הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ב"ל 58922-02-17

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציג ציבור (מעסיקים) – מר דן ברקאי

התובע:
יוסי חדד
ע"י ב"כ: עו"ד מאור מורגנשטרן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

פסק דין

1. עסקינן בתובענה במסגרתה מבקש התובע להכיר בפגיעתו בעמוד השדרה המותני כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

2. התובע הגיש תצהיר מטעמו, במסגרתו פירט על אופי עבודתו לאורך השנים אצל מעסיקים שונים כנהג משאית החל משנת 1999.

3. במסגרת מסכת הראיות נחקרו התובע ומר יצחק שחרור, מעסיק בתחום בו עבד התובע- אשר העסיק את התובע במשך שנתיים, ולאחריה סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

4. לטענת התובע, תפקידיו היו כרוכים בנסיעות רבות וממושכות, ב אופן הגורם לקפיצות המשאית ולרעד, לזעזוע ולרטט לעמ"ש, במיוחד בשטח ובדרכי עפר.
הנסיעות בוצעו ללא עצירות או הפסקות, כאשר כיסא הנהג לא שיכך את הרעידות , ובנוסף ביצע עבודה של העמסה ופריקת סחורה באופן שגרם לאימוץ הגב וכיפופו בצורה חוזרת ונשנית. 30% מהנסיעות בוצעו בדרכי עפר משובשות. מכל האמור לעיל עולה, כי יש להכריע בשאלה הרפואית באמצעות מינוי מומחה שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

5. לטענת הנתבע, התובע שינה גירסתו ביחס להיקף נסיעתו בדרכי עפר משובשות. התובע לא הביא כל ראיה לתמוך בטענותיו. התובע לא צירף יומני עבודה או סידור עבודה ו פירוט מסלולים, ואף לא זימן נציג מחברות בהן עבד.
בעדותו ציין התובע כי לעתים כ-4 שעות ביום הוא עומד ליד המשאית. התובע לא הביא אסמכתא כי היה צורך בנסיעות ארוכות בדרכי עפר עד הגעה לאתרי הבנייה השונים. נסיעה בתוך אתר בנייה נמשכת זמן קצר לאורך מרחק של 100 עד 200 מטר. העד מר שחרור ציין בפני חוקר הנתבע כי נהיגה באתרי בנייה אורכת מס' דקות ולא שעות, למעט תקופה של חצי שנה בה נדרש לנהוג על דרך עפר שעתיים ביום.
לסיכום, טען הנתבע כי התובע לא הוכיח תשתית עובדתית להחלת תורת המיקרוטראומה וכי לפיכך יש לדחות את התובענה ללא מינוי מומחה.

דיון והכרעה

6. לאחר לימוד טענות הצדדים, מצאנו כי דין התובענה להדחות, ונפרט.

7. בנסיבות העניין, התובע לא הוכיח קיומה של תשתית לבחינת עניינו לפי תורת המיקרוטראומה. התובע צירף אומנם תצהיר מפורט בדבר אופי עבודתו אצל 11 מעסיקיו החל משנת 1999, אך אין בכך כדי לתרום לביסוס טענותיו.
בעדותו של התובע ציין הוא כי במשך 30% מהזמן נהג בדרכי עפר ; בעוד שמתצהירו עלה כי אצל מעסיקו האחרון כלל לא נהג בדרכי עפר ואצל שלושה מעסיקים אחרים
נהג בדרכי עפר 10% ו- 20% מהזמן בהתאמה.
יצויין, כי ממילא לא הוצגה ולו ראשית ראיה מטעם התובע בדבר היקף נהיגתו בדרכי עפר. התובע לא הציג סידורי עבודה מטעמו, ואף לא תעודות משלוח, וכן לא נקב בשמות של אתרים בהם עבד. אמנם, כי אין חולק שבאתרי הבנייה יש מהמורות ודרכים משובשות, אך מדובר לכל היותר בנסיעה של מס' דקות מכביש האספלט לאתרי הבנייה, וממילא לא מדובר בנסיעה של 30% מיום העבודה , וזאת בשים לב כי חלק מאתרי הבנייה נמצאים בשכונות עירוניות . אף התובע העיד כי: "אני לא אמרתי שאני נוסע בדרכי עפר שעות".
עוד התברר כי אין מדובר בנהיגה רצופה לאורך היום, בשים לב שכנהג מערבל בטון לעתים מבוצעות יציקות שאורכות כ- 4-5 שעות, בהן התובע כלל לא נהג. בהקשר זה יצויין, כי מדובר בשנתיים ושלושה חודשים מתוך תקופת עבודת התובע הכוללת.
עוד עלה, כי התובע עבד על משאית בחברת שגריר חילוץ רכב, שם העבודה אינה מתבצעת בדרכי עפר.
כמו כן, לא הוכיח התובע כי הרים משאות כבדים לאורך השנים, וממילא לא את תדירות ביצוע הפעולה ובאלו היקפים. התובע לא הציג ראשית ראיה ביחס להרמת משאות כבדים ולתדירותה לאורך השנים.

8. גם בעדותו של מר שחרור, מעסיקו של התובע במשך שנתיים וחצי בקירוב כנהג משאי ת מערבל בטון, יש כדי לתמוך במסקנ ות דלעיל.
מעדותו עלה, כי כאשר העבודה בוצעה בעיר אילת, אז התובע נסע 100-200 מטר בתוך האתר (דרכים משובשות), וכאשר העבודה בוצעה בערבה לעתים נהג כמה ק"מ בכביש משובש עד האתר.
עד זה ציין כי לעתים עבדו יותר באילת ולעתים יותר בערבה, אך לא הוצגה כל אסמכתא על היקפי העבודה ומיקום הביצוע, תוך שהוא הפנה למזמין העבודה, חב' רדימיקס. עד זה אף אישר כי התובע ישב על כיסא שאינו הידראולי אך עושה את אותה פעולה.
בשולי הדברים נציין, כי עד זה מסר בהודעתו לחוקר הנתבע ביום 24.5.17, כי רוב העבודה הינו על כבישים סלולים (אספלט) , וכשמגיעים לאתרי בנייה מדובר בכבישי עפר עליהם נוהגים מס' דקות בלבד.

9. הנה כי כן, עולה כי התובע נהג בדרכי עפר משובשות בהיקף ובתדירות זניחים לאורך השנים. התובע לא הציג ולו ראשית ראיה ביחס להיקף נסיעותיו בדרכי עפר. בנוסף, לא הוכח על ידו ביצוע פעולות של הרמת משאות כבדים לאורך השנים, וממילא גם לא תדירותם ואופן ביצוע ההרמה על ידו , בשים לב כי את עיקר העבודה ביצע באמצעות מנוף, וכן בשים לב כי לא אצל כל מעסיקיו נדרש להרים משאות כבדים.

אחרית דבר

10. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

11. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

12. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מ המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ט, (23 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר דן ברקאי
נציג ציבור (מעסיקים)

יוסף יוספי, שופט

הוקלד ע"י קמילה שופן