הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 16666-07-18

לפני: כב' השופטת קרן כהן

המערער
שחר כהן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איהאב סעדי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.5.2018, אשר קבעה כי למערער נכות יציבה בשיעור 14.5% מיום 1.10.2013.

העובדות
המערער יליד 1984, מתקין מערכות מחשוב במקצועו. ביום 25.4.2013 נפגע המערער בעת התקנת מערכת. האירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו הן כאבים בצוואר ובגב עליון ובקע טבורי.

ועדות רפואיות קודמות קבעו ביום 21.9.2014 וביום 24.5.2016 כי למערער נכות יציבה בשיעור 0% בגין בקע טבורי .

המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה מיום 24.5.2016 (בל 55456-06-16). ביום 20.12.2016 הורה בית הדין על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר כדי שתדון אם יש נותרה לו נכות בגין בקע טבורי .

בעקבות פסק הדין ביום 6.7.2017 התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר על מנת לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה). הוועדה שמעה את טענות המערער, עיינה בבדיקות הדימות, בדקה אותו וקבעה כך:
"הועדה עיינה בחוו"ד פרופ' אלפסי הממליץ על 20% לפי 20(ב). הועדה ראתה את ההפנייה לאשפוז מד"ר אשכנזי ומכתבו של פרופ' קראוס על קיום בקע הניתן להחזרה.
לאור העובדה שהבקע אינו כלוא – איננו בקע גדול אלא קטן, לא היו כלל אירועי כליאה בגינן היה צורך בטיפול רפואי, קובעת הועדה נכות של 5% לפי סעיף 20(ב) במחציתו – מותאם.
.......".

לסיכום קבעה הוועדה, בין היתר, למערער נכות יציבה בשיעור 5% בגין בקע טבורי לפי פריט ליקוי 20(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

המערער הגיע ערעור על החלטת הוועדה (ב"ל 28419-09-17). ביום 14.2.2018 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, בזו הלשון: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), באותו הרכב, על מנת שתתייחס לטענת המערער בפני כי הוא עושה שימוש בחגורת בטן ועת היא שוקלת בשנית את הנכות לפי סעיף 20ב' ".

בעקבות פסק הדין ביום 10.5.2018 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את טענות המערער ותיעדה אותן , באופן הבא:
"הגיע לאחר פס"ד עם חגורה תמידית, צריבה באיזור הבטן ... מבקש לקבל את האחוזים המתאימים ולא סעיף מותאם ואין בספר הנכות בקע קטן. מיום התאונה מחזיק עובד, כי לא יכול להחזיק זה בורח החוצה. השאלה היא מדוע לא מבצע ניתוח? פוחד מניתוח עקב עברו הרפואי".

הוועדה עיינה בבדיקות ובמסמכים הרפואיים שעמדו לרשותה, בדקה את המע רער ופירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית, בנוסח הבא:
"בבדיקה: נכנס לוועדה כאשר מציין וחוגר חגורת בטן. עם הפשלת חגורת הבטן בהסתכלות לא נראה הבקע כלל וכלל. בשכיבה נמוש בקע לא כלוא חזור. בקוטר של 1 ס"מ הנמצא 3 ס"מ מעל הטבור. ב- US שבוצע ב-16 /9/13 מצוין כי הודגם בקע בדופן הבטן מעל הטבור 1 ס"מ עם כניסת שומן לתוכו.
אזור הבקע אינו רגיש, והוא מצוי בדיוק בקיר האמצעי של דופן הבטן. הוועדה עיינה שוב במכתבו של ד"ר קראוס 20 /11/14 שהציע לנתח את הבקע".

הוועדה בפרק האבחנות כי למערער "בקע אפיגסטרי בדופן הבטן לא כלוא".

לסיכום קבעה הוועדה כך:
"הוועדה מתכבדת להשיב לפס"ד של כבוד השופט טארק חסנין מיום 14/2/18 אשר ביקש להתייחס לטענת המערער בפניה עושה שימוש בחגורת בטן וכי שנשקול נכותו לפי 20(ב).
הוועדה מציינת כי בישיבתה הקודמת היא לא דייקה במיקום הבקע וקבעה סעיף ליקוי 20(ב) המדבר על התרופפות קיר הבטן באופן כללי. לעומת זאת בבדיקה מדוקדקת כיום מדובר בהרניה אפיגסטרית או כפי שנרשם בסעיף 20(ה) Hernia Linae Albae שדינה כדין בקע טבורי המצוי באותה כותרת.
סעיף הליקוי 20(ה) המתאים אנטומית באופן מלא להגדרת הבקע מדבר על בקעים קטנים וללא הפרעות. סעיף הליקוי 20(ו) שהינו המשני בחומרתו מדבר על בקעים אלו יותר גדולים עם הפרעות ניכרות.
הוועדה חזרה ועיינה בחוו"ד פרופ' אלפסי 27/7/15 המציין אז כי הבקע מעל הטבור 'בגודל שזיף, רגיש במקצת וניתן להחזיר את התוכן לבטן אך בשיעול התוכן יוצא מיד החוצה'. גם הוא מציין כי הבקע הינו בקע מעל הטבור. סעיף הליקוי המטיב והמד ויק לתאר את הבקע אצל המערער הנדון הינו 20(ה) ומאחר והוא קטן, לא גדול, ומאחר והוועדה נוהגת כמנהג בית הלל היא קובעת כי סעיף הליקוי המתאים למצבו
20(ה)+(ו) = 5%
2
לסעיף זה מן הסתם אין התייחסות של צורך בשימוש בחגורה אורתופדית שבכל מקרה איננה עומדת על הפרק ובין אם המערער משתמש בה בין אם לאו אין לו התרופפות קיר הבטן ואין בשימוש חגורה אורת ופדית צורך רפואי.
לפיכך בזה מקבלת את פס"ד וקובעת כאמור שינוי סעיף הליקוי ללא שינוי בגובה הנכות המדויקת למצבו".

לסיכום קבעה הוועדה כי למערער, בין היתר, נכות יציבה בשיעור 5% בגין בקע טבורי לפי פריט ליקוי 20(ה) ו-(ו) מותאם לתקנות.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
המערער טען כי הוועדה "נעולה" בדעתה להעניק לו 5 % נכות בגי ן הבקע הטבורי. תיקו ן ממצאי הבדיקה ושינוי פריט הליקוי שיושם מלמדים על טעות משפטית בהחלטת הוועדה. מצב של בקע כלוא או של בקע שאינו כלוא לא משפיע על דרגת הנכות, כאשר מצבו של המערער מצריך שימוש בחגורת בטן ייחודית. עוד נטען כי לא נכתבו בפרוטוקול כל תלונות המערער בנוגע לאופי עבודתו ולאופן ביצועה .

המשיב טען כי הוועדה מילאה את הוראות פסק הדין, התאימה פריט ליקוי המתאר את מצבו של המערער באופן מיטבי, נימקה את החלטתה והסבירה מדוע אין ליישם בעניינו את פריט ליקוי 20(ב) לתקנות.

הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

פסק הדין הורה לוועדה להתייחס לטענת המערער בדבר השימוש בחגורת בטן ולשקול בשנית את הנכות לפי פריט ליקוי 20(ב) לתקנות.

תחילה נפרט את נוסחו של פריט ליקוי 20 לתקנות ה דן ב"פציעות ובקעים של קיר הבטן". וכך קובע פריט הליקוי:
"(א) מצב אחרי פציעה או ניתוח בבטן, ללא בקע וללא התרופפות קיר הבטן 0%
(ב) מצב אחרי פציעה או ניתוח בטן, המלווה בהתרופפות קיר הבטן
המצריך שימוש בחגורה אורטופדית 10%
(ג) מצב אחרי פציעה או ניתוח בטן עם התרופפות ניכרת של דופן הבטן;
ישנו חוסר שרירים או בקע גדול המצריכים שימוש בחגורה אורטופדית 20%
(ד) מצב אחרי פציעה או ניתוח בטן עם EVENTRATIO גדולה 40%
(ה) HERNIA LINAE ALBAE או HERNIA UMBILICALIS קטנות וללא הפרעות 0%
(ו) ALBAE HERNIA LINAE או HERNIA UMBILICALIS יותר גדולות או בקע
בצלקת של קיר הבטן עם הפרעות בלתי ניכרות 10%" .

עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין.

הוועדה התייחסה לטענות המערער שהוא לובש חגורת בטן. הוועדה ציינה עובדה זו והוסיפה כי לאחר הורדת החגורה לא נראה הבקע כלל וכי רק בשעת השכיבה נמוש בקע לא כלוא. הוועדה קבעה כי אין צורך רפואי שהמערער ישתמש בחגורת בטן.

כמו כן, הוועדה דנה בקביעת נכות לפי פריט ליקוי 20(ב) לתקנות. הוועדה קבעה על יסוד הבדיקה הקלינית וחוות דעתו של פרופ' אלפסי ש הבקע נמצא בקיר האמצעי של דופן הבטן מעל הטבור. הוועדה הוסיפה כי ליקוי המערער אינו מלווה בהתרופפות של קיר הבטן ולכן אין צורך שישתמש בחגורה אורתופדית. לפיכך, נקבע כי לא ניתן ליישם בעניינו את פריט ליקוי 20(ב) לתקנות.
הוועדה הוסיפה שעל פי חוות דעתו של פרופ' אלפסי הבקע יוצא החוצה בעת שיעול, אולם ניתן להחזרה. בנסיבות אלה , קבעה הוועדה כי מצבו הרפואי של המערער הוא הרניה אפיגסטרית התואמת נכות בין פריט ליקוי 20(ה) לתקנות ובין פריט ליקוי 20(ו) לתקנות.
קביעת הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת שאין לבית הדין את הסמכות או הכלים להתערב בה. כמו כן, מדובר בקביעה מובנת ומפורטת וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה.

אוסיף, כי לא מצאתי שיש ממש בטענת המערער שהוועדה לא תיעדה את כל תלונותיו בפרוטוקול. הוועדה ציינה שהוא התלונן על צריבה ועל כך שהוא מעסיק עובד נוסף משום שאינו יכול לעבוד לבדו בעקבות הבקע. מכאן שעיקר תלונותיו של המערער תועדו בפרוטוקול. לכך יש להוסיף כי משעניינו של המערער הוחזר לוועדה מכוח פסק דין, הרי שהיה על הוועדה לדון בנושאים שפורטו בפסק הדין ולא בעניינים נוספים. בנסיבות אלה, מצאתי כי הוועדה לא הייתה ערה לכל טענות המערער ודנה בטענות הרלוונטיות לצורך ביצוע הוראות פסק הדין.

בנסיבות העניין, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

סוף דבר
הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' שבט תשע"ט, (16 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .