הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ת"צ 43143-08-11

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (עובדים) - מר שרון מיכל
נציג ציבור (מעסיקים) - מר אשר רפפורט

התובע:
ארטיום סטריזיבסקי, ת.ז. XXXXXX012
ע"י ב"כ עו"ד גיא אבני

-
הנתבעת:
עמישב שרותים בע"מ, ח.פ. 510791720961744
ע"י ב"כ עו"ד עודד גיל

פסק דין

בקשה זו עניינה עתירה להכיר בתובענה שהגיש המבקש כתובענה ייצוגית כמשמעה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות יצוגיות) בעילה של אי תשלום הפרשות לקופת גמל מכוח צו ההרחבה בענף השמירה, בשיעור של 6% מהשכר.

רקע עובדתי

1. המשיבה היא חברה פרטית המספקת שירותי שמירה ואבטחה לגופים שונים ולה סניפים ברחבי הארץ.

2. המבקש עבד בשירות המשיבה כמאבטח בתחבורה הציבורית בעיר באר-שבע וזאת מיום 1.10.06 ועד לחודש 8/07 (11 חודשים), ושכרו שולם על בסיס שכר שעתי.

3. למבקש לא הופרשו כספים לקרן פנסיה במהלך תקופת עבודתו והוא מבקש לקבוע כי עילת התובענה הייצוגית תתייחס להפרשות אלה בשיעור של 6% מהשכר.

4. הצדדים חלקו בשאלת תחולתו של ההסכם הקיבוצי בענף האבטחה והשמירה, וכתוצאה מכך בשאלת קיומה של עילת תביעה ייצוגית.

5. מטעם המבקש העיד הוא עצמו וכן מזכיר החטיבה הארצית של ענף השמירה והניקיון בהסתדרות הכללית החדשה, מר יעקב מזמר (להלן: מר מזמר) ואילו מטעם המשיבה העידו מנכ"ל ארגון מפעלי השמירה, מר פיני שיף (להלן: מר שיף), וסמנכ"ל המשיבה, מר אבי ערד (להלן: מר ערד).

טענות הצדדים

6. לטענת המבקש, המשיבה לא הייתה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה בתקופה שבה הועסק אצלה ועל כן לא חלות על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי, אלא הוראות צו ההרחבה. מכאן, לשיטתו, אין תחולה לסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, מקום שבו קיים הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה, ואין מניעה לאישור התובענה הייצוגית. לטענתו, גם אם חל ההסכם הקיבוצי על הצדדים, הרי משכשלה האכיפה על ידי ארגון העובדים, יש להכיר בתובענה כראויה להיות תובענה ייצוגית.

7. באשר לעילת התובענה - לטענת המבקש, משחלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה המורות כי לאחר תקופת ניסיון של ששה חודשים על המעסיק לבטח את העובדים בקרן הפנסיה רטרואקטיבית מיום תחילת עבודתם ומשלא עשתה המשיבה כן, זכאי הוא להעברת הסכומים לידיו (להלן: העילה האישית).

לעמדת המבקש, עילת תביעתו האישית מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה שהם כל עובדי המשיבה בתקופה הקובעת, קרי מיום 25.8.04 ועד ליום 14.7.09 (להלן: התקופה הקובעת). המבקש העמיד את תביעתו האישית לקבלת פיצויי בגין חלף הפרשות לקרן פנסיה בשיעור של 6% על הסך של 1,867 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

המבקש מעריך, כי עילת תביעתו האישית מתקיימת ברבים מעובדי המשיבה וככל שידוע לו המשיבה לא פתחה ולא ביצעה הפקדות פנסיוניות בעבור עובדיה. המבקש הצביע על תביעות עובדים שהוגשו כנגד המשיבה בגין העילה האישית.

8. המבקש הגדיר את חברי הקבוצה ככוללים את כל עובדי המשיבה בתקופה הקובעת ואשר עברו את תקופת הניסיון, היינו עבדו מעל ששה חודשים ואשר לא הופרשו בעבורם כספים לקופת גמל מכוח צו ההרחבה או שהופרשו בחסר וזאת למעט עובדים שעניינם תלוי ועומד בפני בתי הדין או הוכרע על ידו ומלבד עובדים שלא חתמו על טופס קבלה/וויתור. המבקש מודה כי אומנם קיים שוני בין חברי הקבוצה בכל הנוגע לוותקם בעבודה, היקף המשרה, תפקידם בחברה, שכרם ועוד, אך טוען כי אין בשוני זה כדי לאיין את הליך התובענה הייצוגית.

המבקש מעריך כי הסעד חל על כ-2,500 עובדי שמירה ואבטחה בכל שנה וזאת על יסוד הצהרת ב"כ המשיבה בפרשת אצ'ילדייב (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ, 27.3.2006) כאשר הוא מעריך שתקופת עבודה ממוצעת לעובד עומדת על כשנה ועל כן חברי הקבוצה מונים כ-12,500 עובדי שמירה ואבטחה בתקופה הקובעת.

העילה האישית הממוצעת בגין אי הפקדה לסעיף תגמולים בפנסיה היא בסכום השווה ל-6% משכר המינימום החודשי כפול 12 חודשים, היינו 2,736 ₪ לשנה, ובמכפלת 12,500 עובדים עומדת עילת התביעה הקבוצתית על סך כולל של 34,200,000 ₪. המבקש טוען כי מתקיימים בעניינו כל התנאים הנדרשים מכוח חוק תובענות ייצוגיות ועל כן יש לאשר את בקשתו.

9. לטענת המשיבה, המידע שמוסר המבקש הוא מוטעה ומטעה. המשיבה היא חברה מן המניין בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל ומשכך כפופה היא להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה וכך אף נפסק בפרשת אצ'ילדייב. לדבריה, משכפופים הצדדים להוראות ההסכם הקיבוצי, חלות הוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, החוסמות את בקשת המבקש.

10. המשיבה טענה עוד כי לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי (אכיפה) מיום 27.6.2011 (להלן: הסכם האכיפה) אין עוד מקום לברר זכויות הנובעות מהסכם קיבוצי באמצעות תובענה ייצוגית. לטענתה, משחל עליה ההסכם הקיבוצי ומשמיושם לגביה הסכם האכיפה, באמצעות חקירת ובדיקה של רו"ח מטעם ועדת האכיפה, דין הבקשה להידחות.

11. לעמדת המשיבה, משמודה המבקש כי הסעד הכספי המבוקש לגבי כל אחד מעובדי המשיבה הוא שונה, אין מקום להגשת תובענה ייצוגית. המשיבה מוסיפה כי שוני זה מביא לכך כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משותפות של עובדה או משפט שכן יש להתייחס להגדרתו של כל עובד, למשכורתו הקובעת, לתקופת עבודתו ועוד.

12. לדברי המשיבה, לא הוכיח המבקש עילת תביעה קבוצתית, משלא הצביע ולו על עובד אחד שלא הופרשו לו כספים לקרן הפנסיה. זאת בעוד לדברי סמנכ"ל המשיבה כיום מבוטחים כל העובדים בקרן פנסיה בעוד בשנים קודמות מדובר היה באוכלוסיה מצומצמת ובעובדים שעבדו תקופות קצרות.

13. המשיבה סבורה כי אי קיומה של פניה מוקדמת מעמידה בסימן שאלה את כשירותו של התובע הייצוגי לייצג את הקבוצה, כפי שנפסק בפרשת ישייב ( ע"ע (ארצי) 53348-01-12 גרמן ישייב - ח.א.ש. מערכות ושירותים בע"מ, 29.8.2013; להלן: פרשת ישייב) ובפרשת הוט (ע"ע 12842-07-10 עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ, 9.6.2011; להלן: פרשת הוט) ודי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו.

המסגרת הנורמטיבית

14. מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות נקבעו בסעיף 1 לחוק ולפיהן:

"מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

בפרשת א.ש.ת. עמד בית המשפט העליון על מהותה של התובענה הייצוגית אשר במרכזה סכסוך כלכלי נטול צביון אישי ובראשה עקרון הייצוג שנועד להבטיח ייצוג הולם לכלל חברי הקבוצה על פני העיקרון המבטיח לכל בעל דין את יומו בבית המשפט. על מטרותיה ותכליתה של התובענה הייצוגית עמד בית המשפט בקובעו כי:

"לתובענה הייצוגית השלכות כלכליות וחברתיות משמעותיות. היא נועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית, לתבוע בשם כל הנפגעים האנונימיים שסכום תביעתם הכולל גבוה ביותר נוכח ריבוי מספרם. בכך מגנה היא על אינטרס היחיד שנפגע ושאיננו מגיש תביעה בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך [...] תכליתה של התובענה הייצוגית היא למנוע עשיית עושר ולא במשפט על-ידי אותם גופים המתעשרים שלא כדין על חשבון היחידים, המצטרפים לציבור גדול [...] התובענה הייצוגית שואפת להשגת שוויון במאזן הכוחות בין המתדיינים. היא משרתת אינטרס ציבורי שהוא יעילות וחיסכון במשאבים הן של הצדדים הן של בית-המשפט, ומונעת חוסר אחידות בפסיקת בתי-המשפט בתביעות אישיות דומות (ראו נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 427)".

ובאשר לחסרונותיה של התובענה הייצוגית הוסיף כי:

"בין השאר טוענים נגדה כי קיימת סכנה שהיא תוגש ממניעים פסולים – כגון סחיטה, קנוניה, מניעת תחרות, השתלטות עוינת - ואף אם אין בה ממש, היא עלולה לדחוק נתבעים להתפשר שלא מטעמים ענייניים ובלבד שיוכלו להימנע מהתדיינות מתישה ויקרה. תובענות ייצוגיות המוגשות ממניעים פסולים עלולות להזיק לא רק לנתבעים אלא למשק בכללותו (לתכליתה של התובענה הייצוגית, על יתרונותיה וחסרונותיה, ראו גם: רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, בעמ' 785-783; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, בעמ' 323-322; רע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ, בעמ' 587-586; רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, בעמ' 289-288) [...]". (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פד"י נד(3) 220, 236-237 (2003)).

15. התנאים לאישור תובענה כייצוגית נקבעו בהוראות סעיף 8 לחוק הקובעות:

"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

16. וכדבריו של בית המשפט העליון בפרשת פריניר:

"התנאים לאישור תובענה כייצוגית קבועים בסעיף 4 ובסעיף 8 לחוק, כאשר סעיף 3(א) לחוק קובע את סוגי התביעות והעניינים שבהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. מצירופן של הוראות החוק עולה כי לצורך אישורה, כתובענה ייצוגית, של תביעה מהסוג המפורט בתוספת השניה לחוק [...] אשר הוגשה על ידי אדם (להבדיל מ"רשות ציבורית", או "ארגון" כהגדרתם בחוק), כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק - על המבקש להראות ביחס לעילת התביעה, את התקיימותם של היסודות הבאים:
(א) יש לו עילה בתביעה, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה, או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם (סעיף 4(א)(1) לחוק), ויש אפשרות סבירה שאותן שאלות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה (סעיף 8(א)(1) לחוק; [...]
(ב) לכאורה נגרם לו נזק (סעיף 4(ב)(1) לחוק)"
(ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, 4.9.2014).

הכרעה

תחולת ההסכם הקיבוצי

17. בתוספת השניה לחוק נקבעו סוגי התביעות שבהן ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ובפרט 10 נקבע כי לא תוגש לבית הדין לעבודה בקשה לאישור תובענה כייצוגית מקום שבו חל על הצדדים הסכם קיבוצי:

"(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
(2) תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, או לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(3) בפרט זה -
'תביעה' - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי ;
'הסכם קיבוצי' - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב".

18. לטענת המשיבה, חל ההסכם הקיבוצי על יחסי הצדדים ומכאן שיש לדחות את הבקשה.

19. המבקש טען, כי בתקופת עבודתו אצל המשיבה (1.10.06-8/07) לא חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי. ראשית, משום שמשכרו לא נוכו "דמי חבר" אלא "דמי טיפול ארגוני" ומכאן יש ללמוד כי המבקש אינו חבר בהסתדרות העובדים הכללית ואינו מיוצג על ידה. שנית, משום שהמשיבה לא הייתה חברה בארגון מפעלי השמירה בתקופת עבודתו של המבקש ואין להסתמך על קביעות משפטיות בתביעות אחרות בעניין זה.

לטענת המבקש, חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה להסכם הקיבוצי מס' 7019/72 בענף השמירה והאבטחה (שתחולתו מיום 31.12.73; להלן: צו ההרחבה).

20. אין לקבל את טענת המבקש. משמדובר בהסכם קיבוצי ענפי, תחולתו של ההסכם הקיבוצי נקבעת כפועל יוצא של חברוּת המעסיק בארגון המעסיקים בענף שהוא הצד להסכם הקיבוצי שנחתם עם ארגון העובדים. יתר על כן, דוקא מניכוי דמי טיפול ארגוני יש ללמוד על תחולת ההסכם הקיבוצי על המעסיק שכן ההוראה בדבר ניכוי דמי חבר או דמי טיפול ארגוני לא הורחבה בצו אלא מקורה בהסכם הקיבוצי מיום 15.9.1972 גופו, שם נקבע כי ניכוי התשלום ייעשה כאשר "צד ב' [המעסיק - י.א.ש] ינכה בכל חודש משכרם של העובדים את המס האחיד ומהעובדים הבלתי מאורגנים את מס הארגון בהתאם לחוק". סעיף זה לא הורחב בצו ההרחבה מיום 31.12.1973. מכאן, כי התנהלות הצדדים בזמן אמת מצביעה על החלת ההסכם הקיבוצי עליהם. (ראו גם עדותו של מר מזמר, עמ' 12 ש' 17-18 לפרוטוקול).

21. מנכ"ל ארגון מפעלי השמירה, מר פיני שיף, נשאל אודות חברותה של המשיבה בארגונו:

"ש. האם חברה שמשלמת לכם דמי חבר לארגון מקבלת בגין התשלום חשבונית מס
ת. בוודאי" (עמ' 25 לפרוטוקול)

וכן:
"ש. הנתבעת חברה בארגון השמירה
ת. בוודאי" (עמ' 30 לפרוטוקול)

בהמשך העיד:
"ש. מה צורת ההתאגדות של האיגוד המקצועי
ת. אגודה עותמנית
ש. אתם לא מוציאים חשבוניות מס
ת. אנו מוציאים קבלות על כל מה שאנחנו מקבלים
ש. אני מציג לך חשבונית מספטמבר 2007 וכן מאוקטובר
ת. כן. אלה קבלות שלנו
ש. אתה מזהה את הקבלות
ת. כן הם בכתב ידי ונושאות את חתימתי
ש. בשנת 2008 הנתבעת שילמה אגרה.
ת. חד משמעית. כמו כן בשנת 2007.
ש. היא חברה בארגון ברציפות יותר מ-20 שנה
ת. החברה עצמה היא חברה וותיקה בענף קיימת למיטב ידיעתי למעלה מ-30 שנה. חברה בולטת בענף [...] חבריה אף חברים בהנהלת הארגון.
ש. היא חברה מייסדת
ת. אפשר לכנות אותה כך [...]
ש. הטיעון המרכזי שעמד ביסוד הגשת הבקשה שהנתבעת עד שנת 2008 לא הייתה חברה בארגון
ת. אני אענה באופן מוחלט וחד משמעי התמניתי בשנת 2006 לתפקידי בוודאות משנה זו היא חברה בארגון" (עמ' 31 לפרוטוקול).

בחקירתו החוזרת ענה מר שיף:

"ש. בתחילת חקירתך לשאלה אם אתם מוציאים חשבוניות אמרת חד משמעית שכן, כרגע אתה מסביר כי אתם אגודה עותמנית אתם מוציאים רק קבלות
ת. כן.
ש. מה נכון אתם לא מוציאים חשבוניות מס אלא רק קבלות
ת. נכון. מבחינתי חשבונית מס וקבלה ואישור רשום זה אותו דבר. החברה מקבלת קבלה על כך שהיא שילמה את דמי החברה לשנה מסוימת ולא חשבונית מס" (עמ' 32, ש' 6-11 לפרוטוקול).

22. כזכור, עבד המבקש במשיבה מיום 1.10.06 ועד לחודש 8/07. בין המסמכים שצירפה המשיבה להוכחת חברותה בארגון מפעלי השמירה בתקופה זו היו מכתב מיום 17.6.2006 הפונה למנכ"לי חברות הארגון בנוגע להגדלת דמי החבר; מכתב (ללא ציון תאריך) הפונה לחברות הארגון בנוגע לעתירה שבכוונת הארגון להגיש ודרישה להשתתפות בתשלום בגין כך; המחאות לטובת הארגון מיום 7.11.06, 7/07, 9/07; וקבלה עבור תוספת דמי חבר למחצית השנייה של שנת 2007, שאינה נושאת כל מספר ולא ברור מתי נמשכה המחאה.

23. לסיכומיה צירפה המשיבה מכתב מיום 16.1.2006 מארגון מפעלי השמירה ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ובו רשימת חברי הארגון, אשר המשיבה נמנית עמן, וכן מכתבו של מר שיף אל המשיבה, שבו נכתב כדלקמן:

"1. הריני לאשר כי בהתאם למסמכים שבידי עמישב חברים בארגון מאז שנת 1982, ברציפות, עד היום.
2. לפי הרישומים המצויים בידי, דמי החבר שולמו על ידי עמישב במשך כל השנים האלה.
3. יצויין כי בשנים 2003 עד 2005, בטרם נכנסתי לתפקידי, היה הארגון במצב של "קפאון" ולא נגבו מחברי הארגון דמי החבר.
עם כניסתי לתפקיד חידשתי את פעילות הארגון ואת גביית מיסי החבר.
5. אני מאשר כי עמישב הינה מהחברות הפעילות ביותר בארגון והיא מעמידה את משאביה, משרדיה, ומנהליה לרשות הארגון ככל שנדרש".

מכתבו של מר שיף אינו נושא תאריך, אך לא הייתה מחלוקת כי מר שיף נכנס לתפקידו בשנת 2006 (עמ' 31 ש' 24 לפרוטוקול).

24. לאור האמור לעיל, משהציגה המשיבה ראיות שמהן עולה כי בתקופת עבודתו של המבקש נמנתה על חברי ארגון המעסיקים ואף פעלה ככזו (לרבות ניכוי דמי טיפול ארגוני), שוכנענו כי המשיבה הייתה חברת ארגון מפעלי השמירה בתקופה הרלוונטית ומכאן שחל על הצדדים הסכם קיבוצי מס' 7019/72 מיום 15.9.72.

25. המבקש הוסיף וטען כי הגם שלאור הסייג שבפרט 10(3) לתוספת השנייה, אין לאשר תובענה כייצוגית מקום שבו חל הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו של העובד, מקום שבו לא נאכפים תנאים אלה, כבענייננו, לא יחול הסייג. הוא מבקש ללמוד זאת מפסיקת בית הדין הארצי בפרשות וירון, בוסקילה וישייב - ע"ע 629/07 וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, 3.1.2011 (להלן: פרשת וירון); ע"ע 132/10 (ארצי) בוסקילה - סער בטחון בע"מ, 3.9.2012; פרשת ישייב, בהתאמה). לדבריו, הסכם האכיפה הוא למראית עין בלבד ונועד אך כדי להמלט מציפורני התובענה הייצוגית.

המשיבה טענה מנגד כי היא משתפת פעולה עם הוועדה לאכיפת זכויות העובדים בענף שהוקמה מכוח הסכם האכיפה (להלן: ועדת האכיפה) ומכאן שיש לפעול על פי הסכם הקיבוצי והסכם האכיפה. המשיבה הוסיפה כי התובע לא הקדים פניה לוועדת האכיפה וגם מכאן שאין לקבל את טענתו.

26. המשיבה הציגה בפנינו מסמך פנייה מיום 10.11.13 מטעם ועדת האכיפה לביצוע פעולת ביקורת מורחבת בנוגע להפרשות לפנסיה. כמו כן העיד מר מזמר על פעילותה של ועדת האכיפה ולדבריו מבצעת ועדת האכיפה פעילות אם בטיפול בפניות של עובדים ואם על דרך של פניה יזומה לחברות ובדיקתן (עמ' 15, עמ' 20 לפרוטוקול). מר שיף העיד כי המשיבה הייתה מצויה בבדיקה מטעם הוועדה בקשר להפרשות לפנסיה (עמ' 27 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר ערד אם ההסתדרות פנתה אל הנתבעת אי פעם בדרישה לתשלום בגין אי הפרשה לפנסיה, העיד כי " יש לא מעט פניות של ההסתדרות בכל רחבי הארץ ובכל עניין שהעובד פונה אליהם לרבות במקרים שבהם לא הופרש לגמל" (עמ' 40 ש' 1-2 לפרוטוקול).

27. בבג"ץ ישייב דן בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בהרחבה בשאלת אישור תובענה כייצוגית במקביל לקיומו של הסכם קיבוצי ( בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, 27.10.2015; להלן: בג"ץ ישייב). בפסק הדין אומצה גישת בית הדין הארצי בפרשת וירון ונקבע כי כאשר לא מתקיימת פעילות לאכיפת זכויותיהם המופרות של העובדים על פי ההסכם הקיבוצי, מוסר החסם הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ועל בית הדין לבחון את התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות לשם אישורה של התובענה כייצוגית (ראו גם עע (ארצי) 132/10 אילן בוסקילה ואח' נ' סער בטחון בע"מ, 3.9.2012).

28. בפרשת טלטש קבע בית הדין הארצי, בהתאם לעמדת הסתדרות העובדים הכללית אשר הוצגה בפניו, כי עצם קיומה של ועדת אכיפה פעילה בהתאם להסכם האכיפה מצדיקה את דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (ראו גם בג"ץ ישייב). ואולם, באותו מקרה, הודיעה ההסתדרות ביום 14.1.15 כי חדלה להפעיל את ועדת האכיפה לגבי המשיבה (היא המשיבה גם בענייננו), נוכח היעדר שיתוף פעולה מצד המשיבה. הודעה זו הוגשה על רקע כניסתה של ההסתדרות הלאומית למערך יחסי העבודה הקיבוציים במשיבה וקיומה של מחלוקת ביחס לארגון העובדים היציג במשיבה, עניין אשר נדון בהמשך בפני בית הדין הארצי. משכך, בהיעדר בהירות עובדתית ומשפטית לגבי הפעילות הקיבוצית במשיבה, נקבע כי הדיון יוחזר לבית הדין האזורי לבירור אם מתקיימת פעילות קיבוצית לאכיפת זכויות העובדים, בכפוף לקביעה בשאלת הארגון היציג במשיבה (ע"א (ארצי) 5268-01-11 טלטש טגניה - עמישב שירותים בע"מ, 5.3.2015). לאחרונה ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי אשר קבע כי הממונה על יחסי העבודה במשרד הכלכלה מוסמך ליתן החלטה בהתנגדות שהגישה ההסתדרות הכללית נגד ההסכם שנחתם בין ההסתדרות הלאומית לבין המשיבה וכי ההליך בעניין זה יימשך בפני הממונה (סבא (ארצי) 62655-11-14 הסתדרות העובדים הלאומית - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 27.11.2016). עניין זה טרם הוכרע.

29. סיכומו של דבר, מהעדויות ומהראיות שהובאו בפנינו עולה כי בתקופת עבודתו של המבקש היה הסכם קיבוצי במשיבה, וכי במועד זה, ולפחות עד תחילת שנת 2015, התקיימה פעילות לאכיפת זכויותיהם המופרות של העובדים במסגרת הסכם האכיפה. לטעמנו, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

עם זאת, למעלה מן הצורך, מצאנו מקום להידרש לשאלת קיומם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית בבקשה שבפנינו, ולכך נפנה עתה.

תובענה ייצוגית

א. עילת תביעה אישית והגדרת הקבוצה

30. המבקש טען כי יש לקבוע את הקבוצה ככוללת את כל עובדי המשיבה העוסקים בעבודות שמירה ואבטחה בתקופה הקובעת ואשר לא הופרשו בעבורם תשלומים ברכיב התגמולים בקרן הפנסיה.

31. לטענת המשיבה, התובע לא הוכיח עילת תביעה קבוצתית שכן לא הצביע ולו על עובד אחד נוסף אשר לא הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה. לטענתה, פנייה מוקדמת של התובע אליה או אל ארגון העובדים נדרשת כדי להקים תשתית עובדתית להגדרת הקבוצה ומדובר בעניין מהותי עת מדובר במקום עבודה מאורגן.

32. המבקש נשאל בעדותו כיצד נודע לו על עובדים נוספים שלהם לא הופרשו כספים לפנסיה. לדבריו:
"ת. את המידע קיבלתי מאנשים.
ש. אילו אנשים
ת. שומרים אחרים. מאבטחים. בבאר שבע היה צוות די גדול. אנשים כמו אבי אמסלם, פיני, אריק, סרגיי בויקו.
ש. מה הם אמרו לך
ת. שהם לא מקבלים פנסיה" (בעמ' 5 לפרוטוקול).

המבקש העיד כי לא פנה אל עובדים אלה לקבל תצהיר טרם הגשת הבקשה ולא עדכן את עורך דינו בנוגע לשמות ספציפיים של עובדים כאמור (עמ' 5-6 לפרוטוקול) והוסיף כי מדובר בעובדים אשר הכיר בתקופת עבודתו בנתבעת (עמ' 8, ש' 6-7 לפרוטוקול).

מר ערד בעדותו נשאל מדוע לא נפתחה למבקש קרן פנסיה וכך השיב:

"אני לא מכיר באופן ספציפי את המקרה של התובע. אני יודע לומר שתוחלת העבודה של עובדים מסוגו היא בין שנה לשנה וחצי ובמרבית המקרים הייתה פניה של העובדים שלא לנכות להם את חלקם. בדרך כלל, היה מתקיים איתם דיון לאחר 6-7 חודשים שבו הם היו חותמים על תקופת ניסיון מוארכת.
[...]
ש. סיפרת על עובדים שעובדים תקופה של 11-12 חודשים ולאחר 6-7 חודשים מחדשים את הסכם העבודה, העובדים מבקשים לא לפתוח להם קרן פנסיה לחלק אחר של עובדים כן פתחתם קרן פנסיה.
ת. בוודאי".

בהמשך ציין בהקשר זה כי:

"למיטב ידיעתי בהסכם הקיבוצי החדש משנת 2009 כל ההסדר הזה לא קיים בכלל כך שבוודאי היום לא קיימים. אם אתה מתכוון להארכת תקופת הניסיון. בעבר היו באופן יחסי מעט וזה התנקז באוכלוסייה שעבדה תקופה קצרה".

33. הצדדים לא חלקו על כך שלמבקש עצמו לא הופרשו כספים לקרן פנסיה ואין חולק כי עילת התביעה האישית מתקיימת בעניינו. באשר לעילה הקבוצתית, מצירוף האמור לעיל עולה כי בתקופה הקובעת שקדמה להסכם הקיבוצי משנת 2009, היו מקרים שבהם הנתבעת האריכה את תקופת ניסיון לתקופה נוספת מעבר ל-6 חודשים, וכי בתקופת הארכה זו לא הופרשו סכומים לפנסיה עבור חלק מעובדים אלה. עם זאת, המבקש לא הוכיח ולו לכאורה מהו היקף הקבוצה שבה מדובר. המבקש טען כי מדובר בהיקף של 2,500 עובדים בשנה ובסך הכל בכ-12,500 עובדים. טענה זו לא נתמכה בכל ראיה שהיא והמבקש עצמו העיד כי הפרטים נמסרו לו על ידי בא כוחו ואינם ידועים לו באופן אישי. כך גם ביחס לתקופת העבודה הממוצעת של שנה, המבקש העיד כי מדובר בהערכה בלבד. המבקש לא טען וממילא לא הוכיח האם עובדים שהמשיכו לאחר תקופה נוספת קיבלו הפרשות פנסיוניות רטרואקטיביות והדברים נותרו לוטים באפלה.

34. עוד נוסיף, כי מהעדויות עולה שהמבקש לא הציג ולו ראשית ראיה לכך שעובדים אחרים לא קיבלו את ההפרשות לפנסיה. לטענת המבקש שוחח עם עובדים אחרים אך הוא לא ידע לנקוב בפרטיהם, ולא הציג כל תלוש שכר של עובד נוסף למעט התלוש שלו עצמו. גם מעדות המנכ"ל מר ערד עולה כי אין מדובר בתופעה גורפת, אם כי קיימת. מכאן כי קיים קושי בהגדרת הקבוצה.

35. זאת ועוד, במסגרת התקופה שבגינה מתבקש אישור התובענה הייצוגית נחתם הסכם קיבוצי חדש ובו בשונה מהסכם 1972, חובת הפרשה לפנסיה קמה רק בחלוף 6 חודשי עבודה והיא אינה מוחלת רטרואקטיבית אלא אם לעובד היתה קופה קודם לתחילת עבודתו במשיבה. גם בכך יש לצמצם את הגדרת הקבוצה.

ב. שאלות משותפות של עובדה או משפט

36. לעמדת המבקש, די בכך שהתביעה מעוררת שאלה בעלת יסוד משותף ביחס לקבוצה. לטענתו, כבר נקבע שעילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולקופת גמל הוכרו כשאלה משותפת שכזו. לדבריו, משאין מחלוקת שהמשיבה לא פתחה בעבורו קרן פנסיה ב-11 חודשי עבודתו, מדובר בשאלה מהותית שבגינה קיימת אפשרות סבירה שתוכרע בחיוב גם לגבי יתר חברי הקבוצה. באשר לשאלת זהות הסעד, טוען המבקש, כי לא נדרש סעד כספי זהה לכל חברי הקבוצה ואין בכך כדי להוות שיקול כנגד אישורה של התובענה הייצוגית. לעמדת המבקש, על אף שאין מדובר בקבוצה מוגדרת הניתנת לאיתור בנקל, אין בכך כדי לעמוד לרועץ לאישור התובענה שכן מדובר בקבוצת עובדים שרבים ממנה אינם מודעים לזכויותיהם ונגישותם לערכאות שיפוטיות נמוכה ואינה קלה.

המבקש טוען כי סכום התביעה הנמוך (2,736 ₪ לכל חבר קבוצה) מצדיק את ניהול ההליך כתובענה ייצוגית.

37. לטענת המשיבה, הסעד הנדרש המבוקש עבור כל אחד מהעובדים הוא סעד שונה התלוי בהגדרת עבודתו של כל עובד ועובד, במשכורתו הקובעת, בתקופת עבודתו וכדומה ודי בכך כדי לדחות את התובענה.

38. על פי ההלכה הפסוקה, בבחינת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, אין צורך בהוכחת מכלול הטענות לגופן ודי בכך שלכאורה יש בהן ממש. הטעם לכך פורט לאחרונה בפרשת אברהם:

"[...] בשלב המוקדם של בירור השאלה האם יש מקום לקבל את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – אין צורך בהוכחת מכלול הטענות לגופן, ודי בכך שלכאורה יש בהן ממש. זאת מן הטעם שבירור עילת תביעתו של תובע במסגרת בקשה לאישורה כייצוגית של התובענה שהגיש, הוא רק בבחינת 'פרוזדור באמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין', ולפיכך זוהי איננה המסגרת לבירורה של התביעה עד תום (ראו: רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 744 ,787 (1996)" (עעמ 6192/13 שרה אברהם נ' עיריית טבריה, 26.2.2017).

39. מכאן, גם לגישתם של הסוברים כי משמדובר ברכיב אחד של הפרשה לקרן פנסיה, וככל שהוכח שמדובר בקבוצה מוגדרת של עובדים במשיבה, הרי שלכאורה קיים בסיס משותף לקבוצת העובדים כנדרש מהתנאי שבסעיף 8(א)(1) לחוק שלפיו "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת חברי הקבוצה".

40. אולם בכך לא די. תובענה ייצוגית מגלמת בתוכה איזון בין אינטרסים של פרט ושל ציבור. תובענה שכזו נועדה לסייע בידי היחיד שנזקו קטן יחסית ודומה כי לא יטרח לפעול למימוש זכויותיו וכן לשמור על האינטרס הציבורי לאכוף את הוראות החוק, להרתיע מפני הפרתן ולהוביל לאחידות בפסיקת בתי הדין (ראו רע"א 4556/94 טצת - זילברשץ, פד"י מט(5) 774, 782 (1996); ע"ע 1210/02 אמיר ביברינג - אל על נתיבי אויר בע"מ, 10.11.2002; ע"ע 247/09 אביב סמוכה - ההתאחדות לכדורגל בישראל, 21.3.2011; ע"ע 16988-11-11 אסתר לסרי - ברק גדעון בע"מ, 18.2.2015; עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס, 23.7.2015 (להלן: פרשת מי הגליל).

משכך, בבואנו לבחון בקשה לאישור תובענה ייצוגית, על בית הדין לראות לנגד עיניו את כלל הצדדים המושפעים מאישור התובענה כייצוגית, ובכללם במיוחד את העובדים אשר אינם התובע הייצוגי, ולשאול עצמו האם ניהול התובענה בדרך זו יסייע להם בקבלת הפיצוי המקסימאלי המגיע להם או חלילה יפגע בכך. בדיקה זו מעוגנת בהוראות סעיף 8(א)(2) לחוק הדורש כי התובענה הייצוגית תהא "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

ג. הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת

41. לטענת המבקש, העובדה כי מדובר במספר רב של תובעים מהווה שיקול מרכזי לאישור בקשתו והיותם קבוצה מוגדרת הניתנת לאיתור אינה צריכה להוות סייג לאישור הבקשה, שכן מדובר בקבוצת עובדים מוחלשת אשר מודעותם לזכויותיהם ונגישותם לערכאות נמוכה.

42. המשיבה טענה כי הסעד השונה המבוקש בנוגע לכל עובד, כתוצאה מתקופת עבודתו, תנאי העבודה ומשכורתו הקובעת, המצריך בדיקה פרטנית לגבי כל עובד ועובד, עשויה לסבך את הדיון ולהאריכו שלא לצורך ואינה מהווה דרך יעילה והוגנת להכרעה.

43. בפרשת הפניקס נקבע כי:

"אחד השיקולים המרכזיים בבחינת יעילות והגינות השימוש בתובענה ייצוגית הוא המידה שבה ההכרעה בשאלות המשותפות לכלל חברי קבוצת התובעים תסייע לפתרון הסכסוך האינדיבידואלי שבין כל אחד מהם לבין הנתבע. ככל שימצא כי ההכרעה המשותפת תקדם רק במעט את פתרון הסכסוך ונותרו שאלות אינדיבידואליות רבות, היעילות וההגינות הנלוות לדיון בדרך של תובענה ייצוגית, תפחתנה" (רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים כהן, בפס' 19, 5.7.2012).

44. בתביעות לזכויות עובדים בכלל ובענייננו בפרט, נוגעת, לרוב, תביעת העובד למכלול של זכויות. תביעתו האישית של המבקש עצמו בענייננו, נוגעת ל-3 רכיבים שונים (פיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים (1,867 ₪), הפרשי שכר (11,272 ₪) והחזר פיקדון (400 ₪), וניתן לומר כי ברוב המקרים, נוגעות תביעות העובדים למכלול זכויות גדול מכך, המשלב זכויות מכוח הדין הקוגנטי, מכוח הסכמים קיבוציים והתחייבויות חוזיות, באופן המחייב חישוב שונה בכל רכיב ורכיב, כנגזרת מתנאי העבודה בכל מקרה ומקרה.

45. הבקשה שבפנינו נוגעת לרכיב אחד, רכיב התגמולים, אשר נגזר מהיקף עבודתו של כל עובד ועובד באופן פרטני וסכום התביעה שהתבקש, יחסית אינו גבוה (2,736 ₪ לכל חבר קבוצה). מנקודת המבט של הרכיב הספציפי, יש לכאורה יתרון לניהול התביעה בדרך של תובענה ייצוגית. אלא, שבראיית מכלול הזכויות של העובד שאינו התובע הייצוגי, ניהול תובענה ברכיב זה עשוי לפגוע ביכולת או במוטיבציה של התובע הפוטנציאלי להגיש תביעה פרטנית בגין יתר הרכיבים. ויובהר, ככל שתקופת עבודתו של עובד קצרה יותר, סכומי זכאותו ברכיבים השונים נמוכים ופיצול תביעותיו יגרום לכך שבגין חלקן האחר לא יטרח להגיש את תביעתו האישית ומכאן שבאישור התובענה הייצוגית ברכיב אחד נמצאנו בבחינת "בא לתקן ונמצא מקלקל" את אפשרויות מימוש הזכויות ברכיבים אחרים. מכאן, שלא ניתן לראות בניהול התובענה משום הדרך היעילה לבירור זכויותיהם של העובדים האחרים, היינו, התובעים הפוטנציאליים.

משבענייננו, הגדיר המבקש את חברי הקבוצה ככאלה שתקופת עבודתם היא שנה - שנה וחצי, מדובר בעובדים שתביעותיהם מורכבות מסכומים נמוכים יחסית ובבואנו להוציא רכיב אחד מתוכם, אנו מביאים למצב שבו יכול ותפגענה זכויותיו האחרות.

לכך עוד נוסיף כי כל עובד עבד בהיקף שונה והשתכר שכר שונה. עובדה זו מחייבת בדיקה פרטנית של הכנסתו של כל עובד, תקופת עבודתו והיקפה. בעניין זה קבע בית הדין הארצי (הנשיא פליטמן) בפרשת נפתלי גרוס:

"הנני סבור שאם לאחר בירור התובענה ייצוגית נותרות עדיין סוגיות רבות לברור בעניינו של כל אחד מחברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית, מהווה הדבר טעם טוב שלא לאשר את התובענה הייצוגית. זאת, גם מן הטעם שבמקרה כזה, אין לומר כי 'תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה... להכרעה במחלוקת'" (ע"ע 1154/04 נפתלי גרוס - מדינת ישראל, 9.1.2007; ראו גם עמדת השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה בע"ע 1537/04 חוה כץ - שירותי בריאות כללית, 9.1.2007).

46. סיכומו של ענין זה - משלא ניתן לקבוע כי מדובר בקבוצה בעלת זהות מוגדרת ומספקת, הן בשל הצורך לבחון את תקופת עבודתו של כל עובד, הן בשל הצורך לבחון מהו ההסכם החל עליו, הן בשל הצורך לבחון באופן פרטני האם היתה לעובד קופה קודם לתחילת עבודתו במשיבה, אם לאו; משעבודת כל עובד בהיקף שונה מחייבת בדיקה פרטנית של הכנסתו של כל עובד; ובעיקר בשל העובדה כי הוצאת רכיב אחד ממכלול תביעותיו הפוטנציאליות של עובד מפחיתה את הסיכוי שהעובד יפעל למימוש יתר זכויותיו, במיוחד מקום שכל רכיב לעצמו אינו בסכום גבוה - מביאות למסקנה שאין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

ד. יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב

47. המשיבה טענה כי קיים ספק גדול בעניין כשירותו של המבקש לשמש כתובע ייצוגי שכן לא הקדים פנייה להסתדרות, עניין שהוא מהותי מאין כמותו. עוד טענה כי הוכח שהמבקש עצמו לא ידע על עילת התביעה הקיבוצית שהיוותה את הבסיס להגשת הבקשה. לטענת המבקש, העובדה כי לא פנה להסתדרות טרם הגשת התביעה אינה עולה לכדי חוסר תום לב.

48. אין מחלוקת שהמבקש לא הקדים פנייה להסתדרות לבדיקת טענתו, והמבקש הודה בכך בעדותו (עמ' 10, שורה 27 לפרוטוקול). כמו כן אין מחלוקת כי המבקש עצמו או באמצעות בא כוחו לא פנה גם אל המשיבה בעניין שבפנינו (עמ' 11 שורות 3-18 לפרוטוקול) .

49. בית המשפט העליון בבג"צ ישייב קבע כי "התובע הייצוגי חייב לפנות אל ארגון העובדים בפנייה ממוקדת לאכיפת זכויות העבודה שלטענתו הופרו בעניינו" (סעיף 86 לפסק הדין), גם אם אין מדובר בפנייה המתרה על כוונה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית אלא על עצם הפרת הזכויות כשלעצמה. בפרשת מי הגליל (עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס, 23.7.2015; להלן: פרשת מי הגליל) נקבעה חובת פנייה מוקדמת לרשות בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בשני המקרים נבחן האיזון שבין התועלת בפנייה המוקדמת מתוך הכרה כי פנייה מוקדמת שכזו היא הדרך היעילה וההוגנת לפתרון מחלוקות. לעמדתנו, כעולה מפרשת הוט, העדר פנייה מוקדמת למעסיק מצביעה על התנהלות בהעדר תום לב ואי נסיון לפתור את המחלוקת באופן ישיר והגון. וכך נקבע שם:

"הדרישה לפניה מוקדמת ולבירור מוקדם עם הנתבע הפוטנציאלי טרם נקיטה בהליך התובענה הייצוגית, נובעת אף מעקרון היסוד של חובת תום הלב, החולש על הצדדים לתובענה ייצוגית ובאי-כוחם, מכוח תחולתו הכללית בדין המהותי והפרוצדוראלי. עקרון יסוד זה מוצא ביטויו אף בהוראת סעיף 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, המעגנת את חובתם של התובע המייצג ובא כוחו לפעול בתום לב ומתנה את אישור התובענה הייצוגית בכך ש"קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" ; כך אף עקרון הייצוג הקבוצתי עליו מבוסס מנגנון התובענה הייצוגית והכפוף לעקרון תום הלב, אשר נועד להבטיח כי עניינם של חברי הקבוצה ובענייננו קבוצת עובדים, ייוצג באופן הולם, סביר והוגן.
על אלה נוספת החובה הכללית הנגזרת מעקרון תום הלב הדיוני, הנוהגת בשיטתנו המשפטית, של מניעת ניצול הליך משפטי לרעה, וחיובו של התובע לנהוג בסבירות והגינות" (סעיף 8 לפסק הדין; הדגשה במקור - י.א.ש.).

יתר על כן, פנייה מוקדמת יכולה היתה אף לסייע בבירור העובדתי ולגיבוש המסגרת של קבוצת התובעים הרלוונטית ובהעדרה, נפגעה היכולת לדון בסוגיות שבמחלוקת באופן יעיל וענייני.

50. סיכומה של נקודה זו - משבענייננו, התובע הייצוגי ובא כוחו לא עשו דבר על מנת לפתור את המחלוקת בדרך מקובלת של פנייה מוקדמת לארגון העובדים או למשיבה ומשאף לא טרחו לברר האם קיימת תשתית עובדתית לתביעה קבוצתית, היינו האם ישנם עובדים אחרים שלהם עילת תביעה שכזו (ומכל מקום לא הציגו ראשית ראיה לכך), לא מצאנו כי ניתן לומר שעניינם של כלל חברי הקבוצה (ככל שניתן להגדירה) ינוהל בתום לב.

אחרית דבר

51. משמצאנו כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח קיומה של קבוצה מוגדרת וכי הגדרת חברי הקבוצה כמו גם שיעור הסעד הכספי מצריכה בירור פרטני לגבי כל אחד ואחד מהם, היקף עבודתו, תקופת עבודתו, ההסכם החל עליו וקיומה של קופה (לגבי העובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי משנת 2009), בהצטרף האמור לכך שהמבקש לא טרח לפנות לארגון המעסיקים או למשיבה טרם הגשת בקשתו, ולכך שניהול תובענה ייצוגית בגין רכיב אחד מרכיבי תביעתו של תובע פוטנציאלי מפחיתה את פוטנציאל אפשרויות מימוש יתר תביעותיו של אותו תובע, אנו סבורים כי ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ואין בה כדי לייצג את עניינם של כלל חברי הקבוצה (שהמבקש כשל בהגדרתה) בתום לב.

אשר על כן, אנו קובעים כי דין הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית - להידחות.

52. בבואנו לשקול את פסיקת ההוצאות, לקחנו בחשבון כי תובענה ייצוגית היא כלי רב עוצמה שיש בו סיכונים הן לתובעים פוטנציאליים הן לנתבעת. על כן, צד המבקש להשתמש בה צריך לעשות כן בזהירות, בהגינות ובתום לב. בענייננו, אין מדובר בתביעה למימוש זכויותיו האישיות של המבקש אלא בניסיון המבקש למקסם רווחים, מבלי ליטול כל סיכון וזאת מבלי שנעשה מצידו ניסיון אמיתי בתום לב, ליישוב הסוגיה שבמחלוקת ולמיצוי הליכים טרם פנייתו לבית הדין. משכך, אנו קובעים כי המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ז, (04 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר שרון מיכל
נציג ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר אשר רפפורט
נציג ציבור (מעסיקים)