הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ד"מ 57090-08-19

בפני כב' הנשיא שמואל טננבוים
נציגת ציבור עובדים – הגב' מלכה פישמן
נציג ציבור מעסיקים – מר דן ברקאי

התובע:

YOWHANES HAYLAMAREYAME
ע"י ב"כ עו"ד ולדימיר פוסטרנק

-

הנתבעת:
מבשלת סוף בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דן- אל אגליק

פסק דין

1. לפנינו תביעה שהגיש YOWHANES HAYLAMAREYAME (להלן – התובע) לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות, לטענתו, מתקופת עבודתו אצל הנתבעת - מבשלת סוף בע"מ (להלן – הנתבעת). סכום התביעה הועמד על סך 15,522 ₪.

2. התובע הינו נתין זר מאריתריאה אשר הועסק אצל הנתבעת בתקופה שמיום 11.7.18 ועד חודש ינואר 2019, בסך הכל כ- 7 חודשים (להלן – תקופת העסקה) . אין מחלוקת כי בתקופת העבודה לא הופרשו לתובע סכומים עבור קרן פנסיה ו כי התובע לא קיבל הודעה על תנאי העסקתו. בנוסף הנתבעת מאשרת כי הסכום ששולם לתובע כרכיב "מענק" על פי תלוש השכר, הינו חלק מהשכר הקובע.

3. המחלוקות שמתעוררות בתיק הנן -

א. זכאות התובע לתשלום פיצוי בגין אי הסדר ת ביטוח פנסיוני.
ב. זכאות התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה.
ג. זכאות התובע לפיצוי על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).
ד. נסיבות סיום ההעסקה לאור טענת קיזוז שהעלתה הנתבעת.

4. בדיון שהתקיים בתיק ביום 5.11.2019 העיד התובע עצמו בלבד. כבר כאן יצוין כי חקירת התובע, הן הראשית והן הנגדית, הייתה קצרה, כאשר התובע לא נשאל על כל רכיבי התביעה בגינם הוגשה תביעתו. בדיון נכח גם נציג מטעם הנתבעת, יעקב כון, אך לא נשמעה כל עדות מטעם הנתבע ת.

נדון להלן במחלוקות שמעוררות אחת לאחת –

פיצוי בגין אי הסדרת ביטוח פנסיוני –
5. במוקד המחלוקת עומדת השאלה האם היה על הנתבעת לשלם למבקש כספים בגין הסדר ביטוח פנסיוני מתחילת עבודתו כטענת התובע, או שהנתבעת הייתה פטורה מחובה זו שעה שחובת ההפרשה חלה, על פי שיטתה, מהחודש השביעי לעבודה, בעוד שהתובע עבד אצלה שבעה חודשים בלבד.

6. התובע שואב זכאותו להפרשות כספים עבור ביטוח פנסיוני מכוח תיקון 18 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים) , הקובע בסעיף 1יא1(א) כך – " על אף האמור בסעיף 1יא(א), מעסיק של עובד זר שהוא מסתנן יפקיד בעדו פיקדון בסכום השווה ל-36% משכר עבודתו של המסתנן בעד החודש שבעדו משולם הפיקדון (בפרק זה – פיקדון לגבי מסתנן); חלק הפיקדון השווה ל-16% משכר עבודתו כאמור ישולם בידי המעסיק (בפרק זה – חלק המעסיק) וחלק הפיקדון השווה ל-20% משכר עבודתו ינוכה בידי המעסיק משכר עבודתו של המסתנן בעד אותו חודש (בפרק זה – חלק העובד); הפקדת חלק העובד לפי סעיף זה תתבצע לאחר ניכוי המס במקור, בידי המעסיק, משכר עבודתו של המסתנן, כאמור בסעיף 1יא(ה)(3)(א)". בהתאם, התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו 16% משכרו כפול שבעת החודשים בהם עבד אצלה. לחילופין עותר התובע לתשלום פיצוי חלף הפקדות לקופת הגמל.

7. הנתבעת טוענת מנגד כי הזכאות לתשלום עבור ביטוח פנסיוני נובעת מהוראות צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (להלן – צו ההרחבה בפנסיה) , לפיו חובתה לשלם תשלומים כאמור חלה רק מהחודש השביעי לעבודה. על בסיס כך הנתבעת טוענת כי היה עליה לשלם לתובע סכומים עבור חלף הפרשות לפנסיה רק מהחודש השביעי לעבודה (ראו - עמוד 3 שורות 33-34 לפרוטוקול).

8. מכאן, שהשאלה הנדרשת בירור היא מכוח מה חלה חובת הסדרת הביטוח הפנסיוני בהעסקה שבענייננו. תיקון 18 לחוק עובדים זרים נכנס לתוקף בחודש 5/2017. תקופת העבודה בענייננו חלה, כאמור, מיום 11.7.18 ועד חודש ינואר 2019, קרי לאחר כניסתו לתוקף של חוק הפיקדון. משכך, הוראות תיקון 18 חלות, לכאורה, על יחסי העבודה מושא פסק הדין . ואולם, קריאה תמה של סעיף 1יא1(א) לחוק עובדים זרים מעלה כי תנאי לתחולתו של תיקון 18 הוא שהתובע יוגדר כ"מסתנן". תנאי זה, לא רק שלא הוכח, הוא אף לא נטען על ידי התובע.

9. סעיף 1י2 לחוק עובדים זרים קובע – " מסתנן כהגדרתו בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, בעל רישיון לפי סעיף 2(א)(2) או (5) לחוק הכניסה לישראל" .

בסעיף 1 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן – החוק למניעת הסתננות) נקבע כי "מסתנן " הינו – " מי שאינו תושב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים לפי סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל".

10. בענייננו, בסעיף 1 לכתב התביעה נטען כי התובע הינו "עובד זר/מבקש מקלט מאריתריאה". כלומר מלכתחילה התובע לא טען כי הוא עונה להגדרת המושג "מסתנן" שבחוק הפיקדון. מעבר לכך, התובע , עליו רובץ הנטל להוכיח תביעתו לתשלום פיצוי חלף הפרשות לפנסיה, לא הראה כי הוא נכנס לגבולות הארץ שלא דרך תחנת גבול, וכי הוא בעל רישיון כמפורט בסעיפים הרלוונטיים לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. התובע העיד בבית הדין ונחקר גם על ידי בא כוחו בחקירה ראש ית, אך חקירתו הייתה קצרה והיא כללה שאלה אחת בלבד בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה , מבלי שנשמעה עדות התובע בנוגע למעמדו בארץ . כמו כן, בפני בית הדין לא הוצג סוג הרישיון של התובע או כל מסמך אחר הקשור למעמדו. במצב דברים זה לא ניתן לדעת אם התובע עונה להגדרה הקבועה בהוראות החקיקה המזכות עובד בתשלום פיקדון ואם לאו. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהתובע אף לא טען דבר בנושא בכתב תביעתו והסתפק בלציין כי הוא "מבקש מקלט מאריתריאה".

11. בנסיבות אלה, משלא הוכח שתיקון 18 לחוק עובדים זרים חל על התובע, הרי שהתובע לא זכאי לתשלום הפרשות בשיעור 16% בהתאם לסעיף 1יא1(א) לחוק עובדים זרים. לצד זה, התובע לא חלק על זכאותו להסדר ביטוח פנסיוני על פי צו ההרחבה בפנסיה, והוא אף תבע תשלומים מכוח צו הרחבה זה כרכיב חלופי לרכיב התביעה לתשלום על פי תיקון 18 כאמור. במאמר מוסגר יצוין, כי הגם שמכתב התביעה עולה כי התובע עבד אצל הנתבעת "בתפקידי ניקיון", איש מהצדדים לא טען דבר לגבי תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, וממילא לא הוכח לפנינו כי הנתבעת עוסקת בתחום הניקיון או התחזוקה וכי ניקיון או תחזוקה מהווים את עיקר עיסוקה (סעיף 1 לצו ההרחבה בענף הניקיון שנכנס לתוקף ביום 1.3.2014 ). על כן במסגרת פסק הדין לא נדרשנו לבחון תחולתו של צו ההרחבה בענף הניקיון על יחסי העבודה בין הצדדים.

12. המסקנה המתקבלת על בסיס כל האמור היא שהסדר הביטוח הפנסיוני ש חל על התובע הוא זה שקבוע בצו ההרחבה בפנסיה . ואכן, על פי סעיף 6ה' לצו ההרחבה בפנסיה, חובת הביטוח חלה בתום 6 חודשים מתחילת העבודה. נוכח זאת, ומשאין חולק כי התובע הועסק אצל הנתבעת שבעה חודשים בלבד, הרי שהתובע זכאי לכספי פנסיה רק עבור החודש האחרון בו עבד, חודש ינואר 2019.

13. לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה עבור חודש ינואר 2019, בשיעור של 12.5% מתוך השכר הקובע. משאין מחלוקת כי השכר הקובע כולל את הסכום הרשום בשורת "שכר יסוד" בצירוף הסכום שרשום בשורת "מענק", הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע, בגין רכיב תביעה זה, סך 716 ₪ .

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה –

14. אין חולק, כאמור, כי התובע לא קיבל הודעה על תנאי העסקתו בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד ). הנתבעת טענה להגנתה כי תנאי ההעסקה של התובע תואמו וסוכמו עמו בעל פה וזאת בשל קושי של התובע בהבנת הנקרא. כמו כן נטען, כי הנתבעת שילמה לתובע את מלוא זכויותיו ו על כן לא נגרם כל נזק בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה ( ראו בין היתר את טענת הנתבעת בסיכומי הטענות בעמוד 3 לפרוטוקול, שורות 29-31).

15. חובת המעביד למסור הודעה בדבר תנאי העסקה, מעוגנת בסעיף 1 לחוק הודעה לעובד הקובע כי -"מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)". סעיף 5 לחוק הודעה לעובד קובע את סמכותו של בית הדין לפסוק פיצוי, אף ללא הוכחת נזק, כנגד מעסיק אשר הפר את הוראות החוק. היקף הפיצוי נתון לשיקול דעת בית הדי ן.

16. חוק הודעה לעובד אינו מסייג את חובת המעסיק למסור הודעה לעובד, אף לא במקרים בהם העובד מודע לתנאיו ומלוא זכויותיו שולמו. אף קשיי שפה או קושי בהבנת הנקרא של העובד אינם מצדיקים הפרת הוראות חוק הודעה לעובד, כאשר על מעסיק עובד זר חלה חובה להתקשר עם העובד במסמך הכתוב בשפה המובנת לו, או לתרגם לו את הכתוב לשפתו (סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים). בהתבסס על כך לא מצאנו מקום לבחון את טענות הנתבעת בנוגע להבנתו את תנאי העסקתו, שכן אף אם טענות אלה היו מוכחות, הרי שאין בכך כל רלוונטיות.

17. על יסוד האמור, התובע זכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודתו, אותו יש להעמיד על סך 1,500 ₪ .

פיצוי מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר –

18. התובע טוען כי תלושי השכר אשר נמסרו לו אינם כוללים פירוט מלא הנוגע לתשלום שכרו וגמול שעות נוספות וכי בתלוש השכר נעשה פיצול מלאכותי של רכיב שכר העבודה לשכר יסוד ומענק. כמו כן נטען כי בחודש אוקטובר 2018 נמסרו לתובע שני תלושי שכר שונים.

19. הנתבעת טענה מנגד, כי תלושי השכר מפורטים כדין והם משקפים את מציאות ההעסקה בפועל. כמו כן הובהר כי המענק אכן מהווה חלק מהשכר הקובע. אשר לתלושי חודש אוקטובר נטען כי הוצא תלוש מתוקן לאחר שהובהר על ידי התובע כי נעשתה טעות בחישוב שכרו.

20. אין בידנו לקבל רכיב תביעה זה. עיון בתלושי השכר מלמד כי על פניו שכר התובע שולם על פי פירוט של שכר העבודה, תוך ציון הסכומים שהתקבלו כשכר יסוד, גמול שעות נוספות, נסיעות וכיוב'. התובע לא הראה כי קיים חוסר קורלציה בין השכר ששולם בפועל לבין זה המפורט בתלוש השכר וכי תלוש השכר אינו משקף את ההעסקה בפועל. אכן, שווי המענק נרשם באופן מופרד משכר היסוד אולם משהובהר על ידי הנתבעת כי סכום זה נלקח בחשבון כחלק מהשכר הקובע , והתובע לא סתר טענה זו, הרי שלא מצאנו כי הפיצול שנעשה בתלושי השכר, בין המענק לשכר יסוד, מהווה טעם לפסיקת פיצוי לפי סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר. זאת ועוד, התובע אישר בחקירתו כי רישום שעות העבודה נעשה בתלוש השכר וכי אירע מקרה בו נמצאה טעות בתלוש והוא פנה לנציג הנתבעת (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 28-24). עדות זו מלמדת כי התובע יכול היה לעקוב אחר זכויותיו באמצעות תלוש י השכר שנמסר ו לו. כמו כן, עדות זו מאשרת את טענות הנתבעת בנוגע לכפל תלושים בחודש אוקטובר 2018.

21. לאור האמור, התביעה לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר – נדחית.

טענת קיזוז – דמי הודעה מוקדמת -

22. בכתב ההגנה טענה הנתבעת טענת קיזוז לפיה ככל וייפסקו סכומים כנגדה, יש לקזז מתוכם שבעה ימי הודעה מוקדמת בסך 2,184 ₪. אגב כך טוענת הנתבעת כי התובע עזב את מקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת.

23. אין מקום לקבל את גרסת הנתבעת בנקודה זו. הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות מי מטעמה על מנת לאשש טענתה כי לא נמסרה לה הודעה כאמור. הנתבעת אף לא חקרה את התובע בנקודה זו במסגרת החקירה הנגדית, בעוד שמנגד, בחקירה הראשית התובע נשאל על נסיבות סיום ההעסקה והעיד כי הוא עזב את מקום העבודה בהתראה של 10 ימים מראש (עמוד 2 לפרוטוקול, שו' 13-11) . במצב דברים זה גרסת הנתבעת נסתרה ואין לקבלה.

24. בהתאם לאמור, טענת הקיזוז – נדחית.

סוף דבר -

25. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום, את הסכומים שלהלן –

א. פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה בסך 716 ₪.
ב. פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה בסך 1,500 ₪.

לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

26. נוכח התוצאה אליה הגענו, בה נפסק לטובת התובע פחות מחמישית מסכום התביעה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז שבט תש"פ,(11 פברואר 2020), בהעדר הצדדים.

גב' מלכה פישמן
נציגת ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים, נשיא

מר דן ברקאי
נציג ציבור (מעסיקים)