הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 7889-01-16

בפני כב' הנשיא שמואל טננבוים
נציג ציבור (עובדים) מר ישראל עמישי

התובע:

בנימין בן חמו, (ת.ז. - XXXXXX431)
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל רביבו

-

הנתבעת:

י. יבולי קטיף מהדרין בע"מ, (ח.פ. - 513716308)
ע"י ב"כ עו"ד שפיק אבו האני

פסק דין

  1. זוהי תביעה שהגיש התובע, בנימין בן חמו (להלן – התובע) כנגד הנתבעת, י. יבולי קטיף מהדרין בע"מ (להלן –הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעת.
  2. כבר בפתח הדברים יצוין כי לאחר הגשת התביעה התברר כי התובע, המכונה בשם – בני, עבד אצל הנתבעת תחת שמו של אדם אחר ובהתאם גם הונפקו תלושי השכר בגין עבודתו. בהמשך יפורטו הנתונים הקשורים לצורת העסקה חריגה זו.

ההליכים בתיק -
3. התובע הגיש תביעה בסך 106,844 ₪. בכתב התביעה נטען כי התובע עבד אצל הנתבעת כמשגיח כשרות החל מיום 1.6.2010 ועד ליום 7.7.2014 , עת פוטר בשיחה טלפונית על ידי נציגה מטעם הנתבעת. על בסיס כך נתבעו סכומים בגין תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. כמו כן התובע טען בתביעתו כי הוא זכאי ל תשלום עבור דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים והפרשות לפנסיה אשר לא שולמו לו במהלך תקופת ההעסקה . בכתב התביעה נתבעו גם רכיבי תביעה נוספים, שעניינם - פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אולם בסיכומים שהוגשו מטעמו התובע לא עמד על תביעות אלה ועל כן יש לראותן כתביעות שנזנחו ושאין להידרש אליהן במסגרת פסק הדין.
4. תחילה ניתן בתיק פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה בהתבסס על הט ענה כי בינה לבין התובע ל א התקיימו יחסי עובד מעסיק וכי היא כלל אינה מכירה את התובע. ב דיון שהתקיים בבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה, כשנשאל נציג הנתבעת, מר יעקב דהן, האם הוא מכיר את התובע כשהוא רואה אותו באולם בית הדין, הוא השיב כי הוא מכיר את התובע בשם בני בן חמו, ב עוד שכשהוא עבד אצל הנתבעת הוא עבד תחת השם – דוד בן חמו. כאן המקום לציין כי תלושי השכר שהונפקו לתובע על שם דוד בן חמו צורפו לתצהירו של דהן, שהוגש בשלב מאוחר יותר של ההליך.
5. בהחלטת השופטת אנגלברג- שהם בוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. על מנת לעמוד על גדר המחלוקת בתיק זה נצטט להלן את החלטת השופטת אנגלברג-שהם בנוגע לטענת הנתבעת כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק - "מהדברים עולה בבירור שמר דהן מאשר שהתובע הועסק על ידי המבקשת הגם שייתכן שהעסקתו נעשתה תחת שם או פרטים אישיים אחרים. זאת ועוד, בתצהיר התומך בבקשה אשר הוגש לאחר הדיון הראשון בבקשה ולאחר שמר דהן פגש במשיב באולם בית הדין וזיהה אותו, יש הודאה כי המשיב הועסק על ידי המבקשת".
6. נקודת המוצא בתיק זה היא אפוא, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק, כאשר התובע הועסק תחת השם – דוד בן חמו.
7. יצוין, כי אין מחלוקת כי תלושי השכר שהוצגו על ידי הנתבעת, שנרשמו על שם דוד בן חמו, הוצאו בגין העסקת התובע. לפיכך, בבחינת זכויותיו של התובע במסגרת פסק הדין, נתבסס על תלושי השכר כאמור, כאילו נרשמו על שם התובע.
תצהירים ועדויות -
8. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, עליו הוא נחקר. כמו כן התובע זימן לעדות שלושה עדים מטעמו – הרב שניאור זלמן רווח (להלן – הרב רווח), מר נחמיה חדד (להלן – חדד), ומר פרץ קטר (להלן – קטר). עדיו של התובע העידו בחקירה ראשית ונחקרו בחקירה נגדית.
9. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר דהן, עליו הוא נחקר בחקירה נגדית.
דיון והכרעה -
תקופת ההעסקה -
10. אחת המחלוקות שהתעוררו בתיק נוגעת לתקופת ההעסקה של התובע. התובע טען כי הוא עבד אצל הנתבעת מיום 1.6.2010 ועד למועד פיטוריו ביום 7.7.2014. במסגרת זאת התובע טען כי במהלך כל תקופת ההעסקה הוא עבד תחת שמות של אנשים אחרים, בין היתר תחת השם דוד בן חמו.
הנתבעת טענה מנגד כי העובד דוד בן חמו (על שמו כאמור עבד התובע) הועס ק בשורותיה בשתי תקופות שונות , הראשונה מחודש 6/2010 ועד לחודש 10/2012, והשנייה מחודש 3/2014 ועד חודש 6/2014. לתצהירו של דהן צורפו תלושי שכר של דוד בן חמו עבור התקופה שמחודש 8/2010 עד לחודש 10/2012 ועבור התקופה ש מחודש 3/2014 עד לחודש 6/2014.
11. לאחר עיון בחומר שהוגש לתיק ובעדויות, ובהתחשב בצורת ההעסקה , בה התובע הועסק בידיעתו וביוזמתו תחת שמו של אדם אחר , אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תקופת העבודה הנטענת על ידו .
12. התובע לא הגיש כל ראיה לתמיכה בטענותיו. לא זו בלבד, התובע טען בעדותו כי במהלך ההעסקה הונפקו לו תלושים גם על שם אדם בשם שמוליק אלקריף ועל שם אמו של אלקריף (עמ' 16 לפרוטוקול, שו' 35-33) , אולם שמות אלו לא צוינו בתצהירו של התובע, על אף שמדובר בנתונים מהותיים לתביעה, והתובע אף לא זימן לעדות אנשים אלה על מנת שיתמכו בגרסתו. התובע גם טען בחקירתו כי הוא קיבל את משכורתו באמצעות שיקים, אותם הוא היה פורע, בין היתר, ביחד עם אדם בשם מורן. אולם התובע גם לא זימן לעדות את אותו מורן על מנת שיתמוך בגרסתו בנוגע לתקופת ההעסקה.
על פי ההלכה הפסוקה, "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59). דברים אלה יפים גם לענייננו, ו העובדה שהתובע לא זימן לעדות עדים רלוונטיים, מקימה חזקה לפיה לו היה מזמינם לעדות, הרי שעדותם הייתה פועלת לחובתו.
13. לצד זה, דהן טען בתצהירו, כאמור, כי דוד בן חמו עבד בשתי תקופות נפרדות ולא רציפות , ובהתאם גם צורפו תלושי שכר שהונפקו על שם דוד בן חמו עבור שתי התקופות. אכן, בתצהירו של דהן לא נרשם כי התובע עבד בשתי תקופתו נפרדות, אלא צוינו התקופות בהן עבד "מר דוד", וזאת חרף העובדה כי בשלב הגשת התצהירים, לכל המאוחר, דהן ידע כי מדובר בתובע אשר עבד על שם אותו דוד בן חמו. יחד עם זאת, משהובהר כי התובע עבד על שם דוד בן חמו וממילא תלושי השכר שהונפקו על שם דוד בן חמו מתייחסים לתקופת העבודה של התובע , כמו גם לסכומים ששולמו לתובע במהלך אותה תקופה , הרי שהתלושים שהונפקו על שם דוד בן חמו מעידים על העסקת התובע . כמו כן יצוין ,כי בחקירתו הנגדית דהן לא נשאל על משך תקופת ההעסקה של התובע וכן לא נשאל הוא האם תקופ ת העסקתו של התובע בהכרח נלמדת מהתלושים של דוד בן חמו בלבד.
נוסיף, כי בתלוש השכר שהונפק לדוד בן חמו עבור חודש 3/2014, החודש בו החל התובע לעבוד בתקופת העבודה השנייה, נרשם מועד תחילת העבודה של התובע ביום 2.3.2014, ולא ביום 14.6.2010 כפי שנרשם בתלושי השכר שהונפקו עד לחודש 10/2012. היינו, תלושי השכר מתעדים העסקה שאינה רצופה, ונתון זה מחזק את המסקנה כי הנתבעת הציגה את כל התלושים שהונפקו לתובע, על שם דוד בן חמו, במהלך התקופה בה הוא עבד .
14. דברים אלה מתיישבים עם עדותו של עד התובע - קטר, כשנשאל, בחקירה ראשית, כמה שנים התובע עבד, הוא השיב – " אני לא זוכר בדיוק את הפרטים הייתה הפסקה כלשהי אבל הייתה כניסה ויציאה אם אני לא טועה אבל אם אני לא מחשיב את היציאה לתקופה שהוא לא עבד אז בסביבות משהו כמו אני מבולבל קצת. לא מסתדר לי כי הייתה יציאה וכניסה" (עמ' 27 לפרוטוקול, שו' 35-33) .
15. כאן המקום לציין, כי במסקנתנו לקחנו בחשבון את נסיבותיו החריגות של התיק, בהן התובע בחר מרצונו לעבוד תחת שם של אדם אחר. בבחירתו זו, מנע התובע מעצמו "צורת העסקה נורמאלית", הכרוכה בדיווח כדין לרשויות השונות (כמו לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי) תוך תיעוד מסודר של תקופת ההעסקה . יותר מכך - על פי הרישומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי באמצעות תעודת עובד ציבור מיום 12.6.2017 , בחלק מהתקופה השנויה במחלוקת, בה התובע טען כי הוא הועסק אצל הנתבעת (מחודש נובמבר 2012 עד לחודש פברואר 2014) , התובע היה ז כאי לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (ראו - חודשים נובמבר ודצמבר בשנת 2012, חודשים ינואר עד אפריל וחודש דצמבר בשנת 2013, וכן חודשים ינואר ופברואר בשנת 2014). היינו , בתקופה בה התובע טוען לפנינו כי הוא עבד, לכאורה, על שם אדם אחר, הוא דווח למוסד לביטוח לאומי כמחוסר עבודה. נתון זה, לכשעצמו, מקשה על קבלת גרסת התובע, שבבסיסה הונאת מוסדות המדינה לצורך קבלת הטבות סוציאליות.
16. אין אנו מקבלים את טענת התובע כי ניתן ללמוד על תקופת העסקתו מעדות חדד, לפיה התובע ביקש לשנות את מתכונת העסקתו כשהיה שרוי בשנת אבל על מות אביו. התרשמנו כי חדד אינו זוכר פרטים רבים בנוגע להעסקת התובע. כך, בחקירתו הראשית , שנשאל חדד, מספר פעמים, על תקופת העסקתו של התובע הוא חזר והשיב כי הוא אינו זוכר. אף שב"כ התובע התעקש והמש יך לשאול את חדד האם התובע עבד 3 או 4 שנים, חדד המשיך בעמדתו כי הוא אינו זוכר (ראו עמ' 21 לפרוטוקול, שו' 34-20 ועמ' 22, שו' 4-1). באופן זה איננו מקבלים את גרסת חדד בנוגע לנסיבות סיום העסקה של התובע, לרבות התקופה שקדמה לסיום העסקתו. כמו כן, התובע לא הציג תעודת פטירה המעידה על המועד בו נפטר אביו על אף שיכול היה להגיש לבית הדין בקשה מתאימה ככל והוא היה סבור שנתון זה מהותי לגרסתו. מכל מקום, גרסת התובע בנקודה זו נסתרה ואין לקבלה.
17. לאור כל האמור, אין אנו מקבלים את גרסת התובע בנוגע לתקופת ההעסקה, ומתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובע הועסק בשתי תקופות שונות שאינן רצופות, כדלקמן -
תקופת העסקה הראשונה: מחודש 6/2010 עד לחודש 10/2012.
תקופת העסקה שנייה: מחודש 3/2014 עד חודש 6/2014.
פיצויי פיטורים -
18. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים , תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) קובע – "מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים".
19. בענייננו, משנקבע כי התובע לא עבד משך שנה רציפה עובר לסיום העסקתו, אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. יוער, כי התובע טען, כאמור, שהוא עבד כארבע שנים רצופות, והוא לא טען, וממילא לא הוכיח, כי תקופת העסקתו הראשונה הסתיימה בפיטורים המזכים אותו בפיצויי פיטורים.
20. נוכח האמור, אף מבלי להידרש לשאלת נסיבות סיום העסקה (אליה נדרש מיד), אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מהנתבעת ודין התביעה בגין רכיב זה להידחות.
דמי הודעה מוקדמת -
21. לצורך הכרעה בסוגיה זו נדון בשאלת נסיבות סיום העסקה.
22. התובע טען כי ביום 7.7.2014 הוא פוטר בשיחת טלפון על ידי מזכירת הנתבעת - אורלית . על פי טענת התובע בתצהירו, המזכירה הודיעה לו בשיחה טלפונית, ללא הודעה מוקדמת, כי הוא מפוטר על פי הוראה של יעקב דהן.
23. הנתבעת טענה מנגד, במסגרת תצהירו של דהן, כי בחודש 6/2014 התובע חדל מלהתייצב בעבודתו אצל הנתבעת. על פי גרסת הנתבעת, היא מעולם לא פיטרה את התובע אלא הוא החליט על דעת עצמו לנטוש את מקום העבודה .
24. מהעדויות שנשמעו לפני בית הדין עולה כי הרב רווח היה הממונה המקצועי של התובע, והוא שהחליט על פיטוריו נוכח כשלים מקצועיים בעבודתו של התובע, כמו גם תפקוד ו הלקוי. כך העיד הרב רווח – " הסיבה שאני פיטרתי היא אישית אני לא רוצה לפגוע באף אדם אבל לא התאים למערכת הכשרות. נעדר הרבה, היה חולה, לוקח תרופות חזקות מאוד שהרדימו אותו בעבודה ולא פעם ולא פעמיים מצאנו אותו על השולחן רדום וכשקיבלתי מהמפקח את התגובה הזאת אמרתי שצריך לקרוא את המשגיח לסדר להבין מה קורה, אי אפשר יותר " (עמ' 19 לפרוטוקול, שו' 18-15). אומנם עדות זו נטענה תוך בלבול וסתירה, כאשר בהמשכה טען הרב רווח כי התובע קם והלך לאחר שהוא התנגד לאופן בו נדרש לעבוד (משמרות בסבב), אולם לאורך כל עדותו של הרב רווח, כמו גם עדותו של קטר, הובהר כי התובע פוטר בשל תפקודו הלקוי. כך, בהמשך עדותו העיד הרב רווח כי התובע לא התאים לתפקיד מבחינה מקצועית משלא למד על חרקים (עמ' 19 לפרוטוקול, שו' 29-28) וכי התובע יצר "חור בהשגחה" כאשר בבדיקות שנערכו נמצאו חרקים במוצרים החקלאי ים של הנתבעת (עמ' 20 לפרוטוקול, שו' 12-9).
הדברים מתיישבים גם עם עדותו של קטר, שהעיד – "מי שמפטר זה נותן הכשרות ולא החקלאי. התובע לא הרגיש קצת טוב תקופות ארוכות והוא נעדר ימים שלמים מהעבודה והיו ליקויים בשעות שהוא היה נמצא. אז החליטו להוציא אותו" (עמ' 28 לפרוטוקול, שו' 3-1), ובהמשך – "ההשגחה הוציאו כמה פעמים מכתבים שהוא צריך להיות נוכח 8 שעות וזה לא היה בפועל והיו כמה תלונות על תפקוד וחוסר מקצועיות אז החליטו לסיים את תפקידו" (עמ' 30 לפרוטוקול, שו' 2-1).
25. אכן, מהעדויות עולה כי הרב רווח, הוא כאמור הממונה המקצועי על התובע, הוא שהחליט על פיטוריו של התובע נוכח תפקודו, וכך גם דהן טען בעדותו כי הוא אינו בעל הסמכות לפטר אצל הנתבעת ( עמ' 31 לפרוטוקול, שו' 21-14), אולם אין מחלוקת כי הנתבעת היא זו שהעסיקה את התובע ובסופו של יום התובע פוטר מעבודתו בשורותיה. בהקשר זה העיד הרב רווח - "אני אמרתי כאחראי וכנותן כשרות לאדם שלא יכול לתפקד בעבודה אני לא יכול לפטר אותו ואני נתתי לחברה, הודעתי להם לבצע את מה שהיא צריכה על פי חוק עם בן אדם" (עמ' 20 לפרוטוקול, שו' 35-33). דברים אלה מתיישבים עם עדותו של קטר, שטען כי החקלאי (דהן) אינו מכיר את כל המשגיחים ויש פקידה "שמנהלת את העניינים" (עמ' 27 לפרוטוקול, שו' 26).
לכל זה נוסיף כי דהן העיד בחקירתו כי הוא הבין שנאמר לתובע לא להגיע לעבודה כי הוא היה שותה כדורים ונרדם (עמ' 31 לפרוטוקול, שו' 29-28) אמנם לאחר מכן דהן טען שה תובע עזב את העבודה מרצונו אולם התרשמנו כי מדובר בעדות שכל מטר תה היא לתמוך בגרסת הנתבעת, ואין לה אחיזה בעדויות שנשמעו כפי שפורט.
26. יוצא אפוא, כי העדויות שנשמעו בתיק תומכות בגרסת התובע, לפיה הוא פוטר על ידי נציגה מטעם הנתבעת. אכן, לצורך הוכחת הטענה מצופה היה מהתובע לזמן את אותה נציגה לעדות, אולם, משהטענה בדבר פיטורים הוכחה באמצעות עדי התובע שכן זומנו מטעמו, אין באי זימונה של הנציגה לעדות כדי לפגום בהוכחת גרסת התובע .
27. ערים אנו לעדותו של חדד, בה נטען כי התובע עזב את העבודה על דעת עצמו, אולם כפי שציינו, לא מצאנו לקבל את עדותו של חדד בנוגע לנסיבות סיום העסקה. כאמור , עדותו אינה מוצקה, כאשר בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה הובהר כי חדד לא יודע את הפרטים מידיעה אישית, אלא ממה שנאמר לו, לכאורה, על ידי אדם בשם פרץ - " מה שאדון פרץ אמר לי זה שהוא פשוט נמאס לו מהמצב ואמר שהוא קם והולך" כשנשאל מי אמר לו את זה, השיב שפרץ אמר שהתובע אמר (עמ' 22 לפרוטוקול, שו' 34-32), ובהמשך העיד – " מה שפרץ אמר לי שהוא פשוט קבע דין לעצמו..." (עמ' 23 לפרוטוקול, שו' 6). לפיכך, משמדובר בעדות שלא הובאה מתוך ידיעתה אישית, אלא משמועות , לא מצאנו לתת לה משקל.
28. אשר לשאלת הזכאות לדמי הודעה מוקדמת - התובע לא הוכיח כי מועד הפיטורים אכן חל ביום 7.7.2014, אולם אין מחלוקת כי חודש 6/2014 הוא החודש האחרון בו התובע קיבל שכר עבור עבודתו, ואף הוא ניתן באופן חלקי על בסיס ימי עבודה פחותים ממספר ימי העבודה הממוצע על פי כל תלושי השכר. מכאן למדים כי אף אם התובע פוטר במהלך חודש יוני 2014, הוא לא קיבל תשלום עבור דמי הודעה מוקדמת.
29. אשר לגובה השכר – אין מחלוקת כי שכר התובע שולם באופן גלובאלי, ללא תלות בשעות עבודה. התובע טען בתביעתו כי שכרו עמד על סך 7,000 ₪ לחודש, והנתבעת טענה כי השכר עמד על סך 5,000 ₪ לחודש. בסיכומיו , ביסס התובע את סכומי רכיבי התביעה על סכום השכר שניתן על פי תלושי השכר שצורפו לתצהירו של דהן, בסך 6,211 ₪ לחודש.
מעיון בתלושי השכר, אשר אין מחלוקת כי אלה משקפים את תנאי עבודת התובע, עולה כי בחודשי ההעסקה הראשונים, עד חודש 6/2011, התובע אכן השתכר בסכום שנטען בסיכומי התובע, אולם לאחר מכן, לרבות בתקופת ההעסקה השנייה, היא הרלוונטית לצורך קביעת הסכום לו זכאי התובע עבור דמי הודעה מוקדמת, שכרו של התובע עמד על סכום חודשי שנע בין 5,475 ₪ ל – 5,375 ₪ (לאחר גילום שווי מס הכנסה). הואיל ובתקופת העבודה השנייה התובע השתכר בסך 5,375 ₪, הרי שהוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך 5,375 ₪.
דמי הבראה -
30. התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה במסגרת העסקתו, ועל פי תקופת העסקתו (כזכור התובע טען כי זו ארכה 4 שנים רצופות), זכאי הוא ל- 24 ימי הבראה בתעריף 378 ₪ ליום. הנתבעת לא הציגה גרסה נגדית מצידה בנוגע לרכיב זה.
31. מעיון בתלושי השכר עבור שתי תקופות ההעסקה עולה כי לתובע לא שולמו דמי הבראה, ועל כן זכאי הוא לדמי הבראה. יחד עם זאת, על פי הוראות צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, עובד יהיה זכאי לדמי הבראה רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו. לפיכך, התובע זכאי לדמי הבראה רק עבור תקופת העבודה הראשונה בה עבד מעל שנה ברציפות, ואין הוא זכאי לדמי הבראה בגין תקופת העבודה השנייה בה עבד מספר חודשים בודדים.
32. בהתאם, בגין תקופת העבודה הראשונה, בה התובע עבד שנתיים וארבעה חודשים , בין השנים 2010 ל- 2012, התובע זכאי ל – 13 ימי הבראה בסך 4,687 ₪ (על פי התעריף המעודכן בכל שנת עבודה).
פדיון חופשה -
33. התובע טען כי במהלך תקופת ההעסקה הוא לא קיבל ימי חופשה, ועל כן הוא זכאי לסך 15,792 ₪ בגין פדיון חופשה, בחישוב של 14 ימי חופשה כפול 4 שנות עבודה. הנתבעת לא הציגה גרסה נגדית מצידה בנוגע לרכיב זה ותלושי השכר שהגישה עבור העסקת התובע, מלמדים כי התובע לא יצא לחופשה במהלך העסקתו ואף לא קיבל תשלום עבור פדיון ימי חופשה, לא בסיום תקופת העבודה הראשונה ולא בסיום זו השנייה. נפרט -
34. עיון בתלושי השכר מלמד כי בתום תקופת העבודה הראשונה, בחודש 10/2012, נצברו לתובע 27.11 ימי חופשה. יתרת ימים אלה התאפסה בתלוש השכר הראשון שניתן עבור תקופת העבודה השנייה כאשר לתובע לא שולם פדיון חופשה בתום תקופת העבודה הראשונה עבור הימים שנצברו כאמור. כמן כן, בתום תקופת העבודה השנייה נצברו לתובע 2.33 ימי חופשה, גם עבורם התובע לא קיבל תשלום עבור פדיון. נוכח האמור, הרי שהתובע זכאי לפדיון עבור 29.50 ימי חופשה עבור שתי תקופות ההעסקה.
35. אשר לתעריף השכר היומי – על פי תלושי השכר עד חודש 6/2011 התובע השתכר בתעריף יומי בסך 263 ₪ ולאחר מכן בתעריף יומי בסך 230 ₪. בהתאם לאמור, התובע זכאי לפדיון של 13 ימי חופשה בתעריף 263 ₪ ולפדיון של 16.50 ימי חופשה בתעריף בסך 230 ₪.
בסך הכל התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 7,214 ₪ .
דמי חג -
36. התובע עתר לתשלום עבור דמי חגים שלא קיבל במהלך כל תקופת ההעסקה, על בסיס חישוב של 9 ימי חג בשנה כפול 4 שנות עבודה, על פי תעריף בסך 282 ₪ ליום. גם ברכיב זה הנתבעת לא הציגה גרסה נגדית מצידה. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובע היה "עובד במשכורת" המשתכר בשכר גלובאלי כל חודש, גם עבור ימים בהם חלו חגי ישראל ו הוא לא נדרש לעמוד לרשות המעסיקה (וממילא לא נטען אחרת). מכאן, שהתובע לא זכאי לתשלום עבור דמי חג ותביעתו בגין רכיב זה נדחית.
פנסיה -
37. התובע עותר לתשלום עבור אי הפרשת גמל מעסיק לקופת הפנסיה, על פי השיעורים שנקבעו בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. עיון בתלושי השכר מלמד כי לא הופרשו לתובע סכומים לקרן פנסיה, והנתבעת גם לא הציגה גרסה נגדית מצידה, לרבות דו"ח על הפרשות לתובע לקרן הפנסיה. לפיכך, התובע זכאי לתשלום בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה, בה תאם לשיעורים שנטענו על ידו, אך על פי תקופת העבודה כפי שקבענו לעיל ותעריף השכר ששולם בהתאם לתלושי השכר , לפי החישוב הבא –
תקופה
שיעור הפרשה
שכר חודשי
מס' חודשים
סך הכול סכום הפרשה
31.12.2010-1.6.2010
2.5%
6,221 ₪
7 חודשים
1,088 ₪
31.12.2011-1.1.2011
3.33%
6,221 ₪
6
1,243 ₪

5,457 ₪
6
1,082 ₪
31.12.2012-1.1.2012
4.16%
5,416 ₪
9
2,028 ₪

1,762 ₪
1
73 ₪
1.1.2014-6/2014
6%
5,375 ₪
4
1,290 ₪
סה"כ:
6,804 ₪

38. לאור האמור, התובע זכאי להפרשות לפנסיה בסך 6,804 ₪.
סיכום כספי -
39. נוכח המפורט לעיל, זכאי התובע לסכומים הבאים:
דמי הודעה מוקדמת: בסך 5,375 ₪.
דמי הבראה: בסך 4,687 ₪.
פדיון חופשה: בסך 7,214 ₪.
הפרשות לפנסיה: בסך 6,804 ₪.
סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2014 ועד לתשלום המלא בפועל.
צורת העסקה-
40. בתיק זה התגלתה תמונה חמורה של צורת העסקה חריגה שעניינה הימנעות מדיווח אמת לשלטונות הרלוונטיים ולמעשה הונאתם, בכל הקשור להעסקתו של התובע.
בכתב התביעה לא ציין התובע דבר באשר להעסקתו תחת שמות של אנשים אחרים ובחוסר תום לב בוטה, התעלם כליל מעובדה זו.
רק בשלב הגשת תצהיר עדותו הראשית, נכתב כך:
"7. בכתב התביעה לא פירטתי איך התחלתי לעבוד אצל הנתבעת ואת כל השתלשלות העניינים, כיוון שלא חשבתי שיהיה בכך צורך, אולם מרגע שהנתבעת טענה בכתב ההגנה שהיא כלל לא יודעת מי אני וכי היא לא מכירה אדם כמוני, עלה הצורך לפרט ביתר הרחבה את נסיבות תחילת עבודתי אצל הנתבעת.
8. לאחר שבקדם המשפט הוצגו ראיות והקלטות לכך שנציג הנתבעת מר יעקב דהן כן מכיר אותי וכן יודע מי אני, הוגשה ע"י הנתבעת בקשה לתיקון כתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן נטענו טענות אחרות לגמרי ועל כן מין הראוי לפרט את נסיבות תחילת עבודתי אצל הנתבעת.
9. מס' חודשים לפני שהתחלתי לעבוד אצל הנתבעת נסגר עסק שהיה בבעלותי ונקלעתי לחובות רבים לספקים והייתי נתון בתביעות מול גורמים רבים. לאור זאת העדפתי לא לעבוד כיוון שבכל מקום שהייתי עובד היו מעקלים את משכורתי לאור החובות הרבים.
10. בדיוק באותו מועד פנה אלי מר קטר פרץ ונחמיה חדד אשר עובדים עם הנתבעת וביקשו שאתחיל לעבוד אצל הנתבעת כמשגיח כשרות. הודעתי להם שאני לא מעוניין וכי אני מעדיף להתרכז בבעיותיי ובניסיונותיי לסגור את חובותיי לספקים השונים.
11. קטר ונחמיה המשיכו להפעיל עלי לחצים כדי שאתחיל לעבוד ולבסוף פנו והודיעו לי שבשיחה עם יעקב הם מציעים לי לעבוד והתשלום יעבור אלי במזומן. הודעתי להם שאני מסכים והתחלתי לעבוד.
12. במהלך כל תקופת עבודתי היו מנהלי הנתבעת ובמיוחד יעקב מרוצים מאוד מעבודתי ואף שיבחו אותי לא פעם על תרומתי הרבה לנתבעת.
13. תלושי השכר הוצאו בכל פעם על שם מישהו אחר וזה היה נוהג מקובל אצל הנתבעת שאין קשר בין העובדים לבין התלושים היוצאים על שמות אנשים אחרים, כך אני מכיר לפחות שלושה אנשים שיצאו להם תלושים אולם הם לא עבדו בפועל.
14. יתרה מזאת, אפילו העסק אינו על שם יעקב דהן (הבעלים בפועל) אלא על שם אשתו, כך שברור שאצל הנתבעת הקשר בין התלושים לבין העובדים מקרי לחלוטין.
15. וכך עבדתי במשך 4 שנים, בסוף כל חודש הייתי מקבל המחאה בכל פעם על שם מישהו אחר והייתי פודה אותה בסניף בבנק הפועלים בקריית גת".
41. בחקירתו הנגדית, התובע העיד כי הוא ידע שתלושי השכר שניתנו לו יצאו על שם אחיו דוד והוסיף וציין כי כך היה בהתחלה ולאחר מכן יצאו התלושים על שם אדם ששמו שמוליק אלקריף, ואחר כך על שם אמו של שמוליק ששמה זוהר אלקריף ובסוף התקופה שוב על שם אחיו דוד. " ידעתי שכל הדברים הללו כך מתנהלים" (עמוד 16 לפרוטוקול, שו' 32-35).
בהמשך מעיד התובע כי היה מקבל את השיקים על שם מי שהתלוש היה על שמו ואלו היו נפרעים על ידו, על ידי מורן או על ידי המשגיח. (עמוד 17, שו' 8-10).
42. נוכח הודאה מפורשת של התובע לפיה מסיבותיו שלו, בשל החובות הרבים אליהם נקלע והתביעות מול גורמים רבים, הוא החליט לעבוד תחת שמות של אנשים אחרים, ובמילים אחרות, במודע פעל על מנת להונות את השלטונות הרלוונטיים וכן את נושיו השונים , חשבנו כי יש לדחות את תביעותיו של התובע על הסף ולא לדון בפרטי עילות התביעה בשל חוסר תום לב בוטה וחריג בהתנהלותו. שקלנו האם במקרה דנן יש למעשה לנעול את שערי בית הדין בפני התובע ולא ליתן לו כל סעד. משלא מצאנו אסמכתא מפורשת לגישה זו, החלטנו לדון בפירוט בעילות התביעה והכל כמפורט לעיל.
43. ממכלול הנתונים שהתגלו בפנינו, סבורים אנו כי הנתבעת גם היא שותפה לעבירה. הנתבעת הייתה זקוקה לעובד מסוגו של התובע ובחרה לקבלו ולהעסיקו באופן זה וזאת מכוח דרישתו של התובע כתנאי לעבודתו.
כאמור, טען התובע כי מר פרץ קטר ומר נחמיה חדד הפעילו עליו לחצים על מנת שיעבוד בנתבעת וכי הם הציעו לו לעבוד במזומן וזאת מכח הצעתו של מר דהן.
מר פרץ קטר הוזמן כעד מטעם התובע. בחקירתו הראשית העיד כי הוא עובד נתבעת כמשגיח כשרות. בחקירתו הנגדית השיב העד לשאלה הבאה כדלקמן:
"ש. התובע אומר שאתה הפעלת עליו לחץ ולחת מסיבי על מנת שיתחיל לעובד בנתבעת. זה נכון? הוא לא רצה לעבוד בכלל, ככה הוא כותב אני מקריא : "קטר ונחמיה המשיכו להפעיל עליי לחץ" כלומר דיברתם איתו פעם אחת הוא לא הסכים והתחלתם להפעיל עליו לחץ על מנת שיתחיל לעובד בנתבעת. כן או לא?
ת. ממש לא. שלא תבין לא נכון. היינו אצלו אני ברמת החבר לדאוג לו לעבודה. לא ברמת הלחץ" (עמ' 29 לפרוטוקול שו' 2-6).
מעדותו זו של מר קטר, שבפועל ניהל את העסק (עדות דהן פרוטוקול עמוד 31 שו' 12-13),
אנו למדים כי הוא אינו מכחיש שהציע לתובע לעבוד במזומן היינו ללא דיווח לשלטונות.

נוסיף ונציין כי גם טענות הנתבעת בכתב הגנתה כמו גם בתצהיר עדותו הראשית של מר דהן, אשר ניתן לאחר ההליכים המקדמיים בתיק מתוכם התברר כי התובע אכן עבד בנתבעת , המשיכה הנתבעת לטעון כי התובע לא עבד בנתבעת ואם עבד הרי שהדבר היה ללא ידיעתה, הינן טענות הנטענות בחוסר תום לב ובפועל הנתבעת הייתה מודעת לעבודתו של התובע והוציאה את תלושי השכר על שמותיהם של אנשים אחרים.
אנו קובעים איפוא כי הנתבעת הייתה שותפה להונאת השלטונות הרלוונטיים. הגם שהאינטרס העיקרי להעסקה זו היה של התובע.
44. בהתחשב בנתונים שפורטו לעיל, בדעת בית הדין לחייב את הצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. הצדדים רשאים להגיב לכוונה זו של בית הדין לא יאוחר מיום 02.01.2019. לאחר מועד זה, תינתן החלטה באשר להוצאות לטובת אוצר המדינה.
בשלב זה, אנו מעכבים את התשלומים שנפסקו לטובת התובע כמפורט לעיל, עד לאחר מתן החלטה בשאלת ההוצאות.
45. נוכח העובדות שהתגלו במהלך הדיון, יועבר פסק דין זה, לאחר מתן החלטה בשאלת ההוצאות כמפורט בסעיף 44 לעיל, לעיונו של היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט בהנהלת בתי המשפט על מנת שיעבירו לידי המוסד לביטוח לאומי, שלטונות מס הכנסה וכן האפוטרופוס הכללי.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ט,(24 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים.

מר ישראל עמישי
נציג ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים
נשיא