הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 5673-08-16

לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל
נציג ציבור (עובדים) מר אסמעיל אבו מטיר

התובע:
ג'ורג' אדג'ג', (ת.ז.-XXXXXX366)
ע"י ב"כ: עו"ד שרון אלמקייס חכמון

-
הנתבעת:
עירית שדרות
ע"י ב"כ: עו"ד עופר רזניק

פסק דין

1. התובע עבד אצל הנתבעת משנת 1978 ועד שנת 2014, הגיש תביעה זו בה הוא מבקש לקבל מהנתבעת את הרכיבים הבאים:

א. עדכון אחוזי זכאות לפנסיה והפרשי שכר בגין פנסיה מופחתת ששולמה עד לחודש 6/16; 20,695 ₪.
ב. פיצויים על עצם הפיטורים הפסולים: 50,000 ₪.
ג. פדיון דמי מחלה: 73,687.28 ₪.
ד. הפרשי שכר בגין מענק יובל: 2,488.79 ₪.
ה. פדיון חופשה שנתית: 4,738.5 ₪.
ו. הפרשי שכר: 62,302.5 ₪.

2. התובע טוען שהנתבעת פיטרה אותו בפיטורים פסולים, בניגוד לדין תוך פגיעה בהפרת זכויותיו.
לטענתו, הוא התחיל לעבוד בנתבעת ב- 1970 כמורה עד ליום 31.8.77, אז קיבל פיצויי פיטורים ושב לעבוד בנתבעת ביום 1.9.78 כמורה עד ליום 31.8.94, מועד בו נסגרו המגמות הטכנולוגיות בהן לימד.
מאז מילא תפקידים נוספים בנתבעת, בין היתר היה מנהל המטה לבטיחות בדרכים ולטענתו גילה שמספר עובדים עושים שימוש ברכבי הנתבעת בניגוד לדין, דיווחו דיווחים כוזבים ולאור דיווחיו החלו גורמים בנתבעת להתנכל לו ובשל כך רצו לפטרו. ביום 20.2.13 זומן לשימוע במסגרת הליך הבראה שנעשה אצל הנתבעת. בתום הליך זה הוא לא פוטר והוא זומן שוב לשימוע ביום 27.8.14 כאשר סיבת הזימון לשימוע הייתה צמצום במצבת כוח האדם. בעקבות התכתבות עם באת כוחו נדחה מועד השימוע ליום 26.10.14 וביום 30.6.15 קיבל הודעה על סיום עבודתו בה כתב מנהל משאבי אנוש שביום 31.8.15 התובע יסיים את העסקתו והחל מיום 1.9.15 ייצא לגמלאות מהנתבעת.

3. התובע טוען שהנתבעת לא שילמה לו פדיון ימי מחלה בסך של 73,000 ₪ מאחר שבמועד סיום עבודתו היו לזכותו 901.3 ימים. אחוזי הפרישה שעל פיה הוא מקבל את הפנסיה התקציבית הם מופחתים ואינם תואמים לוותקו. לטענתו, הנתבעת הפחיתה ממענק היובל המגיע לו, עומדת לו יתרת ימי חופשה של 13.5 ימים וכן הוא זכאי להפרשי שכר בגין ימים שנוכו משכרו בשנים 2002 ו – 2003, כאשר החליטה העיריה לסגור את מכללת עמל הישגים אותה ניהל במשך שש שנים והוא העמיד את עצמו לרשות הנתבעת אך היא הורתה לו להמתין בביתו.

4. הנתבעת טוענת שהתובע פוטר במסגרת הליך הבראה ובפיטורים שעוגנו על פי החלטת ועדה פריטטית ומועד פרישתו נדחה מהפיטורים של שאר העובדים שפוטרו במסגרת אותה הסכמה מאחר שהיה קרוב לגיל פרישה ולכן לא נפל פגם בהליך פיטוריו. אשר לעניין פדיון ימי המחלה, טענה כי הפדיון נקבע על פי יתרות שהיו קיימות לתובע בהתייחס לרצף עבודתו מ-1994. אשר לוותק התובע לעניין קצבת הפנסיה הדבר נקבע על ידי משרד הפנים ובנוגע להפרשי השכר לשנים 2002 מדובר ברכיבים שהתיישנו.

תביעת התובע לגבי פיצויים על פיטורים פסולים

5. התובע טוען שהנתבעת לא ערכה לו שימוע ולא אפשרה לו לטעון את טענותיו בנוגע לסיום עבודתו. לטענתו, הנתבעת התייחסה לוותק שגוי משנת 1994 ולא משנת 1978 כשהחליטה לסיים את עבודתו. לטענתו הנתבעת הפרה את הוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/14 הקובע כי יש לזמן עובד לשימוע לפני הוצאתו לפנסיה. הנתבעת טענה שבמסגרת הליך ההבראה בין הנתבעת למשרד הפנים יזמה הנתבעת פגישה עם יו"ר הסתדרות המעוף לצורך שיתוף פעולה והידברות למען השגת היעדים בדרך המיטבית עם ארגון העובדים. בעקבות אותה פגישה הוסכם על מתווה עבודה משותף שלפיו יפוטרו 25 עובדים, התובע היה אחד מהם. הנתבעת ערכה שימועים לכל העובדים לרבות לתובע ביום 26.10.14, לבקשתו, הנתבעת אפשרה לו להמשיך לעבוד עד ליום 31.8.15.

6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שלא נפל פגם בהליך הפיטורים התובע לא זכאי לפיצוי בגין פיטורים פסולים כפי שטען. במסגרת פסק בוררות בין ההסתדרות, המרכז לשלטון המקומי ועירית שדרות הוסכם ביום 14.10.12 על רשימה של 25 עובדים שיפוטרו במסגרת הליך ההבראה, התובע היה אחד מהעובדים. בשימוע שנערך לתובע ביום 26.10.14 בנוכחות באת כוחו, קבעה וועדת השימוע:
"בנסיבות העניין ולאחר ששמענו את ג'ורג' ובאת כוחו, הננו מוצאים לנכון לקבל את בקשתו להמשיך לעבוד עד ליציאתו לגמלאות, לאור האמור אין מקום להשלמת טיעונים, סיום העסקה ייכנס לתוקף בסוף חודש אוגוסט 2015 והעובד יקבל את מלוא הזכויות המגיעות לו".
אכן התובע סיים את עבודתו ביום 31.8.15, לאחר הגיעו לגיל 67.
אנו דוחים את טענות התובע שפיטוריו נבעו בשל חשיפת שחיתות לטענתו או בניגוד לחוזר מנכ"ל 4/14. התובע לא הגיש כל בקשה בכתב כפי שקובע חוזר מנכ"ל 4/14. טענתו בנוגע לחשיפת שחיתות עלתה לראשונה במסגרת ההליך. מדובר לטענתו על אירועים משנת 2006 ולא מצאנו מקום לקשור בין אותם אירועים שטען לראשונה בהליך זה לבין סיום עבודתו בשנת 2015. אנו דוחים את טענת התובע על כך שלא ניתנה לו אפשרות לטעון טענותיו בנוגע ליציאתו לפנסיה. התובע אמור היה להיות מפוטר לפני הגיעו לגיל 67, אך הנתבעת הסכימה לדחות את מועד סיום העבודה עד הגיעו לגיל 67, אין מדובר בהוצאה לפנסיה אוטומטית בגיל 67, אלא דחיית מועד סיום העבודה שנקבע שנה קודם במסגרת הליך ההבראה.

על כן אנו דוחים את טענת התובע בנוגע לפגמים שנפלו בסיום עבודתו.

טענת התובע לגבי זכאותו להפרשי פנסיה גבוהים יותר

7. התובע טען שעבד ברציפות מספטמבר 1978 ועד סיום עבודתו. לטענתו, בעקבות סגירת המגמה הטכנולוגית בבית ספר בו לימד עד 30.8.94, הוסכם בין הנתבעת, משרד החינוך וארגון המורים לשלם למורים המפוטרים 210% לפי החלוקה: 150% ממשרד החינוך ו – 60% מהנתבעת, אלא שלאור הסכמת הצדדים לביצוע רצף זכויות ונוכח המשך עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הוסכם כי פיצויי הפיטורים יופקדו אצל הנתבעת או בחשבון המבטיח את הזכויות של התובע על מנת לשמור על רצף הזכויות. כמו כן טוען שהוא זכאי לפנסיה תקציבית בשיעור של 70% מאחר שעבד אצל הנתבעת משנת 1978 ולא משנת 1994.
הנתבעת טענה שעד שנת 1994 בוטח התובע בקופת פנסיה מבטחים ומשנת 1994 בוטח בפנסיה תקציבית וקיבל את כל זכויותיו ממבטחים עד שנת 1994. העיריה צירפה אסמכתא מחברת מבטחים לפיו נכון ליום 11.10.15 עמדו לזכות התובע סך של 469,868 ₪ (נספח א' לעמדת המדינה שהוגשה ביום 6.4.17) וכן צירפה אישור ששלחה לחברת מבטחים לשחרר את הכספים לטובת התובע מיום 13.10.15.

משהעיריה אישרה לתובע ביום 13.10.15 את שחרור הכספים מקרן הפנסיה שנחסכו בקופתו עד אוגוסט 1993, אין התובע זכאי להחשיב שנים אלו לטובת הפנסיה התקציבית והפנסיה התקציבית אמורה להיות משולמת לתקופת העבודה משנת 1994 בלבד ועל כן אין מקום לעדכן את שיעור אחוזי הפנסיה התקציבית.
התובע זכאי לפנסיה תקציבית בשיעור של 43% כפי שקבעה הנתבעת.

אשר לטענת התובע בנוגע להסכם שנערך בשנת 1994 בנוגע לפיצויים מוגדלים ששולמו לעיריה עבורו כאשר בית הספר בו עבד נסגר. התובע לא הוכיח טענה זו, לא הציג כל אסמכתא שכספים הופקדו אצל הנתבעת עבורו ועל כן אין התובע זכאי להפרש פיצויים בשנת 1994. אמנם התובע הציג התכתבות בין ארגון המורים לבין העיריה בנוגע לסגירת בית הספר בשנת 1994, אך אין באותם מסמכים אסמכתא שהעירייה קיבלה עבור התובע מענק של 150% פיצוי פיטורים כפי שטוען התובע. על כן תביעתו של התובע לעניין זה נדחית, מאחר שלא הוכיח שהעירייה קיבלה עבורו כספים בשנת 1994.

טענת התובע לזכאותו לפדיון דמי מחלה

8. התובע טוען שהוא זכאי לפיצוי בגין ימי המחלה הבלתי מנוצלים וכי עולה מתלוש שכרו 8/15 כי יתרת ימי המחלה עומדת על 901.3 ימים. הנתבעת טוענת שהתובע זכאי לימי מחלה אך ורק משנת 1994 ולא משנת 1978.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שהתובע זכאי לפדיון ימי המחלה בהתאם לחוקת העבודה. טענת התובע מבוססת על המפורט בתלוש השכר שהנפיקה הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהאמור בתלוש אינו נכון. אין בעובדה שלצורך קביעת הוותק לפנסיה, הוותק אמור להימנות משנת 1994 (מאחר שעד לאותו מועד התובע בוטח בקרן פנסיה מבטחים), כדי לפגוע בוותק התובע לצורך זכאותו לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים.
מנכ"ל הנתבעת אישר שהתובע עבד בנתבעת משנת 1978 ולא משנת 1994 ועל כן יש לחשב את הזכאות משנת 1978 ובהתאם לתלוש השכר שהנפיקה הנתבעת בחודש אוגוסט 2015, על כן יש לחשב את זכאותו של התובע על פי 901.3 ימים בהתאם לפיצוי של 8 ימים עבור כל 30 ימי מחלה, התובע זכאי לפדיון של 240.34 ימים. הנתבעת לא חלקה על שווי יום עבודה של התובע כפי שטען בהתאם לשכרו האחרון - 306.59 ₪ ועל כן התובע זכאי לפדיון ימי מחלה בסך של 73,687 ₪.

זכאות התובע למענק יובל

9. הנתבעת בסיכומיה הסכימה לפנים משורת הדין לשלם לתובע את ההשלמה של מענק היובל בסך של 2,488 ₪ ועל כן אין צורך לדון בשאלת הזכאות.

פדיון חופשה שנתית:

10. התובע טוען שהוא זכאי לימי חופשה בהתאם לתלוש השכר האחרון שלו לפיו עמדו לזכותו 13.5 ימי חופשה ובתלוש 9/15, נוכו חמישה ימי חופשה שלא שולמו, על כן נותרה יתרה של 13.5 ימים שעל הנתבעת לשלם. הנתבעת טוענת שמדוח היעדרויות של התובע עומדים לזכותו 1.13 ימי חופשה בלבד וממילא תביעת התובע לפדיון חופשה התיישנה כי היא מתייחסת לשנים 2002 – 2003.

11. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שהתובע זכאי לפדיון חופשה שנתית כפי שפורט בתלוש 8/15. טענת התובע מבוססת על המפורט בתלוש השכר שהנפיקה הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהאמור בתלוש אינו נכון ולא ברורה טענת בנוגע לדוח העדרות מול הכתוב בתלוש השכר . בתלוש השכר של חודש ספטמבר 2015 כתבה הנתבעת ששווי יום חופשה הוא 351 ₪. על כן התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בסך של 4,738.5 ₪.

הפרשי שכר:

12. התובע טוען שהוא זכאי להפרשי שכר בשיעור של 62,302 ₪ בגין ימי חופשה שנוכו לו בשנת 2002 ו 2003, כאשר העמיד את עצמו לרשות העבודה אך התבקש להמתין בביתו עד למציאת מקום עבודה חלופי. תמורת הימים האלו קיבל ימי חופשה, כאשר הנתבעת בחרה לנכות אותם משכרו עשר שנים לאחר מכן בטענה כי השכר שקיבל ב- 2002, וב – 2003 על חשבון חופשה, אינו חוקי. לטענתו הנתבעת ניכתה משכרו סך של 9,869.5 ₪. התובע הציג תחשיבים לגבי ערך העבודה בשנת 2002 ו- 2003, כאשר הכפיל אותם במספר ימי החופשה והגיע לסך של 62,302 ₪. הנתבעת טענה שתביעה זו התיישנה והועלתה בשיהוי ועל כן דינה להידחות.

13. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומשהנתבעת ניכתה משכרו של התובע 9,869.5 ₪ מחודש יוני 2013 ועד חודש מאי 2014 בגין שכר שקיבל ע"ח חופשה, עליה להשיב סכום זה הנושא הפרשי הצמדה וריבית.
אנו דוחים את טענת התובע שהוא זכאי להשבת שווי ימי החופשה משנת 2002 ו2003 במכפלת הימים בהם שהה בחופשה מאחר ותביעה זו התיישנה וממילא התובע לא הוכיח שלא שהה בחופשה באותם ימים.
על הנתבעת להשיב לתובע סך של 9,869.5 ₪, סכום שניכתה בשנת 2013 ו – 2014.

14. סופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע:

פדיון ימי מחלה בסך של 73,687 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.15 ועד לתשלום המלא בפועל.
מענק יובל בסך של 2,488 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.15 ועד לתשלום המלא בפועל.
פדיון חופשה שנתית בסך של 4,738.5 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.15 ועד לתשלום המלא בפועל
הפרשי שכר בסך של 9,869.5 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.14 (אמצע התקופה של ניכוי שכר) ועד לתשלום המלא בפועל .
על הנתבעת לשלם כל הסכומים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

15. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכר טרחה בא כוחו בסך כולל של 7,500 ₪ שעליה לשלם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

16. פסק הדין ניתן בהרכב של שניים לאור ההחלטה מיום 15.1.18.

17. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, (26 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

נציג ציבור- מעסיקים
מר אסמעיל אבו מטיר

צבי פרנקל, שופט
סגן נשיא