הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ס"ע 21948-07-14

לפני: כב' השופט משה טוינה
נציגת ציבור (עובדים) גב' מלכה פישמן
נציג ציבור (מעבידים) מר יצחק כוחיי

התובע:
SAKDA BUAJAN
-
הנתבע:
רונן שלכט

פסק דין

מבוא:

1. עניינו בפסק דין זה שהגיש מר Sakda Buajan (להלן: "התובע") אזרח תאילנד, נגד מר רונן שלכט (להלן: "הנתבע"), מי שהיה מעסיקו בישראל מסוף ינואר 2009 ועד חודש מרץ 2014; ותביעה שכנגד.

2. בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום הפרשי שכר; פיצויי פיטורים; וזכויות נלוות – דמי פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים; וכן זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות: דמי כלכלה, מענק שנתי ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה – בסכום כולל של 129,195 ₪.

3. בתביעה שכנגד ביקש הנתבע פיצוי על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מעזיבת התובע את מקום העבודה בלא מתן הודעה מוקדמת; החזר הוצאות שהוציא עבור התובע לכיסוי חוב שהותיר התובע בחנות המכולת שבישוב ולרכישת מזון וכרטיסי חיוג במהלך תקופת הקשר שבין הצדדים; ופיצוי על עוגמת נפש. בסה"כ ביקש הנתבע במסגרת התביעה שכנגד, לחייב את התובע בתשלום סכום של 55,000 ₪ (מטעמי אגרה).

הרקע העובדתי:

4. כאמור לעיל, התובע הוא אזרח תאילנד . התובע נכנס לישראל לעבוד בחקלאות בחודש ינואר 2009 , על בסיס אשרה שהונפקה עבורו והמתירה לו לעבוד בישראל עד לחודש אפריל 2015.

5. הנתבע הוא בעליו של משק במושב עין יהב שבערבה והיה מעסיקו של התובע ממועד כניסתו של התובע לישראל ועד ליום 20.3.2015.

6. ביום 20.3.2015 עזב התובע את משקו של הנתבע בלא מתן התראה מוקדמת; ובכך הגיעו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים לסיומם.

7. בתחילת יולי 2015 נעצר התובע על ידי משטרת ישראל כשהוא בדרכו למציאת עבודה במושב בית הלוי שבשרון והוחזק במתקן שהייה עד לגירושו לתאילנד .

8. במהלך שהותו של התובע במתקן השהייה, הוגשה ביום 10.7.2014 התביעה מושא פסק דין זה. ביום 21.7.2014 הוגשה התביעה שכנגד.

טענות התובע:

9. כמצוין במבוא לפסק הדין, תביעת התובע שלפנינו, היא לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות נלוות; כאמור להלן.

10. לטענת התובע יחסי עובד מעסיק בינו לנתבע הסתיימו בסמוך לתום תוקף אשרת העבודה שהונפקה עבורו והמתירה לו לעבוד בישראל.

התובע הוסיף וטען, כי משהסתיימה תקופת העסקתו בשירות הנתבע עם סיום תוקף אשרת העבודה שהונפקה עבורו, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

לחילופין טען התובע כי התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים וזאת מאחר שלטענתו לאורך תקופת הקשר לא שילם לו הנתבע את זכויותיו על פי חוק, לרבות שכר מינימום וגמול בגין העסקה בשעות נוספות וזכויות נלוות.

אשר על כן ביקש התובע, לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 22,217 ₪.

11. התובע הוסיף כי ככל שבית הדין יקבע כי הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים, הוא זכאי לפיצוי מהנתבע בגובה הפקדות המעסיק לקרן פנסיה מקיפה – כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות – הבאים על חשבון פיצויי פיטורים בשיעור של 6% מהשכר וסה"כ סכום של 15,996 ₪ .

12. על פי כתב התביעה, שילם הנתבע לתובע שכר יומי בשיעור הנמוך משכר המינימום וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, שאינו תואם את הוראות החוק. כך לדוגמא טען התובע, כי בשנת 2009 שילם לו הנתבע שכר יומי בסכום של 108 ₪ ליום עבודה של שמונה שעות, ו-17 ₪ לכל שעה נוספת. על רקע זה הגיש התובע תביעה להפרשי שכר שאותה העמיד לצורכי אגרה, על סכום של 30,000 ₪.

13. בתביעה טען התובע, כי מעבר לתשלום השכר על שעות שעבד בפועל, לא קיבל "כל תשלום המגיע לו על פי דין".

על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום זכויות נלוות מכוח החוק וההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות כדלקמן:

דמי פדיון חופשה – בסכום של 13,317 ₪ ; תשלום עבור ימי חג – בסכום של 16,831 ₪ ; דמי הבראה – בסכום של 13,526 ₪; דמי כלכלה – בסכום של 6,200 ₪ מענק שנתי - בסכום של 11,108 ₪; ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה – בסכום של 15,999 ₪.

התביעה שכנגד:

14. בתביעה שכנגד טען התובע שכנגד/הנתבע כי נטישת הנתבע שכנגד/התובע את המשק בעיצומה של העונה החקלאית "הבוערת" גרמה לנזק המוערך בסכום של 64,000 ₪.

בנסיבות אלה טען התובע שכנגד/הנתבע, כי הוא זכאי לפיצוי בגובה הנזק שנגרם; וכן בתשלום דמי הודעה מוקדמת מכוח החוק בסכום של 4,500 ₪.

15. התובע שכנגד/הנתבע, הוסיף כי בעקבות עזיבת התובע/הנתבע שכנגד, נותר חוב לצרכנייה שבישוב, אותו נאלץ התובע שכנגד/הנתבע לשלם בסכום של 1,700 ₪, שאותם הוא תובע.

16. על פי התביעה שכנגד הוציא התובע שכנגד/הנתבע, הוצאות לטובת רכישת מזון לתובע/הנתבע שכנגד, וכרטיסי חיוג לשיחות לחו"ל אשר לא קוזזו משכרו של התובע בטעות . על רקע זה תבע התובע שכנגד/הנתבע את החזר הסכומים שהוציא בסכום של 8,680 ₪ ו-18,600 ₪ בהתאמה.

17. לבסוף ביקש התובע שכנגד/הנתבע, לחייב את הנתבע שכנגד/התובע בפיצוי על "עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ולבני משפחתו כתוצאה מהתנהגותו הקלוקלת של הנתבע", בסכום של 10,000 ₪.

18. לצורכי אגרה העמיד התובע שכנגד/הנתבע את התביעה שכנגד על כל רכביה, על סכום של 55,000 ₪.

דיון והכרעה:

19. מטעמי יעילות, אין בדעתנו להתעכב על תשובת הנתבע לתביעת התובע ולתשובת התובע בתביעה שכנגד. אשר על כן, ניגש להלן לבירור טענות הצדדים ברכיבי התביעה והתביעה שכנגד; ונפתח בתביעת התובע.

תביעת התובע:

התביעה לפיצויי פיטורים:

20. במהלך העדות המוקדמת סיפר התובע כי נעצר בידי משטרת ישראל ביולי 2014, בעת שהיה בדרכו לחיפוש עבודה במושב בית הלוי. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. איפה המשטרה תפסה אותך?
ת. בחדרה ליד נתניה. ברמזור בבית כלא נתניה. הם אמרו לי שקוראים לזה חדרה. גם אני לא יודע, הלכתי לשם בשביל לחפש עבודה".

התובע הוסיף כי ביקש לעבוד תקופה ארוכה. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. אתה רצית להישאר ולעבוד עוד הרבה זמן?
ת. כן".

21. עדות זו של התובע מלמדת כי התובע ביקש להישאר ולעבוד בישראל ללא קשר למועד פקיעת תוקף אשרת העבודה של התובע בישראל. מכאן שנטישת התובע את מקום העבודה שהביאה לסיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבע – איננה קשורה ואיננה נובעת מרצונו של העובד הזר לסיים את ההתקשרות עם מעסיקו בתום תקופת ההעסקה המאושרת ולחזור למ ולדתו.

22. הזכות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), מקנה לעובד את הזכות לפיצויי פיטורים בהתקיים קשר סיבתי בין הנסיבות שבהתקיימן רואים בעובד המתפטר כמי שפוטר מעבודתו, לבין אקט ההתפטרות. במילים אחרות, על מנת להכיר בהתפטרות כפיטורים, על העובד לשכנע כי המניע לאקט ההתפטרות הוא הנסיבות שבהן מכיר המחוקק בהתפטרות כפיטורים ( "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או - "נסיבות אחרות שביחסי העבודה...., שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו").

23. בענייננו טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, בשל הפגיעה בזכויותיו. עם זאת ובניגוד לאמור לעיל, בתצהיר שהגיש התובע לא ייחס התובע את מעשה ההתפטרות לפגיעה בזכויותיו כנטען בכתב התביעה .

24. מכאן, שאין קשר בין התפטרות התובע לבין הפגיעה הנטענת בזכויותיו כעובד, ולפיכך אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 א' לחוק פיצויי פיטורים.

25. כפועל יוצא מהאמור לעיל, יש לדחות את תביעת התובע לפיצויי פיטורים. לתביעה החלופית של התובע, לתשלום פיצוי בגובה הפקדות המעסיק לקרן פנסיה הבאות על חשבון פיצויי פיטורים - נתייחס בפרק הדן ברכיבי התביעה שעניינן הזכויות הנלוות להן זכאי התובע.

תביעת השכר:

26. על פי כתב התביעה, לא מסר הנתבע לתובע תלושי שכר; ולאורך תקופת הקשר, הועסק התובע בשכר יומי הנמוך משכר המינימום ומבלי ששולם לו גמול בגין העסקה בשעות נוספות כדין במתכונת קבועה –

בעונת החורף שישה ימים בשבוע ו-2 שבתות בחודש 12.5 שעות מדי יום;

ובעונת הקיץ שישה ימים בשבוע ו-2 שבתות בחודש בין 8-9 שעות ביום.

27. על רקע זה, ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום הפרשי שכר על בסיס הנחה לפיה עבד מדי יום שעתיים נוספות שבגינן הוא זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 93,186 ₪. לצורכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו להפרשי שכר על סכום של 30,000 ₪.

28. לדעת הנתבע, לתביעת התובע להפרשי שכר אין בסיס מששולם לתובע שכר מינימום וגמול בגין העסקה בשעות נוספות כדין בהתבסס על דוחות נוכחות שאותם אישר התובע בחתימתו ותלושי שכר שנמסרו לעובד מדי חודש.

29. בעדותו הסביר הנתבע את הליך תשלום השכר:

"עובד היה נותן לי דוח שעות, מעתיקים את דוח השעות יפה, העובד חותם ואני נותן את זה לרואה החשבון ומוציא תלוש שכר".

30. לתצהירו צירף הנתבע תלושי שכר ודוחות נוכחות. ככלל, רישום שעות העבודה בדוחות הנוכחות (שעות רגילות ושעות נוספות) תואמים את הרישום בתלוש השכר. כך לדוגמה, על פי תלוש השכר לחודש ספטמבר 2011, עבד התובע בסך הכל 179 שעות רגילות ו-0.65 שעות נוספות - נתון זה של שעות העבודה הרגילות והנוספות תואם את דוח הנוכחות של חודש ספטמבר 2011. על פי תלוש השכר לחודש אוקטובר 2011, עבד התובע 178 שעות רגילות ו-12.85 שעות נוספות. וגם כאן, נתוני השעות הרגילות והשעות הנוספות תואמים את הרישום בדוח הנוכחות.

31. ככלל, כל דוחות הנוכחות חתומים בחתימת אישור הנחזית לחתימת התובע.

32. בעדותו המוקדמת אישר התובע כי חתימתו מופיעה על מקצת דוחות הנוכחות ותלושי השכר .

33. יוצא מכאן כי גרסת הנתבע לעניין תשלום שכר שעומד בדרישות החוק, הן לעניין שכר המינימום והן לעניין גמול בגין העסקה בשעות נוספות - מעוגנת במסמכים מזמן אמת ובאישור התובע.

34. מנגד. אין בידינו לתת אמון בגרסת התובע לפיה הועסק מידי יום במתכונת קבועה (בקיץ ובחורף) בשכר הנמוך משכר המינימום ומבלי ששולם לו תמורה כדין על העסקתו בשעות נוספות. זאת מהנימוקים הבאים:

א. בתצהיר שהגיש התובע, טען האחרון כי לא קיבל תלושי שכר. בניגוד לגרסה זו, אישר התובע את חתימתו על גבי תלושי השכר שהוצגו בפניו בחקירתו הנגדית. יוצא מכאן כי הגרסה שמסר התובע בתצהירו אינה אמת ובכך יש כדי להשליך על המשקל שניתן לייחס לטענות עובדתיות שמעלה התובע ואשר אינן נתמכות בראיה חיצונית.

ב. בעדותו אישר התובע כי נעדר בחודש ינואר 2014 – חמישה ימים ללא אישור; בחודש דצמבר 2013 – תשעה ימים ("הלכתי לחברה שלי שגרה בחצבה"); ועבד באופן חלקי בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2013. עובדות אלה שיש להן השלכה ישירה על תביעת התובע להפרשי שכר, אינם באים לביטוי לא בתביעה ולא בתצהיר; וגם מכאן יש ללמוד על חוסר תום הלב וחוסר האמינות של התובע.

35. בנסיבות אלו בהן גרסת התובע מקבלת ביטוי בדוחות נוכחות ותלושי שכר שמהם עולה כי שולם לתובע שכר וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, באופן שעומדות בהוראות הדין – התביעה להפרשי שכר נדחית.

בשולי הדברים נוסיף, כי משמקובלת עלינו גרסת הנתבע על מתכונת העסקתו של התובע, כפי שזו משתקפת בתלושי הנוכחות, הרי שגם אם דוחות הנוכחות בתקופה שעד לחודש נובמבר 2013 אינם עומדים בדרישות הרישום על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, עומד הנתבע בנטל שמטיל עליו החוק להוכחת גרסתו לעניין היקף העסקתו של התובע בשעות נוספות, באופן שדין תביעת השכר להידחות.

התביעה לזכויות נלוות:

36. את הפרק שדן בתביעת התובע לזכויות נלוות, מבקשים אנו לפתוח בשתי הערות כלליות:

האחת - באותם מקרים שזכויות נלוות להן זכאי התובע בין מכוח חוק (דמי חופשה ודמי פדיון חופשה) ובין מכוח הסכם קיבוצי, לרבות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות אינן באות לביטוי בתלושי השכר – נמנעו מהתובע אותן זכויות. על רקע הערה זו ניגש לבחינת תביעת התובע לזכויות נלוות בסדר הבא: דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי כלכלה, מענק שנתי ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה.

השניה – תשלומים ששילם הנתבע לתובע במהלך תקופת הקשר ביניהם כ"בונוס", והוצאות שנשא לטובת מזון וכרטיסי חיוג לתובע (שהם נושא בתביעה שכנגד) – הם תשלומים והוצאות ששילם הנתבע על פי רצונו, והם חלק מהסדר ההעסקה על פיו הועסק התובע . לפיכך, תשלומים אלה אינם ניתנים לייחוס בדיעבד לטובת זכויות נלוות להן זכאי התובע בדרך של טענת קיזוז .

על רקע הערות אלה נפנה לבחינת רכיבי התביעה השונים שעניינם זכויות נלוות להן זכאי התובע.

37. עיון בתלושי השכר מלמד כי ככל ששולם לתובע תשלום המתייחס לזכותו של התובע לחופשה, התשלום האמור הוא "תמורת חופשה" באופן שאיננו משקף את זכותו של התובע לחופשה בפועל בתשלום, כנדרש על פי חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית").

משכך, תשלום תמורת החופשה איננו פוטר את הנתבע מתשלום דמי פדיון חופשה, כמתחייב מהוראות חוק חופשה שנתית; ובהתאם זכאי התובע לדמי פדיון חופשה על פי העקרונות הבאים:

א. משאין בהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות התייחסות לזכות לדמי פדיון חופשה עם סיומם של יחסי עובד מעסיק, זכותו של התובע לדמי פדיון חופשה, מעוגנת בהוראות חוק חופשה שנתית. בהתאם אין לקבל את טענות התובע לפיהן הוא זכאי לדמי פדיון חופשה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, בהתעלם מהמגבלות הקבועות בחוק חופשה שנתית המגבילות את האפשרות לתשלום דמי פדיון חופשה.

ב. עם סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים זכאי התובע לדמי פדיון חופשה ביחס למכסת ימי החופשה בשנה האחרונה להעסקתו, מינואר 2014 ועד לחודש מרץ 2014 כולל; ולמכסת ימי החופשה שצבר בשלושת השנים שלפניה - השנים 2013, 2012 ו-2011.

ג. בשנים 2011, 2012 ו-2013 (השנה השלישית, הרביעית והחמישית ) צבר התובע מכסת חופשה של 14 ימים בשנים 2011 ו -2012 ו-15 ימים עבור שנת 2013 – סה"כ 43 ימים.

ד. בשנת 2014 עבד התובע אצל הנתבע 1 פחות מ-240 ימים. מכאן שבגין התקופה שמינואר 2014 ועד מרץ 2014 כולל, צבר התובע מכסה של שישה ימי חופשה.

ה. מכאן שזכאי התובע לפדיון ימי חופשה המתייחסת למכסת ימי חופשה של 49 ימים שהם שווי ערך לשכר יומי של 4 2 ימים (מכסת ימי חופשה בניכוי ימי מנוחה שבועית).

נכון לחודש אפריל 2014 שכר מינימום יומי לעובד המועסק שישה ימים בשבוע, עמד על סך של 172 ₪ ליום.

ו. יוצא מכאן, כי סה"כ זכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסכום של 7,392 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.4.2014.

38. בתביעה ביקש התובע דמי הבראה ביחס לכל תקופת עבודתו בשירות הנתבע בנימוק כי דמי הבראה נתבעים מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, אשר אינם כוללים מגבלה על תשלום דמי פדיון הבראה ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתו של התובע.

39. טענה זו של התובע אין בידינו לקבל, שכן בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, בהיעדר הוראה מפורשת להסכם הקיבוצי המעניק את הזכות לפדיון דמי הבראה; הזכות לדמי הבראה איננה ניתנת לפדיון לאחר סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

40. משאין בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות הכרה בזכות העובד לפדיון דמי הבראה לאחר סיומם של יחסי עובד מעסיק, זכאי התובע לפדיון דמי הבראה ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתו בהיקף של 14 ימים, לפי תעריף של 378 ₪ ליום וסה"כ סכום של 5,292 ₪. מסכום זה יש להפחית תשלום דמי הבראה, כמפורט בתלושי השכר בתקופה שממרץ 2012 ועד לסיום הקשר שבין הצדדים, בסכום כולל של 2,876 ₪. בהתאם על הנתבע לשלם לתובע הפרש דמי הבראה בסכום של 2,416 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2014.

41. כתב התביעה ותצהיר התובע איננו מפרט את ימי החג אשר בהם לא עבד התובע ובגינם הוא דורש תשלום עבור דמי חג. כך גם מתעלם התובע בתביעה ובתצהיר מדמי החגים ששולמו לו במהלך תקופת הקשר ומקבלים ביטוי בתלושי השכר. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה לתשלום עבור ימי חג.

למעלה מהצורך נוסיף: הזכות לדמי חגים קמה לעובד היומי אשר לא עבד ביום החג; וכתוצאה מכך נפגע שכרו. בענייננו, לא טען התובע כי לא עבד באותם ימי חג בגינם הוא תובע תשלום עבור חגים, וגם מטעם זה התביעה לדמי חגים דינה להידחות.

42. על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, עובד יומי זכאי לתשלום כלכלה בשיעור של 4 ₪ לכל יום עבודה בפועל.

מתלושי השכר עולה כי הנתבע שילם לתובע דמי כלכלה מחודש אוקטובר 2013 בלבד.

יוצא מכאן כי התובע זכאי לתשלום דמי כלכלה, בהתבסס על מספר ימי העבודה בפועל, ביחס לתקופה שמחודש ינואר 2009 ועד לספטמבר 2013 כולל – סה"כ 1,351 ימים , בסכום של 5,404 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2014.

43. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה קובעים כי עובד יומי זכאי למענק בגובה של 4 ₪ לכל יום עבודה. התובע שלפנינו הינו עובד יומי. על פי תלושי השכר, לא שילם הנתבע לתובע את המענק לו הוא זכאי.

לאור האמור זכאי התובע למענק על פי החישוב הבא:

בהתבסס על תלושי השכר שבהם מופיע נתון המתייחס למספר ימי העבודה בכל חודש, עבד התובע בשירות הנתבע בסה"כ 1,456 ימים.

בהתאם זכאי התובע למענק בסכום כולל של 5,824 ₪ (מספר ימי העבודה-1,456 X 4 ₪ ליום).

לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2014.

44. בתביעתו תבע התובע פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לטובת רכישת זכויות פנסיה בסכום של 15,996 ₪; ותבע תביעה חלופית - ככל שתידחה תביעתו לפיצויי פיטורים - בגובה הפקדות המעסיק לפנסיה מקיפה הבאים על חשבון פיצויי פיטורים.

משדחינו את תביעת התובע לפיצויי פיטורים, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפקדות המעסיק במלואן ובכלל זה הכספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים וזאת משזכאי העובד לכספים שבקרן הפנסיה הבאים על חשבון פיצויי פיטורים, גם אם התפטר.

לפיכך, משלא הופקדו לזכות התובע כספים להבטחת זכויותיו לפנסיה, כמתחייב בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפקדות המעסיק לפנסיה ביחס לכל תקופת הקשר בגובה הפרשות המעסיק לגמל ולטובת פנסיה מקיפה (12%) על בסיס שכר המינימום נכון למועד סיום הקשר (4,300 ₪) – סה"כ 31,992 ₪ . לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2014.

תביעת הנתבע:

45. נקצר ונאמר, כי למעט הזכות לדמי הודעה מוקדמת שלה זכאי הנתבע מכוח הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), אין הנתבע זכאי לפיצוי בעקבות החלטת התובע להביא לידי סיום את קשר יחסי עובד מעסיק שביניהם.

לעניין זה די לומר, כי זכותו של העובד להביא לסיומם של יחסי עובד מעסיק, היא חלק מחוזה העבודה והיא זכות מוכרת במשפט העבודה.

מכאן שאין הנתבע זכאי לפיצוי על נזק שנגרם לו, ככל שנגרם, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש בעקבות החלטתו של התובע להביא לסיום יחסי עובד מעסיק ביניהם והוצאתה לפועל של החלטה זו .

46. עם זאת, משהפסיק התובע את עבודתו בשירות התובע בלא מתן הודעה מוקדמת, זכאי הנתבע מכוח חוק הודעה מוקדמת , לדמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי, נכון לאותו מועד – 4,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2014.

47. תשלומים ששילם הנתבע עבור רכישת מזון וכרטיסי חיוג לחו"ל, נהפכו לחלק מתנאי העבודה ואין הנתבע לחזור ולדרוש את החזר ההוצאה בדיעבד.

אשר על כן התביעה שכנגד שעניינה החזר הוצאות שהוציא הנתבע לטובת רכישת מזון וכרטיסי חיוג – נדחית.

48. להבדיל, אישר התובע בעדותו כי נכון למועד סיום הקשר שבין הצדדים, ועל רקע עזיבתו הפתאומית נותר חוב על שמו בצרכנייה של המושב, שאותה לא שילם. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. אני אומר לך שהמסמך מיולי זה מסמך שמסכם את כל החוב ואני מציג בפניך פירוט של החוב מחודש מרץ. אתה מאשר שהחוב הוא 1,774 ₪ ושהמספר שלך במכולת הוא 3316?
ת. אני מאשר שהמספר שלי במכולת הוא 3316 ולגבי החוב, אני לא זוכר את הסכום, אבל אני זוכר שאני חייב. חשבתי שלא קניתי הרבה בחודש הזה, מה שרשום פה".

49. אשר על כן, מששילם הנתבע את חוב התובע הוא זכאי להחזר הכספים שילם בסך של 1,774 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2014.

סוף דבר:

50. לאור המקובץ, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פדיון ימי חופשה - 7,392 ₪;
הפרש דמי הבראה - 2,416 ₪;
דמי כלכלה - 5,404 ₪;
מענק - 5,824 ₪;
פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה - 31,992 ₪.

לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2014.

51. מהסכום האמור רשאי הנתבע לקזז דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,300 ₪ ותשלום חוב התובע בסך של 1,774 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2014.

52. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

53. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, (20 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים-
גב' מלכה פישמן

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר יצחק כוחיי