הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 2155-07-18

22 ינואר 2019
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
סרחאן מוראן
ע"י ב"כ: עו"ד וליד אבו אל ניל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רואד סואעד

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 5.6.18 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 100%, לפי פריט ליקוי 33(ב)(7), מיום 29.8.17 ועד 31.12.18 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2. ביום 5.6.18 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה ברפואה פנימית ומומחה בפסיכיאטריה. לפני הוועדה הופיע ב"כ המערער, אשר ציין ש"המערער מאושפז בבי"ח מעלה כרמל בטירת הכרמל ולכן לא יכול להופיע בפני הוועדה".

כעולה מפרוטוקול הוועדה, ב"כ המערער טען לפניה כך:

"בכל המסמכים מופיע שהבעיה הנפשית פרצה בעת קריסת הבית מול עיניו ומות של אביו ואחיו. זה מופיע בכל המסמכים הרפואיים ובחוו"ד של ד"ר ראוכברגר.
היה אמור לקבוע נכות מאז. מדובר במצב כרוני שאין סיכוי לשיפור וההוכחה עדיין מאושפז. היו צריכים לקבוע תחולה ולתת 15 [חודשים] רטרו מאז הגשת התביעה.
ובנוסף היו צריכים לקבוע תחולה משנת 2014 ולקבוע את הנכות לצמיתות".
בפרק ממצאי הבדיקה ציינה הוועדה בזו הלשון:

"1. בנוגע לקביעת תחולה משנת 2014 למעט אזכור בחוו"ד של ד"ר ראוכברגר: 'כי יש להכיר בנכות משנת 2014' אין כל תמיכה בתעודות הרפואיות ומסמכים. על סמך ההנחה הזאת לא ניתן לקבוע אחוזי נכות ולשנות את התחולה.
2. בנוגע לטענת ב"כ העורר כי לאור אשפוז הנוכחי שנמשך מעל 6 חודשים יש לקבוע נכות צמיתה בשיעור של 100%, הוועדה קובעת כי אין בסיס מקצועי לטענה זו כי אשפוז אשר נמשך פחות משנתיים בפסיכיאטריה הוא לא נחשב לאשפוז כרוני, בוודאי שלא מקנה נכות צמיתה של 100%.
ולכן אין זו עילה לקבוע נכות של 100% לצמיתות.
3. הוועדה קובעת כי הנכות הזמנית תהיה עד 31.12.18".

טענות הצדדים

3. לטענת המערער, שגתה הוועדה בקביעת תחולת הנכות, והיה עליה לקבוע את הנכות מיום 1.5.17, היינו 15 חודשים לפני הגשת התביעה. בעניין זה טען המערער שמחלת הנפש פרצה בשנת 2014, כפי שצוין ברישומים הרפואיים.

המערער הוסיף וטען ששגתה הוועדה בקביעת הנכות כזמנית, כאשר מדובר במצב נפשי קבוע שאינו עתיד להשתנות.

4. לטענת המשיב, תחולת הנכות היא קביעה רפואית המסורה לשיקול דעתה של הוועדה. נטען שהמערער לא הציג מסמכים רפואיים משנת 2014 שיתמכו בטענותיו לנכות רפואית באותו מועד. בנוסף נטען שהוועדה נימקה את החלטתה בדבר נכות זמנית, ומסקנתה ברורה ובתחום סמכותה הרפואית של הוועדה.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

6. אשר למועד תחילת הנכות: לטענת המערער, היה מקום לקבוע את תחולת הנכות 15 חודשים לפני הגשת התביעה, וזאת מהטעם שהאירוע הקשה שחווה התרחש עוד בשנת 2014. כעולה מחוות הדעת של ד"ר בוריס ראוכברגר, מומחה בפסיכיאטריה, מיום 12.11.17, במסגרת תיאור "תולדות ההפרעות הפסיכיאטריות" צוין שהמערער נבדק על ידו ביום 12.3.2014 במסגרת טיפול פרטי. הוועדה הקשיבה לטענת ב"כ המערער, שקלה את בקשתו לקבוע את הנכות בתחולה רטרואקטיבית והסבירה שמלבד האזכור בחוות הדעת של ד"ר ראוכברגר, לא הוצגו לעיון הוועדה רישומים רפואיים, גם לא של הרופא המטפל הפרטי, ד"ר ראוכברגר. לכן הגיעה הוועדה למסקנה ש"אין כל תמיכה בתעודות הרפואיות ומסמכים" לטענת המערער לנכות משנת 2014 ותחולת הנכות נקבעה מיום 29.8.17, היינו מועד הגשת התביעה לתשלום גמלת נכות .

7. מלבד ההצהרה של המומחה מטעם המערער, שלפיה המערער טופל אצלו כבר בחודש מרץ 2014, הוצגו לבית הדין שני סיכומי ביקור במרכז לבריאות הנפש מעלה כרמל, מיום 16.9.18 (נ/1) ומיום 9.1.19 (נ/2). בשני המסמכים הרפואיים צוין שהמערער היה במעקב פסיכיאטרי פרטי משנת 2014. אמנם מדובר במסמכים מאוחרים למועד כינוס הוועדה, אולם הם תומכים באמור בחוות הדעת של ד"ר ראוכברגר בנוגע לטיפול פסיכיאטרי בשנת 2014, סמוך למועד האירוע הטראומטי.

8. הוועדה אמנם שקלה את מועד תחולת הנכות, אולם דחתה את בקשת ב"כ המערער על יסוד הקביעה שלא הוצג תיעוד רפואי משנת 2014. בעניין זה שוכנעתי שמסקנת הוועדה לאקונית וחסר בה דיון מנומק בנוגע לאפשרות שהליקוי הנפשי ממנו המערער סובל פרץ סמוך לאחר האירוע. לפיכך, בנקודה זו יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשקול מחדש את מועד תחילת הנכות.

9. אשר לקביעת דרגת נכות כזמנית ולא כיציבה : לטענת המערער, היה מקום לקבוע לו נכות צמיתה מאחר שבארבע השנים האחרונות לא חל שינוי מצבו, אלא החמרה במצב הנפשי. דין הטענה להידחות משעה שהיא מבקשת לחתור תחת סמכויותיה המקצועיות של הוועדה ומכוונת כנגד קביעות רפואיות מובהקות. כעולה מפרוטוקול הוועדה, המערער לא הופיע לדיון לפניה מאחר שבמועד כינוס הוועדה היה מאושפז בבית החולים מעלה כרמל. לפיכך, הוועדה לא יכלה לבדוק את המערער וקבעה את דרגת נכותו לפי מיטב שיפוטה המקצועי בהתאם למצב הרפואי המשתקף מהרישומים הרפואיים. עובדה זו כשלעצמה מצדיקה קביעת נכות לא יציבה. זאת ועוד: למקרא פרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה שקלה את טענת ב"כ המערער וקבעה שאין ל טענה זו ביסוס רפואי. הוועדה הסבירה , כי אשפוז פסיכיאטרי אשר נמשך פחות משנתיים לא נחשב לאשפוז כרוני, ואינו מקנה נכות צמיתה בשיעור של 100%. מדובר במסקנה רפואית מנומקת וברורה, שלא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בה.

סוף דבר

10. לאור כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, על מנת שתשקול בשנית את תחולת הנכות הזמנית, שנקבעה מיום 29.8.17. הוועדה תבחן את האמור בחוות דעתו של ד"ר ראוכברגר בנוגע להצהרתו שהמערער קיבל טיפול באופן פרטי כבר בשנת 2014. כמו כן ובשים לב למועד קרות האירוע תשקול הוועדה את בקשת המערער לקבוע את הנכות הזמנית בתחולה רטרואקטיבית של 15 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה לגמלת נכות.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער ובא כוחו יזומנו להופיע בדיון בוועדה ויתאפשר להם לטעון לפניה.
מאחר ומדובר בנכות נפשית שמבלי להיכנס לרזי הרפואה קשה לראות כיצד ניתן לקבוע ממצאים בתחום הנפשי ללא בדיקה קלינית של המבוטח. ככל שהוועדה תמצא לנכון לקיים הוראותיו של פסק דין זה ללא בדיקה של המערער, עליה לנמק האם בכלל ניתן לעשות זאת? ומדוע אין להעדיף לקבוע ממצאים בתחום הנפשי לאחר בדיקה קלינית.

11. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

12. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ט, (22 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .