הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 26624-10-16

12 אפריל 2017
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
בילאל גנאיים ת"ז XXXXXX817
ע"י ב"כ: עו"ד מ. סביחאת
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד א. סעדי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 31/7/16 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1/5/15 ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. המערער יליד 1975, פיזיותרפיסט במקצועו. המערער נפגע ביום 22/5/2011 בעת נפילה במדרגות, והאירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלת גב, צוואר, סחרחורת".

3. ועדות רפואיות שונות קבעו למערער דרגות נכות זמנית בשיעורים משתנים לתקופה שמיום 1/12/12 ועד 30/4/15 (נספחים א' עד ה' להודעת הערעור).

4. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 26/6/15, קבעה, כי לא נותרה למערער נכות נוירולוגית ואורטופדית צמיתה . למערער נקבעה דרגת נכות נפשית יציבה בשיעור 10%, מיום 1/5/15 (נספח ו' להודעת הערעור).

5. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו (נספח ז' להודעת הערעור). בערר נטען, כי שגתה הוועדה הרפואית שלא קבעה למערער אחוזי נכות בגין מגבלותיו בתחום האורטופדי והנוירולוגי.

6. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 31/7/16, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על "כאבי גב מאז התאונה עם הקרנה לרגל שמאל, ... מוגבל בתנועה, כאבי צוואר עם הגבלה בתנועות, סחרחורות". הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים וערכה למערער בדיקה קלינית, מבחינה נוירולוגית ואורטופדית.

על פי אבחנת הוו עדה, מדובר ב"תלונות על כאבי צוואר ועמוד שדרה מותני". הוועדה ציינה, כי עיינה במכתבים של ד"ר שלוסברג ובחוות הדעת של ד"ר ליברזון, "ואינה מקבלת את מסקנותיהם לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית של היום". לאור ממצאי הבדיקה הקלינית הגיעה הוועדה למסקנה, כי הערר נדחה, וכי "מבחינה נוירולוגית לא הודגם ליקוי שקשור לתאונות הנ"ל שניתן לתרגמו לאחוזי נכות". למערער נקבעה דרגת נכות נפשית בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2).

טענות הצדדים

7. לטענת המערער, הוועדה התעלמה מהחומר הרפואי המצוי בתיק; לא התייחסה לנימוקי הערר; לא אפשרה לו להעלות טיעוניו; לא נתנה משקל ראוי למגבלותיו והתעלמה מחוות הדעת הרפואיות מטעמו. המערער הוסיף וטען, כי הרישום בפרוטוקול אינו משקף את תהליך הבדיקה.

8. לטענת המשיב, הוועדה ערכה למשיב בדיקה קלינית מקיפה בתחום האורטופדי והנוירולוגי, פירטה את ממצאיה והסבירה את מסקנותיה הרפואיות באופן מנומק וברור, כך שלא עלה בידי המערער להצביע על טעות משפטית בהחלטתה.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

10. אקדים ואומר, כי הערעור מכוון כנגד קביעות רפואיות מובהקות. בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא, כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.

11. באשר לאופן עריכת הבדיקה: אופן עריכת הבדיקה הקלינית, לרבות הפנייה לבדיקות עזר, הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו, אלא אם כן נפלה טעות משפטית.

12. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מפורטת. במישור האורטופדי נבדק טווח תנועות עמוד שדרה צווארי ומותני. הוועדה ציינה , כי המערער "מתהלך ללא צליעה, ללא עזרה של אביזרים אורטופדיים. הלורדוזיס הצווארית שמורה והמותנית שמורה". בנוגע לצוואר קבעה הוועדה, כי המערער "מגיע עם סנטר לחזה יישור מלא. תנועות סיבוביות מ- 0 ל- 80 מעלות דו צדדי. עומד על קצות אצבעות ועקבים. עולה אל מיטת הבדיקה ללא עזרה. יושב על מיטת הבדיקה עם רגליים ישרות, שכפות ידיו מונחות על שליש המרוחק של השוקיים. היקף שרירי ירכיים 56 ס"מ דו צדדי, ושוקיים 40 ס"מ".

במישור הנוירולוגי פירטה הוועדה את הרישומים הרפואיים שבתיק, בהתייחס לתאונת עבודה מיום 26/3/11 ותאונת עבודה נוספת מיום 22/5/11. הוועדה התייחסה בגוף החלטתה, בין היתר, לרישומים בדו"ח חדר מיון, לממצאי בדיקת EEG, לבדיקת MRI מוח שבוצע ה סמוך לתאונה והדגימה ממצאים בגדר הנורמה, ולשתי בדיקות CT מוח שממצאיהן תקינים, ללא ממצא טראומטי. ה וועדה בדקה את המערער מבחינה נוירולוגית, וציינה "מצב כללי טוב. מתהלך ללא צליעה. לפני עלייתו אל מיטת הבדקה משתמש בשתי ידיו בצורה תקינה. במיטת הבדיקה עצבים קרניאליים תקינים. אין ניד". הוועדה ציינה עוד, ביחס לגפיים עלינוות, כי אין דלדול שרירים, תחושה תקינה, החזרים תקינים. ביחס לגפיים תחתונות ציינה הוועדה, כי המערער "מסר על כי לא מסוגל להרים את רגל שמאל, ללא סיבה אורגנית שנראית לעין. תחושה ברגליים והחזרים תקינים".

13. הנה כי כן, הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקה באופן מפורט וברור, ממצאים תקינים מבחינה אורטופדית ונוירולוגית. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה הסבירה את מסקנותיה ונימקה את החלטתה באופן מפורט, ולא שוכנעתי, כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

14. באשר להתייחסות הוועדה לאישור הרפואי של ד"ר ריבר ולחוות הדעת של ד"ר ליברזון וד"ר שלוסברג : עיון בסעיף 4 לדו"ח הוועדה מלמד, כי חוות הדעת הרפואיות מטעם המערער עמדו לעיון הוועדה. המערער סבור, כי הוועדה לא נימקה כראוי את התייחסותה לחוות הדעת, והסתפקה בקביעה, כי עיינה בהן ואינה מקבלת את מסקנות הרופאים מטעמו נוכח שוני בממצאים. דין הטענה להידחות. הוועדה פירטה באופן נהיר וברור את ממצאי בדיקת המערער, ו יצאה ידי חובת ההתייחסות לחוות הדעת מטעם המערער, משהסבירה מדוע מסקנתה שונה ממסקנותיהם, לאור ממצאים שונים שמצאה בבדיקתה.

כך, השוואה בין ממצאי בדיקת הוועדה לבין ממצאי בדיקותיהם של ד"ר ריבר וד"ר ליברזון מעלה, כי מדובר בממצאים שונים מהותי ת. בחוות דעת ד"ר אהרון ליברזון, מומחה באורטופדיה, מיום 12/7/16 (נספח ט' להודעת הערעור) , צוין, כי בבדיקת המערער נמצאה "הגבלה ניכרת בתנועות עמוד שדרה מותני עליון ותחתון", בעוד שהוועדה מצאה בבדיקתה טווח מלא ותקין בתנועות עמוד שדרה צווארי ומותני. באישור הרפואי של ד"ר ירון ריבר מיום 24/12/15 (נספח י' להודעת הערעור) תוארו טווחי תנועות עמוד שדרה צווארי שונים מאלה של הוועדה, לאמור: יישור 10-20 מעלות, הטייה צידית לימין 30 מעלות, סיבוב לא יותר מ- 45 מעלות לכל צד. בשונה מבדיקת הוועדה, ד"ר ריב ר מצא בבדיקתו הפרעות תחושה בצד שמאל. אשר לחוות דעתו של ד"ר סטפן שלוסברג מיום 2/6/15 (נספח ח' להודעת הערעור), מדובר בחוות דעת מומחה ברפואה תעסוקתית, אשר דנה בפגיעה התפקודית בכושר השתכרותו של המערער. ד"ר שלוסברג אמנם ציין בחוות דעתו, כי "בבדיקתו נמצאה מוגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי ומותני. קיימת הגבלה ברוטציה ובאקסטנציה של עמוד שדרה צווארי", אולם גם ממצאים אלה שונים מהממצאים שתיארה הוועדה בבדיקתה.

הנה כי כן, דין הוא שממצאים שונים מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או לקביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. בעניינינו, כאמור, קביעה נחרצת ושוני בממצאים, די בהם כדי לצאת ידי חובת ההנמקה. לפיכך, טענת ערעור זו דינה להידחות.

15. באשר לרישום בפרוטוקול: בהודעת הערעור הועלתה טענה כללית וסתמית לפיה הפרוטוקול "אינו משקף את תהליך בדיקת המערער ... אי רישום פרוטוקול בצורה הנכונה פוגע בזכויותיו" (סעיף 18 להודעת הערעור). המערער לא הסביר בערעורו כיצד הפרוטוקול אינו משקף את הלך הבדיקה בוועדה, ולא פירט את טענתו כנגד הרישום בדו "ח הוועדה. בעניין זה ההלכה הפסוקה קובעת, כי לא ניתן להעלות בערכאת ערעור טענה עובדתית בעלמא כלפי הוועדה ולבקש בעקבות טענה זו לפסול החלטתה (דב"ע נז/71-01 שלמה דלויה – המוסד לביטוח לאומי ).

למעלה מכך: בהיותה גוף סטטוטורי, מעין שיפוטי מובהק, מחויבת הוועדה לניהול פרוטוקול תקין, ולרישום עיקרי הדברים למען תדע ערכאת הערעור את אשר התרחש בפניה (דב"ע לא/45-0 עמר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 25). חזקה על הוועדה שפעלה כרשות שלטונית באופן תקין ובהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי, ולכן אין לנו אלא לסמוך היום על הפרוטוקול שנרשם על ידי הוועדה.

בהעדר כל ביסוס לטענה שהרישום בפרוטוקול אינו מדויק, דין הטענה להידחות.

סוף דבר

16. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

17. אין צו להוצאות.

18. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ז, (12 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .