הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 10799-02-17

15 אפריל 2019

לפני:

כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יצחק גבאי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלון שוורץ

התובעת
רונזא דיאב
ע"י ב"כ: עו"ד מנסור קופטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

פסק דין

השאלות הדורשות הכרעה בהליך זה הן האם יש לראות בתובעת כעובדת שהועסקה בעסק של בעלה בתקופה שבין החודשים 9/15 עד 7/16 והאם יש לראות בשכר המדווח לגבי עבודה זו כחלק משכר העבודה הרגיל לחישוב גמלאות דמי לידה, פגיעה בעבודה ואבטלה.

רקע עובדתי
1. התובעת, ילידת 1989, נשואה למר בוטרוס דיאב (להלן – הבעל) ואם לשני ילדים. לבעל עסק בשם שיפודי הצ'ק-פוסט (להלן – העסק או המסעדה).

2. התובעת מועסקת כמנהלת חשבונות במשרה חלקית במשרד יועץ מס טולדנו מימון (להלן- המעסיק טולדנו) וזאת החל משנת 2008. כעולה מתלושי השכר של התובעת אצל המעסיק טולדנו (נספחי 3 לתצהיר התובעת) לתובעת משולם שכר יומי.
על-פי עדותה של התובעת, שעות העבודה אצל המעסיק טולדנו הן בין השעות 8:00 עד 15:45 מדי יום.

3. במקביל לעבודתה אצל המעסיק טולדנו עבדה התובעת תקופות שונות אצל מעסיקים נוספים, בין השאר בין החודשים 2/12 עד 9/12, 4/14 – 12/14 (דו"ח תקופות עיסוק, נספח 1 לתצהיר התובעת)

4. בתקופה שבין החודשים 9/15 עד 7/16 הופקו עבור התובעת תלושי שכר בעסק של בעלה (נספח 2 לתצהיר התובעת).

5. בתצהיר התובעת ובעלה לא ניתן הסבר מדוע הוחלט להעסיקה בעסק החל מחודש 9/15. בעדותם בפני הדין הוסבר כי העסקת התובעת החלה לאחר שעובד בשם סימון הפסיק לעבוד במקום והיה צורך בעזרה. התובעת העידה (פרו: 10; ש: 23-24) בתשובה לשאלה מדוע בעלה היה זקוק לעבודתה החל מחודש 9/15 כי "הוא היה ממש זקוק לעובד, מאחר והעובד שלו עזב והוא לא מצא עובד. אני בכל מקרה עובדת בעוד מקום להשלמת הכנסה ואז התחלתי לעבוד אצל בעלי".
עיון בדיווח על עובדים בעסק לשנים 2014 - 2016 (נ/1) מעלה כי עובד בשם חג'אר סימון, הפסיק להיות מדווח כעובד בעסק בחודש 9/15.

6. בשאלון לבדיקת יחסי עובד ומעביד (נספח לכתב ההגנה) הצהירו התובעת ובעלה כי שעות העבודה הן 16:30 עד 18:30 בימים א' עד ה'. בתשובה לשאלה מדוע נוצר הצורך להעסיק את העובד צוין בשאלון "עבודות ניקיון וקופאית לפי הצורך".

7. בתלושי השכר של התובעת בעסק לחודשים 9/15 – 2/16 צוין תשלום שכר חודשי בסך 2,000 ₪ נטו. בתלושי השכר לחודשים 3/16 – 7/16 צוין תשלום שכר חודשי בסך 3,000 ₪ נטו.
בתלושי השכר לא צוין תשלום בגין דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, או פיצויי פיטורים. בתלושי השכר לא צוין כי בוצעו ניכויים בגין הפרשות פנסיוניות.
התובעת הסבירה (סעיף 6 לתצהיר) כי השכר עלה בחודש 3/16 שכן בעוד עד מועד זה הועסקה אצל בעלה בעבודות ניקיון וסידור של המסעדה הרי שממועד זה ואילך עסקה גם בהנהלת החשבונות של המסעדה ולפיכך הועלה שכרה. בעדותה בבית הדין הסבירה כי עבודת הנהלת החשבונות הנוספת נעשתה לא בהכרח מדי יום אלא "בזמנים האפשריים" (פרו: 12; ש: 30-31) ובהמשך פרטה שעבודת הנהלת החשבונות לא בוצעה כל יום אלא "פעם בשבוע וסביב ה- 15 [בחודש]" ובמשך יום אחד מרוכז (פרו: 16; ש: 28-32)
בעדותה הסבירה התובעת שהנהלת החשבונות של המסעדה בוצעה באופן שוטף על-ידי משרד רו"ח טנוס, אלא שהוחלט באותה תקופה להיעזר בשירותיה שלה כמנהלת חשבונות כך שרו"ח טנוס יידרש להגיש דו"ח שנתי בלבד, ובדרך זו יופחת התשלום שהמסעדה משלמת לרוה"ח. הטענה בדבר חיסכון בתשלום לרוה"ח לא הועלתה בתצהיר התובעת או בעלה ולא הובאו ראיות בנוגע לשינוי בתשלום לרוה"ח.

8. אשר לדרך ביצוע תשלום השכר תארה התובעת בתצהירה (סעיף 7) כי השכר שולם מדי חודש בהעברה בנקאית לחשבונה. לתצהיר צורף תדפיס חשבון בנק לתקופה שמיום 1.4.16 עד 1.9.16 (נספח 4 לתצהיר התובעת). מתדפיס חשבון הבנק עולה כי בכל אחד מהתאריכים 10.4.16, 10.5.16, 8.6.16, 13.7.16, ו- 8.8.16 הועבר לחשבון התובעת סך 3,000 ₪.
לא הוצג בפנינו תדפיס חשבון בנק לתקופה שקדמה ליום 1.4.16. לא הוצגו אסמכתאות אחרות המלמדות על העברת תשלומים לתובעת מהעסק בתקופה שקדמה לחודש 4/16.
בעדותה ציינה התובעת כי בחלק מחודשי העבודה הראשונים שולם השכר בהמחאה (פרו: 16; ש: 9-10) - דבר שאינו מתיישב באופן מלא עם האמור בתצהירה, בו צוין בסעיף 7 כי השכר שולם בהעברה בנקאית "מדי חודש בחודשו". כאמור, לא הוצגו אסמכתאות בדבר התשלום באמצעות המחאות בתקופה זו.

9. בשאלון בעניין יחסי עובד ומעסיק (עמ' 2 לשאלון נספח לכתב ההגנה) שהוגש על-ידי התובעת או בעלה בהקשר לתביעה לתשלום דמי לידה צוין כי שעות העבודה של התובעת בעסק של הבעל הן בין 16:30 ל- 18:30 מדי יום.
בהודעה שמסרה התובעת לחוקר הנתבע בהקשר לתביעה לתשלום דמי פגיעה (נספח לכתב ההגנה) מסרה כי היא עובדת בעסק מדי יום בין השעות 16:30 עד 18:00.
בפנייתה לוועדת התביעות מיום 27.12.16 (נספח לכתב ההגנה) ציינה התובעת כי עבדה בעסק מדי יום בין השעות 16:15 עד 18:00.
התובעת העידה בפנינו כי עבדה אצל המעסיק טולדנו מדי יום בין 8:00 ל- 15:45 ולאחר מכן יצאה לעבודה בעסק של בעלה ועבדה שם בין השעות 16:00 עד 18:00 (פרו: 11; ש: 1).
גם הבעל העיד כי התובעת עבדה בעסק בין השעות 16:00 עד 18:00. כשנשאל מדוע העדות אינה תואמת את האמור בשאלון השיב כי התובעת הגיעה לעבודה בעסק מיד לאחר העבודה אצל טולדנו וביצעה עבודה במשך שעתיים (פרו: 10; ש: 1-5).

10. אשר להעסקתו של עובד אחר לאחר מועד סיום העסקתה בעסק העידה התובעת כי הועסק עובד אחר, לא באופן קבוע, וכי היא אינה יודעת את פרטיו של אותו עובד (פרו: 15; ש: 6-7).

11. בעסק הועסקה גם אמו של התובע, הגב' נבאל דיאב (להלן – האם). על-פי העדויות סייעה אמו של התובע בהכנת המזון ועבדה במשך כשעתיים מדי יום בשעות הבוקר. מדו"ח פרטי עובדים אצל הבעל (נ/1) עלה שהאם עבדה בעסק מחודש 6/13 ועד חודש 12/16, למעט מספר חודשים במהלך תקופה זו.

12. ביום 29.8.16 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה בגין לידה מיום 14.8.16. בטופס התביעה ציינה כי הועסקה על-ידי שני מעסיקים: המעסיק טולדנו והבעל.
ביום 5.9.16 שולמו לתובעת דמי לידה בגין עבודתה אצל המעסיק טולדנו כאמור בהודעת הנתבע מיום 31.8.16 (נספח לכתב ההגנה). במכתבו מיום 27.9.16 (נספח לכתב התביעה) הודיע הנתבע כי לא הכיר ביחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבעל.

13. ביום 29.8.16 הגישה התובעת לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה. על-פי האמור בטופס התביעה התובעת נפגעה ביום 28.7.16 בדרכה לעבודה אצל המעסיק טולדנו. הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה.
לתובעת שולמו דמי פגיעה בהתחשב בשכרה הן אצל המעסיק טולדנו, כמו גם על יסוד שכרה בעסק של הבעל.
ביום 3.5.17 הודיע הנתבע לתובעת כי שולמו לה דמי פגיעה בשיעור מוטעה, כי היא אינה זכאית לדמי פגיעה בהתייחס לשכר הנטען אצל הבעל ומשכך נוצר חוב בגין תשלום גמלה ביתר בסך 1,086 ₪.

14. ביום 27.11.16 הגישה התובעת לנתבע תביעה לדמי אבטלה בגין סיום העסקתה אצל המעסיקים טולדנו והבעל ביום 31.7.16 בשל התפטרות לצורך טיפול בילד.
התביעה לדמי אבטלה אושרה החל מחודש 12/16 ובהתייחס לשכר שהתקבל מהמעסיק טולדנו בלבד. במכתב הנתבע מיום 2.1.17 (נספח לכתב ההגנה) הודיע הנתבע כי אינו מכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבעלה, ועל כן לא התחשב במעביד זה בחישוב דמי לידה ואבטלה.

15. ביום 27.12.16 פנתה התובעת לוועדת התביעות כנגד ההחלטות האמורות. בבקשתה (נספח לכתב ההגנה) צוין כי בינה לבין בעלה התקיימו יחסי עובד ומעביד, כי עבדה מדי יום בין השעות 16:15 עד 18:00, כי יש מצלמות אבטחה שיכולות להעיד על כך, כי שולם שכר ודמי ביטוח, וכי לולא עבדה אצל בעלה היה עובדת במ קום עובד אחר לצורך ביצוע אותה העבודה, כפי שנעשה לאחר הפסקת עבודתה במקום.
הפניה נדחתה ביום 9.1.17 מהטעם שהוועדה אינה מוסמכת לדון בהחלטות פקיד גביה לרבות בנושא מעמד משפחתי.

טענות הצדדים
16. התובעת טענה שנפל פגם בהתנהלות הנתבע שקודם לבירור ההליך בבית הדין לא ביצע חקירות ולא שמע את גרסאות התובעת ובעלה – פגם המצדיק את קבלת התביעה.
עוד נטען שהתביעה הוכחה גופה שכן עבודתה של התובעת חרגה מעזרה משפחתית בלבד והתקיימו המבחנים המקובלים בפסיקה לצורך קביעת יחסי עבודה, ובהם ביצוע עבודה בפועל, מתכונת עבודה קבועה, העברת תשלום שכר בפועל, הנפקת תלושי שכר ותשלום מס.

17. לטענת הנתבע התביעות לתשלום הגמלאות נדחו בדין על-ידי פקיד התביעות בהיעדר יחסי עבוד ומעסיק בין התובעת לבעלה. הנתבע הפנה לסתירות בעדויות העדים בנוגע לשעות העבודה, מהות העבודה בפועל, ונחיצות עבודתה והיעדר ראיות מתאימות או מלאות בנוגע לתשלום השכר – כמצדיקות את דחיית התביעה.
הנתבע טען כי בין התובעת והבעל לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק, וכי לכל היותר ניתן לראות בשהייתה של התובעת בעסק של בעלה כעזרה משפחתית בלבד שאינה עולה כדי יחסי עובד ומעסיק.

דיון והכרעה
18. כדי להכריע בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום הגמלאות שבמחלוקת בהתייחס לשכר הנטען בעסק, יש לקבוע האם היא עונה על הגדרת "עובד" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (הלן- החוק).
על-פי ההגדרה המרחיבה של המושג "עובד" שבסעיף 1 לחוק "עובד" הוא "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכה, אח או אחות".
בהליך כאן נבחן מעמדה של בת זוגו של המעסיק. בת זוג אינה בגדר "בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. עם זאת, בעת שנבחנת השאלה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין בני זוג, וכמו במקרה של העסקת בני משפחה העונים על הגדרת "עובד" שבחוק – יש על-פי הפסיקה ליתן משקל לשאלה האם, אלמלא עשה בן הזוג את העבודה, היא הייתה נעשית בידי עובד (עב"ל (ארצי) 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי (15.9.10) , בנוסף ליתר המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת קיומם של יחסי עבודה.

אמנם פעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין בה בהכרח כדי לשלול קיומם של יחסי עבודה. אלא שעל-פי פסיקת בתי הדין, שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידה יתרה אם היחסים שנוצרו בין הצדדים הם אכן יחסי עובד ומעסיק, או שמא העבודה שנעשתה היא בגדר עזרה משפחתית (דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ו,283).
בעב"ל (ארצי) 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616, סוכמו עיקרי ההלכות לעניין זה כך:
"בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית – ולו קירבה בין הורים וילדים – אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא הקובעת לעניין זה (דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי – כץ, פד"ע ה 31). עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'.
נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי".

19. בנסיבות המקרה כאן, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי התובעת לא עמדה בנטל להראות שבינה לבין העסק השייך לבעלה התקיימו יחסי עובד ומעסיק בתקופה שבמחלוקת, וזאת על יסוד הנימוקים המצטברים הבאים:

א. בבדיקת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד ומעסיק, יש לייחס חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, זאת מטעם שיחסי עבודה מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה בגין העבודה שבוצעה (עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק – המוסד לביטוח לאומי (29.06.00); עב"ל (ארצי) 604/07 כחלון- המוסד לביטוח לאומי (11.11.08) )
לעניין זה אין די בהנפקת תלושי שכר כדי לשמש ראיה לתשלום שכר. הנפקת התלושים תהווה ראיה בדבר דיווח אודות תשלום שכר, ובדבר ניכוי מס כמצוין בהם.
בנסיבות המקרה כאן התובעת לא הציגה כל אסמכתא על תשלום שכר בדרך כלשהי בתקופה שבין החודשים 9/15 עד 3/16. בנוסף, בעוד בתצהירה נטען כי השכר שולם לאורך כל התקופה בהעברה בנקאית, הרי שבעדותה בפנינו ציינה כי בתחילת תקופת העסקתה השכר שולם בהמחאות. לא זו בלבד שהגרסה בדבר תשלום בהמחאות לא תאמה את האמור בתצהיר, הרי שלא הובאו ראיות לתמוך בה.

ב. התובעת לא שכנעה בראיות שבין הצדדים נרקמה התקשרות חוזית מחייבת בנוגע למהות תפקידה בעסק. לא הוצג בפנינו הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה. גרסת התובעת בשאלון לפיה ביצעה עבודת ניקיון או שימשה כקופאית, לא עלתה בקנה אחד עם גרסתה בתצהיר ובעדות בפנינו לפיה לפחות בחלק מהתקופה ביצעה משימות הקשורות להנהלת חשבונות של העסק.
לזאת נוסיף כי התובעת לא שכנעה בראיות שהיא אכן זו שביצעה עבודת הנהלת חשבונות עבור העסק ולא הציגה כל ראיה בכתב בעניין זה.

ג. לא הוכח בפנינו שעבודתה של התובעת היתה חיונית לעבודת העסק, באופן שלולא היתה היא מבצעת את העבודה – זו היתה מבוצעת באמצעות עובד אחר , תנאי הקבוע בסעיף 1 לחוק לעניין הגדרת עובד.
כמפורט לעיל, בשאלון של הנתבע צוין כי התובעת הועסקה בעסק בביצוע "עבודות ניקיון וקופאית לפי הצורך". בתצהירה (סע' 6) הסבירה שהחל מחודש 3/16 הועלה שכרה מ- 2,000 ₪ ל- 3,000 ₪ לחודש מהטעם שהחל ממועד זה החלה לנהל את חשבונות העסק. הגרסה לפיה הוחלט להעסיקה גם בתפקיד זה לצורך חיסכון בתשלום למשרד רוה"ח של העסק הועלתה רק בחקירתה בבית הדין ולא ניתן הסבר מדוע הדבר לא צוין בשאלון או בתצהיר. הגרסה בדבר חיסכון בתשלום לרוה"ח לא נתמכה בראיות חיצוניות.
התובעת לא הציגה גרסה בנוגע לשאלה מי החליף אותה בתפקידה זה וכיצד התבטאה יציאתה לחופשת לידה או סיום העסקתה על הוצאות העסק.
לכך נוסיף כי גרסתה של התובעת בשאלון לפיה טרם העסקתה ביצעה את תפקידה בעסק האם – נסתרת מדו"ח פרטי עובדים נ/1 לפיו האם עבדה בעסק עוד טרם העסקת התובעת, ומכל מקום מהעדויות שנשמעו לא היתה חפיפה בשעות העבודה או בתפקיד, שכן האם עבדה בשעות הבוקר בסיוע בהכנת האוכל בעוד התובעת על-פי הנטען הגיעה למקום העסק רק בשעות אחרי הצהריים לצורך ניקיון וסידור המקום, ו/או ביצוע משימות הקשורות להנהלת חשבונות של העסק במשך יום מרוכז פעם בחודש.
בעוד בשאלון צוין כי בטרם העסקתה מילאה האם את אותו תפקיד בעסק - בתצהירי התובעת ובעלה לא היתה התייחסות לשאלה זו. בעדותה התובעת נתנה גרסה סותרת לפיה היה צורך בעבודתה בשל סיום עבודתו של עובד בשם סימון. לא הובאו ראיות בנוגע למהות עבודתו של אותו סימון ובנוגע לשעות עבודתו בעסק.

ד. בבואנו לבחון אם השכר הנטען הוא ריאלי יש לבחון גם ביצוע תשלומים נלווים וזכויות סוציאליות. במקרה כאן, על-פי תלושי השכר לא שולמו תשלומים נלווים בגין חופשה, מחלה, הבראה או נסיעות, ולא הובאו ראיות בדבר ביצוע הפקדות פנסיוניות. התנהלות זו עמדה בסתירה לאמור בשאלון בו צוין כי הופקדו כספים עבור התובעת בקופת ביטוח בגין עבודתה בעסק.

20. לא מצאנו שיש בהתנהלות הנתבע כדי להצדיק את דחיית טענותיו. לא מצאנו חובה שבדין לבצע חקירות כאלה או אחרות, מה גם שבמקרה כאן נדרשו התובעת ובעלה למלא שאלונים ולמסור מסמכים ופרטים נוספים בנוסף לפרטים שצוינו בטפסי התביעות, ובנוסף גבה חוקר הנתבע הודעה מהתובעת.

21. סוף דבר – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

22. לצדדים מוקנית זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שיומצא להם פסק-הדין.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ט, (15 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יצחק גבאי

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר אלון שוורץ