הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ב"ל 35863-10-13

לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:
נסים חיון
ע"י ב"כ עו"ד עמוס כהן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נעמה נוה

פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר במחלת הריאות כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה
כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995.

רקע עובדתי

1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 15.8.16 ועל פיהן:

א. התובע יליד שנת 1947, עבד מחודש אפריל 1970 ועד ה- 31.12.2005 כמכונאי סירות בנמל אילת במחלקת ים.
ב. עבודתו בוצעה לאורך כל ימות השבוע במשמרות. לאורך השבוע עבד בלפחות 3 משמרות לאורך 16 שעות וכן עבד בשעות נוספות.
ג. עבודתו של התובע לא הייתה משרדית ועיקר עבודתו לאורך השנים היתה ביצוע עבודות מכונאות ועבודות תחזוקה בכלי שייט.
ד. במסגרת עבודתו נחשף התובע לגזי הפליטה של המנועים השונים (בעיקר דיזל), לשמנים, מסירי שומנים, חומרי ניקוי חריפים כגון טריכלואתילן (ג'נקלין), דבקים, גריז, עשן ריתוך (לעיתים), צבעים, מתכות, נוזלי קירור, חומרים נוגדי חלודה, ממיסים שונים וכיו"ב.
ה. במסגרת עבודתו ביצע התובע עבודות צביעה עם פיסטולט או מברשות או שעבודות הצביעה בוצעו בסמוך אליו, במהלכן נחשף לצבעים, מדללים, חומרים מסירי צבע וכיו"ב. כמו כן, התובע ביצע ניקוי בחול או שפעולה זו בוצעה בסמוך אליו. או אז הוא היה נחשף לאבק ולחלקיקים, בין היתר של צבע ישן, מתכות וציפויים. תהליכי הצביעה של הסירות השונות נערכו לאורך כל השנה, כאשר במשך 4-5 ימים בחודש ביצע התובע הצביעה בעצמו וביתר הזמן הצביעה בוצעה במחלקה.
ו. מכלולים במערכת הפליטה שהתובע היה צובע בצבע כסף עד לגובה הארובה, היו עטופים ברצועות אסבסט, כדי למנוע מגע של חום. לפעמים הרצועות היו נפרמות והתובע היה תופר את רצועות האסבסט.
ז. חלק נכבד מעבודתו של התובע בוצעה במכלולים סגורים, בבטן הגוררות והסירות. שם תמיד היה ריח חריף של גזי מנוע, אדי החומרים השונים והייתה תחושה של מחנק.
ח. מעבר לחשיפה מעבודתו הישירה, התובע נחשף באופן עקיף לחומרים נוספים זאת מעצם הימצאותו בנמל אילת בו נפרקו סחורות רבות. כך, במסגרת עבודתו נחשף באופן עקיף לחומרים הבאים:
חשיפה לאסבסט גולמי (לא פלטות אלא אבקה), חשיפה לאבק תפזורות (כגון: פוספטים, אשלג, גופרית, מלט, סליקה, קמח דגים וכיו"ב), חשיפה לסחורות ולכימיקלים שהגיעו לנמל, כך בין היתר לחומרי גלם לתעשייה (כגון חומרי גלם לתעשיית הגומי והניילון, תעשיית הדפוס, חומרי גלם לתעשיית הבניין), חומרי גלם לתעשיית העץ, חומרי גלם לחקלאות (חומרי הדברה, דשנים) תבואה ודגנים (קמח, קפה וכיו"ב), עורות עם ריח חריף וכיו"ב. כך, הגיעו לנמל צבעים רבים, דבקים, חומרים לייצור גומי וניילון, עצי לבוד, אסבסט, חומרי איטום ובידוד, שמן קיק, מלט ועוד.
האבק או הריחות היו מתפזרים ומופצים ברחבי הנמל בעת שינוע הסחורות. כמו כן, אבק היה נערם על רצפת הרציפים ובהתאם למשבי הרוח, היה מופץ ברחבי הנמל.
יצוין כי במהלך שנות ה-2000, נמל אילת הורשע בפלילים עקב זיהום הים וזיהום האוויר בעיר אילת, שנוצר במהלך הטענת הפוספטים והאשלג וכן, עקב אי הקמת מטען תפזורת חדש, בהתאם להוראות השר להגנת הסביבה.
ט. לפי דברי המעסיק לעובדים סופקו מסיכות כמו אלו בחדר ניתוח אשר לטענת המעסיק לא בדיוק עזרו. בקשה לקבלת מסכות טובות יותר לא נענתה. עת התובע ביצע את עבודות הצביעה בעצמו הוא השתמש במסכה מבד כאמור, כאשר באמצע שנות ה-09 נכנסו מסיכות עם מסנן. לאורך השנים התובע ביצע עבודתו עם כפפות, בגדי עבודה וכובע מגן.
י. התובע עישן והפסיק לעשן כמפורט בתיעוד הרפואי.

2. תביעת התובע להכיר במחלת הריאות כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 8.6.14 בטענה, כי "עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו למחלת הריאות. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי ועישון סיגריות שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

3. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי ופרופ' מרדכי קרמר מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין המצב הקיים בריאותיו של התובע.

4. פרופ' קרמר קובע בחוות דעתו מיום 22.1.17 כדלקמן:

"מדובר בחולה הסובל ממחלת לב כלילית וריאות כרונית משולבת, שיתוק הסרעפת שמאלית ו- COPD מדרגה קלה-בינו נית עם אשפוזים חוזרים בשנים האחרונות עקב החמרות נשימתיות ולבביות.
ש. מהי מחלתו של התובע?
ת. להערכתי מחלתו נובעת בעיקר מן העישון ושיתוק הסרעפת על רקע ניתוח בילדותו.
ש. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ת. לא ניתן לקשור את עבודתו בנמל כגורם למחלתו. אין לנו כל עדות על התקפי קוצר נשימה בעת עבודתו, אין עדות לשיפור במצבו עם הרחקתו מהעבודה לפני כ-10 שנים אלא להפך מחלתו הלכה והחמירה ב-3 שנים האחרונות שהיתה בד בבד עם החמרה במחלת הלב הכללית שלו.
ש. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).
האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו.
ת. עבודת התובע לא תרמה משמעותית למחלתו ולכן לא ניתן לקבוע כי מדובר במחלת מקצוע"(הדגשה שלי – י.א.ש.).

5. התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה לפרופ' קרמר. בהחלטה מיום 17.4.18 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו ביום 10.7.18 כדלקמן :

"ש. האם בחומר הרפואי יש תיעוד של הפסקת העישון ומתי?
ת. כן, מתועד לפני 25 שנה.
ש. האם ככל שיש עדות לכך שהתובע הפסיק לעשן, ניתן לקבוע קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודת וכן ניתן לקבוע כי יש השפעה שלמעלה מ-50% של החשיפה התעסוקתית על מחלת ה-COPD
ת. עדיין החולה עישן 20 שנות קופסא ובנוסף קיים שיתוק סרעפתי קודם הגורם למגבלה הנשימתית.
ש. האם נכון כי על פי החומר הרפואי (נספח 1 לבקשת התובע) אובחנה מחלת ה- COPD במהלך עבודתו, ומה ההשלכות של קביעה זו על חוות דעתך.
האם נכון שבדרך כלל מחלת COPD יכולה להחמיר עם השנים ללא קשר להמשך החשיפה, האם נכון שיש למחלה תקופת חביון ואם כן מהי?
ת. לא ברור מתי הוא אובחן, יש תיאור משנת 2004. המחלה יכולה להתקדם גם לאחר הפסקת העישון למחלה אין תקופת חביון יתכן איחור באבחנה.
ש. האם נכון כי התרופות אותן נטל התובע מלמדות על הביטוי של המחלה בבעיות בריאות ולא על רקע של שיתוק סרעפתי. האם נכון לומר כי גם סיכומי האשפוז מלמדים על סבל כתוצאה ממחלה חסימתית ולא מחלה על רקע שיתוק סרעפת.
ת. לא נכון. כאן יש גם מרכיב רסטרקטיבי (הפחתת נפח 74% = TLC) כאשר במחלה חסימתית בלבד צפוי ניפוח יתר - נפח גדול מהנורמה.
ש. לפי חוות דעתך, התובע עבר בילדותו ניתוח הקשור לסרעפת, האם נכון שלא ניתן למצוא בתיעוד הרפואי אבחנה של מחלת ריאות כרונית מילדותו ועד אבחנת המחלה בשנת אלפיים?
ת. לא ברור מתי עבר ניתוח - כיום עדות לשיתוק סרעפת ברורה.
ש. האם נכון 1 FEV הינו פרמטר חשוב לאבחון ה- COPD האם על פי הנתונים בשנת 2010 עד 2015 לא חלה החמרה משמעותית (בדיקות תפקודי ריאה שצורפו כנספח 3 לבקשה, יועברו למומחה).
ת. יש עליות/ירידות בתפקוד כמו שרואים בחולי COPD עם החרפות.
ש. האם בתשתית העובדתית קיימים גורמי סיכון תעסוקתיים ל- COPD אם כן מהם?
ת. לדעתי המרכיבים של שיתוק הסרעפת והעישון מסבירים היטב את התמונה. החשיפה המקצועית לדעתי הינה שולית ולא תרמה להתפתחות המחלה" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

6. בפני המומחה הוצגה שאלה נוספת – " המומחה יופנה למאמרים שצורפו (נספחים 4-9 לבקשה) והמומחה יתבקש לבחון אם יש בהם כדי לשנות מתשובותיו לשאלות בית הדין", אך המומחה לא השיב עליה דבר.

7. ביום 26.8.18 הועבר התיק לטיפולי.

8. ביום 26.9.18 ביקש התובע ביקש את פסילתו של פרופ' קרמר ומינוי מומחה רפואי אחר תחתיו. בהחלטתי מיום 25.10.18 נקבע כי יש למנות מומחה נוסף שכן תשובותיו של פרופ' קרמר היו קצרות ולא ממצות ומכיוון שהוא נמנע מלהשיב לשאלות ברורות שהופנו אליו ואשר בהן נדרש להתייחס לתרופות שקיבל התובע או לסיכומי אשפוז שלכאורה אינם עולים בקנה אחד עם תשובותיו.

9. משכך, בהחלטה מיום 30.12.18 מונה ד"ר יצחק רוזנברג כמומחה יועץ רפואי נוסף מטעם בית הדין כאשר גם הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המצב הקיים בריאותיו של התובע. ביום 2.4.19 מסר ד"ר רוזנברג את חוות דעתו כדלקמן:

"ש. מהו הליקוי ממנו סובל התובע בריאותיו?
ת. לפי האבחנה שלי, התובע סובל בריאותיו משני ליקויים: 1. מחלת חסמת הריאות = COPD 2. שיתוק סרעפת ימין המשפיע על כושר נשימתו ומתבטא גם בבדיק ת תפקודי הריאה.
מחלות אלה נקבעו גם ע"י מומחים אחרים למחלות ריאה וע"י מומחים מבי"ח יוספטל, בו אושפז החולה לפרקים.
ש. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לליקוי ממנו הוא סובל? דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת, על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו? גם החמרת המצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ת. ישנה וודאות כמעט מוחלטת, בוודאי מעל 50% סבירות, כי תעסוקתו של התובע - כפי שנקבע ע"י כב' בית הדין, בעובדות המוסכמות - תרמה משמעותית לה תפתחות מחלת ה-COPD האמורה לעיל. קביעה זו עולה בברור הן מתוך הספרות הרפואית המצורפת לתביעה והן מספרות רפואית נוספת שבה קראתי ועיינתי.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היא חיובית, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
ש. האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (דוגמת טפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?
ת. הפגיעה הריאתית מתעסוקתו של התובע היא אכן, על דרך המיקרוטראומה: חשיפה הדירה, חוזרת, קבועה, לאורך שנים, לשפע של חומרים מזיקים לריאות, הידועים בספרות הרפואית כגורמי COPD - גרמה ו/או הוסיפה משמעותית למחלת ה- COPD של התובע.
ש. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)? במידה שהמצב הקיים נגרם בגין תהליך תחלואתי וגם בגלל פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם ניתן לקבוע, כי תנאי עבודתו של התובע החמירו מחלותיו ולפיכך מדובר בפגיעת עבודה בגין החמרת מצב רפואי?
ת. בנוסף לחשיפה התעסוקתית, התובע נהג בפרקטיקה של עישון משמעותי, שהינו הגורם המוביל למחלת ה- COPD. יחד עם זאת, ידוע מן המחקר הרפואי, כי פרקיטת העישון מתגברת את פגיעתם של החומרים התעסוקתיים המזיקים לריאות, כך שפגיעתם של החומרים המזיקים נעשית רעה יותר. אין דרך להפריד ו/או למדוד את חלק ה- COPD שנגרם מעישון ואת החלק שנגרם מהחשיפה התעסוקתית – התרומה היח סית של כל גורם נקבעת על דרך האומדנה. לאור האמור לעיל בדבר השפעת העישון על תגבור הפגיעה הריאתית מחומרים מזיקים, לאור כמות החומרים המזיקים אליהם נחשף התובע, ללא הגנה נשימתית מספקת, ולאור משך הזמן הארוך של חשיפת התובע לחומרים המזיקים (שעות העבודה * מספר שנות העבודה) - ניתן לאמוד בסבירות הקרובה לוודאות, כי התרומה התעסוקתית למחלת ה- COPD של התובע, גבוה יותר מ-20% ".
(הדגשו ת שלי – י.א.ש.).

10. הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר רוזנברג. בהחלטה מיום 13.5.19 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה וביום 18.6.19 הוא מסר תשובותיו כדלקמן:

"ש. בתשובה א' לחוות דעתך ציינת בין היתר כי התובע סובל משיתוק סרעפת ימין "אשר משפיע על כושר נשימתו ומתבטא גם בבדיקת תפקודי הריאה". כיצד קביעה זו באה לידי ביטוי בשאלת הסבירות לקיומו של קשר סיבתי, וכיצד היא באה לידי ביטוי בשאלת מידת השפעת העבודה על הליקוי הריאתי?
ת. אין קשר בין הלקות של שיתוק הסרעפת – תהא סיבתה אשר תהא - לבין העובדה שבנוסף ללקות זו מר חיון לוקה גם ב COPD אשר כפי שכתבתי בחות דעתי הראשונה, ואבהיר בהמשך - עונה על הק ריטריונים של מחלת ריאות תעסוקתית שנגרמה על דרך המיקרוטראומה, מחשיפה משמעותית למגוון החומרים גורמי COPD, במידה, שלהערכתי גרמה ליותר מ-20% מהיקף מחלת ה-COPD.
ש. האם לאור השיתוק הנ"ל אשר משפיע על כושר הנשימה, השפעת העבודה על הליקוי עולה כדי 20% ומעלה? אנא נמק תשובתך.
ת. קוצר נשימה ששיתוק הסערפת יכול לגרום, אינו מעלה ואינו מוריד מן העובדה שקיימת גם מחלת ה-COPD אשר נגרמה באופן משמעותי, כדלעיל ולהלן, מהחשיפה התעסוקית .
ש. בהתאם לעובדות שנקבעו, התובע עבד בנמל אילת עד ל-31.12.05.
האם בתיק הרפואי של התובע קיימת עדות להתקפי קוצר נשימה במהלך תקופת עבודתו? אנא הפנה לתיעוד כאמור (מצ"ב מסמכים רפואיים רלוונטיים). ככל שאין בתיק הרפואי תיעוד להתקפי קוצר נשימה במהלך עבודתו - האם במקרה כזה קיימת סבירות של מעל 50% לקשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו סובל? לחילופין או בנוסף, האם במקרה כזה, השפעת העבודה על הופעת הליקוי הנשימתי עולה כדי 20%? כיצד נתון זה משליך על הקביעות בחוות דעתך?
ת. לא ראיתי עדות להתקפי קוצר נשימה בתקופת עבודתו של התובע, באופן קלאסי, קוצר הנשימה במחלת הריאות COPD איננו התקפי אלא מופיע בזמן מאמץ, הולך וגובר ומגביל יותר ויותר את יכולת המאמץ. באופן קלאסי המחלה מתגלה אחרי גיל 50 שנה.
ש. האם מחלת COPD יכולה להתקדם עם השנים גם לאחר החשיפה לגורמי סיכון שונים? האם בהתאם לתיקו הרפואי של התובע אין שיפור במצבו של התובע עם הפסקת עבודתו בסוף שנת 2005, אלא להיפך, מחלתו החמירה בשנים האחרונות וזאת גם בהפסקת החשיפה לגורמי סיכון שונים?
ככל שהתשובה חיובית – האם קיימת סבירות שמעל ל-50% לקשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו סובל?
לחילופין או בנוסף, האם לאור האמור, השפעת העבודה על הופעת הליקוי הנשימתי עולה כדי 20%?
כיצד נתון זה משליך על הקביעות בחוות דעתך?
ת. מחלת ה-COPD הינה כרונית ואינה בת ריפוי, היא ממשיכה להתפתח גם לאחר הסרת הגורם המחולל, אך במקרה זה בקצב מואץ פחות .
לפיכך, העדר התקפי קוצר נשימה בעבודה והתקדמות המחלה גם לאחר הפסקת החשיפה למחוללים, הינה מהלך קלאסי ומתיישב היטב עם מחלת ה-COPD.
ש. האם התובע סובל ממחלת לב כלילית, ובמידה וכן, מתי החלה המחלה? כיצד נתון זה משליך על הקביעות בחוות דעתך?
ת. לפי הרשומה הרפואית התובע סובל ממחלה כלילית - עניין זה לא נבדק על ידי. ככל שהוא סובל גם ממחלה כלילית, הרי שגורלו מר יותר, אבל אין לכך כל השפעה על קיומה ואבחונה של מחלת הריאות.
ש. האם החמרה במחלת לב כלילית יכולה להחמיר מצב נשימתי?
ככל שהתשובה על כך חיובית – האם נתון זה משנה את קביעותיך בחוות דעתך?
ת. החמרה במחלה הכלילית יכולה אך לא חייבת להחמיר מצב נשימתי. ככל שמצבו הנשימתי של מר חיון החמיר עקב מחלה כלילית, כך גורלו מר יותר. אין לעניין זה כל קשר או יחס או שייכות למחלת ה-COPD כשלעצמה, ו/או להחמרתה ו/או לסיבותיה וגורמיה ו/או להיותה נובעת מתעסוקה אם לאו.
ש. על אילו ממצאים הסתמכת בקובעך כי התובע סובל מ- COPD?
ת. אבחנת ה-COPD אובחנה גם על ידי בהסתמכי על תפקודי הריאה, אשר מגדירים את המחלה . למסקנה זו הגיעו גם רופאים מטפלים מדיסציפלינות שונות 0משפחה, פנימית ומומחית למחלות ריאה) ממוסדות רפואיים שונים (קופת חולים, בי"ח יוספטל ובי"ח השרון). המהלך של החמרות exacerbations על רקע זיהומים נשימתיים - כפי שנצפה אצל מר חיון - מאוד אופי יני למחלת ה-COPD.
ש. האם יש עדות להפרעה חסימתית בבדיקות חוזרות של תפקודי הריאות שנערכו לתובע? אנא פרט תשובתך.
ת. בבדיקות תפקודי הריאה ישנה הפרעה אוורורית מעורבת: רסטריקטיבית - שמצרה את נפחי הריאה וחסימתית שמפריעה לזרימת האוויר הנשיפתית. במידה שהינה עודפת על ההפרעה הרסטריקטיבית, מידה עודפת זו מעידה על קיומה ומגדירה את מחלת ה- COPD. לא ראיתי בדיקות חוזרות של תפקודי ריאה. לקביעת ה-COPD אין צורך בבדיקות חוזרות (הקריטריון לאחוזי הנכות בוועדה הרפואית הוא קיומן של שתי בדיקות לפחות - אצל קריטריון זה של המל"ל שאיני יודע את מקורו, אינו מופיע בדרישות הרפואיות לקביעת אבחנה של COPD).
ש. האם התובע סובל משיתוק של הסרעפת השמאלית, ואם כן, ממתי? האם עבר התובע בילדותו ניתוח הקשור לסרעפת? האם קיימת בתיעוד הרפואי אבחנה של מחלת ריאות כרונית מילדות ועד לאבחנה בשנות האלפיים? האם סובל התובע מהפרעה משולבת חסימתית ורסטריקטיבית? אנא נמק תשובתך.
ת. התובע סובל משיתוק הסרעפת השמאלית ואיני יודע את תאריך התחלתה של לקות זו. לא מצאתי עדות למחלת ריאות כרונית בילדות ברשומה הרפואית. ביחס לתפקודי הריאה ראה/י תשובתי בשאלה 4.
ש. האם עדות להפרעה חסימתית היא הכרחית באבחנה של COPD? היה והתשובה חיובית, האם בתיקו הרפואי של התובע קיים תיעוד להפרעה חסימתית (אנא הפנה ופרט, לרבות ממצאי הבדיקות וכיצד הן מבטאות הפרעה חסימתית)?
ת. הפרעה אוורורית חסימתית חיונית לאבחון ה-COPD וקיומה מוכח בתפקודי הריאה , כפי שפירטתי בתשובה 4.
ש. האם קיימת עדות ללכידות אוויר והאם היא מאפיין של מחלה חסימתית?
ת. לא מצאתי עדות ללכידת אוויר. לכידת אוויר יכולה להתקיים ב-COPD אבל קיומה או העדרה אינם משנים את אבחנת ה- COPD. ממילא התיעוד של אוויר, גם אם ישנו, יכול להיטשטש עקב הקיום בו זמנית של הפרעה רסטריקטיבית הנובעת משיתוק הסערפת.
ש. נא עיין בבדיקות תפקודי ריאות - האם הן תואמות אבחנה של COPD או שמא ניתן לומר שאבחנת התובע כסובל מ COPD יכול והיא שגויה?
ת. מתפקודי הריאה עולה סבירות גבוהה מאד לקיום COPD לצד הפרעה רסטיקטיבית הנובעת משיתוק הסרעפת.
ש. האם סובל התובע מירידה בנפחי הריאות ואם כן, האם יכול הדבר להוות ביטוי לרסטריקציה עקב שיתוק של הסרעפת? ככל שהתשובה חיובית, האם הבדיקות שנערכו בעניין נפח RV מתאימות להפרעה רסטריקטיבית?
ת. התובע סובל מירידה בנפחי הריאות עקב שיתוק הסערפת ולכן זה מטשטש את ההסתמנות הקלאסית של קיום ה-COPD בל בד. ה-RV מושפע משיוק הסערפת והן מה- COPD בכיוונים הפוכים במידה משתנה ולכן שיעורו אינו יכול להוות קריטריון במקרהו של מר חיון. עודף הירידה בזרימות הנשיפתיות לעומת הירידה בנפחי הריאה הינו הקריטריון הקובע קיום הפרעה חסימתית הנובעת מ-COPD במקרהו של מר חיון.
ש. האם צורת העקומה של הספרומטריה היא חסימתית או רסטרקטיבית? אנא נמק תשובתך.
ת. כיוון שקיימת תערובת של הפרעה חסימתית והפרעה רסטריקטיבית הפועלת בכיוונים מנוגדים במידה ובצורה שאיננו יכולים להפריד, הרי שצורת העקומה אינה רלבנטית במקרהו של מר חיון.
ש. האם מבחינה ריאתית התובע סובל מאירועים חוזרים של ברונכיסטיס, אם כי לא עונה לקריטריונים של ברונכיטיס כרוני? האם באשפוזים החוזרים של התובע דובר על ברונכיטיס חוזרת ולא על COPD Exacerbation? והאם הסיבה לברונכיטיס החוזרת עשויה להיות העישון במשך השנים? אנא נמק תשובתך בשים לב לתקופות העישון כעולה מהרישום הרפואי .
ת. העישון הינו אחד הגורמים למחלת ה-COPD של מר חיון . למר חיון COPD עם החמרות על רקע זיהומים בדרכי הנשימה שמחמירים את ה- COPD לפרק זמן ארוך או אפילו קבוע.
ש. האם לקוצר הנשימה של התובע יכול להיות הסבר הנובע מהפרעות או מחלות אחרות מהן הוא סובל?
ת. קוצר הנשימה של התובע, ייתכן והוא נובע מגורמים אחרים או גם מגורמים אחרים, אבל אין בזה כדי לבטל את העובדה שהוא סובל מ-COPD.
ש. האם תשובותיך לשאלות 5-11 משנות ממסקנות חוות דעתך, כולן או מקצתן?
ת. מסקנתי אינה משתנה כתוצאה מהדיון החוזר במחלות הריאה של מר חיון. מר חיון סובל - בין היתר - גם מ-COPD, כפי שפרטתי בהרחבה את מסקנתי וכפי שאבחנו גם עמיתי מדיסציפלינות רפואיות שונות, המטפלים בו בפועל. מחלת ה-COPD של מר חיון נובעת גם כתוצאה מעישון וגם כתוצאה מחשיפה תעסוקתית . יש סבירות של למעלה מ-50% כי החשיפות התעסוקתיות, שנקבעו ע"י בית הדין, תרמו להתפתחות ה-COPD, לפי הידוע בספרות הרפואית על תרומתן של חשיפות אלה ליצירת COPD גם בלא מעשנים, וביתר שאת במעשנים. לפי כמות החשיפה לחומרים מזיקים לריאות, מחוללי COPD, ולפי משך הזמן שנקע ע"י בית הדין - סביר להעריך על דרך האומדנא, כי תרומת התעסוקה להיקף מחלת ה-COPD של מר חיון, גבוה מ-20% " (הדגשות שלי – י.א.ש.).

11. הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, בהחלטה מיום 16.9.19 התקבלה בקשתו, למומחה הופנו שאלות וביום 3.11.19 הוא מסר תשובותיו כדלקמן:

א. בתשובתך 1א' הנך מציין כי התובע לוקה ב-COPD. האם תסכים כי תנאי להכרה/אבחנת מחלת COPD הוא על ידי תפקודי ריאה בהם יהיה יחס FEV1/FVC קטן מ-0.7 (70%)? הנך מתבקש לציין באיזה תאריך מצאת בתיקו של התובע מדידות המתאימות להגדרה זו? ככל שאינך מסכים לכך - נא פרט ונמק מדוע.
ת. במצב רגיל, אכן הקריטריון שייחס FVC/FEV1 קטן מ-0.7 הינו קריטריון לאבחנת COPD . אבל במקרהו של התובע קריטריון זה דינו להיבטל, שכן לתובע ישנה גם מחלת ריאות רסטריקטיבית, אשר מבחינה כמותית שולטת בתפקודי הריאה, ולכן היא מסתירה לרוב את מרכיב של ה-COPD בתפקודי הריאה. לפיכך, לתפקודי הריאה כאן יש משקל מזערי. במקרהו של התובע, הגורם המכריע בקביעת אבחנת COPD הינו החשיפה לגורמי COPD ומהלך המחלה . קיומו של COPD
נקבע ע"י מספר רופאים, במוסדות רפואיים שונים. עניין זה עולה גם
משאלת הבהרה מס' ד.
ב. בתשובה 4 כתבת "לקביעת COPD אין צורך בבדיקות חוזרות ". מקריאת התיק של התובע ניתן לציין בין היתר את הבדיקות הבאות:

תאריך
FVC
1FEV
FEV1/FCV
13.10.10
65%
61%
0.76
25.10.11
62%
61%
0.77
17.2.13
56%
51%
0.71
12.13
72%
67%
0.74
5.1.14
72%
69%
0.75
21.10.14
65%

0.77
14.4.15
69%
63%
0.75
14.4.15

לאחר פרדניזון
0.75

האם על פי רשימת המדידות הנ"ל המתפרסמות על פני 5 שנים ניתן להגדיר אבחנה של COPD אצל התובע? האם ניתן לשלול אבחנה שכזו?
ת. התשובה לשאלה א, כוחה גם לשאלה ב.
ג. בתשובה 2ד' ציינת כי מחלה כלילית "יכולה אך לא חייבת להחמיר מצב נשימתי". כמו כן, בתשובה 2 ג' ציינת כי "ככל שהוא סובל גם ממחלה כלילית ..." - האם תוכל להתייחס למקרה ספציפי של התובע ולהשיב האם אכן סובל ממחלה כלילית על פי התיק הרפואי שלו וממתי? כיצד מחלה זו השפיעה על המצב הנשימתי שלו? וכיצד הנתונים הספציפיים שלו בעניין זה משליכים על קביעת הקשר הסיבתי?
ת. קיומה של מחלה כלילית יכולה לגרום לקוצר נשימה, לא התקפי. קיומה של מחלה כלילית הינה מתחום הקרדיולוגיה. מכל מקום, קוצר הנשימה הנוסף, שיכול להתקיים או לא להתקיים בנוכחות מחלה כלילית, ככל אשר היא קיימת, אין בקיומה של מחלה כלילית כל השפעה על קיומה או העדרה של מחלת הCOPD. באם קיימת מחלה כלילית, היא משפיעה על החולה לרעה, בנוסף להשפעה השלילית של מחלות ריאה, היינו שתוק הסערפת וה-COPD.
ד. מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כדלקמן:
על פי הרישומים בבית החולים בילניסון בשנת 2014 " עישן יותר מחפיסת סיגריות ביום במשך 20 שנה והפסיק לפני כ-25 שנים" (כלומר ב-1999). בתאריך 28.7.04 " עישון כבד (ללא פרטים מדויקים) במשך 25 שנה, הפסיק לפני שלוש-ארבע שנים", כלומר רק ב-2000-2001. האם לאור הנתונים הללו ניתן לומר כי התובע עישן עישון כבד במשך שנים רבות? האם לא די בעישון הכבד והממושך כדי לגרום ל-COPD?
ת. COPD אכן יכול להיגרם מעישון – אשר מהווה את הסיבה המובילה למחלה זו. כ-15-20 אחוזים ממקרי ה- COPD נובעים מסיבות תעסוקתיות/סיבתיות. בחולים מעשנים החשופים תעסוקתית לחומרים פוגעניים מחוללי COPD, יש לראות את מחלת ה-COPD כנגרמת משילוב של העישון והחשיפה התעסוקתית. יודגש, כי בנוכחות פרקטיקת עישון, החומרים התעסוקתיים הפוגעניים, פגיעתם רעה יותר, באשר העישון מתגבר את הנזק הריאתי הנגרם מהחומרים התעסוקתיים.
ה. הנך מופנה לטקסט בוק של Environmental Occupational Medicine שצורף לאסופת המסמכים מטעם התובע בחלק Occupational Exposures as a cause of Chronic Airways Diseases בדף 521.
האם יש בכתוב שם כדי לשנות ממסקנתך לעניין קיומה של השפעת חשיפה תעסוקתית של התובע בשיעור העולה על 20%?
ת. לאחר קריאה חוזרת ונשנית של הספרות המצורפת, בעיון רב והעמקה, לא מצאתי רלבנטיות לנשאל בשאלה. גם בספרות המצורפת מוזכר מה שכתבתי בתשובה ד. ששיעור התרומה של החשיפות התעסוקתית הינו 15-20% מכלל חולי ה-COPD. התרומה היחסית של העישון ושל החשיפה התעסוקתית למחלת ה-COPD, אינה ניתנת להפרדה, ממילא, הקביעה אינה מתמטית או מבוססת מדע, אלא היא על דרך ההשערה והאומדן. השיקולים הקובעים את החלק היחסי של הגורמים דלעיל מתבססים על מידת החשיפה לעישון ומידת החשיפה לגורמים תעסוקתיים, המתחשבים בכמות החשיפות ומשכן . במקרהו של התובע, מר חיון, הרי שמידת החשיפה התעסוקתית, כפי שנקבעה ע"י כב' בית הדין, מוביל אותי למסקנה ברורה, כי מידת התרומה של החשיפה התעסוקתית של מר חיון למחלת ה-COPD שלו – גבוהה מ-20% (עשרים אחוזים) .
ו. האם לאור תשובותיך לשאלות דלעיל ניתן לומר כי קיימת סבירות של מעל 50% לקשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו סובל? אנא נמק תשובתך.
בנוסף, האם לאור תשובותיך לשאלות דלעיל, יש מקום לומר כי השפעת העבודה על הופעת הליקוי הנשימתי גבוהה או פחותה מ-20%? אנא נמק תשובתך.
ת. החומרים אליהם נחשף מר חיון בעבודתו, למשך הזמן שנקבע ע"י בית הדין, הם ללא ספק חומרים אשר יכולים לגרום ל-COPD עפ"י הידוע והמפורש בספרות הרפואית מכאן, שהסבירות של COPD של התובע נגרמה גם ע"י החשיפה התעסוקתית-גבוהה מ- 50% (חמישים אחוזים). לגבי מידת התרומה, נא לראות הכתוב בתשובה לשאלה ה.
ז. האם יש בתשובותיך לשאלות דלעיל כדי לשנות מסקנותיך כולן או במקצתן?
ת. אין שינוי במסקנותיי הקודמות: 1. לתובע מחלת COPD שנקבעה ע"י גורמים רפואיים רבים ומגוונים, עפ"י הסימפטומים, הסימנים ומהלך המחלה. העדר סימנים מובהקים בתפקודי הריאה, מקורם במחלת ריאה רסטריקטיבית נוספת, השולטת בתמונה של תפקודי הריאה ועל כן ממסכת ומסתירה את קיום סימני ה- COPD בתפקודי הריאה. 2. החשיפה התעסוקתית של מר חיון לחומרים מזיקים לריאות, מחוללי COPD, הינה בסבירות של מעל 50%, לפי הידוע בספרות הרפואית. מידת החשיפה מביאה לאומדן משוער, שלפחות 20% ממחלת ה-COPD של התובע נגרמה מסיבה תעסוקתית בנוסף, לגרימתה מעישון " (הדגשה שלי – י.א.ש.).

טענות הצדדים

12. לטענת התובע, ד"ר רוזנברג ערך שלוש חוות דעת במסגרתם השיב לשני סבבים של שאלות הבהרה מטעם הנתבע כאשר קבע כי " ניתן לאמוד בסבירות הקרובה לוודאות, כי התרומה התעסוקתית למחלת ה-COPD של התובע גבוהה יותר מ-20 %". התובע טוען, כי המומחה נותר איתן בעמדתו כי יש לקבל את התביעה.

לטענת התובע, חוות דעתו של פרופ' קרמר לא הייתה ממצה ומספקת וכי הוא התעלם מנסיבות שונות הכרוכות בתובע ועל כן מונה מומחה אחר. לדבריו, כאשר קיימות שתי חוות דעת יש להעדיף את זו המכירה בקשר הסיבתי ובוודאי כאשר נפלו פגמים בחוות הדעת השנייה.

התובע ביקש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר רוזנברג ולהכיר במחלת התובע כפגיעה בעבודה.

13. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על יסוד דעתו של פרופ' קרמר, לחילופין למנות מומחה אחר/נוסף ולחילופי חילופין לאפשר הצגת שאלות הבהרה נוספות לד"ר רוזנברג.

הנתבע מפנה לחוות דעתו של פרופ' קרמר שקבע כי מחלת הריאות של התובע נובעת בעיקר מהעישון ושיתוק הסרעפת על רקע ניתוח בילדותו וכי אין לקשור את עבודתו של ה תובע בנמל למחלתו שכן הרחקתו מהעבודה לא הטיבה עמו אלא להיפך. הנתבע טוען, כי התובע הגיש בקשה לפסילת פרופ' קרמר ולמינוי מומחה תעסוקתי תחתיו ואולם בית הדין מינה מומחה נוסף בתחום מחלות הריאה.

14. הנתבע טוען, כי בחוות דעתו של ד"ר רוזנברג נפלו פגמים רבים שכן לא נתן דעתו לממצאים העולים מתיקו הרפואי של התובע ואשר מצביעים בבירור על כך שה תובע לא סבל מ COPD; אין עדות להתקפי קוצר נשימה בעת עבודה; אין התייחסות לכך שאין שיפור מצבו של התובע עם הפסקת עבודתו בסוף שנת 2005 אלא להיפך , זו החמירה בד בב ד עם ההחמרה במחלת הלב הכלילית שממנה הוא סובל; המומחה לא נתן דעתו למחלת הלב הכלילית אשר משפיעה על הליקוי הנשמתי של התובע; המומחה קבע כי התובע סובל משיתוק סרעפת ימין המשפיעה על כושר נשימתו ואשר בא לידי ביטוי גם בבדיקת תפקודי ריאה.

הנתבע טוען, כי מתשובות המומחה עולה כי הוא מתבצר בעמדתו ואינו עונה באופן ענייני לשאלות שהופנו אליו, אינו מתייחס לנתונים הספציפיים של התובע ואינו מפרט את הממצאים אשר מצביעים לכאורה על COPD; אינו מתייחס לבדיקות תפקודי ריאה ואינו מציין מה הוא המשקל לכל אחד מגורמי הסיכון לרבות העישון. הנתבע טוען, כי גם בתשובות המומחה לשאלות הנוספות שהציג בפניו, מתבצר המומחה בעמדתו, מתחמק מהתייחסות לנתונים ספציפיים של התובע ואינו מתמודד עם הממצאים הסותרים את קביעותיו. לטענת הנתבע, תשובות המומחה "משתנות" בהתאם לנתונים שמוצגים בפניו והוא מנמק עמדתו בנימוקים שאין ביסודם דבר ועל כן אין כל מקום לאמץ את חוות דעתו ואין להכיר בתביעה על יסוד אותה חוות דעת. הנתבע טוען, כי יש צורך במינוי מומחה רפואי אחר/נוסף ולו רק בשל העובדה כי מדובר בתיק מורכב הן מבחינה עובדתית והן במישור הרפואי כאשר שני מומחים הגיעו למסקנות סותרות לחלוטין. לחילופין, מבקש הנתבע, להציג בפני המומחה שאלות הבהרה נוספות.

15. הנתבע טוען, כי במקרה דנן אין להעדיף את חוות הדעת המטיבה לכאורה שכן נפלו בה פגמים רבים ולכל הפחות ישנן שתי חוות דעת שאינן מתיישבות זו עם זו ועל כן ולאור מורכבות התיק יש למנות מומחה נוסף.

הכרעה

16. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי - י.א.ש.).

17. ככלל, שעה שניתנה חוות דעת על ידי שני מומחים שמונו על ידי בית הדין ליתן דעתם לשאלת הקשר הסיבתי, על בית הדין לפעול על פי עקרונות הפרשנות בתחום הביטחון הסוציאלי אשר בבסיסו הכלל שספק יפעל לטובת המבוטח (ראו עב"ל 213/98 שרלוט וימן – המוסד; עב"ל 106/07 דורית גלס – המוסד (2007)). אכן, לכלל זה ישנם חריגים כגון מצב שבו חוות הדעת המטיבה היא הססנית, אינה קוהרנטית או אינה מבוססת דיה (עב"ל 39612- 11-12 המוסד - סמיון מלינק (11.11.13)). אין זה המקרה שבפני.

18. ראשית יודגש, כי שני המומחים תמימי דעים בכל הנוגע למחלות שמהן סובל התובע ובהן מחלת ה-COPD. מכאן, כי גם הנתבע אשר מסתמך על חוות דעתו של פרופ' קרמר אינו יכול לבסס את טענתו כי התובע אינו סובל ממחלה זו.

19. אשר לשאלת הקשר הסיבתי - עיון בחוות דעתו של פרופ' קרמר מעלה שהוא סבור כי לא מתקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת הריאות שממנה הוא סובל וכי מחלתו עשויה להיגרם ולהחמיר כתוצאה משיתוק הסרעפת שממנה סבל עקב ניתוח שעבר בילדותו בצירוף 20 שנות קופסא שעישן בעבר. במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליו חזר פרופ' קרמר על עמדתו אך לא פירט והסביר אותה, לא התייחס למאמרים השונים שהוצגו בפניו ולא ביסס עמדתו.

מנגד, ד"ר רוזנברג סבור שהתובע סובל משני ליקויים, שיתוק סרעפת שאינו קשור לעבודתו ומחלת ה- COPD ש חשיפתו החוזרת ונשנית של התובע לחומרים תרמה משמעותית להתפתחותה. ד"ר רוזנ ברג התייחס לעישון הרב של התובע ואינו מתעלם מכך שהעישון מהווה את הגורם העיקרי להתפתחות מחלת ו (כפי שמציין גם פרופ' קרמר) אלא שלעמדתו, "כ-15-20 אחוזים ממקרי ה-COPD נובעים מסיבות תעסוקתיות/סיבתיות". כאשר "בחולים מעשנים החשופים תעסוקתית לחומרים פוגעניים מחוללי COPD, יש לראות את מחלת ה-COPD כנגרמת משילוב של העישון והחשיפה התעסוקתית ... כאשר העישון מתגבר את הנזק הריאתי הנגרם מהחומרים התעסוקתיים". היינו, על פי קביעתו, העישון החמיר את מצבו של התובע אך אין בו כדי לאיין את השפעת החשיפה לחומרים בעבודת התובע.

20. משעומת המומחה עם מחלותיו האחרות של התובע עמד על קביעתו שלשיתוק הסרעפת ולמחלת הלב הכלילית אין כל השפעה על קיומה ואבחונה של מחלת הריאות והן אינן גורעות מהקשר שבין תנאי העבודה למחלת הריאות שממנה סובל התובע. המומחה התייחס לשאלות הנתבע בענין תוצאות הבדיקות שעבר התובע ולהשפעת המחלות הנוספות שמהן סובל התובע על תוצאות הבדיקות השונות והסביר מדוע בכל זאת יש בתמונה שהוצגה בפניו במסגרת החומר הרפואי והעובדתי כדי לקשור בין מחלת התובע לתנאי עבודתו. מדובר בקביעה מקצועית המבוססת על מומחיותו של המומחה ולא מצאתי לקבוע כטענת הנתבע שאין לה בסיס.

21. אשר לשיעור ההשפעה - יש לדחות את טענת הנתבע שלפיה בקביעת המומחה כי "שיעור התרומה של החשיפות התעסוקתית הינו 15-20% מכלל חולי ה-COPD", משמעה כי שיעור ההשפעה אינו מגיע כדי 20%. טענה זו מבוססת על טעות בהבנת דברי המומחה אשר קובע כי 15%-20% מהחולים ב COPD, חלו בשל חשיפה תעסוקתית או הושפעו ממנה ולא כי שיעור ההשפעה של חשיפה תעסוקתית על חולה מסוים היא פחותה מ20%. שאם תאמר כן, לעולם לא יוכר עובד חולה בCOPD כ חולה עקב חשיפה תעסוקתית.

בענין זה יש לקבל את עמדת המומחה כי "השיקולים הקובעים את החלק היחסי של הגורמים דלעיל מתבססים על מידת החשיפה לעישון ומידת החשיפה לגורמים תעסוקתיים, המתחשבים בכמות החשיפות ומשכן". בענייננו, שקל ד"ר רוזנברג את הנתונים השונים הרלוונטיים לתובע עצמו ובהם את העובדה שהתובע הפסיק לעשן לפני כ-20 שנה ואת מהות החשיפות התעסוקתיות שנקבעו בהחלטת בית הדין וקבע כי "במקרהו של התובע, מר חיון, הרי שמידת החשיפה התעסוקתית, כפי שנקבעה ע"י כב' בית הדין, מוביל אותי למסקנה ברורה, כי מידת התרומה של החשיפה התעסוקתית של מר חיון למחלת ה-COPD שלו – גבוהה מ-20% (עשרים אחוזים) ".

22. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות דעתו של ד"ר רוזנברג, מתקבלת חוות דעתו והנני קובעת, כי מחלת ה-COPD שבה לקה התובע נובעת מתנאי עבודתו והיא מהווה "פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

בהתחשב בהליכים שנדרשו במסגרת התביעה, מינוי שני המומחים והפניית שאלות הבהרה, יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.
 
זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ד' ניסן תש"פ, (29 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.