הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ב"ל 41193-07-18

לפני: כב' השופט יוסף יוספי

התובעת:
אבישג לוגסי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

פסק דין

1. המדובר בתביעה אותה הגישה התובעת כנגד החלטת הנתבע שלא להעניק לה גימלת שמירת הריון בגין התקופה שמיום 23.1.18.

2. הצדדים הגיעו להסכמה לעניין התשתית העובדתית כמפורט להלן:

"א. התובעת ילידת 1986.
התובעת נשואה+2 ילדים.
ב .התובעת מתגוררת בעיר אילת ועבדה בבאר שבע. התובעת עבדה בעיר אילת 3 ימים בשבוע, ועוד 3 ימים בשבוע עבדה בבאר שבע, דבר שהצריך אותה לנסוע 3 פעמים בשבוע מאילת לבאר שבע ובחזרה באותו יום.
ג. התובעת עבדה בעמידה ולעתים נדרשה לעמוד על סולם.
ד. שעות העבודה: 9:00-16:00".

3. לצורך הכרעה בסוגיה, מונה ד"ר זילברמן והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלה הבאה:

האם זכאית התובעת לגמלת שמירת הריון החל מיום 23.1.18?

4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 27.6.19 במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו וציין כך:

"החל בתקופה שמיום 23.1.18 ועד ללידה איני רואה במצבה הרפואי של האישה התובעת מהיותה בהריון אינדיקציה להעדרות מהעבודה עקב סיכון התובעת או העובר. איני רואה במקרה הנדון הצדקה לאישור שמירת הריון החל בתקופה במיום 23.1.18 ועד ללידה".

בהתאם להחלטת בית הדין מיום 19.12.19 הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

5. לטענת התובעת, יש לקבל את תביעתה במלואה ולקבוע שמצבה הצדיק שמירת הריון בתקופה שמיום 23.1.18 ועד יום 19.7.18.
מצבה של התובעת נבע לא רק מהריונה אלא גם מבעיות אורתופדיות שנבעו עקב תאונת דרכים שעברה עובר להריונה.
ההנמקה של המומחה היתה לאקונית במידת מה. המלצות המומחה למנוחה ולשמירת הריון ניתנו על סמך ממצאים חיוביים בבדיקה גופנית. כאבים ממקור אורתופדי נוטים להחמיר במהלך ההריון. הפסקת עבודתה של התובעת נעשתה על רקע תנאי עבודה וסיכון רפואי ישיר שהיה נגרם לה ולעובר אילו היתה ממשיכה לעבוד בעבודתה. הנתבע אף הכיר בתובעת כנכה ואף שולמה לה גימלת נכות בשיעור 100%, כך שלא ברורה האבחנה בין אי יכולת התובעת להשתכר לבין אי ההכרה בגימלת שמירת ההריון.

6. לטענת הנתבע, הסכים הוא לפנים משורת הדין ולאור המלצת האורתופד, וכן לאור נסיעותיה הארוכות והחריגות להן נדרשה כדי להגיע לבאר שבע מהעיר אילת, לאשר לתובעת גימלת שמירת הריון החל מיום 18.3.18, רק בגין משכורתה מהעבודה בבאר שבע. תנאי הזכאות לנכות כללית אינם זהים לפרמטרים לזכאות לגימלת שמירת הריון.
לאור חוות דעת המומחה, יש לדחות את התובענה. המומחה נתן חוות דעת ארוכה ומקיפה וקבע את שקבע באופן חד משמעי. המומחה אף הבהיר שלא כל המלצה למנוחה מעידה על סיכון לאישה או לעוברה.
מדובר במומחה נייטרלי.
אין להשליך מהריונות קודמים על ההריון נשוא התביעה.
המומחה התבסס על התשתית העובדתית שהונחה בפניו וקבע את שקבע.
התובעת לא הצליחה להוכיח כל סיכון רפואי העולה מעצם עבודתה. לפיכך, יש לדחות את התביעה לאור חוות הדעת החד משמעית.

דיון והכרעה

7. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.
8. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת
מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה
מירבית".

ראו: עב"ל (ארצי) 411/97 בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין).
סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

ראו: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95,
פסקה 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:

" ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

ראו: עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין).

לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים.

ראו: דב"ע (ארצי) 37 – 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82.
ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370.

9. במקרה דנן קבע המומחה , כי מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שבמחלוקת לא הצדיק היעדרות מעבודה בגין שמירת הריון כנדרש בחוק.

10. עסקינן בקביעה רפואית שהובאה במסגרת חוות דעת מקצועית, עניינית ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה נתן חוות דעת מקיפה ומפורטת ביח ס למצבה הרפואי של התובעת בכלל ובכל הקשור לתחום הגניקולוגי בפרט. בין השאר, המומחה סקר את עברה הרפואי של התובעת בכל הקשור ללידותיה והריונותיה הקודמים, וכן את הריונה נשוא התביעה. המומחה פירט ממה סבלה התובעת לאורך תקופת הריונה, ולבסוף ערך דיון ביחס לכל נושא תוך שהוא מציין מדוע שלל הצדקה למתן שמירת הריון.
המומחה התייחס באריכות לכאבי הגב מהם סבלה התובעת, תוך שהוא מציין את הבדיקות והאבחנות שניתנו בעניינה, ולבסוף קבע את שקבע, בין השאר, גם בהסתמך על הספרות הרפואית. המומחה הגיע למסקנה חד משמעית בחוות דעתו המקיפה, כי מדובר בכאבי גב שאינם חורגים בעוצמתם ובתדירותם מאלו המופיעים לעתים קרובות בהריון.
כך קבע המומחה גם ביחס למחלת הסימפליוזיס והחולשה ממנה סבלה התובעת, אשר גם לגביהן קבע המומחה שלא היה בחומרת הסימפליוזיס כדי להוביל להפסקת עבודה ולשמירת הריון; וביחס לחולשה ציין, כי בנסיבות העניין לא היתה חריגות במידת החולשה , תוך שהוא מציין כי לא הובאו תלונות יוצאות דופן של התובעת, תוצאות בדיקות דם או רישומים אחרים כגון המלצות רופאים מומחים מתחום הפני מאות, קרדיולוגיה ונוירולוגיה. גם כאן תמך המומחה את קביעתו בין השאר בהתבסס על ספרות רפואית.

11. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות מנומקות מטעם המומחה שמונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב, קל וחומר לאור שפורט לעיל ביחס לחוות דעתו של המומחה. מסקנות המומחה היו ברורות ומנומקות , וניתנו במסגרת חוות דעת מקיפה ביותר תוך התבססות על הספרות הרפואית בתחום.

אחרית דבר

12. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

13. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

14. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מ יום המצאת פסק הדין .

ניתן היום, י"ג ניסן תש"פ, (07 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.