הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 1839-01-19

26 יולי 2019
לפני:

כב' השופט בועז גולדברג

המערער
איאד אחמד חג'אר
ע"י ב"כ: עו"ד שיר אביטבול
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 16.10.18, אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

הרקע העובדתי

2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1974, עובד בגגות במקצועו. המערער נפגע ביום 6.10.2008, בעת נפילה מגובה והאירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכר ה ה יא חבלה בכף רגל שמאל.

3. ביום 6.9.2009 ועדה רפואית קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין שבר של הקלקנאוס משמאל, לפי פריט ליקוי מותאם 49(1)(ב) מיום 1.9.2009.

4. בשנת 2015 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 23.4.2017, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

5. בשנת 2018 הגיש המערער בקשה חדשה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 9.7.18, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו.

החלטת הוועדה

6. ביום 16.10.18 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בכירורגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על "כאבים בכף הרגל בהליכה במדרגות בצד שמאל, אחרי העבודה כאבים". הוועדה רשמה את טיעוני ב"כ המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה. בסעיף 6 לפרוטוקול סקרה הוועדה ממצאי בדיקת CT קרסוליים מיום 28.3.18 , אשר הדגימה "בליטה גרמית עם אי סדירות קורטיקלית באספקט פלנטרי תחתון של הקלקנאוס". הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ובסעיף הממצאים ציינה כך:

"בבדיקה: ללא נפיחות או דפורמציה של העקב. ללא הגבלה בתנועות סבטלריות. כיפוף פלנטרי 45 מעלות, דורסלי 15 מעלות, אינברס יה 20 מעלות, אברסיה 10 מעלות.
יציבות שמורה".

הוועדה אבחנה את המערער כסובל מ"מצב לאחר שבר חוץ פרקי של קלקנוס שמאל שטופל ללא התערבות ניתוחית". בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן:

"לאור הממצאים בבדיקה גופנית אין הוועדה מוצאת כל החמרה במצבו של המערער ודוחה את הער עור".

משכך, קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

טענות הצדדים

7. לטענת המערער, הוועדה לא התעמתה עם אישור ההחמרה של ד"ר גינדי קירשנר מיום 8.5.18 ועם ממצאי בדיקת CT מיום 28.3.18.

8. המשיב טוען מנגד, כי הוועדה נדרשה באופן מפורש לבדיקת ה-CT, פירטה את ממצאיה והדגישה שמדובר בממצא שנדון על ידי ועדה רפואית לעררים בהליך החמרת מצב קודם. אשר לאישור ההחמרה נטען שלא מדובר במסמך מהותי ובכל מקרה הוועדה נדרשה לתוכנו.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובכתב התשובה , בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

10. אקדים ואומר, כי בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא, כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי. גם הקביעה האם ישנה החמרה אם לאו זו שאלה רפואית מובהקת אשר נתונה לסמכותה של הוועדה הרפואית ולא לבית הדין לעבודה, ומשקבעה הוועדה, כי לא קיימת החמרה במצבו של המערער, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה זו.

11. כעולה מפרוטוקול הוועדה, הוועדה סקרה את ממצאי בדיקת ה-CT מיום 28.3.18, והשוותה בין ממצאיה ובין ממצאי צילום הרנטגן מיום 26.2.15. הוועדה הבהירה, כי "מדובר במקטע מנותק של השבר שעבר התגרמות". לדעת הוועדה, ממצאי הדימות העדכניים משנת 2018 דומים לממצאי הדימות הקודמים, אשר נבחנו ונדונו בוועדה רפואית לעררים מיום 23.4.17, ולגביהם נקבע שחלק מן השבר התגרם באופן מלא והמפרק הסובטלרי נראה תקין. אי לכך, נדחית הטענה שהוועדה לא דנה במנומק בממצאי בדיקת ה-CT.

12. אשר לאישור הרפואי של ד"ר גינדי קירשנר, מומחה לכירורגיה אורטופדית, מיום 8.5.18: מקובלת עלי טענת המשיב, שלפיה אין הוועדה צריכה להידרש באופן מפורש לאישור ההחמרה. כבר נפסק, כי "תכליתו של האישור הניתן על ידי רופא שאושר על ידי שירות רפואי, על פי תקנה 36(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, 'הוא לשמש כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני הוועדה הרפואית, אך אין האישור קובע ולא כלום לעניין פעולתה של הוועדה. לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגימתו של הנכה לעומת המצב כעולה מממצאי הוועדה הקודמת'" (ראו: דב"ע לג/ 0- 130 גבריאל וינר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 73, 77).

למעלה מהדרוש יובהר, כי, ניכר מהחלטת הוועדה שהיא דנה בממצאים העולים מהאישור הרפואי של ד"ר קירשנר, והסבירה מדוע לדעתה לא חלה החמרה במצבו של המערער לעומת ממצאי הוועדה הקודמת שהתכנסה בעניינו. למקרא האישור הרפואי עולה, כי ד"ר קירשנר מצא בבדיקתו "הגבלה בתנועות במפרק סובטלרי במידה ניכרת". לעומת זאת, הוועדה בבדיקתה מצאה ממצאים שונים וציינה, כי לא נמצאה הגבלה בתנועות סובטלריות. אי לכך, יצאה הוועדה ידי חובת ההתייחסות למסמך הרפואי של ד"ר קירשנר.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

14. אין צו להוצאות.

15. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ט, (26 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .