הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ק"ג 15953-07-15

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
- דן יחיד -

התובעת:

עליזה דהאן
ע"י ב"כ עו" ד שלומי אלעד

-
הנתבעת:
מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון (שביט) כפתורי

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום פיצוי לתובעת.

רקע עובדתי

1. התובעת ילידת 1946 עבדה שנים רבות כמורה.

2. בין השנים 1975 ועד לשנת 1980. עבדה התובעת במשרד החינוך וזכויותיה בוטחו במסגרת פנסיה תקציבית. בין השנים 1980-2012 (מועד פרישתה לגמלאות) עבדה התובעת בבתי ספר שונים וזכויותיה הפנסיוניות בוטחו ב "מבטחים-מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - בניהול מיוחד " (להלן: מבטחים או הנתבעת).

3. ביום 30.12.89 חתמה התובעת על בקשה לאישור לשמירת רציפות זכויות לגמלה לעובדים העוברים משירות המדינה למעסיק הקשור עם קרן פנסיה הסתדרותית (להלן: אישור הרציפות). ביום 13.3.90 קיב לה התובעת מהמדינה אישור על הסכם הרציפות.

4. בצירוף זכויות התובעת בגין עבודתה במדינה ולאחריה צברה התובעת את מלוא 70% של הפנסיה כבר בחודש אוגוסט 2009. התובעת סברה במועד זה כי היא אינה זכאית בשיעור פנסיה בשיעור 70% וכי זכאותה לתשלום בשיעור זה תושלם רק בחודש 6/12. משכך, המתינה התובעת לגיל 66, מועד שבו התחילה לקבל פנסיה בשיעור 70%.

5. אין חולק כי בצירוף הזכויות צברה התובעת את 70% הפנסיה כבר ב חודש אוגוסט 2009. כמו כן, אין חולק שגם אחר פרישתה לגמלאות בשנת 2012, המשיכה התובעת לעבוד כשנה נוספת.

6. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה - האם הטעתה הנתבעת את התובעת באשר למועד שבו תעמוד לזכותה צבירת זכויות פנסיה בשיעור 70%? וכפועל יוצא משאלה זו - האם זכאית התובעת לפיצוי בגין כך ובאיזה שיעור?

7. מטעם התובעת העידה היא עצמה ואילו מטעם הנתבעת העידה ראש צוות מחלקת מידע ובקרה בנתבעת, הגב' לי אופק (להלן: הגב' אופק ).

טענות הצדדים

8. לטענת התובעת, במשך השנים ניהלה התכתבויות עם הנתבעת בסניף ירושלים וכן שיחות שונות עם פקידות הנתבעת בסניף באר שבע בנוגע לנושאים שונים הקשורים לזכויות הפנסיה שלה. לטענתה, באף אחת מן ההתכתבויות או השיחות לא נאמר לתובעת כי יש לה רציפות זכויות עם המדינה. להיפך, נאמר לה במפורש כי תהליך רציפות הזכויות עם המדינה לא הושלם מעולם וכי אין לה רציפות זכויות שכזו.

התובעת טוענת, כי טענותיה בעניין המידע השגוי שנמסר לה על ידי הפקידות בסניף באר שבע של הנתבעת לא נסתרו היות שהפקידות לא זומנו למתן עדות בפני בית הדין.

התובעת טוענת, כי ההטעיה החלה בשנת 2001 עת הגיעה לגיל 55 ושקלה לפרוש לפנסיה מוקדמת עקב מצבה הרפואי של בתה, פנתה לסניף הראשי של הנתבעת בירושלים ונענתה כי היה ותפרוש לפנסיה תהא זכאית רק ל-58.8%. התובעת טוענת כי התנהלות הפקידות אשר עמן שוחחה ואשר אף סייעו בידה להגיש את הבקשה לתשלום פנסית זיקנה הייתה מטעה והיא שוכנעה כי לא עומדת לה רציפות זכויות פנסיה בין המדינה למבטחים. לדבריה, עניין הרציפות היה קריטי במערכת קבלת ההחלטות כאשר ביקשה כל דרך למקסם את הכנסותיה הן בזמן שהייתה עובדת פעילה ועבדה בשני מקומות עבודה והן כאשר בחנה את האפשרות לצאת לפנסיה, להתחיל לקבל גמלה ובמקביל להמשיך לעבוד. התובעת העמידה את תביעתה בגין תשלומי פנסיה בעבור שלוש השנים שהמשיכה לעבוד על אף שצברה את מלוא 70% לפנסיה על הסך של 238,000.25 ₪ ולפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 50,000 ₪.

9. התובעת טוענת, כי הסתמכות מבטחים על מכתב תשובה ששלחה ביום 20.6.94 בתשובה לפניית התובעת אינה יכול ה לעמוד. התובעת מודה כי קיבלה את המכתב, אך לדבריה, הוא נשכח ממנה מאחר ובאותו העת העסיק אותה נושא הפרשות למבטחים ממקום העבודה השני ולא רציפות הזכויות שלא עמד על הפרק באותו המועד. עוד טענה התובעת, כי לא שמרה העתק מהמכתב אלא מסרה אותו למקום העבודה על מנת שיבצע את ההפרשות למבטחים.

התובעת אישרה גם כי קיבלה את הדוחות של מבטחים, אך טענה כי בניגוד לטענת מבטחים לא נכתב בדוח במפורש כי הוא כולל רק את האחוזים שנצברו במבטחים וגם בהסברים לדוח (המצוים בצ ידו האחורי) לא נכתב במפורש כי מדובר רק בזכויות הפנסיה במבטחים.

לטענת התובעת, הנתבעת חייבת בגילוי יזום ומוגבר הן על פי חוק והן מכוח ההלכה הפסוקה ואולם לא רק שמבטחים לא עמדה בחובתה זו, אלא להיפך, הטעתה את התובעת לאורך שנים רבות לחשוב ולהאמין כי אין לה רציפות וכי תהליך הרציפות לא הושלם.

10. לטענת הנתבעת, דין תביעת התובעת להידחות היות שמדובר בעילה נזיקית מובהקת ולא בזכויות מכוח חברותה בקרן/הוראות התקנון או הוראות הדין. משכך, טוענת הנתבעת, כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתובענה זו.

באשר לרכיב התביעה בגין עוגמת נפש, טוענת הנתבעת כי גם בסעד זה אין לבית הדין סמכות לדון מה גם שטענה זו אינה מנומקת ואינה נתמכת בראיה כלשהיא ולא ברור כיצד טוענת התובעת לסכום הנתבע על ידה. הנתבעת טוענת בעניין זה, כי משעולה מעדות התובעת כי המשיכה לעבוד גם לאחר פרישתה לקצבה, ברור הוא, כי בהמשך עבודתה לא נגרמה לה כל עוגמת נפש.

הנתבעת מדגישה, כי בהיותה קרן פנסיה ותיקה בניהול מיוחד המצויה תחת הסדר הבראה כאשר בבסיס הקרן הערבות ההדדית בין חבריה, כספיה של הקרן מיועדים לתשלומי קצבאות ותשלומים על פי התקנון בלבד וכל פיצוי עונשי כזה או אחר, נעשה על חשבון יתר המבוטחים.

11. לגופה של תביעה, טוענת הנתבעת כי התובעת ידעה כל העת כי קיימות לה זכויות אצל המדינה, כי שיעור הפנסיה המוצג על ידי קרן הפנסיה בדוח לחבר אינו כולל זכויות אלה וכי אלה יצורפו במועד הפרישה. הנתבעת מפנה להתכתבות בין הצדדים בשנת 1994. לדבריה, התובעת פנתה והתלוננה על כך שבדוח לחבר לא מצוינת תקופת עבודתה במדינה וכי מבטחים השיבה לה כי הדוח מתייחס רק לזכויותיה במבטחים וכי רק בעת הפרישה יצורף חלק המדינה.

הנתבעת טוענת, כי עדותה של התובעת הייתה מתחמקת ואגרסיבית, אך התובעת הודתה לבסוף כי במכתב זה היא ביקשה לברר אם יש לה צירוף זכויות ומשכך אין לקבל את תשובתה כי נושא זה לא עניין אותה באותה עת. הנתבעת טענה, כי התובעת במסגרת תביעתה בחרה שלא לגלות את המכתב משנת 1994 ורק לאחר שקיבלה את כתב ההגנה בחרה להתייחס אליו כאשר היא אינה מספקת כל הסבר לטענות הנתבעת.

12. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אין לה כל חובה בדין לדווח לתובעת על זכויות בקרנות או בגופים אחרים שבהן צברה זכויות, התובעת מעולם לא פנתה לבקש לדעת מתי היא מגיעה לצבירה של 70% יחד עם זכויותיה במדינה ואין לקבל את גרסתה הלא ברורה שלפיה פנתה דווקא בעניין זה בעל פה לפקידות הסניף בעוד שבעת שפנתה לקבל זכויות ידעה לפנות במכתב באופן מסודר. הנתבעת עוד טוענת, כי התובעת לא פנתה למשרד החינוך למרות שידעה כי יש לה זכויות במדינה וכי מבטחים אינה אחראית לזכויות אלה.

הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה דוחות לאורך השנים המציינים את מועד הצטרפותה ואת זכויותיה במבטחים בלבד כפי שנדרשת מבטחים בדין ואין כל בסיס לטענתה שלפיה הקרן נתנה בידיה מידע שגוי. הנתבעת מפנה לכך כי בדוח נאמר באופן ברור כי הזכויות עלולות להיות מושפעות מזכויות במקומות אחרים.

הכרעה

13. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדויותיהם ובכל החומר שבתיק, לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה . ואפרט.

14. באשר לטענת הנתבעת לעניין סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעה זו - הרי שאין לקבלה.

הוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, קובעות כי:

"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהן או נגד מעסיקים או חליפיהן, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות ומחבותם של מעסיקים לקופות, לפי העניין, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה; ".

מהוראות סעיף זה, ניתן ללמוד כי כל תובענה של חברים בקופת גמל, הכוללת קרן פנסיה או ביטוח שהמעסיק מפריש לה כספים בעבור עובדו (ראו הגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר התשי"ח-1958) מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין. כך קבע גם בית המשפט העליון:

"סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל - דומה - לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוג נת ותכליתית תצפה להימנע הימנו". (רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל נ' פלונית, (14.3.16)).

ויפים הדברים גם לענייננו.

יתר על כן, משבסיס התביעה הוא בטענה לחובת הגילוי ומתן מידע נאות של קרן הפנסיה כלפי עמיתיה, היינו קיומם של יחסי מבטח-מבוטח בתום לב, בהגינות ובהוגנות, אין מדובר בתביעה שעילתה נזיקית גרידא. אשר על כן, טענת הנתבעת להעדר סמכות בית הדין לדון בתובענה, נדחית.

15. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת פעלה למולה באופן רשלני ומתוך הטעיה - לא מצאתי בסיס לטענה זו.

כעולה מדוחות לחבר שקיבלה התובעת מעת לעת צוין בדוחות אלה כי:

"הנתונים המפורטים בדו"ח מבו ססים על רשומות ונתונים הכפופים לתהליך של בדיקה ואימות נתונים, וכן על אפשרות קיומו או קבלתו של מידע שמשפיע, בין היתר, על תקופת הביטוח הכוללת של המבוטח (לרבות חודש ההצטרפות הראשונה) ועל זכויות שיכול ונצברו בגופים אחרים שקיים בינם לבין הקרן הסדר בדבר רציפות זכויות"

16. בבקשתה לתשלום פנסיית זקנה מיום 3.9.12 התבקשה התובעת לציין האם עבדה אצל מעסיק שעל עובדיו חל פנסיה תקציבית והיא השיבה על כך בשלילה (נספח ד' לתצהיר התובעת).

17. על אף טענת התובעת כי בשנת 2001 פנתה לבירור שיעור הגמלה שלה היא זכאית ונענתה כי היא זכאית לגמלה בשיעור 58.8% מבלי שצוין האם שיעור הגמלה כוללת רצף זכויות, לא הציגה התובעת כל ראיה התומכת בפנייתה. אכן, הנתבעת ציינה בפני התובעת כי: "במענה לפנייתך בנדון נודיעך כי בהנחה שתפרשי לפנסיה מוקדמת בתאריך 1.9.01 תהיה זכאית לפנסיה בשיעור 42.67% מוכפל בממוצע המשרות בתקופת הביטוח עומד על 137.81%. סך הכל גמלה 58.8%" (נספח ג' לתצהיר התובעת) אלא שהתובעת נמנעה מלהציג את הפנייה שלה ניתנה תשובת הנתבעת ולא ניתן ללמוד מהתשובה כי הפנייה התייחסה גם לזכויות שנצברו לה מחוץ למסגרת מבטחים. להיפך, התשובה מתייחסת באופן מפורש לתקופת הביטוח אשר כעולה מטענת הנתבעת מתייחסת לביטוח באמצעותה בלבד .

18. תמיכה למסקנה זו נמצאת בתשובה לפניית התובעת משנת 1994. ביום 10.5.94 פנתה התובעת בכתב והלינה על כך שהנתבעת ציינה כתאריך הצטרפותה את חודש 6/78. למכתבה זה צרפה התובעת אישור רציפות זכויות וכן ביקשה לקבל פירוט של כל זכויותיה "כמורה בישראל" (לא רק לגבי התקופה המצוינת לעיל) (נספח א' לתצהיר הנתבעת).

בתשובת מבטחים מציינת הנתבעת בבירור כהאי לישנא:

"א. תאריך ההצטרפות בדוח לחבר הוא התאריך בו התקבל במבטחים התשלום החודשי הראשון.
ב. הסכם הרציפות עם הממשלה מהווה התחייבות עתידית שלה להשתתף בבוא העת בגימלתך באחוז מסוים ולכן אין לכך ביטוי בדוח. לפיכך גם אחוז הפנסיה הצפוי הרשום בדוח הוא שגוי במקרה כמו שלך וישאר כך עד לפרישתך.
ראי הערה על כך בדוח האחרון.
ג. ההסדר להכרה בזכויות פנסיה - למורים בלבד ומשני מעסיקים לפחות - בהיקף שלמעלה ממשרה אחת הוא הסדר פנימי במוסדנו ובמודע אינו מופיע בתקנות הקרן המופצות לכל הסקטורים המבוטחים. לא ברור לנו כלל מדוע המעסיק פעל לפי הוראה שלך ולא לפי ההסכם שלו איתנו בעניין זה.
ד. ביומני המורה של שני אירגוני המורים מופיעה בדרך כלל "מגילת הזכויות" של המורה הן כלפי המעסיק והן בעניין הפנסיה שלו" (נספח ב' לתצהיר הנתבעת; הדגשות שלי - י.א.ש).

מתשובה זו עולה בבירור כי בדוח המופק על ידי הנתבעת כמו גם בתשובה שניתנה לתובעת עת פנתה בשנת 1994, לא נלקחה בחשבון תקופת עבודתה במדינה. די בכך כדי לקבוע כי היה על התובעת לפנות באופן ברור ובכת ב שעה שביקשה לברר את אחוזי הפנסיה העומדים לה בעת שביקשה לפרוש מעבודתה. התובעת לא הציגה כל פנייה שכזו.

19. יתרה מזו, התובעת לא הציגה מכתב זה בפני בית הדין ורק לאחר שהמכתב הוצג על ידי הנתבעת בחרה התובעת להתייחס אליו וכך אמרה:

"ש. האם במכתב זה פנית בעוד עניין?
ת. נכון. פניתי לגבי רציפות זכויות והייתי משוכנעת לאורך כל השנים שיש לי צירוף זכויות. קיבלתי תשובה.
ש. פנית וידעת שיש לך כל השנים רציפות זכויות. אני מפנה אותך לסעיף 1 למכתב, את מבקשת לדעת משהו?
ת. כן, אני מבקשת לדעת אם יש לי צירוף זכויות. אני מבקשת שיתקנו את תאריך ההצטרפות.
ש. למכתב זה קיבלת תשובה, נספח ב' לתצהיר הנתבעת
ת. נכון. מאחר שלב העניין היה כאן הנושא של ההפרשות למבטחים מסרתי את מכתב התשובה למקום העבודה ובזה נגמר העניין.
ש. המכתב הגיע לידיך?
ת. כן ומאז נשכח ממני כי זה לא היה לב העניין. לב העניין היה ההפרשות. בפרט שכתבו בו שזה עתידי ולא מדויק וזה לא העסיק אותי באותו שלב. בשנת 2001 נספח ג' אני פניתי שוב למבטחים בירושלים על פי ההנחיה של הפקידה של מבטחים כי הגעתי עד לגיל 55 ואמרו לנו שמי שמתחיל לקבל פנסיה בגיל 55 יכול לקבל גם את כל עניין ימי המחלה שלו. שאלתי לא על אחוזים אלא על פנסיה, כמה פנסיה מגיע לי. קיבלתי תשובה מירושלים ששם נמצא התיק האישי שלי ואין שום התייחסות בתשובתם לגבי צירוף זכויות.
ש. באותו מכתב התשובה משנת 1994 שאמרת שלא התייחסתי, אני מפנה אותך לסעיף ב', דוחות לחבר קיבלת?
ת. קיבלתי. כתוב פה עתידי וכתוב שגוי ולא העסיק אותי באותה עת הנושא של צירוף זכויות.
ש. ידעת שזה רשום שזה של המדינה, זה רשום במדינה.
ת. אוקיי" (עמ' 8 ש' 6-27 לפרוטוקול; הדגשות שלי - י.א.ש.).

בהמשך נשאלה התובעת האם היא ידעה שהדוחות שנשלחו על ידי הנתבעת מתייחסים רק לזכויות מהנתבעת והשיבה שזו הסיבה שפנתה מפעם לפעם לנציבות בבאר שבע ובירושלים (עמ' 10 ש' 12-13 לפרוטוקול). בעדותה טענה התובעת כי בפניותיה לפקידות הנתבעת בבאר שבע נאמר לה על ידי אחת הפקידות כי אין לה צירוף זכויות ואילו הפקידה השנייה אמרה שהתהליך לא הושלם. התובעת הלינה על כך כי אף לא אחת מהן אמרה לה שהיא צריכה לפנות למדינה בעניין זה (עמ' 12 ש' 28-31 לפרוטוקול). לטענתה, היא לא מצאה לנכון לפנות למדינה לבירור הזכויות שצברה עד למועד זה.

20. אינני מתעלמת מהעובדה שהנתבעת לא מצאה לנכון להביא את העובדות שאיתן לטענתה, שוחחה התובעת ואשר הן נתנו לה את התשובה שלפיה לא הושלמה פעולת צירוף הזכויות. ואולם, לא מצאתי כי יש בכך כדי לסייע לתובעת. ראשית, כעולה מעדות הגב' אופק, מדובר בפניות המתנהלות כדבר שבשגרה וככאלה הן אמורות להיות מתועדות במערכת מעקב הפעילות. לטענתה אין לצפות שהפקידות תזכורנה שיחות שכאלה וכי היא עצמה עיינה ברישומי המערכת ואולם לא נמצא בה כל רישום שכזה (עמ' 16 לפרוטוקול) . טענה זו לא נסתרה.

שנית, מהראיות שהוצגו וכן מעדות התובעת עולה כי התובעת היא אישה אינטיליגנטית אשר יודעת לפנות, לשאול ולהתעניין בזכויותיה. בשנת 1994 התובעת פנתה ושאלה בעניין תקופת עבודתה לצורכי הפנסיה ומשקיבלה את תשובת הנתבעת שלפיה הנתבעת עוסקת רק בתקופה הנצברת אצלה ולא בצבירת זכויות קודמות וכי הרישום בדוח מתייחס לכך בלבד וזאת עד למועד הפרישה, בחרה התובעת, כדבריה היא, שלא להמשיך ולברר את העניין. גם בשנת 2001 בחרה התובעת שלא להמשיך ולברר את זכויותיה.

על פניו ידעה התובעת כי היא זכאית לזכויות מהמדינה ועל פי דבריה כאשר פנתה ונאמר לה על ידי הפקידה כי הליך רציפות הזכויות לא הושלם, לא עשתה התובעת דבר על מנת לבדוק מדוע וכיצד ניתן להשלים את פעולת צירוף הזכויות. התובעת לא פנתה בשלב זה בכל בקשה שהיא למדינה או לסניף הנתבעת בירושלים (כפי שפנתה במקרים קודמים בכתב). התובעת אינה יכולה להטיל על הנתבעת את האחריות לכך שבחרה שלא להמשיך בבירורים. לכך מצטרפת העובדה כי כאמור, לא הוצגה בפני כל פנייה מפורשת וברורה של התובעת בכתב בעניין זה וטענותיה לפניות בעל פה לא הוכחו, וזאת בניגוד לפניות אחרות.

21. באשר לטענת התובעת כי לו הייתה יודעת שצברה את מלוא הזכויות בשנת 2009 לא הייתה ממשיכה לעבוד , הרי שאף זו אינה עולה בקנה אחד עם המציאות שכן אין מחלוקת שגם לאחר שהגיעה התובעת לגיל פרישה וצברה את מלוא 70% הפנסיה, בחרה להמשיך ולעבוד שנה נוספת. אשר על כן העובדה כי המשיכה לעבוד אינה יכולה להקים לתובעת עילת תביעה.

אחרית דבר

22. לאור כל האמור, לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי פנתה לנתבעת לבירור שאלת שיעור אחוזי הפנסיה ורציפות הזכויות בסמוך למועד שבו ביקשה לפרוש מעבודתה וכי פניותיה לנתבעת נענו באופן מטעה. משכך, לא הרימה את הנטל להוכיח תביעתה זו ודינה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, (04 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.