הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 25368-02-16

לפני:

כב' סגנית הנשיא א. קציר

המערער
מדהלה אייל ת.ז. XXXXXX803
ע"י ב"כ: עו"ד הדר שיפוני , מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לנפגעי פעולות איבה מיום 20.1.16 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה מתאריך 22.11.10 (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערער:

2.1 המערער הוכר כנפגע פעולות איבה בהתאם לפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ב- 23.5.15, שם נקבע , כי התסמונת החרדתית PTSD החלה להופיע אצל העורר רק לאחר ארוע האיבה שהוכר ב- 22.11.10.

2.2 הוועדה נשוא הערעור מתעלמת מקביעות ד"ר לנדא הקובע, כי המערער חידש הקשר עם המרפאה בשנת 2000 רק לאחר שנחשף לפיגוע החבלני ב- 22.11.00 לאחר שאובחן כסובל מ- PTSD.

2.3 הוועדה מתעלמת מחוות הדעת של ד"ר קיטאין, מיום 3.8.09, 29.9.09 3.8.11 ו- 8.7.13 אשר קבעה כי המערער אובחן החל מ- 3/00 כסובל מ- PTSD.
2.4 כמו כן מתעלמת הוועדה ממסמך רפואי מאת ד"ר פרקש מיום 26.12.06, אשר קבע , כי הוא בדק את המערער והתרשם מתסמינים של חרדה ודכאון עם מאפינים של PTSD.

2.5 הוצגו בפני הוועדה מסמכים נוספים מאת ד"ר הרמן מ- 26.12.06 וד"ר קולסקי וכן חוות דעת שניתנה על ידי פרופ' סיגל במסגרת הליך ההכרה המציינים כי המערער נפגע בפיגוע חבלני וסובל ממאפיינים של PTSD.

3. טענות המשיב:

3.1 במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי המערער הוכר כנפגע איבה על רקע מצבו הנפשי. לא הוכרה תסמונת זו או אחרת. תימוכין לכך ניתן לראות בפסק הדין של בית הדין הארצי מכוחו התכנסה הוועדה הקובע בסיפא לסעיף 2 "המבקש הוכר כנפגע איבה על רקע מצבו הנפשי." על כך אין חולק.

3.2 הוועדה אינה מחוייבת לאבחנה אודות PTSD וסמכותה היא לקבוע מהי מחלתו של המערער והאם קיים קשר סיבתי בינה לבין פגיעת האיבה.

3.3 בהחלטה מפורטת ומנומקת המשתרעת על פני 3 עמודי דיון הוועדה הרפואית מתייחסת למכלול המסמכים הרבים אשר הוצגו בפניה מנתחת אותם ומציינת כי אכן בעבר המערער אובחן כסובל מ- PTSD אך אבחנה זו בוטלה לרבות על ידי ד"ר קיטאין היא הפסיכיאטרית המטפלת בחוות דעת מפורטת מיום 3.8.09. הוועדה לא מסתפקת בכך ומצליבה ומפנה גם למסמכים אחרים של פסיכיאטרים שונים אשר עמדו בפניה כמו פרופ' סיגל ופרופ' סילפן שניהם ניתחו את מצבו הבריאותי ושללו אבחנה של PTSD.

3.4 לאור האמור הרי שקביעתה של הוועדה מנומקת ומפורטת ולא נפל בה פגם.
3.5 בהתאם להוראות פסק הדין היה על הוועדה להתייחס לאבחנה אודות PTSD ולא לכל מסמך ומסמך . לכן לא נפלה טעות משפטית בהעדר התייחסות למסמכים אליהם היפנה חברי בטיעוניו בפני בית הדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.
הלכה פסוקה היא כי:
"משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק דין שניתן בתיק בר"ע 65507-12-14 מתאריך 22.10.15, מאת כב' השופטת רוזנפלד בו נקבע כי:

"... עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתשוב ותתן דעתה, ובאופן מפורט ומנומק, ליישום הממצאים המקובלים בספרות לענין PTSD, על הממצאים כפי שהם עולים מבדיקות המבקש לאורך השנים מאז הארוע, כעולה מן התיעוד הרפואי בעניינו, והאם הם מקנים או היקנו בפרק זה או אחר אחוזי נכות למבקש.
בצד האמור יודגש לתשומת לבה של הוועדה, כי המבקש הוכר כנפגע איבה על רקע מצבו הנפשי, ובענין זה לא נתונה לה הסמכות להתערב. בידה הסמכות לקבוע דרגת נכות הנובעת מן הארוע, לרבות דרגת נכות שהיא 0%". (ההדגשות הוספו א.ק).

6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.

7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 20.1.16 מציינת הוועדה בפרק הממצאים הרפואיים כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפסק דין 22.10.15 שמבקש להתייחס לתסמינים של תסמונת פוסט טראומטית כפי שמתואר בספרות ביחס לתובע ולהתייחס להתפתחויות הדינמיות פוסט טרואמטיות במהלך השנים שהיה מטופל במסגרות בריה"נ.
לציין שמדובר על ארוע ב- 2000, על פי מסמכים בתיק הנ"ל היה מטופל עקב מצבו הנפשי כבר ב- 1999 (חוות דעת פרופ' סיגל). אובחן אז כלוקה בהפרעות חרדה לפי חוות דעת פרופ' סילפן מ- 2006. מדובר באישיות רב גונית עם קשיי הסתגלות במסגרות שונות מגיל צעיר כולל שחרור מצה"ל עקב קשיי הסתגלות ובהמשך תגובות ריגשיות חרדתיות דכאוניות כתגובה לארועים טראומתיים במסגרות עבודה שונות. בנוסף בתיק היה מידע (חוות דעת פרופ' סילפן) שכבר ב- 1998 אובחן כלוקה ב- PTSD עם תלונות על חוסר תאבון סיוטים וחלומות מפחידים . הרופאה המטפלת הקבועה במהלך מספר שנים ד"ר קיטאין שכתבה מספר רב של מכתבים עבור התובע כולל חוו"ד ב- 2006 ו- 2009 שבהתחלה התרשמה מקיום של תסמונת פוסט טראומתית על רקע חשיפה לפיגוע ב- 2000, שינתה את דעתה בחוות דעת מנומקת ב- 2009 והגיעה למסקנה שהתסמינים שהציג התובע עברו תהליך של שינוי משמעותי עם פגיעה תפקודית וליקוי ריגשי תואם לאבחנה אחרת לחלוטין (תהליך סכיזופרני זחלני). באותה חוות דעת מ- 2009 פסלה הרופאה המטפלת הקבועה את אבחנתה על PTSD. פרופ' סיגל שכתב חוות דעת מנומקת שנה קודם לכן כבר אז הגיע למסקנה שלא מדובר על הפרעת חרדה ולא PTSD אך כן על תהליך סכיזופרני זחלני ופרופ' סיגל מסתמך בחוות דעת על מכתב של ד"ר ל. קריאן מ- 2006. באותה שנה 2006 פרופ' סילפן הגיע למסקנה בחוות דעת המנומקת ומלומדת שהתסמינים הלא ספציפים שמציג התובע ותולדות חייו ותולדות מחלתו שוללים את האבחנה של PTSD ... מדובר באבחנה של הפרעת אישיות גבולית (... B לפי סיווג DSM) בבדיקה שנעשתה ב- 7/14 התרשמות היתה מקיום תסמינים מגוונים ולא ספציפים ז"א לא שייכים באופן חד משמעי לאחד מהניאולוגיות המוזכרות לעיל שולל שינויים במצבי רוח עוררות יתר קשיי הסתגלות, צמצום בתפקיד חברתי ותעסוקתי ונוסף להעדר תכנים חשיבתיים הקשורים לפיגוע ב- 2000 באופן ברור וחד משמעי בחוסר תחושה רגשית לתיאור של הארוע . אין אפשרות להגיע למסקנה שמדובר בתסמונת בטר חבלתית.
הטענה של התובע בהתייחס לפסק הדין הקודם והנוכחי על אפשרות של תגובה ריגשית בצורה של... ריגשית לארוע טראומתי שוב מדובר על תסמין לא ספציפי ואופייני למספר תסמונות כולל סכיזופרניה זחלנית.
לסיכום: מדובר על תובע עם היסטוריה של קשיי הסתגלות ותפקוד חברתי ותעסוקתי לקוי שגם לפני הארוע הטראומתי מוכר למערכת הפסיכיאטרית לפחות מ- 95-98 עם אבחנות שונות כולל PTSD שנפסלה בהמשך על ידי גורם הכי מוסמך, רופא הפסיכיאטר המטפל באופן קבוע, ד"ר קיטאין . פרופ'... מנהל בית חולים לב השרון דאז ופרופ' סילפן מנהל מערך פסיכיאטרי בשירות בתי הסוהר וראש חוג לפסיכיאטריה משפטית.". (ההדגשות הוספו א.ק).

8. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

9. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

10. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, ( דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

11. בעניינו של המערער קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה לפיהן לא נותרה למערער נכות כתוצאה מהאירוע שהוכר. הוועדה שעל חבריה נמנה פסיכיאטר מתחום הפגימה של המערער ניתחה את כל המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה באופן המאפשר התחקות ומעקב אחר הלך מחשבתה וקביעתה של הוועדה וקבעה שהתסמינים שהופיעו אצל המערער אותם פירטה יכולים היו להצביע על מספר אבחנות. עם זאת מציינת הוועדה המערער אובחן כסובל מ-PTSD עוד שנים קודם ל אירוע שהוכר כאשר אבחנה זו שונתה על ידי רופאיו המטפלים של המערער לאורך השנים לסכיזופרניה זחלנית. הוועדה מצטטת מחוות דעת המומחים שעמדו בפניה ואשר טיפלו במערער לאורך השנים ואשר הגיעו למסקנות שונות שאף שונו על ידם לרבות הרופאה הפסיכיאטרית שטיפלה באופן קבוע במערער לפיה אין לדבר בעניינו של המערער על תסמונת בטר חבלתית - PTSD. כעולה מחוות הדעת של הרופאה המטפלת האבחנה של PTSD שונתה על סמך התסמינים לתסמונת סכיזופרנית זחלנית. משכך, מבהירה הוועדה וכעולה מדבריה לא נותרה למערער נכות נפשית הנובעת מהאירוע שהוכר שכן לא ניתן לקבוע בעניינו של המערער כי קיימת לו PTSD הנובעת מהאירוע שהוכר וזאת בשים לב כאמור כי גם אבחנה זו שונתה לסכיזופרניה זחלנית וכי בכל מקרה המדובר במערער שלו היסטוריה של קשיי הסתגלות ותפקוד חברתי ותעסוקתי ליקוי שהיה קיים הרבה לפני האירוע הטראומטי שהוכר.

12. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה ( דב"ע לד/258-0 יגאל הניג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). כאמור בעניינו של המערער הוועדה עמדה על חוות הדעת הרפואיות שעמדו בפניה ניתחה אלה ומבהירה לאורן מדוע על אף שאובחן המערער בעבר כסובל מ-PTSD הרי שאבחנה זו במהלך השנים שונתה לסכיזופרניה זחלנית בהעדר תסמינים ספציפיים המאפיינים קיומה של תסמונת PTSD כאשר בשים לב לאמור לא נותרה למערער נכות הנובעת מהאירוע שהוכר .
 
13. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. בענייננו כעולה מהאמור לעיל הוועדה מבהירה מדוע לא נותרה למערער נכות נפשית הנובעת מהאירוע שהוכר כאשר הנכות הנפשית נובעת ממצבו הנפשי של המערער עוד קודם לאירוע שהוכר בשים לב להיסטוריה הרפואית של המערער קשיי ההסתגלות והתפקוד החברתי מהם סבל לאורך השנים עוד קודם לאירוע שהוכר עוד מהשנים 95-98 .

14. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח המסמכים שהיו בפני הוועדה – שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס למסמכים אלה תוך ניתוחם על ידה ועמידה על הממצאים העולים מאלה – מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה.

15. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

16. אין צו להוצאות.

17. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ו, (31 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.