הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ד"מ 7445-01-19

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

התובע:
Ahmed Hamad Abdwlazim Moham
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעת:
נגריית חזן (2005) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מ שה קריספין

פסק דין

בפני בית הדין מונחת תביעתו של מר Ahmed Hamad Abdwlazim Moham (להלן: "התובע") נגד חב' נגריית חזן (2005) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה וסיומם.

הצדדים ועיקרי ההליך

1. התובע, נתין זר מסודן, הועסק בשירות הנתבעת מיום 19.1.2015 ועד ליום 10.9.2015.

2. הנתבעת, חב' נגריית חזן (2005) בע"מ, מפעילה נגרייה בעיר אילת.

3. התובע היה עובד שעתי, כאשר שכרו עמד על 30 ₪ (ברוטו) לשעת עבודה.

4. במסגרת ההליך העידו התובע ומטעם הנתבעת העידה הגב' סמדר חזן.

טענות התובע

5. התובע טוען כי לא נמסר לו הסכם עבודה ו/או הודעה לעובד. התובע תמך טענותיו אלו במסגרת עדותו, ואילו הנתבעת לא ידעה לומר מי מסר לתובע את הסכם העבודה ו/או החתים את התובע על ההסכם, כמו גם מי תרגם לתובע את ההסכם.

6. לעניין פדיון החופשה, נותרה לתובע יתרה של 8 ימי חופשה ו-4 ימי חג.

7. גמול הפנסיה נתבע בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף המתכת, חשמל ואלקטרוניקה, שאוחד עם תעשיית העץ ומשכך, זכאי התובע לתגמולי פנסיה, גמל ופיצויים מהיום הראשון לעבודתו, או לחלופין חל צו ההרחבה בענף התעשייה.

8. לעניין נסיבות סיום ההעסקה – נציגת הנתבעת העידה שאינה יודעת פרטים לעניין נסיבות סיום העסקתו של התובע, ומכאן כי כל טענותיה בעדותה הן בגדר ניחוש.

9. הכיתוב על גבי תלוש שכר 9/2015 שצורף לכתב ההגנה, הוכן לצורך ההליך המשפטי.

10. הנתבעת נמנעה מהבאת עדים רלוונטיים הן לעניין הסכם ההעסקה והן לעניין צו ההרחבה הרלוונטי והן לעניין נסיבות סיום ההעסקה. הלכה למעשה העדה שהעידה מטעם הנתבעת לא יכלה להעיד על דבר בעניין יחסי העבודה, הדבר נכון גם לעניין דרישת הנתבעת לקיזוז ההודעה המוקדמת.

טענות הנתבעת

11. ביחס להודעה לעובד – התובע קיבל הודעה לעובד חתומה על ידו, לאחר שהוסבר לו בשפתו.

העדה מטעם הנתבעת הסבירה מהו הנוהל, כשמגיע עובד שלא דובר את השפה העברית, מצמידים לו דובר אותה שפה. התובע לא התלונן מעולם על תנאי שכרו.

12. לעניין התביעה לפנסיה – העבודות שביצע התובע היו ניקיון, סבלות ולא עבודה בנגרות, ולכן צו ההרחבה לא חל עליו. לפיכך, ככל שמגיע לתובע הפרשות לפנסיה הרי שרק מהחודש השביעי לעבודתו, על פי חישובי הנתבעת התובע זכאי ל-690 ₪ בלבד, אולם יש לקזז סכום זה בשל אי מתן הודעה מוקדמת.

13. לעניין חופשה שנתית – התובע קיבל ימי חופשה כעולה מתלושי השכר (פברואר 2015 – יום חופש אחד, מאי 2015 – 2 ימי חופשה, יוני 2015 – 2 ימי חופשה). בהתאם לתלוש השכר האחרון לתובע יתרה של 3.95 ימי חופשה אותם יש לקזז בשל אי מתן הודעה מוקדמת.

14. חגים – בגין שלושת החודשים הראשונים לעבודתו, לא היה זכאי התובע לדמי חגים. התובע קיבל יום חג ביום העצמאות (תלוש 4/2015), יום חג בשבועות (תלוש 5/2015), ראש השנה – 14.9.15 – לא מגיע לתובע בשל התפטרותו החל מיום 10.9.15, זנח ונט ש עבודתו ביום 10.9.15 ועל כן אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת ואף לא לפיצוי בגין היעדר שימוע.

15. התובע הגיש תביעתו בשיהוי ניכר, שכן מיום היעלמותו ועד להגשת התביעה חלפו יותר שלוש שנים.

נסיבות סיום העסקה

16. היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא כי "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני" (דב"ע ל/3-1 זמל הרמן – דואיב גילה , פד"ע א' 18 דב"ע ל/3-18 נח בנצלוביץ – אתא בע"מ , פד"ע ב' 41), וכי הצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיים בין השניים, לידי גמר (דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ – דיד שינין , פד"ע כב' 271; בג"צ 566/76 אלקו נ' ביה"ד הארצי וההסתדרות הכללית, פ"ד לא (2) 197).

במקרה דנן, לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות הפסקת העבודה.

17. לטענת התובע, באמצע חודש 9/2015 פוטר מעבודתו מבלי שהודע לו סיבת הפיטורין, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת (סעיפים 9-10 לכתב התביעה).

18. מנגד, טענה הנתבעת, כי התובע זנח ונטש את עבודתו, כאשר נעלם ממקום העבודה ביום 10.9.2015, יום בו קיבל את שכרו עבור חודש אוגוסט 2015, ולא שב לעבודתו, כאשר הופיע לאחר מכן ביום 13.10.2015 בכדי לקבל את שכרו עבור 9 ימי עבודה של חודש ספטמבר, כאשר באותו מעמד ביקש התובע לפרוט את השיק בסך של 2,300 ₪ למזומן, כך עשה נציג הנתבעת ושילם לתובע את הסך הנ"ל במזומן, כאשר התובע מבטיח לשוב לעבודתו הסדירה ביום 15.10.2015, ומאז נעלם ולא חזר עוד.

19. במקרה בו חלוקים ביניהם הצדדים באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לפיטורים, כפי שנפסק: "כשמדובר בפיטורים מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם" (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ – מאיר ניסימיאן ; דב"ע נ'/3-129 משה ענבר – איתן הראל ואח' , מיום 20.7.95).

20. התובע מסר גרסה כללית, מבלי שפירט תאריך מדויק בו לטענתו הוא פוטר, מבלי לציין מי מהנתבעת פיטר אותו.

21. במהלך חקירתו הנגדית טען התובע כי הוא פוטר על ידי "משה", כאשר נשאל מתי אותו משה אמר לו לעזוב את העבודה, השיב "בחודש 9" וכנתבקש לפרט תאריך מדויק, השיב "אני לא זוכר". כאשר נשאל מה היתה הסיבה לפיטוריו, השיב שאינו יודע והוא לא שאל מדוע פוטר (פרוטוקול מיום 18.3.21, עמ' 6, ש' 1-14).

22. במקום אחר בעדותו ציין התובע "אחרי שעזבתי את העבודה בשלושה ימים התחלתי לעבוד בעירייה " (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 15). משמע, התובע התפטר מעבודתו.

23. התובע לא ביקש להזמין לעדות את "משה" אשר לטענתו פיטר אותו, ולא הביא כל ראיה אחרת להוכחת גרסתו.

כלל הוא כי הנמנע מלהביא ראיה או עד שיכול היה להביאו, תתפרש אי הבאתו כנגדו. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע.

24. כללו של דבר: התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח טענתו לעניין פיטוריו. משכך, התביעה לדמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין היעדר שימוע – להידחות.

הודעה בדבר תנאי עבודה

25. התובע טען כי הנתבעת לא נתנה בידיו הסכם עבודה ו/או הודעה לעובד בעניין תנאי העסקתו, ובנסיבות אלו יש לחייב את הנתבעת בסך 2,500 ₪ בגין כך.

26. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע חתם וקיבל הודעה בדבר תנאי עבודתו. ההודעה צורפה לכתב הגנה והנתבעת ביקשה לדחות טענה זו על הסף.

27. במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע אודות תנאי השכר שסוכמו עמו, וכך העיד:

"ש. מה סגרו איתך לגבי תנאי שכר? מה הוא אמר לך כמה אתה מקבל כסף?
ת. 30 ₪ בשעה.
ש. זה מה שסיכמו איתך?
ת. כן.
ש. אז אתה יודע מה תנאי העבודה שלך?
ת. כן".
(פרוטוקול מיום 18.3.2021, עמ' 2, ש' 10, 15; הדגשה הוספה, י.כ).

28. נוכח העובדה שהנתבעת צירפה לכתב הגנתה מסמך הודעה בדבר תנאי עבודתו של התובע, החתום על ידי התובע ולאור עדות התובע לפיה ידע מה היו תנאי עבודתו, אין מקום לקבל את התביעה ברכיב זה.

29. למעלה מכך, עדת ההגנה – הגב' סמדר חזן העידה כי הוסבר ותורגם לתובע ההודעה לעובד, התובע הבין וידע מה הם תנאי עבודתו (כפי שאישר התובע):

"ש. את יכולה להגיד איך הסבירו לתובע את סעיפים 9 ו-10 להסכם?
ת. יש לנו עובד דובר את השפה הערבית בנגרייה ומשה מדבר ערבית לא תקינה אך מדבר, יש לנו גוגל טרנסלייט והתובע גם מדבר עברית ומבין עברית טוב מאוד, בכל אופן כשהוא עבד אצלנו הבין טוב מאוד... שאלו מי אחראי עליו, זה משה ויואל, יואל מדבר ערבית, כשהוא מביא את העובדים והוא מתרגים לעובדים את הדברים".
(עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 18-32).

גב' חזן העידה כי היא לא יודעת מי החתים את התובע על ההודעה אולם חזרה וציינה אודות הנוהל בנגרייה לקליטת עובדים, וכי לתובע תורגמו והוסברו תנאי העבודה בהתאם לנוהל.

30. בנסיבות אלה, משהנתבעת המציאה לפנינו מסמך הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתו, בשים לב לכך שהתובע חתם על ההודעה ואף העיד כי ידע מה היו תנאי עבודתו; התביעה בגין רכיב זה – נדחית.

תחולת צווי הרחבה ענפיים

31. התובע טען כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף המתכת, חשמל ואלקטרוניקה, לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957. לחלופין טוען התובע כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף התעשיה (סעיפים 14 ו-15 לכתב התביעה).

32. מנגד, טוענת הנתבעת, כי העבודות שביצע התובע היו ניקיון, סבלות ולא עבודה בנגרות, ולכן צו ההרחבה לא חל עליו. בסיכומיה טענה הנתבעת כי היה על התובע לפרט בכתב התביעה מה בדיוק דורשים ומדוע חלים שני צווי הרחבה על הנתבעת.

33. בסעיף ההגדרות של צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, הוגדר "מפעל" כ- "כל מפעל בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור, הרכבה או שירות", ו"עובד" הוגדר כ- "כל עובד העובד עבודת כפיים (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן או בלתי מקצועי) כולל נוער עובד".

34. במהלך חקירתה הנגדית נשאלה גב' חזן אודות עיסוקה של הנתבעת, וכך העידה:

"ש. הנתבעת מפעילה נגרייה?
ת. כן.
ש. העובד היה משייף עץ בתפקידו?
ת. הוא היה סבל, לפעמים הוא שפשף במחלקה של הצביעה, ועשה עבודות כלליות.
ש. של נגרות?
ת. לא, לא, של נגרות בשום פנים ואופן. שיוף זאת לא עבודת נגרות.
ש. הוא היה משייף מתכת?
ת. לפעמים גם. יש לנו גם עבודות מתכת שקשורות לנגרות, לפעמים כן ולפעמים לא, אני לא יודעת ספציפית לזמן שהוא עבד, כי אין לי בתוך הזיכרון שלי ספציפית מה הוא עשה שם לאורך כל התקופה.
ש. אז אם התובע אומר שהוא היה במחלקת שיוף את לא יכולה לסטור את זה?
ת. הוא היה גם במחלקת שיוף .
ש. מה מייצרים בנגריית חזן?
ת. מטבחים, שידות, ארונות, כל מיני עבודות נגרות שקשורות אלינו.
ש. כיסאות ושולחנות?
ת. שולחנות לפעמים תלוי איזה שולחנות, כיסאות לא".
(עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 27 – עמ' 8, ש' 10).

35. הנה כי כן, מהעדויות שהובאו לפנינו, עולה כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו עבודות נגרות, ובין היתר ייצור מטבחים, שידות, ארונות וכי זו אינה עוסקת בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה. אמנם, מעדות גב' חזן עלה כי הנתבעת מבצעת גם עבודות מתכת שקשורות לנגרות, אולם הוכח כי עיקר עיסוקה הוא בנגרות (עבודות עץ).

36. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לצו ההרחבה בענף התעשייה. צו הרחבה זה שפורסם בחודש מאי 2006 חל, כעולה מהמבוא לצו, "על כל העובדים והמעבידים בענפי התעשייה בישראל". צו ההרחבה בתעשייה הוא הצו השיוכי בתחום הפנסיוני לעובדים בענפי המלאכה והתעשייה השונים והוא חל לפיכך גם על מעסיקים בענף הנגרות/עץ.

בצו ההרחבה בתעשייה "התשלום לקרן הפנסיה, ולקופת הביטוח יחולו החל מהחודש הראשון לעבודתו של כל עובד". שיעורי ההפקדות קבועים בצווי ההרחבה במלאכה ובתעשייה. עוד אציין כי צווי ההרחבה במלאכה ובתעשייה חלים, ככלל, על כל העובדים בין אם הם עובדי כפיים ובין אם לאו.

37. נוכח כל המקובץ, על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף התעשייה.

גמול פנסיה

38. משחל צו ההרחבה בענף התעשייה, התשלום לקרן הפנסיה ולקופת הפיצויים יחולו מהחודש הראשון לעבודתו של התובע.

39. משכלל שכר הזכאות של התובע עמד על 42,084 ₪, זכאי התובע לסך של 5,050 ₪ (גמל ופיצויים) (42,084 ₪ * 12%).

40. סכום זה ישולם לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

פדיון חופשה

41. התובע עבד בשירות הנתבעת מיום 19.1.2015 ועד ליום 10.9.2015.

42. בחודש 2/2015 שילמה הנתבעת לתובע 223 ₪ עבור יום חופשה; בחודש מאי 2015 שילמה הנתבעת לתובע 446 ₪ בגין שני ימי חופשה ובחודש יוני 2015 שילמה הנתבעת לתובע 446 ₪ בגין שני ימי חופשה.

43. בתלוש השכר האחרון נרשם כי לתובע יתרה של 3.95 ימי חופשה, בגינם זכאי התובע לסך של 940 ₪. בשים לב לסכום התביעה בגין רכיב זה, זכאי התובע לסכום שתבע בסך 805 ₪.

חגים

44. מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע קיבל דמי חגים עבור יום העצמאות (תלוש אפריל 2015) בסך 223 ₪ (במקום 240 ₪), עבור שבועות יום אחד בחודש מאי 2015, בסך 223 ₪ (במקום 240 ₪). נוכח העובדה כי התובע סיים עבודתו ביום 10.9.2015 אין הוא זכאי ליום חג עבור ראש השנה שחל ביום 14.9.2015.

45. היות והתובע אינו זכאי לדמי חג בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו, אין הוא זכאי לשני ימי חג הפסח (שחל ביום 4.4.2015 (שבת) וביום 10.4.2015).

46. לפיכך, התובע זכאי להפרש בגין דמי חג בסך 34 ₪.

קיזוז דמי הודעה מוקדמת

47. הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע דמי הודעה מוקדמת נוכח התפטרותו.

48. ברם, הנתבעת לא הזמינה את משה לעדות על מנת לאשש טענתה לעניין התפטרותו לאלתר של התובע, ללא מתן הודעה מוקדמת (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 17-27). לפיכך, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת.

אחרית דבר

49. על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין:

א. גמול פנסיה (גמל ופיצויים) בסך 5,050 ₪.
ב. פדיון חופשה בסך 805 ₪.
ג. הפרש בגין דמי חגים בסך 34 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

50. יתר רכיבי התביעה דינם להידחות, וכך גם טענת הקיזוז שנטענה על ידי הנתבעת.

51. נוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' חשוון תשפ"ב, (13 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.