הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 35228-07-18

19 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט בועז גולדברג

המערער
איליה זפרודסקי
ע"י ב"כ: עו"ד אורנה זיסמן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד פיראס ג'באלי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה) מיום 16.05.18 (" הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% החל מ- 01.01.18 (" ההחלטה").

רקע
המערער יליד 1972, מהנדס במקצועו ועובד רפא"ל. ביום 14.02.17 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה: "כאבי ראש וחבלת גב וצוואר".

ביום 17.12.17 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי לא נותרה למערער נכות כתוצאה מהתאונה, קרי 0% נכות. על החלטה זו הוגש ערר מטעם המערער, אליה צורפה חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר קליגמן מרדכי מיום 13.02.18.

ביום 16.05.18 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים נשוא דיוננו, על מנת לדון בעניינו של המערער. בפני הוועדה ציין המערער כי הפגיעה היתה מאוד חזקה, וכי הוא סובל מגב תחתון בעיקר, הצוואר קצת עבר ולפעמים חוזר וסובל מהקרנה לרגל שמאל, בעיקר הגבלות בתנועה בע"ש מותני.
ב"כ המערער הגישה לוועדה מכתב מיום 16.05.18, חוות דעת ד"ר קליגמן מרדכי ותיעוד רפואי. ב"כ המערער הוסיפה וטענה כי לפני התאונה לא היו למערער שום בעיות בע"ש מותני, לא כאבים ולא מגבלות וכי עם התאונה החלו הכאבים והמגבלות בתנועה. ד"ר קליגמן מרדכי קבע למערער נכות בגין הגבלה בינונית בשיעור 20% כאשר 75% מהנכות היא כתוצאה מהתאונה קרי בשיעור 15%.

הוועדה התייחסה לבדיקת CT מיום 25.06.17 וציינה כי אובחנו שינויים ניווניים במפרקים הפצטרים בגובה L2-S1 ובלטי דיסק עם לחץ על השק L3-S1, וערכה למערער בדיקה קלינית שאת ממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן:

"בבדיקה- הליכה ללא צליעה וללא עזרים אורתופדיים, מתפשט ומתלבש ללא עזרה, עולה ויורד אל מיטת הבדיקה ללא עזרה עומד על קצות אצבעות ועקבים לורדוזיס מותני שמור, תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלאות, יושב על מיטת הבדיקה עם רגלים ישרות כשכפות ידיו מונחות על השליש המרוחק של השוקים SLR שלילי דו"צ, החזרים ותחושה שמורים, היקף שרירי ירכים 48 סנטמטר דוצ, שוקיים 37 סנטימטר דוצ"

בפרק " סיכום ומסקנות" ציינה הוועדה את הדברים הבאים:

"הוועדה עינה בחווד הדעת של דר קליגמן הועדה לא מצאה את ההגבלות שנכתבו בחוודו, הממצאים שאובחנו בבדיקת ה CT הינם שחיקתיים ולא טראומתים.
לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה, הועדה דוחה את הערר"
(הטעויות במקור)

על החלטה זו של הוועדה הוגש הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים
להלן בתמצית פירוט טענות המערער:

הוועדה התייחסה כלפי המערער בעוינות ובצורה מזלזלת.
משך הבדיקה היה קצר באופן בלתי הגיוני והבדיקה היתה חלקית בלבד, כך לא בוצעה בדיקת כיפוף ע"ש מותני, לא בוצעה בדיקת יישור ע"ש מותני ולא בוצעה בדיקת שובר ולא נרשמו טווחי תנועה.
הוועדה התעלמה מטענות המערער וחוות הדעת לפיהן לא היו תלונות כלשהן בנוגע לעמוד שדרה מותני ואלמלא התאונה המערער היה נשאר א-סימטומטי.
הוועדה התעלמה מהתיעוד הרפואי הרב שהוגש לה ופעלה בניגוד לסמכותה עת שללה קשר סיבתי בין מצבו של המערער לבין התאונה, בהעדר הנמקה.

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות. החלטת הוועדה מנומקת ולא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבות בית הדין. הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול ולפיה לא נמצאה הגבלה בתחום האורטופדי והנוירולוגי ועל כן אין כל חובה לקבוע מצב קודם שכן מצבו על פי הבדיקה לא מעניק לו נכות כלשהי.

לעניין חוות דעתו של ד"ר מרדכי קליגמן- הוועדה התייחסה לחוות הדעת וקבעה כי ממצאיה שונים מממצאיו. כלל הוא כי שעה שממצאי הוועדה שונים מהממצאים שבחוות הדעת יש בכך כדי לצאת חובת ההנמקה.

בדיון שהתקיים ביום 27.02.19 חזרו הצדדים בעיקר על טענותיהם בהודעת הערעור ובכתב התשובה. ב"כ המערער הדגישה כי מרבית הבדיקות שבוצעו על ידי המומחה מטעם המערער לא בוצעו על ידי הוועדה וכי בעת הבד יקה סגרו חברי הוועדה את הווילון (בחדר הוועדה/הבדיקה) ומנעו ממנה לצפות בבדיקה. המדובר בתיק גב על הגבלות בתנועות וצריך לבדוק את כל סוגי המגבלות לרבות כיפוף קדימה, אחורה, הטיה לצדדים ומבחן שובר, והוועדה לא עשתה כן. עוד נטען כי הוועדה ציינה שמ דובר במצב תחלואתי וכך בעצם שללה קשר סיבתי.

ב"כ המערער ביקשה להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר וזאת מן הטעם כי הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית כאשר הרופא המרכזי המעורב בתביעה הוא אותו רופא שישב בוועדה.

ב"כ המשיב טען כי המדובר בתיק המבוסס על בדיקה רפואית ומעיון בפרוטוקול עולה, כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית ואין ממש בטענות המערער לעניין הבד יקה ואופי הבדיקה. הוועדה שמעה את המערער ואת באת כוחו וערכה בדיקה קלינית מקיפה שתואמת את הנכות שנקבעה על ידי הוועדה אך לא תואמת את ממצאיו של ד"ר קליגמן.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

יש לדחות את טענות המערער כי קביעת הוועדה נערכה על סמך בדיקה קצרה וחלקית. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.

ממקרא הפרוטוקול עולה כי הוועדה התייחסה לממצאי בדיקת הדימות ( CT מיום 25.06.17) וציינה כי אובחנו שינויים ניווניים במפרקים ובלטי דיסק עם לחץ על השק L3-S1. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה וציינה, בין היתר, "הליכה ללא צליעה וללא עזרים אורתופדיים, מתפשט ומתלבש ללא עזרה, עולה ויורד אל מיטת הבדיקה ללא עזרה עומד על קצות אצבעות ועקבים לורדוזיס מותני שמור, תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלאות, יושב על מיטת הבדיקה עם רגלים ישרות..." (סעיף 7 לפרוטוקול) .
בניגוד לטענת המערער בערעורו, הוועדה לא קובעת קיומו של מצב קודם, הוועדה מציינת כי הממצאים שאובחנו בבדיקת הם שחיקתיים ולא טראומתיים, ולא קובעת קיומו של מצב קודם. המדובר בקביעה רפואית מובהקת של הוועדה אשר נמצאת במתחם שיקול דעתה הרפואי הבלעדי, ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה.
יתר על כן, הנימוק שנתנה הועדה בהחלטתה הוא: " לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה, הועדה דוחה את הערר ". כלומר, כפי שטען המשיב, הועדה לא מצאה שלמערער נותרה נכות בגינה ניתן לפסוק אחוזי נכות (סעיף 3 לכתב התשובה).

בכל הנוגע לחוות דעת ד"ר קליגמן, הוועדה לא התעלמה ממנה והתייחסה לחוות הדעת אך לא מקבלת מסקנות המומחה מטעם המערער שכן "לא מצאה את ההגבלות שנכתבו בחוות דעתו". הלכה היא כי קביעה בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת ( דב"ע נא/ 122-99 חיים רזלר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169, דב"ע נד/21,22-01 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד כהן, פד"ע כז 54).
מדובר לטעמי בהנמקה ברורה המבוססת על שיקולים רפואיים-מקצועיים, המצויה בגדר מתחם הסבירות. לא מצאתי פגם משפטי בהחלטה של הוועדה המצדיק התערבותו של בית הדין.

משנדחה הערעור לא מצאתי צידוק לדון בטענות המערער בדבר שינוי הרכב הוועדה.

סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור נדחה.
המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשע"ט, (19 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .