 1-9 לפרוטוקול; עמ 4 ש' 78-82 להודעה לחוקר). עוד יצוין כי בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה צוין שהתובעת נפלה בבית, כפי שצוין במסמכים קודמים וכפי הנראה בהסתמך עליהם ואולם גם כשהתובעת מסרה על קיומה של תאונת עבודה צוין עוד כי התובעת החליקה במשרד וזאת בסתירה לגרסתה בפנינו ולפיה החליקה במדרגות בדרכה מהמשרד הביתה. על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית-הדין לקבוע עובדתית האם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב לרישומים רפואיים הסמוכים לקרות האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. בית-הדין יעדיפן בדרך כלל על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית-הדין [עב"ל (ארצי) 248/98 פרץ - המל''ל, פד"ע לג(29) 24, 26 (2000); עב"ל (ארצי) 686/08 חכם - המל''ל (ניתן ביום 20.12.2009)].
 
16. זאת ועוד, גם אם נקבל את גרסת התובעת ולפיה היא החליקה במדרגות בדרכה מהמשרד לביתה, בגרסת התובעת בדבר מיקום המדרגות בהן נפלה התגלעו סתירות מהותיות. בהודעה לחוקר מסרה התובעת כי נפלה במדרגות בשטח הפרטי של הבית וכלשונה:
"שאלה: ומה קרה לך באותו יום שבת 4.2.2017?
תשובה: אני הייתי במשרד שעתיים סיימתי את העבודה שלי, שלחתי מייים ועשיתי רשיונות עבודה עבור העובדים הפלסטינאים, והבית שלי נמצא מתחת לכביש והמשרד בגובה הכביש, אז סיימתי את העבודה שלי ובאתי לרדמת (צ"ל לרדת – א.ר.) שמובילות לבית שלי ושם במדרגות החלקתי ונפלתי והקרסול של רגל שמאל התעקם והיו לי כאבים חזקים והתנפח והילדים והבן שלי לקח אותי לבית חולים עפולה .
שאלה: המדרגות שבהן החלקת למי הן שייכות ואת מי הן משמשות?
תשובה: רק שלנו ולא לאף אחד אחר זה בשטח הבית. זה מדרגות המשמשות את הבית שלנו ואתה חייב לעבור משם כדי להגיע" (עמ' 2 ש' 42-50 להודעה).
גם בהמשך מסירת הגרסה לחוקר, התובעת חזרה ועמדה על כך שהמדרגות בהן נפלה הן חלק מהשטח הפרטי של הבית שלה וכדבריה:
"שאלה: האם המדרגות שבהן נפלת זה שטח פרטי זה חלק מהבית שבו את גרה?
תשובה: כן, זה חלק מהשטח הפרטי וזה משמש רק את מי שגר בבית. המדרגות לא מוביל לעוד מקומות" (עמ' 3 ש' 71-73 להודעה).
ערים אנו לכך שבחקירה הנגדית טענה התובעת כי במתחם המגורים גרות עוד 3 משפחות, כי המדרגות שייכות לשטח הציבורי של הבניין וכן כי תשובותיה לחוקר ולפיהן המדרגות הן חלק מהשטח הפרטי התייחסו לשטח של הבנין (עמ' 3 ש' 20-30 , עמ' 4 ש' 1-10 לפרוטוקול). עם זאת, אנו מעדיפים את הגרסה שמסרה התובעת בפני החוקר, בסמוך לאירוע וטרם קיבלה ייעוץ משפטי, [(עב"ל (ארצי) 104/99 ברדה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241 (2002); דב"ע מח/0-42 ורטנסקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 431 (1988); דב"ע נב/ 0-13 מירון נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כד 82 (1992)]. זאת בפרט, משעה שמעיון בתמונות שהוצגו בפנינו עולה כי קיים שביל מהמשרד המוביל ישירות למדרגות המשמשות רק את הבית של התובעת (עמ' 2 ש' 2 לפרוטוקול) ועל כן, השליטה על סיכוני הדרך הקיימים באותן מדרגות המתוחמות בגדר חלה על התובעת ויש לראות במדרגות, כפי שצוין על ידי התובעת עצמה במסגרת ההודעה לחוקר כחלק מהשטח הפרטי של ביתה. בהתאם להלכה הפסוקה, תאונה שארעה לאדם בשטח המעון אפילו כבר החל את דרכו לעבודה (למשל, יצא מחדרו ושם פעמיו לדלת היציאה מהמעון כדי לצאת לעבודה) ואפילו אינה פרי סיכונים שלמבוטח שליטה ישירה עליהם (למשל, קריסת הדירה מעל) – אינה תאונה בעבודה, בהיותה תאונה שהתרחשה בתוך המעון. בענייננו, משעה שהתאונה ארעה בשטח הפרטי של מעון התובעת, דין התביעה להידחות.

17. בנסיבות הענין, סברנו כי היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות. עם זאת, לנוכח הויתור של הנתבע על הוצאות ההליך (ס' 43 לסיכומי הנתבע), איננו עושים צו להוצאות.

18. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג תשרי תש"פ, (22 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אהוד בוך
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר אברהם פרקש
נציג עובדים