הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 9069-10-15

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור (עובדים) – מר ישראל עמי-שי
נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה חסון

התובע
והנתבע שכנגד
ברוך דוידה, ( ת.ז.-XXXXXX236)
ע"י ב"כ: עו"ד אורן טל
-
הנתבעת
והתובעת שכנגד
אולשק ושות' מיחזור בע"מ, ( חברות-511592271)
ע"י ב"כ: עו"ד גבריאל גורל

פסק דין

מבוא

1. לפנינו תביעה ותביעה שכנגד.

תביעתו של העובד – מר ברוך דוידה (להלן: "התובע" או "הנתבע שכנגד") לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, פיצויים בגין אפליה מחמת גיל, אובדן השתכרות, אובדן שכר על תקופת המתנה, פיצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, פיצוי בגין עגמת נפש, הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים, אשר הועמדה על סך 822,140 ₪.

תביעה שכנגד של המעסיק – אולשק ושות' מיחזור בע"מ (להלן: "הנתבעת", "התובעת שכנגד" או "החברה" ), אשר עניינה החזר הלוואות והחזר תשלום עבור דמי שכירות, חשמל ומים, וכן פיצוי בגין נזקים שגרם הנתבע שכנגד לתובעת שכנגד, בסך של 204,905 ₪.

להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מחומר הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו:

2. הנתבעת (התובעת שכנגד) הינה חברה פרטית העוסקת בתחום המחזור התעשייתי. מפעל החברה היה ממוקם בעבר באשדוד ולאחר תהליך ממושך עבר במהלך שנת 2016 לאשקלון.

3. התובע (הנתבע שכנגד), מר ברוך דוידה, עבד בשירות הנתבעת מיום 1.6.2004 ועד ליום 10.6.2015, כ-11 שנים.

4. בסיכום ראיון העסקה מיום 23.3.2004, עליו חתם התובע ומנכ"ל הנתבעת – מר אליעזר אולשק , הובהר כי תפקידו של התובע יהיה מכונאי ואיש האחזקה של החברה. במסגרת תפקידו כמכונאי ואיש אחזקה הוטלו על התובע המשימות הבאות:

לרכז את מצבת הכלים של החברה (משאיות, מלגזות, מנופים וכל ציוד עבודה אחר); לקיים שגרת טיפולים ואחזקה של מצבת הכלים; לבצע בחינה ובדיקה של הכלים בהתאם לתכנית עבודה שהוא יתאם עם מר אולשק כנדרש לצורך קיום שגרת אחזקה בחברה; לפקח ולהדריך פועלים ומפעילים של הכלים בחברה; לעמוד בקשר שוטף עם המוסכים ובתי המלאכה המוסמכים לבצע טיפולים בכלים וכן לבצע תיקוני דרך בכלים ולטפל בתקלות דחופות לפי הצורך.

5. בנספח להסכם העבודה מיום 1.2.2009 , עליו חתומים התובע ומר אולשק, במסגרת הפסקאות המרכזיות במבוא לנספח להסכם העבודה ובסעיף 2 להסכם זה, נקבע כדלהלן:

"הואיל והעובד מועסק בחברה מיום 1.6.2004 בתפקיד של מכונאי ציוד חוץ .

והואיל ותנאי העסקתו של העובד בחברה נקבעו סוכמו עם העובד עובר לחתימת הסכם זה, ובהתאם להם משולמים לעובד שכרו ויתר התוספות וההטבות להן הוא זכאי;

והואיל ובתוקף תפקיד כמכונאי בכיר האחראי על תחזוקה ותיקון של ציוד החברה המצוי מחוץ למפעל החברה באשדוד, באתרים שונים ברחבי הארץ, עבודת העובד מתבצעת מחוץ לאתר החברה, באופן שאין לחברה היכולת לפקח על שעות העבודה בפועל של העובד;

והואיל וברצון הצדדים להתאים את תנאי העסקת העובד לנדרש עפ"י תיקון 24 לחוק הגנת השכר;

על כן הוצהר, הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן:

...
2. אי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה
הצדדים מצהירים ומאשרים כי תפקידו של העובד נמנה עם התפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, כמשמעותו בחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951, כי אין לחברה היכולת לפקח על שעות העבודה של העובד, ולפיכך, לא יחולו הוראות חוק זה על העסקת העובד בחברה, והעובד לא יהיה זכאי לכל תשלום נפרד ו/או נוסף בעבור שעות עבודה. למען הסר ספק, מובהר בזה כי שכרו של העובד המשולם בפועל כולל תמורה מלאה ומוסכמת בגין שעות עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות".

6. במסגרת תלושי השכר של התובע לשנים 2009 ו-2012 צוין, בין היתר, במקום המתייחס ל"שעות עבודה", כי "אין פיקוח ש"ע" וכי "על העובד חל סעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה"; ובתלושי שכר מאוחרים יותר משנת 2013 ואילך נרשם "סעיף 30(א)(6)", במקום המתייחס ל" שעות עבודה".

7. כמו כן, נמסרו לתובע הודעות לעובד על תנאי עבודה, בכל פעם ששכרו השתנה, ובהן צוינו תפקידיו העיקריים: מנהל אחזקה ומסגר. בנוסף, צוין בהודעות שכרו המעודכן כמו גם התוספות השונות ששולמו לו ("תוספת מיוחדת").

התובע אישר בחתימתו על ההודעות בדבר תנאי עבודתו שאכן הודעות אלו נמסרו לו, וכי קיבל הסבר מלא על תנאי העסקתו בנתבעת וזכויותיו בעבודה, כלהלן:

"הצהרת העובד
אני הח"מ מאשר בזה כי קיבלתי לידי עותק של כתב סיכום תנאי עבודה זה, וכן קיבלתי הסבר מלא על תנאי העסקתי בחברה ועל זכויותי בעבודה, בהתאם לאמור בכתב זה".

8. במהלך שנת 2013 הוגש כנגד התובע כתב אישום בבית משפט השלום באשקלון בנוגע לתקיפה ואיומים במועדים שונים של רעייתו שעמה היה מצוי בהליך גירושים, וכן היזק לרכוש במזיד; תיק פל"א 121209/2013; פל"א 172831/09 (מדובר בחמישה אישומים שונים). במסגרת כתב האישום גם הוגשה בקשה למעצר התובע עד תום ההליכים .

9. התובע גם נעצר על ידי המשטרה, מעצרו הוארך על יד בית משפט השלום באשקלון והוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

10. לאחר שהתובע שוחרר מהמעצר, החברה שכרה עבורו יחידת דיור בעיר יבנה והתובע התחייב לשלם לחברה את התשלומים עבור שכר הדירה (דמי שכירות בסך 2,500 ₪ לחודש) וכן עבור חשבונות החשמל והמים, ששולמו עבורו.

11. ביום 15.6.2014 פנתה החברה לבית משפט השלום באשקלון בבקשה לאפשר לתובע לצאת מהארץ לחופשה ברודוס עם שאר חברי המפעל, נוכח העובדה שהתובע שהה במעצר בית באותה עת.

12. כמו כן, החברה סייעה לתובע באמצעות היועץ המשפטי של החברה, למצוא עו"ד שייצג אותו בהליך הפלילי.

13. הנתבעת אף נעתרה לבקשת התובע והלוותה לו סכום כסף משמעותי, כמפורט בבקשה להלוואה מיום 10.7.13 .

14. במסגרת הבקשה להלוואה עליה חתם התובע ביום 10.7.13, התחייב, בין היתר, כדלקמן:

"5. לצורך הבטחת החזר ההלוואה אני משעבד בזה ו/או ממחה בזה לחברה על כל הזכויות המגיעות לי בגין פיצויי פיטורין ו/או כל זכות אחרת המגיעה לי בגין תקופת עבודתי בחברה, לרבות זכויות כספיות מצד ג' כלשהו. החברה תהא רשאית לרשום משכון ברשם המשכונות בגין התחייבותי זו.
6. אם אסיים עבודתי בחברה לפני פירעון החברה (צ"ל ההלוואה, י.כ. ) במלואה, אני מאשר בזה לחברה לנכות מכל סכום שיגיע לי (כולל שכר עבודה וזכויות נלוות) את יתרת סכום ההלוואה בתוספת הפרשי ההצמדה, ככל שיהיו".

בנוסף, התובע חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל הודעת משכון .

15. ביום 7.6.2015 מסרה החברה לתובע מכתב זימון לישיבת שימוע לפני פיטורין, ובו נרשם כדלקמן:

"עקב הפרות משמעת חוזרות ונשנות מצדך, התעלמותך מההתראות שניתנו לך בחודשים האחרונים בדבר התנהגותך הבלתי מקובלת בעבודה וסירובך לציית להישמע להחלטות הממונים עליך, החברה שוקל לסיים את עבודתך בה.
לאור העדרותך מהעבודה בשבוע שעבר ללא הודעה מראש וללא כל הצדק סביר, ולאור האירוע החמור שהתרחש היום, עת סירבת לבצע מטלות שהוטלו עליך ע"י הממונים עליך – ואף התבטאת כלפיהם בשפה בלתי מקובלת – הודע לך היום על הפסקת עבודתך באופן זמני, עד לקיום שימוע לפני פיטורין.
הנך מוזמן לשימוע שיתקיים במשרדי החברה באשדוד ביום שלישי 9.6.15 בשעה 14:00.
הנך רשאי להיות מיוצג בשימוע ע"י עו"ד מטעמך.
במידה ולא תתייצב לשימוע – תקבל החברה החלטה בהעדרך לגבי המשך עבודתך בחברה".

16. ביום 10.6.15 הוציאה החברה לתובע הודעה על הפסקת עבודתו בחברה, כדלהלן:

"בהמשך להודעה מיום 07.06.15 בדבר השעייתך הזמנית מעבודה עקב הפרת משמעת, זומנת לשימוע ביום 09.06.15 במשרדי החברה.
השימוע התקיים בנוכחותך ובנוכחות בנך דן, וכן בנוכחות מנכ"ל החברה אליעזר אולשק, מנהל המפעל ראובן אימני, והיועץ המשפטי של החברה עו"ד יאיר בן דוד.
בשימוע פורטו טענות החברה בדבר אי רצונך להישמע להוראות הממונים עליך, ניתוק קשר עם הממונים אליך (הטעות במקור – י.כ.) והתבטאויות בלתי הולמות כלפי הממונים עליך ועובדים אחרים בחברה.
התשובות שנתת לטענות החברה כלפיך אינן מספקות ואינן עולות בקנה אחד עם העובדות ועם עדויות של עובדים אחרים. יתירה מכך – כאשר נשאלת אם בכלל יש ברצונך להמשיך ולעבוד בחברה – הודעת כי תהיה מוכן להמשיך אך ורק אם ייענו דרישותיך לתוספות שכר, ורק אם מתכונת עבודתך תשתנה ותתבצע במסגרת שיקול דעת ואחריות מוגבלים לעומת העבר (במילים אחרות: "ראש קטן").
במצב דברים זה, לאחר שהוברר כי אינך מוכן להמשיך ולעבוד בחברה באופן ובתנאים בהם הועסקת עד היום, לא נותרה לחברה ברירה אלא להודיעך על פיטוריך מהחברה החל מהיום.
כל הזכויות המגיעות לך על פי הדין בגין תקופת עבודתך בחברה, לרבות דמי הודעה מוקדמת לפיטורין, ישולמו לך, בכפוף לקיזוז יתרות הלוואות שלקחת ו/או התחייבויות אחרות שלך כלפי החברה.
בימים הקרובים תזומן למשרדנו לצורך ביצוע גמר חשבון.
הינך מתבקש להחזיר לחברה לאלתר את המחשב הנייד וכן כל ציוד אחר שקיבלת מהחברה".

17. מכתב הפיטורים מיום 10.6.15 נשלח אל התובע בדואר רשום למענו בעיר יבנה, וחזר בציון הערה "סרב לקבל".

18. עם סיום עבודתו של התובע בנתבעת, ערכה הנתבעת גמר חשבון בגין תקופת עבודתו, והוא הוזמן לפגישה לשם הצגת החשבון ומרכיביו, אך לא התייצב לפגישה.

19. ביום 2.9.15 העבירה הנתבעת לתובע מכתב אליו צורף תלוש שכר גמר חשבון מתוקן (לאחר שקודם לכן הועבר לתובע תלוש שכר שלא נכלל בו החוב בגין הלוואות קודמות ויתרת חוב שכר הדירה, החשמל והמים), הודע לתובע, כי יתרת חובו לחברה הינה בסך 104,900 ₪, וכי הסכום הנ"ל ייפרע מתוך יתרת כספי הפיצויים שהופקדו על שמו וכי נעשתה פניה לשם כך לחברת "כלל פנסיה וגמל" בעניין זה.

20. במסגרת ההתחשבנות הסופית שנערכה בתלוש השכר של חודש יוני 2015, הופחת מסכום החוב בסך 104,904.98 ₪, תשלום השכר נטו האחרון בסך 28,469 ₪. כך שנותר לתשלום סך של 76,435.88 ₪, כמפורט בתחתית תלוש השכר.

21. לתצהירו של מר אולשק צורפה כרטסת הנהלת חשבונות המפרטת את ההלוואות שניתנו לתובע, מועדי התשלום וההחזרים שהוחזרו, ויתרת חובו, כאשר עותק השיקים ו/או האישורים בדבר העברות הבנקאיות שהצליחה החברה לשחזר המתייחסים לתשלומים שבוצעו עבור התובע ו/או באי כוחו במסגרת ההלוואות הנ"ל, צורפו לתצהירה של מנהלת החשבונות וחשבת השכר בחברה, גב' אורית רוזנפלד.

טענות התובע (הנתבע שכנגד)

22. הנתבעת החתימה את התובע על חוזה עבודה, אך זה לא נמסר לו מעולם. בין הנתבעת לתובע סוכם כי משכורתו תשולם לו עבור משרה מלאה. בפועל, התובע עבד שעות נוספות רבות אך לא תוגמל בגינן כלל וכלל. תחילה שולם לתובע סך של 11,200 ₪. כמו כן, הנתבעת "פיצלה" את משכורתו הקובעת, שכן שילמה לו תוספות קבועות ובלתי מותנות הקרויות "תוספת כוננות" בסך 600 ₪ ו"תוספת מקצועית" בסך 880 ₪. תוספות אלו הינן חלק מן השכר הקובע.

בכך פגעה הנתבעת בזכויותיו של התובע, לרבות בשכר עבודתו הקבוע ובתגמול בגין שעות עבודתו הנוספות (באי התגמול בגין שעות נוספות).

23. התובע החל עבודתו בשעה 07:00 בבוקר וסיים בשעה 17:00 אחה"צ ויותר, וביום ו' עבד עד 12:30. דהיינו, התובע עבד שעה וחצי נוספות בכל יום (לאחר קיזוז חצי שעת הפסקה) ובנוסף שעתיים וחצי נוספות בכל יום ו' (סך של 43.24 שעות נוספות בכל חודש).

24. הנתבעת פיקחה על התובע ולתובע לא היתה כל יכולת לשלוט במדיניות החברה (בהיבט הארגוני, מנהלי). עם זאת, על אף שבנתבעת מותקן שעון נוכחות, התובע לא נדרש להחתים כרטיס.

25. כך או כך, אם חפצה הנתבעת לשלם לתובע שעות נוספות באופן גלובלי, היה עליה לציין זאת בתלוש השכר, ומשלא ביצעה זאת, הרי שעליה נטל ההוכחה בדבר החלת הסייג שבהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה על התובע. הנתבעת הסתפקה בציון כללי שבתלושי השכר והתעלמה משעות עבודתו הנוספות הרבות שביצע עבורה.

26. התובע פוטר שלא כדין, תוך אפליה מחמת מחלה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות ותוך הוצאת לשון הרע.

27. התובע ציין כי אמנם התקיים שימוע בעניינו, אולם השימוע היה פגום. בקשתו לקבל מידע מהותי או תימוכין שעליהם יוכל להשיב, לא נענתה על ידי הנתבעת.

28. מכתב הפיטורים נמסר לבנו של התובע כשבועיים לאחר ישיבת השימוע. במכתב הועלו על הכתב פרטים אשר כל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט.

29. פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין, תוך הפרה בוטה של חובת השימוע. לתובע לא נמסר זימון על פי דין; לתובע לא ניתנה הזדמנות כנה להתגונן ולהתכונן כראוי עובר לפיטוריו; לא נמסרה החלטת שי מוע מנומקת כדין; לא נערך פרוטוקול; לא נעשתה שקילה של סיום יחסי העבודה; והגרוע מכל – החלטת הפיטורים נתקבלה כלאחר יד ונמסרה לו לאלתר, במהלך משמרתו הרגילה.

30. לא רק שהשימוע נעשה באופן פגום, והחלטת הנתבעת נתקבלה עובר לקיומו, אלא שדבר זה נעשה באופן פוגעני ותוך הוצאת דיבתו של התובע, כאילו עסקינן בגנב. דבר זה התגלגל כ"כדור שלג" אל חלק מעובדי הנתבעת, אשר התקשרו עם התובע וביקשו לדעת בדבר "העבירה" המדוברת, לכאורה.

31. פעולות הנתבעת עומדות בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988. הנתבעת הפלתה את התובע מחמת גילוי, תחילה, בנטרול סמכויותיו והתערבות קיצונית בעבודתו, ובהמשך, פיטוריו כשנה אחת לפני פרישת התובע מעבודתו, והותרתו ללא עבודה וללא פרנסה.

32. לתובע לא הועבר סך של 130,000 ₪ כמפורט ב"בקשה הלוואה" מיום 10.7.13, אלא נמסרו לו שלוש המחאות (2 המחאות על סך 20,000 ₪ והמחאה אחת על סך 15,000 ₪).

סך ההלוואות שנטל התובע בצירוף שלוש ההמחאות הנ"ל עמד על 103,724 ₪. כבר בחודש יוני 2013, בסמוך לנטילת ההלוואה השלישית, קיזזה הנתבעת ממשכורתו סך של 5,240 ₪ לחודש, למשך שישה חודשים, ובסך הכל 31,440 ₪.

כמו כן, בשנת 2013 קיזזה הנתבעת מן התובע את המענק השנתי שניתן לעובדי הנתבעת מידי שנה בסך 10,000 ₪.

בנוסף, החל מחודש ספטמבר 2014 קיזזה הנתבעת מידי חודש ממשכורתו של התובע סך של 1,500 ₪ לכיסוי ההלוואות, וזאת עד לחודש מאי 2015, ובסך כולל של 12,000 ₪.

33. בסופו של יום, סוכם בין הנתבעת לתובע, כי הסך אותו חייב התובע לנתבעת עומד על סך 55,000 ₪, וזאת כסך סופי ומוחלט, ולאחר הקיזוזים שפורטו לעיל וקיזוזים נוספים. סיכום זה אף מצויין בתלוש שכרו של התובע לחודש מאי 2015.

34. גמר החשבון מיום 2.9.15 שהומצא לתובע והמייחס לו חוב על סך 104,900 ₪, שגוי, נעשה בניגוד להסכמתו של התובע, ללא כל תימוכין, בניגוד מוחלט להוראות הדין ותוך התנהלות חסרת תום לב של הנתבעת.

35. אמנם בתחילה שכר הדירה של התובע שולם על ידי הנתבעת, אך בתקופה זו קיזזה הנתבעת סך זה ממשכורותיו. בהמשך נערך חוזה ישיר בין התובע למשכיר הדירה, והסך עבור שכר הדירה הועבר אליו במישרין.

36. משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומדת על סך 14,780 ₪.

37. מטרתה העיקרית של התביעה שכנגד הינה להניא את התובע מתביעתו, על ידי יצירת תביעת סרק נגדו.

38. לא זכור לתובע כי הוחתם על נספח להסכם העבודה מיום 1.2.09, ואפשר כי מדובר בפברוק חתימה. אף אם מדובר בחתימתו המקורית של התובע, אין כל משמעות לנספח הנ"ל, וזאת משני טעמים עיקריים. האחד – חתימה זו נעשתה בכפייה וללא כל ידיעתו ובדיקתו של התובע את הנספח, והשניה – אין בחתימתו, ככל שהיתה כזו, משום ויתור על זכות יסוד המקימה לו תגמול מלא בגין שעות נוספות, ומדובר בניסיון נלוז לחמוק מהוראו ת תיקון 24 לחוק הגנת השכר ומחוק שעות עבודה ומנוחה. אין כל אזכור לאי יכולת פיקוח, הן בהודעות על תנאי העבודה והן בסיכום ראיון העסקה.

39. הנתבעת היא זו שפנתה לתובע והציעה לו את עזרתה, ללא יוזמת התובע כלל וכלל. הן לעניין הפניית התובע לחברו של היועץ המשפטי של החברה – עו"ד אמיר אוחנה ואף לעניין סוגיית הדיור ויתר ההוצאות הוצעו לתובע על ידי הנתבעת ביוזמתה בלבד, ללא שנעשתה לנתבעת כל פניה מצד התובע עובר לכך.

41. התובע לא ביקש להעמיד את כל זכויותיו לפיצויי פיטורים ו/או כל זכות אחרת המגיעה לו בגין עבודתו כנגד ההלוואה. לתובע לא נותרה כל ברירה והוא אכן חתם על מסמך השעבוד והמחאת זכויות, נוכח דרישת הנתבעת.

42. הנתבעת טוענת בעזות מצח כי התובע יצר לה נזקים בסך של 100,000 ₪ במלגזה ישנה, משנת יצור 1982, שערכה הכולל דהיום עומד על כ-20,000 ₪. מלגזה זו פורקה לשם החלפת חלק מסוים, אלא שהמשך העבודה נמנע מהתובע על ידי הנתבעת. מדובר בטענות נזיקיות, שאין בית הדין מוסמך לדון בהן ואף לא ברורה טענת הנתבעת בקשר לחלקים שלא בנמצא, משום שבאותה עת דרשה הנתבעת מן התובע להשאיר את מפתחות הרכב במפעל והתובע הלך לביתו בגפו.

טענות הנתבעת (התובעת שכנגד)

43. תפקידו של התובע כמנהל אחזקה וכמכונאי בכיר האחראי על תחזוקה ותיקון של ציוד הנתבעת, לרבות ציוד וכלים המצויים מחוץ למפעל הנתבעת באשדוד, באתרים שונים ברחבי הארץ ובדרכים, בוצע מבלי שלנתבעת היתה יכולת לפקח על שעות עבודתו וכאשר התובע פועל מתוך עצמאות רבה, ומדובר בתפקיד הנמנה, באופן מובהק, על התפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי שאין יכולת פיקוח עליהם ושהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות עליהם, כאמור בהוראות סעיפים 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

44. התובע לא גילה לבית הדין את העובדות והמסמכים המהותיים בדבר תנאי העסקתו והסכמות הצדדים והתחייבויותיהם.

45. בעקבות ההליך הפלילי שננקט כנגד התובע בשנת 2013, התובע פנה לנתבעת בבקשה כי תעזור לו שכן הוא מצוי במצוקה קשה וזקוק לעזרה, לרבות בכל הנוגע למציאת מקום מגורים חלופי, למתן הלוואה למימון הייצוג המשפטי בהליך הפלילי והוצאות נוספות וכן בפניות שונות לבית משפט השלום באשקלון, על מנת שיאות לאשר לו חלופה למעצר באמצעות מעצר בית, הכולל היתר להמשך עבודה בנתבעת.

הנתבעת עשתה מאמץ רב לסייע לתובע בבקשותיו השונות, כדי לסייע לו במצוקתו כאמור.

46. בהתאם לבקשת ההלוואה עליה חתם התובע ביום 10.7.13, התובע התחייב, לצורך הבטחת החזר ההלוואה, להעמיד את זכויותיו לפיצויי פיטורים ו/או כל זכות אחרת המגיעה לו בגין עבודתו לרבות זכויות מצדדים שלישיים כבטוחה להלוואה הנ"ל.

47. פיטורי התובע נעשו כדין, מטעמים ענייניים ולא נפל כל פגם בהליך השימוע.

48. התובע התחמק מלהגיע לפגישה שתואמה עמו בקשר לגמר חשבון, ולא עשה כל פעולה בנוגע להשבת חובותיו לנתבעת.

49. הנתבעת שכנגד הגישה תביעה שכנגד אשר עניינה החזר ההלוואות והחזר תשלום עבור דמי שכירות, חשמל ומים וכן פיצוי בגין נזקים שגרם התובע בעבודתו, כאשר פירק חלקים ממלגזה שנדרש לבצע בה טיפול אחזקה, וכי חלק מאותם חלקים אינו בנמצא, באופן שפוגע קשות באפשרות הרכבתה של המלגזה והחזרתה לכשירות (מדובר בכלי עבודה יקר וחיוני, שהשבתתו גרמה נזק כבד לנתבעת, אשר הולך ומחמיר).

מהלך הדיון

50. התקיימו בפנינו שתי ישיבות של הוכחות (בתאריכים 12.7.17 ו-22.11.17).

51. מטעם התובע העידו: התובע ובנו – מר דן דוידה.

מטעם הנתבעת העידו: מר אליעזר אולשק – מנהל הנתבעת, מר מאיר לייב – עובד הנתבעת (מכונאי), גב' אורית רוזנפלד –מנהלת החשבונות וחשבת השכר בחברה, עו"ד יאיר בן דוד – היועץ המשפטי של החברה, מר ראובן אימני – מנהל המפעל של הנתבעת.

בנוסף, הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר גמרסני – משכיר יחידת הדיור לתובע, אולם התובע ויתר על חקירתו הנגדית של מר גמרסני.

מהימנות העדים

52. בטרם נפרט את הכרעתנו, מצאנו להעיר מספר הערות.

שמיעת הראיות בתיק זה חשפה בפנינו תמונה מצערת, של עובד אשר השתמש בהליך המשפטי כ"קרדום לחפור בו", שכן מצאנו שכל תכליתה של התביעה שהוגשה על ידו היתה ניסיון התחמקות מצידו מלשלם את חובותיו לנתבעת, חובות שנוצרו רק בשל נכונותה של הנתבעת לסייע לתובע במצוקתו, לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב, מבלי שהיתה לה כל חובה לעשות כן.

התובע לא זכר לנתבעת החסד שעשתה עמו והמאמצים הרבים שנעשו מצידה כדי לעזור לו במצוקתו, והשיב לנתבעת רעה תחת טובה והגיש כתב תביעה זה בניסיונו הפסול וחסר תום הלב, לה תחמק מלשלם את חובותיו לנתבעת, וכפי שנכתב במקורות "בור ששתית ממנו – אל תזרוק בו אבן " (דברים כג, ח).

53. עוד מצאנו להעיר כי התובע לא גילה במסגרת ניהול ההליך את העובדות והמסמכים המהותיים בדבר תנאי העסקתו והסכמות הצדדים והתחייבויותיהם, תוך הסתרת עובדות ומסמכים ברורים ומפורשים אלו, תוך ציון עובדות הפוכות ותוך ניסיונות מניפולטיביים להצדיק את תביעתו.

מדובר בנסיבות מקרה זה בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב קיצוני שכרוכים ומשולבים בכפיות טובה שגילה התובע, נוכח כל המאמצים הרבים שעשתה הנתבעת כדי לסייע ולעזור לו, מבלי שהיתה לה כל חובה לעשות כן.

54. בעוד עדותם של עדי הנתבעת היו סדורות, עקביות, נתמכו בשורה ארוכה של מסמכים מזמן אמת – מסמכים שתמכו וביססו את עדותם והוכיחו אותם כדבעי, עדותו של התובע ובנו הותירו עלינו רושם עגום למדי.

כפי שנפרט בהמשך, עדות התובע היתה בלתי מהימנה וגילתה חוסר תום לב וכפיות טובה כלפי הנתבעת.

במהלך חקירתו הנגדית, התובע נותר חסר כל הסבר או מענה, כאשר עומת עם מסמכים שונים הסותרים מניה וביה את תביעתו, לרבות מסמכים שהוא עצמו חתום עליהם, וכך נרשם בפרוטוקול פעם אחר פעם, שהתובע "משתהה" או "לא משיב", כשנשאל בנושאים המהותיים ביותר לתביעתו.

התובע הרבה להתחמק משאלות ו"שכח" פרטים חיוניים, הכל תוך כדי ניסיון נואל להתל בבית הדין ותוך ניסיון לעשות שימוש לא ראוי ואף ציני בהליך המשפטי.

55. תחילה נדון בתביעת התובע ולאחר מכן נדון בתביעה שכנגד.

התביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות

56. בסעיפים 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, נקבע:

"חוק זה אינו חל על העבדתם של:

...

(5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;
(6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".

57. בית הדין הארצי הדגיש את ההכרח לבחון את התמונה הכוללת והנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, במיוחד כשמדובר במסגרת ארגונית של חברה משפחתית (כגון – האחים אולשק בענייננו), שהעובד פועל בה בעצמאות רבה וכפוף, למעשה, לבעלי המניות . בית הדין הארצי קבע שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד ששימש כמנהל מוסך, תוך שהדגיש את החובה לבחון את הדברים "על רקע מערכת הנסיבות הכוללת".

בפרשת פיטרו הכט, ביטל בית הדין הארצי את חיוב המעסיקה בתשלום שכר עבור עבודה בשעות נוספות, בקובעו כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד, ששימש כסוכן מכירות, ולאחר מכן מנהל התצוגה, וזאת, בשים לב למסגרת הארגונית של חברה משפחתית שמנהליה ובעלי המניות נתנו בעובד אמון ו"יד חופשית":

"במקרה שלפנינו מכלול תפקידיו של העובד ממשקיו עם גורמים כעובדים, לקוחות וספקים וזאת בשים לב למסגרת הארגונית של חברה משפחתית שבה פעל העובד נמצאים שני בעלי מניות שנותנים לו, בלשונם "יד חופשית", מ למדים כולם על היותו בתפקיד הנהלה".

58. בסיכום ראיון העסקה עם התובע מיום 23.3.04, תפקידו הוגדר כמכונאי ו"איש האחזקה של החברה", ולאחר מכן כמפורט בהודעות לעובד, הוגדר התפקיד "מנהל אחזקה", וחייב אותו לעסוק הן בריכוז מצבת הכלים של החברה והן בטיפול השגרתי בכלים השונים (משאיות, מלגזות, מנופים, מכונות וכלים נוספים), ובכלל זה לקיים שגרת טיפולים ואחזקה כנדרש ולבצע בחינה ובדיקה של הכלים בהתאם לתכנית אחזקה וטיפולים סדורה בכלים לשם קיום "שגרת אחזקה בחברה", לעמוד בקשר שוטף עם המוסכים ובתי המלאכה המוסמכים, לטפל בכלים ולפקח ולהדריך פועלים ומפעילים של הכלים בחברה בנושא זה, והן לבצע תיקוני דרך בכלים ולטפל בתקלות דחופות "לא בשעות העבודה" לפי הצורך.

59. בנספח להסכם העבודה מיום 1.2.09, הוסכם והובהר שתפקידו של התובע הינו תפקיד עצמאי הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי והנעשה ללא פיקוח ושליטה על שעות עבודתו וששכרו משולם לו נוכח מהות תפקידו זה וכי הוא כולל תמורה מלאה ומוסכמת בגין שעות עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות.

60. אי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה עוגנה גם בתלושי השכר של התובע בהם צוין, בין היתר, במקום המתייחס ל"שעות עבודה", כי "אין פיקוח ש"ע" וכי "על העובד חל סעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה", ובתלושי שכר מאוחרים יותר משנת 2013 ואילך צוין במקום המתייחס ל"שעות עבודה", סעיף "30(א)(6)".

61. התובע אישר בתצהירו כי היה בעל תפקיד מרכזי בנתבעת, ובמשך כל 11 שנות העסקתו בחברה, לא התערבו בעבודתו ולא פגעו בשיקול דעתו המקצועי, ולמעט פיקוח על שעות עבודתו, לא הורו לו כיצד לפעול. כמו כן, ציין כי עסק גם "בבניה ותכנון מכונות ייצור".

62. התובע אישר הן בתצהירו והן בעדותו כי בניגוד לעובדים אחרים של הנתבעת, הוא לא היה מחתים כרטיס נוכחות.

63. התובע אף אישר, כי במסגרת תפקידו ביצע נסיעות ארוכות למטרת תיקוני מתקני הנתבעת מחוץ לאתריה.

64. מר אולשק הצהיר כי מעמדו הבכיר של התובע בא לידי ביטוי מובהק בכך שלא היה פיקוח כלשהו על שעות עבודתו, שהתובע לא היה מחתים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה מהמפעל, בניגוד לעובדים האחרים בנתבעת שהיו עושים כן. התובע אף לא היה מדווח על שעות היציאה והחזרה לאתרים שונים מחוץ למפעל הנתבעת או לביצוע תיקונים שונים (גם כשהיה יוצא מביתו) והתובע היה בא ויוצא כרצונו ולפי שיקול דעתו, ללא דיווח כלשהו וכשהוא פועל בעצמאות רבה ביותר.

65. גרסתו של מר אולשק נותרה איתנה ולא נסתרה בעת חקירתו הנגדית. מר אולשק העיד שהתובע "היה יוצא והוא היה עצמאי לגמרי"; שהתובע לא דיווח על נוכחות שכן "אי אפשר היה להחתים וגם לדעתי אם הוא יצא הוא היה יוצא לא תמיד מהמפעל והיו קריאות ודברים כאלה", וכי "הוא התקבל לתפקיד כזה שאתה לא יכול לפקח עליו", "ככה זה היה התפקיד מוסכם מהרגע הראשון. ככה גם הוצג התפקיד... זה היה תפקיד גלובלי... גם כשהוא לא היה לו עבודה ולא עבד אז לא הורידו לו". "ש. מתי הוא יצא? ת. מתי שרצה" .

66. מנהל המפעל – מר ראובן אימני הדגיש בתצהיר עדותו כיצד התובע פעל בעצמאות רבה מבלי לדווח היכ ן הוא, ותוך שהתובע היה מבהיר – ובחודשים האחרונים לעבודתו בצורה בוטה, מעל יבה ומתריסה במיוחד, שהוא עצמאי לחלוטין ואיש לא יאמר לו מה לעשות, ודאי לא מר אימני. גם גרסתו של מר אימני נותרה על כנה ולא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית. מר אימני תיאר גם כיצד התובע היה יוצא לסידורים אישיים לרבות טיפולי שיניים ממושכים וכיוצ"ב, מבלי לבקש רשות או אפילו לדווח על כך וכי "הדבר בא לידי ביטוי במיוחד כאשר התובע הסתבך בהליכים פליליים... ונעדר שעות רבות לצורך דיונים בבתי משפט, פגישות עם עורכי דין וכיוצ"ב".

67. מר אולשק העיד כי מעמדו הבכיר של התובע בא לידי ביטוי גם בכך שהיה מוסמך לאשר בעצמו תשלומים בסכומים כספיים לא מבוטלים לספקים שעמם עמד בקשר ואף צירף אסמכתאות בתמיכה לכך, ובכך שנשלח במסגרת תפקידו ולשם השתלמות ורכישת ידע לגרמניה למשך שבוע, בליווי מתרגם, על חשבון הנתבעת, להשתלמות בכל הקשור בייצור מנופים.

68. טענת הנתבעת לעניין עצמאותו של התובע ומעמדו הבכיר, לא רק שלא נסתרו, אלא נתמכו בתצהירו של התובע. בנסיבות אלה, מתקבלת גרסת הנתבעת לגבי מעמדו של התובע ובכירותו בנתבעת.

69. זאת ועוד – בסמוך לסיום עבודתו, התובע השתכר שכר יסוד של 13,000 ₪ לחודש ובנוסף תוספות מיוחדות בסך 1,480 ₪.

בהתאם לתלושים שהוצגו, שכרו של התובע עלה בהדרגה. הנתבעת טענה כי שכרו של התובע היה גבוה והוא כלל תמורה מלאה ומוסכמת בגין שעות עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות, והדברים גם נקבעו, בצורה ברורה ומפורשת בנספח להסכם העבודה מיום 1.2.2009, עליו חתם התובע.

70. לעניין זה נציין, כי התובע לא צירף לכתב התביעה ולתצהירו ולו מסמך אחד הנוגע לתנאי העסקתו ואף טען בתביעתו שלא נמסרה לו הודעה על תנאי עבודה, בעוד שהנתבעת צירפה שלוש הודעות לעובד שהתובע חתום עליהן ואף חתום על אישור שהודעות אלו נמסרו לו. התובע טען טענות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת לעניין חתימתו על הנספח להסכם העבודה מיום 1.2.09. מחד, התכחש לעצם חתימתו על המסמך וטען ש"אפשר כי מדובר בפברוק חתימה", ומאידך, נטען כי הדבר נעשה כביכול "בכפיה וניצול תמימותו".

עדותו של התובע היתה מביכה והוא נותר ללא כל מענה או הסבר כשנשאל בחקירתו הנגדית בעניין זה:

"ש. אני מציג לך את נספח ג' לתצהירו של מר אולשק, זה נספח תוספת מיום 1/2/09 חתמת על אי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, האם זו חתימתך?
ת. זו חתימתי, כן.
ש. אתה זוכר שחתמת על זה?
ת. (משתהה), לא. אני לא זוכר שחתמתי על זה, או שניתן לי העתק.
ש. גם בתלושי השכר שלך, אתה קיבלת את תלושי השכר מידי חודש?
ת. כן.
ש. אני מציג לך לדוגמא את נספח ה'1 משנת 2009, כתוב פה שעות עבודה, "אין פיקוח שעות עבודה", ואיזה סעיף חל עליך, ראית את זה בתלושים?
ת. לא שמתי לב.
ש. גם בדצמבר 2009, כתוב "אין פיקוח שעות עבודה"?
ת. לא שמתי לב.
ש. יש איזה טענה בכתב התשובה, טענה חליפית שכביכול כפו עליך לחתום על משהו, תסכים איתי שאם אתה לא זוכר, כפיה זה משהו שהיית זוכר?
ת. (משתהה)".

טענת הכפייה היא טענה שיש להעלות ללא כל שיהוי מיד שפסקה הכפייה, ואין להעלותה למעלה משש שנים לאחר חתימת התובע על הנספח להסכם העבודה, ו"באותה נשימה" לטעון שאפשר ואולי "פיברקו" את חתימתו. הנה כי כן, התובע טען טענות סותרות והכל על מנת להתכחש למסמכים מזמן אמת שהציגה הנתבעת, המלמדים על תנאי העסקתו.

71. עוד עולה מתצהירו כי התובע ראה עצמו כפוף (אם בכלל), רק לבעלים של הנתבעת – מר אולשק, ואף ציין שיש בעובדה שתוך כדי העברת מפעל הנתבעת מאשדוד לאשקלון, ביקש ממנו מר אימני, שהיה אמון על תהליך המעבר, לעשות דברים שונים, משום "כרסום" במעמדו ובסמכויותיו .

72. יישום המבחנים בפסיקה על עובדות המקרה שבענייננו, מעלה כי התובע הוא מסוג העובדים שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות עליהם, בהיותו נושא בתפקיד בכיר הדורש אמון מיוחד.

למעשה, התובע שימש כגורם הבכיר ביותר בתחום האחזקה במפעל הנתבעת, ובנסיבות אלה, לאור הנפסק בעניין פיטרו הכט ובעניין עטיאס, יש לקבוע כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע.

מסקנה זו מתחזקת לאור המסמכים המהותיים שהציגה הנתבעת: סיכום ראיון העסקה עם התובע מיום 23.3.04, נספח להסכם העבודה מיום 1.2.09, הודעות לעובד ותלושי השכר המבטאים את מציאות הדברים בפועל, ואף דברי התובע בפרוטוקול השימוע, אשר צורף לתצהיר עו"ד בן-דוד, שם טען כי הוא "מנהל עצמאי". מסקנה זו אף מתחזקת לאור עדותו של התובע, לפיה לא החתים כרטיס נוכחות, בשונה מכלל עובדי הנתבעת, המלמדת על האופן בו הוא עצמו ראה את תפקידו ומחזקת את המסקנה לפיה בזמן אמת התובע לא סבר כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו, כעולה גם מפרוטוקול השימוע.

יתרה מזו, התובע ראה את עצמו כפוף באופן ישיר למר אולשק בלבד – הבעלים של הנתבעת.

התובע אף היה מוסמך לאשר בעצמו תשלומים בסכומים כספיים לא מבוטלים לספקים שעמם עמד בקשר ונשלח במסגרת תפקידו ולשם השתלמות ורכישת ידע לגרמניה במשך שבוע בליווי מתרגם, על חשבון הנתבעת.

בהתאם לסיכום ראיון העסקה (סעיף 4(ד)), תפקידו של התובע היה גם לפקח ולהדריך פועלים ומפעילים של הכלים בחברה.

עוד נזכיר, כי לתובע גם ניתנו הלוואות בשיעור משמעותי ביותר, הן לפני ההליך הפלילי, והן זמן קצר לאחר מכן, באופן המעיד על מעמדו ותנאי העסקתו.

73. למעלה מן הדרוש נציין, כי אף אם היינו קובעים שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על התובע והוא זכאי לתשלום שעות נוספות, מקובלות עלינו טענות הנתבעת לעניין חישוביו של התובע וניסיונו חסר תום הלב "להמעיט" מהיקף היעדרויותיו מהעבודה בגין ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו (הן ההליך הפלילי והן הליך הגירושין).

עדותו של התובע היתה מביכה גם לעניין זה, התובע עומת עם סעיף 70 לכתב התביעה, בו נתבע תשלום עבור עבודה בשעות נוספות כביכול עבור כל חודשי עבודתו, כאילו עבד ברצף ולא נעדר מהעבודה, לרבות בתקופת המעצר, והוא הודה שלא רק שאינו יכול לעמוד מאחורי החישובים בכתב התביעה או מסגרת השעות הנטענות, אלא שהוא רואה אותם לראשונה בדיון. וכך הדברים עלו במהלך הדיון:

"ש. כמה זמן היית במעצר?
ת. כשבועיים בערך.
ש. ובמעצר בית?
ת. חודש ומשהו.
ש. וגם אחרי זה נעדרת לדיונים, פגישות עם עורכי דין, תסקיר מבחן?
ת. לא. היו לי העדרויות מאוד בודדות.
ש. כשאתה עשית את החישוב אתה תובע כאילו עבדת מלא בשנת 2014? אתה תובע שעות נוספות על מעצר? זה לא הגיוני נכון?
ת. שעות נוספות?
ש. כן. כי מישהו עשה חישוב על כל השנה, כולל התקופה שהיית במעצר?
ת. (לא משיב), פעם ראשונה שאני רואה את זה".

לעניין זה העיד מר אולשק כי "בזמן שהיה בנושא המשפט עם אשתו אז הוא לא היה בא ימים שלמים לעבודה", ובהמשך העיד: "איך הוא חזר לעבוד? הוא היה נוסע למשפטים בתיק הפלילי, לעורכי הדין. היו הרבה חיסורים".

74. בטרם סיום נציין עוד, כי עסקינן בטענות כבושות, המועלות בדיעבד, שכן התובע לא דרש תשלום על כך בזמן אמת אלא רק לאחר שפוטר. מדובר בחוסר תום לב, המשפיע אף הוא על הזכאות לשעות נוספות.

75. לאור כל האמור, התביעה לשעות נוספות נדחית.

נסיבות פיטורי התובע

76. לטענת התובע, פוטר שלא כדין תוך אפליה מחמת מחלה, בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות ותוך הוצאת לשון הרע. לדבריו, הוא פוטר במפתיע, בשיחה מאולתרת שמר אולשק קיים איתו ביום 7.6.15 בה התבקש לפנות את ציודו מרכבה של הנתבעת ולצאת מחצרה.

עוד טען התובע כי השימוע שערכה לו הנתבעת ביום 9.6.15 נערך למראית עין ונפלו בו פגמים. הנתבעת לא ערכה כל פרוטוקול שימוע, לא המציאה מכתב סיכום שימוע אותנטי. כמו כן, התעלמה מבקשותיו, ולא העניקה לו הזדמנות אמיתית להתנגד, שכן החלטתה כבר נתקבלה מראש. הנתבעת לא הציגה כל מסמך הקשור בהחלטת פיטוריו ולא עשתה ולו מאמץ קטן להשאיר אותו בעבודה, או לאתר לו עבודה חלופית.

בהקשר זה יש להוסיף את טענת התובע לפיה, הנתבעת בחרה לפטרו תוך הכתמת שמו, ודבר זה התגלגל אל חלק מחבריו לעבודה במפעל, אשר התקשרו וביקשו לדעת בדבר "העבירה" המדוברת, לכאורה.

עוד טען התובע כי הנתבעת הפלתה אותו מחמת גיל, תחילה, בנטרול סמכויותיו והתערבות קיצונית בעבודתו, ובהמשך, בעלילות שווא, עד אשר פוטר. לטענתו, היה אמור לפרוש בעוד כשנת עבודה אחת, והנתבעת הותירה אותו ללא עבודה וללא פרנסה. מאז פיטוריו הוא מחוסר עבודה ומחוסר כל אמון במערכת העבודה. יחסה של הנתבעת כלפיו יצרה אצלו עגמת נפש רבה.

77. גרסתו של התובע לגבי נסיבות סיום עבודה וטענותיו לפיטורים שלא כדין, היתה בלתי מהימנה ונסתרה מניה וביה בחקירתו הנ גדית ובעדויות הנתבעת ובמסמכים שהציגה.

78. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי פוטר שלא כדין מחמת מחלה, אולם במסגרת סיכומיו נשמטה הטענה לעניין זה.

79. במהלך חקירתו הנגדית, התובע נותר חסר כל מענה כשעומת עם כך שגרסתו בדבר פיטורים מחמת "גיל", לא מתיישבת עם אופק פריסת ההלוואות שניתנו לו. וכך עלו הדברים במהלך חקירתו הנגדית:

"ש. זאת אומרת, ואתה כבר בן 63, שהנחת המוצא בהלוואה שתעבוד עד גיל הפרישה ותחזיר בשנים האלה את ההלוואות?
ת. נכון.
ש. אז תסכים איתי שכל הגרסה של פיטורים מחמת גיל לא מסתדרת עם אופק פריסה כזה, זה לא מסתדר מחמת גיל?
ת. משתהה... לא משיב.

הערת בית הדין: התובע לא משיב".

80. טענות התובע לגבי פיטוריו "המפלים" או "הבלתי חוקיים", כביכול, מחמת גיל, התגלו כעורבא פרח. העובדה שההלוואה שניתנה לתובע, ניתנה לתקופה של שנים והמאמצים שהנתבעת עשתה להמשיך ולהעסיק את התובע בשירותה כדי להבטיח לו המשך קיום ופרנסה חרף ההליך הפלילי שננקט נגדו, מעצר הבית, וכל הקשיים שכרוכים בכך, מוכיחה כלשעצמה עד כמה טענות התובע משוללות יסוד, נגועות בחוסר תום לב וכפיות טובה מצידו.

ברי לכל בר בי רב שאם החברה לא היתה רוצה להעסיק את התובע בשירותה מפאת גילו, היא לא היתה משקיעה מאמצים ומשאבים כה רבים כדי לסייע לתובע בהליך הפלילי שננקט נגדו ולא היתה מעניקה לו הלוואה משמעותית שביסודה הנחת המוצא שימשיך לעבוד בשירותה עוד חמש שנים לפחות (בהתאם לתקופת הפריסה של ההלוואה).

81. הנתבעת הוכיחה את הנסיבות האמיתיות שהובילו להפסקת עבודתו של התובע, כמו גם את חוקיות הפיטורים, בשורה של ראיות מהימנות כמו גם בעדותו של עו"ד יאיר בן-דוד שערך את השימוע לתובע וכן במסמכים בכתב: מכתב ההזמנה לשימוע, פרוטוקול השימוע ומכתב הפיטורים, אשר צורפו לתצהירו של עו"ד בן-דוד.

82. מנגד, התובע לא הציג כל מסמך וראיה. גרסתו נסתרה במסמכים ובעדויות שהציגה הנתבעת, ושמיעת העדויות גילתה עד כמה מופרכות טענותיו לעניין חוקיות הפיטורים.

83. כעולה מעדות מר אולשק, שלא נסתרה, בחודשים האחרונים שלפני סיום עבודתו, ביצע התובע הפרות משמעת חמורות, חוזרות ונשנות, כשהוא מתעלם מהוראות שניתנו לו, מסרב להישמע להוראות, החלטות והנחיות, ונוהג בצורה מתריסה, בוטה, מעליבה ובלתי מקובלת בכל מקום עבודה, שהיה בה כדי לפגוע בעבודה ולשבש אותה, וכן ליצור אווירה שלילית במקום העבודה, חרף התראות חוזרות ונשנות שניתנו לו.

עוד ציין מר אולשק, כי היה מדובר בתקופה לחוצה ועמוסה בשל בניית מפעל הנתבעת באשקלון וכל הקשור בכך, כך שהתנהלות התובע שיבשה את העבודה ולא פעם גרמה לעיכובים ולנזקים נוספים, כשדבר גורר דבר ופוגע בדבר אחר.

84. מר אולשק ומר אימני – מנהל המפעל, תיארו את שאירע בסמוך למועד הזמנת התובע לשימוע. כעולה מעדותם, ביום חמישי, ה-4.6.15, התבקש התובע לבצע עבודת תיקון דחופה במכונה במפעל באשקלון שהיה אז בשלב הקמה, והובהר לו שחשוב שהתיקון יבוצע באותו יום. התובע לא ביצע את התיקון, נעלם עם הרכב והחלק הנדרש ("החילזון") וביום שישי שלמחרת (5.6.15), לא הופיע כלל, ללא כל הודעה או הסבר.

מר אימני העיד כי ניסה להשיג את התובע בטלפון הנייד של החברה, אך הוא לא השיב לו ו"סינן" אותו, ומר אימני עדכן את מר אולשק שהתובע לא הגיע למפעל, לא עונה לטלפון ושהוא לא יודע איפה הוא ושהדבר מונע שרשרת של פעולות שדרושות במסגרת הליך העברת המפעל.

85. גרסה זו של הנתבעת בדבר "היעלמותו" של התובע מעבודתו באותה עת, קיבלה תימוכין מהדברים שעלו במהלך חקירתו הנגדית של התובע:

"ש. אני מבין שביום חמישי עזבת את העבודה עם איזה שהוא חילזון ברכב, וביום שישי נעדרת מהעבודה?
ת. לא היה שום "חילזון" ברכב.
ש. ביום שישי נעדרת מהעבודה?
ת. כן. אי אפשר לומר שזאת העדרות מהעבודה כי בדרך הלכתי להביא קטלוגים לעבודה, עשיתי את זה על הדרך ומשם המשכתי הביתה.
ש. לא היית חולה באותו יום?
ת. כן, הרגשתי לא טוב, חולה כזה.
ש. המצאת איזה אישור מחלה בזמנו על יום שישי?
ת. לא. לא המצאתי...".

86. מר אימני העיד כי ביום ראשון שלאחר מכן (ה-7.6.15), התובע לא ניגש אליו ולא מסר לו מה קורה איתו ומה קורה עם תיקון "החילזון", איפה היה ביום שישי ומדוע ניתק קשר ולא ענה לטלפונים, למרות שהיה לו ברור שהתיקון שהתבקש ביום חמישי היה דחוף, ואי ביצועו מעכב דברים אחרים שצריך לקדם. מר אימני חיפש את התובע ובסופו של דבר, מצא אותו במפעל באשקלון וביקש לברר עמו את הדברים.

87. התובע, במענה, אמר למר אימני וחזר על הדברים גם כאשר מר אולשק הגיע למקום, שאין בכוונתו לעשות את מה שביקשו ממנו, תוך שהוא משתמש בביטויים לא מקובלים, מתריסים ומעליבים שמקומם לא יכירנו, ואשר יש בהם כדי לחתור תחת קיומם של יחסי עבודה תקינים, כך, למשל, התובע "הבהיר" למר אימני ש"לא אגיד לו מה לעשות", וגם ש"רק הוא יודע מה לעשות, איך לעשות ומתי לעשות...", ולאחר מכן שמר אימני "מטומטם", ולאחר מכן גם למר אולשק אמר "אתם מטומטמים" וכיוצ"ב.

88. גרסאות מר אימני ומר אולשק היו עקביות ולא נסתרו. וכך העיד מר אימני:

"ש. מה היה באותו מקרה
ת. הוא אמר לי אתה לא תגיד לי מה לעשות אני אחליט מה אני עושה ומתי אני עושה.
ש. ומה קרה אחרי זה
ת. מילים אחרות אני לא רוצה להגיד כי מדובר על מילים לא ראויות".

מר אולשק תיאר את האירוע בחקירתו הנגדית:

"ת. אני רוצה להבהיר בדיוק מה היה. המפגש באשקלון היה עקב כמה ימים שהתובע לא ענה לטלפון, לא הופיע בעבודה ולא התייחס. לא ענה לטלפון של החברה הוא נעלם עם אוטו של החברה ועם חלק שהיה חיוני לתקן מכונה באשקלון ".

ובהמשך תיאר את דברי התובע:

"... ושאנחנו לא מבינים כלום, טמבלים העליב ופגע בצורה גסה".

89. מר אולשק העיד כי במצב דברים זה, כאשר התובע מסרב למלא הנחיות בצורה כה בוטה, מעליבה ומתריסה ופוגע במעסיק, כאשר הדברים קורים בתקופה לחוצה של מעבר לאשקלון ומשבשים את העבודה (וההשפעה השלילית על שאר העובדים שהיו באזור ובמפעל), וכאשר התובע הבהיר שהוא מסרב לקבל כל מרות ויעשה רק מה שהוא רוצה, ביקשו ממנו אולשק ואימני להפסיק לעבוד ולהשאיר את רכב החברה במפעל ומר אולשק מסר לו שידאגו לו להסעה לביתו והזמינו לו מונית, והוא התבקש להוציא את חפציו האישיים מרכב החברה, כדי שיישמרו.

90. באותו יום (7.6.15) ונוכח חומרת הדברים, מסרה החברה לתובע מכתב זימון לישיבת שימוע לפני פיטורין, המתאר את הדברים בזמן אמת, תוכן מכתב השימוע פורט בפרק העובדתי.

91. השימוע לתובע נערך במשרדי הנתבעת ביום 9.6.15 ובו השתתפו התובע ובנו דן, ה"ה אולשק ואימני והיועץ המשפטי של הנתבעת, עו"ד יאיר בן-דוד.

92. עו"ד יאיר בן דוד שניהל את השימוע, תיאר בתצהירו כיצד פנה לתובע ואמר לו שהוא מאוד מופתע מהרקע לזימון לשימוע, מכיוון שידוע לו שהחברה פעלה באופן יוצא דופן עבורו והרבה מעבר לכל מחויבות של מעסיק כלפי מועסק שלו כדי לסייע לו, ועוד הוסיף שבעבר שמע על התובע דברים טובים שאינם עולים בקנה אחד עם התנהגותו בעת האחרונה, והוא תמה מה הסיבה לכך.

93. למרבית ההפתעה והתדהמה, התובע הגיב בצורה תוקפנית מאוד, בסגנון גס ובוטה, תוך שהוא משתלח בשלב מסוים, הן כלפי מר אולשק והן ובעיקר כלפי מר אימני.

עו"ד בן-דוד לא זכר במדויק את המילים בהם השתמש התובע, אך למיטב זכרונו אמר משפטים כמו: "כולם אפסים לידי", "מי זה בכלל ראובן...", "הוא (ראובן) כלום על ידי", "אני מנהל בחברה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות", "הצלתי את החברה הרבה פעמים", "אף אחד לא היה לי מנהל ולא יהיה לי מנהל, אני אעשה מה שאני רוצה".

עו"ד בן-דוד ציין בעדותו כי לאחר ששמע דברים אלה של התובע, שמאוד הפתיעו אותו הן בתוכנם והן בסגנונם, הבהיר לתובע כי התבטאויות אלו אינן מקובלות וכי אם הוא סבור שאינו כפוף לאיש אלא לעצמו בלבד, הרי שהחברה, כל חברה, לא יכולה להעסיקו והוא ביקש שהתובע ישקול דבריו ויחליט אם ברצונו להמשיך בחברה או לא.

בתשובה ענה התובע, כי יהיה מוכן לשקול להמשיך לעבוד בחברה רק אם הוא יהיה "ראש קטן" ולא יטילו עליו משימה מורכבת וקשה ושגם אז אינו מתכוון לעבוד בכפיפות למנהל המפעל, מר אימני. כמו כן, הוסיף שתנאי העסקתו אינם הולמים את כישוריו והוא מתנה את המשך העסקתו בשיפור ניכר של תנאי העסקתו ושכרו, בציינו ש"חסך מיליונים לחברה" ולכן זה מגיע לו.

דהיינו, התובע הציב אולטימטום בפני החברה והתנה את המשך עבודתו בתנאים מתנאים שונים, החל בתוספת שכר וכלה בצמצום משימות וכיוצ"ב.

94. התובע התכחש לטענות הנתבעת לעניין אופי התנהלותו בשימוע. ברם, לקראת הגשת תצהירו, חזר עו"ד בן-דוד וחיפש ומצא פרוטוקול שרשם בכתב ידו בשימוע של התובע, אשר נרשמו בו חלק מהדברים של התובע, ובפרט שהתובע לא מוכן להמשיך ולעבוד בחברה בתנאים הקיימים, ואף נרשם בבירור שהתובע רואה בעצמו "מנהל עצמאי":

"ברוך: ... טוען שמעולם לא נאמר לו כי ראובן ממונה עליו לדעתו הוא מנהל עצמאי וכך היה עד היום.
...
ברוך: אם אני ממשיך לעבוד אני רוצה תנאים חדשים גם מבחינת המשכורת, גם מבחינת תפקוד, אני לא מוכן לקחת אחריות על פרויקטים, אלא רק לבצע אותם כמסגר.
יאיר: אני מנסה להבין: אתה מוכן להמשיך לעבוד בחברה באותם תנאים שהיו עד להשעייה.
ברוך: לא מוכן להמשיך ולעבוד בתנאים הקיימים".

95. במהלך חקירתו הנגדית ציין עו"ד בן-דוד שהתובע החליט "לשבור את הכלים" והתחיל להציב דרישות אולטימטיביות והתנה את המשך עבודתו בהעלאת שכר ותנאים נוספים, ולמעשה כמוהו כעובד שמתפטר; ובלשונו:

"ש. איך הגבתם בשימוע אחרי שהתובע התבטא כפי שהתבטא?
ת. סברתי שמדובר באדם שכנראה איבד את שיקול דעתו, שכן הוא ישב בשימוע והתבטא באופן גס ביותר כלפי מנהל החברה ומנהל המפעל. סברתי שזו התנהגות שמעידה על חוסר שיקול דעת ועל רצון של אדם לשבור את הכלים לחלוטין.
ת. ... בשימוע התובע התבטא באופן שהראה שלא מדובר במקרה חד פעמי אלא הוא היה נחוש בדעתו כפי שאני הבנתי והתרשמתי ואז לשבור את הכלים לחלוטין ולדאוג לכך שיפטרו אותו או לשנות את תנאי העסקתו באופן מאוד משמעותי.
...
כמי שנוכח לא אחת בשימועים של לקוחות אחרים שלי, ההתנהלות ואופן ההתבטאות של התובע בשימוע הזה לא היו משאירים ספק לכל מעביד סביר שמקומו של האיש הזה לא בחברה. לכן מספר הימים שחלפו וכו' אינו רלוונטי כי מי שמתנהג בצורה כזו באופן ברור ונחרץ אומר אני לא רוצה להיות פה אלא אם אנחנו כן עושים שינוי מהותי בתנאי ההעסקה והשכר והוא אינו כפוף לאיש מקומו של העובד אינו אצל מעסיק נורמלי. זו דעתי האישית.
ש. האם לשיטתך התובע ביצע עבירות משמעת חמורות?
ת. לדעתי הוא ביצע הפרות משמעת. עניין החומרה הוא פרשנות סובייקטיבית ולא אכנס לזה. אבל עובד שמקלל ומתבטא בגסות כלפי מעסיקו ולפני עובדים אחרים, נוטש את העבודה וגורם לשיבוש תהליך הייצור במפעל, מנתק קשר ולא עונה לטלפונים, מפרק מכונה ולא מרכיב אותה ומשאיר את העסק כמעט במצב "עם המכנסיים למטה" חסרי אונים זו הפרת משמעת ולדעתי היא גם חמורה.
ש. אז איך לפי דעתך אחרי הפרות כאלו חמורות שאתה מבטא שאלתם אותו אם הוא רוצה להמשיך את העבודה.
ת. אני חושב ששאלה זו התבקשה כשאלה מרכזית, משום שאם עובד מגיע לשימוע אומר שהוא לא רוצה לעבוד אז אין טעם להמשיך בשימוע. בנוסף, לעיתים קורה שעובד, ולא המקרה הספציפי הזה אלא ברמה הכללית, עובד מגיע לשימוע מכה על חטא מודה בטעותו ומתנצל. ואז למעסיק יש שק"ד. יכול להיות שלמרות הכל יחזירו אותו לעבודה. לצערי זה לא מה שקרה בשימוע במקרה זה".

96. עם סיום השימוע, שקלו ה"ה אולשק, אימנו ועו"ד בן-דוד את דבריו של התובע, ולא היה מנוס מהמסקנה שלא ניתן להמשיך ולהעסיקו, לאור התנהלותו של התובע והתבטאויותיו מחד, חוסר נכונותו לקבל מרות, ודרישותיו האולטימטיביות מאידך.

97. לפיכך, הנתבעת שלחה אל התובע בדואר רשום הודעה מנומקת על סיום עבודתו, ובה גם זומן לפגישה לשם עריכת גמר חשבון. המכתב הינו מפורט ומנומק ומתאר בזמן אמת את עמדת התובע בשימוע, תוכן מכתב השימוע פורט בפרק העובדתי.

98. מכתב הפיטורים מיום 10.6.15 נשלח לתובע בדואר רשום למענו בדירה בעיר יבנה – אותה דירה שהנתבעת שכרה עבורו, וחזר בציון הערה "סירב לקבל" את דבר הדואר, כעולה מהנספחים שצורפו לתצהירו של מר אולשק. התובע טען בדבר איחור במסירת מכתב הפיטורים, אולם הראיות מצביעות על כך שהמכתב נשלח אל התובע בזמן אמת והתובע הוא זה שסירב לקבלו.

99. התרשמנו שהנתבעת פעלה כדין בנוגע להליך השימוע, התובע קיבל זימון לשיחת שימוע כנדרש, התקיים הליך שימוע בו נשמעו טענות התובע כמפורט במסמכים שצורפו לתצהירו של עו"ד בן-דוד.

החלטת הפיטורים הינה החלטה מפורטת ומנומקת המתייחסת למכלול הדברים שעלו בהליך השימוע.

על פי הפסיקה, "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתיתת העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו" (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר , [פורסם בנבו] פסקה 19 לפסק הדין, 13.1.11; ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל – תורג'מן , [פורסם בנבו], 3.3.09).

100. אין המדובר בעובד שפוטר שלא כדין, אלא בעובד שביקש את פיטוריו, החל מכך שהפר נורמות יסוד של התנהגות ביחסי העבודה וכלה בכך שהבהיר בהליך השימוע שנערך לו, שהוא כלל אינו מוכן להמשיך בעבודתו בתנאים הקיימים ואף התנה את המשך העבודה בתנאי מתנאים שונים, החל מהעלאת שכרו וכלה בצמצום אחריותו.

101. אשר על כן, דין תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – להידחות.

102. בטרם סיום נציין כי טענת התובע לעניין לשון הרע, לא הוכחה בשום צורה ואופן, כפי שנפרט להלן.

התובע לא הביא עדים מטעמו על מנת לתמוך טענתו לעניין פרסום לשון הרע. התובע נשאל במהלך חקירתו הנגדית מה הוא טוען שנאמר לגביו, וכך השיב :

"ש. אתה הגשת תביעה ללשון הרע. יש לך פרסום או אמירה? מה אתה טוען שאמרו לגביך?
ת. מה זה פרסום? מה אני חברת פרסום. הם זלזלו בי בשטח, עבדתי באשקלון ופתאום הופיע ראובן ומר אולשק והפסיקו לי את העבודה, פניתי לאליעזר וראובן אמר לי אתה לא פונה אליו אתה מדבר רק איתי, והוא אמר מאחורה אני לא צריך עובדים, עניתי לו מה פשר מה שאתם עושים?".

103. כללו של דבר: דין טענות התובע לעניין פיטורים שלא כדין תוך אפליה מחמת מחלה, גיל ותוך הוצאת לשון הרע – להידחות.

אובדן השתכרות למן התקופה בה פוטר התובע ועד לתקופה בה היה אמור לפרוש לגמלאות וכן עבור התקופה בה נדרש להמתין בביתו

104. התובע טען כי פוטר כשנה וחצי בלבד לקראת פרישתו לגמלאות. עוד טען כי כתוצאה מפיטוריו הנתבעת נוצרו לו נזקים עצומים, הוא נדרש לשהות בביתו וללא קבלת כל שכר עד הגעתו לגיל הפרישה. פיטוריו אינם מוצדקים, והנתבעת לא עשתה דבר כדי למנוע את פיטוריו ו/או כדי לצמצם את הנזק שנגרם לו.

105. נוכח מסקנתנו לפיה, פיטוריו של התובע היו כדין ודחיית טענת התובע לפיטורים מפלים מחמת גיל, כמו גם מסקנתנו כי התובע הוא האחראי היחיד והבלעדי להפסקת עבודתו, אזי אין לו להלין אלא על עצמו.

106. התובע טען גם לאובדן השתכרות עבור התקופה בה נדרש להמתין בביתו במשך שבועיים בה לא שולם לו כל שכר.

107. הנתבעת הוכיחה באמצעות ראיות שצורפו לתצהירו של מר אולשק כי מכתב הפיטורים מיום 10.6.15 נשלח לתובע בדואר רשום למענו בדירה בעיר יבנה (אותה דירה שהנתבעת שכרה עבורו), ולמרות זאת, חזר דבר הדואר הרשום בציון הערה "סירב לקבל", כעולה מהמעטפה שצורפה כנספח י"א לתצהיר מר אולשק. על כן, טענותיו של התובע בדבר איחור של שבועיים, כביכול, במסירת מכתב הפיטורים והמתנתו הארוכה בביתו, משוללת יסוד ובסיס.

עיון בתלוש שכר לחודש יוני 2015 מלמד שהנתבעת שילמה לתובע שכר עבור תשעה ימי עבודה, קרי – עד למועד הוצאת מכתב הפיטורים (10.6.15).

108. על כן, דין טענות התובע לאובדן השתכרות – להידחות.

עגמת נפש

109. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 29,560 ₪ בגין עגמת נפש. לטענתו, הליך פיטוריו פגע בו קשות והותיר אותו ללא פרנסה בסמוך למועד צאתו לגמלאות. כמו כן, ביקש שהנתבעת תוציא מכתב התנצלות.

110. הנתבעת הכחישה טענותיו של התובע וטענה כי מדובר בדוגמא קיצונית לעזות מצח ולניסיון להפוך את היוצרות, באופן מקומם, בחוסר תום לב קיצוני ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

111. בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת פיצוי לעובד בשל עגמת נפש שנגרמה לו עקב כך שמעסיקו לא נהג עמו כשורה, אמורה להיעשות במקרים נדירים בלבד, שהם קיצונים ויוצאי דופן בחומרתם.

112. הנה כי כן, אין בתי הדין נוהגים לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, אלא במקרים חריגים ביותר.

לא מצאנו כי עניינו של התובע נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש ואכן מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעת לכך שמדובר בדוגמא קיצונית לעזות מצח וחוסר תום לב מצד התובע, במיוחד לנוכח קביעתנו בנושא נסיבות סיום יחסי העבודה.

113. על כן, דין התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש – להידחות.

פיצוי בגין הפרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר

114. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את חובתה שתחולתה מפברואר 2009, לפירוט שעות עבודתו הנוספות, מדובר בהפרה ביודעין, שכן הנתבעת המציאה לתובע תלושי שכר חסרים.

115. נוכח מסקנתנו לעניין השעות הנוספות וקביעתנו כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע, אזי דין טענות התובע להידחות.

שכר קובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים

116. במסגרת כתב התביעה (סעיף 61 לכתב התביעה), טען התובע כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך 14,780 ₪.

117. מהראיות שצורפו לתיק עולה שתוספת הכוננות ששולמה לתובע אינה באה במסגרת שכר היסוד שלו ומהווה תוספת "מיוחדת" ומותנית, הדבר צוין במפורש בהודעות לעובד על תנאי עבודה, שנמסרו לתובע ועליהן חתם כאמור, תוך שהוא מצהיר שניתן לו הסבר מלא על תנאי העסקתו, ואף צוין מפורשות בתלושי שכרו של התובע, אשר התקבלו אצלו, מידי חודש.

הדבר גם עולה ממהותה של התוספת (תוספת "מיוחדת" ומותנ ית – תוספת "כוננות") ששולמ ה לתובע בשל עמידתו בתנאי ההסכם שנערך עמו ודרשו ממנו להיות זמין בכוננות ל"תיקוני דרך ותקלות דחופות לא בשעות העבודה..." , כאמור בסעיף 5(ד) לסיכום ראיון העסקה.

118. בכל מקרה, הסכומים שהופרשו עבור התובע ברכיב פיצויים ל"כלל פנסיה" באים על חשבון סכום פיצויי הפיטורים. שכר היסוד האחרון של התובע עמד על סך 13,000 ₪ בצירוף 880 ₪ תוספת מקצועית = 13,880 ₪. סכום זה כפול תקופת העבודה (11 שנים ו-10 ימים) = 153,130 ₪, כאשר מתוכם סך של 142,748 ₪ כבר הופרשו עבור התובע ברכיב פיצויים לחברת "כלל פנסיה", כך שמדובר בסך של 10,389 ₪ השלמת פיצויי פיטורים.

119. ברם, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בדבר חובו הקצוב של התובע בגין הלוואות ותשלום שכר דירה, חשמל ומים.

בין הצדדים נטושה מחלוקת לעניין גובה החוב. להלן נדון בתביעה שכנגד.

התביעה שכנגד

120. כמפורט בפרק העובדתי, במהלך שנת 2013 נעצר התובע על ידי משטרת ישראל, מעצרו הוארך והוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בבית משפט השלום באשקלון, בנוגע לתקיפה ואיומים ש ל רעייתו שעמה היה מצוי בהליך גירושים, במועדים שונים, וכן היזק לרכוש במזיד, כמפורט בכתב האישום הנושא חמישה אישומים.

121. מר אולשק העיד במסגרת תצהירו כי עוד כשהתובע שהה במעצר, הוא פנה אליו, באמצעות בנו דן, בבקשה דחופה כי החברה תעזור לו שכן הוא מצוי במצוקה קשה ביותר וזקוק לעזרה.

התובע מסר שלמעט בנו דן, הוא נותר בודד ואינו יכול לחזור לביתו גם אם ישתחרר מהמעצר, וכי הוא זקוק מאוד לעזרה שתחלץ אותו מהתהום שהוא היה מצוי בה, לרבות: במציאת מקום מגורים חלופי, במתן הלוואה למימון הייצוג המשפטי בהליך הפלילי שננקט כנגדו והוצאות נוספות, וכן בפניות שונות לבית המשפט השלום באשקלון, על מנת שיאות לאשר לו חלופת מעצר באמצעות מעצר בית, הכולל, בין השאר, היתר להמשך עבודה בנתבעת.

מר אולשק מציין כי פגש את התובע אשר היה מצוי במצוקה נפשית קשה עד כי איים לשים קץ לחייו אם החברה לא תעזור לו במצוקתו.

מר אולשק השיב לתובע שהחברה תעזור לו ושיעשה מה שהוא יכול כדי לעזור לו ו"שלא יחשוב על שטויות", מר אולשק חזר על הדברים במהלך חקירתו הנגדית: "שבן אדם בא אליך ואומר שהוא מחפש מקום גבוה לקפוץ כי זה מה שנשאר לו בחיים, אז אני בתור גם מעסיק וגם בן אדם שאתה מכיר אותו אתה מנסה לעזור לו... התייחסתי אליך (צ"ל אליו, - י.כ.) כאיש אמון ובא הבן ואומר אבא לא ישרוד את המעצר הוא במצב קשה..."

122. גם מעדותו של התובע ניתן ללמוד אודות מצבו הקשה, חרף הניסיונות חסרי תום הלב של התובע ובנו להמעיט מערכה של עזרת הנתבעת (הצגת טענות שהעזרה היתה יוזמה עצמאית של הנתבעת ולא באה מצידו של התובע), וכך השיב כאשר נשאל אם התכוון להשיב לנתבעת את ההלוואות שנתנה לו:

"ש. ולך היתה נכונות להחזיר את ההלוואה גם אם הסתיימו יחסי העבודה. אתה מבין שאם יחסי העבודה הסתיימו תצטרך להחזיר סכום חד פעמי?
ת. לא חשבתי על ההליך הזה איך להחזיר, אבל להחזיר בוודאי שצריך להחזיר. המצב שלי לא היה טוב מבחינת החיים הפרטיים. הייתי במינוס בבנק גדול מאוד, נמכר הבית, רוב הכסף חולק לחובות משכנתא. נשאר לי גרושים, איבדתי הכל, את הבית, אין לי כלום.
ש. אז דווקא בגלל זה ההתחייבות כלפיהם....
ת. גם לא היה עוזר שהייתי חותם להחזיר לו כי אין באפשרותי להחזיר לו שקל.
ש. אז המינימום שהם יכלו להיפרע זה שתהיה להם בטוחה מהזכויות הצבורות לך בקופות?
ת. (לא משיב)".

מעדות זו של התובע עולה עד כמה היתה הנתבעת "חבל הצלה" האחרון והיחיד של התובע, ועד כמה הצילה אותו ממצוקתו הגדולה.

123. מחומר הראיות והעדויות שנפרסו בפנינו מצאנו כי עזרת הנתבעת לתובע בתקופה קשה זו שנמשכה כשנתיים, כללה, בין היתר:

א. הנתבעת דאגה לשכירת דירה עבור התובע בעיר יבנה, כך שתהיה לו קורת גג כאשר יצא מהמעצר. מר אולשק פנה לידיד שלו (מר גמרסני – שמסר תצהיר לעניין החוב שהותיר התובע), שהינו בעל בית צמוד קרקע ביבנה, כאשר בחצר הבית יש יחידת דיור נפרדת, סיפר לו על כך שיש לו עובד שמצוי במצוקה קשה אחרי שנעצר ואין לו לאן ללכת, וביקש ממנו להשכיר את יחידת הדיור לתובע, מהיום להיום, כאשר הנתבעת תערוב לכך שכל המגיע לו ישולם.

כפי שציינו, מר גמרסני מסר תצהיר המפרט את השתלשלות העניינים כאמור, והתובע ויתר על חקירתו הנגדית על תצהירו, באופן המהווה הודאה בתוכנו של התצהיר.

מר אולשק העיד שהתובע מצידו התחייב לשלם לנתבעת את התשלומים עבור שכר הדירה (דמי שכירות בסך 2,500 ₪ לחודש) וכן עבור חשבונות החשמל והמים, ששולמו עבורו, אך גם חוב זה לא הוחזר במלואו.

ב. מר אולשק העיד כי הנתבעת גם פנתה לבית משפט השלום באשקלון בפניות ומכתבים, לבקשת התובע, כי יאפשר לו להמשיך לעבוד בשירותה, חרף ההגבלות שהוטלו עליו, והיא אף ביקשה לאפשר לו לצאת מהארץ לחופשה ברודוס עם שאר חברי המפעל, והכל כדי לסייע לתובע שהיה במצוקה גדולה. התובע התכחש לכך שביקש מהנתבעת לפנות לבית משפט השלום, אולם גם כאן נסתרה גרסתו במסמך בכתב שהגישה הנתבעת. חרף העובדה שהמכתב עוסק בבקשת הנתבעת להתיר לתובע לצאת לחופשה ברודוס עם שאר חברי המפעל, עדיין יש במסמך זה כדי ללמד על פועלה של הנתבעת והעזרה הרבה שהעניקה לו במצוקתו.

ג. כעולה מעדותו של עו"ד בן-דוד, היועץ המשפטי של החברה, הנתבעת סייעה לתובע במציאת ייצוג משפטי בהליך הפלילי, ונעזרה לשם כך ביועץ המשפטי שלה, שסייע באיתור עו"ד מסור ומקצועי (עו"ד אמיר אוחנה), וגם הודיע לעו"ד אוחנה שהנתבעת תדאג לכך ששכר טרחתו אכן ישולם, כפי שמסר מר אולשק לעו"ד בן-דוד.

ד. הנתבעת אף נעתרה לבקשת התובע והלוותה לו סכום כסף משמעותי, אשר הצטרף להלוואות משמעותיות קודמות שניתנו לתובע בסך 65,000 ₪, וזאת, כדי לסייע לו לשאת בהוצאות הייצוג המשפטי בהליך הפלילי ובהוצאות נוספות שנאלץ להוציא.

124. בין הצדדים נטושה מחלוקת לעניין היקף ההלוואות שניתנו לתובע ושיעור יתרת חובו בגינן. לתמיכה בטענותיה, הגישה הנתבעת תצהירה של גב' אורית (סבטלנה) רוזנפלד, מנהלת חשבונות וחשב ת שכר בנתבעת, ותמכה טיעוניה במסמכים שצורפו לתצהירה של גב' רוזנפלד ובמסמכים שצורפו לתצהירו של מר אולשק.

125. חרף טענות התובע בסיכומיו, מצאנו כי גב' רוזנפלד העידה בעקביות ובמהימנות והוכיחה את היקף חובותיו של התובע לנתבעת, תוך שהיא נסמכת על שורה של ראיות ואסמכתאות בכתב, ומסבירה ומפרטת אותן.

126. לתצהירה של גב' רוזנפלד צורפה כרטסת הנהלת חשבונות סדורה ומפורטת, המציינת את מלוא ההלוואות שניתנו לתובע, כרטסת שכותרתה "הלוואה דוידה ברוך", ופירטה כיצד ניתן לראות בכרטסת את תשלומי ההלוואות שנתנה הנתבעת לתובע מסוף חודש ספטמבר 2010 ואילך, את פרטי התשלומים השונים (כולל תאריך אסמכתא ותאריך ערך), את התשלומים שהחזיר על חשבון חובותיו, וכיצד במועד סיום עבודתו נותר לו חוב של 92,724 ₪ לחברה, בגין ההלוואות כאמור.

127. כפי שניתן לראות בכרטסת הנהלת החשבונות וכעולה מעדות הגב' רוזנפלד, הנתבעת הלוותה לתובע סך של 69,500 ₪, במספר תשלומים, לאחר שנעצר בחודש אפריל 2013 וננקט נגדו הליך פלילי, וכי הלוואות אלו הצטרפו להלוואות קודמות שניתנו לתובע קודם לכן (מיום 28.9.10 ואילך) בסך של 65,000 ₪ (הלוואה בסך 25,000 ₪ מיום 28.9.10, מפרעה בסך 10,000 ₪ מיום 22.9.11 והלוואה בסך 30,000 ₪ מיום 20.12.11), שלא הושבו במלואן כמפורט בכרטסת ההלוואות הנ"ל.

128. הגב' רוזנפלד אף ניסתה לשחזר, במגבלת הזמן, את העתק הוראות התשלום לתובע שפרטיהן מצויינים בכרטסת הנהלת החשבונות של ההלוואה וצירפה לתצהירה שורה של אסמכתאות ומסמכים שהצליחה להשיג (באמצעות הבנק או שנמצאו בחברה), החל משנת 2011, המוכיחות שהרישומים בכרטסת הנהלת החשבונות נכונה ומדוייקת.

129. במהלך חקירתה הנגדית הסבירה גב' רוזנפלד שבתלושי השכר לא צוינו הלוואות שלא עמדו לפירעון מיידי, אך הן הופיעו בכרטסת, וכמובן בגמר החשבון שנערך:

"הרגע הסברתי, כל ההלוואות שנרשמו היו בכרטסת. במידה וזה לא בפרעון מיידי זה לא בא לידי ביטוי בתלושים. מכיוון שלתובע היו מספר הלוואות חלקם לא נכנסו לפרעון מיידי, אלא באים לידי ביטוי בגמר חשבון". בית הדין אף ציין כי ב"כ התובע קיבל תשובות חוזרות ונשנות מהעדה אשר הבהירה שוב ושוב שבתלושי השכר לא צויינו הלוואות שלא עמדו לפרעון מיידי, אך הן הופיעו בכרטסת ובגמר החשבון .

130. יתרה מכך, התובע אף אישר בחקירתו הנגדית את החוב, רובו ככולו (למעט השיק בסך 5,000 ₪ לפקודת יעקב אולשק שהוסב אליו), וכך העיד:

"ש. אלך איתך אחורה, אומרת אורית שבין התקופה 9/2010 ועוד לפני המאסר באפריל 2013, אתה קיבלת הלוואות מהחברה בסך 65,000 ₪, אחת בשיק בנקאי של 25,000 ₪, השניה בהעברה בנקאית של 10,000 ₪ (נספח א'1), מראה לך את פרטי החשבון ואישור ההעברה הבנקאית, אלה הפרטים שלך?
ת. כן.
ש. אחרי כן יש הלוואה נוספת מ-12/2011 של 30,000 ₪, נספח ב'1, זה החשבון שלך, ואישור ביצוע על ההעברה, אתה יכול לאשר לי?
ת. כן.
ש. ואני רואה שקצב החזרת ההלוואה היה לפני העניין של המעצר, היה בערך 990 ₪, נכון?
ת. כן. אני רואה.
ש. אז אנחנו במצב שאתה לווה בערך 65,000 ₪ בשלושה תשלומים ומחזיר בערך 1,000 ₪, זה אומר שלקחת הלוואה שייקח כמה שנים להחזיר?
ת. כן.
ש. אתה זוכר לאיזה צורך לקחת את ההלוואות האלה.
ת. א... לצורך מצב כלכלי לא טוב...
ש. בתקופה הזאת אחרי שנעצרת באפריל ניתנו לך עוד הלוואות מאוד משמעותיות:
ת. כן.
ש. זה נכון שנתנו לך הלוואות נוספות?
ת. כן.
ש. כאן יש שיק על סך 20,000 ₪ לעו"ד אמיר אוחנה, הוא ייצג אותך בהליך הפלילי?
ת. כן.
ש. ואתה יודע שזה שולם בשבילך אליו.
ת. כן.
ש. ואחרי כן יש שיק של 20,000 ₪ לעוד מרים בקשט, היא גם ייצגה אותך?
ת. כן.
ש. אז זה עוד 20,000 ₪?
ת. כן.
...
ש. אני שם את ה-5,000 ₪ בצד, זה כ-59,000 ₪, זה נכון?
ת. נכון.
ש. עכשיו אתה לוקח עוד 60,000 ₪ לטענתנו 65,000 ₪ שזה הלוואות גדולות. אתה ניסית לקבל את ההלוואות האלה מגוף אחר, בנק או ביטוח?
ת. לא ניסיתי.
...
ש. אתה מחוייב להחזיר את הכסף שהלוו לך?
ת. בוודאי.
...
ש. זאת אומרת, בשנה סדר גודל של 18,000 ₪ או 20,000 ₪?
ת. נכון".

131. על רקע זה חתם התובע על בקשת הלוואה מיום 10.7.13 ובה התחייב לצורך הבטחת החזר ההלוואה, להעמיד זכויותיו לפיצויי פיטורים ו/או כל זכות אחרת המגיעה לו בגין עבודתו לרבות זכויות מצדדים שלישיים כבטוחה להלוואה הנ"ל, והסכים כי הנתבעת תנכה, במועד סיום עבודתו, מכל סכום שיגיע לו, את יתרת סכום ההלוואה בתוספת הפרשי הצמדה, ככל שיהיו.

132. התובע הודה במהלך חקירתו הנגדית, פעם אחר פעם, בחובתו להחזיר את החוב:

"ש. אתה מחוייב להחזיר את הכסף שהלוו לך?
ת. בוודאי".

ובהמשך:

"ש. ולך היתה נכונות להחזיר את ההלוואה גם אם יסתיימו יחסי העבודה. אתה מבין שאם יחסי העבודה הסתיימו תצטרך להחזיר סכום חד פעמי?
ת. לא חשבתי על ההליך הזה איך להחזיר, אבל להחזיר בוודאי שצריך להחזיר..."

133. בהתייחס לטענת התובע בתצהירו כאילו יש לקזז 10,000 ₪ מהחוב בגין "בונוס" שנתי כלשהו, הוכח שאין יסוד לטענה זו, שכן הוכח כי תשלום מענק או בונוס מחייב החלטה ואישור של הנהלת החברה, כי הדבר נתון לשיקול דעתה הבלעדי לפי העניין ולא נתקבלה החלטה להעניק בונוס כזה לתובע. וכפי שגם התובע הודה בחקירתו הנגדית:

"ש. יש לך איזה מסמך שמכוחו אתה זכאי לבונוסים כל שנה?
ת. לא. ככל שאני יודע אין מסמך כזה.
ש. בונוס זה שיקול דעת המעביד?
ת. זה מה שהיה נהוג במפעל.
ש. אבל לא חייבים?
ת. לא חייבים".

ברור אפוא כי אין מקום לטענת התובע בדבר זכאותו לקיזוז 10,000 ₪ מחובו לנתבעת.

134. התובע לא השיב למכתב הפיטורים ולא חלק בזמן אמת על האמור בו ועל תוכנו, ואף לא פנה בבקשה לסעד זמני להשיבו לעבודה (נוכח טענותיו לפיטורים פגומים בשל הפליה מחמת גיל וכיוצ"ב).

135. עם סיום עבודתו, ערכה הנתבעת גמר חשבון בגין תקופת עבודתו ויתרת חובו לחברה, והוא הוזמן לפגישה לשם הצגת החשבון ומרכיביו, אך התובע לא טרח להגיע לפגישה ולא הודיע דבר לנתבעת.

136. בנסיבות אלה, העבירה הנתבעת לתובע המכתב ביום 2.9.15, אשר תוכנו פורט בפרק העובדתי.

137. גב' רוזנפלד הסבירה במסגרת תצהירה ועדותה כי כפי שמצויין בתלוש שכר גמר החשבון המתוקן שצורף למכתב מיום 2.9.15, לתובע היה חוב בסך של 55,000 ₪ בגין "החזר הלוואה", חוב נוסף בסך של 37,224 ₪ "החזר הלוואה" בגין הלוואות קודמות, יתרת חוב שכר דירה וחשבונות חשמל ומים בסך 12,147 ₪, כך שמדובר על יתרת חוב בסך 104,904.88 ₪.

138. ביחס ליתרת חוב שכר דירה וחשבונות חשמל ומים בסך 12,147 ₪, חוב זה הוכח כדבעי, הן בתצהירו של מר אולשק, אליו גם צורפה תרשומת בנוגע לחוב השכירות והמים, ואישור של מר גמרסני שקיבל את התשלום עבור חשמל ומים. וכאמור, התובע ויתר על חקירתו הנגדית של מר גרמסני, ויש לראות בכך הודאה בנכונות תצהירו.

139. בתלוש השכר האחרון של התובע צוין במסגרת ההתחשבנות הסופית שנערכה בו, שמסכום החוב בסך 104,904.88 ₪, יש להפחית את תשלום השכר נטו האחרון של התובע בסך 28,469 ₪, כך שנותר לחובת התובע תשלום בסך של 76,435.88 ₪, כפי שפורט בתחתית תלוש השכר. כך שזו יתרת חובו של התובע בגין החזר ההלוואות ושכר הדירה וחשבונות החשמל והמים. עדי החברה ביקשו לתקן את הסכום המצוין ונתבע ברכיב זה בכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד בהתאם.

140. במסגרת גמר החשבון שילמה הנתבעת לתובע סך של 20,280 ₪ בגין הפרשי שכר, שבזמנו הופחתו במשך כמה חודשים משכרו "לפי בקשתו" בתקופה שבה היה מצוי בהליכי הגירושים ובהליכים הפליליים.

141. נוכח התחייבות התובע כמפורט בבקשת ההלוואה מיום 10.7.13, אזי הנתבעת זכאית לפרוע ההלוואה מכספים שהופקדו לעובד על חשבון פיצויי פיטורים.

142. לסיכום נושא חובו של התובע כלפי הנתבעת, נציין כי חובותיו לנתבעת עמדו על סך 76,435.88 ₪. כפי שקבענו לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים, התובע זכאי לסך 153,130 ₪ בגין פיצויי פיטורים (13,880 ₪ * 11 שנים ו-10 ימים), כאשר מתוכם סך של 142,748 ₪ כבר הופרשו עבור התובע ברכיב פיצויים לחברת "כלל פנסיה".

היינו, התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 10,389 ₪.

ברם, לתובע נותר חוב קצוב על סך של 76,435.88 ₪, ולאחר קיזוז השלמת פיצויי פיטורים, זכאית הנתבעת (התובעת שכנגד) מהתובע לתשלום חוב קצוב בסך 66,047 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה ממועד ההלוואה (10.7.13) ועד למועד הפרעון בפועל , כשהכספים בקרן הפנסיה הם הערובה להבטחת תשלומם.

143. אשר על כן, התביעה שכנגד מתקבלת באופן זה שהנתבעת זכאית לקבל מתוך כספי הפיצויים שבקרן הפנסיה בחברת "כלל פנסיה" סך של 66,047 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה מיום 10.7.13 ועד למועד הפרעון בפועל.

144. באשר לטענת הנתבעת (התובעת שכנגד) לנזקים שגרם התובע בסך 100,000 ₪, בשל הנזק שגרם למלגזה והחלקים שלקח, מצאנו לדחות חלק זה שבתביעה שכנגד.

145. לא הונחה בפנינו כל ראיה, ואף אל ראשית ראיה להוכחת גובה הנזק הנטען על ידי הנתבעת.

בחקירתו הנגדית נשאל מר אולשק לגבי הנזקים הנטענים לכאורה, וכך השיב :

"ש. אתה כתבת שהוא פרק מלגזה ששווה 140,000 ש"ח
ת. כן המלגזה שווה 140,000 ₪ כשהיא עובדת. עובד שלי שהוא מומחה בתחום אמר לי.
ש. אבל בפעם הקודמת שחקרנו את אותו עובד שהוא העיד שהוא מומחה בתחומו ויש לו תעודת הסמכה אמאר שמדובר על מלגזה משנות ה-70' שערכה כ-10,000 ₪.
ת. אני לא מעריך וגם לא העובד שלי. אתה מביא נתונים מאוד קיצוניים. המלגזה לא משנות ה-70'.
ש. אז העובד שלך משקר?
ת. לא משקר.
ש. או לא מסכים מומחה?
ת. אני לא יודע אם הוא אמר לך. אני יכול להביא לך מסמכים מתי היא נקנתה."

146. משהנתבעת (התובעת שכנגד) לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה הדרוש לעניין גובה הנזק, הרי שדין התביעה שכנגד ברכיב זה להידחות.

אחרית דבר

147. תביעת התובע על כל רכיביה – נדחית.

148. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת (התובעת שכנגד) זכאית לקבל מתוך כספי הפיצויים שבקרן הפנסיה בחברת "כלל פנסיה", את יתרת חובו של התובע (הנתבע שכנגד) כלפיה בסך של 66,047 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה ממועד ההלוואה (10.7.13) ועד מועד הפרעון בפועל.

התביעה שכנגד לעניין נזקי המלגזה – נדחית.

149. אשר להוצאות

א. בבואנו לבחון את שאלת ההוצאות, איננו יכולים שלא לבוא ולבחון את התמונה בכללותה ואת העובדה שתביעתו של התובע הועמדה על סך 822,140 ₪.

ב. בנוסף, לקחנו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות את חוסר תום הלב וחוסר ניקיון הכפיים בהם היתה נגועה התביעה, והנסיבות בהן הוגשה, כפי שפירטנו בהרחבה במסגרת פסק הדין.

150. על כן, התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

151. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ט, (19 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר ישראל עמי-שי
נציג ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר משה חסון
נציג ציבור (מעסיקים)