הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ת"צ 48762-11-17

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים

המבקשת:

מעיין פייביש
ע"י ב"כ עו"ד אבי מור יוסף

-
המשיבה:

מתייצבות בהליך:
מטבחי זיו - תעשיות (1990) בע"מ, ח.פ. 511533101
ע"י ב"כ עו"ד גלית קליינמן

1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ עו"ד אורן שרם ו/או חנה שניצר

2. התאחדות התעשיינים בישראל
ע"י ב"כ עו"ד מוטי עזרן ו/או מיכל וקסמן-חילי

פסק דין

בקשה זו עניינה עתירה לאשר את התביעה שהגישה המבקשת כתובענה ייצוגית כמשמעה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות יצוגיות) בעילה של אי תשלום תוספת ותק בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף העץ בשיעור של 2.88 ₪ ליום.

רקע עובדתי

1. המשיבה היא חברה פרטית העוסקת בייצור והתקנת מטבחים ולה סניפים ברחבי הארץ.

2. המבקשת עבדה בשירות המשיבה כפקידה שבשירות לקוחות במשרדי החברה בשדרות וזאת מיום 17.8.14 ועד ליום 31.10.16 (26.5 חודשים). שכר ה של המבקשת שולם על בסיס שעתי אשר עמד במועד סיום עבודתה על הסך של 31 ₪.

3. למבקשת לא שולם רכיב תוספת ותק כרכיב נפרד במהלך תקופת עבודתה וה יא מבקשת לקבוע כי עילת התובענה הייצוגית תתייחס ל תשלום תוספת זו אשר לעמדתה עומדת לכל הפחות על שיעור של 2.88 ₪ ליום הגם שהיא סבורה שערכה גבוה יותר .

4. הצדדים חלקו בשאלת תחולתו של נספח א' להסכם הקיבוצי הכללי לתעשיית העץ ומוצריו מיום 29.11.83 (שמספרו 7153/83; להלן: הסכם 1983 או ההסכם הקיבוצי או ההסכם הקיבוצי בענף העץ), וכתוצאה מכך בשאלת קיומה של עילת תביעה ייצוגית.

5. מטעם המבקשת העיד ה היא עצמה ואילו מטעם המשיבה העיד בעלים ומנכ"ל המשיבה, מר אבי זיו (להלן: מר זיו).

טענות הצדדים

6. לטענת המבקשת, על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף העץ ועל כן חבה היא בתשלום תוספת וותק כמפורט בסעיף 15 להסכם. לטענתה, תוספת הוותק צריכה להתווסף לשכר כרכיב נוסף ועצמאי ולא להיות מגולמת בתוך השכר המשולם לעובד.

המבקשת טוענת, כי תוספת הוותק לא שולמה לאיש מהעובדים והעובדים אינם מודעים לזכויותיהם, לרבות זכותם לתשלום תוספת הוותק. לדבריה, המשיבה כמו גם חברות אחרות בענף העץ והריהוט בחרו שלא ליישם את הוראות ההסכם הקיבוצי לעניין תוספת הוותק ולא לבצע עדכון של ערך התוספת וכך להביא שהתוספת תהפוך הלכה למעשה לאות מתה בהסכם הקיבוצי.

המבקשת טענה כי תשלום תוספת הוותק נועד להיות בנוסף לכל העלאה נוספת שתהא לעובדים בשכר כרכיב נוסף ועצמאי. לדבריה, על מנת לחשב את עדכון תוספת הוותק יש לשערך את הסכום הקבוע בהסכם (6.17 שקלים ישנים (להלן: ש"י)) בהתאם לעדכון תעריפי השכר ביחס לשכר היומי ששולם לעובדים בהתאם להסכם הקיבוצי.

7. המבקשת טענה, כי על מנת להמיר את ערך תוספת הוותק, משקלים ישנים לערכה כעת בשקלים חדשים, יש לחשב את היחס בין השכר היומי בהתאם לשכר הממוצע במשק בשקלים חדשים (433.77 ₪ (לפי 9,543/22 ₪ (שכר ממוצע במשק לשנת 2017) לחלק ל-22 ימי עבודה בחודש) ) לשכר היומי שקבוע בהסכם הקיבוצי בשקלים ישנים ולהכפילו בסכום תוספת הוותק הקבוע בהסכם הקיבוצי. לטענתה, ערך תוספת הוותק הנוכחי לאחר עדכונה בדרך זו עומד על סך של 5.41 ₪ ליום.

לחילופין, טוענת המבקשת, כי על מנת להמיר את ערך תוספת הוותק יש לחשב את היחס בין השכר היומי של כל עובד בהתאם לתלוש השכר בשקלים חדשים לשכר היומי הקבוע בהסכם הקיבוצי בשקלים ישנים ולהכפילו בתוספת הותק הקבוע בהסכם הקיבוצי. כך, במקרה של המבקשת, השכר היומי לחישוב צריך להיות 266.60 ₪ (31 ₪ שכר שעתי * 8.6 שעות עבודה יומיות) וערך תוספת הוותק הנוכחי לאחר עדכונה לפי השכר היומי בתלוש השכר עומד על סך של 3.32 ₪ ליום.

לחילופי חילופין, טוענת המבקשת, כי על מנת להמיר את ערך תוספת הוותק משקלים ישנים לערכה כעת בשקלים חדשים יש לחשב את היחס בין השכר היומי בהתאם לשכר המינימום במשק בשקלים חדשים (231.17 ₪ (לפי 26.88 ₪ (שכר המינימום נכון לתחילת שנת 2017) * 8.6 שעות עבודה יומיות) לשכר היומי הקבוע בהסכם הקיבוצי בשקלים ישנים ולהכפילו בסכום תוספת הוותק הקבוע בהסכם הקיבוצי, כך שערך תוספת הוותק הנוכחי עומד על 2.88 ₪ ליום.

8. המבקשת עבדה 228 ימים בשנת העבודה השנייה ו-51 ימים בשנת העבודה השלישית כאשר שכרה שעתי נכון לסיום העסקתה עמד על 31 ₪ לשעה.

על בסיס נתונים אלה טענה המבקשת כי סכום עילתה האישית בהתאם לשערוך תוספת הוותק הוא כדלקמן: בהתאם לשכר הממוצע במשק סך של 1,784.25 ₪; בהתאם לשכר היומי סך של 1,096.91 ₪; ואילו בהתאם לשכר המינימום סך של 950.87 ₪.

9. המבקשת, העריכה כי למשיבה כ-300 עובדים בשנה ועל כן במהלך תקופת עבודה של 7 שנים מדובר ב-2100 שנות עבודה. על פי הערכת המבקשת הוותק הממוצע של עובד במשיבה עומד על כ-4 שנים ועל כן הקבוצה מונה כ-525 עובדים שעבדו או עובדים במשיבה בתקופה הקובעת אשר זכאים לתשלום תוספת הוותק.

10. המבקשת טוענת כי ביום 6.9.17, בטרם הגישה את בקשתה שלחה להסתדרות עובדי הבניין והעץ מכתב התראה לפני הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שבו פרטה את טענותיה לגבי הפרת הזכויות שבוצעה לטענתה (נספח 7 לבקשה לאישור) כאשר עותק ממכתב ההתראה נשלח גם למשיבה. המבקשת טוענת, כי משלא נתקבלה תשובת ההסתדרות למכתב ההתראה ולאחר שפנתה וביקשה טלפונית את התייחסות ההסתדרות וזו לא ניתנה, הוגשה בקשתה זו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההסתדרות לא פעלה לאכיפת תשלום תוספת הוותק בקרב עובדי המשיבה וכי התנהלותה ועמדתה בהליך מאשרים כי לתוספת יש ערך אך היא אינה מתכוונת לפעול למימושו .

11. אשר לעילת התובענה - לטענת המבקש ת, משחלות על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי המחייבות תשלום תוספת ותק ומשלא עשתה המשיבה כן, זכאית היא להעברת הסכומים לידיה (להלן: העילה האישית). לטענתה, הוכרה עילת אי תשלום תוספת וותק כעילה המתאימה להתברר על דרך של ניהול תובענה ייצוגית.

לעמדת המבקשת, עילת תביעתה האישית מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה שהם כל עובדי המשיבה בתקופה הקובעת, קרי שבע שנים קודם להגשת התביעה ועד למועד הגשת התביעה (להלן: התקופה הקובעת). המבקשת העמיד ה את תביעת ה האישית לתוספת וותק על הסך של 1,784.25 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

המבקשת מערי כה, כי עילת תביעתה האישית מתקיימת בכל עובדי המשיבה.

12. לדבריה, העילה האישית הממוצעת בגין אי תשלום תוספת וותק על פי השכר הממוצע במשק עומד על 8,564.40 ₪ לאדם; על פי שכר יומי על סך של 5,263.75 ₪ לאדם; ועל פי שכר המינימום על סך של 4,564.18 ₪ לאדם ובמכפלת 525 עובדים עומדת עילת התביעה הקבוצתית על פי שכר ממוצע במשק על סך כולל של 4,496,314.58 ₪ , על פי שכר יומי סך כולל של 2,763,468.96 ₪ ואיל ו על פי שכר המינימום סך כולל של 2,396,195.02 ₪.

המבקשת טוע נת כי מתקיימים בעניינ ה כל התנאים הנדרשים מכוח חוק תובענות ייצוגיות , כי תובענה ייצוגית היא דרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת וכי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ועל כן יש לאשר את בקשת ה.

עוד עותרת המבקשת לאשר שכר טרחה לב"כ המייצג בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מכל תמורה, הטבה או ערך שיפסקו לטובת הקבוצה ובשיעור של 5% למבקשת מכל תמורה, הטבה או ערך שיפסקו לטובת הקבוצה וזאת בנוסף לגמול ושכר טרחה על פי שיקול דעת בית הדין.

13. לטענת המשיבה, מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית חסרת תום לב באופן קיצוני כאשר היא נשענת על הנחיות שגויות שאין להן כל אחיזה במציאות או בסיס חשבונאי.

המשיבה טוענת, כי התביעה נגועה בחוסר תום לב כאשר אביה של המבקשת עבד בחברה במשך 26 שנים ואילו המבקשת הועסקה בחברה כשנתיים וסיימה את עבודתה כ- 4 חודשים לפני שאביה הגיש את תביעתו ואולם היא בחרה שלא להצטרף לתביעתו אלא המתינה לסיומה ורק לאחר שאביה סיים את תביעתו בפשרה הגישה תביעה זהה עם בקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית. לטענתה, מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט.

לטענת המשיבה, ערך תוספת הותק הוא 0.00617 ₪ ליום עבודה ושיטות השערוך ש נעשו במסגרת הבקשה נשענות על הנחות שגויות בעיקרן שאין להם אחיזה במציאות או בסיס חשבונאי. לטענתה, מדובר בתוספת ארכאית נקובה בשקלים ישנים אשר נשחקה כליל עד כדי איון כלכלי מוחלט ולא בכדי שני הצדדים החתומים על ההסכם אינם פועלים לאכיפת תוספת זו ובכך גילו דעתם שמדובר באות מתה.

14. לטענת המשיבה, אין למבקשת כל עילת תביעה אישית שכן במהלך השנתיים בהן הועסקה, הועלה שכרה ב- 19% (מ-26 ₪ לשעה ל-31 ₪ לשעה) והגם שהמשיבה נוהגת להעלות שכר אחת לשנה כדבר שבשגרה, מדובר בהעלאת שכר גבוהה במיוחד אשר ארעה בשלוש פעימות. עוד טוענת המשיבה, כי תוספות השכר שמקבלים העובדים גבוהות משמעותית מתוספת וותק, הן ניתנו ת מידי שנה והן באות במקומה. לטענת המשיבה, שכר העובדים גבוה מהשכר התעריפי הקבוע בהסכם הקיבוצי ומשכר המינימום במשק ויש לראותו כמגלם את התוספת ולו סברה החברה שעליה לשלם לעובדים תוספות וותק, היו תוספות השכר קטנות בהתאמה ואולי מתבטלות כליל ועל כן ספק אם תביעה כגון זו מטיבה עם עובדי החברה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי יש לקחת בחשבון את השלכות הרוחב שתהיינה לקבלת הבקשה לא רק על המשיבה ועובדיה אלא גם על מעסיקים נוספים שעליהם חל הסכם ענפי שבמסגרתו נקבעה תוספת וותק שלא הוצמדה.

המשיבה טוענת, כי התביעה אינה עונה על התנאים לאישורה כייצוגית והתצהיר שצורף לבקשת האישור אינו עומד בדרישות הדין.

15. לדברי המשיבה, היא חברה פרטית המייצרת ומספקת מטבחים אשר החלה את דרכה כחברה עם נגריה קטנה ובמהלך השנים התפתחה החברה וכיום מועסקים בה כ-190 עובדים (נכון לחודש ינואר 2018) – כ- 123 עובדים במפעלי הייצור וכ- 67 עובדים בשישה סניפים המהווים נקודות מכירה והפזורים ברחבי הארץ. כך, ישנם 7 עובדי הנהלה, 70 עובדי יצור, 17 עובדי ביקורת, 14 עובדי שירות, 45 מעצבים, 22 פקידים, 7 מוכרנים של מוצרים משלימים ו-8 אנשי שיווק. המשיבה טוענת כי מפילוח העובדים עולה שכ- 40% מתוכם הם עובדים מקצועיים המשתכרים היטב ואינם מבחינת אוכלוסיה מוחלשת. עוד מציינת המשיבה כי בין המחלקות ואף בתוך כל מחלקה עצמה, יש שונות בתנאי העבודות ובעיקר באופן התגמול. יש המקבלים שכר חודשי, יש המקבלים שכר שעתי ויש המקבלים שכר בסיס ועמלות.

המשיבה מציינת כי שכר כל העובדים בחברה גבוה משכר המינימום במשק (בין ממוצע של 40.17 ₪ לעובד הנהלה לשכר ממוצע בסך של 79.68 ₪ לאיש שיווק. עוד טוענת המשיבה כי מידי שנה היא דנה בתוספת שכר של כל עובד כאשר תוספת ממוצעת עומדת על כ-5 % לשנה. המשיבה מדגישה, כי כל העובדים מקבלים עם תחילת עבודתם "הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה" המפרטת את תנאי העבודה כמתחייב על פי דין.

אשר למבקשת עצמה, טוענת המשיבה כי זו הועסקה כפקידה כשנתיים ושלושה חודשים וסיימה את עבודתה לבקשתה, בשל יציאה ללימודים. בתחילת עבודתה עמד שכרה על סך של-26 ₪ לשעה, לאחר שלושה חודשי עבודה (חודש נובמבר 2014) הועלה שכרה ל-28 ₪ לשעה (תוספת של 7.7%) ואילו לאחר תשעה חודשים נוספים (בחודש אוגוסט 2015), הועלה שכרה ל-30 ₪ לשעה (תוספת של 7.1%). לאחר שלושה חודשים נוספים (חודש נובמבר 2015) הועלה שכר ה של המבקשת ל- 31 ₪ לשעה (תוספת של 3.3%). סה"כ קיבלה ה מבקשת תוספת של 19% בתקופה של שנה ותשעה חודשים.

16. המשיבה טוענת כי הודעה על קיומו של ההסכם הקיבוצי הענפי נמסרה למבקשת בהודעה לעובד שניתנה לה עם קבלתה לעבודה וזאת בניגוד לנטען על ידה שלפיה נודע לה על כך לראשונה במסגרת תביעתו של אביה. מוסיפה וטוענת המשיבה כי אביה של המבקשת תבע את החברה לאחר כ-26 שנות עבודה ובמסגרת תביעתו טען לאי תשלום תוספת וותק בהתאם להסכם הקיבוצי אלא שתביעתו הסתיימה בהסכמה שלפיה נדחתה התביעה ללא צו להוצאות כאשר הסכם הפשרה לא כלל כל פיצוי בגין אי תשלום תוספת וותק וכן כלל ויתור מלא על כל טענה בגין תקופת העבודה לרבות בעניין הפרש תוספת וותק.

לדברי המשיבה, התחייב אבי המבקשת לשמור על פרטי הסכם הפשרה חסויים ואולם לא חלפו חודשיים ימים והוגשה תביעה זו של המבקשת כתביעה ייצוגית תוך שימוש בוטה בהליך שהסתיים תוך הכרה של ההתחייבות לסודיות וויתור על הטענות. לעמדת המשיבה, יש בכך כדי להעיד שהולדתה של בקשת האישור והתובענה בחטא, וכי מטרת הבקשה אינה להגן על עניינה של קבוצה אמיתית שנגרם לה נזק אלא נסיון של אבי המבקשת יחד עם בא כוחו להגיש שוב את התביעה שהסתיימה בפשרה וויתור והפעם לגרוף לכיסם דמי תובע יצוגי. לעמדת המשיבה, הקרבה המשפחתית, סמיכות הזמנים ומערכת היחסים הטובה ששררה בינה לבין המבקשת בעת סיום יחסי העבודה לעומת מערכת היחסים הטעונה עם סיום יחסי העבודה בין אבי המבקשת למשיבה מצביעים על כך שהמבקשת מהווה את זרועו הארוכה של אביה וכי הבקשה הוגשה למעשה בשמו. לדבריה, התנהלות המבקשת כמו גם בא כוחה נגועים בחוסר תום לב המצדיקים סילוק הבקשה על הסף.

המשיבה טוענת שהלכה היא כי הליך של תובענה יצוגית מחייב הקפדה יתרה מפני הגשת תביעות סרק או כאלה שאינן מבוססות דיין או שנועדו למטרות הפעלת לחץ ומוגשות בחוסר תום לב ותביעות כאלה יש לסלק על הסף.

עוד טוענת המשיבה כי בקשת האישור אינה מגלה עילה אישית ואינה עומדת בתנאי סעיף 4 לחוק תובענות יצוגיות.

17. אשר לעילה האישית – טוענת המשיבה כי תוספת הוותק עמדה על 6.17 שקלים ישנים לכל יום עבודה וגם כאשר חל מעבר משקלים ישנים לשקלים חדשים, לא הומרה התוספת לשקלים חדשים. על כן תוספת הוותק בהסכם הקיבוצי אינה רלבנטית ובפרט נוכח העובדה שלאורך השנים ועד היום לא עודכנה התוספת ולו פעם אחת. המשיבה טוענת כי ערך תוספת הוותק עפ"י ההסכם עומד על 0.00617 ₪ ליום עבודה אשר בהכפלת 22 ימים לחודש ושניים עשר חודשים לשנה מעמידים את התוספת על 1.6 ₪ לשנה . לעמדת המשיבה, עובד בממוצע (לגרסת המבקשת) המועסק 4 שנים יהא זכאי לתוספת המסתכמת לכל היותר בשקלים בודדים. לדבריה, לא נקבע בהסכם כל מנגנון הצמדה, תעריפי השכר לא עודכנו מעולם וממילא לא נעשה עדכון לתוספת הוותק. המשיבה גורסת כי ההסתדרות הכללית ויתרה אף היא על אכיפת תוספת הוותק בהיותה סכום זניח שאינו בעל ערך כלכלי ממשי וממילא היא נבלעה תחת ההעלאות השכר.

אשר למנגנון העדכון המוצע על ידי המבקשת, טענה המשיבה כי יש לדחותו . ראשית , בשל העובדה שהמבקשת התעלמה מכך ש-1 שקל ישן הוא שווה ערך ל-0.001 ₪. שנית , אין כל בסיס חשבונאי למודלים לכימות תוספת הוותק המוצעים בבקשה.

18. אשר לתנאים לאישור התביעה כייצוגית – טוענת המשיבה כי הבקשה אינה ממלאה אחר תנאים אלה. הבקשה אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; תביעה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; עניינם של כלל חברי הקבוצה לא יי וצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב; התצהיר שצורף לבקשה אינו עומד בדרישות הדין הדורש אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; התצהיר אינו כולל את תחשיב הנזק באופן פרטני ובאופן קבוצתי.

19. המשיבה סבורה כי אי קיומה של פניה מוקדמת מעמידה בסימן שאלה את כשירותה של המבקשת לייצג את הקבוצה, כפי שנפסק בפרשת ישייב ( ע"ע (ארצי) 53348-01-12 גרמן ישייב - ח.א.ש. מערכות ושירותים בע"מ (29.8.2013)) ובפרשת הוט (ע"ע 12842-07-10 עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ (9.6.2011) (להלן: פרשת הוט)) ו כי די בכך כדי להביא לדחיית בקשתה.

20. ההסתדרות צורפה להליך כמתייצבת בהליך ומסרה עמד תה לעניין תחולת ההסכם ואופן שערוך תוספת הוותק. לדבריה, כעולה מההסכם הקיבוצי משנת 1983, יעודכן שיעור הוותק "כפי שיתעדכנו תעריפי השכר". לדבריה, בהתאם להסכם זה ועל פי בדיקה שערכה, התעדכנה תוספת הוותק בענף העץ בהתאם להסכמי המסגרת שבין ההסתדרות ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (אשר התאחדות התעשיינים היא חלק ממנה) וזאת ככל שאלה עדכנו את השכר המשולב הכולל את תוספת הוותק ו/או קבעו תוספות יוקר כפי שהיו מעת לעת. ההסתדרות מפנה להסכמי המסגרת מיום 9.3.84 שבו שולמה תוספת שכר בשיעור של 8%; מיום 16.7.84 שבו שולמה תוספת שכר בשיעור של 9% ומיום 8.3.85 על פיו שולמה תוספת שכר בשיעור של 6%. עוד ציינה, כי תוספת שיעור תוספת היוקר המצטבר החל מחודש 9/83 עד לחודש 11/17 (מועד הגשת התביעה) הוא 2,561%. על פי חישוב שצרפה ההסתדרות עומדת תוספת הוותק על סך של 0.2048 ₪ לכל יום.

בדיון הודיעה הסתדרות כי לא היתה אכיפה קיבוצית וכי אין בכוונתה בשלב זה ליזום אכיפה שכזו.

21. עמדת התאחדות התעשיינים הייתה כי אין מקום לעדכון תוספת הוותק. לדבריה, תעריפי השכר ושיעור התוספת נקבעו בשקלים ישנים בזיכרון הדברים בשנת 1983. כאשר בשנת 1986 הוחלף המטבע הרשמי של מדינת ישראל משקל ישן לשקל חדש נחתם הסכם נוסף ביום 22.9.86 שבו נקבעו תוספות שכר נקובות בשקלים חדשים. הסכם זה הוארך עת נחתם הסכם מסגרת נוסף מיום 4.8.88 כאשר ביום 8.5.88 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים ברמה הענפית שבמסגרתו בוטל תעריף השכר שנקבע בזיכרון הדברים משנת 1983 ובמקומו נקבע תעריף שכר חדש בענף העץ בשקלים חדשים. במסגרת זיכרון דברים זה ועל אף שהצדדים ניהלו משא ומתן, הם בחרו במודע שלא לעדכן את תוספת הוותק הנקובה בשקלים ישנים.

על יסוד דברים אלה, טוענת התאחדות התעשיינים, כי מדובר בזכות ארכאית הנקובה במטבע ישן שאינו עוד בעל הילך חוקי. התאחדות התעשיינים מוסיפה וטוענת כי תוספת הוותק המקורית הנקובה בשקלים ישנים איבדה את ערכה כבר כשנה לאחר חתימת זיכרון הדברים משנת 1983 ונבלעה בהסכם הקיבוצי הכללי בדבר הכנסת שכר מינימום מיום 2.8.84 (להלן הסכם 1984). עוד מציינת ההתאחדות כי בסמוך לחתימת הצדדים על זיכרון הדברים בשנת 1988 (להלן: הסכם 1988 או זכרון דברים משנת 1988) נחקק חוק שכר מינימום התשמ"ז-1987 שכבר בעדכונים הראשונים שלו עלה על שכר המינימום הענפי בשיעורים ניכרים. ההתאחדות מציינת כי בעמדת ההסתדרות נפלה שגגה שכן מעולם לא הוסכם בין הצדדים בהסכם הקיבוצי הענפי כי תוספת הוותק תומר משקלים ישנים לשקלים חדשים ותעודכן בניגוד לזיכרון הדברים משנת 1988.

המחלוקת

22. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלות הבאות:

א. חובת המשיבה בתשלום תוספת וותק.
ב. כיצד יש לבצע את עדכון ערך תוספת הוותק (בהתאם לשכר ממוצע במשק/בהתאם לשכר יומי/בהתאם לשכר מינימום/או כל מנגנון אחר)?
ג. האם על המבקשת לשלם לחברי הקבוצה את רכיב תוספת הוותק ואם כן, מאיזה מועד?
ד. האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת?
ה. מה הוא הגמול שלו זכאים המבקשת ובא כוח המייצג בגין הליך זה?

נדון בשאלות כסדרן.

המסגרת הנורמטיבית

23. מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות נקבעו בסעיף 1 לחוק ולפיהן:

"מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

בפרשת א.ש.ת. עמד בית המשפט העליון על מהותה של התובענה הייצוגית אשר במרכזה סכסוך כלכלי נטול צביון אישי ובראשה עקרון הייצוג שנועד להבטיח ייצוג הולם לכלל חברי הקבוצה על פני העיקרון המבטיח לכל בעל דין את יומו בבית המשפט. על מטרותיה ותכליתה של התובענה הייצוגית עמד בית המשפט בקובעו כי:

"לתובענה הייצוגית השלכות כלכליות וחברתיות משמעותיות. היא נועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית, לתבוע בשם כל הנפגעים האנונימיים שסכום תביעתם הכולל גבוה ביותר נוכח ריבוי מספרם. בכך מגנה היא על אינטרס היחיד שנפגע ושאיננו מגיש תביעה בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך [...] תכליתה של התובענה הייצוגית היא למנוע עשיית עושר ולא במשפט על-ידי אותם גופים המתעשרים שלא כדין על חשבון היחידים, המצטרפים לציבור גדול [...] התובענה הייצוגית שואפת להשגת שוויון במאזן הכוחות בין המתדיינים. היא משרתת אינטרס ציבורי שהוא יעילות וחיסכון במשאבים הן של הצדדים הן של בית-המשפט, ומונעת חוסר אחידות בפסיקת בתי-המשפט בתביעות אישיות דומות (ראו נ' זלצמן מעשה-ב ית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 427)".(הדגשות שלי - י.א.ש.).

ובאשר לחסרונותיה של התובענה הייצוגית הוסיף כי:

"בין השאר טוענים נגדה כי קיימת סכנה שהיא תוגש ממניעים פסולים – כגון סחיטה, קנוניה, מניעת תחרות, השתלטות עוינת - ואף אם אין בה ממש, היא עלולה לדחוק נתבעים להתפשר שלא מטעמים ענייניים ובלבד שיוכלו להימנע מהתדיינות מתישה ויקרה. תובענות ייצוגיות המוגשות ממניעים פסולים עלולות להזיק לא רק לנתבעים אלא למשק בכללותו (לתכליתה של התובענה הייצוגית, על יתרונותיה וחסרונותיה, ראו גם: רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, בעמ' 785-783; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, בעמ' 323-322; רע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ, בעמ' 587-586; רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, בעמ' 289-288) [...]". (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פד"י נד(3) 220, 236-237 (2003)).

24. התנאים לאישור תובענה כייצוגית נקבעו בהוראות סעיף 8 לחוק הקובעות:

"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" (הדגשות שלי - י.א.ש.).

25. וכדבריו של בית המשפט העליון בפרשת פריניר:

"התנאים לאישור תובענה כייצוגית קבועים בסעיף 4 ובסעיף 8 לחוק, כאשר סעיף 3(א) לחוק קובע את סוגי התביעות והעניינים שבהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. מצירופן של הוראות החוק עולה כי לצורך אישורה, כתובענה ייצוגית, של תביעה מהסוג המפורט בתוספת השניה לחוק [...] אשר הוגשה על ידי אדם (להבדיל מ"רשות ציבורית", או "ארגון" כהגדרתם בחוק), כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק - על המבקש להראות ביחס לעילת התביעה, את התקיימותם של היסודות הבאים:
(א) יש לו עילה בתביעה, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה, או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם (סעיף 4(א)(1) לחוק), ויש אפשרות סבירה שאותן שאלות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה (סעיף 8(א)(1) לחוק; [...]
(ב) לכאורה נגרם לו נזק (סעיף 4(ב)(1) לחוק)"
(ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, 4.9.2014).

הכרעה

תחולת ההסכם הקיבוצי

26. בתוספת השניה לחוק נקבעו סוגי התביעות שבהן ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ובפריט 10 נקבע כי לא תוגש לבית הדין לעבודה בקשה לאישור תובענה כייצוגית מקום שבו חל על הצדדים הסכם קיבוצי:

"(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
(2) תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, או לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(3) בפרט זה –
'תביעה' - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי;
'הסכם קיבוצי' - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב". (הדגשות שלי – י.א.ש.)

27. המבקשת טענה כי הגם שלאור הסייג שבפרט 10(3) לתוספת השנייה, אין לאשר תובענה כייצוגית מקום שבו חל הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו של העובד, מקום שבו הודיעה ההסתדרות כי אין בכוונתה לפעול לאכיפת הזכות, אין להחיל את הסייג. לטענת המבקשת, פנתה להסתדרות אך זו לא היתה מעוניינת לפעול בענין. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, היא זכאית להגיש תביעתה וכי הוראות סעיף 10(3) אינן חוסמות את גישתה לערכאות.

28. בבג"ץ ישייב דן בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בהרחבה בשאלת אישור תובענה כייצוגית במקביל לקיומו של הסכם קיבוצי ( בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, 27.10.2015; להלן: בג"ץ ישייב). בפסק הדין אומצה גישת בית הדין הארצי בפרשת וירון (ע"ע 629/07 וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (3.1.2011) (להלן: פרשת וירון); ע"ע 132/10 (ארצי) בוסקילה - סער בטחון בע"מ (3.9.2012) (להלן: פרשת בוסקילה)) ונקבע כי כאשר לא מתקיימת פעילות לאכיפת זכויותיהם המופרות של העובדים על פי ההסכם הקיבוצי, מוסר החסם הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ועל בית הדין לבחון את התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות לשם אישורה של התובענה כייצוגית (ראו גם פרשת בוסקילה לעיל).

29. משכך, הצדק עם המבקשת בטענתה זו. משהודיעה ההסתדרות כי אין בכוונתה לאכוף את קיום הזכות, פתוחה הדרך בפני המבקשת להגשת התובענה הייצוגית (בכפוף למילוי יתר תנאי החוק) ( בג"צ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל – בית הדין הארצי לעבודה ואח' (30.8.15)). אין בהיתר זה כדי לגרוע בענייננו מהעובדה כי ההסתדרות היא צד להסכם הקיבוצי ולהחלטתה שלא לפעול לאכיפת הזכות יש משקל בבואנו לבחון את קיומו של התנאי הקבוע בסעיף 8(2) לחוק (ראו כמפורט בהמשך בענין זה ע"ע 36077-09-16 ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ – מיכאל בינימינוביץ' ואח' (2.11.17); להלן: פרשת ג'י פור אס). לכך נפנה עתה.

מן הכלל אל הפרט

א. עילה אישית

30. ראשית יש להדרש לשאלה - האם קיימת עילת תביעה של תשלום תוספת וותק מכח הוראות ההסכם הקיבוצי בענף העץ ?

עמדתנו היא כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה. ונסביר.

31. סעיף 15 להסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 1983 קובע:

"א. תוספת הוותק תשולם לעובד בשיעור המצוין בנספח לנספח א' להסכם זה (עמ' 19).
ב. שיעור הותק יתעדכן, בדרך כלל, כפי שיתעדכנו תעריפי השכר".

סעיף 2 בנספח לנספח א' להסכם הקיבוצי קובע:

"תוספת הוותק היא 6.17 שקלים [ישנים – י.א.ש] לכל יום עבודה לכל שנת וותק בסולם וותק של עד 7 שנים".

כמפורט בהסכם הקיבוצי, שיעור תוספת הוותק נקבע בנספח א' להסכם והועמד על הסך של 6.17 שקלים ישנים לכל יום עבודה. מכאן, כי ערך תוספת הוותק ע ל פי ההסכם עומד על 0.00617 ₪ ליום עבודה אשר בהכפלת 22 ימים לחודש ושניים עשר חודשים לשנה מעמידים את התוספת על 1.6 ₪ לשנה ודומה כי לא יכול להיות חולק כי בערכה הנומינלי, תוספת הוותק היא חסרת כל ערך.

כך גם קבע בית הדין האזורי עת נדרש לתשלום תוספת הותק בענף העץ:

"לעניין רכיב תוספת ותק – צו ההרחבה קובע ב סעיף 2 לנספח א' כי "תוספת הוותק היא 6.17 שקלים לכל יום עבודה לכל שנת ותק בסולם ותק של עד 7 שנים. על התעריף הנ"ל יש להוסיף תוספות יוקר ותוספות שכר החל מ-1 בספטמבר 1983".(סע"ש 30858-10-16 ברנס פבריאן – רהיטי רגבה אגוד ה שיתופית חקלאית בע"מ (30.10.19)).

כלומר הזכאות היא ל-6.17 שקלים ישנים בתוספת שיערוך לכל יום עבודה.

32. המבקשת מעמידה בבקשתה שלוש דרכים שונות לביצוע עדכון תוספת הוותק. אלא שאף לא אחת מהדרכים תואמת את הוראות ההסכם הקיבוצי הקובעות כי הוותק יתעדכן כפי שיתעדכנו תעריכי השכר.

33. טענתה הראשונה של המבקשת שלפיה יש לחשב את היחס בין השכר היומי בהתאם לשכר הממוצע במשק בשקלים חדשים לשכר היומי שהיה קבוע בהסכם הקיבוצי בשקלים ישנים ולהכפילו בסכום תוספת הוותק, כך שהתוספת תעמוד על שיעור של 5.41 ₪ ליום, אינה נסמכת על דבר.

אשר לדרך השערוך השנייה שלה טוענת המבקשת, על פיה יש לחשב את היחס בין השכר היומי של כל עובד בשקלים חדשים לשכר היומי הקבוע בהסכם הקיבוצי בשקלים ישנים ולהכפילו בתוספת הוותק הקבוע בהסכם הקיבוצי ואשר מביאה לתוצאה שלפיה ערך תוספת הוותק לפי השכר היומי עומדת על 3.32 ₪, אף היא אינה מעוגנת בכל יסוד שהוא.

הדרך השלישית מבוססת על חישוב היחס בין השכר היומי בהתאם לשכר המינימום במשק בשקלים חדשים לשכר היומי הקבוע בהסכם הקיבוצי בשקלים ישנים בהכפלתו בסכום תוספת הוותק הקבוע בהסכם הקיבוצי, כך שערך תוספת הוותק הנוכחי עומד על 2.88 ₪ ליום. גם לחישוב על פי דרך זו לא הצביעה המבקשת על מקור לביסוסו בדין או בהסכם.

34. יצוין כי תוספת וותק היא תוספת הסכמית אשר נקבעה על ידי הצדדים להסכם. לא יכול להיות חולק כי ניתן לשערך את התוספת בדרכים רבות ומגוונות ואולם משמדובר בתוספת שמקורה בהסכמת צדדים, הצדדים הללו הם גם אלה שצריכים ורשאים לקבוע את אופן שערוכו. בהסכם עצמו מצויה דרך שעליה הסכימו הצדדים ושלפיה יש לשערך את תוספת הוותק. כאמור, כעולה מעמדת ההסתדרות יש להחיל את דרכי השיערוך שנקבעו בהסכם המסגרת, היינו, בשיעור תוספות השכר האחוזיות ותוספות היוקר אשר מעמידות את התוספת על שיעור של 0.20 ₪ ליום.

35. בסיכומיה המבקשת אינה מאמצת את החישוב שבו נקטה ההסתדרות אלא טוענת כי יש לאמץ את חישוביה על בסיס השיערוך הנמוך מביניהם ( הסך של 2.88 ₪ ליום). עוד היא טוענת כי אין לאפשר למשיבה להתייחס לתוספת הוותק כאות מתה.

36. בפרשת ג'י פור אס דן בית הדין הארצי באישור תובענה ייצוגית מקום שהרכיב הנתבע הוא בעל ערך נמוך. שם נקבע כי עובדה זו שלעצמה, אינה יכולה להוות עילה שלא לאשר בקשה להגשת תובענה ייצוגית ואולם יש בה כדי להשליך על שיקולי ארגון העובדים כאשר הוא בוחר שלא לפעול לאכיפת זכות שהיא או כאשר הוא בוחר לוותר עליה במסגרת קבלת הטבות כלכליות אחרות. עוד נקבע באותו עניין כי ערכה הכלכלי של אותה זכות תלקח בחשבון במסגרת מארג השיקולים לצורך בחינת התנאי הקבוע בסניף 8(א)(2) לחוק עת נדרשים לשאלה האם קיומה של תובענה ייצוגית, היא הדרך הצודקת לליבון המחלוקת (סעיף 26 לפסק הדין).

בפרשה זו נדונה תוספת יוקר בשיעור השווה ל- 9 אג' ליום עבודה, שם טענה ההסתדרות כי נמנעה מלאכוף את תשלום התוספת בהיותה ארכאית וכי ויתרה עליו כליל בתמורה להטבות משמעותיות בשנת 2008. בפנינו ההסתדרות לא טענה כך, אלא הסתפקה בהודעה לקונית בדבר שוויה של התוספת ואופן שיערוכה והעמידה אותו כאמור על שיעור של 20 אג' ליום. עוד ציינה כי היא אינה מתכוונת לפעול לאכיפתה .

37. כעולה מהודעת התאחדות התעשיינים, בהסכם המקורי צורף נספח ובו נקבעו תעריפי השכר, תנאי המעבר בין הדרגות ותוספת הותק, ואילו ביום 8.5.88 הוחלף נספח א' להסכם הקיבוצי, בוטל תעריף השכר ובמקומו נקבע תעריף שכר חדש שננקב בשקלים חדשים, נקבעו תנאי המעבר מדרגה לדרגה ואולם לא נקבעה בו כל תוספת ותק. מכאן לדבריה, זנחו הצדדים את רכיב תוספת הוותק. לטענתה, בתקופה המדוברת היתה אינפלציה דוהרת במשק והצדדים מצאו פתרון ב דמות הסכם שכר חדש שנחתם בשנת 1986 (להלן: הסכם 1986) ולאחר מכן בשנת 1988. עמדה זו מקובלת עלינו.

ייתר על כן, מצאנו לקבל גם את טענתה שלפיה תוספת הוותק איבדה את ערכה כבר כשנה לאחר חתימת הסכם 1983, וכי בשנת 1984 נחתם הסכם קיבוצי כללי בדבר "הכנסת מינימום" (הסכם 7130/84) אשר "בלע" אל תוכו את תוספת הותק.

הוראות הסכם 1984 (הכנסת מינימום) קובעות כי:

" הכנסה לצורך חישוב הכנסת מינימום על פי הסכם זה פירושה: שכר העבודה המשולם לעובד על ידי מעסיקו עבור יום עבודה רגיל במשרה מלאה... לרבות תוספת משפחה, תוספת יוקר, פרמיה (מדודה ו/או מוסכמת ו/או קבועה /ואו קבוצתית) עד 30% מהשכר, וותק, כן כל תוספת אחרת המשתלמת ישירות לעובד תוך כדי ו/או עבור ו /או עקב עבודתו הכל כמשולם באותו מקום עבודה... " (הדגשה שלי – י.א.ש.).

מכאן עולה בבירור כי תוספת ותק נבלעה בהכנסת המינימום כבר כשנה לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי וממילא לא עמדה כרכיב נפרד עם חתימת הסכם 1986.

38. המבקשת טוענת כי סעיף 9(א)(2) להסכם 1986 שימר את תוספת הותק בקובעו כי:

"הוסכם בין הצדדים כי הוועדות הענפיות ל"עדכון תעריפי" מכח האמור בהסכם המסגרת לשנים 82/4 יפעלו בתקופת תוקפו של הסכם זה כדלקמן:
א. (1) ...
(2) בסעיף זה – 'שכר תעריפי' – השכר המצוין בטבלאות השכר של ההסכמים הקיבוציים הענפיים . 'שכר תעריפי המשולם בפועל' – השכר המשולם בפועל לעובד בגין יום עבודה רגיל או חודש רגיל. למעט תוספות שכר המשולמות לעובד בגין ביצוע עבודה מיוחדת או בגין ביצוע עבודה בתנאים מיוחדים או בנסיבות מיוחדות, תוספת ותק, תוספת משפחה (אשה), פרמיה בגין פריון עבודה " (הדגשה שלי –י.א.ש).

לטענת המבקשת, הוראות אלה התייחסו רק לעדכון השכר ולא נגעו לתוספות אחרות כגון תוספת הוותק.

דא עקא, לטעמנו, הוראות אלה נסתרו בהסכם 1988 עת נקבע בהוראותיו כי:

"במפעל בהם נהוגים תשלומים כגון: פרמיה מוסכמת או קבועה, מענק או תשלום קבוע אחר, רשאית הנהלת המפעל לזקוף תשלומים אלו, כולם או חלקם על חשבון התעריף החדש באופן שהכנסתו הכוללת של העובד לא תשתנה" (סעיף 8 להסכם 1988 ; הדגשה שלי –י.א.ש).

39. משקובעות הוראות הנספח להסכם 1988 הוראות לעדכון השכר ואינן מציינות כלל את שיעורה של תוספת הוותק ובהתאם להוראות סעיף 8 להסכם 1988, הרי שלעמדתנו, "מכלל ההן נלמד הלאו". משבחרו הצדדים להסכם לקבוע סולם שכר חדש בנספח תוך שבחרו שלא לציין בו כלל את תוספת הותק, עולה כי בחרו במודע לוותר עליו (ראו גם עדותו של מר זיו עמ' 22 ש' 9-16 לפרוטוקול). מכאן, כי למעשה החל משנת 1988 אין ההסכם הקיבוצי בענף העץ כולל תשלום רכיב של תוספת יוקר ולמבקשת אין כל עילה לתביעתה . די היה בכך כדי לדחות את בקשתה של המבקשת.

40. בסיכומיה טוענת המשיבה כי גם אם הייתה תחולה לקיומה של תוספת ותק על פי ההסכם הקיבוצי כטענת המבקשת, לא היה מקום להחיל על המבקשת עצמה את הוראות ההסכם הקיבוצי בענף העץ היות וההסכם קובע כי הוא חל "על כל עובד המועסק במפעל" כאשר "מפעל" מוגדר כ-"כל מפעל בתעשיות העץ המשתייך להתאחדות והמעסיק עובדים שכירים לשם ייצור הרכבה ו/או שירות". המשיבה טוענת כי מהגדרה זו עולה שהוראות ההסכם רלוונטיות לעובדי ייצור בלבד אשר המבקשת אינה נמנית עימם ומכאן שהיא אינה יכולה לשמש כתובעת יצוגית .

ספק אם יש מקום לפרשנות מצומצמת שכזו, ואולם , לאור התוצאה שאליה הגענו, איננו מוצאים מקום להכריע בשאלה זו במסגרת הליך זה .

ב. תובענה ייצוגית - עילת התביעה והגדרת הקבוצה

41. למעלה מן הצריך נציין כי גם אם היינו סבורים כי תוספת הוותק שרירה וקיימת – לא מצאנו כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי יש לאשר את בקשתה.

42. כאמור לעיל, המבקשת מעמידה את תביעתה על שיעור של 2.88 ₪ ליום לכל הפחות , אשר עומדים על סך כולל של 4,564.18 ₪ לעובד על בסיס שיעור זה (ראו סעיף 80 לתובענה הייצוגית).

43. כפי שקבענו לעיל, לחישובי המבקשת אין כל בסיס ועל פי אותו עקרון חישוב בהתבסס על שיעור התוספת ליום על פי חישובי ההסתדרות, עומדת התביעה הממוצעת לעובד (לתקופה שציינה המבקשת) על הסך של 316 ₪ (ל4 שנים) וכל היותר על הסך של 54.65 ₪ לשנה . מכאן, כי ככל שהיינו מוצאים יסוד לתביעת המבקשת, שיעור התביעה הכולל עומד על 172,226.51 בלבד (חישוב זה נעשה על בסיס באופן יחסי לסכומים המצויינים בתביעת המבקשת).

44. המבקשת טענה כי יש לקבוע את הקבוצה ככוללת את כל עובדי המשיבה בתקופה הקובעת (7 שנים אחרונות) ואשר לא שולמה להם תוספת הוותק. המבקשת העמידה את מספרם על 300 עובדים בשנה ובשקלול שנות התביעה על 525 עובדים (סעיף 30-34 לבקשה) .

המבקשת אישרה בעדותה כי ישנם כ-70 עובדי ייצור. המבקשת אינה מציינת בבקשתה או בעדותה מהו הבסיס להערכתה למספר של 300 עובדים.

מר זיו העיד כי:

"ש. כמה עובדים יש אצלכם.
ת. משתנה בסביבות 180-190. בחברה כולה שמכילה את המפעל ואת המטה שיושב בשדרות ושאר המערכים שיושבים באולמות התצוגה ברחבי הארץ" (עמ' 14 ש' 10-12 לפרוטוקול).

טענתו זו אף פורטה בתצהירו ולא נסתרה. על כן הגדרת הקבוצה אינה יכולה לעלות על 190 עובדים (שהם 332.5 עובדים לתקופה הקובעת) בהנתן האמור, תביעת המבקשת (על פי החישובים שהיא עצמה מסרה ובהתבסס על תוספת בשיעור 0.20 ₪ ליום עומדת על הסך של כ-110,000 ₪ בלבד .

45. המשיבה טוענת כי שילמה לעובדים שכר העולה על התוספת המבוקשת וכל חטאה הוא באי רישום הזכות (המוכחשת) בשורה נפרדת בתלוש השכר. לטענתה, ההסתדרות הכללית ויתרה על אכיפת תוספת הוותק בהיותה סכום זניח שאינו בעל ערך כלכלי ממשי וממילא היא נבלעה תחת ההעלאות השכר.

מר זיו בעדותו נשאל האם שולמה תוספת הוותק והשיב:

"ש. יש עמדה של ההסתדרות שהתוספת וותק היא 20 אגורות ליום עבודה, אתה מכיר את זה.
ת. שמעתי על כך.
ש. אתם משלמים את זה היום?
ת. אנו משלמים כל העת לא רק היום.
ש. אתם משלמים רכיב של תוספת וותק.
ת. כן, הוא בתוך תוספת השכר המשולמת. אין רכיב שמגדיר תוספת וותק. בתלוש המשכורת לא מצוין גם תוספת שכר פשוט השכר עלה.
ש. 20 אגורות בשנה לעובד בשנה שנייה זה שווה 50 ₪ לשנה וותק של 7 שנים שווה כ-360 ש"ח.
ת. 350 ₪.
ש. זה לא מעט כסף למה אתם לא משלמים היום.
ת. אני משלם הרבה יותר" ( עמ' 21 ש' 23- עמ' 22 ש' 1).

עוד ציין בהקשר זה כי:

ש. אתה טוען שאתם נותנים לכל העובדים העלאת שכר של העובדים בגובה של 5%.
ת. אני אומר שבהחלט במפעל אנו נותנים תוספת לכמעט כל העובדים שלנו תוספת של 5% בשנה. למעט מנהלים בכירים שלמרביתם יש הסכמים אישיים.
ש. בהודעה לעובד תאשר שאין התייחסות גם להעלאה שאתה מדבר עליה.
ת. נכון. כפי שציינתי קודם ההודעה בדבר פירוט תנאי העבודה זה ביום קבלת העובד לא מה יהיה איתו בעוד שנה.
ש. אין גם איזה אמירה שהעלאת שכר במקום תוספת וותק.
ת. אין התייחסות לתוספת כלשהו.
ש. לא אומרים שתוספת הוותק היא חלק משכר הבסיס.
ת. כל מה שמתואר כאן זה תנאי העסקתו של העובד ביום קבלתו שום דבר מעבר.
ש. יש לכם טענה בתגובה שאומרת שבעצם תוספת הוותק נבלעה בתוספות השכר, מפנה לסעיף 85 לתגובתכם.
ת. אתה לוקח פיסקה מתוך סעיף שלם. כתוב אי לכך, מסקנה מכל מה שכתבנו קודם התוספת שערכה עד אפסי נבלעה בתוספות השכר" (עמ' 19 ש' 31 – עמ' 20 ש ' 13).

המבקשת טוענת כי מעדותו של מר זיו עולה כי לא תמיד ניתנת העלאת שכר לעובד וכי העובדה שההעלאה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי, סותרת את בסיס מנגנון תוספת הוותק שהוא קבוע ואינו קשור לגחמותיו של מעסיק זה או אחר.

46. המבקשת אישרה כי בתקופת עבודה של שנתיים וחודשיים, קיבלה תוספת שכר בשיעור של 19%. עוד אישרה כי מלכתחילה קיבלה שכר העולה על שכר המינימום הקבוע בחוק.

47. הלכה פסוקה היא כי כאשר העלאות שכר עולות על תוספות הוותק המעוגנות בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, יש לראות בהן בפועל כמגלמות את התוספת ואין העובד זכאי לתשלום נוסף בגינן. (ראו סע"ש 45002-02-14 גייריס - זרם הנביאים בע"מ (10.8.17); עב (תא) 4186/07 גדי הירש - מוסך אפרים בע"מ (18.10.09); ס"ע 40516-01-13 רוי אבו גוליה - סופר קירור מוטי בע"מ (16.11.15) ; סע"ש 9074-10-12 משה לוי - המוסך בע"מ (19.5.15)) .

48. כעולה מהראיות שהובאו בפנינו, התרשמנו כי גם אם היינו מוצאים שתוספת הוותק שרירה וקיימת, המבקשת כמו גם עובדים אחרים במשיבה (והמבקשת לא הוכיחה אחרת) לא קופחו בזכויותיהם בכל הנוגע לתשלום תוספת הוותק וכי על רקע שיעור הזכות מחד והעלאות השכר העולות לעין שיעור מהקבוע בהסכם הקיבוצי מאידך, זו מצאה מקומה במסגרת העלאות השכר השנתיות ששולמו לעובדים.

מכאן, כי לא מצאנו שמתקיימת הלכה למעשה עילת תביעה אישית או קבוצתית.

ג. הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת

49. גם אם היינו סבורים כי למבקשת עומדת זכות לקבלת תוספת ותק על פי הוראת הסכם 1986 , יש לבחון האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה והצודקת.

50. לעמדת המבקשת, די בכך שהתביעה מעוררת שאלה בעלת יסוד משותף ביחס לקבוצה. לטענתה, כבר נקבע שעילה של אי תשלום תוספת וותק הוכר ה כשאלה משותפת שכזו. לדברי ה, משאין מחלוקת שהמשיבה לא שילמה תוספת וותק, מדובר בשאלה מהותית שבגינה קיימת אפשרות סבירה שתוכרע בחיוב גם לגבי יתר חברי הקבוצה. עוד היא טוענת כי העובדה שמדובר במספר רב של עובדים שאינם מקבלים את זכותם, מהווה שיקול מרכזי לאישור הבקשה והיותם קבוצה מוגדרת הניתנת לאיתור אינה צריכה להוות סייג לאישור הבקשה, שכן מדובר בקבוצת עובדים מוחלשת אשר מודעותם לזכויותיהם ונגישותם לערכאות נמוכה.

51. לא מצאנו לקבל טענה זו. תובענה ייצוגית מגלמת בתוכה איזון בין אינטרסים של פרט ושל ציבור. תובענה שכזו נועדה לסייע בידי היחיד שנזקו קטן יחסית ודומה כי לא יטרח לפעול למימוש זכויותיו וכן לשמור על האינטרס הציבורי לאכוף את הוראות החוק, להרתיע מפני הפרתן ולהוביל לאחידות בפסיקת בתי הדין (ראו רע"א 4556/94 טצת - זילברשץ, פד"י מט(5) 774, 782 (1996); ע"ע 1210/02 אמיר ביברינג - אל על נתיבי אויר בע"מ (10.11.2002); ע"ע 247/09 אביב סמוכה - ההתאחדות לכדורגל בישראל (21.3.2011); ע"ע 16988-11-11 אסתר לסרי - ברק גדעון בע"מ (18.2.2015); עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (23.7.2015) (להלן: פרשת מי הגליל)).

משכך, בבואנו לבחון בקשה לאישור תובענה ייצוגית, על בית הדין לראות לנגד עיניו את כלל הצדדים המושפעים מאישור התובענה כייצוגית, ובעיקר את העובדים אשר אינם התובע הייצוגי, ולשאול עצמו האם ניהול התובענה בדרך זו יסייע להם בקבלת הפיצוי המקסימאלי המגיע להם או חלילה יפגע בכך. בדיקה זו מעוגנת בהוראות סעיף 8(א)(2) לחוק הדורש כי התובענה הייצוגית תהא "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

52. אמנם ההסתדרות לא טענה בפנינו כי לא אכפה את ההסכם בשל ערכו הכלכלי של הסכום הזעום אולם גישה זו הועלתה בפני בית הדין הארצי בפרשת ג'י פור אס בסכומים קרובים. עצם החלטת ההסתדרות שלא לפעול לאכיפת הזכות כאשר במקביל היא פעלה להעלאת השכר ולשימורו מצביעה הלכה למעשה על ויתור על הזכות לתוספת וותק במסגרת משא ומתן לקבלת הטבות אחרות.

גם בענייננו טענו ההסתדרות וההתאחדות כי ההסכם נחתם בתקופה של אינפלציה דוהרת אשר שחקה את ערכה של התוספת וכאשר נחתם הסכם חדש לא מצאו הצדדים צורך לעדכן את התוספת כפי שעודכן השכר. ההתאחדות טענה כי בכך זנחו למעשה הצדדים את רכיב תוספת הותק. טענה זו לא נסתרה.

53. בפרשת ג'י פור אס נקבע:

"החלטת הארגון לוותר על הזכות לעתיד ועל אכיפתה הקיבוצית לעבר הינה החלטה, שמנקודת מבט רחבה של יחסי העבודה אינה מנוכרת לזכויות העובדים, אלא לוקחת אותן בחשבון. בנסיבות אלה, בהן בירור התובענה כייצוגית משמעו פרימת חלק מההבנות שהושגו עם ארגון העובדים בשנת 2008, באמצעות "הפרטת" האכיפה הקיבוצית, תוך כרסום במעמד הארגון, ולכן בנסיבותיו המיוחדות של המקרה היא אינה צודקת מבחינת יחסי העבודה.

זאת ועוד. פתיחת פתח לעקיפת ההבנות הקיבוציות באשר לאכיפה קיבוצית באמצעות תובענה ייצוגית עלולה לגרוע מיכולתו המעשית של ארגון עובדים לפעול במסגרת משא ומתן קיבוצי לקידומן של הטבות כלכליות באמצעות וויתור על אכיפה קיבוצית, שכן ויתור זה ניתן לעקיפה באמצעות תובענה ייצוגית. תוצאה זו - המכרסמת במעמדו וכוחותיו של ארגון העובדים ביחסי העבודה ובמבט צופה פני עתיד - אינה מקדמת ערכי צדק קולקטיבי.

טעמים אלה - הנעוצים בהשלכת אישור התובענה על מרקם היחסים הקיבוציים בראי התחייבות הארגון להימנע מאכיפת זכויות העבר בצורה קיבוצית - מובילים למסקנה כי אין מקום שבית הדין ייתן היתר לעקוף את התחייבות הארגון האמורה באמצעות אישור התובענה כייצוגית" (סעיפים 22-24 לפסק הדין; הדגשות שלי –י.א.ש).

והדברים יפים גם לענייננו. לעמדתנו, מתן אישור להגשת תובענה ייצוגית כנגד המשיבה על תוספת ארכאית ובעלת ערך נמוך ביותר שנשחקה עם השנים ושהצדדים להסכם בחרו שלא לשמר, עשויה לערער את מעמדו של ארגון העובדים ואת יציבותן של ההסכמות הקיבוציות בענף.

מכאן כי דרך התובענה הייצוגית אינה הדרך הטובה והיעילה לליבון המחלוקת.

ד. יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב

54. המשיבה טענה כי קיים ספק גדול בעניין כשירותה של המבקש ת לשמש כתובע ת ייצוגי ת שכן לא הקדי מה פנייה אליה וכל פעולתה נעשתה בחוסר תום לב עת המתינה לסיום תביעתו של אביה כנגד המשיבה.

לטענת המבקשת, טרם הגשת התביעה הקדימה פנייה להסתדרות ושלחה העתק למשיבה וכי לה עצמה נודע על קיומה של הז כות רק עם הגשת כתב ההגנה על ידי המשיבה בתביעת אביה.

55. בית המשפט העליון בבג"צ ישייב קבע כי "התובע הייצוגי חייב לפנות אל ארגון העובדים בפנייה ממוקדת לאכיפת זכויות העבודה שלטענתו הופרו בעניינו" (סעיף 86 לפסק הדין), גם אם אין מדובר בפנייה המתרה על כוונה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית אלא על עצם הפרת הזכויות כשלעצמה. בפרשת מי הגליל נקבעה חובת פנייה מוקדמת לרשות בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בשני המקרים נבחן האיזון שבין התועלת בפנייה המוקדמת מתוך הכרה כי פנייה מוקדמת שכזו היא הדרך היעילה וההוגנת לפתרון מחלוקות. לעמדתנו, כעולה מפרשת הוט העדר פנייה מוקדמת למעסיק מצביעה על התנהלות בהעדר תום לב ואי נסיון לפתור את המחלוקת באופן ישיר והגון. וכך נקבע שם:

"הדרישה לפניה מוקדמת ולבירור מוקדם עם הנתבע הפוטנציאלי טרם נקיטה בהליך התובענה הייצוגית, נובעת אף מעקרון היסוד של חובת תום הלב, החולש על הצדדים לתובענה ייצוגית ובאי-כוחם, מכוח תחולתו הכללית בדין המהותי והפרוצדוראלי. עקרון יסוד זה מוצא ביטויו אף בהוראת סעיף 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, המעגנת את חובתם של התובע המייצג ובא כוחו לפעול בתום לב ומתנה את אישור התובענה הייצוגית בכך ש"קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" ; כך אף עקרון הייצוג הקבוצתי עליו מבוסס מנגנון התובענה הייצוגית והכפוף לעקרון תום הלב, אשר נועד להבטיח כי עניינם של חברי הקבוצה ובענייננו קבוצת עובדים, ייוצג באופן הולם, סביר והוגן.
על אלה נוספת החובה הכללית הנגזרת מעקרון תום הלב הדיוני, הנוהגת בשיטתנו המשפטית, של מניעת ניצול הליך משפטי לרעה, וחיובו של התובע לנהוג בסבירות והגינות" (סעיף 8 לפרשת הוט; הדגשה במקור - י.א.ש.).

56. אין מחלוקת שהמבקשת לא הקדימה פנייה למשיבה. לדבריה, פנתה להסתדרות ושלחה העתק למשיבה.

מר זיו הסביר בתצהירו כי מכתבה של המבקשת כלל לא הובא לעיונו וכי הפקידה שקיבלה את העתק המכתב הפנתה אותו ליועצה המשפטי של המשיבה. וכך העיד:

"ש. תאשר שבמכתב הכותרת שלו "התראה לפני הגשת בקשה לתובענה ייצוגית.
ת. מאשר אך לא ממוען אלינו, פניתם להסתדרות כתבתם אותנו לנושא שלחתם בפקס לא במייל ולצערי תויק מכיוון שלא הייתה התייחסות אלינו אלא להסתדרות.
ש. לא ערבתם את עורכי הדין שלכם?
ת. ערבנו את עורכי הדין שלנו. אני רוצה לענות בהרחבה.
המכתב התקבל בפקס על ידי מזכירת המפעל מאחר והיינו מכותבים בלבד שלחה את זה לעורך הדין על מנת לקבל חוות דעת מה עלינו לעשות, עורך הדין טען מאחר והמכתב לא ממוען אלינו אין מה לעשות. לפיכך, היא תייקה בתיקיה כללית. מדובר בעו"ד חמי לפידור. כפי שציינתי בתצהירי הנושא הזה לא הובא לידיעתי ולא ידעתי על קיום המכתב הזה ולכן בדיון המוקדם שהיה לנו שללנו בכל תוקף קבלת מכתב.
ש. מזכירה שולחת לעורך דין מבלי ליידע אף אחד במפעל.
ת. לא מכתב שממוען אלינו כאמור. היינו מכותבים, המכתב הזה בתכססנות רבה נשלח להסתדרות לא הייתה מניעה לפנות.
ש. עדיין מזכירה מתנהלת כך.
ת. כן. זה מה שנעשה בפועל, היא קיבלה גושפנקא מעורך הדין שהמכתב לא מדבר אלינו לכן תייקה. אני מעולם לא ידעתי על המכתב הזה עד לדיון האחרון שהתקיים בנושא המבקשת כאן. לאחר שחזרתי אמרתי אם יש מכתב כזה אני מבקש לחפש ולמצוא לאחר מספר בדיקות זה נמצא שוכב בתיק.
ש. מי דיבר עם לפידור.
ת. המזכירה" (עמ' 17 ש' 20 – עמ'18 ש'6) .

כאמור, המשיבה הודתה כי אמנם קיבלה את העתק המכתב ואולם משפנתה ליועצה המשפטי, הנחה אותה זה, כי אין צורך בטיפול אקטיבי שכן הפנייה אינה מופנית אליה והדברים לא הובאו בפני מנכ"ל המשיבה . טענת זו לא נסתרה.

אכן, משעובד מפנה שימת לב לכך כי קיימת פגיעה בזכות וכי בכוונתו לפעול להגשת תובענה ייצוגית, גם אם אין המדובר בפנייה ישירה, ראוי שהמעסיק לא יתעלם ממנה. דא עקא, העובדה שהמבקשת בחרה בפנייה עקיפה, מצביעה על העדר תום ליבה של המבקשת שלא טרחה לפנות למשיבה ושלא ביקשה לפתור בעיה אלא רק להתעשר ממנה.

יתר על כן, פנייה מוקדמת ישירה יכולה היתה אף לסייע בבירור העובדתי והמשפטי ולחסוך בהוצאות הצדדים בהליך זה. בהעדר הפנייה המוקדמת למשיבה באופן ישיר , נפגעה היכולת לדון בסוגיות שבמחלוקת באופן יעיל וענייני.

57. המשיבה טוענת לפגם בתום ליבה של המבקשת בכך שהייתה מעורה בתביעה שהגיש אביה וכי למעשה חיכתה שהדיון בתביעתו יסתיים בפשרה לטובתו על מנת להגיש תביעתה. המשיבה טוענת כי לו הייתה מודעת לתביעה הייצוגית באותו המועד , לא הייתה מסיימת את עניינו של האב בפשרה שכן, לעמדתה תובענה זו מהווה את ידו הארוכה של האב ומונעת ממניעי נקמה.

הגם שיש בהתנהלות המבקשת טעם לפגם, לא מצאנו בנסיבות הענין שבפנינו כי המתנתה לתום ההליך בתביעת אביה משליכה על הבקשה שבפנינו.

58. סיכומה של נקודה זו - משבענייננו, התובע ת הייצוגי ת ובא כוח ה לא עשו דבר על מנת לפתור את המחלוקת בדרך מקובלת של פנייה מוקדמת למשיבה , לא מצאנו כי ניתן לומר שעניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל בתום לב.

אחרית דבר

59. משמצאנו כי המבקשת לא הרי מה את הנטל להוכיח קיומה של עילת תובענה אישית וקבוצתית ; משלא מצאנו כל יסוד לשיטות השיערוך של המבקשת; בהתחשב בכך שהתרשמנו כי ההסתדרות עצמה בחרה (אם כי לא הודתה בכך בפה מלא) שלא לעמוד על קיום הזכות בשל העובדה שנחתמו הסכמים מאוחרים יותר אשר "בלעו" את התוספת הארכאית ; משמצאנו כי אישור הבקשה מביא לערעור מעמדו של ארגון העובדים וכי אינו מסייע לקידום הצדק הקולקטיבי; בהצטרף האמור לכך שהמבקשת לא טרח ה לפנות ישירות למשיבה טרם הגשת בקשת ה - אנו סבורים כי אין יסוד לתובענה הייצוגית וכי ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ואין בה כדי לייצג את עניינם של כלל חברי הקבוצה בתום לב.

אשר על כן, אנו קובעים כי דין הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית - להידחות.

60. בבואנו לשקול את פסיקת ההוצאות, לקחנו בחשבון כי תובענה ייצוגית היא כלי רב עוצמה בעל השלכות נרחבות. על כן, צד המבקש להשתמש בה צריך לעשות כן בזהירות, בהגינות ובתום לב. בענייננו, אין מדובר בתביעה למימוש זכויותיה האישיות של המבקש ת אלא בניסיון המבקש ת למקסם רווחים, מבלי ליטול כל סיכון וזאת מבלי שנעשה מציד ה ניסיון אמיתי בתום לב, ליישוב הסוגיה שבמחלוקת ולמיצוי הליכים עם המשיבה טרם פנייתה לבית הדין.

משכך, אנו קובעים כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 30,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, י' תמוז תש"פ, (02 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר נתן חיים
נציג ציבור

יעל אנגלברג שהם
שופטת