הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 15335-04-19

22 ספטמבר 2019
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
חאתם אבו סאלם
ע"י ב"כ: עו"ד איילת נוף
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 1.1.19 , אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 58% מיום 1.11.18.

2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1963 .

3. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 2.8.18 וקבעה למערער דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 54% מיום 1.11.18. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

החלטת הוועדה

4. ביום 1.1.19 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה ברפואה פנימית ומומחה בפסיכיאטריה ("הוועדה"). הוועדה הקשיבה למערער ולבאת כוחו , ערכה לו בדיקה קלינית, ובין ממצאיה ציינה כך:

"פנימית: הוצג לוועדה מכתב מרופא פנימי ד"ר ח'טיב מיום 22.10.18. לפי זה ידוע על אנמיה כרונית שעבר בירור גסטרו ושהיה תקין.
האנמיה הינה מחוסר ברזל. בבדיקות אחרונות HB 8.1 ferritin 4.8 הופנה למתן ברזל תוך ורידי . מבחינה כללית ותזונתית נראה טוב.
הוועדה מקבלת את הערעור וקובעת 10% נכות לפי סעיף 2(1)(ב) מ- 1.10.18 בגין אנמיה".

בהמשך תיאור ממצאי הבדיקה הקלינית הוסיפה הוועדה וקבעה כך:

"מתהלך בעזרת קביים. משתמש במגף פלסטיק ברגל שמאל ללא ליסט, לאחר הורדת מגף נפיחות סביב הקרסול. הצלקות תקינות. מצב אחרי ארטרודזיס של הקרסול במנח פונקציונלי 90 מעלות בזווית כף רגל שוק.
כ"כ מצב לאחר ארטרודזיס במפרק סובטלארי, כף רגל ימין קיימת יבלת מעל MTP-1 ללא סימני זיהום או דלקת. תנועות מפרק MTP-1 חופשיות, כיפוף גבי 5, כיפוף כפי 30 מעלות , אין סימנים של אצבע רגידוס. במיטת הבדיקה הצליח לשבת ב -90 מעלות רגליים, לסג 70 מעלות דו צדדי , כוח גס ברגלים 5/5 , מדווח על הפרעה תחושתית לאורך רגל שמאל. חופשי במעברים מבחינת הגב. לא ניתן לבצע בדיקה בעמידה. טוען שלא מסוגל לעמוד על רגל שמאל עקב תחושת דקירה ברגל שמאל .
הוועדה עיינה בסיכום ביקור מרפאות בילינסון. מצוין שמבחינה דקומפרסיה שיפור בלחץ והתרחבות של השק. בגובה עד דקומפרסיה מדובר בשינויים שחיקתיים פרוקסימליים לקיבוע קודם. הומלץ על הורדת משקל והפסקת עישון.
הוועדה עיינה בחו"ד ד"ר קרסין מ- 10.12.18- לא מציין במסקנותיו את ממצאי בדיקתו וטווחי התנועות. לפיכך הוועדה לא מקבלת את מסקנותי ו לאור ממצאי בדיקתה ".

הוועדה קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 58% מיום 1.11.18, בגין הליקויים הבאים:

10% נכות בגין טחורים, לפי פריט ליקוי 15(7)(ב)
20% נכות בגין קרסול, לפי פריט ליקוי 49(2)(ו)
10% נכות בגין סוכרת, לפי פריט ליקוי 4(3)
10% נכות בגין אנמיה, לפי פריט ליקוי 2(1)(ב)
20% נכות בגין עמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(ב)
10% נכות בגין נזק שורשי, לפי פריט ליקוי 32(1)(א)(I)
0% נכות בגין כף רגל ימין, לפי פריט ליקוי 47(4)(א)
0% נכות בגין דום נשימה בשינה, לפי פריט ליקוי 3(א)
10% נכות בגין הפרעת הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(א)(2)

דיון והכרעה

5. לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שקילת טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

6. ניתוח קיבוע שבר בקרסול שמאל: לטענת המערער, הוועדה לא דנה בטענת הערר שלפיה מצבו תואם נכות בשיעור 30% בגין מצב לאחר ניתוח קיבוע של קרסול שמאל, קישיון לא נוח עם דפורמציה והפרעה תפקודית. המערער הוסיף וטען, כי לאחר ניתוח קיבוע לא יכול להתקיים טווח תנועה בקרסול, והקיבוע מונע את התנועה לחלוטין. המערער הפנה בטיעוניו לחוות דעתו של ד"ר קרסין, אשר קבע קישיון לא נוח, וטען ששגתה הוועדה בהתייחסותה לחוות הדעת מטעמו.

לטענת המשיב, הטענה שקישיון משמעו אפס תנועה, היא טענה רפואית, אשר ממילא אינה נתמכת בתעודה הרפואית מאת ד"ר קרסין. המשיב הוסיף וטען, שהוועדה התייחסה לחוות הדעת והצביעה על הפגם שנפל בה עת לא צוינו ממצאי הבדיקה הקלינית וטווחי התנועה.

7. בחינת טיעוני הערעור במישור זה מלמדת שהמערער מבקש להשיג על קביעות רפואיות מובהקות. הוועדה היתה ערה לכך שהמערער עבר ניתוח קיבוע קרסול (ארטרודזיס) , ובבדיקתה תיארה את טווחי תנועת מפרקי הקרסול. לדעת הוועדה, קיבוע הקרסול בעמדה פונקציונאלית, ומצבו של המערער תואם נכות בשיעור 20%, לפי פריט ליקוי 49(2)(ו), הקובע: "הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל: SUBTALAR JOINT או JOINTS TARSAL עם דפורמציה או כאבים". אין לקבל את הטענה שקיבוע הקרסול משמעו בהכרח הגבלה מלאה בתנועה וקישיון לא נוח. מסקנה רפואית שכזו מסורה לסמכותה הבלעדית של הוועדה, אשר לה המומחיות, הכלים ושיקול הדעת הרפואי לקבוע קביעה כאמור. בעניינו של המערער, הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה והגיעה לממצאים שונים.

8. נדחית טענת המערער שהוועדה התייחסה רק למפרק אחד מתוך שניים בקרסול, בעוד שד"ר קרסין התייחס הן למפרק התת טלארי והן למפרק הקרסול. ראשית, אופן עריכת הבדיקה, האמצעים הרפואיים וסוג הבדיקה – הם עניינים המסורים לשיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה, בהתאם לסוג המגבלה הרלוונטית ולפרקטיקה הרפואית המקובלת או הסבירה לגבי דרך בדיקתה. על כן, אין לקבל טענה המופנית כנגד אופן עריכת הבדיקה הקלינית. שנית, שעה שקבעה הוועדה שהמומחה מטעם המערער לא ציין בחוות דעתו את ממצאי הבדיקה הגופנית ואת טווחי התנועות, אין מקום להשוואה בין סוג הבדיקה שערכה הוועדה לעומת סוג הבדיקה שערך ד"ר קרסין. שלישית, הוועדה יישמה בעניינו של המערער פריט ליקוי העוסק ב" הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל". משמע, שבאחד מפרקי כף הרגל של המערער קיימת הגבלה בתנועות. בהינתן שלפי ממצאי הוועדה "תנועות מפרק MTP-1 חופשיות", הרי שהוועדה בדקה גם את טווח תנועות המפרק השני בכף הרגל ומצאה בו הגבלה .

9. לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי שנפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה בנוגע לנכות בקרסול שמאל .

10. הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני: לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע מה מידת הכיפוף שהמערער מסוגל לבצע; אולם, מאחר שהמערער לא היה מסוגל לבצע את הבדיקה בעמידה, נמנעה הוועדה מחובתה לקבוע ממצא של כיפוף עמוד שדרה מותני.

לטענת המשיב, סוג הבדיקה שעל הוועדה לבצע הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה.

11. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד, שהוועדה התרשמה שהמערער חופשי במעברים; הוועדה בחנה את טווח התנועות במנח שאינו עמידה, היינו בישיבה על מיטת הבדיקה ; הוועדה ערכה, בין היתר, מבחן לסג . רוצה לומר: הוועדה קבעה את ממצאיה על פי סוג הבדיקה שמצאה לנכון – לפי שיקול דעתה הרפואי-מקצועי – לערוך למערער. מקובלת עלי טענת המשיב, כי הטענה שיש לבצע את הבדיקה בעמידה או בדרך אחרת, היא טענה המכוונת כנגד עניין רפואי מובהק . לוועדה מסורה הסמכות הבלעדית לקבוע את אופן עריכת הבדיקה ובעניין זה לא הצביע המערער על פגם משפטי בפעולת הוועדה. אי לכך, גם טענת ערעור זו נדחית.

12. אנמיה כרונית: לטענת המערער, היה על הוועדה לשקול יישומו של פריט ליקוי 2(1)(ג) ולבחון את הקריטריונים ליישומו של פריט זה. טענת ערעור זו מכוונת כנגד קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי, המהוות בנסיבות העניין קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין זה מסמכותו של בית הדין להתערב בהן. משכך, דין הטענה להידחות. הוועדה יישמה בעניינו של המערער את פריט הליקוי 2(1)(ב), הקובע: "אנמיה כרונית קלה, עם רמת המוגלובין הנמוכה מ-10 גר' ד"ל מעל 6 חודשים, מלווה בסימנים כלליים קלים. נדרש טיפול לסירוגין בלא תלות בעירויי דם". המערער טען בכתב הערעור ובדיון בבית הדין, כי הוא מטופל בעירוי ברזל. לא נטען, וממילא לא הוצגו רישומים רפואיים המעידים שה מערער מקבל עירוי דם. זאת ועוד: הוועדה ציינה, כי "מבחינה כללית ותזונתית נראה טוב", כך שסביר שמצבו תואם את פריט הליקוי שיושם בעניינו מבחינת "סימנים כלליים קלים". מכאן, שהמערער לא הצביע על סתירה בולטת או אי התאמה ניכרת בין הממצאים הקליניים שמצאה הוועדה ובין פריט הליקוי שהפעילה. לפיכך, לא שוכנעתי שנפלה טעות משפטית באי בחינת יישומו של פריט ליקוי אחר מזה שיישמה הוועדה בעניינו של המערער, ואין מקום להתערבות בית הדין בעניין זה.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

14. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

15. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, (22 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .