הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 57519-09-16

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

התובע:
שלומי זאבי, ( ת.ז.-XXXXXX100)
ע"י ב"כ: עו"ד אביבה פרנקל שחר

-
הנתבעים:
1. מדינת ישראל – משרד הבריאות
המרכז הרפואי האוניברסיטאי ע"ש ברזילי
2. מדנית ישראל – משרד האוצר
ע"י ב"כ: פרקליטות מחוז דרום-עו"ד דמיטרי קוגן

פסק דין

1. עניינו של תיק זה בטענת התובע כי פוטר שלא כדין (אי עריכת שימוע כדין), וכן בטענת התובע לזכאות לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ולהפרשי שכר.

2. במסגרת סיכומיו בכתב, הודיע התובע על אי עמידתו על רכיב התביעה להפרשי שכר (סעיפים 53-55 לסיכומי התובע).

3. מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד. מטעם הנתבעים העידו: מר ניר קונר – מנהל מערכות מידע ומחשוב בבית החולים "ברזילי" וגב' ניצה כהן – מנהלת משאבי אנוש בבית החולים "ברזילי".

4. הנתבע 1 (להלן:"הנתבע" או "בית החולים ברזילי"), הינו מרכז רפואי אוניברסיטאי הנמצא באשקלון ומתוקצב על ידי משרד הבריאות.

5. הנתבע 2 הינו משרד האוצר (להלן: "משרד האוצר").

6. התובע הינו מנהל מערכות מידע בהכשרתו המקצועית.

7. ביום 9.6.15, פורסמה מודעת "דרושים" עבור משרת מילוי מקום סגן מנהל מערכות מידע בבית החולים ברזילי, אשר יצא לחל"ת. במודעה צוין כי: "התפקיד הינו זמני ל-6 חודשים ותיתכן הארכה".
8. התובע הציג מועמדותו לתפקיד והוזמן לראיון.

9. לתובע נערכו שני ראיונות, ראשית עם מנהל אגף מערכות מידע ומחשוב – מר ניר קונר, ולאחר מכן ראיון נוסף בנוכחות מר קונר ומר צחי כהן – המנהל האדמיניסטרטיבי בבית החולים ברזילי.

10. לאחר הראיונות הוחלט לגייס את התובע למשרת מילוי מקום ל-6 חודשים.

11. בד בבד נעשתה לתובע סימולציית שכר .

12. התובע החל לעבוד אצל הנתבע החל מיום 17.6.15.

13. בתאריכים 9.7.15 ו-19.7.15 שלח התובע מיילים לנתבע בדבר ניסיון להשלמת מסמכי הפנסיה .

14. ביום 12.10.15 העביר התובע לנתבע את כל המסמכים המעידים על הוותק הנדרש בכדי לקבל שכר לפי דרגה 40; ביום 21.10.15 נשלח לתובע מכתב בדבר עדכון דרגתו ל-40 רטרואקטיבית, החל מיום כניסתו לתפקיד – 17.6.15 .

15. בהתאם למכתב מיום 28.7.15, אשר נרשם על גביו כי נמסר לתובע ביום 30.7.15, נקבע כי התובע זכאי ל-5 "כוננויות חול" ו"כוננות שבת" אחת .

16. במהלך חודש אוקטובר 2015 התקיימה התכתבות בדוא"ל בין התובע לבין מר קונר בנושא הכוננויות .

17. ביום 7.11.15 שלח התובע מייל למר קונר בנוגע לביצוע שעות נוספות, וכך כתב:

"אני ואשתי חשבנו רבות במהלך הסופ"ש כיצד לאפשר לי לעבוד שעות נוספות כפי שאתה מבקש. מצב זה ידרוש שאשתי לא תעבוד 100% משרה כפי שהיה לפני התחלתי לעבוד בברזילי, מה שאומר שההכנסה שלה (ובכלל ההפרשות השונות) תרד. הבעיה המשמעותית היא שאשתי מרוויח (כך במקור, י.כ.) היום יותר ממני... כלומר התוספת שאקבל עבור השעות הנוספות מדובר על כמה מאות שקלים בנטו, ואילו הירידה במשכורת של אשתי מדובר על אלפים בנטו. בכלל, חשוב לי שתבין שאני מרוויח היום משמעותית פחות ממיקודם. מדובר על חצי בנטו. השיקול שלי ושל אשתי בכל זאת לנסות בשכר הזה, היה הגמישות בשעות העבודה. על מנת שהמצב ישתנה, השכר שלי צריך להשתנות. אני בוודאי לא מצפה להרוויח מה שהיה ממיקודם, אבל אני ציפיתי לקבל תנאים כמו אשתי. אני יודע שאמרת שתעשה ככל יכולתך להילחם עבור התנאים, אבל אני לא יודע באמת אם וכמה זה יצא. בכל מקרה, אני תורם ואתרום ממיטב ניסיוני ויכולתי בשעות העבודה שלי. אני משער שזה לא מה שאתה מצפה, אבל בנסיבות הקיימות זה המצב הקיים. נדבר מחר, אבל היה לי חשוב להעלות גם את הכל בכתב" .

18. במהלך החודשים דצמבר 2015 וינואר 2016 נעדר התובע פעמים רבות מעבודתו. במהלך חודש ינואר 2016 התייצב התובע רק בעשרת הימים בהם היה זכאי לשעות כוננות או השתלמות.

19. ביום 31.1.16 פנה מר קונר לגב' ניצה כהן וביקש לסיים את העסקתו של התובע לאור חוסר שביעות רצונו ממנו. וכך כתב:

"ניצה שלום.
אני מבקש לסיים את העסקתו של שלומי זאבי בתפקיד מנהל מערך השירות באגף מערכות מידע ומחשוב. שלומי נקלט כממלא מקום לתקופה של כחצי שנה שהוארכה במספר חודשים, אינני מרוצה מהתקדמותו של שלומי ומריבוי ההעדרויות שלו" .

20. ביום 2.2.16 כתב התובע מייל למר קונר, ממנו עולה כי בחר באופציית הפיטורים , ובלשונו:

"ניר בוקר טוב,
לאחר מחשבה ולאור האילוץ החלטתי לבחור באופציית הפיטורים. אמנם אני במחלה בבית, אבל עדכן אותי מתי להגיע לשימוע.
בהזדמנות זאת ברצוני להודות לך על ההזדמנות ולאחל לך ולאגף בהצלחה בהמשך הדרך!"

21. ביום 3.2.16, נשלח לתובע על ידי גב' כהן ניצה זימון במייל לשימוע שיתקיים ביום 4.2.16 והתובע אישר את קבלת הזימון במייל.

22. ביום 4.2.16 התקיים לתובע שימוע במשרדה של גב' כהן ניצה. בשימוע נכחו התובע, מר קונר וגב' כהן. להלן סיכום השימוע מיום 4.2.16:

"1. שלומי מועסק בחוזה מ"מ בתפקיד סגן מנהל מערכות המידע והמחשבים החל מ-17.6.15.
2. ניר מציין את תכונותיו החיוביות של העובד אינטיליגנט, הגון, שירותי, נעים הליכות ובעל ידע רב בנושא שירות.
למרות זאת יש כוונה לפטר את העובד מהנימוקים הבאים:
העדרויות רבות מהעבודה, איחורים, חוסר מוטיבציה וחוסר נכונות לבצע שעות נוספות.
ניר מנהל המערך שוחח עם העובד שטען שהשכר הנמוך שמקבל משפיע על המוטיבציה שלו.
3. שלומי במהלך השימוע הסכים עם הנאמר ומבין שלא ממלא את התפקיד כמצופה ממנו.
4. סיכום השימוע יועבר למנהל האדמיניסטרטיבי כהמלצה להפסיק עבודתו".

בהמשך הוצא לתובע מכתב הפסקת עבודה, תאריך סיום חוזה העסקה נקבע ליום 18.2.16.

עיקר טענות התובע

23. הנתבעים לא מסרו לתובע הודעה לעובד בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב – 2002.

24. הנתבעים צירפו לכתב ההגנה שני נספחים: נספח 2 לכתב ההגנה "חוזה מיוחד להעסקת עובד" מיום 19.7.15 ונספח 6 לכתב ההגנה "מסמך הארכת חוזה מיום 5.1.16". התובע העיד כי לא נמסר לו חוזה עבודה לחתימה. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לטענתם לפיה, התובע לא הסכים לחתום על החוזה (אותו ראה התובע לראשונה עם הגשת כתב ההגנה).

25. גב' כהן העידה על הפרות חוזרות ונשנות של חובת הנתבעים למסור הודעה לעובד כעניין שבשגרה.

26. בשל התרשלותם של הנתבעים למסור לתובע הודעה לעובד כחוק, עתר התובע לפיצוי בסך 15,000 ₪.

27. התובע עתר לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 50,000 ₪.

28. לטענתו, הנתבעים לא ערכו טרם פיטוריו כל שימוע כחובתם על פי דין ועל פי הוראות סעיף 82.233 לתקשי"ר, ולא ציינו בפניו מה הסיבה האמיתית לפיטוריו. לפיכך, לא ניתנה לו ההזדמנות המחוייבת על פי דין להשמיע את טענותיו לפני קבלת החלטה בעניינו.

29. ביום 4.2.16 נערכה פגישה בין התובע לבין מר קונר והגב' ניצה כהן, אשר כל מטרתה היתה להסדיר את תנאי עבודתו ושכרו של התובע.

30. ביום 10.2.16 קיבל התובע "כרעם ביום בהיר" הודעה על הפסקת עבודה וזאת מבלי שנערך לתובע שימוע כדין, מבלי שניתנה לו סיבה עניינית, וכל זאת רק משום שהעז ועמד על זכותו לקבל את אשר הוא זכאי לו על פי כל דין.

31. התובע כלל לא רצה ולא הסכים לסיום יחסי העבודה. התובע לא ביקש ולא הסכים לפיטוריו, ההיפך הוא הנכון.

עיקר טענות הנתבעים

32. התובע הועסק במשרה זמנית במילוי מקום לחצי שנה, אשר הוארכה בחצי שנה נוספת אך קוצרה לאור פיטוריו. לאור חוסר שביעות רצונו המתמשך של התובע מגובה שכרו, לאור ירידה בתפקודו ובמילוי משימותיו וכן היעדרותו הרבה מהעבודה בחודשיים האחרונים לעבודתו, נקבע לבקשתו של התובע שימוע.

התובע הביע הן לפני השימוע והן במהלך השימוע הסכמתו לסיום עבודתו, ולאחר מכן נשלח לו מכתב הפיטורים.

33. במעמד הקליטה, התובע לא הציג את האסמכתאות לוותק המקצועי וההשכלה שלו ולכן נמסר לו, על ידי גורמי משאבי אנוש, להשלימם בהקדם. התובע השלים מסמכים אלו רק ביום 12.10.15 והדרגה עודכנה לתובע ביום 21.10.15.

34. מסמכי ביטוח המנהלים של התובע לא היו חתומים, דבר שעיכב את הליך קליטתו במערכות נציבות שירות המדינה ועל כן הדבר גרר את עיכוב תשלום משכורותיו של התובע, אשר שולמו לו רטרואקטיבית לאחר שהסדיר הליך הקליטה.

בנוסף, אי השלמת מסמכים אלו הוביל לאי הנפקת מסמך "הודעה על תנאי עבודה" בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב – 2002.

35. ביום 19.7.15 הוצג בפני התובע חוזה מיוחד להעסקת עובד, על גביו צוינה דרגה 39 לדירוג המח"ר, זאת משום שעד אז טרם הציג התובע אישור ותק מקצועי כפי שהתבקש. ואולם, התובע לא הסכים לנתון יסוד זה וסירב לחתום על חוזה ההעסקה האמור וזאת למרות שתוזכר על ידי גורמי משאבי אנוש.

36. התובע הוא זה שביקש להיות מפוטר לאור חוסר שביעות רצונו מתנאי השכר שלו, הסכמתו באה לידי ביטוי הן בדוא"ל מיום 2.2.16 והן בפרוטוקול השימוע מיום 4.2.16. בנסיבות אלה, הרי שלא היה כל צורך לקיים הליך שימוע, שכן מדובר בפיטורים מוסכמים או בסיום יחסי עבודה בהסכמה.

37. יריעת המחלוקת בין הצדדים

א. האם פוטר התובע כדין ובתוך כך, האם הליך הפיטורים התקיים בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, האם ההליך שהתקיים ביום 4.2.16, עומד בכללים המחייבים הליך שימוע, ואם לאו – מה תוצאותיו?

ב. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב – 2002 ?

התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין

38. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר כעת, כי לאחר עיון בסיכומי הצדדים, בפרוטוקול הדיון ובמכלול הראיות אשר הוצגו בפניי, הריני סבור כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. להלן אבאר מסקנתי.

39. תכלית השימוע במקרה של פיטורים היא לבחון האם הפיטורים הם אכן מוצדקים, והאם יש מקום למנוע את הפיטורים.

במקרה דנא, התובע בעצמו הודיע הן לפני השימוע והן במהלך השימוע לנציגי הנתבע, כי הוא ממילא מעוניין לסיים את עבודתו בבית החולים ברזילי.

אמנם נכון הדבר כי הנתבע הוא שיזם את הליך הפסקת העבודה של התובע. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, שהתובע עצמו לא רצה להמשיך יותר לעבוד בנתבע.

40. גרסת התובע כמפורט בסעיפים 34-35 לכתב התביעה ובסעיף 27 לתצהירו ולפיה, מטרת הפגישה שנקבעה ליום 4.2.16 היתה להסדיר את תנאי עבודתו ושכרו, ואף הגרסה לפיה, התובע קיבל את הודעת הפיטורים "כרעם ביום בהיר" (סעיף 37 לכתב התביעה), נסתרה מניה וביה מחומר הראיות ומהעדויות שהונחו בפנינו.

41. ראשית, מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה כי התובע הועסק במשרה זמנית במילוי מקום לחצי שנה. במהלך תקופה זו הביע התובע, לא אחת, את חוסר שביעות רצונו מגובה שכרו ואף הביע את חוסר רצונו להמשיך בתפקיד מעבר לתקופה המוסכמת.

מר קונר, הממונה על התובע, העיד כי בתחילת הדרך נראה היה כי התובע מבין את תפקידו ובכוונתו להשקיע מאמצים כדי לממש את תפקידו.

ואולם, בהמשך התובע הראה מוטיבציה נמוכה מאוד. התובע נעדר במשך שעות וימים רבים מעבודתו, בין אם בשל מחלה, מחלת ילד וסיבות נוספות. כך, גם כשהתובע הגיע לעבודה, הרי שהוא לא ביצע שעות נוספות אשר נועדו כדי להוביל ולקדם פרויקטים באגף.

בעקבות זאת, מר קונר ערך עם התובע מספר שיחות במהלך תקופת עבודתו, ציין בפני התובע כי ההנהלה אינה מרוצה מתפקודו ומאי עמידתו ביעדים שהוצבו בפניו. התובע הכיר בכך והסביר כי הסיבה לאי השקעתו בעבודה הינה חוסר שביעות רצון משכרו, וכי הוא אינו מתכנן להישאר בתפקיד מעבר לתקופה המוסכמת, כלומר מעבר לששת חודשי מילוי המקום.

42. גרסת מר קונר לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית, וכך העיד לפנינו:

"ש. ההתרשמות שלך הייתה שהוא לא מרוצה משכר וזה המניע לחוסר מוטיבציה?
ת. ההתרשמות שלי הייתה לאחר תקופה מסוימת שמר זאבי אינו מרוצה מתנאי העסקתו ובשל כך נפגעת מוטיבציית העבודה שלו ובהתאם לזאת תפוקותייו".

ובהמשך:

"ש. ממה שקראתי בתצהיר, היית מודע לזה שהתובע לא מרוצה ממה שקורה עם השכר והחוזה?
ת. אנא חלקי בין שכר לבין חוזה. הייתי מודע לכך שאינו מרוצה מתנאי העסקתו. הוא לא הסתיר זאת. לא הייתי מודע מענייני החוזה".

46. תנא דמסייע לגרסת הנתבע, מצאנו בדוא"ל ששלח התובע למר קונר, ביום 7.11.15 , שם כותב התובע שהוא אינו מרוצה משכרו ואין בכוונתו לעבוד שעות נוספות: "... בכלל, חשוב לי שתבין שאני מרוויח היום משמעותית פחות ממיקודם. מדובר על חצי בנטו... על מנת שהמצב ישתנה, השכר שלי צריך להשתנות. אני בוודאי לא מצפה להרוויח מה שהיה ממיקודם. אבל אני בהחלטת ציפית לקבל תנאים כמו אשתי. אני יודע שאמרת שתעשה ככל יכולתך להילחם עבור התנאים, אבל אני לא יודע באמת אם וכמה זה יצא...
אני משער שזה לא מה שאתה מצפה, אבל בנסיבות הקיימות זה המצב הקיים..."

47. משמע, התובע לא היה שבע רצון משכרו וכשנדרש על ידי מר קונר לשפר את תפקודו ולעבוד שעות נוספות, הבהיר כי על מנת "שהמצב ישתנה", השכר שלו צריך להשתנות.

48. שנית, התובע הרחיב חזית ו"זגזג" בין גרסאותיו וניכר כי גרסתו ההתחלתית השתנתה בהתאם לצורך, ונבאר.

תחילה טען התובע בכתב התביעה כי הוא זה שביקש לקיים פגישה מסודרת בינו לבין הממונים עליו על מנת להבהיר ולהסדיר את מערכת יחסי העבודה, השכר ותנאי העבודה.

בעקבות כך, ביום 4.2.16 נערכה פגישה בינו לבין מר קונר והגב' ניצה כהן, אשר כל מטרתה היתה להסדיר את תנאי עבודתו ושכרו. בתום הפגישה לא סוכמו דברים קונקרטיים והוא התבקש על ידי הגב' כהן להמתין לתשובות אשר עליה לברר בעניין אצל הממונים עליה.

ביום 10.2.16 קיבל כ"רעם ביום בהיר" הודעה על הפסקת עבודתו וזאת מבלי שנערך לו שימוע כדין .

49. התובע לא פירט בכתב התביעה דבר וחצי דבר בנוגע להודעת המייל ששלח למר קונר ביום 2.2.16, ואף לא טען כי הודעה זו נשלחה ב"עידנא דריתחא" .

50. מהודעת המייל ששלח ביום 2.2.16, עולה כי לאחר מחשבה, התובע בחר באופציית הפיטורים, ביקש להזמינו לשימוע והגיע להסכמה על סיום עבודתו בבית החולים, עניין זה אינו משתמע לשתי פנים:

"לאחר מחשבה ולאור האילוץ החלטתי לבחור באופציית הפיטורים.
אמנם אני במחלה בבית, אבל עדכן אותי מתי להגיע לשימוע.
בהזדמנות זו ברצוני להודות לך על ההזדמנות ולאחר לך ולאגף בהצלחה בהמשך דרכך!".

מסמך זה סותר לחלוטין את גרסתו הראשונית של התובע בכתב התביעה.

51. משהבין זאת התובע, "שיפץ" את גרסתו הראשונית וטען במסגרת תצהירו כי שלח את הודעת המייל מיום 2.2.16 ב"עידנא דריתחא", מעולם לא ביקש להתפטר, וביקש להעלות את תסכולו מההתנהלות בכל הקשור לתנאי העסקתו ולתנאי השכר, אשר לא תאמו את אשר סוכם עמו לפני תחילת העסקתו .

52. מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן גרסה זו לא פורטה במסגרת כתב התביעה, הרי שבמסגרת חקירתו "זגזג" התובע בין גרסאותיו ועדותו לא היתה קוהרנטית ומהימנה.

כך, כאשר התובע נדרש להסביר את המייל שכתב, סתר את הגרסה הראשונית שפורטה בכתב התביעה, לפיה מטרת הפגישה היתה להסדיר את תנאי עבודתו ושכרו ותו לא:

"ש. האם אפשר להבין את המייל בדרך שאתה אומר "החלטתי לבחור באופציית הפיטורים". כיצד זה לא מראה על כוונתך לכך שיביאו לפיטוריך?
ת. כי נתנו לי שתי אופציות, או שאתה תתפטר או שתגיד שתהיה הפגישה ובה כנראה יחליטו לפטר אותך. זה לא בחירה שלי" .

53. גם גרסת התובע לפיה לא הבין כי הפגישה הנ"ל מטרתה שימוע, נסתרה בעת מתן תשובתו הנ"ל ואף נסתרה נוכח הדברים שכתב במייל מיום 2.2.16.

54. גם גרסתו המאוחרת של התובע לפיה המייל נכתב ב"עידנא דריתחא" נסתרה במהלך חקירתו הנגדית ואף נסתרה באמצעות הראיות שהוגשו לתיק.

55. במהלך חקירתו הנגדית הבהיר התובע כי לשיטתו "עידנא דריתחא" היא התפרצות ספונטנית מבלי שיש מספיק זמן לשקול ולבחון את המצב ולכוון את התנהגותו .

56. ברם, מהראיות עלה כי התובע שלח את הודעת הדוא"ל לאחר כמעט יממה, במסגרתה התובע יכול היה לשקול את החלטתו באופן מושכל. התובע כתב זאת בהודעת המייל עצמה ואף אישר בעדותו כי שלח את המייל אחר מחשבה .

57. יתרה מזו, בהודעתו מיום 2.2.16 התובע אף הודה למר קונר על ההזדמנות ואיחל למר קונר ולאגף הצלחה בהמשך הדרך. משמע, אין בלשון ההודעה כל נימה המעידה על כעס.

כשנדרש התובע להסביר מדוע הדוא"ל מנוסח באופן נינוח ואינו מגלה שום כעס, השיב: "כל אדם שהוא כועס, מגיב בצורה שונה..."

58. התובע "שיפץ" והרחיב חזית במסגרת תצהירו גם בנוגע לגרסה החדשה לפיה, התקיימה "שיחת מסדרון" בה לכאורה מר קונר אמר לו כי עמידתו על זכויותיו תביא בסופו של דבר לפיטוריו .

מר קונר הכחיש מכל וכל את האמור בסעיף 30 לתצהירו של התובע וציין כי שיחת המסדרון המתוארת, בה נאמרו ו/או נרמזו דברים אלו, לא התקיימה מעולם . מר קונר לא נשאל במהלך חקירתו הנגדית כל שאלה בנוגע ל"שיחת המסדרון" והדבר אומר דרשני.

59. נוכח כל האמור, תמוהה בעינינו גרסתו של התובע לפיה, סיום העסקתו התקבלה אצלו ב"תדהמה" כמפורט בסעיף 33 לתצהירו.

60. בנסיבות אלה של סיום יחסי העבודה, גם אם היוזמה להפסקת העבודה נעשתה על ידי הנתבע, לא מתעוררת שאלת פיטורים שלא כדין, משום שאלמנט רצונו של התובע לסיום עבודתו, מכשיר בנסיבות הקיימות את הליך הפיטורין .

61. שני העדים מטעם הנתבע העידו, וגרסתם לא נסתרה, כי במהלך השימוע צויינו הנימוקים לחוסר שביעות הרצון מהתובע, והתובע הסכים עם הנאמר והבין שאינו ממלא את תפקידו כמצופה ממנו. במהלך השימוע ניתנה לתובע הזדמנות נאותה והוגנת להשמיע את דבריו, ואולם לא היו לו הערות והוא הסכים לטענות שהושמעו כלפיו והודה לנתבע על ההזדמנות, כמצויין בפרוטוקול השימוע . גרסה זו מקבלת סיוע ותמיכה מהודעת המייל ששלח התובע ביום 2.2.16.

62. בטרם סיום נציין כי אין לשלול באופן קטגורי כל טענה של פיטורים שלא כדין רק בשל העובדה שהעובד לא נקט בצעד כלשהו על מנת לשוב לעבודה, אולם בנסיבות המקרה הנוכחי, הימנעותו של התובע מלנקוט בצעד ממשי כלשהו "בזמן אמת", מערימה קשיים מהותיים לעניין טענתו לפיטורים שלא כדין.

63. התובע טען כי בזימון לשיחת השימוע לא פירט הנתבע הטענות כלפיו ואין לראות בהליך שננקט כשימוע שנערך כדין.

ברם, לאור הסכמתו של התובע עם הליך הפיטורין, כפי שבאה לידי ביטוי הן בדוא"ל מיום 2.2.16 והן בפרוטוקול השימוע, הרי שלא היה כל צורך לקיים הליך שימוע, שכן המדובר בפיטורים מוסכמים או בסיום יחסי עבודה בהסכמה .

64. כללו של דבר: מכל האמור הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין – להידחות.

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד

65. התובע טען בכתב התביעה, שבמהלך תקופת עבודתו לא נמסרה לו הודעה לעובד, ועל כן עתר לפסיקת פיצוי לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 , בסך 15,000 ₪.

66. הנתבעים טענו שבשל העובדה שהליך קליטתו של התובע במערכות נציבות שירות המדינה לא הושלם, בשל מחדליו של התובע בהעברת המסמכים הרלוונטיים, לא היתה אפשרות להנפיק לתובע הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד.

עוד טענו הנתבעים, כי ביום 19.7.15 הוצג בפני התובע חוזה מיוחד להעסקת עובד, על גביו צוינה דרגה 39 לדירוג המח"ר, זאת משום שעד אז טרם הציג אישורי ותק מקצועי כפי שהתבקש. ואולם, התובע לא הסכים לנתון יסוד זה וסירב לחתום על חוזה ההעסקה האמור וזאת למרות שתוזכר על ידי גורמי משאבי אנוש. ואולם, בפועל התובע המשיך לעבוד בבית החולים.

67. בהתאם לסעיף 1 לחוק הודעה לעובד, על מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב או חוזה עבודה, שבהם יפורטו תנאי עבודתו בעניינים המפורטים בסעיף 2(א) לחוק זה. תכליתה ליידע העובד על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות בנוגע לתנאי העבודה, ולמנוע מחלוקות משפטיות .

בית הדין רשאי, אך לא מחויב, כלשון החוק, לפסוק לעובד פיצוי בגין אי מילוי הוראות החוק.

68. במקרה שלפנינו, הנתבע לא הגיש הודעה על תנאי העבודה שניתנה לתובע במועד תחילת עבודתו. המסמך המוקדם ביותר שבו הועלו על הכתב תנאי העבודה הינו חוזה מיוחד מיום 19.7.15, כאשר מחד טוען הנתבע שהתובע סירב לחתום על החוזה הנ"ל בשל הדרגה שצויינה בחוזה (דרגה 39 לדירוג המח"ר), ומאידך, התובע טוען כי לא נמסר לו חוזה עבודה לחתימה והנתבעים לא הביאו כל ראיה לטענתם לפיה, התובע לא הסכים לחתום על החוזה (אותו ראה התובע לראשונה עם הגשת כתב ההגנה).

69. בית הדין סבור שנסיבות המקרה אינן מצדיקות פסיקת פיצויים לדוגמה לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד. לא שוכנענו שהנתבע במפגיע או ביודעין נמנע מלמסור הודעה בכתב על תנאי העסקה.

70. גרסתה של מנהלת משאבי אנוש בבית החולים – גב' ניצה כהן, בדבר סירובו של התובע לחתום על החוזה המיוחד, לא נסתרה במהלך חקירתה הנגדית .

71. מהראיות שהונחו בפנינו עלה כי התובע הודה שתנאי העסקה היו ידועים לו במהלך תקופת העסקתו, אמנם התובע לא היה מרוצה מגובה שכרו אך ידע תנאי שכרו, ובכל זאת בחר להמשיך לעבוד בנתבע בשל הגמישות בשעות העבודה, כעולה מהמייל שכתב למר קונר ביום 7.11.15 .

נציין כי גם העובדה שהתובע נמלך בדעתו וויתר על הטענות שזכויותיו בפועל נפגעו עקב כך שההודעה לא הועברה אליו בכתב (סעיפים 53-55 לסיכומי התובע), מחזקים את המסקנה שנסיבות המקרה אינן מצדיקות פסיקת פיצויים לדוגמה לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד.

72. לנוכח המפורט, הרי שלא מצאנו כי יש לפסוק פיצוי בגין רכיב זה ותביעתו של התובע נדחית.

סוף דבר

73. התביעה נדחית על כל רכיביה.

74. משנדחתה התביעה, התובע ישלם לנתבעים הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

75. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ט, (01 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.