הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ק"ג 2015-02-15

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור מעסיקים: מר יצחק כוחיי

התובעת:
רנה חזיזה ( ת.ז.-XXXXXX624)
ע"י ב"כ: עו"ד איתי שרף

-
הנתבעת:
קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ( ח.פ-510791721130982)
ע"י ב"כ: עו"ד שלי בר

פסק דין

1. האם התובעת עונה על הגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" הקבוע בתקנון קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין וכפועל יוצא מכך זכאית לקצבת שאירים מקרן הפנסיה – זו השאלה העומדת להכרעה בתביעה זו.

רקע עובדתי

2. הנתבעת – הינה קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות א.ש. בע"מ (להלן: "הקרן" ו/או "קרן הפנסיה" ).

3. המנוח, סימון חזיזה ז"ל ת.ז. XXXXXX616 (להלן: "המנוח") היה מבוטח בנתבעת והחל לקבל קצבת זקנה מקרן הפנסיה מיום 1/7/1997 ועד ליום 10/5/2014 (מועד פטירתו).

4. התובעת והמנוח היו נשואים זל"ז, מנשואיהם אלה נולדו להם 5 ילדים.

5. בשנת 1994 התגרשו בני הזוג.

6. המנוח ערך צוואה בתאריך 27/10/2013 ולפיה , ציווה את כל רכושו לתובעת.

7. ביום 4/5/2014 חתם התובע על תצהיר בפני עורכת הדין רחלי קפיטולניק מכטינגר ובו הצהיר כי התובעת הינה ידועה בציבור שלו ומתגוררת עימו מזה למעלה משנתיים.

8. בחלוף מספר ימים, ביום 10/5/2014, נפטר המנוח.

9. ביום 22/7/2014 ניתן צו לקיום צוואת המנוח.

10. ביום 9/12/2014 פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה לתשלום קצבת שאירי פנסיונר. בקשתה נדחתה מהטעם כי אינה עונה על תנאי התקנון.

מכאן התביעה שבפנינו.

11. לטענת התובעת, חרף גירושיהם, המשיכו התובעת והמנוח להתראות בתדירות גבוהה ביותר, לבקר זה את זו, כביטוי למחוייבותם המשותפת לבנות ולנכדים, ומעבר לכך כביטוי לאהבתם. למעשה מעת פרידתם וגירושיהם, לא הפסיק המנוח להאמין כי ישוב לחיות עם התובעת. בחמש השנים האחרונות לחייו, סבל המנוח מבעיות בריאותיות קשות, עד כדי שיתוק מוחלט של כל חלקי גופו. בתקופה זו שהתה התובעת במחיצת המנוח במשך מרבית היממה, הן במתן סיוע בתפקוד היום יומי והן כאוזן קשבת למצוקותיו ומכאוביו. ביטוי למערכת היחסים הקרובה ביניהם וליחסו של המנוח לתובעת כבת זוגו לכל דבר ועניין, ניתן למצוא בצוואת המנוח, אותה ערך ביום 27/10/2013, בה ציווה את כל רכושו לתובעת.

ביטוי נוסף לתחושתו זו של המנוח, הייתה בקשתו לערוך תצהיר ימים ספורים לפני פטירתו, בו הצהיר על הכרתו בתובעת כידועתו בציבור.

לא ניתן להימנע מהמסקנה, כי התובעת והמנוח ראו עצמם כבני זוג לכל דבר ועניין. הדבר אף קיבל משנה תוקף בצוואת המנוח ובתצהיר שערך ימים לפני פטירתו, בו הצהיר על התובעת כידועתו בציבור.

12. מנגד טוענת הנתבעת, כי נטל ההוכחה להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח מוטל על התובעת, אולם התובעת בראיותיה לא הוכיחה כי התקיימו בעניינה המבחנים הנדרשים להכיר בה כידועה בציבור. כן נטען כי בפועל מאז הגירושים לא התגוררו בני הזוג תחת קורת גג אחת, והתובעת אף לא הביאה בדל של ראיה להוכיח ניהול משק בית משותף.

המסגרת הנורמטיבית – תקנון הקרן

13. בהתאם להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, הזכויות בגין פטירתו של המנוח, תיקבענה על בסיס הוראות הקרן שהיו בתוקף במועד פטירתו של המנוח.

בתקנון הקרן הרלוונטית לענייננו נקבע, כי:
"אלמנת פנסיונר" – בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה :
(1) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום שבו נפטר;
(2) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר ובלבד שביום שבו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה. (ההדגשה אינה במקור י.כ).

"בת זוג" – אחת משתי אלה:
(1) אשתו של המבוטח או הפנסיונר;
(2) מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך".

14. תנאי הזכאות לקצבת שאיר מבוטח קבועים בתקנה 17 לתקנון:
"17. שאיר פנסיונר שנפטר יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת שאיר פנסיונר, ובלבד שהגיש לקרן בקשה בכתב לקבלת קצבת שאיר פנסיונר, וצירף לה תעודת פטירה של הפנסיונר או הצהרת מוות לאימות פטירתו, מאושרת כדין, ומסמכים המוכיחים קרבתו של השאיר לפנסיונר."

15. מערכת היחסים הפנימית שבין קרנות הפנסיה לבין מבוטחיהן מושתתת על יסודות השוויוניות, ההדדיות והגשמת המטרה הסוציאלית. על פי עקרונות אלה ובשים לב לכך שהביטוח בקרנות הפנסיה הוא ביטוח שיתופי, קבע בית הדין הארצי כי היחסים בין חבר קרן פנסיה לבין הקרן הם יחסים חוזיים, שעה שתקנון הקרן מהווה את החוזה שבין הצדדים. תקנון הקרן הוא המחייב, עת קמה הזכות לגמלה:

"הגורמים המייחדים את פעולותיה של קרן הגימלאות הם "שוויוניות", הדדיות ו"המטרה הסוציאלית". תקנון קרן הפנסיה הוא ההסכם המחייב שבין הקרן לבין כל אחד מהחברים. לא מדובר בחוזה אינדיבידואלי המתאים עצמו לדרישותיו של כל אחד מן החברים אלא בהסכם אחד שהוא למעשה הסכם בין החברים לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין הקרן. מדובר בהסכם המשקלל את כלל האינטרסים של החברים. לכן אין להיטיב עם חבר אחד על חשבון החברים האחרים וכן יש לבחון את זכאות החבר או מוטביו על פי הוראות התקנון" (ע"ע 540/05 שוע נ' אוניברסיטת תל- אביב [פורסם בנבו] מיום 19.1.06).
(ראו עוד: ע"ע 629/97 אליאב ואח' נ' קרן מקפת, [פורסם בנבו] פד"ע לו 721; ע"ע 1341/01 רפפורט נ' "מבטחים", [פורסם בנבו] פד"ע לח 630; ע"ע 1407/01 פידלמן נ' "מבטחים" , [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.10.2004; דב"ע נה /6-11 משה בנימין נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ [פורסם בנבו] ניתן ביום 18.12.1995;ע"ע 600034/97 600035/97 מבטחים נ' יוסף גלאור , [פורסם בנבו] ניתן ביום 9.3.05).

עוד נקבע כי קרן פנסיה חברתית אינה רשאית להתקשר בהסכם פרטני שמעניק זכויות עודפות ועומד בניגוד לתקנון הקרן ( ע"ע 629/97 משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה [פורסם בנבו] פד"ע לו' 721. וכן בג"צ 6460/02 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד ס' (4) 411).

16. הקרן מחויבת לפעול על פי תקנונה, תקנון אשר אושר על ידי משרד האוצר. אין באפשרות הקרן לסטות מהוראות התקנון ולהיטיב עם מבוטח זה או אחר. הדברים עולים מפורשות מתקנה 41 כו' ל תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964, הקובעת מפורשות כי ההתחייבויות המהותיות של קרן פנסיה ייקבעו בתקנון ובו בלבד:

"41כו. זכויות העמיתים ותקנון
(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לענין זה, "זכויות העמיתים" – לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה.
(ב) קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם.
(ג) קופת גמל לקיצבה לא תקבל על עצמה התחייבויות חדשות לענין זכויות העמיתים בקופה, אלא בהתאם ליכולתה לעמוד בהן, לפי חישוב אקטוארי, אשר יישמר בקופה ויוצג לממונה, על פי דרישתו".

17. בענייננו יש לבחון האם התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה בהתייחס לתובעת וליחסיה עם המנוח והאם עלו יחסים אלו כדי מעמד של ידועים בציבור, שאז מוקנית לתובעת הזכאות לקבל קצבת שאירים כאלמנתו של המנוח, כהגדרת מונח זה בתקנון הקרן.

דיון והכרעה

18. בהתאם להלכה הפסוקה, המבחן להכרה באישה כידועה בציבור של מבוטח או פנסיונר הינו כפול:

"ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל.
שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים" (דב"ע 97/37-6 פוגל נ' מבטחים [פורסם בנבו] פד"ע לב' 372, עמ' 376).

בע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב ואח' נ' קג"מ [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 26.6.01) מוסיפה כב' השופטת רוזנפלד את הדברים הבאים:
"השאלה בדבר הכרה באשה, כ 'ידועה בציבור' כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות. לעניין זה יש צורך בראיות, כי האישה הייתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושבציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני החיים של יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השנים היה מסימני החיים של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים – האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאות מבחינה כלכלית, היא תחשב 'אלמנה' אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית".

(ראו עוד: ע"ע 001245/00 שליאקין ואח' נ' הממונה על תשלום הגמלאות, [פורסם בנבו] פס"ד מיום 26.1.03. עב"ל 00169/01 אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פס"ד מיום 10.5.04).

בע"ע 183/99 סנדרה אהרון נ' הממונה על תשלום הגמלאות [פורסם בנבו] מיום (20.02.02), נקבעה תכליתה של קצבת שאירים:"קצבת השאירים מכח חוק הגמלאות באה להחליף את הכנסת התא המשפחתי של המנוח ולמנוע מחסור ממי שהייתה סמוכה על שולחנו של המנוח ותלויה בו למחייתה".

19. בית המשפט העליון בע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1), 431 קובע לעניין משק בית משותף כי:

"'משק בית משותף' אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג.
מהו משק בית משותף? לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה ע"י השופט ברנזון, בע"א 621/69... בעמ' 619:
'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו...
היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינה, אם יש לבני הזוג חשבון נפרד".

20. נטל ההוכחה כי היסודות האמורים התקיימו מוטל על הטוען להיות בני הזוג ידועים בציבור, דהיינו על התובעת. כאשר בנסיבות דוגמת המקרה שבפנינו עת מדובר בבני זוג שהתגרשו וחזרו לחיות ביחד נקבע כי נדרשות ראיות משכנעות לכך:
"סיבות שונות עלולות להביא בני זוג נשואים להתגרש זה מזו, אולם אין ספק כי בנסיבות רגילות, הגירושין הם סימן לכך שבני הזוג אינם חפצים עוד לקיים חיי משפחה משותפים. גם אם אפשר שבני הזוג שהתגרשו ימצאו את הדרך חזרה זה לזרועותיה של זו, עד כדי ייחשבו "ידועים בציבור", הרי שנדרשות ראיות משכנעות לכך. עצם העובדה שבני זוג גרושים מוסיפים לקיים מערכת יחסים כלשהי אינה מלמדת על היותם "ידועים בציבור". בסופו של דבר חוזרים אנו למבחנים של יחסי אהבה וחיבה הנלווים לניהול משק בית משותף..." ( ע"א 11902/04 מרים חסין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פס"ד מיום 14.8.07).

21. נקודת המוצא אם כן היא, כי בני זוג אשר היו נשואים והתגרשו חפצים לבטל את נישואיהם וכי אינם רוצים עוד לקיים חיי משפחה משותפים. עצם פעולת הגירושין מעידה על רצון להפסיק את ניהול משק הבית המשותף. לפיכך, בבואנו לבחון את מעמדה של התובעת, יש לעשות זאת במבחן אובייקטיבי וסובייקטיבי, היינו האם ניתן ללמוד מהעדויות כי אכן כוונת הצדדים, לאחר הגירושין, הייתה לחיים משותפים כנטען על ידי התובעת וכן האם התנהלות הצדדים עומדת במבחנים האובייקטיביים לקביעת מעמדה של התובעת, היינו האם ניהלו משק בית משותף, גרו יחדיו וקיימו חיי משפחה.

22. ומן הכלל אל הפרט. יאמר כבר בראשיתם של הדברים, כי לאחר שבח נו את הראיות שהובאו על ידי התובעת, הגע נו לכלל מסקנה, כי התובעת אינה עומדת במבחני הפסיקה על מנת שתחשב כידועה בציבור של המנוח.

23. נכונים אנו לקבל את האפשרות כי למרות גירושיהם, ולאור מצבו הרפואי הקשה של המנוח, ברבות ימיו, דאגה התובעת למנוח, טיפלה בו וסעדה אותו. ברם, על אף זאת, הרי שלא שוכנענו כי התקיימה ביניהם מערכת יחסים המאפיינת ידועים בציבור ואף לא שוכנענו כי הם התגוררו יחדיו באופן קבוע ואף לא ניהלו משק בית משותף בתקופה הרלוונטית לתביעה.

24. כאמור, נקודת המוצא היא כי בני זוג אשר התגרשו רצונם היה לבטל את נישואיהם וכי אינם רוצים עוד לקיים חיי משפחה משותפים.

כאשר התובעת והמנוח חיו תחת קורת גג אחת כזוג נשוי, כתובתם המשותפת הייתה ברח' פטיו 1167, באילת (ראה לעניין זה עדות התובעת, פרוטוקול מיום 4/1/2016, עמ' 7, ש' 5-8).

אין חולק כי לאחר הגירושין - בשנת 1994, עבר המנוח להתגורר בדירה נוספת שהייתה בבעלותם של המנוח והתובעת ברח' ששת הימים 603 באילת (עדות התובעת, פרוטוקול מיום 4/1/206, עמ' 8, ש' 3-4). לאחר מספר שנים מכר המנוח את הדירה ברח' ששת ימים 603 אילת ורכש דירה אחרת ברח' ירושלים השלמה 2111 באילת (ראה הודעת המנוח לקרן מיום 4/3/12, נספח ב' להודעה מטעם הנתבעת שהוגשה ביום 5/1/2016). בהתאם להודעת המנוח לקרן הפנסיה ביקש לשנות כתובת מגוריו עקב מעבר דירה, המנוח ציין את כתובת מגוריו החל מיום 4/3/2012 ברח' ירושלים השלמה 2111/13 אילת.

25. מנתוני משרד הפנים ומנתוני קרן הפנסיה נכון למועד הגשת כתבי הטענות עולה, כי כתובת מגוריו של המנוח אינה זהה לכתובתה של התובעת. כתובתו של המנוח הייתה ברח' ירושלים השלמה 2111/13 אילת ואילו כתובת מגוריה של התובעת ברח' זהרון 13 אילת.

26. לגרסת התובעת היא החלה לטפל במנוח מתחילת שנת 2013 וזאת מאחר והאשה שחיה וטיפלה במנוח קודם לכן נפרדה ממנו, מהטעם שהמנוח החל להשתתק בידיו. להלן גרסתה של התובעת כפי שהוצגה בעת עדותה בפנינו:

"ש. למנוח הייתה לפי איך שבתך אמרה בקדם המשפט, הייתה מישהי רוסיה לטפל בו?
ת. לא טיפלה בו אלא נכנסה לחיות איתו.
...
ש. בעצם כשאת נכנסת לתמונה, אני מניחה לפי התיעוד שיש בקרן הפנסיה שזה היה בשנת 2013, נכון?
ת. כן.
ש. זאת אומרת שאת לא נכנסת לתמונה בשנת 2010 אלא בשנת 2013 נכון?
ת. איך שהיא עזבה, הוא סבל כבר משיתוק בידיים, אז אני נכנסתי לתמונה, אמרתי אבא של הבנות שלי ואני חייבת להיות איתו.
ש. מאיזה שנה את נכנסת לתמונה בטיפול במנוח?
ת. 2013. לפני כ-3 שנים.
ש. את יכולה לומר לי מתי בשנת 2013?
ת. בהתחלת שנת 2013."
(פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 8, ש' 13-31).

27. בחקירתה החוזרת נשאלה התובעת על ידי בא כוחה, כמה זמן נמשכה השהייה שלה עם המנוח עד שהוא נפטר, בתשובתה לשאלה השיבה התובעת: "בערך 3 שנים" (פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 10, ש' 21-23).
תשובה זו של התובעת אינה משתלבת עם גרסתה לפיה היא נכנסה לתמונה בטיפול במנוח בתחילת שנת 2013. עינינו הרואות, אף לשיטתה של התובעת, במועד שהמנוח הלך לעולמו (10/5/2014), היא טיפלה בו לכל היותר במשך שנה וחמישה חודשים, ולא שנתיים רצופות לפחות, כנדרש בתקנון הקרן.

28. יתרה מזו, עדותה של התובעת בחקירתה החוזרת כאמור, עומדת בסתירה להצהרתה בבקשה שהגישה לקרן לתשלום קצבת שאיר פנסיונר, שנחתמה על ידה ביום 9/12/2014. במסגרת סעיף 2(ג) לבקשה הצהירה התובעת, כי הייתה בת זוגו של המנוח החל משנת 2013 (נספח שצורף לתצהיר עדותה הראשית של התובעת). בהמשך עדותה בפנינו, נוכח תשובותיה הסותרות כמפורט בהחלטה מיום 4/1/16 (עמ' 11 לפרוטוקול), אישר ביה"ד השלמת חקירה נגדית של התובעת, ובתשובתה לשאלת ב"כ הנתבעת אישרה התובעת האמור בסעיף 2(ג) לבקשה, היינו שהייתה לכאורה בת זוגו של המנוח משנת 2013 (פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 11, ש' 13-16).

29. במסגרת דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 1/7/2015 טענה בתו של המנוח כי המנוח רשם בקרן הפנסיה את שמה של הגב' שחיה עמו וטיפלה בו באותה העת, ובלשונה של בתו של המנוח: "היתה באיזו שהיא נקודת זמן התגוררה אצל אבא שלי משהי רוסיה, שכביכול טיפלה בו, ואז ברגע שהוא התחיל להשתתק בכל הגוף היא לא רצתה לטפל בו הוא אמר לה או.קיי, הוא רשם אותה בפנסיה באותו זמן ואז הם חזרו בעצם לחיות ביחד, היתה מישהי רוסיה שהייתה איתו 3 שנים ואבא רשם עליה את הפנסיה בתמורה. אני רוצה להבהיר מדובר היה במטפלת רוסיה שאבא שלי העניק לה את הזכויות בפנסיה וזה לפני 15 שנה הם נפרדו כעבור 3 שנים, ו-5 שנים לפני שנפטר, ברגע שהיא הפסיקה לטפל בו אמא שלי חזרה לטפל בו והם חיו ביחד" (פרוטוקול מיום 1/7/15, עמ' 3, ש' 7-12).

30. במסגרת עדותה של התובעת אישרה היא כי בתה רויטל סברה כי הפנסיה של אביה המנוח רשומה כאמור על שמה של אותה גברת שטיפלה בו. לפיכך, פנתה בתו של המנוח לקרן הפנסיה ביום 08/10/2013 , על מנת לברר כיצד מעבירים את זכויות הפנסיה לתובעת.

התובעת אישרה בעדותה כי המנוח ערך הצוואה ביום 27/10/13, לאור הפנייה של הבת רויטל לקרן הפנסיה ביום 8/10/2013, ואף אישרה כי התצהיר שנחתם על ידי המנוח ימים ספורים לפני פטירתו נעשה על מנת לחזק את האמור בצוואתו. וכך העידה התובעת:
"ש. הפנייה שנעשתה על ידי רויטל לקרן הפנסיה נעשתה ביום 08.10.2013, ביום 27.10.2013, המנוח באורח פלא ערך צוואה שהוריש לך את הכל.
ת. כן.
ש. לאור הפנייה של רויטל לקרן הפנסיה, הוא ערך את הצוואה הזאת, זה נכון?
ת. כן.
ש. גם לאחר הפנייה הזו, רויטל המשיכה לפנות לקרן ועל מנת לחזק את האמור בצוואה, ערכתם תצהיר ימים ספורים לפני שהמנוח נפטר, נכון, לפני עו"ד מכטינגר נכון?
ת. כן.
ש. כדי לחזק את הצוואה נכון?
ת. כן. לפי החתימה שהוא חתם שהוא מעביר לי את הפנסיה מעביר לי את הכל."
(פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 9, ש' 18-27).

31. מעיון בתצהירו של המנוח מיום 4/5/14 ניתן לראות שהתצהיר נוסח "עקב בצד אגודל", כהגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" בתקנון הקרן . בסעיף 2 לתצהיר הנ"ל, מצהיר המנוח מספר ימים טרם פטירתו, כי "...רינה חזיזה הנ"ל, הינה הידועה בציבור שלי ומתגוררת עימי, מזה למעלה משנתיים (ולה הייתי נשוי בעבר, ועימה יש לי 5 בנות משותפות)".

תצהיר זה נוסח על מנת שישמש את התובעת בפנייתה לקרן הפנסיה. אולם, הוכח במסגרת ההליך שהתנהל בפנינו שהצהרתו של המנוח אינה נכונה ורחוקה מהמציאות, היות והתובעת הודתה מספר פעמים בעדותה, כי החלה לטפל במנוח משנת 2013 וכן שלנה בדירתו לכאורה כפעמיים בשבוע בלבד (פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 10, ש' 2-4). מעדותה של התובעת בפנינו נמצא כי היא לכאורה טיפלה במנוח כשנה וחמישה חודשים טרם פטירתו וכן שלא התגוררה עימו תחת קורת גג אחת ברציפות. אשר על כן, מהעובדות שהוכחו בפנינו בהליך זה, עולה כי לא התקיימה דרישת המגורים הקבועה בתקנון קרן הפנסיה, קרי כי התובעת התגוררה תחת קורת גג אחת עם המנוח במשך שנתיים רצופות לפחות, עובר למועד פטירתו וכפועל יוצא מכך ניהלה עימו משק בית משותף.

32. כפי שפירטנו, מנתוני משרד הפנים ומנתוני קרן הפנסיה עולה כי התובעת והמנוח התגוררו בכתובות שונות.

התובעת העידה כאמור כי נהגה לכאורה ללון בדירתו של המנוח פעמיים בשבוע. מאידך, בתצהירו של המנוח נטען כי התובעת התגוררה עם המנוח מזה למעלה משנתיים, ואילו במכתב ב"כ התובעת מיום 8/3/2015 (נספח ב' לכתב ההגנה) , הוצגה גירסה נוספת ולפיה התובעת "לא העתיקה את מגוריה לדירתו של המנוח, אלא הגיעה מידי יום לסעוד אותו בשנותיו האחרונות....". בתשובה לשאלת בית הדי ן מדוע בתצהירה לא הציגה הגירסה ולפיה לנה לכאורה פעמיים בשבוע בבית המנוח, על כך העידה: "מה שהצהיר העורך דין זה היה במפגש הראשון עם העורך דין, אחר כך לא נפגשנו, אני הייתי רואה את המצב שלו והייתי נשארת ללון שם. הרבה פעמים הוא ביקש שאני אשן שם, אז עשיתי את זה" (פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 10, ש' 14-18).

על מנת שהנייר לא יצא חסר, נציין כי מהעדויות שנפרשו בפנינו מצאנו כי המנוח טופל על ידי עובדת סיעודית זרה ממוצא הודי ומטפל נוסף (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 13, ש' 14-16), מדובר בגירסה שנמסרה ע"י עד מטעם התובעת – מר סבג מרדכי, הסותרת את גרסת התובעת.

33. באשר לתנאי המגורים המשותפים נקבע בפסיקה כי:

"דרישת המגורים יחדיו ראויה להתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש הצורך בקיום מבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור... זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת יודגש, שעובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף" ( ע"ע (ארצי) קריסלדה קסידסיד – מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (3/5/07)).

34. עוד נקבע בעניין כי "מגורים במשותף, הם ביטוי למהות היחסים ולכוונת הצדדים לחיות חיי שיתוף של איש ואשתו" (ע"ע 1223/01 נאווה ברזילי – נורית וימן ).

35. יובהר כי גם בהעדר מגורים משותפים אין כדי לפטור בחינת הפרמטרים החשובים לשיתוף בחיי בני זוג. זאת משהעדר מגורים אינו שולל קיום חיי שיתוף. יפים לעניין זה הדברים שהובאו בפסיקה שניתנה לאחורנה בבית הדין הארצי (ואושרה על ידי בג"ץ) בע"ע 1818-05-14, החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי "דן" – פלונית (להלן: "עניין פלונית"), כדלקמן:

"השאלה בדבר מגורים משותפים, כאמת מידה לבחינת הזכאות לקצבת שאירים, עלתה פעמים אין ספור לבירור בפסיקתו של בית דין זה, תוך שמחד, הוכר משקלם של המגורים תחת קורת גג אחת כמבסס בדרך כלל קיומם של חיי זוגיות הכוללים תלות או שיתוף כלכלי בין בני זוג, ומאידך, מלמדת אותנו הפסיקה, כי היעדרם של מגורים משותפים לא בהכרח שולל קיומם של חיי שיתוף כאמור. על רקע זה, חוזרת בפסקי הדין העוסקים בסוגיה פעם אחר פעם ההנחיה, לפיה יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.
....
הנה כי כן, אף אם המגורים בנפרד היו תוצאה של אילוץ ... עדיין יש לבחון אם התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים שיש בה סממנים של שיתוף, ולעניין זה, לאור תכלית תשלום הקצבה, מתבקשת בעיקר בחינת קיומו של קשר ושיתוף כלכלי בין בני הזוג."
....
הנה כי כן, במקרים מסוימים, היעדרם של מגורים משותפים לא ישקול לחובתו של מבקש קצבת השאירים, ולא יטה כשלעצמו את הכף לקבוע כי הייתה פרידה בין בני הזוג. כך למשל במקרים בהם התקיים אילוץ שחייב את בני הזוג שלא להתגורר תחת קורת גג אחת, כגון במצב מיוחד כמחלת נפש או מחלה ממושכת אחרת, אשפוז במוסד כלשהו או אלימות במשפחה. אלא שבכך אין כדי לפטור מן הצורך בבחינת סממנים אחרים של שיתוף בחיי בני הזוג."

36. בענייננו, בחינת קיומם של סממנים ופרמטרים אחרים מעלה, כי לא הוכח שהתקיימו בין המנוח לתובעת חיי שיתוף וזוגיות ובפרט לא קיימו המנוח והתובעת משק בית משותף.

37. התובעת לא הציגה ראיות מספקות המעידות על קיומו של משק בית משותף. הצורך בהצגת הראיות מקבל משנה תוקף, כאשר מדובר בבני זוג נשואים שהתגרשו, כמפורט לעיל, ומשעה שכתובת המגורים של המנוח לא הייתה זהה לכתובת מגורי התובעת (ראה לעניין זה ק"ג 56515-01-12 חנה קלימן – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פורסם בנבו ), מיום 11/8/13)).

38. התובעת לא הציגה בפנינו ולו ראיה אחת התומכת במסקנה שהצדדים ניהלו משק בית משותף. התובעת לא הציגה בפני בית הדין מסמכים המלמדים על שיתוף כלכלי שותף בחיי היומיום בינה לבין המנוח, כדוגמת מסמכים המלמדים על כך שהיא והמנוח נשאו במשותף בתשלומים השוטפים בגין מיסי עירייה, חשבונות חשמל, גז, מים או ועד בית, כמו גם מסמכים המעידים על רכישת מוצרים בני קיימא כדוגמת ריהוט, מוצרי חשמל וכדו'.

39. התובעת צירפה לתצהירה תמונות בהן היא מקדישה בספר תורה ברכה לבריאותו של המנוח. מתמונות אלה ניתן ללמוד כי אכן התובעת דאגה לבריאותו של המנוח ועל כך אין חולק. אולם, אין בתמונות אלו כדי להוכיח חיי שיתוף ומשק בית משותף בין בני זוג בגדר ידועים בציבור.

40. מעבר לאמור, מהעדויות והראיות שהובאו בפנינו עולה כי לתובעת ולמנוח לא היה חשבון בנק משותף, וכאשר חלה ביקש מבתו כי תהיה שותפה בחשבון הבנק שניהל. וכך העידה בפנינו התובעת בנושא זה:

"ש. למנוח היה חשבון בנק בבנק הפועלים נכון?
ת. נכון.
ש. הבת המשותפת שלכם, אילנה, הייתה שותפה בחשבון שלו?
ת. כן.
ש. ממתי היא הייתה שותפה בחשבון שלו?
ת. לפני שהוא חלה, הוא רצה להכניס את אחת הבנות.
ש. את זוכרת באיזה שנה זה היה?
ת. 2012. לשאלת בית הדין אני יודעת בוודאות שזה היה בשנת 2012."
(פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 8, ש' 5-12).

41. באשר לשאלת התלות הכלכלית כחלק מהפרמטרים לבחינת קיומם של יחסי שיתוף וזוגיות, ראוי להדגיש כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי חיה חיים משותפים עם המנוח ביחידה משפחתית וכי מערכת היחסים הייתה של תלות כלכלית, באופן שעקב פטירת המנוח נותרה התובעת במחסור כלכלי. ראוי להביא את הדברים מפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין פלונית כדלקמן:

"נפסק לא אחת כי התכלית הסוציאלית העומדת בבסיס תשלום קצבת השאירים " נועדה לענות על צרכיו של מי שהיה סמוך על שולחנו של מקבל הגמלה עובר לפטירתו, ולמנוע את מחסורו הכלכלי" עקב הפסקת הכנסות כתוצאה ממותו של המפרנס מקבל הגמלה, ולהגן על רמת חייו של השאיר, כך שזו תישאר כפי שהייתה, פחות או יותר, לפני מועד הפטירה..
...
הובהר בפסיקה כי נוכח התכלית כאמור, משולמת הקצבה אך " למי שבפועל נסמך על שולחנו של הנפטר", וכי " ביסודה של תכלית קצבת השאירים ניצבת סוגיית התלות הכלכלית", באשר מטרת החוק " הינה להבטיח זכויותיהם של שאירי המנוח שנקטעו עקב מותו של המפרנס".
...
ובהמשך הובהר:
"עוד אנו מוצאים לנכון לציין, כי בהתייחסות ל"תלות כלכלית" בפסקי הדין השונים, אין הכוונה בהכרח למצב בו הנפטר תמך כלכלית בבן הזוג שנותר בחיים. הנכון הוא כי נדרש קיום קשר כיחידה משפחתית, שבה ניתן למצוא, בין השאר, ביטוי לקשר ושותפות כלכלית בין בני הזוג. על כך עמדנו למשל בפסק הדין בעניין טלינסקי בו ציינו כי " גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ"אלמנה", אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית" (ע"ע ( ארצי) 1016/00 טלינסקי - קרן הגמלאות המרכזית ואח', (21.6.2001), בפסקה 10 לפסק הדין וההפניות שם, וראו גם ע"ב ( תל אביב) 9020/06 גוסיס – קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות ( בניהול מיוחד) (5.3.09), וההפניות שם). (דגש שלי – י.כ.).

42. מעבר לכך שהתובעת לא הוכיחה תלות כלכלית במנוח, הרי שפרמטר זה אינו עומד לבדו אלא יש הכרח כי יוכח קיום של חיים משותפים ביחידה משפחתית, קרי - משק בית משותף, מה שלא הוכח בענייננו.

43. חוסר הבהירות בכל הקשור למגורים המשותפים ולהיותם של המנוח והתובעת ידועים בציבור, מצאו ביטוי גם בעדותו של מר סבג מרדכי, אשר הוזמן מטעם התובעת. עדותו לא סייעה לתובעת, ולא ניתן להסיק מגרסתו דבר בנושאים הנ"ל. ראשית, מר סבג לא ידע שהמנוח היה גרוש מהתובעת, כשנשאל מר סבג כיצד לא ידע שהמנוח גרוש מהתובעת, לאור הצהרתו כי הוא ראה במנוח כאביו, לכך השיב מר סבג כי הוא לא שאל שאלות מיותרות (פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 12, ש' 10-12).

בהמשך עדותו של מר סבג נמצא כי הוא נהג לבקר את המנוח רק פעמיים בחודש, כאשר פעם בחודש היה מביא לו פלאפל ופעם בחודש היה משלם לו את דמי השכירות עבור נכס ששכר מהמנוח. עוד עולה מעדותו של מר סבג כי הוא נהג לבקר את המנוח בדירתו משנת 2011 , אולם זאת עשה כאשר המנוח התגורר בפטיו 603. מכאן יוצא כי הואיל והתובעת טענה כי החלה לטפל במנוח רק משנת 2013, ואילו מר סבג נהג לבקר את המנוח בדירתו הקודמת משנת 2011, הרי שאין כל רלוונטיות לעדותו של מר סבג, לעניין התקופה נשוא התביעה (ראה פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 13, ש' 1-4; ש' 22-30). יתרה מזו מר סבג העיד כי ביקוריו בדירת המנוח היו ביקורים של רבע שעה עד 20 דקות לכל היותר, וכאשר נשאל האם יכול היה לדעת מביקוריו האם המנוח התגורר עם אדם נוסף או האם הייתה לו בת זוג, השיב בשלילה וציין כי לא יכול היה להתרשם מביקוריו שהיתה למנוח בת זוג. על בסיס עדות שכזו, בוודאי שלא ניתן להסתמך ולבסס את טענת היות התובעת ידועה בציבור של המנוח.

44. באשר לעדותה של עורכת הדין רחלי קפיטולניק מכטינגר, אשר החתימה את המנוח על התצהיר מיום 4/5/14, גם עדותה אינה מעלה או מורידה לעניין הוכחת היות התובעת ידועה בציבור של המנוח, לעניין זה העידה כדלקמן:

"ש. שאלתי אם ידוע לך אם הם גרו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף?
ת. אני לא יודעת. אני לא הייתי שם בבית."
(פרוטוקול מיום 4/1/16, עמ' 15, ש' 18-19).

45. בטרם סיום, נבקש להתייחס לנושא הצוואה אליה הפנתה התובעת; בהקשר זה נציין כי אמנם המנוח הוריש את כל רכושו לתובעת. יחד עם זאת, בהתאם להוראות סעיף 147 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965, כספי הפנסיה אינם חלק מהעיזבון ולכן אין זה מעלה או מוריד אם המנוח הוריש לתובעת את כלל רכושו.

זאת ועוד, העובדה כי המנוח רשם בתצהיר שנערך ימים ספורים לפני פטירתו (4/5/14) כי התובעת היתה הידועה בציבור שלו, אין בה ללמד על מהות היחסים בין התובעת למנוח ואין לראות בתצהיר זה כ"מכריע את הכף" בזכויות התובעת כלפי הנתבעת במסגרת התביעה שבפנינו (ראה גם עב"ל (ארצי) 92-10 חווה ביטון – המל"ל, (פורסם בנבו)).
כפי שפירטנו לעיל, האמור בתצהיר המנוח, אינו מתיישב עם גרסת התובעת ואף סותר את גרסת התובעת.

46. כללו של דבר, מצאנו כי התובעת לא השכילה להרים את הנטל המוטל על כתפיה להוכיח כי מתקיימים בה המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הגדרתה כ"ידועה בציבור" של המנוח.

47. יודגש כי אף אם היינו מוצאים כי התובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח בתקופה הרלוונטית לתביעה (מה שלא כן בענייננו), הרי שבהתאם לתקנון היה עליה גם להוכיח, בין היתר, כי היא גרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר.

כמפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי במועד פטירתו של המנוח, ואף בשנתיים הקודמות למועד פטירתו, התובעת לא התגוררה עם המנוח וכעולה מתמצית הרישום במשרד הפנים התובעת והמנוח התגוררו בכתובות שונות.

48. מכל המקובץ, עולה כי התובעת לא חוסה בתנאים הנוספים של תקנון הקרן. בהתאם לפסיקה ולנוכח העדויות כפי שהובאו לעיל, לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את היותה ידועה בציבור של המנוח. הגם שאנו מוכנים לקבל את האפשרות שהתובעת עזרה לתובע בשעותיו הקשות בשל מצבו הרפואי הקשה, אין לראות במערכת יחסים שכזו כמגעת כדי מערכת יחסים של ידועים בציבור הזכאים לזכויות על פי הדין ובהתאם לתקנון.

49. כפועל יוצא מכך, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לקצבת שאירים של המנוח.

סוף דבר

50. התביעה נדחית.

51. משמדובר בתביעה בתחום הביטוח הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ו, (29 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר יצחק כוחיי
נציג ציבור מעסיקים

יוחנן כהן
שופט
קלדנית: רות רחמים.