הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 63197-03-17

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציגת ציבור (עובדים) – גב' רחל מצרי לבני
נציג ציבור (מעסיקים) – מר יוסף פרלוביץ

התובע:
ענאל עבדאללה חציב, ( ת.ז.-XXXXXX456)
ע"י ב"כ: עו"ד עקל ואיל

-
הנתבעת:
ברמט בניין ופיתוח בע"מ, ( חברות-512358250)
ע"י ב"כ: עו"ד יוסי בן חמו

פסק דין

פתח דבר וטענות הצדדים בתמצית

1. לפנינו תביעתו של התובע, אשר הועסק כפועל בניין, לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו ומסיומה, החל מיום 14.5.14 ועד ליום 20.4.16.

2. המחלוקת העיקרית בתיק, עניינה בשאלת היריבות בין הצדדים כאשר אין חולק כי לתובע הונפקו רישיונות עבודה על שם הנתבעת (נספח 1 לתצהיר התובע).

3. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעת בשכר יומי בסך 270 ₪, אשר שולם על ידי מנהל הנתבעת במזומן, כל 10 לחודש, לפי מספר ימי עבודתו.

אשר לנסיבות סיום העסקה טען התובע, כי הוא פוטר על ידי מנהל הנתבעת בשם זיו, לאחר שהודיע לו שלא לחזור למקום העבודה עקב צמצומים בעבודה (סעיפים 6, 8 ו-12 לתצהיר התובע).

התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, החזר נסיעות והפרשות לפנסיה.

4. לטענת הנתבעת, לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין התובע. התובע הועסק על ידי קבלן משנה – מר אחמד עאבד, עמו חתמה הנתבעת על הסכם לקבלנות משנה למתן שרותי בנייה לשלד ולגמר (נספח א' לתצהיר הנתבעת). התובע לא גויס לעבודה על ידי הנתבעת, לא קיבל את שכרו ממנה, הנתבעת לא פיקחה על עבודת התובע ולא נתנה לו הוראות, התובע הודיע על היעדרות מעבודה לקבלן המשנה – מר אחמד עאב ד והתובע לא פוטר מעבודתו על ידי מי מטעם הנתבעת.

5. במסגרת דיון ההוכחות העיד התובע והעד מטעמו – מר ג'ית מוחמד עודה.

מטעם הנתבעת העידו מר רואשדה מחמוד – מנהל הנתבעת, ומר אחמד עאבד – קבלן המשנה.

דיון והכרעה

6. נקדים אחרית לראשית ונציין בפתח הדברים, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בחומר הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, הואיל ולא עלה בידי התובע להוכיח קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, ונפרט להלן נימוקינו.

7. התובע מבקש לבסס את תביעתו ואת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים על רישיונות העבודה אשר הופקו לתובע ובהם נרשם כי הנתבעת היא המעסיקה, בתקופה שמחודש מאי 2014 ועד לחודש אפריל 2016. ואולם, כפי שיובא להלן, אין די בקיומם של רישיונות עבודה על מנת להרים את נטל ההוכחה.

עסקינן ברישיונות העסקה באזור יהודה ושומרון, הנחתמים בידי קמ"ט תעסוקה במנהל האזרחי, משמעותם כי קיים היתר חוקי להעסקת תושב השטחים הרשום בהם.

8. המשמעות הראייתית שיש להעניק לרישיונות העבודה לעובדים פלסטינים ביחס לשאלת קיומם של יחסי עבודה ומשכם נדונה במספר רב של פסקי דין של בתי הדין האזוריים לעבודה. בחלק מפסקי הדין נפסק, כי רישיונות עבודה כשלעצמם אינם מעידים על העסקה כמו גם על משכה ואילו בחלק אחר נפסק, כי יש ברישיונות העבודה כדי להעביר את הנטל למעסיק להפרכת האמור בהם (ראו לדוגמא: ס"ע (ת"א) 4773-06-11 רבאח נ' גוטפלד (23.4.13); תע"א (י-ם) 2895-09 ג'אבר נ' תבליני נהר הירדן בע"מ (6.5.11); ס"ע (י-ם) 43363-07-10 חבתה נ' אחים ישראל בע"מ (7.3.13); ס"ע (י-ם) 48964-06-11 דראושה נ' מושב משואה נ' עמק הירדן (30.7.13)).

9. לטעמנו, אף אם יש ברישיונות העבודה על שם הנתבעת כדי להעביר אליה את הנטל להפרכת האמור בהם, הרי שאין להסיק מכך כי יש להעביר את נטל ההוכחה לקיומם של יחסי עבודה לכתפי הנתבעת ונבאר. בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ סא (3) 18 (2006) עמד בית המשפט העליון על ההבחנה בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות כדלקמן:

"נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהבאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשהו (לעניין זה ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1505-1506 (קדמי, חלק שלישי); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001))" (ההדגשות אינן במקור – י.כ.).

10. כלל יסוד במשפט האזרחי הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". על פי כלל זה, ככל שהתובע ירים את תביעתו בשיעור העולה על 50%, הוא יזכה בתביעתו וככל שלא יעמוד בכך, יפסיד את תביעתו (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999)).

מכאן, כי התובע הוא זה שנושא בנטל השכנוע להוכחת קיומם של יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת וכי לכל היותר נטל הבאת הראיות עבר לכתפה של הנתבעת. ואולם, לאחר בחינת עדויות הצדדים שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל וכי יש להעדיף את גרסתה במחלוקת בין הצדדים. ובמה דברים אמורים?

11. כבר בפתח הדברים נציין כי לא מצאנו לאמץ את עדותו של התובע שהיתה בלתי מהימנה, ואף רצופת סתירות, חוסר הגיון וחוסר סבירות. גרסתו נסתרה, בנושאים מהותיים, גם מתוך עדותו של העד מטעמו, מר ג'ית מוחמד עודה.

על הקשיים העולים מגרסה זו נעמוד בהמשך הדברים.

12. הנתבעת הוכיחה וגרסתה תמכה בעדות קבלן המשנה – מר אחמד עאבד (שלא נסתרה), לפיה לא היה כל קשר של יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת לאורך כל תקופת עבודתו הנטענת.

13. מר אחמד עאבד, אישר בעדותו כי הוא חתום על הסכם עבודה מול הנתבעת (נספח א' לתצהיר הנתבעת), לפיו הוא קבלן של הנתבעת המקבל ממנה כספים בכל פעם שהוא מסיים שלב בבניה, כמפורט בנספח ב' לתצהיר הנתבעת (פרוטוקול מיום 4.2.19, עמ' 27, ש' 10-21).

מר עאבד אישר שהתובע והעד מטעמו היו עובדים שלו (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 30-31; עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 28-29). עוד ציין כי הם רשומים ברשימת העובדים הנקובה בתצהירו שצורף לתצהיר מנהל הנתבעת (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 3-4); (נספח ג' לתצהיר הנתבעת).

מר עאבד אף אישר במסגרת חקירתו הנגדית, שהוא שילם לתובע ולעד מטעמו שכר במזומן כמקובל ברשות הפלשתינאית ללא תלוש (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 24-25); לפי יומית ורישום שערך במחברת שניהל (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 13; עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 28-31).

מר עאבד אישר כי הוא זה שקיבל את התובע וחברו לעבודה, הוא זה שהסביר להם את אופי העבודה, הוא זה שסיכם עמם את תנאי שכרם, וכשביקשו להיעדר מהעבודה הם פנו אליו (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 18-32).

בהמשך עדותו אישר מר עאבד שזיו/זאב הוא מנהל עבודה של יורו ישראל – יזם הפרויקט, ולא יכול להיות שזיו שילם לתובע או לעד מטעמו כסף אלא רק הוא (עמ' 29 לפרוטוקול, ש' 17-32).

מר עאבד אף אישר כי הוא כבר לא עובד עם הנתבעת, כך שעדותו לא נגועה באינטרסים זרים:

"ש. אתה עדיין מתקשר עם הנתבעת בעבודה כקבלן משנה עם מחמוד?
ת. לא. עכשיו אני לא עובד איתו. אני עבדתי איתם רק פרויקט אחד. כשזה נגמר, הלכתי" (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 2-3).

14. מר עאבד העיד כי הוא נתן למנהל הנתבעת שמות של עובדים מטעמו ומנהל הנתבעת הוציא להם אישורים, ומר עאבד היה מעביר אותם לעובדיו (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 17-21).

מנהל הנתבעת העיד במהלך חקירתו, כי לבקשת הקבלן היה מחדש את הרישיונות של העובדים (עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 24). יחד עם זאת, מנהל הנתבעת העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הוצאת האישורים היתה טכנית בלבד, וכי הנתבעת פעלה מול הרשויות להוצאתם מבלי שאף אחד מנציגיה פגש את עובדי הקבלן, ומלבד עניין טכני זה, כל התנהלות העובדים, מקבלתם לעבודה, הפיקוח עליהם, הציוד לביצוע העבודה וכלה בתשלום שכרם, היתה נעשית אך ורק מול מעסיקם מר אחמד עאבד (סעיפים 6-8 לתצהיר מנהל הנתבעת).

15. הסברי הנתבעת ומר עאבד, היו אמינים, ועדויותיהם היו קוהרנטיות ועקביות, ועל כן הם מקובלים עלינו.

16. התובע לא עמד בנטל השכנוע להוכחת קיומם של יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת.

לשאלת בית הדין, השיב התובע כי אין לו הוכחות שהנתבעת שילמה לו את שכרו (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 31-32); התובע ואף העד מטעמו לא הכירו את מנהל הנתבעת עד לדיון בתיק זה (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 17-18; עמ' 22, ש' 15-16). התובע וגם העד מטעמו מעולם לא יצרו קשר טלפוני עם הנתבעת או מי מנציגיה (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 1-2; עמ' 22, ש' 19-20). התובע מעולם לא היה במשרדי הנתבעת (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 4). אין בידי התובע וגם לא בידי העד מטעמו כל מסמך שעליו מצויין שם הנתבעת מלבד רישיון העבודה (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 6; עמ' 22, ש' 17).

גרסת התובע בקשר להיעדרות עקב מחלה ולמי היה מודיע על היעדרותו היתה תמוהה ונתגלו בה סתירות, וכך עלו הדברים במהלך חקירתו הנגדית:

"ש. כשהיית חולה, למי התקשרת?
ת. לא יצא לי לדבר עם מישהו כשהייתי חולה.
ש. סתם לא הגעת לעבודה?
ת. כן. לא יצא לי להתקשר".

ברם, בהמשך חקירתו העיד התובע ששלח חברים שלו שיודיעו שהוא חולה (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 29).

17. התובע ניהל את תביעתו "בתנועה", דהיינו, במסגרת כתב התביעה לא פירט מי קיבל אותו לעבודה, למי דיווח על העדרותו וכד'.

רק במסגרת עדותו העיד כי אדם בשם זאב קיבל אותו לעבודה (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 8), וזאב הוא זה ששילם לו את המשכורת ושרק איתו התנהל (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 12-18), ודיווח על חופשה ומחלה רק לזאב (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 26-29).

בהמשך חקירתו, העיד התובע שהוא אינו יודע את שם משפחתו של זאב (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 24). התובע העיד שזאב ערך רישום של שעות עבודתו (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 29).

התובע לא נתן כל הסבר המניח את הדעת לשאלת בית הדין, מדוע לא ביקש ליתן צו לראות את הרישום הנ"ל (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 9-19).

בתשובה לשאלה, באיזה חברה עבד זאב, העיד בצורה מתחמקת "הוא עבד באריאל" (עמ' 15, ש' 1-2).

18. במהלך חקירתו הנגדית של עד התובע – מר ג'ית מוחמד עודה, "יצא המרצע מן השק", ונבאר.

תחילה טען עד התובע כי הוא לא יודע אצל מי זיו/זאב עבד (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 3), רק לאחר שהוצגו בפני העד מסמכים שהנתבעת צירפה לתצהירה שמלמדים שאין אצלה עובד בשם "זיו" או "זאב", אישר העד כי זיו /זאב עבד בחברת יורו ישראל (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 22). משנאמר לעד התובע כי חברה זו היא היזם של הפרויקט ולא הקבלן, לא השיב ו"מילא פיו מים" (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 23-24).

19. גרסה זו שהתגלתה רק במעמד חקירת העד מטעם התובע (שגם הוא תבע את הנתבעת), עולה בקנה אחד עם עדות העד מטעם הנתבעת אשר הבהיר כי זיו עבד אצל היזם יורו ישראל, ולא הוא זה ששילם לתובע ולעד מטעמו כסף במזומן כטענתם, ואף לא נתן להם הוראות ואף לא היה אחראי על נוכחותם או העדרותם (עמ' 29 לפרוטוקול, ש' 19; עמ' 20, ש' 10).

20. במהלך חקירתם הנגדית, נשאלו התובע והעד מטעמו, באשר לזיקתם למר עאבד אחמד, אשר מוכר גם בשם אבו בשאר כפי שאישר התובע בחקירתו (עמ' 11, ש' 21), התובע אישר שאבו באשר עבד עם ילדיו בפרויקט (עמ' 10, ש' 28), וכל הזמן הם נמצאים שם (עמ' 11, ש' 23). התובע אישר שאבו בשאר לא היה עובד רגיל ולא עבד הרבה "עם הידיים" (עמ' 14, ש' 2-10).

בהמשך חקירתו מעיד התובע כי אין לו חוזה כמו שיש לעאבד אחמד, מאחר והוא עובד ואחמד קבלן (עמ' 17, ש' 2-6). משמע, התובע אישר את טענת הנתבעת כי העד מטעמה – עאבד אחמד הינו קבלן, שנתן שירותי בנייה לנתבעת.

21. מכל העדויות שנפרשו בפנינו עולה כי הגורם אשר קיבל את התובע לעבודה, סיכם עמו את שכרו, שילם לו את שכרו, נתן לו הוראות ופיקח על עבודתו, קיבל הודעות על היעדרויות התובע וכד' , הוא מר עאבד אחמד ולא הנתבעת.

22. עדותו של מר עאבד, תומכת בגרסת הנתבעת ונתמכת אף בהסכם שצירפה הנתבעת (נספח א' לתצהיר הנתבעת), במסגרתו מר עאבד הוא זה שהעסיק את העובדים ותפקידה של הנתבעת ביחס לעובדים התמצה בהפקת רישיונות עבודה בלבד.

23. גרסתו של התובע היתה כללית ובלתי מפורטת והיא התפתחה במהלך ההליך המשפטי.

בניגוד לגרסת הנתבעת שהיתה עקבית לאורך כל ההליך ואשר נתמכה במסמכים ובעדות מר עאבד, גרסתו של התובע והעד מטעמו היתה גרסה מתפתחת ובחקירתם הנגדית הם הוסיפו פרטים אשר לא בא זכרם בכתב התביעה או בתצהיר עדותם הראשית.

24. מכל המפורט לעיל, מסקנתנו היא כי התובע לא עמד בנטל להוכיח קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ועל כן, יש לדחות את תביעתו. נכון הדבר, שעצם קיומם של רישיונות עבודה על שם הנתבעת מבססים זיקה בין הצדדים, אשר טעונה בירור עובדתי ולכל היותר מעבירה נטל הבאת הראיות לכתפה של הנתבעת, כאמור לעיל.

ואולם, לאחר שמיעת הראיות, שוכנענו כי יש לבכר את גרסתה של הנתבעת אשר נתמכה בחומר הראיות ובעדותו של העד מטעמה ואף קיבלה חיזוק בעדות העד מטעם התובע.

משזו מסקנתנו, לא מצאנו להידרש למחלוקת בדבר היקף העסקתו של התובע, ולשאלת זכאותו לזכויות שנתבעו על ידו.

25. בבחינת למעלה מהצורך נציין, כי הפסיקה הכירה במצבים בהם הוטלה אחריות על מזמין השירות או קבלן ראשי לתשלום זכויות העובדים המועסקים באמצעות קבלן משנה, אולם באותם מקרים התקיימו מבחנים נוספים המצביעים על קיומם של יחסי עובד מעסיק.

כך, בעניין דב"ע נד/96-3 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' חליל עבד אל רחמן עאבד, פד"ע כט (1) 151 (1995) שכר העובדים שולם על ידי הקבלן הראשי והוא גם דיווח לשלטונות על העסקתם. באותו עניין, נעלם קבלן המשנה מבלי לשלם את שכר העובדים ובית הדין הארצי לעבודה חייב, בדעת רוב, את הקבלן הראשי לשלם לעובדים את שכרם.

כך גם בע"ע (ארצי) 1218/02 XUE BIN נ' חברת א. דורי נ' חברה לעבודות הנדסיים בע"מ פד"ע לח 650 (2003) נפסקו הדברים הבאים:

"חברת א. דורי היתה מעסיקתם של המערערים על פי חוזה העבודה האישי שנחתם בינה לבין כל עובד. כך, הוצגה החברה גם כלפי הרשויות בישראל, אשר בהתאם הוציאו את אשרות השהייה ואישורי העבודה של העובדים על שם החברה. בנוסף, אמורה היתה חברת א. דורי לשלם לעובדים את שכרם, לספק להם קורת גג, ביטוח רפואי וכל הנראה, גם מזון. זאת ועוד, חברת א. דורי היתה אמורה לשלם בעבור העובדים מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי ויש להניח, כי אכן שילמה.
כמעסיקה הרשמית של העובדים כלפי הרשויות בישראל, נדרשה חברת א. דורי להפקיד ערבות להבטחת יציאתם מהארץ. כמו כן, נטלה החברה מהעובדים את דרכוניהם והחזירה אותם לידי מר פינג. בעובדות אלה יש כדי להצביע על מעורבותה של חברת א. דורי בהבטחת שהייתם של העובדים בארץ, וכפועל יוצא גם בתנאי עבודתם, בהבטחת הרציפות בעבודה ועזיבת הארץ בסיום תקופת אשרת השהייה".

בשני המקרים הללו, נקבעה אחריות על מקבל העבודה בפועל לשלם לעובדי קבלן המשנה, בנסיבות שבהן האחרון לא עמד בהתחייבויות הכספיות כלפיהם.

אין זה המקרה בענייננו. התובע לא הוכיח כי פנה לנתבעת בנוגע לאי תשלום שכרו או זכויותיו במהלך תקופת העבודה ולא נטען וממילא לא הוכח כי המדובר בחברה שאינה סולבנטית או ב"ראיס" בעל זהות עלומה שלא ניתן לאתרו, ואשר הותיר את התובע למול שוקת שבורה.

זאת ועוד, התובע לא הוכיח שההתקשרות בין הנתבעת לבין הקבלן, מר עאבד אחמד, היה בה לקפח את זכויותיו באופן המצדיק לראות בה אחראית לתשלום זכויות אלה. בין השתיים נכרת הסכם לביצוע עבודה קבלנית והתובע לא הצביע על הפסול בהתקשרות זו ועל היותה קשורה לאי תשלום זכויותיו.

סוף דבר

26. דין התביעה להידחות. לנוכח התוצאה אליה הגענו, ישלם התובע לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

לא ישולם הסכום במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

27. על פסק הדין ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' שבט תש"פ, (27 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' רחל מצרי לבני
נציגת ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר יוסף פרלוביץ
נציג ציבור (מעסיקים)