הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת סע"ש 7598-03-15

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר דן ברקאי

התובע:
גדי שלום ( ת.ז.-XXXXXX832)
ע"י ב"כ: עו"ד דן אל אגליק

-
הנתבעת:

נתבעים פורמליים:
רשות שדות התעופה בישראל ( חברות-510791721134481)
ע"י ב"כ: עו"ד חיה ארמן ועו"ד חופית כהנא-רוח

  1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
  2. ועד העובדים הכללי-תעופתי ברשות שדות התעופה

ע"י ב"כ: עו"ד פישר בכר חן וול אוריון ושות', עורכי דין

פסק דין

מבוא

1. התובע, מר גדי שלום (להלן: "התובע") הינו עובד רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "הנתבעת" ו/או "הרשות" ), החל משנת 1993.

במרכז תביעה זו עומדת להכרעתנו השאלה, האם זכאי התובע לתשלום תוספת שטחים, תוספת ששולמה לתובע עקב תפקידו כמנהל אחזקה במסוף הגבול קרני. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות "הסכם קרני" וזכאותו של התובע להפרשי שכר מכוחו.

רקע עובדתי

2. הנתבעת, רשות שדות התעופה בישראל, היא תאגיד סטטוטורי אשר הוקם מכוח חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק רשות שדות התעופה"), כרשות, המופקדת על תפעולם של שדות התעופה האזרחיים העיקריים בישראל.
מכוח חוק רשות שדות התעופה (הוראת שעה), התש"ם – 1980, הוסמכה הרשות להחזיק, להפעיל, לפתח ולנהל את מסופי המעבר המפורטים בתוספת לחוק. בתקופה הרלוונטית לענייננו , הייתה הרשות אמונה גם על מסוף מעבר הגבול קרני שבסמוך לעיר עזה (להלן: "מסוף קרני").

3.         התובע החל את עבודתו ברשות ביום 1.6.93 כעובד אחזקה במסוף מעבר הגבול טאבה שבסמוך לעיר אילת (להלן: "מסוף טאבה"). תחילה הועסק כעובד ארעי.
            החל מיום 1.5.97 הועסק התובע כאחראי אחזקה במסוף טאבה (בהיררכיית ראש מדור), כאשר מיום 1.6.94 קיבל קביעות.

4.         בתחילת חודש אפריל 2005 סוכם כי התובע יועבר לתקופת ניסיון כאחראי אחזקה במסוף קרני בכפוף לתשלום תוספת השכר וההטבות, כמפורט להלן [1]:
            4.1.      תוספת שטחים א' ו – ב'.
            4.2.      החזר דמי שכירות בגין שכירת דירה באשקלון.
            4.3.      קבלת רכב תפעולי של הרשות, עימו יוכל לחזור בסופי שבוע ממסוף קרני
                        לביתו באילת ובחזרה.

5.         בסיום תקופת הניסיון, מונה התובע כמנהל אחזקה במסוף קרני במינוי בפועל, כאשר העסקתו במינוי בפועל הוארכה לתקופות קצובות מעת לעת, ובהתאם המשיכה הרשות לשלם לתובע את תוספת השטחים[2].

6.         בתקופת מינויו בפועל במסוף קרני אושרו לתובע, הדרגות ו/ או התוספות הבאות:
            6.1.      דרגת "ראש מחלקה (רמ"ח) אישי" בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.10.05[3].
            6.2.      תוספת ניהול "ראש מחלקה (רמ"ח) קו" בתחולה רטרואקטיבית מיום
                        15.4.07; לאחר פתיחת מסוף קרני לעבוד בשתי משמרות[4].

7.         בנוסף ובמקביל, המשיך התובע להיות זכאי לתנאי העבודה הנלווים לעבודה במסוף טאבה, כדוגמת כרטיסי טיסה.

8.         ביום 9.12.07 שלח התובע הודעת מייל ובה ביקש להפסיק תשלום החזר דמי השכירות עבור הדירה ששכר באשקלון, החל מחודש ינואר 2008.  נביא להלן את הודעת הדוא"ל ששלח התובע ביום 9.12.07 כלשונה [5]:

"צילה שלום
מבקש להפסיק את החזרי השכירות דירה החל מחודש ינואר 2008
תאריך קובע להתחשבנות 20.12.2007 וזאת עקב הפסקת השכירות.
בכבוד רב
גדי שלום
מס' עובד 10272".

9. ביום 8.7.08 התקבלה החלטת מועצת הרשות, שבמסגרתה אישרה המועצה את בקשת הנהלת הרשות לגריעת מסופי הגבול קרני וכרם שלום מחוק הרשות[6].

10.       גריעת מסוף קרני מהרשימה שבתוספת להוראת השעה לחוק הרשות והעברת השליטה במסוף לידי היחידה לאבטחת מעברים של משרד הביטחון, התקבלה רשמית על ידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים דאז, מר שאול מופז, בהתייעצות עם מועצת הרשות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ופורסמה ברשומות ביום 10.9.08[7].

11.       בהתאם לדו"חות הנוכחות של התובע לשנת 2008, נכח התובע במסוף קרני כ – 5 פעמים בלבד. התובע נכח בשלושה דיונים שהתקיימו בקשר להעברת השליטה במסוף קרני לידי משרד הביטחון במטה מסופים בנתב"ג – בינואר, פברואר ויוני 2008[8].

למרות סגירתו של מסוף קרני לכניסת עובדי הרשות, המשיכה הרשות לשלם לתובע, כמו גם לעובדים אחרים, את תוספת השטחים, ששולמה לו מתוקף תפקידו כמנהל אחזקה במסוף קרני, וזאת עד לחודש דצמבר 2010.

12. בעקבות סגירתו של מסוף קרני לכניסת עובדי הרשות, באפריל 2010 נחתם בין הרשות לבין ההסתדרות/נציגות העובדים, הסכם קיבוצי מיוחד שנועד להסדיר את "העברתם של עובדי הרשות הקבועים שהועסקו במסופי הגבול קרני וכרם שלום ששמותיהם מפורטים בהסכם זה, לתפקידים אחרים/יחידות אחרות ברשות, ואת תנאי העבודה של עובדים אלו" לרבות זכאותם לתוספת שטחים ולפיצוי שעות נסיעה (להלן: "הסכם קרני")[9].

13. סעיף 3.3 להסכם קרני קובע ביחס להמשך תשלום תוספת השטחים, כדלקמן:
            "תוספת שטחים (א' + ב') תמשכנה להיות משולמות, כפי ששולמו לכל עובד מועבר ערב העברתו, וזאת בתנאי שביצע ערב המעבר, תפקיד במסוף, המקנה זכאות לתוספות שטחים (א' + ב') בהמשך 5 שנים רצופות, לפחות, ובהתאם לכללים הנהוגים לגבי תוספות שטחים בכל עת וכמפורט בנספח א' בלבד. החל ממועד כניסת הסכם זה לתוקף, תצוינה תוספות השטחים (א' + ב') בתלוש השכר של כל עובד, הזכאי לתוספות אלו, כ"תוספת נגררת".
להלן רשימת שמות הזכאים לתוספת זו:
גילה בנישתי, פרדי הללי, שמעון דיין, יהודה חכים, משה יהושע, מנשה גלעד, יונית דותן, אליהו טסלר" (ההדגשה שלי, י.כ.).

14. בטבלה שצורפה כנספח א' להסכם קרני נרשם כי התובע החל לעבוד במסוף קרני בינואר 2007 במקום באפריל 2005 .

15. ביום 18.2.10 (טרם חתימת הסכם קרני) פנה התובע למר אריה קדוש – ראש אגף כח אדם ברשות בדוא"ל והלין על כך ששמו לא נמצא בין רשימת העובדים שזכאים להמשך קבלת תוספת השטחים בהסכם קרני[10]. בהמשך, פנה התובע בחודש מרץ 2010 בעל פה לנציג ועד העובדים באילת בנוגע לזכאותו לקבלת תוספת שטחים. לנוכח פנייתו זו של התובע פנה אל מר קדוש נציג ועד העובדים.

16. ביום 15.3.10 הוציא מר קדוש מזכר[11] בנוגע לתוספת שטחים א' ו – ב' לתובע, וכך כתב:

"גדי שלום פנה לנציג הועד באילת לגבי זכאות לתוספת שטחים א' ו – ב'.
פרץ נציג הועד פנה אלי.
הח"מ ביצע בדיקה וגילה כי העובד לא זכאי לתוספת שטחים א' ו – ב' שכן סה"כ היה במסוף קרני בתפקיד פחות מתקופה של 5 שנים כנדרש בהסכם קרני וכרם שלום.
הח"מ צלצל לגדי וניהל עמו שיחה על הנדון כולל שיחה מול מנהלו הישיר מר איציק חי והעקיף יורם שפירא. ואכן זוהי התשובה שנמסרה לו בעל פה.
העובד לא פנה אליי בכתב או ישירות ולכן זוהי תשובתי בעל פה.
לכשיחתם ההסכם, התוספות יורדו לעובד".

17.       ביום 28.12.10 שלח מר קדוש מכתב לתובע ובו כתב כי בתאריך 27.12.10 התקיימה פגישה בינו לבין התובע בנושא תוספת שטחים א' ו – ב' והובהר לתובע כי בהמשך להסכם קרני, תוספת שטחים תחדל להשתלם לו החל מינואר 2011[12].

18.       ביום 2.1.11 שלח התובע הודעת דוא"ל למר קדוש, ובה רשם הדברים הבאים[13]:
"2. סוכם שבתאריך 20.01.2011 נבדוק אופ' לגישור על הפערים שנוצרו בשכר עקב הורדת התוספת א.ב וזאת עקב התחייבויות כלכליות שיש לי".

19.       ביום 25.1.11 נשלח מכתב מיו"ר ועד העובדים הכללי ברשות – מר פנחס עידן, אל מר שלמה אורן – סמנכ"ל למנהל ברשות. במכתב נטען כי התובע עומד בקריטריונים שנקבעו בהסכם קרני. עוד נרשם במכתב זה:
            "2. ברצוני לציין כשנחתם הסכם קרני דובר אך ורק על העובדים הרשומים בהסכם ולא על שיבוצו ותנאיו של גדי שלום".[14]

20. פניית יו"ר הוועד נדחתה על ידי הרשות במכתבו של מר אורן מיום 26.1.11, שבו השיב כדלהלן[15]:
            "1. החלטת הממשלה על העברת מסופי הגבול קרני וכרם שלום מאחריות רש"ת לאחריות משרד הביטחון, הצריכה מהרשות להעביר את העובדים במתקנים אלו לתפקידים אחרים/יחידות אחרות. ההחלטה על גריעת המסוף מחוק הרשות, הועברה ברשומות בספטמבר 2008 ; על ידי שר התחבורה דאז. כחלק מהיערכות למהלך, הועבר מר גדי שלום למסוף טאבה כבר בשנת 2007.
2. שינוי בשיבוצו של העובד במערכת כ"א, כמו גם עובדים נוספים מהיחידה, התעכב עד לחתימת הסכם קרני שהסדיר תנאי שכרם של חלק מהעובדים לרבות תוספת שטחים ופיצוי שעות נסיעה. הזכאות לתנאים אלו נקבעה על סמך קריטריונים ברורים תוך ציון שמות העובדים הזכאים. שמו של מר גדי שלום אינו מופיע באף אחד מסעיפי ההסכם כזכאי לתנאים כלשהם, היות ולא עמד בקריטריונים שנקבעו.
בהסכם זה גם סוכם כי ההסכם ממצה את כל הזכויות ו/ או דרישות נציגות העובדים בהקשר של העברת העובדים; זכות כספית או משפטית, הנובעת מכך. ההסכם נחתם ע"י הנהלת הרשות, ועדי העובדים וההסתדרות".
(ההדגשה במקור, י.כ.).

21. ביום 13.12.11 שלח התובע הודעת דוא"ל למר קדוש ואל רחל שלומוביצ'י, במסגרתה התנה את תשלום תוספת השטחים בקבלת דרגה אילתית נוספת, בזו הלשון[16]:
            "...אי לכך מבקש לתת לי דרגה אילתית כמקובל באילת או לחילופין להחזיר לי את התוספת שטחים".

22. במהלך שנת 2013 נפגש התובע עם מר אורן וביקש להחזיר לו את תוספת השטחים. ביום 8.10.13, לאחר קיום השיחה, שלח התובע הודעת דוא"ל למר אורן בנושא השיחה הנ"ל[17].

23. בשלהי שנת 2013 – תחילת שנת 2014 התקיימו פגישות/שיחות נוספות בין התובע לבין נציגי הנהלת הרשות, לרבות מר מיכאל וידל – סמנכ"ל למינהל וארגון, במסגרת פגישות אלו הובהרה לתובע שוב עמדת הרשות, לפיה אינו עומד בקריטריונים המזכים בתוספת שטחים.

24. ביום 31.10.13 שלח התובע דוא"ל למר וידל[18] וביום 10.6.14 שלח התובע לרשות מכתב דרישה באמצעות בא כוחו [19].

25. ביום 25.6.14 השיבה הרשות למכתב הדרישה מטעם התובע, באמצעות באת כוחה, תוך ששללה את טענות התובע ובכלל זה קבלת תוספת שטחים מכח הסכם קרני וזאת לנוכח הוראותיו של ההסכם[20].

26.       מכאן התביעה שלפנינו.

טענות התובע

27. לטענת התובע, הצליח להוכיח כי רק בשוגג לא נכלל שמו ברשימת הזכאים לתוספת שטחים, הן מכוח עמידתו בכל תנאי הסף לזכאות שבהסכם קרני ואף מהטעם כי ועד העובדים הכיר בטעות ורק  משום התעקשותו של אדם אחד בהנהלת הרשות – מר אריה קדוש – עדיין נמנעת תיקונה של הטעות.

28.       בעניין התובע, אמור היה להישמע קולו של הועד וצריך היה לתת משקל לדעתה של ההסתדרות; וחובה היתה על הרשות למנוע את קיפוח זכויותיו של התובע כעובד בודד, אך הנתבעת פעלה חד צדדית והתעלמה מעמדת הועד ומגיבוי ההסתדרות לעמדת הועד, תוך פגיעה בזכויותיו.

29.       בשנת 2005 נתבקש התובע ע"י מנכ"ל הרשות ובאמצעות סמנכ"ל מסופים ברשות לעבור למסוף קרני ולשמש כמנהל אחזקה, במינוי בפועל, תוך הארכת כתב המינוי בפועל. העברת התובע התרחשה בתקופה בה המצב הביטחוני התדרדר, תקופה בה אירעו במסוף קרני מספר פיגועים עם הרוגים.

30. התובע הסכים לעבור מאילת ולשרת במסוף קרני , תוך שתנאי העברתו למסוף קרני סוכמו בכתב, ובכללם סוכם על קבלת תוספת שטחים ועל עדכון מעמדו לרמ"ח.

31. במקביל לסיכום הדברים שלעיל, החל התובע בהעברת משפחתו מאילת לעיר אשקלון, תוך כדי כך שאשתו נאלצה לפרוש, פרישה מוקדמת, משירות בן 25 שנה במשטרת ישראל והתובע אף פרסם את ביתו באילת למכירה בשל ההכנות המתבקשות למעבר לעיר אשקלון.

32.       בשנת 2007 בשל המצב הביטחוני, מסוף קרני נפתח ונסגר לסירוגין, בהתאם למדיניות הביטחונית והתובע נתבקש ע"י הרשות לתגבר בנוסף לתפקידו במסוף קרני, גם במסוף טאבה וזאת בשל מחלת עובד הרשות במסוף טאבה. עם הזמן היה התובע יוצא ונכנס למסוף קרני, כדבר שבשגרה, תוך שהיה נוטל חלק פעיל בישיבות הנהלה ואף היה שותף בישיבת הערכות לקראת פתיחתו מחדש, תוך שמאז החל לתגבר במסוף טאבה, ביטלה הרשות לבקשת התובע את דמי השכירות באשקלון.

33. עובר לחתימת הסכם קרני, ביקש יו"ר ועד העובדים – מר פנחס עידן, בפנייתו אל מר שלמה אורן – סמנכ"ל למנהל וארגון, להסדיר את תנאיו של התובע, ובכללם את רישום העובדה כי התובע החל עבודתו במסוף קרני כבר בשנת 2005 ולא בתאריך השגוי הרשום שם – 1.1.2007.

34. עיון בטבלה (נספח א' להסכם קרני) מלמד כי הוותק הרשום לתובע שגוי, כך שצריך היה להיות 2005 ולא 2007, ומכאן קצרה הייתה הדרך לאי הכללתו של התובע במסגרת העובדים ששמם נכלל בסעיף 3.3 להסכם קרני.

35. על אף העובדה ולמרות שהתובע עומד במלוא הקריטריונים לזכאות לתוספת השטחים א' ו – ב' (סעיף 3.3 להסכם קרני), הן בשל תפקידו והן לאור מספר השנים בהן שולמה לו התוספת, מתעקשת הנתבעת לשלול את התשלום מהתובע.

36. התובע מפנה גם להוראות סעיף 5 ה (2) להסכם הקיבוצי מיום 13.12.93 הדן בשמירת תנאי שכרם של העובדים אשר שולמה להם "תוספת שטחים מיוחדת". עיקרון זה ניתן להחלה גם על התובע, כך שמי ששולמה לו תוספת השטחים המיוחדת במשך 3 שנים לפחות ברציפות עד למועד ביטול משרתו, ישולם לו תשלום חודשי החל מיום שיבוצו, בגובה תוספת השטחים המיוחדת כפי ששולמה ערב ביטול משרתו.

37. ההכנות לטלטולה של משפחתו מאילת לעיר אשקלון נעשתה אך ורק מאילוצי הרשות ולא משיקולים אישיים משפחתיים, תוך שהתובע מאמין להבטחות שניתנו לו, כי תנאיו לא ייפגעו, וסופו של דבר שהתובע הושלה והנתבעת הוליכה אותו שולל.

38. הנתבעת ביטלה לתובע את החזר התשלום בגין הוצאות הדיור ומאז מכירת ביתו, ומאז שהוצב באופן קבוע באילת, הוא נאלץ לשכור דירה.

39. התובע לא שקט על שמריו, פנה פעם אחר פעם למנהליו, שוחח עימם בעל פה על הסוגייה והעלה אותה בכל הזדמנות שהתאפשרה לו. טענת הנתבעת שפנייתו מוגשת בשיהוי קיצוני דינה להידחות שכן, היא זו שנקטה בסחבת, היא זו שלאורך כל התקופה ניהלה מול ו הידברת עקרה, בעוד התובע נמנע מלנקוט נגדה בהליכים משפטיים יקרים וממושכים ונקט בדרכי שלום.

טענת הנתבעת

40. תוספת השטחים שולמה לתובע עקב תפקידו כמנהל אחזקה במסוף הגבול קרני. אולם, משעה שנויד התובע מתפקידו זה למסוף טאבה, בעקבות סגירת מסוף קרני, הוא אינו זכאי עוד לתוספת זו, וזאת בהתאם להסכם קרני המסדיר את העסקתם של עובדי המסוף לאחר סגירתו.

41. מנוסחו של הסכם קרני עולה, כי הצדדים דייקו והסכימו, כי רק עובדים קבועים אשר בפועל ביצעו תפקיד במסוף קרני במשך 5 שנים רצופות לפחות, יהיו זכאים להמשיך ולקבל את תוספת השטחים כחלק משכרם לאחר סגירת מסוף קרני.

42. זאת ועוד, שמו של התובע אף לא מופיע בסיפא סעיף 3.3 להסכם קרני כמי שזכאי לקבלת תוספת השטחים לפי הסכם קרני, שכן התובע הועסק במסוף קרני החל מחודש אפריל 2005 ועד לחודש אוקטובר 2007 בלבד; קרי פחות מ – 5 שנים ולכן היא אינו עומד בתנאי סעיף 3.3 להסכם קרני.

43. מדובר בתביעה סחטנית המוגשת על ידי עובד אשר בבדיקה שבדיעבד מסתבר כי קיבל לידיו כספים שלכאורה עודפים על המגיע לו על פי דין, וככל שייקבע כי התובע זכאי להפרשי שכר כלשהם (ולא ברור מדוע שכך ייקבע), הרי שיש לקזז מכל סכום כאמור את הכספים ששולמו לתובע ביתר.

44. דין התביעה סילוק על הסף אף מחמת השיהוי הקיצוני שבו היא לוקה.

45. ממילא בענייננו התובע אף אינו מבסס ולו לכאורה נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו של בית הדין בתוכנו של הסכם קרני והרי ידוע, כי התערבות הערכאות השיפוטיות בתוכנו של הסכם קיבוצי נעשית במשורה, במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.

46. אף לתובע עצמו היה ברור בזמן אמת שהוא אינו זכאי להמשך קבלת תוספת השטחים מכח הסכם קרני ולכן תביעתו זו אף לוקה בחוסר תום לב קיצוני והיא מהווה למעשה ניסיון נואל להתעשר שלא כדין על חשבון הרשות.

47. עצם העובדה שהתובע המשיך לקבל את תוספת השטחים גם לאחר העברתו למסוף טאבה, אין בה כשלעצמה כדי להקנות לו זכאות להמשך קבלת התוספת וזאת בהתאם להוראותיו המפורשות של הסכם קרני. לאחר חתימתו ואישורו של הסכם קרני על ידי הממונה על השכר, טופלה הפסקת התשלום לעובדים שאינם זכאים לכך מכוחו.

48. אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע, כי כביכול המשיך "להתייצב כעניין שבשגרה" במסוף קרני אף במהלך שנת 2008 (המועד בו הועברה השליטה במעבר קרני מהרשות למשרד הביטחון), לא היה בכך כדי לזכותו בהמשך תשלום תוספת השטחים על פי הוראות הסכם קרני, אשר כאמור חייב זכאות לתוספת השטחים מכח עבודה בתפקיד במסוף קרני במשך 5 שנים לפחות ערב העברת העובד, כשלכל המוקדם היה התובע זכאי לתוספת השטחים מאפריל 2005.

49. אף טענת התובע בקשר לטעות סופר שנפלה בהסכם קרני בנוגע למועד תחילת העסקתו אין בה כדי לזכות את התובע בתוספת השטחים מכח הסכם קרני. אמנם צוין בטבלה נספח א' להסכם קרני כי התובע החל לעבוד במסוף קרני בינואר 2007 במקום אפריל 2005, אולם מאחר והוא לא השלים 5 שנות עבודה במסוף קרני בתפקיד המזכה בתוספת שטחים , הוא אינו זכאי להמשך תשלום התוספת מכח ההסכם, ואין הדבר תלוי בטעות סופר עליה הוא מצביע כאמור.

50. דין התביעה סילוק על הסף מחמת היעדר עילה לאור חתימת ארגון העובדים על ההסכם הקיבוצי. בתביעתו זו מנסה התובע הלכה למעשה לפתוח מחדש הסכם קיבוצי שנחתם בין הרשות לבין נציגות העובדים באפריל 2010 (לפני מספר שנים). מדובר בתביעת פרט כאשר נציגות העובדים אינה מייצגת את התובע אלא להיפך – נתבעת על ידו כמשיבה פורמאלית.
ברי כי אין זה מסוג המקרים שבהם יתערב בית הדין בתוכנו של הסכם קיבוצי, התערבות שכזו נעשית במשורה ובמקרים חריגים וקיצוניים בלבד.

51. התובע אף אינו זכאי לתשלום תוספת שטחים אף מכח נוהל שמירת תנאי שכר או נוהל איוש משרות. הוראות הסכם קרני גוברות על הוראות נוהל שמירת תנאי שכר.

52. התובע אינו זכאי לתוספת שטחים מכח הסכם קיבוצי מיום 13.12.93, אשר אינו נוגע לתביעה דנן כלל ועיקר ואינו חל על הרשות ו/ או על העסקת התובע אצלה.

53. נוכח כל האמור, יש לדחות את התביעה על הסף ולחילופין לגופה. כמו כן, יש לחייב את התובע בהוצאות לדוגמה נוכח התנהלותו חסרת תום הלב השיטתית והניסיון הבלתי פוסק להתעשר שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית, יש לקחת בחשבון גם את זמן טיסה של העדים השונים והחזר עלויות כרטיסי הטיסה.

מהלך הדיון

54.       התקיימו בפנינו ארבע ישיבות של הוכחות (בתאריכים 13.9.16, 9.2.17, 11.6.17 ו – 11.4.18) .

55. מטעם התובע העידו: התובע עצמו, מר עידן פנחס – יו"ר הוועד ומר יורם שפירא – סמנכ"ל המסופים בתקופה הרלוונטית.
מטעם הנתבעת העידו: מר אריה קדוש – ראש אגף כח אדם ברשות ומר שלמה אורן אשר שימש בתקופה הרלוונטית כסמנכ"ל למינהל ולארגון.

מהימנות העדים

56.       בטרם נפרט את הכרעתנו, מצאנו לנכון להעיר מספר הערות.
            שמיעת הראיות בתיק זה חשפה בפנינו תמונה מצערת, של עובד הרשות אשר השתמש בהליך המשפטי כ"קרדום לחפור בו" וזאת לאחר שדרישותיו החוזרות ונשנות לאורך מס' שנים בנוגע להמשך תשלום תוספת השטחים, לא נשאו פרי. עיון בחומר הראיות מלמד כי התובע ידע והבין, הן לפני חתימת הסכם קרני והן לאחר חתימת הסכם קרני, כי אין הוא זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים , אלא העמיד דרישות להטבות שכר אחרות (שגם הן לא הגיעו לו) וזאת לטענתו, נוכח "התחייבויות כלכליות". משדרישותיו לא נענו פעם אחר פעם, הגיש תביעה זו בשיהוי קיצוני ולא מוצדק.

57. עוד מצאנו להעיר כי בעוד עדותם של עדי הנתבעת היו סדורות, עקביות, נתמכו בתצהירים שהוגשו מטעמם ובחומר הראיות, עדותו של התובע הותירה עלינו רושם עגום למדי.

כפי שנפרט בהמשך, התובע צירף לתביעתו ולתצהירו מכתב של יו"ר הועד, וטען כי מכתב זה נשלח "עובר" לחתימת הסכם קרני (סעיף 18 לכתב התביעה, נספח 5 לתצהיר התובע). ראיה זו שצורפה לתביעתו ולתצהירו התגלתה כעותק ערוך שהושמט ממנו תאריך שליחת המכתב והכל תוך הטעיה חמורה וחוסר תום לב מצד התובע.
הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את העתקו המלא של המכתב הכולל את תאריך משלוח המכתב (נספח יז' לכתב ההגנה), וממנו נלמד כי המכתב נשלח כשנה לאחר חתימת הסכם קרני. בחקירתו , יו"ר הועד לא זכר מתי שלח את המכתב להנהלת הרשות אך אישר שייתכן שזה היה כשנה לאחר החתימה על הסכם קרני (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 18). על אף האמור, רק בסיכומיו הודה התובע ש" נספח 5 יצא לאחר חתימת ההסכם".

58. בנוסף, הוכח שהתובע הציג בתביעתו ובתצהירו תמונה מעוותת ולא מדויקת (בלשון המעטה) של המציאות. במסגרת כתבי טענותיו טען התובע כי בשל מעברו למחסום קרני החל בהעברת משפחתו מאילת לעיר אשקלון, תוך כדי שאשתו נאלצה לפרוש פרישה מוקדמת משירות בן 25 שנים במשטרת ישראל והוא פירסם את ביתו למכירה (סעיפים 13 ו – 33 לכתב התביעה).

59. במהלך חקירתו הודה התובע שמשפחתו גרה בעיר אילת הן לפני שהחל לעבוד במסוף קרני והן לאחר סגירתו, ומעולם לא עברה להתגורר בעיר אשקלון (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 24-31; עמ' 11 ש' 1-14). בעקבות החלטת בית הדין שניתנה במהלך עדותו, נתבקש התובע להגיש את הסכם המכירה של ביתו באילת, או אז התברר כי בניגוד לטענתו, לא מכר את ביתו באילת בתקופה שבה עבד במסוף קרני אלא רק בשנת 2010, קרי שנים לאחר שמסוף קרני עבר לשליטת משרד הביטחון ונגרע מחוק הרשות (זיכרון הדברים נחתם רק ביום 31.3.10 והסכם המכר נחתם רק ביום 15.4.10).

60. התנהלות התובע גילתה חוסר תוך לב כלפי הרשות, התובע סתר את עצמו באופן חוזר ונשנה בעניינים מהותיים, הרבה להתחמק משאלות ו"שכח" פרטים חיונים, הכל תוך כדי ניסיון נואל להתל בבית הדין ותוך ניסיון לעשות שימוש לא ראוי ואף ציני בהליך המשפטי.

האם התובע זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים מכח הסכם קרני?

61. בהתאם להסכם קרני הזכאות להמשך תשלום תוספת שטחים מותנית בקיומם של התנאים המצטברים הבאים:

            61.1     מינוי קבוע לתפקיד במסוף קרני;
            61.2     עבודה במסוף קרני בפועל;
            61.3     זכאות לתוספת שטחים מכח התפקיד במסוף קרני;
            61.4     ביצוע, ערב המעבר, תפקיד במסוף קרני במשך 5 שנים רצופות, לפחות;
            61.5     הכללת שם העובד ברשימת העובדים הזכאים לתוספת.

62.       הוכח שהתובע אינו זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים מכח הסכם קרני.

להלן נבאר מסקנתנו

63. ראשית, התובע מונה למנהל אחזקה במסוף קרני שלא במכרז ואף לא במינוי קבוע. בתחילת חודש אפריל 2005 נויד התובע ממסוף טאבה למסוף קרני לתקופת ניסיון כמנהל אחזקה.
התובע אישר במהלך חקירתו הנגדית שמעולם לא עבר הליך של מכרז ברשות[21]. אף מר שפירא, שהוזמן כעד מטעם התובע, אישר שמעבר התובע ממסוף טאבה למסוף קרני לא היה כתוצאה מהליך מכרזי אלא כתוצאה מהחלטה של הרשות שביקשה מהתובע לעבור [22].

64. בתום תקופת הניסיון המשיך התובע בתפקיד מנהל אחזקה במינוי בפועל אשר הוארך לתקופות קצובות מעת לעת. [23]

65. התובע ומר שפירא שהוזמן כעד מטעמו אישרו את הדברים בעדותם.[24]

66. שנית, הוכח שהתובע הועבר בחזרה למסוף טאבה כעבור שנתיים וחצי במסוף קרני. ובכל מקרה , הוכח שהתובע לא ביצע, ערב המעבר, תפקיד במסוף קרני במשך 5 שנים רצופות, לפחות.

67. התובע הפנה לטבלה (נספח א' להסכם קרני), שם נרשם הוותק של התובע באופן שגוי, שכן צויין בטבלה כי התובע החל לעבוד במסוף קרני בינואר 2007 במקום אפריל 2005, ולטענתו בשל שגגה זו לא נכלל במסגרת רשימת העובדים הזכאים לתוספת שטחים, כאמור בסעיף 3.3 להסכם קרני.

68. הוכח כי לא כך הוא. אין ולא הייתה מחלוקת שהתובע החל את עבודתו במסוף קרני באפריל 2005, ולכן טענת התובע לפיה הרשות "סילפה את העובדות ונאלצה לתקנן במהלך ההליך המשפטי ורק בשל ההליך המשפטי הודתה הרשות לראשונה כי היום הקובע הינו 10.4.05"[25], אינה נכונה.

לעניין זה נציין כי עוד בטרם פתיחת ההליך המשפטי, במסגרת תשובת הנתבעת לתובע מיום 25.6.14 הכירה הנתבעת בכך שהתובע החל את עבודתו במסוף קרני באפריל 2005[26].

69. אולם, כפי שיפורט בהמשך, מאחר והתובע לא השלים 5 שנות עבודה במסוף קרני בתפקיד המזכה בתוספת שטחים, הוא אינו זכאי להמשך תשלום התוספת מכח הסכם קרני, ואין הדבר תלוי בטעות הסופר אליה הוא מצביע כאמור.

70. מחומר הראיות והעדויות שהונחו בפנינו עולה כי באוקטובר 2007 החלה התדרדרות המצב הביטחוני ברצועת עזה (לרבות מנהרות שהתגלו באזור וירי לאזור המסוף), והוחלט על העברת מסופי הגבול קרני וכרם שלום מאחריות הרשות לאחריות משרד הביטחון [27]. העד שהוזמן מטעם התובע מר שפירא אישר כי: "עם עליית החמאס לשלטון ברצועת עזה השתנה הסטאטוס של הפעילות במסוף קרני...כתוצאה מזה את החלטות הניהול של המסוף קיבל משרד הביטחון והרשות הייתה הגורם המפעיל. בסופו של דבר כל האזור הזה נשלט תחת צה"ל ומשרד הביטחון"[28].

71. האמור בתצהירו של מר קדוש לא רק שלא נסתר במהלך חקירתו הנגדית, אלא אף קיבל חיזוק מעדות התובע. מר קדוש העיד כי עובדי מסוף קרני ובכללם התובע, לא יכלו עוד להתייצב לעבודה כתוצאה מהמצב הביטחוני הקשה. מסוף קרני נסגר לפעילות מלאה בשנת 2007 כשעד 2008 הייתה העברה של אגרגטים בלבד. כאשר בכל שנת 2008 התובע הגיע חמש פעמים בלבד למסוף קרני, ועבד במסוף טאבה בצורה מלאה[29].

72. במסגרת חקירתו הנגדית הודה התובע ש "עד 2007 אמנם לא היינו יום יום פיזית במסוף, אבל היינו מפעילים אותו מרחוק עד אמצע 2008...למרות שהמסוף נסגר פיזית ולא נכנסו עובדים למסוף"[30].

73. עוד הוכח בפנינו, כי התובע שובץ לתפקיד במסוף טאבה החל מיום 18.10.07. בעקבות זאת התובע אף שב להתגורר בקביעות באילת[31].  עניין זה קיבל תימוכין מהודעת המייל ששלח התובע ביום 9.12.07 בדבר הפסקת החזר דמי השכירות עבור הדירה ששכר באשקלון[32].

74. גרסת מר קדוש לעניין שיבוצו של התובע במסוף טאבה בשלהי שנת 2007, לא נסתרה:
            "מסוף קרני נסגר לפעילות על ידי הצבא בשנת 2007 בשל איומי הטרור ופיגועים. מר גדי שלום הועבר למסוף טאבה, כי לא היה לו לאן להגיע בבוקר לעבודה. הוא גר באשקלון. ראיה לכך – בינואר 2008 בוטל לבקשתו הסכם שכירות הדירה כי הוא עבד בטאבה... הוא ירד לטאבה כי לא הייתה עבודה בקרני. מסוף קרני היה סגור"[33].

75. לעניין זה נפנה גם לעדותו של מר שלמה אורן:
            "...אתה מתייחס לנייר או למציאות? הנייר נכתב בתאריך מסוים, בפועל ההעברה של גדי מקרני לטאבה בוצעה כבר באוקטובר 2007. הוא הועבר, לא הוצב, לא סופח, הוא הוצב שם והועבר. זה היה בפועל, התהליך הפרוצדוראלי התעכב בשל חתימות ופרוצדורות אבל בפועל במציאות זה מה שקרה שהוא עבר לטאבה ב 2007"[34].

ובהמשך הסביר מר אורן:
"יש פה תהליך מהחלטת הממשלה לגריעת מסוף קרני מחוק רשות שדות התעופה, כאשר ההיערכות להחלטת הממשלה הייתה עוד במהלך 2007 כפי שהרשות מחייבת, היא כבר התחילה לשבץ את האנשים שעד שתתקבל החלטת הממשלה אנשים יהיו כבר מסודרים ולא יהיה מצב של כאוס, בפועל, לאור החלטת הממשלה היו משאים ומתנים ונקבע תאריך קובע שהוא 01.01.2009 שהוא התאריך בתוך ההסכם מוגדר כתאריך קובע; אליו מתייחסים כל החישובים לפני יום 01.01.2009"[35].

76. התובע טען בסיכומיו כי מר קדוש סילף את העובדות לפיהן כביכול התובע שובץ בחזרה במסוף טאבה[36].  אולם, גם העד מטעם התובע, יו"ר הועד, אישר בעדותו כי: "...היות וקרני נסגר החזרנו אותו לתפקיד הקודם"[37].

            ובהמשך העיד יו"ר הועד: "כולם התפזרו, כל העובדים שיבצנו במקום אחר וגדי חזר לתפקידו הקודם"[38].

77. גרסת הנתבעת נתמכה גם בראיות בדמות דו"חות הנוכחות של התובע לשנת 2008. עיון בדו"חות הנוכחות מלמד כי התובע התייצב בשנת 2008 במסוף קרני כ – 5 פעמים בלבד, וזאת מהטעם שבאותה העת מסוף קרני טרם נמסר סופית לידי משרד הביטחון, והתובע המשיך לשמש כרפרנט בנושא אחזקה גם במסוף קרני, במקביל לעבודתו במסוף טאבה, אולם כעולה מדו"חות הנוכחות כמעט ולא נאלץ להגיע למסוף קרני למעט כ – 5 פעמים בלבד וזאת לצורך העברת השליטה במסוף קרני לידי משרד הביטחון[39].

78. במהלך חקירתו הנגדית אישר התובע בתשובתו לשאלת בית הדין כי נכח 4 או 5 פעמים בשנת 2008 במסוף קרני. ברם, עדותו של התובע התאפיינה בהתחמקות משאלות, כך, בעודו מאשר שנכח רק 4 או 5 פעמים במסוף, העיד " אבל הייתה פעילות"[40].

79. על אופי עדותו של התובע תעיד תשובתו לשאלת ב"כ הרשות האם ידע שלא ישוב לעבודה במסוף קרני, לאחר שזה נסגר.
"ש.      אז אתה עדיין מתגבר בטאבה?
ת.        עד 2011 הייתי בתגבור.
            ש.        מה ההבדל המעשי, בין מתגבר בטאבה לבין חזרתי לטאבה?
ת.        מתגבר בטאבה זה שאתה אוטוטו חוזר חזרה.
            ש.        חוזר חזרה למה הכוונה?
            ת.        חוזר חזרה צפונה, לנתב"ג, לחיפה, לאלנבי, לא חסר מקומות שבהן הרשות
                        עובדת"[41].

80. מכלל העדויות והראיות שהונחו בפנינו עולה כי התובע לא עבד במסוף קרני לאחר שנת 2008 לכל המאוחר, ואף לא הגיע למסוף קרני לאחר 2008.

81. אין חולק, שהעברת אחריות הרשות במסוף קרני למשרד הביטחון נעשתה באופן רשמי בספטמבר 2008. ביום 8.7.2008 התקבלה החלטת מועצת הרשות לגריעת מסופי הגבול קרני וכרם שלום מהתוספת לחוק רשות שדות התעופה (הוראת שעה), התש"ם - 1980[42]. התובע אישר זאת במהלך חקירתו הנגדית[43]. התובע צירף לסיכומיו את פירוט מסופי הגבול. ברם, התובע אינו מבהיר לאיזו תקופת זמן הוא מתייחס, שכן לעניין זה השלכה ישירה לשאלה האם מדובר באחריות הרשות או באחריות משרד הביטחון להפעלת המסופים.

82. ביום 10.9.08 התקבלה החלטת שר התחבורה לגריעת מסוף קרני מהרשימה שבתוספת לחוק הרשות והעברת השליטה במסוף לידי היחידה לאבטחת מעברים של משרד הביטחון[44].

83. בהקשר זה אישר מר שפירא בעדותו כי העברת מסוף קרני למשרד הביטחון אורכת מספר חודשים (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 7-8). גם מר אורן הבהיר שמדובר ב: "לא הרבה זמן זה עניין של חודשים בודדים...בניית תשתיות לוקחת זמן של חודשים. יכול להיות אפילו שנה, אבל אין קשר בין בניית תשתיות לקבלת אחריות על המתקן , ניתן לקבל אחריות על מתקן ולאחר מכן בניית תשתיות" [45].

84. הוכח כי לאחר גריעת מסוף קרני מחוק הרשות הועברה האחריות הבלעדית למסוף למשרד הביטחון. מהעדויות עלה שלאחר גריעת מסוף קרני מחוק הרשות, אף אחד מעובדי הרשות לא הועסק עוד במסוף קרני. מר שפירא, העד שהוזמן מטעם התובע, אישר בעדותו שבתקופה שלאחר גריעת מסוף קרני מתוך הרשות לא יכולה להישמע טענה מצד התובע שהוא ביצע תפקיד כמנהל אחזקה בקרני במקביל למסוף טאבה[46]. לעניין זה נציין כי התובע טען במסגרת בקשתו להזמנת מר שפירא לעדות [47], כי הנ"ל: "בקיא לפרטי פרטים באירועים העובדתיים בהם דנה המחלוקת בתיק דנא"[48].
גם מר אורן הבהיר בעדותו כי: "התהליך הזה הסתיים איפה שהוא בשנת 2008 כלומר לא היה יותר מסוף קרני." ובהמשך הוסיף: " יכול להיות שהחלטת הממשלה התקבלה כבר אחרי שבפועל התהליך בוצע, זה קורה במדינה שלנו..."[49].

85. אין לקבל את ניסיונותיו של התובע לייצר את הרושם כי המשיך "לנהל" מרחוק את מסוף קרני לאחר שנת 2008, נוכח גריעת מסוף קרני באופן סופי משליטת הרשות, כעולה מהראיות ומהעדויות הברורות שהונחו בפנינו. **

86. שלישית, לא בכדי התובע אינו מופיע ברשימת העובדים הזכאים להמשך תשלום תוספת השטחים, מאחר שלא ביצע תפקיד במסוף קרני במשך 5 שנים רצופות לפחות ערב העברתו ממסוף קרני למסוף טאבה, אלא במשך שנתיים וחצי בלבד החל מאפריל 2005 ועד ששב לעבודתו במסוף טאבה באוקטובר 2007.

87. בחקירתו הנגדית הודה התובע שתנאי להמשך קבלת התוספת מחייבים עבודה בפועל במשך 5 שנים –

"מכיר את זה שמי שקיבל תוספת שטחים 5 שנים, מכיר את זה. מי שעבד, מי שקיבל את התוספת 5 שנים".

גם במסגרת סיכומיו אישר זאת שוב התובע: "באותו סעיף 3.3 נקבעה הזכאות לתוספת שטחים (א+ב) למי שהועסק במסוף 'במשך 5 שנים רצופות, לפחות'...";

"... לסעיף 3.3 להסכם הקיבוצי המיוחד הקובע את הזכאות למי שערב המעבר ביצע תפקיד במסוף [קרני] 'במשך 5 שנים רצופות, לפחות'...".

88. טענת התובע בסיכומיו כי התאריך הקובע היה מועד חתימת ההסכם, אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 3.3 להסכם קרני ואף לא מהודאת התובע עצמו ושאר העדים שהעידו בפנינו, כפי שנפרט להלן.

89. בכתב ההגנה מטעם נציגות העובדים, צוין כי: "תוספת השטחים ניתנת לעובדים ששמם נזכר בהסכם קרני, כאשר התנאי המופיע בסעיף זה, הינו שערב המעבר הם ביצעו תפקיד במסוף קרני או כרם שלום, המקנה זכאות לתוספת במשך 5 שנים רצופות לפחות.

כאמור, ההסכם הקיבוצי קובע זכאות אם העובד ביצע ערב המעבר תפקיד במסוף שזיכה אותו 5 שנים בתוספת שטחים".

90. בשים לב לפרשנות נציגות העובדים את סעיף 3.3 להסכם קרני, לא בכדי אישר יו"ר הוועד בעת חקירתו ששמו של התובע לא "הושמט" מסעיף 3.3 להסכם קרני, אלא שהוא לא עמד בתנאי הסעיף.

"ש. אתה אמרת דאגנו לזכויות של כל העובדים, אני אומרת לך שיש עוד עובדים, שלא כל הזכויות שלהם נשמרו. יש דברים שכמו שהצלחת הצלחנו לשמר ויש עובדים שלא נשמר להם הכל.
ת. יכול להיות שלא היה להם את הוותק שהיה מגיע להם, בדרך כלל הוותק בשירות המדינה היה 3 שנים ואצלנו הנוהג היה 5 שנים...
ש. אז אם אני אומרת לך שגדי לא ברשימה של העובדים של סעיף 3.3 להסכם הקיבוצי משום שלא היה לו הוותק, שאתה עצמך ציינת, של 5 שנים, אז הוא לא הושמט.
ת. נכון, יכול להיות.
ש. הוא לא היה זכאי כי לא היתה לו את תקופת המינימום של חמש שנים.
ת. יכול להיות".

91. טענת התובע כי כביכול עמד בתנאי סעיף 3.3 להסכם קרני, אינה "מחזיקה מים". גם אם נצא מנקודת הנחה כי התובע המשיך להתייצב במסוף קרני בשנת 2008, ממילא אף לשיטת התובע לא נצברו לזכותו 5 שנים של הזכות לתוספת שטחים ערב המעבר. התובע הודה ש" מסוף קרני נסגר בשלהי שנת 2008 כ-3 שנים וחצי ממועד הגעתי" . אין גם לקבל את טענת התובע לפיה כביכול "ההסכם הקיבוצי המיוחד נחתם ב-4/2010, בשנה החמישית שלי במסוף קרני", מדובר בטענה המנותקת מהראיות שנפרסו בפנינו ואף עומדת בסתירה עם טענתו הקודמת של התובע.

92. ניסיון התובע לטעון כי אילולא הטעות בוותק שנרשם בנספח א' להסכם קרני, היה נכלל ברשימת העובדים הזכאים להמשך תשלום תוספת השטחים, מלמדת עד כמה ניסה "לאחוז בקרנות המזבח".

כפי שציינו, אין בתיקון טעות הסופר בנספח א' להסכם קרני כדי לזכות את התובע בהמשך קבלת תוספת השטחים, מאחר שממילא הוא לא השלים ערב המעבר 5 שנות עבודה במסוף קרני.

93. רביעית, הוכח שהגם שתשלום תוספת השטחים נמשך עד לחתימת הסכם קרני, בהסכם קרני עצמו מניין התקופה המזכה נקבע להסתיים במועד המעבר מקרני, קרי כ-3 שנים קודם.

94. מעדויות מר קדוש ומר אורן עלה כי נוכח המו"מ בין הנהלת הרשות לבין נציגות העובדים בדבר השלכת סגירת מסוף קרני (תנאי העסקה ותפקידים), הרשות המשיכה לשלם לעובדי מסוף קרני את תוספת השטחים גם לאחר סגירתו וזאת עד לחתימת הסכם קרני .

95. בהקשר זה, הבהיר מר קדוש בחקירתו, ששינוי השיבוץ של התובע בראשית שנת 2011 היה רק במחשב, לאחר החתימה על ההסכם, כשבפועל התובע חזר למסוף טאבה כבר בשנת 2007 נוכח סגירת המסוף כאמור .

96. לפיכך, אנו דוחים את טענת התובע לפיה, די במועד שבו הופסק תשלום תוספת השטחים בראשית שנת 2011 "כדי לצבור את הוותק הנדרש מיום 10/4/05" .

97. יתרה מזו, מר קדוש אף הסביר את הסיבה להארכת מינויו בפועל של התובע במסוף קרני בפברואר 2008, על אף שהוא בפועל חזר למסוף טאבה, משעה שבאותה העת לא היתה הסכמה לשבצו היכן שהוא במחשבי הרשות.

98. עוד עלה מעדותו של מר קדוש, שלא נסתרה, שערב סגירת מסוף קרני פנה מר קדוש למר שפירא והציע להפסיק כבר באותה העת את תשלום תוספת השטחים לעובדי המסוף שלא יהיו זכאים בעתיד לתשלום התוספת בהתאם לתנאי ההסכם המתהווים, אולם מר שפירא קבע כי אין להפסיק את התשלום עד לחתימתו הסופית של הסכם קרני.

"סמנכ"ל מסופי גבול ושתפ"א פנה לסמנכ"ל מנהל וארגון דאז בבקשה לשבץ את עובדי המסוף מאוחר, כך שירוויחו יותר כסף. המסוף היה סגור ונמסר למשרד הביטחון. על פי חוק הרשות המסוף לא נוהל על ידי רשות שדות התעופה כבר מאוגוסט 2008 סופית".

99. חמישית, טענות התובע לעניין אפליה לא הוכחו, ודינם להידחות.

מנגד, הוכח שכל העובדים המנויים ברשימת הזכאים בסעיף 3.3 להסכם קרני אכן זכאים להמשך קבלת תוספת השטחים משום שהיו זכאים לקבלת תוספת שטחים במשך 5 שנים רצופות לפחות ערב העברתם ממסוף קרני, מכוח עבודתם הקודמת במסוף רפיח. באותו האופן עובדים שלא ענו על התנאים שנקבעו בהסכם קרני, ובכללם התובע, לא זכו בהמשך תשלום תוספת שטחים.

100. בשל תכנית ההתנתקות של מדינת ישראל מרצועת עזה, בשנת 2006 הועתקה פעילות מסוף רפיח למסוף כרם שלום ובכלל זה כל העובדים שהועסקו במסוף רפיח והיו זכאים לקבלת תוספת השטחים מכוח עבודתם ברפיח עברו למסוף כרם שלום שם המשיכו לקבל את תוספת השטחים.

התובע צירף לתצהירו מסמך שעניינו פרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 21.3.06 התומך בכך, האמור עולה אף מעדות התובע עצמו, ומעדות מר שפירא.

101. הוכח שגם העובד אליו התייחס התובע בתצהירו, היה זכאי להמשך קבלת תוספת השטחים, מהטעם שעבד במסוף רפיח החל משנת 1984 ועד לסגירת המסוף. תחילה שימש כקצין הביטחון של מסוף רפיח, בהמשך כמנהל מסופי גבול רפיח וניצנה ולבסוף כמנהל מסוף רפיח. בשנת 2007 נויד אותו עובד לתקופה של מספר חודשים לתפקיד במסוף אלנבי ולאחריו התמנה למנהל מסוף קרני עד ליום 14.12.08, עת שובץ בתפקיד חדש בחטיבת הבטיחות בנתב"ג. משעה שעבד במסוף רפיח ובהמשך במסוף קרני למעל מ-20 שנים עד לסגירתו של מסוף קרני בפועל, נמצא כזכאי לתוספת שטחים בהתאם לתנאי ההסכם.

102. שישית, הוכח שהתובע ידע גם לפני וגם אחרי חתימת הסכם קרני כי לא יהיה זכאי לתוספת שטחים והוא למעשה ניסה לנהל מו"מ עם הרשות על תנאי העסקתו (באופן חד צדדי) .

103. הוכח שבחודש פברואר 2010, לפני חתימת הסכם קרני, פנה התובע אל מר קדוש בדוא"ל והלין על כך ששמו לא נמצא בין רשימת העובדים שזכאים להמשך קבלת תוספת השטחים בהסכם קרני.

104. התובע אף הודה בחקירתו שידע עוד לפני חתימת הסכם קרני שאינו זכאי להמשך קבלת התוספת ולכן פנה לגורמים שונים בנושא זה, הן בהנהלת הרשות והן בוועד העובדים.

בנסיבות אלה, טענת התובע לפיה, התנדב להישאר לטובת הבנייה של המסוף החדש, אינה משנה את העובדה כי בהתאם לתנאי הסכם קרני הוא אינו זכאי להמשך תשלום תוספת השטחים.

105. הוכח שבחודש מרץ 2010 פנה התובע בעל פה לנציג ועד העובדים באילת בנוגע לזכאותו כביכול לקבלת תוספת שטחים. לנוכח פנייתו זו, פנה נציג ועד העובדים למר קדוש, אשר שוחח עם התובע והבהיר לו, כי בהתאם לטיוטה הסופית של הסכם קרני, הוא אינו זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים, מאחר שהועסק במסוף קרני לתקופה הקצרה מ-5 שנים, ערב העברתו למסוף טאבה. מר קדוש אף הבהיר לתובע שכשייחתם הסכם קרני יורדו לו התוספות. הוכח שתוכן השיחה כאמור הועבר לידיעתם של מנהלו הישיר של התובע, מר איציק חי ומנהלו העקיף של התובע וסמנכ"ל למסופי גבול ושתפ"א באותה עת, מר שפירא .

106. טענת התובע כי נציג הוועד פנה אל רא"ג אך האחרון הטעה אותו בטענה שקרית שהתובע "לפי הטבלה לא זכאי..." , אינה עומדת בקנה אחד עם המזכר הפנימי שרשם מר קדוש, בזמן אמת, אודות תוכן השיחה. בדומה, אף טענת התובע כי "תשובה לא קיבל" מהרשות, אינה תואמת את המציאות לאשורה.

107. יתרה מזו, הוכח שהתובע ידע גם לאחר חתימת הסכם קרני כי הוא אינו זכאי להמשך תשלום תוספת השטחים והוא למעשה ניהל מו"מ עם הרשות על תנאי העסקתו (באופן חד צדדי) .

הוכח שביום 27.12.10 הודיע מר קדוש לתובע, במסגרת פגישה שהתקיימה בין השניים, כי בהתאם להסכם קרני יופסק תשלום תוספת השטחים ששולמה לו, החל מינואר 2011. ביום 28.12.10 אף שלח מר קדוש מכתב לתובע שבו הובהר לו מפורשות שתוספת השטחים תחדל להשתלם לו החל מינואר 2011, כאשר הוא ימשיך לקבל את כל יתר תנאיו כרמ"ח אישי.

108. ביום 2.1.11 שלח התובע למר קדוש הודעת דוא"ל במסגרתה ניסה לנהל מו"מ על תנאי העסקתו, ראיה זו מצביעה על כך שהתובע ידע שאינו זכאי להמשך קבלת תוספת השטחים לאור חתימת הסכם קרני. בהקשר זה הבהיר מר קדוש בתצהירו שכלל לא עמדה על הפרק כל אופציה ל"גישור" בעניין זה, שכן מדובר בהסכם קיבוצי שתנאיו ברורים היטב.

109. הדברים אף עולים מהודאת התובע בחקירתו:

"ש. מאחת הפניות שלך שהיא מצורפת כנספח ט"ז לתצהיר של הרשות, אתה פונה למר קדוש בשנת 2011 ואתה כותב לו שאתה מבקש לבדוק אופציות לגישור על הפערים, זאת עקב התחייבויות כלכליות. אז התחייבויות כלכליות זה כי רכשת עוד בית?
ת. כן. בסעיף הזה אני פונה למר קדוש, אני אומר לו שיש פערים, עקב התחייבויות כלכליות... (העד משתהה), לא התחייבות... קניתי רכב, היה לי התחייבויות כלכליות. לשאלת בית הדין אם קניתי עוד בית אני משיב שאני לא זוכר באותה תקופה. הייתי בהליכים של רכישת קרקע, קניתי קרקע לבניית בית ...
ש. ואז בעצם אני רואה מההתכתבויות ומהמסמכים שאתה הבנת שאת תוספת השטחים לא תקבל וניהלת משא ומתן לאורך השנים בכל מיני דרכים על מנת שימשיכו לשלם לך את התוספת. או לקבל תוספת אחרת במקום.
ת. (העד משתהה) (בית הדין שואל שוב את השאלה), לגשר על הפערים... לשאלת בית הדין, אני בשלב מסוים הייתי במצב כלכלי נתון, קיבלתי תוספת איקס, ולכן בשלב מסוים אני באמת אמרתי, בוא נראה איך לגשר על הפערים בצורה אחרת, על הפער שנוצר לי שהורידו לי את תוספת השטחים, נוצר פער עובדתי. אני יכול לעשות עבודה נוספת, אני יכול לגשר על הפערים בהרבה צורות".

110. עדותו של התובע התאפיינה כאמור בהתחמקות, ב"זגזוג" ולא היתה קוהרנטית ומהימנה.

111. אם בכך לא די, אזי ביום 13.12.11 שלח התובע הודעת דוא"ל למר קדוש ואל רחל שלומוביצ'י במסגרתה התנה את תשלום תוספת השטחים בקבלת דרגה אילתית.

112. שביעית, התובע מסתמך על פניית יו"ר הוועד למר אורן משנת 2011, אולם הוכח שפנייה זו נעשתה ללא בדיקת טענותיו של התובע.

בחקירתו הודה יו"ר הוועד שלא בדק את אמיתות טענות התובע בטרם פנייתו כאמור:

"אם העובד בא ואומר לי שהוא עבד שש שנים במסוף אני צריך להאמין לו. יכול להיות שלא בדקתי, יכול להיות שהאמנתי לעובד בלי לבדוק מול כוח אדם, גם זה יכול להיות".

113. הוכח שמכתבו הנ"ל של יו"ר הוועד נשלח למר אורן לאחר חתימתו של הסכם קרני וזאת בניגוד לטענת התובע בתביעתו ובתצהירו לפיה, מדובר במכתב שנשלח "עובר" לחתימת ההסכם. בעניין זה הפנינו בתחילת פסק הדין לנספח 5 לתצהירו של התובע שאינו העתק המקורי של המכתב אלא עותק ערוך שהושמט ממנו תאריך שליחת המכתב ואף הלוגו של נציגות העובדים, והפנינו גם לחקירת יו"ר הוועד.

למרות שהנתבעת צירפה עוד במועד הגשת כתב ההגנה את המכתב עם תאריך שליחתו, רק בסיכומיו הודה התובע ש"נספח 5 יצא לאחר חתימת ההסכם". מעבר להטעיה החמורה בצירוף מסמך חלקי וערוך, ניתן לראות כיצד "זגזג" התובע בגרסאותיו, מדובר בהתנהלות חסרת תום לב.

114. זאת ועוד, הוכח שפניית יו"ר הוועד נדחתה על ידי מר אורן משעה שהתובע אינו עומד בתנאי ההסכם.

115. הוכח כי התובע פנה למר אורן גם בשנת 2013 ונענה שוב בשלילה, היינו כי הוא אינו זכאי להמשך קבלת תוספת שטחים לפי הוראות הסכם קרני.

גם פניית התובע לסמנכ"ל למנהל וארגון בשעתו, מר וידל בסוף שנת 2013 – תחילת 2014, נענתה בשלילה.

גם מר אורן וגם מר קדוש הבהירו במסגרת תצהיריהם שתוכן הודעות הדוא"ל ששלח התובע אינם מקובלים על הרשות במלואם, וגרסאותיהם בנושא זה לא נסתרו.

116. הוכח שהתובע אינו זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים אף מכוח נוהל שמירת תנאי שכר.

נוהל "שמירת תנאי שכר במעבר מתפקיד לתפקיד" מס' 15-02-07/00, נועד להסדיר את הקריטריונים לזכאות לשמירת תנאי שכר במקרים שבהם עובד עובר מתפקיד אחד למשנהו ובעקבות המעבר חלה פגיעה בשכר.

117. הרשות נימקה מדוע הנוהל הנ"ל אינו חל בענייננו, וטענותיה לא נסתרו, להלן טעמיה:

117.1 הסכם קרני נחתם כמכלול וככזה יש לבחון את כלל הוראותיו. קבוצת העובדים אשר הרשות נדרשה לבחון את ניודם והמשך תנאי העסקתם זכתה להטבות ותנאי שכר שונים כמפורט בהסכם קרני, אף מעבר למתחייב בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים השונים והנהלים. לפיכך, לא ניתן לדלות תקופה מסוימת ו/או הטבה מסוימת לגבי עובד מסוים ואותה לבודד ולבחון באופן פרטני אל מול נהלי הרשות והסכמיה. פרשנות שלפיה יוכל התובע להמשיך ולקבל את תוספת השטחים מכוח נוהל רשות למעשה תרוקן מתוכן את סעיף 3.3 להסכם קרני.

117.2 התובע לא עבר מתפקיד אחד למשנהו באופן קבוע אלא עבר לבצע תפקיד במינוי בפועל, באופן זמני ולתקופה מסוימת, שלאחריה שב לתפקידו הקודם.

117.3 בהתאם להוראות הנוהל כאמור זכאותו של התובע לשמירת התוספת כפוף לשיקול דעתה של וועדה מיוחדת (סעיף 6.1.1 לנוהל) ואין מדובר בתשלום שמשולם אוטומטית. בעניין זה אף לא ניתנה החלטה כלשהי של ועדת שמירת תנאי שכר בעניינו של התובע.

117.4 הסכם קרני מסדיר סיטואציה ספציפית מסוימת של ניוד קבוצת עובדים. במובן זה הסכם קרני הוא הסכם ספציפי וככזה הוא גובר על הוראות נוהל שמירת תנאי שכר. מבחינה זו, ניתן לראות את כלל הוראות הסכם קרני כמעין החלטת ועדה לשמירת תנאי שכר אשר קיבלה את הסכמת נציגות העובדים על נסיבות המקרה הספציפי של העברת עובדי הרשות ממסוף קרני.

117.5 הוראות נוהל שמירת תנאי שכר הן מינואר 2013 בעוד שהסכם קרני נחתם כשנתיים וחצי קודם לכן. לפיכך, יש לבחון את זכאות התובע על פי המסגרת ההסכמית והנורמטיבית שחלה עליו במועד חתימת הסכם קרני ולא על פי המסגרת המשפטית החלה ברשות שנים לאחר מכן.

118. הוכח גם שהתובע אינו זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים אף מכוח נוהל איוש משרה בפועל.

התובע התעלם מהוראות נוהל "איוש משרה במינוי בפועל" מס' 15-02-01/00, שם נקבע בסעיף 5.9.1 כי:

"מינוי בפועל אינו מקנה לעובד כל זכות למינוי קבע למשרה, ואף לא זכות לרמת השכר, תנאי הפנסיה והתנאים הנלווים למשרה".

עוד נקבע בנוהל הנ"ל, בסעיף 5.9.2, כי:

"ככל שהעובד אינו עומד עוד בתנאים הנדרשים לתוספות שקיבל במסגרת המינוי – בפועל – לא יהיה זכאי להמשיך ולקבל אותן תוספות".

119. כאמור, התובע לא כיהן במשרתו כמנהל אחזקה במסוף קרני, בעקבות זכייה במכרז אלא במינוי בפועל בלבד. אשר על כן, התובע אינו זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים אף מכוח נוהל איוש משרה בפועל.

120. יש לדחות גם את טענת התובע, לזכאות להמשך תשלום תוספת שטחים מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 13.12.93.

הסכם זה אינו חל על העסקת התובע, ונבאר.

סעיף 25(ב) לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז – 1977 , קובע כי:

"תנאי עבודתם של עובד הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות ובאישור הממשלה". לפיכך וככלל הסכמי העבודה הנחתמים בשירות המדינה אינם חלים באופן אוטומטי על עובדי הרשות אלא אם אומצו מפורשות בהסכם קיבוצי ספציפי.

121. ההסכם הקיבוצי אליו מפנה התובע הוא בין מדינת ישראל וההסתדרות בלבד, וכל תחולתו היא על עובדי מדינה בלבד.

לעומתו, הסכם קרני הוא הסכם קיבוצי מפעלי החל על עובדי הרשות ולכן הוא המסגרת ההסכמית הרלוונטית לענייננו.

בנוסף, הסכם קרני מסדיר סיטואציה ספציפית של ניוד קבוצת עובדים והוא אף מאוחר להסכם הנ"ל בכ-17 שנים ואף מטעם זה, הסכם קרני גובר על הוראותיו.

122. אשר על כן, העובדה שביחס לעובדי המדינה נקבעה תקופה מינימלית של 3 שנות זכאות לתוספת שטחים כתנאי להמשך תשלום תוספת זו, אינה רלוונטית לעניין תקופת הזכאות המינימלית ביחס לעובדי הרשות שכאמור נקבעה ל-5 שנים ערב המעבר.

123. באשר לטענת התובע כי הינו זכאי להשתתפות בשכר דירה לאחר שמכר את ביתו בשנת 2011 והמשיך להתגורר בשכירות באילת; דין טענה זו להידחות.

כפי שפירטנו לעיל, מצאנו שהתובע לא דייק (בלשון המעטה) כשטען שמשפחתו מתכוונת לעבור מאילת לאשקלון בשל עבודתו במסוף קרני. מחקירתו הנגדית עלה שהתובע לא התכוון להעביר את משפחתו לאשקלון בשנת 2007:

"ב-2007 הייתי בהולד (המתנה) ומאותו רגע שמסוף קרני נסגר אני תגברתי את טאבה. חיכיתי לראות איפה אני נמצא באופן קבוע ולפי זה להעביר את משפחתי".

נוכח מסקנתנו שבאותה העת התובע כבר לא עבד במסוף קרני אלא במסוף טאבה שבאילת, אזי התובע אינו זכאי להשתתפות בשכר דירה לאחר שמכר את ביתו בשנת 2011.

124. למעלה מכך נציין שתשלום החזר דמי השכירות עבור הדירה ששכר התובע באשקלון הופסק לבקשתו, החל מחודש ינואר 2008, משעה ששב לעבודתו במסוף טאבה ולהתגורר עם משפחתו באילת. התובע אף לא הוכיח קיומו של קשר כלשהו בין יציאתה של אשתו לגמלאות לבין העסקתו במסוף קרני, מדובר בטענות בעלמא ללא כל הוכחה בצידן.

התערבות בית הדין בהסכמים קיבוציים

125. בתביעה זו מנסה התובע לפתוח מחדש את הסכם קרני שנחתם בין הרשות לבין נציגות העובדים באפריל 2010, כך שיהיה זכאי להמשך תשלום תוספת שטחים וכן לתשלום הפרשי שכר כתוצאה מכך.

126. הגם שהסכם קיבוצי חשוף לביקורת שיפוטית, הלכה פסוקה היא כי בית הדין לא יתערב בתנאים שנקבעו בהסכמים קיבוציים למעט פגיעה קיצונית ומוכחת בזכויות חוקתיות וככל שהוראות ההסכם סותרות הוראות חוקתיות.

127. באופן זה נקבע כי "קביעת תנאי העבודה במפעל המאורגן נעשית במישור היחסים שבין הנהלה המפעל לבין קבוצת העובדים במשא ומתן קיבוצי, בשיתוף ותוך בירור הדדי של צרכי הצדדים. בדרך זו גם מוגשמים ערכים חברתיים של הידברות ושיתוף, ומושגות על פי רוב גם תוצאות כלכליות" .

128. תחולת הסכם קיבוצי נכפית על כל העובדים המיוצגים על ידי ארגון העובדים היציג וזאת מבלי שיהיה צורך לקבל את הסכמתו של כל עובד ועובד:

"ביסודם של יחסי עבודה קיבוציים, כפי שניתן להם ביטוי במשפט העבודה הקיבוצי, מונח העיקרון, כי הקיבוץ המוסמך לפעול, מחייב ומזכה את הפרט מכוח עצם מעמדו".

129. ענייננו אינו בא בגדר המקרים המצדיקים התערבותו של בית הדין בתנאים שנקבעו בהסכם קרני.

130. עסקינן בתביעת פרט כאשר נציגות העובדים, אינה מייצגת את התובע, אלא ההיפך – צור פה על ידו כנתבעת פורמאלית ואף ביקשה בראשית ההליך להורות על מחיקתה מכתב התביעה. אילו סברה נציגות העובדים כי הרשות מפרה את הוראות הסכם קרני, חזקה עליה כי היתה מייצגת את התובע ומתייצבת לימינו, אך לא כך הוא.

131. אף לאחר שנשמעה עדותו של יו"ר הוועד – מר עידן, לא נמצא בעדותו דבר שיש בו כדי לתמוך בגרסתו של התובע. להיפך, כפי שפירטנו לעיל, יו"ר הוועד אישר כי לא בדק את טענותיו העובדתיות של התובע וממילא הוא אינו יודע באם הוא אכן זכאי לתוספת שטחים מכוחו של הסכם קרני. מנגד, עומדת עדותו של מר אורן, אשר היה מעורב באופן אישי בניסוח הסכם קרני, ואף משנת 2012 משמש כממונה עקיף על התובע, שבה הוכח שהתובע אינו זכאי להמשך קבלת תוספת השטחים מכוח הסכם קרני.

132. מכל מקום, לא הוכחו טענות התובע לפיהן הרשות לא "שמעה את קולו של הוועד" או שהיא "פעלה חד צדדית והתעלמה מעמדת הוועד". היפכא מסתברא, הרשות השיבה לכל פניותיו של התובע, ובפרט לפניית יו"ר הוועד משנת 2011, כאמור במכתבו של מר אורן מיום 26.1.11.

שיהוי בהגשת התביעה

133. סעיף 27 סיפא לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 , קובע כי "אין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות לפי כל דין ולדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי".

134. טענת השיהוי הנטענת במהלך תקופת ההתיישנות הינה טענה אשר עשויה לקצר את תקופת ההתיישנות שנקבעה כדין, להוביל לחסימה של בעל דין לגשת לערכאות, ועשויה לעודד הגשת תביעות במהירות ללא מיצוי ההליכים, ומבלי לתור אחר פתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.

לעניין זה, יפים דבריה של כבוד השופט פרוקצ'יה בעניין תלמוד תורה:

"השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי".

135. הסכם קרני נחתם באפריל 2010, כ-5 שנים עובר להגשת התביעה דנן. הוכח שהתובע היה מודע לתנאיו של הסכם קרני, הן בשלב המשא ומתן עובר לחתימתו והן לאחר חתימתו.

עוד הוכח כי במענה לפניותיו של התובע לרשות, החל משנת 2010 ועד שנת 2014, הוא נענה פעם אחר פעם, על ידי כל הגורמים הרלוונטיים מטעם הרשות (ולא רק על ידי מר קדוש), בתשובה אחידה לפיה הוא אינו זכאי להמשך קבלת תוספת השטחים מאחר שאינו עומד בתנאי ההסכם ובכלל זה משעה שלא הועסק בפועל במסוף קרני במשך 5 שנים לפחות.

עוד נמצא שהתובע הגיש תביעתו במרץ 2015, כ-9 חודשים לאחר שפנייתו באמצעות בא-כוחו נדחתה באמצעות באות-כוח הרשות.

136. מסקנתנו היא כי התביעה הוגשה בשיהוי קיצוני, ואין לתובע להלין בנושא השתהותו אלא על עצמו.

137. פנייתו של התובע במועד הגשת התביעה, כחמש שנים לאחר החתימה על הסכם קרני, גרמה לנתבעת לשנות את מצבה לרעה. אילו הוגשה התביעה לתוספת שטחים בזמן אמת, ייתכן שהרשות לא היתה חותמת על ההסכם הקיבוצי כפי שנחתם ולחילופין ייתכן שהרשות לא היתה מסכימה להמשך תנאי העסקתו הנוכחיים של התובע, כפי שהם, לרבות המשך העסקתו בתנאי רמ"ח.

138. כללו של דבר: מכל המקובץ עולה כי דין התביעה להידחות, התובע אינו זכאי לתשלום תוספת שטחים א' ו-ב' מכוח הסכם קרני ובכלל זה להפרשי שכר.

139. אשר לטענת הקיזוז, משמצאנו לדחות את התביעה על כל טענותיה, אין מקום להידרש לטענות הקיזוז.

אחרית דבר

140. התביעה נדחית על כל רכיביה.

הוצאות

141. יש לפסוק הוצאות משמעותיות כנגד התובע, בשים לב להתנהלותו חסרת תום הלב ובשים לב להוצאות הרבות שנגרמו לנתבעת, לרבות זמן טיסה של העדים והחזר עלויות כרטיסי טיסה, לרבות העובדה שהתקיימו ארבע ישיבות של הוכחות בעיר אילת.

142. אשר על כן, התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

143. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

מר דן ברקאי
נציג ציבור(מעסיקים)

יוחנן כהן
שופט

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ט, (14 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.