הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 59538-12-15

בפני
כבוד ה שופט משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר ישראל עמישי
נציג ציבור (מעסיקים) מר גבריאל דנה

התובע:

עידו כהן

נגד

הנתבע:

רן מיכאלי

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש מר עידו כהן (להלן: "התובע") נגד מי שהיה מעסיקו בתקופה שמיום 1.9.2014 ועד לחודש יוני 2015 מר רן מיכאלי (להלן: "הנתבע"). בתביעה שלפנינו התבקש בית הדין לפסוק לתובע שכר לחודש יוני 2015, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה ופיצוי בגין "הוצאת דיבתו של התובע רעה והכפשתו". סה"כ ביקש התובע לחייב את הנתבע בסכום של 135,382 ₪ הנתבע ברכיבי התביעה השונים; ובנוסף פיצויי הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הרקע העובדתי:

2. הנתבע מפעילו של עסק (עוסק מורשה) המספק ללקוחותיו ברחבי הארץ מחשבים, טלפונים ניידים וכרטיסי חיוג לטלפון. במסגרת זו הפעיל הנתבע "קו" באזור הדרום ש נתן שירות ללקוחותיו באזור הדרום , שהם בעיקר עובדים זרים המועסקים בחקלאות באזור.

3. התובע תושב אשלים בנגב, הועסק בידי הנתבע כסוכן מכירות בקו החלוקה בדרום; ומתפקידו למכור ללקוחות הנתבע ב מרחב פעילותו את הציוד שסיפק הנתבע ולגבות את התמורה על הציוד הנמכר.

4. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק החל מחודש ספטמבר 2014, אשר הסתיימו בפיטורי התובע שנכנסו לתוקף ביוני 2015.

5. ביולי 2015 הגיש הנתבע כנגד התובע תביעה שהתבררה בבית משפט השלום במסגרת ת"א 25906-07-15, מיכאלי נ' כהן, ובה טען הנתבע כי התובע מעל בכספי העסק במהלך תקופת הקשר (להלן: "תביעת הנתבע") . בדצמבר 2015 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה. להשלמת הרקע העובדתי נוסיף, כי בספטמבר 2018 דחה בית משפט השלום את תביעת הנתבע, על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור על ידי הנתבע.

התביעה:

6. על פי כתב התביעה, יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו ביום 25.6.2015 בפיטורי התובע, ללא שימוע ובלא מתן הודעה מוקדמת. בהתאם, ביקש התובע לחייב את הנתבע בפיצויי פיטורים על בסיס שכר של 9,326 ₪ לחודש בסכום של 8,462 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ; בדמי הודעה מוקדמת בסך של 8,400 ₪ ; ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע בסכום של 50,000 ₪.

7. כן נטען בתביעה, כי עם סיומם של יחסי עובד מעסיק נותר חוב שכר המתייחס לחודש יוני 2015 בסכום של 8,400 ₪ נטו, שלא שולם. לפיכך התבקש בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום שכר יוני 2015 בסך של 8,400 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר.

8. בהתאם לכתב התביעה, היה על הנתבע להפקיד כספים לקרן פנסיה בגין התקופה שבה הועסק התובע בשירותו – 10 חודשים – על בסיס שכר של 9,326 ₪ לחודש. על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה, בגובה הפקדות המעסיק בסכום של 11,191 ₪ .

9. עוד טען התובע, כי "לאחר פיטורי התובע החל הנתבע מכפישו ומוציא את דיבתו רעה באוזני לקוחות אשר התובע בא עימם במגע בתקופת עבודתו אצל הנתבע ועוד קודם לכן". בנסיבות אלה ביקש התובע בתביעתו "פיצוי בגין הוצאת דיבתו של התובע רעה והכפשתו בסכום של 20,000 ₪".

תשובת הנתבע:

10. בשלב זה של פסק הדין, אין בדעתנו להתעכב על תשובת הנתבע מעבר לדברים הבאים:

א. יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו ביום 13.6.2015, בעקבות הודעת פיטורים שנמסרה לתובע בסוף מאי תחילת יוני 2015, במסגרת שיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע . שיחה שבמסגרתה נימק הנתבע את הצורך בפיטורי התובע על רקע צמצום פעילות העסק.

ב. בנסיבות הללו טען הנתבע, כי אין בסיס לתביעת התובע לפיצויים על פיטוריו ללא שימוע ולדמי הודעה מוקדמת.

הנתבע הוסיף כי משלא השלים התובע שנת עבודה בשירותו – התביעה לפיצויי פיטורים נעדרת עילה.

ג. לטענת הנתבע, העביר הנתבע לתובע ביום 15.5.2015 תשלום עבור חודש אפריל 2015, מקדמה בשיעור מחצית השכר של חודש מאי 2015 ותשלום על חשבון הפקדות לקרן פנסיה בסכום כולל של 21,067 ₪; וביום 12.6.2015 סכום של 8,400 ₪ נוספים המהווים את השלמת השכר עבור חודש מאי ותקופת ההעסקה/ הודעה מוקדמת שהסתיימה ביום 12.6.2015.

מכאן טוען הנתבע, כי תביעת השכר לחודש יוני 2016; והתביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה – נעדרות יסוד.

ד. הנתבע הכחיש את טענות התובע לפיהן כביכול הכפיש את האחרון בפני אחרים לאחר סיום הקשר בין הצדדים. מכאן שגם כאן טוען הנתבע כי דין תביעת התובע לפיצוי "בגין הוצאת דיבתו של התובע רעה והכפשתו" – להידחות.

דיון והכרעה:

11. על רקע טענות הצדדים את פרק הדיון וההכרעה מבקשים אנו לפתוח בבירור העובדתי המתייחס להעסקתו של התובע בשירות הנתבע ולנסיבות סיום הקשר. בתום הבירור העובדתי ניגש לבחינת תביעת התובע ברכיביה השונים.

12. מתוך העדויות והמסמכים שהוגשו לבית הדין, עולות העובדות הבאות המתייחסות לתפקידו של התובע ולתנאי העסקתו לאורך תקופת הקשר:

א. כמצוין לעיל, בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה הפעיל הנתבע עסק לאספקת טלפונים ניידים, כרטיסי חיוב ומחשבים ללקוחות ברחבי הארץ; ובמסגרת זו קו חלוקה לאספקת המוצרים האמורים באזור הדרום.

ב. התובע התקבל לעבודה אצל הנתבע בתחילת ספטמבר 2014 כסוכן בקו החלוקה בדרום שמתפקידו למכור את המוצרים שסיפק הנתבע ללקוחות פוטנציאליים שבקו החלוקה – שהם בעיקר עובדים זרים המועסקים בחקלאות - ולגבות את התמורה עבורם.

ג. לצורך ביצוע התפקיד האמור, העמיד הנתבע לרשות התובע רכב ומלאי למכירה.

ד. התקשורת בין הנתבע לבין סוכני ההפצה ביניהם התובע, נעשתה באמצעות הודעות ווצאפ, מידי פעם היה התובע מושך מלאי למכירה ממשרדי העסק שהיו ממוקמים בביתו של הנתבע.

ה. לאורך תקופת הקשר שילם הנתבע לתובע שכר עבודה הבא לידי ביטוי בתלושי השכר. מתלושי השכר עולה כי לתובע שולם שכר בערכי נטו, אשר נכון למועד סיום הקשר עמד על סך של 8,400 ₪ (נטו). מתוך תלוש השכר של חודש מאי 2015, עולה כי שכר הברוטו לעובד אשר הועסק בשכר נטו של 8,400 ₪, עומד על סך של 9,009 ₪ לחודש.

במאמר מוסגר נוסיף כאן, כי בנוסף לשכר נרשמה לתובע זקיפת הנאה על פי הוראות מס הכנסה בשל העמדת הרכב שניתן לתובע לצורכי העבודה, לרשותו. זקיפת הנאה זו איננה חלק מהשכר שממנו נגזרים זכויותיו של התובע כעובד.

ו. לתובע לא שולם שכר המתייחס להעסקתו בחודש יוני 2015, וכך גם אין מחלוקת כי במהלך תקופת הקשר לא הפקיד הנתבע כספים לרכישת זכויות פנסיה לתובע. לעניין זה נפנה לעדות הנתבע בפנינו שנשאל והשיב:

"ש. במשך כל תקופת ההעסקה לא שילמת לו פנסיה מעולם?
ת. לא.
ש. האם שילמת לעידו את שכר 06/15?
ת. כן בזה שהיה לו חסר סחורה יותר מ-10,000 ₪.
ש. כלומר קיזזת כאן חוסרים.
ת. אמת ויציב".

13. מתוך העדויות והמסמכים עולה התמונה הבאה המתייחסת לנסיבות סיום הקשר:

א. על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלע הנתבע, החליט הנתבע על צמצום פעילות; ובמסגרת זו התקבלה החלטה על פיטורי עובדים ובכללם התובע. בהקשר זה סיפר בעדותו מר נועם שונם אשר שימש בתפקיד מקביל לתובע ופוטר במועד בו פוטר התובע:

"ש. האם נאמר לך טרם השימוע, מה סיבות הפיטורים שלך?
ת. אמרו לי בגלל קשיים כלכליים".

את גרסה זו בדבר קשיים כלכליים אליהם נקלע הנתבע ואשר היוו תמריץ לפיטורים, אישר התובע בעדותו:

"כשהיינו במעגלים (פגישה שהתקיימה ביום 10.6.2015, הוספה שלי-ט.מ) עלה נושא השיחה הזו, כשהייתה ישיבה שם, הייתה שיחה ואופציה שאולי הוא עומד לפרוש ואולי עדיף שניתן לעסק לגמור ולוותר ואמרנו שאולי נאמין בעסק ונמשיך בקו".

ב. שלא כטענת התובע בתצהירו, סוגיית פיטורי התובע הועלתה עוד קודם לפיטורים עצמם. בהקשר זה ענה התובע בתשובה לשאלה הנוגעת לפגישה שהתקיימה ב-10.6.2015 שעניינה, לטענת הנתבע, סיום הקשר בין הצדדים - כי:

"היה דיבור על פיטורים בסופו של דבר קיבלנו החלטה להמשיך עבודה וכך המשכנו לעבוד יחד".

ג. מקובלת עלינו גרסת הנתבע כי הודעת הפיטורים ניתנה לתובע בפגישה שהתקיימה בסוף מאי 2015 או תחילת יוני 2015, ובעקבותיה התקיימה הפגישה ביום 10.6.2015 שמטרתה לסגור את הקצוות עם סיום יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. מסקנה זו מתבססת על העדויות הבאות:

(1) לטענת התובע, קשרי עובד מעסיק בין הצדדים נמשכו לאחר הפגישה מיום 10.6.2015. לטעמנו אין לתת אמון בגרסה זו על רקע העובדות והעדויות הבאות:

ראשית, אין בידי התובע להצביע על מכירות שביצע לאחר ה-10.6.2015 ו/או על כספים שגבה לאחר תאריך זה והעביר לנתבע. לעניין זה נפנה לעדות התובע אשר נשאל והשיב:

"ש. אתה יכול להראות לי חשבונית שהוצאת לאחר ה-10.6?
ת. בוא נעבור על החשבוניות. לא זוכר. יש דברים שלא היו בחשבוניות. הייתה תקופה שהוא ביקש לעבוד ללא חשבוניות, רק בדיעבד הבנתי".

ובמקום אחר נשאל התובע והשיב:

"ש. האם יש לך חשבוניות שהעברת על מכירות שביצעת אחרי 10.06?
ת. לא.
ש. האם יש לך ראיות על כספים שהעברת לנתבע אחרי 10.6?
ת. כן.
ש. איזה?
ת. אני העברתי כספים במזומן ללא קבלות אחרי ה-10.6 לנתבע".

נדגיש כי אין בפנינו כל עדות על כספים שהעביר התובע לנתבע לאחר ה-10.6 או על פגישה שהתקיימה ביניהם לאחר מועד זה. מכאן שטענת התובע לפיה העביר כספים לנתבע לאחר ה-10 ליוני – היא טענה שאין לה כל ביסוס בראיות ובמסמכים והיא בגדר דברים בעלמא .

שנית, מקובלת עלינו גרסת העדים שהעידו מטעם הנתבע, שלפיה בפגישה שהתקיימה במעגלים ב-10.6.2015, זוכה התובע מכל הציוד שהיה ברשותו, באופן שלא התאפשר ביצוע מכירות לאחר אותו מועד – כחלק מסיום מערכת יחסי עובד מעסיק בין הצדדים . לעניין זה סיפר העד, מר שמעון סעדה שנכח באותו מעמד שנשאל והשיב:

"ש. האם לאחר ה-10.6 היה לעידו עוד ציוד או כרטיסים?
ת. לדעתי לא, רן לקח ממנו באותו יום את כל הכרטיסים והכניס את זה לרכב מסוג סילברדו. לגבי הרכב, רן היה נחוש לקחת את הרכב באותו יום. בזמן שעידו הלך להביא את הכרטיסים ואמרתי לו באותו יום שזה לא פייר לקחת ממנו את הרכב ושלא יצפה שהוא יגבה ממנו את הכסף בלי אוטו".

כך גם העיד מר נועם שונם:

"ש. כלומר אתה טוען שלאחר הפגישה ב-10.6 בין רם ועידו, לא הייתה אמורה להיות לעידו סחורה למכור?
ת. לפי הבנתי, נכון...".

בעדותו סיפר מר סעדה על הפגישה שנערכה ב-10.6.2015. נדגיש כי עדותו של מר סעדה מקובלת עלינו משהתרשמנו מכנות ואמינות עדות זו. על פי עדות זו, הפגישה מיום 10.6.2015 נקבעה לצורך החזרת המלאי ששייך לנתבע והוחזק על ידי התובע, לאור סיום הקשר. בהקשר זה סיפר העד בעדותו:

"ש. אתה מתאר בסעיף 4 לתצהירך ב-10.6.15 נפגשו רק ועידו במעגלים כדי לבצע את המסוכם, איפה סיכמו ומתי?
ת. אתה רוצה שאספר הכל?
ש. אתה כל.
ת. למיטב זכרוני, רן הגיע לחנות והייתי נוכח בחנות עם בני שעבד יותר על הקופה. רן יצר קשר עם התובע ותוך כדי השיחה הוא אומר לי "תשמע" יש לו איזה אפליקציה אצלו שהוא יודע איפה כל רכב נמצא כמו איתורן, ורן אומר חלי "עוד 5 דק' הוא יוצא ועדיין לא יצא" שוב יצר איתו קשר עוד איזה 4-5 פעמים והוא עדיין לא יצא, לאחר כשעה וחצי שעתיים והתובע בא לחנות והם נכנסו לחנות פנימית וישבו על כל החוסרים והמלאי שם. אל תשאל ספציפית על כרטיס מסוים... "

ובהמשך:

"ש. חוץ מעניין המלאים והחוסרים דובר על עוד משהו בפגישה?
ת. לא שידוע לי, אבל מעבר לזה אני חייב לציין שברגע שהסתיים העסק מבחינת מלאים והחזרים זה הגיע לסך של 11,500 ₪ כל החוסרים ויצאנו החוצה מהחנות ואמרתי לעידו תבדוק טוב כי חבל על המלאי הזה הוא נגיש לרכב והוא מצא עוד כרטיסים וזה התקזז לו ל-9,500 ₪ ולא ראיתי שזה נרשם וזה מה שרן אמר לי".

(2) יוצא מכאן כי העדויות שמלמדות כי הפגישה שהתקיימה ב-10.6.2015 במעגלים, נועדה לסיכום יחסי עובד מעסיק בין הצדדים ולהחזרת ציוד, מחזקות את גרסת הנתבע לפיה הודעת הפיטורים נמסרה לפני ה-10.6.2015, שכן החזרת הציוד היא פעולה שהתבצעה בעקבות אותה הודעה על סיום קשרי עובד מעסיק . חיזוק נוסף לגרסת הנתבע לפיה הודעת הפיטורים נמסרה לתובע עוד לפני ה-10.6.2015, יש בסיכום הדברים שהציג הנתבע שעל אף שאינו חתום, נושא כותרת של "הסכם סיום עבודה בין הצדדים" ובמסגרתו מתייחסים הצדדים לתשלום חודשים מאי ויוני לתובע, ולזיכוי התובע על הציוד שנמצא אצלו. דהיינו, כי פעולת הזיכוי עליה סיפר מר סעדה בעדותו, נעשתה לאחר שכאמור נמסרה לתובע הודעה על סיום העסקה.

ד. בפגישה שבו הודע לתובע על הפיטורים ואשר התקיימה בסוף מאי תחילת יוני 2015 (בטרם המפגש במעגלים), הסביר הנתבע לתובע את הרקע לפיטורים; ובמסגרתה התנגד התובע לפיטוריו. לעניין זה מקובלת עלינו עדות הנתבע אשר נשאל בעדותו וסיפר:

"ש. ציינת שערכת שימוע לתובע?
ת. כן. מה הכוונה בשימוע? נפגשנו בביתו, אם אתה קורא לזה שימוע יכול להיות שזה לא נקרא שימוע, העסק לי נקלע לחובות והייתי צריך לפטר את העובדים או לצמצם את העסק וכך עשיתי: קו אחד שהתובע עובד, קו אחד של זיו, וקו אחד של נועם שהיה עובד אזור טבריה. שלושת הקווים הללו נסגרו. שבאתי לעידו באותו יום עשינו הסכם על הדף שנרשם בכתב ידי וביקשתי ממנו לחתום על ההסכם והוא אמר שלא צריך שהמילה שלו היא כמו תקיעת כף, ומבער לזה סיימתי איתו והלכתי לזיו עם אותו הסכם, אותו כתב, זיו חתם על זה וקיבל את הכסף ובאותו יום או כמה ימים לאחר מכן, אותו הליך התקיים עם נועם והוא המשיך לעבוד בעסק אבל קו הצפון נסגר אבל שני האנשים הללו היו הוגנים. נעם גבה את כל הקו שלו והביא את הכסף. זיו חפף את מאור ועמיאל על הקו שלי וקיבלתי את הכסף עד השקל האחרון ומנגד, עידו מהמר באירופה בצורה לא אחראית והיה צריך את הכסף שלי להפסדים שלו שם וזה האמת.
ש. שלחת לתובע זימון לשימוע?
ת. לא אבל הסברתי לו שהעסק שלי בקשיים ואני צריך לצמצם את העסק ואני צריך להיפגש איתו ולראות איך אנו מגיעים למצב שאני גובה את הכסף שלי, נפגשנו ודיברנו".

ה. לאחר הפגישה שהתקיימה במעגלים ב-10.6.2015 ועל רקע העובדה שנותר חוב לקוחות בקו, הושאר הרכב שהעמיד הנתבע לתובע ברשות התובע לצורך גביית כספים מהלקוחות. מציאות שבאה לביטוי בהודעת ווצאפ שהעביר הנתבע ובה ביקש "ללחוץ כמה שיותר גביות". כפי שעולה מהמסמך המתייחס לסיום הקשר בין הצדדים, היה התובע זכאי לאחוז מהכספים שייגבו על ידו לאחר ה-10.6.2015.

ו. ביום 24.6.2015 עשה הנתבע מאמץ להחזיר לרשותו את הרכב שנשאר בידי התובע ולעניין זה מקובלת עלינו עדותו של מר שונם אשר היה נוכח בניסיונות להחזרת הרכב ואשר סיפר במסגרת תצהיר עדות ראשית דברים עליהם חזר בחקירתו הנגדים, שעיקרם - על רקע סירובו של התובע להיענות לניסיונות הנתבע לדבר עמו ולתאם את השבת הרכב לידיו, אותר הרכב בביתו של התובע במושב אשלים ומשם נלקח על ידי הנתבע והעד.

נוסיף כאן את הדברים הבאים: בתצהירו אישר הנתבע כי לא היה זמין לניסיונות הנתבע ליצור איתו קשר ביום 24.6.2015. מהודעת הווצאפ המצורפת כנספח ד' לתצהירו של הנתבע עולה, כי התובע "החזיק" את הרכב כערובה לזכויות להן הוא טוען וכך נכתב בחלופת ההודעות - הנתבע: "אני ליד האוטו בוא אחי". התובע: "תדאג לי בכסף בבנק ומכתב פיטורים חתום אחר כך נדבר".

ז. ביום 25.6.2015 נשלח במייל מכתב פיטורים לתובע, שנושא את התאריך 1.6.2015. עם פיטורי התובע הפסיק הנתבע להפעיל את קו החלוקה בדרום שבו הועסק התובע, והקו האמור הועבר לחברה אחרת.

ח. בטרם סיום בבירור הסוגיה העובדתית מבקשים אנו להוסיף בקצרה: במסגרת ההליך הנוכחי העידה גב' לישי כהן, גרושתו של התובע. בעדותה סיפרה העדה על פגישה שהתקיימה בביתם המשותף במושב אשלים, שבו לטענתה לא עלתה סוגיית הפיטורים. בעדות זו אין כדי להוסיף להבהרת התמונה, משסיפרה התובעת בעדותה שלא הייתה נוכחת בפגישה עצמה ולא שמעה את הדברים שהחליפו הצדדים לפגישה, התובע והנתבע.

ט. מהמקובץ עולה כי בתחילת חודש יוני הציג הנתבע לתובע את הנסיבות שבגינן ביקש לסיים את קשרי עובד מעסיק בין הצדדים והודיע לו על סיום הקשר בין הצדדים, דהיינו - הפיטורים. על בסיס אותה פגישה התקיימה פגישה נוספת ביום 10.6.2015 במושב מעגלים. פגישה שבמסגרתה החזיר התובע את המלאי שהועמד לרשותו למכירה ללקוחות הנתבע בקו החלוקה עליו היה אחראי. בתקופה שלאחר ה-10.6.2015, היה אמור התובע לפעול לגביית החובות מקו החלוקה, על פי הסדר לפיו ייהנה התובע מאחוז מכספים שייגבו. בפועל, הוחזק רכבו של הנתבע בידי התובע, עד ליום 24.6.2015. משסירב התובע לתאם את החזרת הרכב, פעל הנתבע להשבת הרכב לחזקתו באופן חד צדדי מביתו של התובע במושב אשלים.

14. על רקע העובדות המפורטות לעיל, ניגש לבחינת רכיבי התביעה השונים בסדר הבא –

התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים ומתן הודעה מוקדמת;
תביעה למשכורת חודש יולי 2015;
תביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה;
התביעה על הוצאת דיבה והכפשת התובע.

התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים ומתן הודעה מוקדמת:

15. את הדיון בפרק זה מבקשים אנו לפתוח בהתייחסות לתביעת התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת כדלקמן:

א. הזכות לפיצויי פיטורים קמה ומעוגנת בחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). כמצוין בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, הזכות לפיצויי פיטורים קמה לעובד שעבד בשירות מעסיקו שנה אחת לפחות ופוטר.

בענייננו, התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בתקופה של פחות מעשרה חודשים; דהיינו פחות משנה. משכך לא קמה לתובע זכות לפיצויי פיטורים במועד סיום הקשר בין הצדדים.

לאמור לעיל יש להוסיף כי משמקובלת עלינו גרסת הנתבע לפיה פוטר התובע על רקע קשיים כלכליים להם נקלע העסק, הרי שאין לראות בתובע כמי שפוטר סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

ב. בנסיבות הללו דין התביעה לפיצויי פיטורים להידחות, בהיעדר עילה.

ג. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), מחייב מעסיק ליתן הודעה מוקדמת לעובד המועסק בשכר חודשי "במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו, עד תום שנת עבודתו הראשונה של שישה ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה" .

ד. בהתאם ולאור תקופת ההעסקה שתחילתה בספטמבר 2014 ושהסתיימה ביוני 2015, הודעה מוקדמת של 16 יום ( סה"כ עבד התובע בשירות הנתבע 10 חודשים; ולפיכך זכאי התובע ל-6 ימי הודעה מוקדמת בהתייחס לששת החודשים הראשונים להעסקת התובע, ועוד 10 ימים על ארבעת החודשים הנותרים).

ה. כאמור בפרק הדן בנסיבות סיום הקשר, נמסרה לתובע הודעת הפיטורים בתחילת יוני 2015 ויחסי עובד מעסיק הסתיימו בפועל בתום הפגישה שהתקיימה ביום 10.6.2015. מכאן שזכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בגובה שכר של שישה ימים בסכום של 2,160 ₪ לפי החישוב הבא:

כאמור לעיל, השכר הקובע לצורך קביעת זכויות התובע עומד על סך של 9,009 ₪ לחודש. מכאן שערך יום עבודה עומד על סך של 360 ₪ ליום. לפיכך זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בגובה השכר השווה ל-6 ימי עבודה, בסכום של 2,160 ₪.

16. במסגרת תביעת התובע לפיצויים על פיטורים שלא כדין, ביקש התובע פיצויים בטענה כי פוטר ללא שימוע ובטענה נוספת המתייחסת לנסיבות הפיטורים לטענתו, לקיחת הרכב מביתו שלא בתיאום איתו, תוך פגיעה בציוד אישי של התובע שהיה מצוי ברכב.

17. לטעמנו אין ממש בתביעת התובע לפיצויים על פיטורים שלא כדין, מהסיבות הבאות:

א. כפי שנאמר לעיל בפרק העובדות, עיכב התובע את הרכב ברשותו במטרה לכפות על הנתבע להיעתר לדרישותיו. כמפורט בעובדות – פעל התובע לסיכול העברת הרכב לידי הנתבע. פשוט בעינינו כי שעה שמדובר ברכוש המעסיק, אין העובד רשאי ליטול לידיו את רכוש המעסיק ולהחזיק רכוש שכזה בידיו, עד להיענות המעסיק לדרישותיו. בנסיבות הללו אין לתובע להלין אלא על עצמו, על פגיעה שנגרמה, ככל שנגרמה, בשל פעולה חד צדדית שנקט הנתבע להחזיר לידיו את הרכב.

ב. כמפורט בפרק העובדות, פוטר התובע בשיחה שבמסגרתה הסביר הנתבע את הרקע לפיטוריו. בנסיבות הללו, התקיים הפן המהותי של זכות השימוע. דהיינו, העמדת העובד על נסיבות הפיטורים ושמיעת גרסתו נוכח הכוונה לסיים את הקשר שבין הצדדים.

זאת ועוד. שאלת הפיצוי ועצם הפיצוי לו זכאי עובד בעקבות פגם בשימוע, היא נגזרת מהנסיבות המיוחדות של המקרה שמובא בפני בית הדין. במקרה שלפנינו מדובר בעובד שעבד תקופה קצרה ופוטר על רקע מצוקה כלכלית אליה נקלע הנתבע שהועסק בקו חלוקה שנסגר עם פיטוריו והנימוקים לפיטוריו הובאו לידיעתו. במצב דברים זה, אין התובע יכול להצביע על נזק ממון שנגרם לו כתוצאה מפגם בהליך השימוע (שהרי פיטוריו מתחייבים מהנסיבות הכלכליות שלהן נקלע הנתבע, באופן שאין היתכנות להמשך הקשר מנקודת המבט של הנתבע) ו/או על פגיעה לא ממונית המצדיקה פיצוי וזאת בהתחשב בתקופת העבודה הקצרה ובנסיבות הפיטורים.

התביעה לשכר חודש יוני:

18. את הדיון בתביעת התובע לשכר חודש יוני, מבקשים אנו לפתוח בשתי הערות:

הראשונה, על פי עדות הנתבע וכמצוין בפרק העובדות, לא שילם הנתבע לתובע שכר בפועל המתייחס לתקופת העסקתו ביוני 2015.

השנייה, בכתב ההגנה שהוגש בתיק נטען כי שכר חודש יוני 2015 שולם בפועל. אין בכתב ההגנה טענה לקיזוז באופן שזכאי הנתבע לקזז את חוב השכר המתייחס לחודש יוני 2015, מחוסרים במלאי.

19. משאין בכתב ההגנה טענת קיזוז, ומשכתב ההגנה לא תוקן, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע בסיכומים שהגיש, לפיה היה רשאי הנתבע לקזז מחוב השכר את ערך החוסר במלאי שהתגלה וגובש בסיכום המפגש שהתקיים ב-10.6.2015.

20. בנסיבות הללו, משהוכח, בניגוד לאמור בכתב ההגנה, כי שכר חודש יוני 2015 לא שולם, ומשלא ניתן להידרש לטענת הקיזוז, זכאי התובע לשכר המתייחס להעסקתו בתקופה שעד ל-10.6.2015 בסכום של 3,600 ₪.

21. לאור המחלוקת בין הצדדים בשאלת זכאות התובע לשכר, הרינו מעמידים את שיעור פיצויי הלנת השכר על גובה הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2015 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה:

22. מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי שעניינו הסדרת הזכות לביטוח פנסיוני מקיף וצו ההרחבה שהוצא בעקבותיו – "העובד יהיה זכאי לביטוח פנסיוני ולביצוע הפרשות על פי הסכם קיבוצי זה... מדי בתום שישה חודשים מתחילת העבודה (להלן – תקופת ההמתנה). עובד שהתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע הפרשות החל ביום הראשון לעבודתו..." .

23. במקרה שלפנינו לא טען ולא הציג התובע ראיה/הוכחה לקיומו של הסכם להיותו מבוטח בביטוח פנסיוני, במועד קבלתו לעבודה בשירות הנתבע. מכאן שחייב היה הנתבע להפקיד לזכות התובע כספים לקרן פנסיה החל מחודש פברואר 2015.

24. משכך ומשלא הפקיד הנתבע כספים לזכות התובע לרכישת ביטוח פנסיוני, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפקדות הנתבע (המעסיק) לקרן פנסיה בשיעור כולל של 12% מהשכר לחודשים פברואר, מרץ, אפריל, מאי ויוני – בסכום של 4,756 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.7.2015.

התביעה להוצאת דיבה והכפשת התובע:

25. נקצר ונאמר כי "תביעה להוצאת דיבה" מחייבת פירוט האמרות שהן על פי חוק עונות להגדרת "לשון הרע" והנסיבות שבהן נאמרו אותן אמרות. במקרה שלפנינו אין בכתב התביעה ואין בתצהיר התובע פירוט האמרות שהן בגדר לשון הרע ובגינן נתבע הפיצוי. די בכך כדי לדחות את תביעת התובע ברכיב זה.

סוף דבר:

26. מהמקובץ עולה שעל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

דמי הודעה מוקדמת - 2,160 ₪.

שכר עבודה לחודש יוני 2015 - 3,600 ₪.

פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה - 4,756 ₪.

לסכומים האמורים יתווספו פיצויי הלנת שכר בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ו/או הפרשי הצמדה וריבית כחוק כמפורט בגוף הפסק הדין, החל מיום 1.7.2015.

27. משנדחתה מרבית התביעה, אין צו להוצאות.

28. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.

נציג עובדים-
מר ישראל עמי שי

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר גבריאל דנה