הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 29911-11-18

04 אוקטובר 2019
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
יצחק כהן
ע"י ב"כ: עו"ד סאמי אבו ורדה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 29.10.18 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 01.06.16 ("ההחלטה").

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער, יליד 1962, עובד בתי הזיקוק. המערער נפגע ביום 05.05.15, והאירוע הוכר על-ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "כוויה כימית בעיניים ובעור החזה".

3. הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער, ביום 23.10.17, דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, מיום 1.6.16, בגין ליקויים הבאים: 0% נכות בגין תגובה הסתגלותית קלה מאוד, 0% נכות בגין סימבלפרון ו10% בגין ליקוי ראיה.

4. המערער הגיש ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 11408-11-17 ). בפסק דין מיום 28.03.18 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים שלפיה "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), באותו הרכב, על מנת שתתייחס לקביעת היועץ מטעמה ד"ר רון גאגין מיום 6.8.17 ולפיה: 'ממצאי האבחון מעידים כי המדובר בהפרעת חרדה ודיכאון מעורבת, תגובתית לתאונה שמלווה בתסמונת כאב כרוני' ותשקול האם יש בכך בכדי לקבוע נכות" ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה

5. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 29.10.18, הקשיבה ל טיעוני ב"כ המערער ובסעיף 10 לפרוטוקול קבעה הוועדה כדלקמן:

"ועדה עיינה בפס"ד מיום 28.03.18 ומתייחסת לסעיפיו כדלקמן:
א. הוועדה עיינה שוב בתוצאות אבחון הנוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין 06.08.17 ומציינת כי ד"ר גאגין שלל קיומה של תסמונת דחק ביתר חבלתית אשר מופיעה כאבחנה רשמית ובלתי ניתנת לכאורה לוויכוח בחו"ד מטעם התובע.
ב. בנוגע לקביעתו של ד"ר גאגין על קיומה של הפרעת חרדה ודכאון מעורבת תגובתית הקשורה לתסמונת כאב כרונית. הוועדה סבורה כי עוצמת הסימפטומים של הפרעת חרדה היא קלה לכל היותר. כמו כן, בנוגע לתסמונת כאב כרונית קביעת אחוזי נכות היא לא בידי פסיכיאטר אל א בידי מומחה במרפאת כאב ו/או ראומטולוג.
ג. כמו כן, מציינת הוועדה כי אבחון נוירופסיכולוגי הוא רק כלי עזר ולא בא כתחליף למסקנות בדיקה קלינית.
לאור האמור לעיל הוועדה חוזרת על קביעתה ".

בהתאם לאמור, הוועדה קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10%, מיום 01.06.16.

טענות הצדדים

6. לטענת המערער, לנוכח קביעת הוועדה שהנכות בגין תסמונת כאב כרונית היא לא בידי מומחה בפסיכיאטריה, היה עליה להפנותו לבדיקת יועץ מומחה בראומטולוגיה.

7. לטענת המשיב, המערער לא הוכר כסובל מתסמונת כאב; המערער לא התלונן על תסמונת כאב בפני הוועדה, ולא הציג מסמכים ובהם אבחנה כאמור; גם הוועדה לא אבחנה את המערער כסובל מתסמונת כאב, ולכן לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שלא נדרשה לקביעת נכות בגין ליקוי זה.

דיון והכרעה

8. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה לדון ולהידרש לקביעתו של ד"ר רון גאגין בדו"ח הבדיקה הפסיכו -דיאגנוסטית שלפיה המערער סובל מהפרעת חרדה ודכאון מעורבת, תגובתית לתאונה, אשר מלווה בתסמונת כאב כרוני.

9. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות , וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, אופן עריכת הבדיקה הקלינית, לרבות הפנייה לבדיקות עזר וליועצים מומחים, הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעת הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בו. בדיקה קלינית כוללת גם בדיקות באמצעים רפואיים כגון בדיקות דימות, והכל בשים לב לסוג המגבלה הרלוונטית ולפרקטיקה הרפואית המקובלת או הסבירה לגבי סוג בדיקתה. בענייננו: נערכה למערער בדיקה קלינית בישיבת הוועדה ביום 21.03.17, לרבות בדיקה פסיכיאטרית, והוועדה מצאה להפנות את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי. לנוכח האמור, בדין קבעה הוועדה שממצאי הבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית והאבחון הנוירופסיכולוגי הם כלי עזר בידיה להעריך את נכותו הנפשית של המ ערער, ודו"ח הבדיקה של ד"ר גאגין אינו תחליף לבדיקה קלינית ולממצאים הרפואיים הנקבעים על ידי הפוסקים הרפואיים חברי הוועדה. לפי האמור יש לייחס משקל מתאים לתיאור מצבו של המערער כפי שציין ד"ר גאגין בדו"ח האבחון הנוירופסיכולוגי, אשר אינו בגדר אבחנה רפואית של הוועדה ואינו שקול למסקנה רפואית של הוועדה.

שנית, בנסיבות המקרה דנן לא יכול להיות ספק שאישור ההכרה של פקיד התביעות עוסק בכוויה כימית בעיניים ובעור החזה. אין הכרה בנוגע לתסמונת כאב כרונית.

שלישית, עיון בפרוטוקולי הוועדה לפני פסק הדין המחזיר ולאחריו מעלה שהמערער לא התלונן על כאבים כרוניים. גם לא הוצג לוועדה תיעוד רפואי ובו אבחנה אודות תסמונת כאב כרונית, טיפול ומעקב רפואי בתחום זה. על כן, בצדק טען המשיב שאין לומר שנפלה טעות משפטית עת לא נדרשה הוועדה לעניין זה.

סוף דבר

10. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

12. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ה' תשרי תש"פ, (04 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .