הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 11458-06-18

לפני: כב' השופטת קרן כהן

המערער
עמאד תורכמאן
ע"י ב"כ עו"ד ג'אד בדארנה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רואד סואעד

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.7.2017.

העובדות
המערער, יליד 1969. ביום 26.9.2016 נפל המערער מסולם ופגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכרה היא "שבר פיקה בקרסול שמאל".

ביום 7.5.2017 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכויות זמניות בשיעורים משתנים מיום 26.12.2016 ועד ליום 30.9.2017 (להלן: הוועדה מדרג ראשון).

המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

ביום 9.7.2017 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה). הוועדה שמעה את תלונות המערער ואת טענות בא כוחו שביקש שהוועדה תקבע "אחוזי נכות בגין קשיון לא נוח 30% לפני הפעלת תקנה 15 או לחלופין קביעת נכות זמנית בשיעור מלא של 100% על שיעבור ניתוח" .

הוועדה בדקה את המערער ופירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית, באופן הבא:
"מדובר במצב לאחר שבר תוך מפרקי בקרסול שמאל שטופל על ידי קיבוע פנימי על ידי פלטה וברגים.
בבדיקה: מתהלך עם צליעה, משתמש בקב קנדי. קיימת צלקת בחלק הדורסלי של הקרסול באורך של 10 סנטימטר, רוחב 1/2 סנטימטר. בצבע העור לא דבוקה לרקמה עמוקה. הקרסול מקובע במנח 90 מעלות תנועה מינימלית הגורמת לכאב. אין הגבלה סובטלרית".

לסיכום קבעה הוועדה: "קיים קשיון נוח של קרסול שמאל. תואם לסעיף 48(3)(ב) כפי שקבעה ועדה מדרג I. ולכן הוועדה דוחה את הערר ומשאירה את החלטת דרג I על כנה . הן לעניין האחוזים והן לעניין תקנה 15".

כמו כן, הוועדה קבעה כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה.

לסיכום נקבעה למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 30% החל מיום 1.10.2017, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
ואלה טענות המערער בתמצית:
קרסול - הוועדה בייתה צריכה ליישם בעניינו של המערער את פריט ליקוי 48(3)(ג) לתקנות הדן ב"קשיון לא נוח" ולא את פריט הליקוי הדן ב"קשיון נוח". עוד נטען כי הוועדה לא נימקה את החלטתה ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.
קביעת נכות יציבה - היה על הוועדה לקבוע נכויות זמניות עד לניתוח שיבצע המערער ולא לקבוע נכות יציבה.
תחום נוירולוגי - הוועדה התעלמה מהממצאים הנוירולוגיים כמו בדיקת EMG מיום 22.8.2017 וממצא של רגישות ניכרת שתועדה במס מך הרפואי מיום 8.10.2016.
צלקת - הוועדה לא קבעה נכות בגין הצלקת למרות ש קיימת צלקת בחלק הדורסלי של הקרסול. היה על הוועדה לקבוע לכל הפחו ת נכות בשיעור 0%.

ואלה טענות המשיב בתמצית:
קרסול - בחירת סעיף הליקוי נתון לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. הוועדה קבעה את נכותו של המערער לאחר בדיקה קלינית מקיפה שביצעה. כמו כן, אין במסמכים הרפואיים תיעוד רפואי המצדיק יישום פריט ליקוי אחר.
קביעת נכות יציבה - הוועדה מוסמכת לקבוע נכויות זמניות ואף נכות יציבה.
תחום נוירולוגי - בכתב הערר ובפני הוועדה לא נטענו טענות בתחום הנוירולוגי. בדיקת ה-EMG מאוחרת למועד ישיבת הוועדה ולכן לא הייתה בפניה. הוועדה אינה גורם מטפל ולכן אינה מחויבת לחפש פגימות שונות בתיק הרפואי ולדון בהן אם לא נטענו לפניה.
צלקת – הוועדה מצאה שהצלקת אינה מכערת ואינה מכאיבה ולכן אין לקבוע נכות בגין כך.

הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

קרסול - הוועדה בדקה את המערער ופירטה את הממצאים הקליניים בפרוטוקול. הוועדה מצאה שהקרסול מקובע במנח 90 מעלות ו שיש תנועה מינימלית שגורמת לכאב. נוכח ממצאים אלה קבעה הוועדה כי מצבו הרפואי של המערער תואם נכות בגין "קשיון נוח" של הקרסול בהתאם לפריט ליקוי 48(3)(ב) לתקנות. קביעת הוועדה מובנת ולא מצאתי כי ישנה סתירה בין הממצאים הקליניים לבין קביעתה.

אוסיף כי טענת המערער שלפיה מצבו הרפואי מצדיק קביעת נכות בגין "קשיון לא נוח" היא טענה המכוונת נגד קביעה רפואית מובהקת הנמצאת בסמכותה הבלעדית של הוועדה ולכן דינה להידחות. אוסיף, כי המערער לא הפנה למסמך רפואי המתעד ממצאים קליניים המצדיקים קביעת נכות לפי פריט ליקוי 48(3)(ג) העוסק ב"קשיון לא נוח".
אי לכך, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

כמו כן, הוועדה עיינה בבדיקת ה- CT מיום 9.5.2017 וקבעה כי המערער סובל משבר תוך מפרקי בקרסול שמאל, שטופל על ידי קיבוע פנימי, פלטה וברגים. קביעה זו תואמת את ממצאי הבדיקה ולכן לא נפל פגם משפטי בעבודתה.

קביעת נכות צמיתה - המערער טען לפני הוועדה שיש לקבוע לו נכות צמיתה ולחלופין נכות זמנית עד שיעבור ניתוח. כלומר, בעת קביעת הנכות היציבה ידעה הוועדה שהמערער עתיד לעבור ניתוח. על אף מידע זה, לאחר שהוועדה בדקה את המערער ועיינה בבדיקות הדימות היא קבעה שנכותו יציבה ואת שיעורה. מדובר בקביעה רפואית מובהקת הנמצאת בסמכותה הבלעדית של הוועדה ולבית הדין אין את הסמכות או הכלים להתערב בה.
לפיכך, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה שקבעה למערער נכות יציבה, בהתאם למצבו הרפואי במועד התכנסותה.

התחום הנוירולוגי – גם בעניין זה דין הערעור להידחות. המערער הודה כי לא טען בכתב הערר או בפני הוועדה טענות בתחום זה . כמו כן, קיומם של מסמכים רפואיים מאורתופד הכוללים תיעוד של ממצאים בתחום הנוירולוגי, אינם מחייבים בדיקה בתחום הנוירולוגי. רק אם היו מוצגים בפני הוועדה מסמכים רפואיים של נוירולוג והיו נטענות בפניה טענות בתחום זה, היה עליה לדון בהם. לפיכך, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה עת לא דנה בתחום הנוירולוגי.
עוד אציין שבדיקת ה-EMG מיום 22.8.2017 מאוחרת למועד התכנסות הוועדה ולכן ממילא לא יכלה הוועדה להתייחס לממצאי הבדיקה .
אי לכך, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

לעניין הצלקת - גם בעניין זה דין טענות המערער להידחות. הוועדה דנה בעניין הצלקת ולא קבעה כי אין קשר סיבתי בין הצלקת לבין הפגיעה בעבודה אלא ציינה כי הצלקת בצבע העור ואינה דבוקה. לפיכך, לא נקבעה למערער נכות בגינה. קביעת הוועדה מובנת וברורה ולא מצאתי שנפל בה פגם משפטי.
יצוין כי משלא נשלל קשר סיבתי בין הצלקת לבין הפגיעה בעבודה, הרי שמדובר בקביעה חלוטה ואין חשש שתועלה בעתיד טענה בדבר היעדרו של קשר סיבתי בין הצלקת לבין הפגיעה בעבודה.

סוף דבר
הערעור נדחה.

משמדובר בערעור המכוון כלפי קביעות רפואיות מובהקות של הוועדה ומשהתקיימו שני דיונים בעקבות הע לאת טענות חדשות על ידי המערער, ישלם המערער למשיב הוצאות בסכום של 750 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג סיוון התשע"ט, (16 ביוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .