הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 58187-11-16

לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר סהר

התובע:
MEDHANE GHILAY , (דרכון-96478)
ע"י ב"כ: עו"ד עופר בן אבי ואביבה בורונובסקי

-
הנתבעות:
1. פאר הבשר והעוף בע"מ, (חברות-513684233)
ע"י ב"כ: עו"ד יריב בן חיים

2. מוקד גל בע"מ, (חברות-5125304011)
ע"י ב"כ: עו"ד גיא פן

פסק דין

1. התובע, מבקש מקלט מאריתריאה, הגיש ביום 24.11.16 תביעה נגד הנתבעת 1 בסך 54,073 ₪, בה טען כי במהלך תקופת העסקתו שהחלה ביום 1.7.14 ועד ליום פיטוריו 28.1.16, החסירה הנתבעת 1 זכויותיו לדמי חגים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, שעות נוספות, הפרשות לפנסיה ולפיצויים. כמו כן טען כי הנתבעת 1 לא שילמה לו פיצויי פיטורים, חרף פיטוריו ולא מסרה לו הודעה לעובד במתחייב על פי דין.

2. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת 1 כי לא העסיקה את התובע ואינה מכירה אותו. הנתבעת 1 ביקשה לצרוף את הנתבעת 2, בה טענה כי התברר לה שהתובע הועסק דרך הנתבעת 2, שהיא חברה לאספקת כח אדם והיא אף סיפקה לנתבעת 1 עובדים, בתקופות שונות. אל בקשתה לצירוף הנתבעת 2, צירפה תלוש שכר ע"ש התובע לחודש 10/14, שהנפיקה הנתבעת 2 וכן העתק כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת 1 המלמדת על תשלומים לנתבעת 2. התובע הגיש ביום 11.7.17 בקשה מוסכמת לתיקון כתב התביעה ולהוספת הנתבעת 2, בה עתר לתשלום סכום התביעה ביחד ולחוד מאת הנתבעות.

טענות הצדדים

3. לטענת התובע, הוא הועסק בנתבעת 1, שעיסוקה בייצור מוצרי בשר מיום 1.7.14, לאחר שפנה עצמאית וחיפש עבודה, שם קיבל אותו לעבודה נציג הנתבעת 1, ציון, אשר אף נכח בדיון המקדמי. משה, נציג נוסף של הנתבעת 1, שוחח עמו על התפקיד וכן סיכם עמו כי שכרו יעמוד על 25 ₪ לשעת עבודה. שעות עבודתו דווחו באמצעות שעון ביומטרי (סעיף 6 לתצהירו של התובע). בכל תקופת העסקתו שכרו שולם במזומן על ידי משה. ביום 28.1.16 הודיע התובע למשה כי הוא אינו מצליח לישון בלילה עקב כאבים ביד ימין כתוצאה בעבודות ניקיון אותם ביצע באמצעות מכונת קיטור. בתגובה לכך, הודיע לו משה כי עליו להפסיק לעבוד לאלתר, ללכת הביתה ולחכות לטלפון. אלא שמשה לא יצר עמו קשר ולא ענה לטלפונים ועל כן ראה בכך התובע, כפיטורים.

4. התובע טען שאינו מכיר את הנתבעת 2 או קבלן אחר אשר עבד עם הנתבעת 1 ובפועל, שכרו שולם על ידי משה שנתן לו הוראות ופיקח עליו. התובע הצהיר כי הוא לא יודע אם התלושים שצרפו הנתבעת 2 לכתב ההגנה, אלה הם התלושים אשר נמסרו בידו, אולם הם דומים לתלושים שמסר לו משה (סעיף 17 בתצהיר התובע).

5. בתביעתו עתר התובע לתשלום מלוא זכויותיו על ידי שתי הנתבעות במשותף, וזאת בהתבסס על הוראות צו ההרחבה בענף התעשייה, לתחולתו טוען התובע. כך עתר התובע לפיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפרת זכותו לקבלת העתק הודעה בדבר תנאי העסקתו, כאשר אלה כלל לא הוסברו לו; בשל פיטוריו לאלתר טען כי היה זכאי להודעה מוקדמת בסך של 3,500 ₪ (17.5 ימים * 200 ₪); פיצויי פיטורים- 7,350 ₪ (4,650 ₪ * 1.58 שנים); דמי חגים שלא שולמו לו משך כל תקופת העסקתו בנתבעת ובסך של 2,000 ₪ (10 ימי חג); פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה ופיצויים בסך של 10,602 ₪; בשל אי יציאתו כלל לחופשה במשך כל תקופת העסקתו עתר התובע לפדיון ימי חופשה בסך של 3,800 ₪ ו דמי הבראה שלא שולמו לו בסך של 3,524 ₪ (8.5 ימים* 378 ₪). כן טען התובע כי בתקופת העסקתו ביצע שעות נוספות רבות, ללא שזכה לתשלום בגינן. לטענתו, היו ברשותו 14-15 דוחות נוכחות ממחושבים וכן תלושי שכר אותם קיבל ממשה, והללו הועברו לבא כוחו, אלא שמשרדו של בא כוחו נשרף עם מסמכיו. בנוסף לדוחות הנוכחות הממוחשבים טען התובע כי ערך רישומי שעות בטלפון שלו וזאת מחודש 10/14 ועד לחודש 1/16 והם תואמים לדוחות הממוחשבים שהיו בידו. התובע לא הציג את הרישומים אותם ערך בפלאפון שלו אלא רק את הדוחות הממוחשבים (נספח ו' לתצהירו) ועל בסיסם עתר לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 19,297 ₪ בהתאם לתחשיב שצירף כנספח ז' לתצהירו.

6. לטענת הנתבעת 1, היא מעולם לא העסיקה את התובע ומעולם לא שילמה לו שכר והיא אינה מעסיקה עובדים זרים או מסתננים. הנתבעת 1 התקשרה עם הנתבעת 2, כחברה לאספקת כח אדם או ניקיון, והאחרונה סיפקה לה את התובע במשך שני חודשים בלבד (7/14, 10/14) ובגין אספקת העובדים שילמה לנתבעת 2 תמורה שהוסכמה על ידן (סעיף 1 בסיכומי הנתבעת 1). עדותו של התובע לפיה נקלט לעבודה למשך חודשיים, מתיישבת הנתונים האמורים (סעיף 6 בסיכומי הנתבעת1). מעבר לחודשים האמורים, לא התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה ועל כן, הכחישה הנתבעת 1 את מלא טענותיו של התובע וביקשה לדחות את התביעה מחמת העדר עילה, יריבות או סמכות עניינית, שכן אינה מגלה כל עילה נגדה. לטענתה, התובע לא הציג ראיות הקושרת אותו עמה. כך לא פעל התובע להמציא מסמכים ממס הכנסה וביטוח לאומי. כמו כן בתביעתו, טען התובע כי אין בידו תלושים, כאשר במועד מאוחר יותר טען לפתע כי התלושים שלו נמסרו לב"כ ונוכח שריפת משרדו, הם אינם בידו (סעיף 7(ב) בסיכומי הנתבעת 1). אף מרישומי השעות שהציג התובע, אין ללמד אודות המעסיק, אתר העבודה, עורכם או חתימה כלשהי, בשים לב כי בתצהיר גילוי המסמכים שערך התובע, לא הצהיר התובע אודות אותם הרישומים (סעיף 12 בסיכומי הנתבעת 1).

7. לטענת הנתבעת 2, כחברה בעלת רישיון כקבלן כח אדם ורישיון למתן שירותים בתחום הניקיון והשמירה, סיפקה לנתבעת 1 עובדים על פי צרכי הנתבעת 1 ודרישותיה לתקופות שונות ובמספר משתנה של עובדים. תמורת שעות העבודה, שילמה הנתבעת 1 לנתבעת 2, 32 ₪ לשעה (נספח נ'2 בתצהיר הנתבעת 2), כאשר התובע הועסק אצל הנתבעת 2 במהלך חודשים 7/14, 10/14 בלבד (תלושי שכרו בנספח נ' 1 בתצהיר הנתבעת 2). מעבר לחודשים האמורים, טענה הנתבעת 2 כי היא איננה יודעת היכן הועסק התובע. הנתבעת 2 שילמה לתובע מלוא שכרו כדין, וזאת בהתאם לדוחות נוכחות אשר הועברו מאת הנתבעת 1. שכרו שולם באמצעות המחאות שנמסרו לתובע עם תלוש שכרו. עבודתו של התובע הופסקה בחודש 10/14 וזאת לאור בקשתו של התובע או הנתבעת 1. לאור תקופת יחסי העבודה האמורה, לא קמה זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים מאת הנתבעת 2 והודעה מוקדמת (לחילופין הוא זכאי אך ליומיים). כמו כן ולאור העובדה כי לא חלו חגים בתקופת העסקתו אינו זכאי לדמי חגים, הפרשות לפנסיה ופיצויים ודמי הבראה. בנוגע לתגמול בגין עבודה בשעות נוספות טענה כי זה שולם כדין בהתאם לדוח נוכחות שהמציאה הנתבעת 1 וכמשתקף מתלושי שכרו. עוד טענה הנתבעת 2 כי מסרה לתובע טופס הודעה לעובד אולם זה לא נמצא בידה לאור העובדה כי קלסרי הנהלת החשבונות של הנתבעת 2 ביניהם קלסרים לשנת 2014, נלקחו לביקורת של רשויות המס וטרם הוחזרו.

ראיות ועדויות הצדדים

8. התובע העיד בעדות מוקדמת והגישו תצהיריהם של עו"ד עופר בן אבי אשר ייצג אותו בהליך זה, ו- filmon gebrehas(להלן- מר פילמון), חברו של התובע. הנתבעת 1 הגישה תצהירים של, מר פאיז לוי, מר משה פאיז ומזל וולקר. הנתבעת 2 הגישה תצהירו של מר נתן גולוד. בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 4.11.18, הודיע התובע על משיכת תצהירו של עו"ד בן אבי וכן הודיעה הנתבעת 1 על משיכת תצהיריה וביקשה להגיש סיכומים (החלטה מיום 4.11.18, עמ' 22, שורות 5-9).

דיון והכרעה

העסקת התובע בנתבעת 1

9. האם הוכח על ידי התובע כי הועסק בשירות הנתבעת 1 ובתקופה הנטענת על ידו? זו השאלה בה עלינו להכריע בטרם נמשיך לדון בתביעות התובע לזכויות הנטענות.
10. ממכלול העדויות והראיות שהובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח כי הועסק על ידי הנתבעת 1. התובע לא הניח בפנינו ראיות מספיקות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו לפיה הועסק בשירות הנתבעת 1 ובוודאי לא במשך כ-19 חודשים. בעניין זה טען התובע בסעיף 16 בכתב תביעתו כי אין בידו תלושי שכר. אולם אך בדיון שהתקיים ביום 3.5.17 מסר ב"כ כי תלושי שכרו והדוחות הנוכחות אותם קיבל התובע מן הנתבעת 1, נמסרו לו, אולם הם אינם נשרפו. כל שפורט בכתב תביעתו של התובע הוא רישומי שעות נוכחות שערך בעצמו לכאורה, בהתאם לנתונים אשר הופיעו בטלפון הנייד שלו (עדות התובע מיום 9.10.17, עמ' 8, שורות 28-31). התובע לא עשה כל מאמץ לאיתור המידע המלמד על העסקתו בשירות הנתבעת. כך ולבקשת התובע ניתן ביום 3.5.17 צו למס הכנסה למסירת פרטים אודות התובע משנת 2014-2016, אולם ובהתאם למפורט בתגובת המדינה מיום 25.7.17, פרטים אלה לא נמסרו נוכח הוראות פקודת מס הכנסה לעניין חובת חיסיון וסודיות. עם זאת ציינה המדינה בסעיף 4 לתגובתה כי פרטים אלה ימסרו אם התובע יחתום על טופס ויתור סודיות. הודעה זו הובאה לידיעתו של התובע (נספח ד' לתצהירו), אולם לא פעל התובע לגילוי המידע, אשר יש בו כדי לתמוך בגרסתו ולהאיר אור רב על שאלת העסקתו על ידי הנתבעת 1, השנויה במחלוקת. באופן דומה ואף על פי שביום 3.5.17 ניתן צו למוסד לביטוח לאומי, לא הוצגו על ידי התובע הממצאים שהוצגו, אם הוצגו.

התובע הגיש תצהיר נוסף של מר פילמון, שהצהיר כי הועסק במפעל מעדני הטלה, הסמוך לנתבעת 1 והוא פגש בתובע במהלך ההפסקות והם קנו יחדיו אוכל. כמו כן הצהיר מר פילמון כי לעיתים ראה את התובע נכנס ויוצא בשערי הנתבעת 1.
מר פילמון העיד את הדברים הבאים:

ש. אני אומר לך שמפעל של פאר הבשר זה פה בשביל ארוך הזה- 800 מטר, שמאלה, אין מצב שאתה יכול לראות את זה, מה אתה אומר? אתה אומר שראית אותו נכנס למפעל פאר הבשר ואני אומר לך שאתה לא יכול לראות אותו, מה יש לך להגיש על זה? מסכים איתי שאי אפשר לראות?
ת. כן מסכים איתך. המפעל מה שהוא נכנס הוא לא רואה אותי אבל אני רואה אותו.
ש. איך ראית אותו אם אתה לא רואה את פתח הפעל איפה שאתה נכנס?
ת. אני יודע שהוא עובד שם, כי היינו גרים יחד"

(עמ' 13, שורות 21-27- ההדגשות אינן במקור- צ"פ)

סתירות נוספות נרשמו בעדותו של מר פילמון. כך, במסגרת הדיון המוקדם מיום 3.5.17 מסר מר פילמון לפרוטוקול כי הוא עבד במפעל מעוף, הנמצא סמוך לנתבעת 1 ומשם הוא מכיר את התובע (עמ' 3, שורות 14-15), כאשר בעדותו של מר פילמון עלה כי אף התובע הועסק במפעל מעדני הטלה, שם הועסקו השניים ואף התגוררו יחדיו (עמ' 13, שורות 9-10, 27).

אין בתצהירו של מר פילמון כל התייחסות לעובדה כי התובע ומר פילמון התגורר יחד. כמו כן, בדיון המקדמי שהתקיים ביום 3.5.17, מסר מר פילמון לפרוטוקול כי ראה שהתובע הועסק בנתבעת 1 במשך שנה (עמ' 3, שורה 5), אלא שבעדותו העיד מר פילמון כי הלך עם התובע 3-4 חודשים (עמ' 14, שורות 24-25). נוכח הסתירות האמורות וגילויים של הפרטים החשובים האמורים במסגרת החקירות, לא מצאנו לקבוע ממצאים על סמך עדותו של מר פילמון. למרות תקופת העסקתו של התובע שטען שנמשכה כ-19 חודשים, לא מצא התובע להביא לעדות עובדים נוספים, שהועסקו עמו בנתבעת 1, ואשר יש בהם כדי לתמוך בגרסתו.

11. בעדותו הסביר התובע כי כאשר החתים נוכחות ביומטרי ("באצבע"), הוא רשם את השעות בטלפון שלו, כך שהשעות שנרשמו בטלפון הן זהות לשעות בדוח הנוכחות של חתימת האצבע (עמ' 9, שורות 1-2). עוד אישר התובע כי כשקיבל את תלושי שכרו היה בודק אותו מול דף השעות והיה מכפיל את מספר השעות בשכרו השעתי 25 ₪ (עמ' 9, שורות 14-15). עיון בדוח השעות לחודש 10/14, שערך התובע מלמד כי באותו חודש הועסק 259.54 שעות עיון בתלוש השכר לחודש 10/14 מלמד כי שולמו לתובע 221.2 שעות דהיינו 38.34 שעות בחסר. חרף החוסר האמור, שהיה ידוע לתובע בזמן אמת (שכן התובע העיד כאמור כי תיעד שעות נוכחותו ובדק את תלושי שכרו), אישר התובע בעדותו כי מעולם לא התלונן בפני מנהליו כי חסר לו כסף (עמ' 9 שורות 5-6). בנוסף, התובע לא הציג בפנינו הרישומים האותנטיים שערף בטלפון שלו. לשאלת ב"כ הנתבעת 1 האם הרישומים נמצאים על גבי הטלפון שלו, השיב: "עכשיו הטלפון שלי סגור. יש לי טלפון אחר" (עמ' 9, שורות 3-4).

12. מנגד, הנתבעות הציגו שני תלושי שכר לחודשים 7/14, 10/14, לגביהם אישרה הנתבעת 2 כי התובע הועסק על ידה, בחצרי הנתבעת 1 (סעיפים 8, 10 בכתב ההגנה של הנתבעת 2). כמו כן הציגו חשבוניות המלמדות על התחשבנות כספית בין הנתבעות בגין אספקת כ"א ביחס לחודשים האמורים (נספח נ'2 בכתב ההגנה של הנתבעת). הדברים האמורים עולים בקנה אחד עם כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת 1, שצרפה לבקשתה לצירוף הנתבעת 2.

13. בסיכומיו, ציין התובע כי הנתבעת 1 נמנעה מחשיפת ההסכם ההתקשרות בינה לבין הנתבעת 2 (סעיף 5 בסיכומים), עם זאת לא ברור מדוע התובע, עליו מוטל הנטל להוכחת תביעתו, לא פעל להגשת בקשה מתאימה למתן צו לגילוי ההסכם. בסעיף 25 לסיכומיו טען התובע כי אף הנתבעת 2 נמנעה מחשיפת דוחות הנוכחות של התובע, שכן לטענתה הללו נלקחו לביקורת ברשויות המס וטרם הוחזרו לידה. בסיכומיו טוען התובע לחשיבות הרבה הקיימת לאותם דוחות, אשר אם היו נחשפים, היו יכולים לסייע לו להוכיח את תביעתו כנגד הנתבעת 1 לשעות נוספות באופן מלא, אלא שחרף החשיבות הקיימות לאותם דוחות כאמור, לא פעל התובע להגשת בקשה מתאימה כנגד הנתבעת 2 להמצאת אותם המסמכים, או לחילופין כלפי רשויות המס, אשר ימסרו את הקלסר והמסמכים הרלוונטיים, בשים לב לכך כי כבר ביום 27.9.17, הוגש תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת 2, שם צוין כי המסמכים נמצאים ברשות רשויות המס. ההלכה בנוגע לאי הבאת ראיה או הזמנת עדים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על הנסיבות ששנויות במחלוקת ולתמוך בגרסתו של אותו צד ידועה ואנו סבורים שמחדליו של התובע בעניין זה פועלים לחובתו. לא מצאנו לקבוע ממצאים בנוגע לדוחות שהוגשו מטעם חברת פרטנר, שעה שאלה הוגשו שלא באמצעות התובע, אלא על ידי בא כוחו, שבחר לא להעיד. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת 1 ועל כן דין התביעה כנגדה- להידחות.

העסקת התובע בנתבעת 2

14. הנתבעת מודה כי העסיקה את התובע, כקבלן כח אדם, בחודשים 7/14, 10/14, בחצרי הנתבעת 1 וגרסה זו עולה בקנה אחד, כאמור עם המסמכים שהובאו בפנינו המלמדים על התחשבנות הכספים בין הנתבעות בנוגע לאותם חודשים וכן עם עדותו של התובע לפיה, נקלט לעבודה למשך חודשיים (עמ' 7 שורות 20-21). לאור האמור וביחס לתקופה האמורה, יש לבחון את התביעה. מר גדות הצהיר כי הנתבעת 2 היא חברת כח אדם , עדותו לא נסתרה. על כן, יש לבחון זכאותו של התובע בהתאם לקבוע בצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם 2004 ולא לפי צו ההרחבה בענף התעשייה.

15. פיצוי פיטורים והודעה מוקדמת – לאור תקופת העסקתו של התובע ובשים לב לטענת התובע לפיה משה, נציג הנתבעת 1 היא זו אשר פיטרה אותו לאלתר כאשר הוא אינו מכיר כלל את הנתבעת 2 (סעיפים 11, 15 בתצהיר התובע), ולאור קביעתנו לעיל בדבר דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1, דין תביעת התובע ברכיבים אלה להידחות.

16. דמי חגים – בהתאם לקבוע בסעיף 8.2.6 בצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם 2004 זכאי התובע לתשלום דמי חגים, אם השלים שלושה חודשים מלאים ורצופים במקום העבודה. משהועסק התובע בשירות הנתבעת 2 בשני חודשים לא רצופים – אינו זכאי לדמי חגים. אשר על כן- דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

17. הפרשות לפנסיה ולפיצויים – משהתובע הועסק חודשיים בלבד ולא הוכיח קיומה של קופת פנסיה פעילה קודמת למועד העסקתו בשירות הנתבעת 2, לא קמה זכאותו להפרשות לפנסיה ולפיצויים וזאת הן בהתאם לקבוע בסעיף 8.13 בצו 2004 והן בהתאם לקבוע בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק 2008. אשר על כן, דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות.

18. פדיון חופשה – מעיון בתלושי שכרו של התובע לחודשים 7/14, 10/14, עולה כי התובע זכאי לפדיון שני ימי חופשה, שנצברו לזכותו. משערך יום עבודתו של התובע עמד על 200 ₪ וכי בכל חודש היה זכאי ליום חופשה אחד (פרק ו' בכתב התביעה המתוקן), על הנתבעת 2 לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך 400 ₪. במסגרת תצהירו של מר גדות, הודתה הנתבעת 2 בחובה בסך האמור (סעיף 19), אולם נוכח אי העברת פרטי חשבון של התובע, טרם העבירה הכספים. אשר על כן, התביעה ברכיב זה מתקבלת חלקית. הנתבעת 2 תשלם לתובע, סך של 400 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית.

19. דמי הבראה – משהתובע לא השלים שנת עבודה מלאה, אינו זכאי לדמי הבראה. על כן, דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות.

20. גמול שעות נוספות- התובע הועסק בנתבעת 2 במהלך חודשים 7/14, 10/14 בלבד. עיון בנספח ז' לתצהירו של התובע מלמד כי התובע עתר לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות אך בגין חודש 10/14 ובסך של 902.81 ₪. הנתבעת 2 טענה כי שילמה שכרו כדין ובהתאם לדוחות הנוכחות שהמציאה הנתבעת 1, כאשר תלושי שכרו מלמדים על תשלום שעות נוספות (סעיפים 21, 25 בכתב הגנתה). הנתבעת 2 לא המציאה את דוח הנוכחות שלטענתה קיבלה מהנתבעת 1, על בסיסו שילמה לתובע שכר חודש 10/14. בעדותו ציין מר גדות כי דוחות הנוכחות נמצאים ברשות המיסים (עמ' 18, שורות 30-31).
אמנם סעיף 26ב(א) בחוק הגנת השכר, קובע כי "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו...".
בע"ע 47715-09-14 עוזי ריעני נגד אליאסי שיווק בע"מ,שי אליאסי פסק בית הדין הארצי: " לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין- בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות - קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) - כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע" .

21. התובע לא עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית ראשונית ביחס לשעות עבודתו, בהיקף ובסכומים שתבע. כך וכאמור במסגרת חקירתו הסביר התובע כי כאשר החתים נוכחות ביומטרי ("באצבע"), הוא רשם את השעות בטלפון שלו, כך שהשעות שנרשמו בטלפון זהות לשעות בדוח הנוכחות של חתימת האצבע (עמ' 9, שורות 1-2). עוד אישר התובע כי כשקיבל את תלושי שכרו היה בודק אותו מול דף השעות והיה מכפיל את מספר השעות בשכרו השעתי, 25 ₪ (עמ' 9, שורות 14-15). עיון בדוח השעות לחודש 10/14, שערך התובע מלמד כי באותו חודש הועסק 259.54 שעות. עיון בתלוש השכר לחודש 10/14 מלמד כי שולמו לתובע 221.2 שעות דהיינו 38.34 שעות בחסר כאמור. חרף החוסר האמור, שהיה ידוע לתובע בזמן אמת (שכן התובע העיד כאמור כי תיעד שעות נוכחותו ובדק את תלושי שכרו), אישר התובע בעדותו כי מעולם לא התלונן בפני מנהליו כי חסר לו כסף (עמ' 9 שורות 5-6). למרות טענת התובע לפיה הרישומים האותנטיים נערכו על גבי הטלפון שלו, לא הסביר התובע מפני מה לא הציג את אותם הרישומים, אלא אך טען כאמור כי הטלפון שלו סגור ויש לו טלפון חדש. כמו כן והגם טענתו של התובע לפיה שכרו שולם לו באופן של מכפלת שעות עבודתו בשכרו השעתי מבלי ששולם לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות , הרי שבפועל תלוש שכרו של התובע לחודש 10/14 מלמד על 35.2 שעות נוספות אשר שולמו לו בערך של 125%.
אשר על כן, דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

22. אי מתן הודעה על תנאי העסקה – לטענת הנתבעת 2 מדובר ברכיב סתמי שמטרתו להוסיף כספים לסכום התביעה. כמו כן הוצהר על ידי מר גדות כי הנתבעת 2 נוהגת למסור לעובדיה טופס הודעה לעובד אולם היא לא איתרה אותו, היות שחלק מקלסרי הנהלת החשבונות נלקחו לביקורת של רשויות המס וטרם הוחזרו. מכל מקום התובע לא התלונן בפני הנתבעת 2 אודות אי תשלום זכויותיו (סעיף 22 בתצהיר מר גדות). בעדותו, העיד מר גדות כי" סביר להניח" שמפקח החתים את התובע על טופס הודעה לעובד. כמו כן מסר מר גדול זהותו של המפקח לא זכורה לו אולם "הוא יכול לברר" (עמ' 17, שורות 25-32, עמ' 18 שורה 1). במצב דברים זה, כאשר תלויה ועומדת כנגד הנתבעת 2 תביעה בין היתר בגין אי מתן הודעה לעובד, מצופה היה מן הנתבעת 2 כי תפעל לאתר או להזמין את המפקח שהסביר לתובע את תנאי העסקתו ומסר בידו טופס חתום. הנתבעת אף לא הציגה אסמכתא אחרת המלמדת על גרסתה.

23. בפסיקת פיצויים בהתאם לסעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 יש להביא בחשבון מספר שיקולים. ראו בעניין זה צבי פרנקל, 'פיצויים ללא הוכחת נזק, פיצויים ללא הוכחת נזק של ממון ופיצויים לדוגמא בחוקי העבודה בישראל', ספר סטיב אדלר, הוצאת נבו, עמ' 540 – 542. לאחר שבחנו את השיקולים המוניים שם ובהתאם לפסיקה אנו קובעים שהנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 1,500 ₪ בגין אי מתן הודעה בכתב לעובד וזאת לאור הקבוע בסעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה).

סוף דבר

24. לאור האמור לעיל התביעה כנגד הנתבעת 1 - נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת 1 ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ שעליו לשלם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

25. התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת באופן חלקי. על הנתבעת 2 לשלם לתובע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין:
א. פדיון חופשה – 400 ₪;
ב. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 1,500 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו ובשים לב לגובה התביעה, התובע יישא בהוצאות הנתבעת 2 ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪.

26. בהתאם להחלטה מיום 26.11.18, ומשהנתבעות לא התנגדו לבקשת התובע מאותו היום, לפיה הכספים שיפסקו לזכות התובע, אם יפסקו ישולמו לפקודת ב"כ, אנו מורים לנתבעת 2 לשלם הכספים שפסקנו לזכות התובע, לפקודת ב"כ, הנתבעת 2 רשאית לקזז מהסכומים שפסקנו את סכום שכר הטרחה וההוצאות שפסקנו לטובתה.

27. פסק הדין ניתן בהרכב של שניים בהתאם להחלטתנו מיום 4.11.18.

28. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ט, (19 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

נציג ציבור- מעסיקים
מר מאיר סהר

צבי פרנקל, שופט
סגן נשיא