הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 14731-08-16

16 מרץ 2017
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
מוחמד בידסי ת.ז. XXXXX942
ע"י ב"כ: עו"ד האני גרה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 29/3/16, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 60% מיום 1/2/15 ("החלטת הוועדה הרפואית לעררים"). הערעור מופנה גם כנגד החלטת ועדת העררים לאי כושר מיום 1/6/16, אשר קבע למערער דרגת אי כושר בשיעור 65%.

2. בפתח הדיון העלה המשיב טענת התיישנות וביקש לסלק על הסף את הערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים. לפי הטענה, במכתב המשיב מיום 10/4/16 (מש/1) הודע למערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אולם הערעור הוגש רק ביום 7/8/16, היינו בחלוף ארבעה חודשים ממועד ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים .

3. המערער טען מנגד, כי התקבלה אצלו הודעה אחת מטעם המשיב, ביחס להחלטת הוועדה הרפואית לעררים והחלטת ועדת העררים לאי כושר, במכתב המשיב שהתקבל אצלו ביום 15/6/16, ולכן הערעור הוגש לבית הדין בטרם חלפו 60 ימים ממועד המצאת ההודעה.

4. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענת המשיב להידחות, ויש לקבוע כי הערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוגש במועד.

5. בהליכים כנגד החלטות של ועדות לעררים למיניהן, על פי חוק הביטוח הלאומי וחוקים אחרים, הפנייה לבית דין אזורי לעבודה נעשית בדרך של הגשת "ערעור". בהתאם לכך נקבעו המועדים להגשת ערעורים לבית הדין האזורי בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 ("התקנות"). תקנה 2 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים. לבית הדין אין סמכות להאריך מועד זה.

6. בענייננו הציג המשיב מכתב מיום 10/4/16, המודיע למערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29/3/16, אשר קבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 60% מיום 1/2/15 (מש/1). במכתב המשיב מש/1 צוין, כי למערער זכות "לערער (להגיש תובענה) על החלטה זו בבית הדין האזורי לעבודה ... בתוך 12 חודשים מקבלת הודעה זו". לא זו בלבד שמדובר בטעות, שכן מדובר בזכות להגיש ערעור ולא תובענה, אלא שגם נפלה טעות בנוגע לפרק הזמן העומד לרשות המערער לצורך פנייה לבית הדין לעבודה, לאמור: המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים הוא בתוך 60 ימים, ולא 12 חודשים כפי שצוין במכתב המשיב.

7. סיכומו של דבר: גם אם היתה מתקבלת טענת המשיב, אותה הכחיש המערער, לפיה נשלחה למערער הודעה, ביום 10/4/16, בדבר החלטת הוועדה הרפואית לעררים, הרי שבמכתב המשיב ננקב פרק זמן של 12 חודשים להגשת ערעור. המערער – כאזרח המסתמך על הודעת רשות מנהלית, וכמבוטח המבקש לממש זכויות סוציאליות מכוח חוק – רשאי היה לפעול בהתאם להודעת המשיב. לפיכך, יש לקבוע שהערעור הוגש במועד.

אשר לערעור לגופו על החלטת הוועדה הרפואית לעררים :

8. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

9. עיון בהחלטת הוועדה מעלה, כי בישיבתה ביום 10/1/16, נבדק המערער מבחינה אורטופדית, והוועדה פירטה בהרחבה את ממצאיה, לאמור:

"הולך היטב ללא צליעה או ממצא בבדיקת גב תחתון. רגישות לא ממוקדת למיקוש מעל חוליות גביות (טורקליות) תחתונות. מבחן לסג כ-80 מעלות דו"צ. החזרים מוחלשים (סכרת). כוח גס מלא. אין פחת עצבי ... בדיקת EMG העידה על פולינוירופתיה.
יושב ללא קושי על מיטת הבדיקה זקוף עם ברכיים ישרות. בעיון בתיק אין כל תיעוד מרופא אורטופד או תיאור של הדמיה מהרפואה הציבורית. לציין ב-5/12 נפגע בתאונת עבודה ונמסר על שבר חוליות 12T-11T. הוועדה עיינה במכתב רפואי פרופ' שי שבת מ-27/8/15 הקובע נכות בלי לתאר ממצאי בדיקה גופנית ובלי לתאר כלל ממצאי הדמיה, וזאת ל פי פרופ' שבת לפי קביעת ועדה לנכות מהעבודה".

לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל לעיונה תיעוד רפואי עדכני מהרופא האורטופד המטפל, לרבות תיאור בדיקות הדמיה, וכן תיק נפגעי עבודה בגין תאונת עבודה מחודש 5/12. בנוסף, הופנה המערער לבדיקת יועץ מומחה בנוירולוגיה לעניין נוירופתיה סכרתית.

היועצת לוועדה, המומחית בנוירולוגיה ד"ר לריסה לסין, בדקה את המערער ביום 2/2/16, וקבעה שהוא סובל מסכרת לא מאוזנת. היועצת התייחסה בחוות דעתה לתלונות המערער על שריפה בכפות רגליים וידיים, וציינה, כי בשנתיים האחרונות קיימות הפרעות בתחושה. היועצת סקרה ממצאי EMG מיום 28/2/15, אשר הדגימה נוירופתיה סכרתית בינונית. לדעת היועצת, התמונה הקלינית מצביעה על העדר החזרים והפרעות תחושה בצורת גרביים וכפפות. למערער נקבעה נכות בשיעור 20% בגין נוירופתיה סכרתית בינונית , לפי פריט ליקוי מותאם 29(6)(II)-(III).

הוועדה שבה והתכנסה ביום 29/3/16, וסיכמה את הדיון בעניינו של המערער ללא נוכחותו. הוועדה אימצה את חוות דעת היועצת המומחית בנוירולוגיה, ובנוסף בשיעור 20% בגין נוירופתיה סכרתית נקבעה למערער נכות בשיעור 30% בגין ליקוי ראיה, לפי פריט ליקוי 52(1)(2ט), נכות בשיעור 20% בגין סכרת מטופלת באינסולין, לפי פריט ליקוי 4(ג). במישור האורטופדי עיינה הוועדה בסיכום ביקור של ד"ר אבו פול מיום 20/2/16, לפיו מדובר בשבר דחיסה של חוליה גבית 11-12D, שאירע בשנת 2012 וטופל באופן שמרני על ידי חגורה; צילום מחודש 7/12 הצביע על חיבור של השברים, ובבדיקת הרופא המטפל בחודש 2/16 נמצאה הגבלה קלה עד בינונית ללא פחת עצבי, ובצילום עדכני הודגם שבר מחובר עם שינויים ספונדילוטיים. לפיכך, בתחום האורטופדי נקבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות גב תחתון, לפי פריט ליקוי 37(7)(א). כאמור, נכותו הרפואי המשוקללת של המערער נקבעה בשיעור 60% בתחולה מיום 1/2/15.

הנכות במישור האורטופדי

10. לטענת המערער, הוועדה התעלמה מקביעות ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה, אשר קבעה למערער בשנת 2012 נכות בשיעור 18.77% בגין שבר בחוליה. נטען עוד, שהוועדה התעלמה מחוות דעת מומחה באורטופדיה פרופ' שי שבת.

11. לטענת המשיב, הוועדה שבהרכבה נמנה מומחה באורטופדיה, בדקה את המערער, ועל יסוד ממצאיה קבעה לו נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות. נטען, כי הוועדה ביססה את מסקנותיה הרפואיות תוך התייחסות למסמכים הרפואיים, לרבות סיכומי ביקור של הרופא האורטופד המטפל, ד"ר אבו פול וחוות דעת פרופ' שבת.

12. אשר להתייחסות הוועדה לחוות דעתו של פרופ' שי שבת: בדו"ח הוועדה מיום 10/1/16 מופיעה התייחסות למכתב הרפואי של פרופ' שבת מיום 27/8/15. הוועדה הדגישה, כי אין במכתב תיאור של ממצאי בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה, ומסקנותיו של פרופ' שבת נסמכות אך ורק על קביעת הוועדה הרפואית בענף נפגעי עבודה. מדובר, אפוא, בהנמקה ברורה ובהתייחסות מספקת לקביעה הרפואית השונה של פרופ' שבת. הוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות למסמך הרפואי של פרופ' שבת, משפירטה נמק היטב את הפגמים שנפלו בחוות הדעת.

13. אשר לדרגת הנכות האורטופדית שנקבעה למערער: הוועדה בישיבתה הראשונה ערכה למערער בדיקה אורטופדית מקיפה, ועל פי ממצאיה קבעה, כי קיימת הגבלה קלה בתנועות גב תחתון. בהתייחס לתאונת עבודה שאירעה למערער בחודש מאי 2012, ציינה הוועדה, כי נגרם שבר חוליות 12T-11T. לפיכך, הוועדה עצרה את הדיון, וביקשה לקבל לעיונה תיעוד רפואי עדכני מהרופא האורטופד המטפל, בדיקות הדמיה עדכניות וכן תיק נפגעי עבודה. מעיון בדו"ח הוועדה המסכם מיום 29/3/16 עולה, כי הוועדה עיינה בכל המסמכים הרפואיים האמורים, ואף נתנה דעתה לקביעת הנכות בוועדה הרפואית בענף נפגעי עבודה בגין שבר בחוליות 11-12T. הוועדה אמנם מצאה , כי השבר טופל באופן שמרני ובדיקות ההדמיה הדגימו חיבור של השבר עם שינויים ספונדילוטים. אולם, הוועדה לא קבעה דרגת נכות בגין שבר חוליה בעמוד השדרה.

14. חוזר המוסד מיום 24/11/10 (אוזכר בפסק דינו של בית הדין הארצי בבר"ע 11741-03-15 המוסד לביטוח לאומי - חגית חסקלביץ, מיום 15/11/15, בפסקה 4), עוסק ב"קביעת דרגת נכות בשבר חוליה בעמוד השדרה כאשר קיימת הגבלת תנועות בעמוד השדרה", ובו נאמר כך:

"מעת לעת, חוזרת ועולה השאלה, מהו הסעיף במבחנים הנכון, לקביעת דרגת נכות בשבר חוליה בעמוד שדרה, כאשר קיימת גם הגבלת תנועות בעמוד השדרה עקב השבר.
בסעיף 37(8) לספר המבחנים, נקבעת דרגת נכות בגין שבר בחוליה שהתרפא, בלי הגבלת תנועות של עמוד השדרה.
כאשר קיימת הגבלת תנועות בעמוד השדרה קיים סעיף ספציפי במבחנים, 37(5), 37(6) ו-37(7) – בהתאם לעניין.
בעקבות דיון שהתקיים בהשתתפות הלשכה המשפטית, הלשכה הרפואית ואגף נפגעי עבודה, סוכם כי במקרה בו קיים שבר חוליה שהתרפא ונמצא כי קיימת גם הגבלה בתנועות עמוד השדרה, יש לקבוע אחוזי נכות גם בגין ההגבלה בתנועות לפי סעיפים 37(5), 37(6) או 37(7), וגם בגין השבר בגוף החוליה לפי סעיף 37(8)" (ההדגשות במקור – א.ק.).

15. בענייננו: משנקבע, כי למערער שבר בחוליה 12 T-11T, ומאחר שקיים סעיף ליקוי ספציפי שעניינו שבר בחוליה, היה על הוועדה לקבוע אחוזי נכות גם בגין השבר בחוליה, בנוסף על אחוזי נכות בגין הגבלה בתנועות. לפיכך, עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתבחן, לפי שיקול דעתה הרפואי, אם יש לקבוע נכות נוספת ונפרדת בגין השבר בגוף החוליה, וככל ש כן, תקבע את סעיף הליקוי המתאים על סמך כלל המסמכים הרפואיים וחוות הדעת.

הנכות בגין סכרת

16. לטענת המערער, מלבד נוירופתיה סכרתית הוא סובל מרטינופתיה עם סיבוך בעיניים. לטענתו, היה מקום לקבוע לו נכות בשיעור 65% בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט ליקוי 4(ו).

17. לטענת המשיב, הנכות למערער נקבעו נכויות שונות בגין כל אחד מהליקויים: נוירופתיה סכרתית, ליקוי ראיה וסכרת מטופלת באינסולין. נטען, כי מדובר בקביעות רפואיות מנומקות וטענת הערעור בתחום זה מכוונת כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

18. לעניין הסכרת, מצאתי שיש טעם בטענת המערער, ולכן יש מקום להתערבות בית הדין והשבת עניינו של המערער לוועדה בעניין זה. מהחלטת הוועדה עולה, כי לא נשקלה אפשרות לקבוע את דרגת הנכות המתאימה לסכרת עם סיבוכים לפי פריט ליקוי 4(ו) בהתחשב בכך שנקבעו למערער נכות בשיעור 20% בגין נוירופתיה סכרתית, נכות בשיעור 30% בגין ליקוי ראיה, ובנוסף נכות בשיעור 20% בגין סכרת מטופלת באינסולין . מהחלטת הוועדה לא ברור האם ליקוי הראיה הינו תוצאה של סיבוכי מחלת הסכרת. על כן, יש מקום שהוועדה תבהיר אם כך הדבר. ככל שייקבע שליקוי הראיה הוא תוצאה של מחלת הסכרת, תשקול הוועדה האם יש מקום לקבוע למערער נכות בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט ליקוי 4(ו).

19. משמוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, הרי שככל שיחול שינוי בדרגת הנכות הרפואית, יתקיים דיון חדש בנוגע לדרגת נכותו התפקודית. יחד עם זאת, משהגיש המערער ערעור גם על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מצאתי מקום לדון גם בטענות שהעלה בעניין זה.

אשר לערעור לגופו כנגד החלטת ועדת העררים לאי כושר:

20. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בדו"ח הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

21. למקרא החלטת ועדת העררים לאי כושר, שהתכנסה ביום 1/6/16, עולה, כי הוועדה הקשיבה בהרחבה לתלונות המערער, אשר נרשמו מפיו בסעיף ג' לפרוטוקול. הוועדה ציינה, כי המערער יליד 1953, אובחן כסובל מנוירופתיה (20%), ליקוי ראיה (30%), סכרת מטופלת באינסולין (20%) והגבלה בעמוד שדרה מותני (10%). נכותו הרפואית המשוקללת הינה בשיעור 6 0%.

הוועדה התרשמה שהמערער נכנס לחדר בכוחות עצמו, מעברים חופשיים והופעה מסודרת. הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערער על כאבים ותחושת שריפה ברגליים, קושי לנעול נעליים, סובל מקור, מתקשה לצאת מהבית בחורף. הוועדה אף היתה ערה לטענת המערער לפיה אינו רואה עצמו כמשתלב חזרה במעגל העבודה.

הוועדה סיכמה את מסקנתה בקובעה שהמערער מסוגל לעבודה חלקית בעבודות פשוטות, כגון: מיון, אריזה, בדיקת חשבוניות בכניסה למרכול. לפיכך, נקבעה למערער דרגת אי כושר יציבה בשיעור 6 5% מיום 1/ 1/15.

22. עיון בהחלטת הוועדה מעלה, כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ושוחחה עמו. הוועדה הדגישה בהנמקת דרגת הנכות התפקודית, כי עיקר תלונותיו של המערער נוגע לתחושת כאבים ושריפה ברגליים . הוועדה נתנה משקל לליקויים הרפואיים של המערער משקבעה שהמערער מסוגל לעבודה חלקית. נדחית טענת המערער לפיה שגתה הוועדה משלא התייחסה למסמכים הרפואיים. תפקידה של ועדת העררים לאי כושר לקבוע את שיעור הנכות התפקודית, היינו מידת צמצום כושרו של המבוטח להשתכר, לאור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית. בקשר לכך כבר נפסק, כי חוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מפריד "הפרדה גמורה בין ' נכות רפואית' לבין הנכות המקנה קצבה לפי אותו פרק; ולא זאת בלבד - אלא שהוא מפריד הפרדה גמורה בין הרשויות שבסמכותן לקבוע את ה'נכות הרפואית' לבין הרשויות שבסמכותן לקבוע את ה'נכות המזכה בגמלה", וכי על הוועדה לעררים ( אי כושר) להתייחס לכושר העבודה של המבוטח, ולא למצבו הרפואי ( ראו: תב"ע נב/ 99- 118 צבי יאמין – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 281, 282).

שוכנעתי מהחלטת הוועדה, כי היא נתנה דעתה לגילו של המערער ביחס לשוק העבודה, וכן לעברו התעסוקתי וליתר הנתונים האישיים, משקבעה שהמערער כשיר לעיסוקים שאינם דורשים ניסיון קודם, השכלה או ידע מקצועי מיוחד.

23.      נדחית טענת המערער בנוגע לסוג העבודות אותן פירטה הוועדה בהחלטתה. הוועדה לעררים היא גורם אובייקטיבי ומקצועי, ולחבריה יש את המומחיות הדרושה ( בתחום התעסוקה והשיקום) להכריע בשאלת אי כושרו של המערער. קביעת הוועדה בדבר סוגי העבודות התואמות את מגבלותיו של המערער הינה קביעה מקצועית המצויה בסמכותה הבלעדית של הוועדה, והן משקפות את התחשבות הוועדה בכלל הנתונים האישיים הרלוונטיים של המערער, כפי שפורט לעיל.

24.     לאור כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה, כי המערער איבד 65% מכושרו להשתכר, והוא מסוגל לעבודה במשרה חלקית במגבלות מסוימות. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209( ב) לחוק. לפיכך, שוכנעתי, כי החלטת הוועדה מנומקת כדבעי, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

סוף דבר

25. לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 29/3/16, על מנת שתפעל כדלקמן:

(א) הנכות האורטופדית: הוועדה תבחן, לפי שיקול דעתה הרפואי, אם יש לקבוע נכות נוספת ונפרדת בגין השבר בחוליות 11-12T. ככל שייקבע שמדובר בנכות נפרדת, תקבע הוועדה את סעיף הליקוי המתאים על סמך כלל המסמכים הרפואיים וחוות הדעת.
(ב) הנכות בגין מחלת הסכרת: הוועדה תבהיר האם ליקוי הראיה שנקבע למערער הינו תוצאה של מחלת הסכרת. ככל שייקבע שליקוי הראיה הוא תוצאה של מחלת הסכרת, תשקול הוועדה האם יש מקום לקבוע למערער נכות בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט ליקוי 4(ו).
הוועדה רשאית להיוועץ עם מומחים, לרבות בתחום הרפואה הפנימית והעיניים.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער יזומן להופיע בפני הוועדה גם באמצעות בא כוחו.

ככל שתשונה דרגת הנכות הרפואית המשוקללת, תיבחן מחדש דרגת אי כושרו של המערער.

26. המשיב יישא בהוצאות המערער ושכר טרחת עו"ד בסך 2,5 00 ש"ח, אשר ישולמו לידיו בתוך 30 ימים מהיום.

27.      הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ז, (16 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .