הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ב"ל 62647-05-17

לפני: כב' הנשיא שמואל טננבוים
נציג ציבור (מעסיקים) מר דן ברקאי
התובע:
יצחק אביזמיל ( ת.ז.-XXXXXX946)
ע"י ב"כ: עו"ד עוזי אהרון

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ילנה צ'וקלר

פסק דין

1. זוהי תביעה להכרה בפגיעה של התובע ברגליים ובכתפיים כתאונה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה על פי הוראות פרק ה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. התובע יליד שנת 1953, עבד לאורך שנות חיו כשף וטבח בבתי מלון. עבודתו האחרונה הייתה כטבח ומנהל מסעדה משנת 2004 ועד סוף שנת 2017. בתצהירו התייחס התובע אך ורק לעבודתו במסעדה.

3. גרסתו של התובע באשר לעבודתו במסעדה פורטה בתצהירו כדלקמן:

"א. עבדתי במסעדה 6 ימים בשבוע מהשעה 06:00-17:00, ובימי ו' בין השעות 05:00 ועד השעה 16:30.
ב. בעבודתי האחרונה למרות שניהלתי את המסעדה ביצעתי אני בעצמי את רוב רובם של העבודות השוטפות, החל מקניית המצרכים בשעות הבוקר וכלה בנקיון יסודי של המסעדה בסוף היום, הרמת משאות, בישולים, סידור במקררים, מילוי סירים והכל כפי שיפורט לקמן.
ג. להלן סדר יום בעבודתי, והפעולות שביצעתי בגופי במשך כל שעות היום בעבודתי הרגילה במסעדה.
06:00- הייתי פותח את המסעדה ומרים סירים על הגז, משקל כל אחד כ- ק"ג ממלא במים במשך כ-15 דקות מסדר את הסירים.
06:30- מוציא מהמקרר ומרים ארגזים של עופות/בשר/שניצל, מניח על השולחן עבודה, פותח את השקיות, חותך את העופות/הבשר, מתכופף ומניח בסיר. ומכין 7 סוגים של תבשילים וכן מכין סיר של אורז. כל הפעולות של חיתוך הבשר סידור בסירים כרוכים פעמים אין ספור בכיפוף החל העליון של הגוף ובשימוש בידיים ובכתפיים כאחד.
07:30- מתכופף מוציא ארגז ירקות מהמקרר מניח בכיור שטיפה מתכופף, מרים חזרה, חותך ומניח בסירים, מתכופף מרים שק תפו"א, מקלף ומניח בתבניות בתנור.
08:00 – מתכופף ומרים ארגז ירקות שוטף, חותך ומכין סלטים.
08:15 – מרים 4-5 ארגזי שתיה כל אחד במשקל של כ-5 ק"ג ומסדר במקררים. ומקבל סחורה מתנובה, מתכופף ומניח במקררים.
08:30- מתכופף ומרים מכונת טחינת בשר ששוקלת 15 ק"ג, ומניח על השולחן וטוחן 5 ק"ג בשר, מתכופף ומרים שקיות עוף מהמשקרר ומביא למטבח מנקה וחותך ומסדר בתבניות.
09:00 – בכל הזמן מעת שהנחתי את הסירים על הגז, חוזר לסירים מתכופף, מגיס, מתכופף מוסיף תבלינים וזאת כל 15-20 דקות. לאחר מכן נוסע לסופר וקונה סחורה שחסרה לי כמו בשר, דגים, ירקות, מרים את השקיות כל אחד במשקל של כ-5 ק"ג, מניח ברכב ולוקח למסעדה, דלת המסעדה שוקלת כ-25 ק"ג, והיה גם מאמץ לפתוח את הדלת ולהכניס את הסחורה.
09:30 – מתכופף ומרים גלון שמן במשקל של כ-16 ק"ג מהמחסן ומכין לטיגון שניצלים, מתכופף ומרים ארגז חזה עוף חותך מתבל ומטגן במחבט, כל הפעולות כרוכות בהתכופפויות מס' פעמים ובשימוש בידיים ובכתפיים.
10:00- אוסף את האשפה מתכופף מרים פח אשפה למכולה במשקל של כ-20 ק"ג.
10:30 – מכין צלחות הגשה מתכופף ממלא את הקערות בסלטים מרים ומסדר את הסלטים במקרר, מתכופף חותך לחם, מניח בקערות.
ד. בין השעות 06:00-10:00 חוזר כל 15-20 דקות לסירים מתכופף, טועם, מתכופף מוסיף תבלינים מוסיף מים, וכל לפי הצורך.
ה. החל מהשעה 11:00 מגיעים לקוחות ואני משמש למגיש/מלצר, מתכופף לסיר מניח בצלחת את ההזמנה, מתכופף מניח סלטים שמזמינים בצלוחיות מתכופף ומגיש לשולחן, אותם פעולות הגשה נמשכות עד השעה 16:00, עשרות פעמים בשעה.
היו לי גם הזמנות על מנות במגשיות, הייתי צריך להתכופף ולהכין שרות קייטרינג, להרים ולהביא לרכב שמגיע לקחת כולל שתיה.
ו. אשתי היא היחידה שעבדה איתי והיא פיקדה על התשלומים ועל קבלת הכספים וההזמנות, ועשתה עבודות קלות ביותר בשל מגבלותיה הפיזיות כמו ניגוב שולחן אחרי שהלקוחות מסיימים לאכול וניקיון המסעדה.
היו לי גם קבוצה עד הפציעה שלי, שהיו מגיעים בשעות הערב בשעה 20:00 והייתי מכין עבורם את הארוחה. ושוב חוזרות פעולות ללא הפסקה, של התכופפויות לסירים וסידור בצלוחיות הגשה לשולחנות ופינוי.
הכנסתי פחתה בכ-50% מאז שנפגעתי בכתפיים.
ז. בשעה 16:00 עורך ניקיון יסודי למסעדה מתכופף מרים סחבה מהדלי, שוטף עם המגב, מוציא ארגזים של עופות/בשר/דגים מהפריזר להפשרה ליום שלמחרת, מתכופף מרים את הארגז של הדגים מניח על השולחן, מתכופף מרים ארגז בשר ומניח על השולחן, מתכופף מרים ארגז עוף ומניח על השולחן, כל ארגז שוקל בין 15-22 ק"ג.
ח. מתכופף מרים את הסירים הריקים המלוכלכים לכיור, מתכופף ומניח בכיור מדיח את הכלים כל הזמן בתנועה של הידיים, הכתפיים במשך כשעה, מס' רב של פעולות הדורשות כיפוף, כל 15-2 דקות.
ט. הסירים של 48 ליטר שוקלים כ-25 ק"ג, מרים אותם מניח אותם בכיור גדול לסירים לאחר ההדחה והנקיון בשפכטל מתכופף מרים אותם ומחזיר אותם למקומם.
י. כאמור אני מרים את כל הסירים, ארגזי הבשר/עוף/והדגים, השתיה, ארגזים של ירקות כל ארגז כאמור שוקל בין 10 ק"ג ל-25 ק"ג, אני מתכופף ומרים את המשאות הנ"ל מהסופר לרכב מתכופף ומרים מהרכב למסעדה במקרר. ויש סחורה שמביאים לי הספקים, מניחים בחוץ ואני מתכופף מרים ומכניס לעסק.
יא. אורך המסעדה הינו כ-25 מטר, מבחוץ להכניס למטבח ומהמטבח להכניס למקרר, המרחק הנו כ-10 מטר, להתכופף ולהוציא מהפריזר ולהעביר למקרר 4 מטר. כל עבודות ההרמה והבישולים, כרוכים בהתכופפויות ובהרמות עשרות פעמים בשעה.
יב. היחידה שעבדה עמי במסעדה היא רעייתי אשר עשתה עבודות קלות, סידרה סלטים, ניקתה שולחנות, שטפה את המסעדה, סידרה את הסכו"ם וטיפלה בחשבונות.
יג. כל העובדות המפורטות בתצהיר, ידועות לי מידיעה אישית". (שגיאות ההדפסה במקור).

4. בחקירתו הנגדית הוסיף התובע וציין כי המסעדה הייתה נפתחת בשעה 11:00 ונסגרת בין השעות 16:00-17:00. בתחילת העבודה כשפתח את המסעדה הוא ושותף שלו עבדו יחד וכשלא הסתדרו לאחר שלושה חודשים - השותף עזב. היה לו עוד עובד נוסף ואחר כך אשתו באה לעזור לו. בסך הכל, היו לו בין 3-4 עובדים.

בתשובה לשאלה מעיד התובע כי לאחר פתיחת המסעדה ובדיקה שהכל בסדר, הוא שם את הסירים על הגז, מוציא את כל הארגזים של הסחורה מהמקרר, סוגר את הדלת ויוצא לקנות את מה שחסר לו. לאחר שהוא חוזר למסעדה, הוא מעמיס את כל הבשר, מכין אורז פירה וסלטים וזאת לאחר ניקיון של הסירים שהוא עושה לבדו. הוא היה מרים על הגז סיר מים שנקרא "סיר 48", ממלא חצי מהסיר, שם על הגז ולאחר מכן ממלא את הסיר באמצעות דלי.

בבוקר הוא היה מכין את כל ההכנות לבישול על האש ובתנור ולאחר מכן היה הולך למכולת וחוזר.

לצורך הכנת הירקות, הוא היה צריך להוציא שני ארגזים מהמחסן ולסדר הכל, לקלף ירקות, לסדר במטבח בכיור ולשטוף אותם. הדבר נעשה תוך כדי עבודה. כשחסר משהו הוא רץ למקרר ונמצא כל היום בתזוזה. בתשובה לשאלת בא כוח הנתבע, מציין התובע כי כל הפעולות שעשה מחליפות אחת את האחרת, היינו בו זמנית הוא יכול לשטוף ופתאום לגשת ולבדוק וכך הלאה. היו גם טלפונים מאנשים, בדיקה אם המוצרים מגיעים, קבלת הזמנות מלקוחות שהגיעו ואת כל אותן פעולות היה עושה לבד עד שאשתו הייתה מגיעה בשעה 10:00. את האוכל הוא הכין עבור 200-250 לקוחות.

כשהגיעו הלקוחות בשעה 11:00 הם לקחו את המזון בשירות עצמי, התובע היה עומד מאחורי הדלפק, לא מגיש לשולחנות.

לאחר שהלקוחות עזבו את המקום, אשתו הייתה מנקה את חדר האוכל והוא היה מנקה את המטבחים והמחסן וכן את הנוחיות, את המקררים וכן את הסירים והתבניות.

לטענתו של התובע, כל הפעולות נעשות עם הידיים והכתפיים והוא היה צריך לעמוד על הרגליים בין 10-12 שעות. לא מדובר רק על עמידה אלא גם על תזוזה.

5. בסיכומיו טוען בא כוח התובע כי התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות בעיקר עם הידיים והכתפיים עשרות פעמים בשעה לאורך כל שעות עבודתו במסעדה וזאת לביצוע כל הפעולות הדרושות לסבלות, לטבחות, להגשה ולשטיפה. מדובר בפעולות שגרמו לנזקים באותו חלק בגוף ועל כן מדובר בתשתית עובדתית שהונחה לצורך הוכחת טענת המיקרוטראומה.

בא כוח הנתבע טוענת כי אין מדובר בהוכחת מיקרוטראומה וכי עבודה קשה כשלעצמה לא מקימה תשתית להכרה בנזקים כתאונה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה. התובע העיד שהוא כל הזמן בפעולה ומבצע פעולות שונות – כך שמדובר במגוון פעולות ולא בפעולה חוזרת ונשנית.

6. תורת המיקרוטראומה, מאפשרת הכרה בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מהפגיעות הינה בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה. בית הדין הארצי לעבודה פסק בעניין זה כדלקמן:
"בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין "רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן" (זמן העבודה)... לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה... לשון אחר – לשון הדימוי – יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה – תאונה; את השני – יראו כתוצאה של הליך תחלואי – לא תאונה" (דב"ע מו/17-0 עמיצור אליעזר נ' המוסד ל ביטוח לאומי, פד"ע י"ח 100; ראו גם עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.2002 (להלן – עניין שבח)).
7. בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נח, מיום 22.12.14, בית הדין הארצי עמד על מאפייני תורת המיקרוטראומה ועל התנאים הנדרשים לצורך בחינת תביעה על פי תורת זו, כדלקמן:

"תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה" . מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע. יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות) . זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים.
על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי) .
אשר לתשתית העובדתית נקבע כי על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים", חוזרים ונישנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה . לעניין זה נקבעו הכללים הבאים:
א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" .
ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו . אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
ג. עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".
8. ההלכה הפסוקה עמדה על האבחנה בין פעילות החוזרת על עצמה שכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה. בהקשר זה הובהר בפסיקה כי "פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה" (עניין שבח, עב"ל 32446-07-16 שלום קפלה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 05.09.2017).
9. מעדותו של התובע עולה באופן ברור כי במסגרת עבודתו במסעדה הוא ביצע מגוון רחב של פעולות. מדובר בהכנת מזון הכוללת בישול, אפייה, שטיפה ושאר הפעולות הדרושות לצורך הכנת המזון. במהלך יום העבודה היה התובע עוסק גם בהגשת המזון וגם בקבלת הזמנות מלקוחות. התובע היה מקבל את הציוד מספקים. אין ספק כי במסגרת עבודתו הוא אף הרים ארגזים וכדומה במשקלים שונים והיה מתכופף רבות במהלך יום העבודה בין השאר לצורך הוצאת המוצרים מהמחסן ומהמקרר. התובע אף עסק בניקיון של חלק ניכר משטח המסעדה לרבות ניקיון של הסירים והתבניות. התובע עצמו בהגינותו ציין כי הפעולות מחליפות אחת את השנייה ובו זמנית הוא יכול לעשות פעולה אחת, לעזוב אותה ולעבור לפעולה אחרת ואחר כך לחזור לפעולה הראשונה.
לא ניתן לקבוע כי מדובר בתנועות חוזרות ונשנות זהות במהותן הפועלות על מקום מוגדר. לא מצאנו כי מדובר בפעולות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר, שהרי התובע עצמו מעיד כי עבודתו הייתה כרוכה במעבר קבוע מפעילות אחת לאחרת.
בהתחשב בעדותו של התובע עצמו והמקובלת עלינו, אנו קובעים כי לא הונחה תשתית לטענת המיקרוטראומה. לעניין זה יצוין כי אין אנו חולקים על הקושי שבעבודתו של התובע אלא שאין די בכוחה של עבודה פיזית קשה כשלעצמה להניח תשתית למיקרוטראומה.
10. נוכח האמור לעיל, נדחית התביעה.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, (19 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר דן ברקאי
נציג ציבור (מעסיקים)

שמואל טננבוים
נשיא