הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 21539-11-16

16 דצמבר 2018

לפני:

כב' השופט אסף הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה

התובע
פיוטר נוביקוב, ת.ז. XXXXXX189
ע"י ב"כ: עו"ד מ ' פרח, על פי מינוי של הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ס' עבאסי

פסק דין

בתובענה זו עותר התובע להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון תמידי כפגיעה בעבודה בהתאם להוראת סעיף 84א חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען, בין היתר, כי לא מתקיימים בתובע התנאים בסעיף 84א לחוק.

התשתית העובדתית היתה מוסכמת על הצדדים. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובע, שהוא יליד 7.7.1950, עבד במפעל "טרלידור" בכרמיאל מ- 2.12.12 ועד ל-4.2.16, בתפקיד של פועל ייצור במחלקת ערגול שעיסוקה עיגול פח עם מכבשים. בתקופה זו היה חשוף התובע לרעש מזיק והתקיים בו התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(1) לחוק. התובע הגיש לנתבע ביום 10.4.16 תביעה להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון תמידי כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק. תביעת התובע נדחתה על הסף על ידי הנתבע ביום 28.8.16, בשל אי התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק. אין מחלוקת גם כי בתובע מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(3) לחוק וכי בדיקות השמיעה הקיימות הן: בדיקה מיום 25.2.16 שבוצעה במכון "חמד" ביוזמת התובע; בדיקה מיום 24.5.16 שבוצעה באוניברסיטת חיפה ביוזמת הנתבע; ובדיקה מיום 9.8.16 שבוצעה במכון "גלפון" ביוזמת הנתבע.

לאור תשתית עובדתית זו מונה ד"ר ארז בנדט, מומחה ברפואת אף, אוזן וגרון כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה), וזה נתבקש להשיב על השאלות הבאות:
שאלות בנוגע לליקוי שמיעה:

  1. האם מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק?
  2. האם סובל התובע מליקוי שמיעה?
  3. ככל שהתובע סובל מליקוי שמיעה, האם יש קשר סיבתי בין הליקוי לבין חשיפתו של התובע לרעש מזיק בעבודתו?

שאלות בנוגע לטינטון תמידי:

  1. האם מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק?
  2. האם סובל התובע מטינטון תמידי?
  3. ככל שהתובע סובל מטינטון תמידי, האם יש קשר סיבתי בינו לבין חשיפתו של התובע לרעש מזיק בעבודתו?
  4. האם מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(2) לחוק: מתי תועד הטינטון של התובע לראשונה, ברשומה רפואית?
  5. בנוגע לתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק: באילו מועדים פנה התובע בתלונות על טינטון, לאיזה גורם ומה צויין באותן פניות? המומחה מתבקש להתייחס רק לפניות כאמור שנעשו לפני הגשת התביעה לנתבע, היינו לפני יום 10.4.16.

המומחה, במסגרת חוות דעתו, השיב לשאלות כך:
"א. על פי 2 בדיקות שמיעה (באונ' חיפה ובמכון גלפון) – לא. על פי בדיקת השמיעה ממכון חמד – כן. אמנם שתי הבדיקות הפוסלות בוצעו בהפנייתו של הביטוח הלאומי אבל במכונים שונים ותוצאותיהן מאוששות בעזרת בדיקות הפלט האקוסטי שבהן בדיקות אובייקטיביות.
ב. כן.
ג. תבנית האודיוגרמות לא תומכת ב-NIHL.
באוזן הימנית קיים מרכיב הולכתי משמעותי. אני נוטה לייחס אותו לדלקות החוזרות באוזן זו שבשלב מסוים אף גרמו להתנקבות עור התוף. כנראה שנותר נזק למערכת ההולכתית באוזן התיכונה. הדלקת והנקב באוזן הימנית קרו עוד לפני תחילת עבודתו ב"טרלידור". אין בידנו בדיקות שמיעה עובר לתחילת עבודתו הנ"ל אבל סביר להניח שהיה קיים כבר אז ליקוי הולכתי שהגן על האוזן הפנימית מפני החשיפה לרעש. הולכת העצם באוזן הימנית גרועה מהשמאלית ובהינתן ה"מיגון" של הליקוי ההולכתי, אני מניח שתאי השערה באוזן הפנימית נפגעו מהדלקות החוזרות באוזן התיכונה.
באוזן השמאלית שאינה "ממוגנת" קיים ליקוי שמיעה תחושתי עצבי קל בתדרים הגבוהים וללא השנץ האופייני לחבלת רעש. אינני יודע מהי ההיסטוריה התעסוקתית עובר להעסקתו ב"טרלידור" אבל תבנית הגרף באוזן השמאלית מתיישבת גם עם גילו (66 לערך בתקופת הבדיקות) [PRESBYACOUSIS], היפרליפידמיה ויתר ל"ד [NOSOACOUSIS]. אני מסופק אם משך עבודה ברעש של 3.2 שנים בלבד יגרום לנזק שמיעתי משמעותי מספיק. לסיכום, אני מעריך שהחשיפה לרעש תרמה רק חלקית ובמידה מועטה לליקוי השמיעה.
ד. על פי בדיקת השמיעה ממכון חמד הולכת העצם ב-4000 הרץ היתה 25 דציבל בכל אחת מהאוזניים. תדר 3000 לא נבדק.
על פי בדיקת השמיעה מאונ' חיפה הולכת העצם ב-3000 הרץ היתה 15 דציבל באוזן הימנית ו-20 דציבל בשמאלית. בתדר 4000 הרץ היתה 20 דציבל באוזן הימנית ו-30 דציבל בשמאלית. דהיינו ממוצע 3000-4000 הרץ היה 25 דציבל משמאל ופחות מ-25 דציבל מימין.
על פי בדיקת השמיעה ממכון "גלפון" הולכת העצם ב-3000 הרץ היתה 15 דציבל באוזן הימנית ו-20 דציבל בשמאלית. בתדר 4000 הרץ היתה 25 דציבל באוזן הימנית ו-30 דציבל בשמאלית. דהיינו ממוצע 3000-4000 הרץ היה 25 דציבל משמאל ופחות מ-25 דציבל מימין.
מכיוון שסעיף זה דורש ירידה של לפחות 25 דציבל בכל אחת מהאוזניים – הרי שלא עונה לתנאי הסעיף.
ה. להערכתי לא. לא מצאתי פניות חוזרות ונשנות על מנת למצוא מזור לטנטון גורם סבל ומשבש חיים.
אכן קיימת בדיקת מאפייני טינטון שבוצעה באונ' חיפה ומאששת קיומו של טנטון בעל מאפיינים המתאימים לחבלת רעש אך אינה מוכיחה קיומו של טינטון תמידי.
ו. לאור תשובתי לעיל התשובה לשאלה זו מתייתרת.
ז. התובע סיים עבודתו ב"טרלידור" ב-4.2.2016.
הפניה הראשונה שבה מוזכר נושא הטינטון היתה לדר' גטאס ב-1.3.2016: "רעש באוזניים וירידה בשמיעה".
אם כן, לא מתקיים כאן התנאי הנ"ל.
ח. עובר למועד הגשת תביעתו ב-10.4.2016 קיימת רק פניה מתועדת אחת בנושא הטינטון וזו הפניה הנ"ל ב-1.3.2016.
סיכום:
התובע אינו עומד במרבית תנאי סעיף 84א. ודין התביעה להידחות."

בסיכומיו, טוען התובע, בין היתר, כי מתקיימים בו תנאי סעיף 84א(א) לחוק. בענין זה טוען התובע כי די בכך שהמומחה ציין כי החשיפה לרעש מזיק תרמה לליקוי השמיעה, כדי להביא לכך שיש להכיר בליקוי זה כפגיעה בעבודה, ואין צורך שכל הליקוי יגרם עקב חשיפה לרעש מזיק. עוד נטען כי בבדיקה במכון חמד נמצא שהירידה בשמיעה בשתי האוזניים היתה מעל 25 דציבל בכל אוזן בתדר 4,000 הרץ, וכי גם בכך יש כדי לקיים את תנאי סעיף 84א(א) לחוק. מוסיף התובע וטוען כי גם תנאי סעיף 84א(ב) לחוק מתקיימים בו, בין היתר בשל כך שהתלונן על טנטון תמידי כבר ביום 25.2.16, עת עבד בדיקה במכון חמד, עוד טרם סיום חשיפתו לרעש מזיק. הנתבע, בסיכומיו, עותר לדחיית התביעה. נטען על ידו כי יש לאמץ את מסקנות המומחה מהן עולה כי לא מתקיימים בתובע כל תנאי סעיף 84א לחוק.

לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית המוסכמת, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. בבסיס קביעתנו זו עומדת חוות דעתו של המומחה אותה מצאנו לאמץ במלואה. על פי חוות הדעת, לא מתקיימים בתובע כל התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק. משכך, יש לדחות את התביעה להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון תמידי כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א.

אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודה
המומחה הגיע למסקנה כי התובע סובל מליקוי שמיעה. באשר לאוזן ימין, ציין המומחה כי קיים בה מרכיב הולכתי משמעותי. היינו, ליקוי השמיעה נגרם בעיקר עקב דלקות חוזרות באוזן ולא עקב החשיפה לרעש. הדלקות החוזרות גרמו להתנקבות עור התוף, שכנראה גרם נזק למערכת ההולכתית באוזן התיכונה, וזה בתורו הגן על האוזן הפנימית מחשיפה לרעש. אנו קובעים על כן כי מחוות הדעת עולה שליקוי השמיעה באוזן ימין אינו נובע מהחשיפה לרעש מזיק בעבודה.

באשר לאוזן שמאל, ציין המומחה כי קיים ליקוי תחושתי עצבי קל בתדרים הגבוהים, אולם אוזן זו נעדרת את השנץ האופייני לחבלת רעש. המומחה סבור, באשר לאוזן שמאל, כי החשיפה לרעש תרמה רק חלקית ובמידה מועטה לליקוי השמיעה, תוך שהמומחה משייך את הליקוי לגיל התובע, היפרליפידמיה ויתר לחץ דם.

מהאמור לעיל עולה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודה. אף אם קשר סיבתי כזה מתקיים, באופן חלקי ובמידה מועטה, באוזן שמאל, הוא אינו מתקיים באוזן ימין. לצורך הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק, על התובע להוכיח כי קיים ליקוי שמיעה בשתי האוזניים (סעיף 84א(א)(2) לחוק) וכי קיים קשר סיבתי בין הליקוי בשתי האוזניים לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודה. התובע לא הוכיח דרישה זו בעניינו, ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה בכללותה, הן לגבי ליקוי השמיעה והן לגבי התביעה שעניינה טנטון תמידי.

התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק לא מתקיים בתובע
אף אם היה מתקיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודה – וכבר קבענו כי קשר כזה אינו מתקיים בעניינו של התובע – עדיין היה מקום לדחות את התביעה. זאת מאחר ולא מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק, הדורש כי כושר השמיעה בכל אחת מהאוזניים פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות. בהתאם לפסיקה, ירידה זו בכושר השמיעה צריכה להימדד בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1000 ו- 2000 מחזורים בשניה) (עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי – אלון (17.11.2008)) ובהולכת עצם (עב"ל (ארצי) 105/10 שייביס – המוסד לביטוח לאומי (17.3.2011)).

בענין זה הסביר המומחה בחוות דעתו כי בשתי בדיקות שמיעה – זו שבוצעה באוניברסיטת חיפה וזו שבוצעה במכון גלפון – לא נמצא כי בהולכת עצם, בממוצע תדירויות הדיבור, פחת כושר השמיעה בשתי האוזניים בשיעור 20 דציבל לפחות. כך, בבדיקה שבוצעה באוניברסיטת חיפה פחת כושר השמיעה באוזן שמאל, בהולכת עצם בממוצע תדירויות הדיבור, רק ב- 8.3 דציבל ובאוזן ימין רק ב- 15 דציבל. כך, בבדיקת השמיעה במכון גלפון פחת כושר השמיעה באוזן שמאל, בהולכת עצם בממוצע תדירויות הדיבור, רק ב- 8.3 דציבל ובאוזן ימין רק ב- 13.3 דציבל. המומחה ציין כי יש להעדיף שתי בדיקות אלו על הבדיקה שבוצעה במכון חמד – שם מתקיים לכאורה התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק – מאחר ומדובר בשתי בדיקות אשר תוצאותיהן מאוששות בעזרת בדיקות הפלט האקוסטי שהן בדיקות אובייקטיביות.

לאור זאת יש לקבוע כי התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק לא מתקיים בתובע. תנאי זה הוא תנאי שבילתו-אין לצורך הכרה הן בליקוי שמיעה והן בטנטון תמידי כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק. מאחר ותנאי זה לא מתקיים בתובע, דין תביעתו להידחות.

יש לדחות את התביעה להכרה בטנטון תמידי כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א
די היה בקביעתנו לעיל, בדבר היעדר קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש בעבודה ובדבר אי התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק – כדי להביא לדחיית התביעה בדבר טנטון תמידי. זאת, מאחר ותנאים אלו הם תנא י סף, שבהיעדרם לא ניתן להכיר בטנטון תמידי כפגיעה בעבודה עקב חשיפה לרעש מזיק. מעבר לדרוש, לא הוכח כי התובע סובל כלל מטנטון תמידי או כי מתקיימים בו יתר תנאי סעיף 84א(ב) לחוק. גם מטעם זה דין התביעה שעניינה הכרה בטנטון תמידי כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק – להידחות.

התובע לא עמד בנטל השכנוע להראות כי הוא סובל מטנטון תמידי. המומחה ציין בחוות דעתו כי הוא אינו סבור שהתובע סובל מטנטון כזה, שכן לא מצא פניות חוזרות ונשנות "על מנת למצוא מזור לטנטון גורם סבל ומשבש חיים". אף כי הבדיקה שבוצעה באוניברסיטת חיפה איששה קיומו של טנטון בעל מאפיינים המתאימים לחבלת רעש, לא מוכיחה אותה בדיקה כי מדובר בטנטון תמידי.

תנאי נוסף שאינו מתקיים בתובע, הוא זה הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק. יוזכר כי לצורך התקיימות תנאי זה, יש לבדוק את כושר השמיעה בתדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים לשניה. לאור זאת, הבדיקה שבוצעה במכון חמד, אשר בדקה את כושר השמיעה בתדירות של 4000 מחזורים לשניה אך לא בתדירות של 3000 מחזורים לשניה – אינה יכולה להיות קבילה לצורך בחינת התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק. באשר לשתי בדיקות השמיעה האחרות – זו שבוצעה באוניברסיטת חיפה וזו שבוצעה במכון גלפון – ציין המומחה בחוות דעתו כי באף אחת מהן לא התקיימה ירידה של לפחות 25 דציבל בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים לשניה.

באשר לתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, אף הוא אינו מתקיים בתובע. יש לדחות את טענת התובע כי בבדיקת השמיעה שבוצעה ביום 25.2.16 במכון חמד, התלונן התובע על טנטון תמידי. עיון באודיוגרמה של בדיקה זו מעלה כי לא נרשמה בה כלל תלונה על טנטון תמידי. גם אם היתה תלונה כזו, מדובר היה בתלונה בודדת לפני מועד סיום החשיפה לרעש מזיק. תלונה בודדת כזו אינה יכולה לקיים את דרישת סעיף 84א(ב)(3) לחוק (עב"ל (ארצי) 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי – פהד, פס' 7(ג) לחוות דעתו של סגן הנשיאה (כתוארו אז) פליטמן (27.6.2012)). לבסוף, גם התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(2) לחוק אינו מתקיים בתובע. זאת מאחר והמומחה מציין כי הפניה הראשונה לגורם רפואי בה מוזכר נושא הטנטון היתה ביום 1.3.16, היינו לאחר סיום חשיפת התובע לרעש מזיק ביום 4.2.16.

סיכום
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ט, (16 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יהודה פיגורה

אסף הראל, שופט

נציג ציבור (עובדים)
מר יוסף מרקו