הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 21367-05-19

07 נובמבר 2019

לפני:

כב' סגן הנשיא יגאל גלם

המערער
מוחמד תיתי
ע"י ב"כ: עו"ד ח'אזן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעקובי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.2.19 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין ליקוי שמיעה ונכות בשיעור 0% בגין טנטון (להלן: "ההחלטה").
כבר יוער, כי הוועדה התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (ב"ל 48857-02-18, לפני הרשם טארק חסנין, להלן: "פסק הדין המחזיר").

רקע עובדתי והשתלשלות העניינים בהליך

המערער יליד 1974.
בחודש אוקטובר 2015 הוכר המערער כנפגע עבודה בגין ליקוי שמיעה וטנטון והוא הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות בגין ליקויים אלה.
ועדה רפואית לעררים קבעה, ביום 4.7.16, כי למערער נכות בשיעור 10% בגין ליקוי שמיעה ונכות בשיעור 0% בגין "טנטון לא תמידי" .
על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה (בל 22085-09-16, לפני כב' השופטת דניה דרורי). בפסק הדין מיום 19.4.17 הוחזר עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הקודם, על מנת שתשקול עמדתה באשר לתלונת הטנטון. עוד נקבע בפסק הדין, כדלקמן (בסעיף 9):
"לתשומת לב הוועדה כי המערער הוכר על-ידי פקידת התביעות כמי שסובל מליקוי שמיעה וטנטון הנובעים מתנאי עבודתו לפי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי. בהתחשב באמור, הוועדה תקבע מהו שיעור הנכות, בהתחשב בקביעת פקיד התביעות כמפורט לעיל.
הוועדה תתייחס בהחלטתה במנומק לאמור בחוות-דעתו של ד"ר פרדיס מיום 1.4.16."

ועדה רפואית לעררים התכנסה ביום 18.12.17 מכוח פסק הדין ודחתה את הערר. על החלטת הוועדה הוגש ערעור נוסף לבית דין זה (בל 48857-02-18, לפני כב' הרשם חסנין). ביום 15.7.18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש-
"על מנת לדון בעניינו של המערער.
בפני הוועדה הרפואית לעררים בהרכב החדש יעמוד פרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 1/2/2016 ולא יוצגו פרוטוקולים קודמים של ועדות רפואיות לעררים.
...
תשומת לב הועדה הרפואית לעררים, בהרכבה החדש, לאמור להלן:
מכתב ההכרה של המשיב מחודש 10/15 מתייחס להכרה הן בתלונה בדבר ירידה בשמיעה והן בתלונה בדבר רעש תמידי באוזניים, וזאת לפי הוראות סעיף 84א לחוק.
משהוכרה תלונת הטנטון על ידי פקידת התביעות בהתאם להוראות סעיף 84א לחוק, הרי ששומה על הוועדה להתייחס לעצם ההכרה.
בבר"ע (ארצי) 24998-11-14 המוסד לביטוח לאומי – הנדלר מנחם יעקב (19.4.15) קבע בית הדין הארצי...
הוועדה תתייחס בהחלטתה במנומק לאמור בחוות דעתו של ד"ר פרדיס מיום 1.4.16..."

החלטת הוועדה

הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 17.2.19, הקשיבה לדברי ב"כ המערער ורשמה אותם כדלקמן:
"אנחנו באנו לאחר פס"ד שנתן תוקף להסכמות שלנו עם הביטוח לאומי לאור כך שהטנטון הוכר כתמידי לפי פקיד התביעות הועדה מתבקשת לקבוע את הנכות בגין הטנטון התמידי. בהתאם לפס"ד אין הועדה מוסמכת להגיע למסקנה שאין המדובר בטנטון תמידי".

במקום המיועד לרישום התייחסות הוועדה לממצאי הבדיקות והצילומים נרשם כדלקמן (בסעיף 6 לפרוטוקול):
"במקרה שלפנינו עקומת השמיעה של התובע בצורת האות U מצביעה על תחלואה נוספת לזו שנגמרה מחשיפה לרעש. התאמת תדר הטנטון של 500 הרץ ולא בתדר שיא ליקוי השמיעה התחושתי עצבי וכן עוצמתו הגבוהה מאוד ביחס למוכר לטנטון כתוצאה מחשיפה לרעש מצביעים על כך שרוב הטנטון הקוטע ממנו סובל התובע סיבתו שונה מאשר חשיפה לרעש".

וכך סיכמה הוועדה את החלטתה (בסעיף 10 לפרוטוקול):
"הועדה קראה את פסה"ד בעיון רב. השאלה העומדת בפני הועדה היא באיזו מידה הטנטון ממנו סובל התובע באופן קבוע כהכרת פקיד התביעות נובע מחשיפה לרעש ואיזה חלק מסיבה אחרת. קיימים סוגים שונים של טנטון שלא כולם קשורים לחשיפה לרעש. במקרה שלפניו עקומת השמיעה של התובע בצורת האות U מצביעה על תחלואה נוספת לזו שנגרמה מחשיפה לרעש.
התאמת תדר הטנטון של 500 הרץ ולא בתדר שיא ליקוי השמיעה התחושתי עצבי וכן עוצמתו הגבוה מאוד ביחס למוכר לטנטון כתוצאה מחשיפה לרעש מצביעים על כך שרוב הטנטון הקבוע ממנו סובל התובע סיבתו שונה מאשר חשיפה לרעש. לפיכך קובעת הועדה 10% בגין טנטון קבוע בניכוי 10% בגין טנטון עקב מצב שאינו קשור לחשיפה לרעש וסה"כ 0% טנטון קשור לתנאי עבודתו של התובע".

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שבפני.

טענות הצדדים
לטענת המערער, יש להשיב את עניינו לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, מנימוקים אלה:
מדובר בערעור שלישי המוגש לבית דין זה בנוגע לתלונת הטנטון ממנו סובל המערער, כאשר הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר מכוחו התכנסה וקביעתה בעניין הטנטון שגויה; מהחלטת הוועדה אף עולה, כי הוועדה נעולה על דעתה, באופן המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר.
במעמד הדיון בערעור, הוסיף המערער וטען כי הוועדה בהליך דנן בדומה לוועדות הרפואיות לעררים הקודמות, שמה ל נגד עיניה מטרה להעניק למערער נכות בשיעור 0% בגין הטנטון שהוכר על ידי פקיד התביעות ובכל פעם הוועדות נימקו החלטתן בצורה אחרת על מנת להגיע למטרה שנקבעה. לדידי המערער, קיים ספק שמא הוועדה עיינה בניגוד להוראות פסק הדין המחזיר בפרוטוקולים של ועדות רפואיות קודמות.
המערער הפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין הנדלר, שעל יסודה הגיעו הצדדים להסכמות בהליך הקודם וניתן להסכמותיהם תוקף של פסק דין ולפיה, נימוק הוועדה לא יכול להיות מבוסס על העדר קשר סיבתי בין תנאי העבודה לטנטון – כפי שקבעה הוועדה בענייננו. לפיכך, מדובר לטענת המערער בקביעה החורגת מסמכות הוועדה.
קביעת הוועדה, כי רוב הטנטון (ולא כולו) אינו מחשיפה לרעש עומדת בסתירה לקביעתה האחרת של הוועדה, כי הנכות בשיעור 10% מנוכה במלואה בגין טנטון מתחלואה נוספת ויש גם בפעולה זו כדי ללמד על כך שהוועדה נעולה בעמדתה.
קביעת הוועדה שקיימת תחלואה נוספת בהסתמך על העקומה בצורת U היא קביעה פסולה, שכן כעולה משלוש בדיקות שמיעה של מבוטחים אחרים שב"כ המערער טיפל בהם ( מע/1) - גם להם קיימת עקומה בצורת U וחרף האמור – הטנטון ממנו הם סובלים הוכר כפגיעה בעבודה ונקבעה למבוטחים אלה נכות בשיעור 10% בגין טנטון קבוע כתוצאה מחשיפה לרעש.
מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר מכוחו התכנסה ודנה בנושא הטנטון מראשיתו. הוועדה הסבירה, כי בהתאם לעקומת השמיעה של המערער עולה, כי קיימת תחלואה נוספת לזו שנגרמה מחשיפה לרעש. עוד הוסיפה הוועדה, כי המדדים של תדר הטנטון ועוצמתו מעידים על כי רובו אינו נובע מחשיפה לרעש מזיק. על יסוד אלה, ניכתה הוועדה את כלל הנכות הרפואית בגין החבלה האקוסטית וייחסה אותה לגרומים שאינם קשורים לחשיפה לרעש.
עוד טען המשיב, כי אין בסיס לטענתו השגויה של המערער בדבר חריגת הוועדה מסמכותה, שכן יש להבחין בין הליך ההכרה לבין הליך קביעת הנכות, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 25840-10-14 המוסד לביטוח לאומי – פנחס כהן, מיום 19.3.15; עוד נקבע באותו עניין, כי שיקול הדעת בקביעת אחוזי הנכות מסור לוועדה וכי לא כל פגיעה בעבודה שהוכרה ככזו מזכה באחוזי נכות. בנסיבות אלה, לדעת המשיב הוועדה היא הריבון בכל הנוגע לסוגית הקשר הסיבתי וקביעת דרגת הנכות ואין בהכרת פקיד התביעות בפגימה כזו או אחרת כדי לצמצם את סמכויותיה. במעמד הדיון בערעור הוסיף ב"כ המשיב וטען, כי החלטת הוועדה אינה מצביעה על היותה נעולה אלא על ועדה שפעלה באופן יסודי והגיעה למסקנות מנומקות היטב.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין המחזיר במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/01-29 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 160 (1992).
ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
לאחר שעיינתי בהוראות פסק הדין המחזיר, בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
במסגרת פסק הדין המחזיר, הוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר מראשיתו, תוך שהוסבה תשומת לבה להכרת פקיד התביעות בליקוי השמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. עוד הוסבה תשומת לב הוועדה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין הנדלר, בה נקבע כדלקמן:
"בבסיס ההכרה שהכיר המוסד לביטוח לאומי בטנטון ממנו סובל המשיב עומדת ההנחה כי הוא סובל מרעש תמידי באוזניים, וכי כפועל יוצא מכך, "...הועדה אינה רשאית לשנות קביעה זו ועליה לצאת מנקודת הנחה זו ולקבוע בהתאם לסעיף 118 לחוק, אם בשל קיומו של טנטון זה נותרה למערער נכות בהתאם לפריט 72(4)(ד) למבחנים ואם כן, באיזו מידה". משאלה הם פני הדברים יש קושי בקביעת הוועדה לפיה "ברור שלנפגע טנטון לא תמידי". על רקע זה, אך ברור הוא כי צדק בית הדין האזורי בהחזירו את עניינו של המשיב לוועדה תוך מתן הדגשה להכרה שכבר הוכר הטנטון ממנו הוא סובל כ"טנטון תמידי, כהגדרתו ברישא של סעיף 84א(ב) לחוק". לא למותר הוא להפנות לעניין זה לפסק הדין בעניין אבו סמרה, מפי חברי הנשיא יגאל פליטמן, לפיו הוחזר עניינו של המבקש שם אל הוועדה הרפואית, בנסיבות דומות לאלה שלפנינו, על מנת שתשקול אם אין מקום להעניק "נכות בגין הטנטון נוכח עצם הכרתו של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה" (בר"ע (ארצי) 47889-07-13 אבו סמרה – המוסד לביטוח לאומי (20.10.13)).
עוד קבע בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 472/07 ביטרן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.1.19 כדלקמן:
"אפשרי בהחלט מצב דברים בו הכירו פקיד התביעות או בית הדין בליקוי שמיעה כ"מחלת מקצוע" או כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה, ודרגת הנכות של המבוטח על פי מבחני הנכות הינה בשיעור של 0%.
...
אף שהליקוי הוכר על ידי בית הדין כ"פגיעה בעבודה", מצאה הועדה הרפואית לעררים לקבוע כי: "אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה באוזן שמאל והליקוי הגבולי באוזן ימין לחשיפה לרעש מזיק". בקביעה זו השוללת מכל וכל קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה, נמצאה הוועדה למעשה שוללת ומבטלת את ההכרה שהכיר בית הדין בליקוי ממנו סובל המערער בשמיעתו כ"פגיעה בעבודה".
בקביעה זו של הוועדה, היא חרגה מסמכותה. זאת, לאור העיקרון כי ועדה רפואית אינה רשאית לבטל הכרה ב"פגיעה בעבודה"- בין שההכרה היא הכרת פקיד התביעות ובין שהיא הכרה שהכיר בית הדין בפגיעה."

למקרא פרוטוקול הוועדה עולה, כי לדעת הוועדה במקרה שלפנינו "עקומת השמיעה של התובע בצורת האות U מצביעה על תחלואה נוספת לזו שנגרמה מחשיפה לרעש.
התאמת תדר הטנטון של 500 הרץ ולא בתדר שיא ליקוי השמיעה התחושתי עצבי וכן עוצמתו הגבוהה מאוד ביחס למוכר לטנטון כתוצאה מחשיפה לרעש מצביעים על כך שרוב הטנטון הקבוע ממנו סובל התובע סיבתו שונה מאשר חשיפה לרעש. לפיכך קובעת הועדה 10% בגין טנטון קבוע בניכוי 10% בגין טנטון עקב מצב שאינו קשור לחשיפה לרעש וסה"כ 0% טנטון קשור לתנאי עבודתו של התובע."
קביעת הוועדה מחד גיסא , כי רוב הטנטון הקבוע ממנו סובל המערער אינו תוצאה של חשיפה לרעש מזיק, ומאידך גיסא כי מלוא הנכות שנקבעה (10%) בגין הטנטון מיוחסת לגורמים אחרים, מלבד החשיפה לרעש – אינה ברורה דייה ולא מאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת הוועדה.
כך גם הוועדה לא התייחסה כנדרש בפסק הדין המחזיר לחוות דעתו של ד"ר פרדיס מיום 1.4.16 – פגם נוסף שנפל בפעולתה.

הגם שפקיד התביעות הכיר בליקוי השמיעה והטנטון כפגיעה בעבודה, הרי שמכיוון שאין מדובר בפגיעה תאונתית והנכות הבשילה על פני זמן, יש לוועדה סמכות לקבוע באיזו מידה הנכות נובעת מהעבודה. ככל שהוועדה סבורה שהשפעת תנאי העבודה היא חלקית, עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה (עב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סואעד – המוסד לביטוח לאומי .
בהתאם להוראות שניתנו בעב"ל (ארצי) 36447-06-16 מילברג – המוסד (24.9.17), ועב"ל (ארצי) 10732-08-16 ויצמן – המוסד (24.9.17), הרי שאם הוועדה קובעת שבמקביל למחלת המקצוע או המיקרוטראומה פעלה גם מחלה אחרת שעל פי הערכה הרפואית של רופאי הועדה גרמה גם היא לאותו ליקוי על הוועדה לפעול באופן הבא:
(א) לקבוע מהו שיעור הנכות הכולל של המבוטח בגין אותו ליקוי;
(ב) אם הוועדה סבורה, על-פי נתונים מוכחים, כי גורמי סיכון – שפעלו והתקיימו במבוטח ושאינם קשורים בעבודה – התממשו בפועל ומצאו ביטויים בנכות, אזי, הוועדה תקבע מהו שיעור אותה נכות שאינה קשורה לעבודה וקביעתה תעשה לפי פריט הליקוי המתאים בתקנות (ובהעדרו – לפי פריט מותאם), והכל בהתייחס לאותו ליקוי באותו איבר שהוכר כפגיעה בעבודה;
(ג) משיעור הנכות לפי סעיף א' לעיל יופחת שיעור הנכות לפי סעיף ב'.

בנסיבות אלה, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשקול קביעתה מחדש באשר לנכות שנקבעה בגין הטנטון התמידי ממנו סובל המערער, זאת בשים לב לכך שהמערער הוכר על ידי פקיד התביעות כנפגע עבודה בשל טנטון תמידי באזניים עקב חשיפה לרעש.
הוועדה תשקול, תבהיר ותנמק קביעתה בעניין מידת ההשפעה של הפגיעה בעבודה לעומת הגורמים האחרים על הנכות שנקבעה בגין הטנטון.
אשר לשינוי הרכב הוועדה – במקרה שלפני לא הובא טעם ענייני המצדיק החלפת הרכב הוועדה. לא מצאתי ממש בטענת המערער, כי קיים חשש ממשי שהוועדה עיינה בפרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות אשר דנו בעניינו – טענה שאין לה על מה לסמוך. מדובר בפעם הראשונה בה מוחזר עניינו של המערער לוועדה זו, כאשר מעיון בהחלטתה לא עולה כל סימן לכך שהיא תהיה נעולה על דעתה אם יושב לפתחה עניינו של המערער עם הנחיות ברורות.

סוף דבר
הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול קביעתה מחדש באשר לנכות שנקבעה בגין הטנטון התמידי ממנו סובל המערער, זאת בשים לב לכך שהמערער הוכר על ידי פקיד התביעות כנפגע עבודה בשל טנטון תמידי באזניים, עקב חשיפה לרעש.
הוועדה תשקול, תבהיר ותנמק קביעתה בעניין מידת ההשפעה של הפגיעה בעבודה לעומת הגורמים האחרים על הנכות שנקבעה בגין הטנטון.
המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה לרבות באמצעות בא כוחו ויתאפשר להם לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהא מפרוטת ומנומקת.
המשיב ישא בהוצאות המערער ובשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ט' חשוון תש"פ, (07 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .