הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 26482-10-16

29 אפריל 2019

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם פרקש
נציג ציבור (מעסיקים) מר יחיאל רז

התובע
חנא ג'רייס
ע"י ב"כ: עו"ד מגן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רטר

פסק דין

מונחת לפנינו תביעה להכרה בפגיעה שאירעה לתובע ביום 9.11.2015 (להלן- יום האירוע) כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 15.09.2016 (המצ"ב לכתב התביעה) , בנימוק שלא הוכח שהתאונה ארעה תוך כדי ועקב עבודתו וכן כי הפגימה הנטענת נובעת מתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודה.

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

העובדות הצריכות לענייננו, כפי שעולות מחומר הראיות הן:

התובע יליד שנת 1971, עורך דין עצמאי, עובד במשרדו לבדו ואינו מעסיק מזכירה או פקידה או כל עובד אחר (עמ' 1, ש' 20, 23, עמ' 5 ש' 8-10 לפרוטוקול).

לטענת התובע, ביום 9.11.2015 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, בעת שהיה לבד במשרדו, תוך כדי הליכה לכיוון מכונת הצילום/הסורק, הוא נתקל בפינת דלפק עשויה מעץ וכתוצאה מכך נפגע בבוהן רגל שמאל. לטענתו, בזמן עבודתו במשרדו בשעות אחה"צ ומטעמי נוחות הוא מוריד נעליים ונשאר עם גרביים. תחילה הוא לא הרגיש את המכה היות והיה מרוכז בסריקה. כעבור מספר דקות הרגיש שהגרב נדבקת לרצפה והבחין בדם בגרביים. התובע הוריד את הגרביים וראה דם באזור הבוהן ושחלק מהציפורן יצאה ממקומה בפינה אך לא נתלשה. התובע שטף את הפצע במים ושם פלסטר (ס' 4 לתצהיר התובע; עמ' 1 ש' 23-29; עמ' 5 ש' 14-22 לפרוטוקול ). התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי בעקבות הפציעה בבוהן. לטענתו, הוא לא ייחס לפציעה בבוהן חשיבות וסבר שהכאבים והדימום יחלפו.

התובע עבד באופן רגיל גם למחרת וביום 11.11.2015 תוך כדי נסיעתו חזרה מדיון מבית המשפט בנצרת למשרדו בחיפה חש התובע בכאבי ראש עזים מלווים בחום גבוה שאילצו אותו לעצור פעמיים בשולי הכביש, משהכאבים לא חלפו החליט התובע לחזור לביתו, וכשמצבו החמיר פנה בליווי אשתו לבית החולים "בני ציון".

ביום 12.11.2015 התובע אושפז בבי"ח "בני ציון". בדו"ח הקבלה של התובע לבית החולים בתיאור המחלה הנוכחית צוין כך:

"בן 45, צלול ועצמאי, נ+3, עו"ד במקצועו, מתגורר בביתו עם משפחתו.
פנה למיון בשל כאבי ראש חזקים משעות הצהריים המלווים חום עם הזעות וצמרמורות והקאה בודדת. בנוסף מציין כאבים בשוק שמאל ומפשעה שמאלית עם אודם ורגישות ניכרת במישוש.
ללא שלשול או שיעול, ללא תלונות אורינריות, ללא שינויים בראיה או תלונות נוירולוגיות.
מציין אשפוז בבית חולים כרמל לפני שנה בשל אותה תלונה באותה שוק, אז טופל אנטיביוטית ושוחרר לביתו במצב טוב (אין בידיו מסמכים)."

בדו"ח הקבלה אין אזכור של פצע או חתך באזור בוהן שמאל ו/או בעיה כלשהיא בציפורן הבוהן (סיכום האשפוז צורף כנספח ג' לתצהיר התובע).

במסגרת האשפוז התובע עבר בדיקות רבות לצורך אבחון המחלה ממנה סבל. בסופו של דבר, התברר שהתובע סובל מזיהום של חיידק טורף והוא קיבל טיפול אנטיביוטי ועבר מספר ניתוחים לטיפול בפצעים שהתפתחו כתוצאה מהזיהום במסגרת המחלקה לכירורגיה אורטופדית.

במסמך בית החולים מיום 2.12.2015 צוין שהחולה מוסר שביום אשפוזו נפל ונחבל בשוק שמאל (המסמך הוגש לתיק בהודעת התובע מיום 8.2.2018).

התובע אושפז בבית החולים "בני ציון" עד ליום 15.12.2015. במכתב השחרור במסגרת הדיון במהלך האשפוז צוין בסעיף 4 על ידי ד"ר נעאמנה מוסטפא, מהמחלקה לכירורגיה אורטופדית (להלן – ד"ר נעאמנה) כך:

"לציין שבזמן האשפוז החולה מוסר, שנפצע בזמן עבודה ואז חש בכאבי ראש, חולשה שבעקבותיה הופנה למיון. במיון לא היה מרוכז בעכבות (כך במקור – א.ר.) מצבו הכללי הירוד."

בחודש אוגוסט 2017 התובע פנה לבית החולים על מנת לתקן את מכתב השחרור כך שבסעיף 4 תתווסף התייחסות לבוהן שמאל. פנייתו לא נענתה בחיוב והוא הופנה ע"י ד"ר קינרייך לרישום במכתב השחרור. ביום 22.11.2017 פנה התובע למחלקת רשומות רפואיות בבי"ח בני ציון בבקשה לתיקון ידני של מכתב השחרור בכך שבסעיף 4 יתווסף אחרי המילה עבודה "בבוהן רגל שמאל יומיים לפני הגעתו למיון". גם בקשה זו לא נענתה על ידי בית החולים וביום 8.2.2018 התובע פנה לד"ר קינרייך ולמחלקת תלונות הציבור וחזר על הבקשה לתיקון מכתב השחרור (ת/1). התובע לא המציא לתיק רשומה רפואית מתוקנת כבקשתו.

תעודה רפואית לנפגע בעבודה מבי"ח "בני ציון" הונפקה לתובע ע"י ד"ר נעאמנה ביום 11.11.2015 בתעודה זו אין פירוט של תיאור התאונה. בהמשך, ביום 22.12.2015 הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ע"י רופא המשפחה, ד"ר גבור בלוט בגין 65 ימים מיום 12.11.2015 ועד ליום 15.1.2016 שם צוין לראשונה אירוע התאונה בבוהן שמאל ללא פירוט נסיבות התאונה ( נספח ב לתצהיר התובע).

התובע הגיש את התביעה להכרה בתאונת עבודה ותשלום דמי פגיעה ביום 25.1.2016 (נספח א' לתצהיר התובע).

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע בעצמו עליו הוא נחקר בפנינו בחקירה נגדית ןכן הוזמן לעדות ד"ר נעאמנה שהעיד בפנינו בחקירה ראשית ונגדית . בתום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

13. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". כלומר, על הנפגע- התובע, להוכיח שני תנאים מצטברים לצורך הכרה באירוע שקדם לו בעבודה כתאונת עבודה: תנאי הזמן- "תוך כדי עבודתו", ותנאי הקשר הסיבתי- "עקב עבודתו". באשר לכך כבר נפסק כי התנאי העיקרי הינו תנאי הקשר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל.

14. עוד נפסק כי את הדיבור תוך כדי ועקב העבודה יש לפרש תוך היזקקות למבחן הקשר לעבודה. "לפי מבחן זה יש, במקרים הראויים, לראות תאונה כ"תאונת עבודה", אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא הייתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה" [דב"ע (ארצי) לב/0-38 המל'"ל - פרץ מסעוד, פד"ע ד 29 (1972)].

15. על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית-הדין לקבוע עובדתית האם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב לרישומים רפואיים הסמוכים לקרות האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. בית-הדין יעדיפן בדרך כלל על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית-הדין [עב"ל (ארצי) 248/98 פרץ - המל''ל, פד"ע לג(29) 24, 26 (2000); עב"ל (ארצי) 686/08 חכם - המל''ל (ניתן ביום 20.12.2009)].

16. השאלה הניצבת לפתחנו היא, אפוא, שאלה עובדתית - האם ביום 9.11.2015, ארע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו כעורך דין. וביתר פירוט - האם הוכח בפנינו שהתובע נפגע בבוהן רגל שמאל כתוצאה מהתנגשותו בפינת הדלפק במשרדו, ביום 9.11.2015 כטענתו.

17. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר ששמענו את עדויות התובע, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו בפנינו וטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי ביום 9.11.2015 אירע לו אירוע תאונתי. להלן נפרט נימוקינו לכך.

18. לאור העובדה שהתובע הוא עובד יחיד במשרדו, אין עדים לתאונה הנטענת. בנסיבות אלו, בהן עדות התובע היא העדות היחידה לתאונה, אנו מתייחסים לעדות התובע בזהירות המיוחדת השמורה לעדות יחידה של בעל דין ואין די בכך שגרסת התובע הייתה אחידה בפני חוקר הנתבע, בעדותו הראשית ובחקירתו הנגדית על מנת לקבל את התביעה. זאת לאור העדר תמיכה לגרסתו במסמכים הרפואיים. ערים אנו לכך, שבמועד קבלתו של התובע לבית החולים, התובע כמו גם הרופאים שלא אבחנו באופן מיידי את מחלת התובע, לא ידע ממה הוא סובל ועל כן תלונותיו התמקדו בכאבים מהם סבל באותה העת. עם זאת, בשום מקום במסמכים הרפואיים אין אזכור של פצע/שריטה/חתך בבוהן שמאל ו/או בציפורן של הבוהן למרות שהרגליים, הקרסוליים, כפות הרגליים והבהונות של התובע נבדקו מספר פעמים. יתר על כן, העדר הרישום הרפואי בדבר הפגיעה בבוהן מקבל משנה תוקף משעה שהתובע אובחן כסובל ממחלה נדירה ומורכבת (עדותו של ד"ר נעאמנה בעמ' 12 ש' 24-25 לפרוטוקול)- זיהום של חיידק טורף - והדעת נותנת כי ככל שנמצא מקור הזיהום הוא היה מקבל תיעוד ברשומות הרפואיות. מקל וחומר, לאחר שהתובע סיפר לד"ר נעאמנה וליתר הרופאים בביקור הרופאים השבועי על התאונה (עמ' 6 ש' 22- 26 לפרוטוקול) וד"ר נעאמנה מסר לו שהתאונה היא כנראה המקור לחדירת החי ידק כנטען בסעיף 12 לתצהיר התובע (וראו בהקשר זה עדות התובע בעמ' 6 ש' 29-30 לפרוטוקול) ולפיה ניתן היה לראות את הפגיעה בבוהן. כך גם, בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שהוצאה לתובע כמו גם במכתב השחרור שהוצאו על ידי ד"ר נעאמנה אין פירוט של נסיבות התאונה ואין אז כור של הפגיעה הנטענת בבוהן שמאל ובחקירתו הנגדית התובע לא ידע לתת הסבר להעדר הרישום (עמ' 8 ש' 21-24 לפרוטוקול) . בנוסף, לתובע הוצאה תעודה רפואית לנפגע בעבודה ביום קבלתו בבי"ח (עמ' 8 ש' 17-20 לפרוטוקול), בעוד שלטענת התובע באותו מועד הוא לא קישר בין הפציעה בבוהן לבין מצבו הרפואי. באופן דומה, במסמך של בית החולים מיום 2.12.2015 נרשם כי התובע מוסר שביום אשפוזו (שאינו מועד האירוע הנטען) נפל ונחבל בשוק שמאל (שאינו האיבר שנפגע בתאונה הנטענת). בחקירתו הנגדית התובע לא ידע להסביר מדוע נרשם ברשומה הרפואית מיום 2.12.2015 שהוא מסר על חבלה בשוק שמאל ולא על חבלה בבוהן וכן לא צוין כי החבלה ארעה בעבודה (עמ' 7 ש' 6-20 לפרוטוקול). התובע ניהל התכתבות עם בית החולים לצורך תיקון מכתב השחרור ואולם פניותיו לא התייחסו למסמך מיום 2.12.2015 ומכל מקום, עד למועד פסק הדין, התובע לא המציא לתיק מסמך מתוקן או אישור של בית החולים בדבר התיקון שהתבקש על ידו.

19. זאת ועוד. עדותו של ד"ר נעאמנה לא תמכה בגרסת התובע. אמנם, בחקירה הראשית ד"ר נעאמנה העיד שמקור הזיהום היה פצע בבוהן או בכף רגל וכן שהתובע אמר שנפצע בכף הרגל יומיים-שלושה לפני כן (עמ' 11 ש' 18-29 לפרוטוקול) ואולם עדותו של ד"ר נעאמנה ולפיה הפצע בכף הרגל היה באותו אזור של הזיהום אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים ולפיהם הזיהום היה בשוק ולא בכף הרגל. כך גם, בחקירתו הנגדית, כשעומת עם המסמכים הרפואיים, ד"ר נעאמנה אישר שהפצע היה בשוק ואף הצביע על אזור השוק בעדותו (עמ'13 ש' 15-30 לפרוטוקול) וכדלקמן:

"ש: אתה אומר שהסתכלת על הרשומות ושהוא נפצע בבוהן?
ת: בוהן, שוק, זה אותו איבר. כף רגל, שוק. זה אותו איזור".
(העד מראה איפה הפצע)
התובע הגיע עם פצע קטן שהתחיל להתפשט.
יש פצע שנגרם כתוצאה מהחבלה , ויש פצע שאנחנו גרמנו לו.
ש: הפצע שנגרם כתוצאה מהמחלה הוא בשוק?
ת: כן.
ש. האשפוז הוא בנובמבר. למה הרופא כתב את זה ב – 2.12?
ת. אני מניח שאחרי שהחולה התאושש, לקח הרבה זמן, שיבין מה קרה לו. היה בלבול כמעט איבוד הכרה. לא עניין שלנו לחקור את הנושא, אלא קודם לתת טיפול.
בזמן הביקור שאלנו אם היתה חבלה, הוא אמר שהיתה לו חבלה בשוק, כף הרגל, משהו כזה.
אם הרופא כתב שזה בשוק, זו הרשומה הרפואית. זה האזור של הפציעה וגם אזור הניתוח והמחלה". (ההדגשה שלי – א.ר.).

20. משהתובע לא הציג ראיה חיצונית לתמיכה בטענתו מלבד גרסתו היחידה , לפיה נפגע בבוהן רגל שמאל בעת קרות האירוע ובשים לב שהמסמכים הרפואיים אשר נרשמו בזמן אמת וסמוכים למועד האירוע הנטען , אינם מצביעים על כך שהתובע נפצע בבוהן שמאל, הרי שאין מנוס מלדחות תביעתו.

21. מכל הטעמים דלעיל, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ביום 9.11.2015, אירע לו אירוע תאונתי בעבודתו ועל כן, דין התביעה להידחות.

22. אשר על כן, התביעה נדחית.

23. כמקובל בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.

24. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ט, (29 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יחיאל רז
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר אברהם פרקש
נציג עובדים