הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 56519-11-16

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (מעסיקים) - מר יאיר כפיר

התובעים:

  1. רע ויין
  2. מוריס חיים אדרי
  3. ערן הררי

ע"י ב"כ עו" ד ת ומר הדס ועו"ד ירון סייגר

-
הנתבעת:

נתבעת פורמלית:
עשות אשקלון תעשיות בע "מ, ח.פ 520037581
ע"י ב"כ עו"ד ערן שהם ועו"ד טובה ספיר

מדינת ישראל - משרד האוצר, רשות החברות הממשלתיות
ע"י ב"כ עו"ד זיו אלדן הררי

פסק דין

תביעה זו עניינה עתירה לסעד ההצהרתי המורה כי התובעים זכאים לתנאי פרישה על פי מודל תע"ש.

רקע עובדתי

1. הנתבעת 1, עשות אשקלון תעשיות בע"מ (להלן: עשות או החברה), היא חברה ממשלתית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה היא חברת בת של הנתבעת 2, תע"ש מערכות בע"מ (להלן: תע"ש מערכות או תע"ש), המחזיקה ב-85% מהון המניות של עשות. יתרת המניות (15%) מוחזקות בידי הציבור. חברת עשות מוגדרת "כחברת בת ממשלתית" כהגדרתו בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 . עשות מסווגת כחברה ממשלתית בסיווג 8 מתוך 11.

2. התובעים הם עובדים בכירים ותיקים בחברה, המהווים את השדרה הניהולית בעשות והמועסקים על ידה בהסכמי עבודה אישיים לעובדים בכירים. נכון למועד הגשת התביעה וניהולה, התובעים מועסקים ב עשות.

3. מפעל חברת עשות מצוי בעיר אשקלון ומועסקים בה כ-450 עובדים. בחברה מתקיימים יחסי עבודה קיבוציים בין עשות לבין ארגון העובדים היציג, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) ומעת לעת נחתמו הסכמים קיבוציים מיוחדים. עשות היא חברה ממשלתית המסווגת ברמה 8 מתוך 11.

4. בשנת 2013 החליטה וועדת שרים לענייני הפרטה על הפרטת התעשייה הצבאית (להלן: תע"ש), חברת האם של עשות (החלטה מח/2, להלן: החלטת ההפרטה; נספח 1 לכתב ההגנה). במהלך שנת 2014 ולאחר שהתנהל משא ומתן קיבוצי בין תע"ש לבין ההסתדרות, נחתם הסכם בין ממשלת ישראל, הנהלת תע"ש וההסתדרות, להפרטת תע"ש.

החלטת וועדת השרים קבעה שתע"ש תופרט בשני שלבים כאשר בשלב הראשון תוקם חברה ממשלתית בשם תע"ש מערכות בע"מ אשר אליה יועברו כל הנכסים, ההתחייבויות, הזכויות והעובדים הדרושים והכרוכים בפעילות העסקית של התעשייה הצבאית וכן תוקם חברה ממשלתית נוספת – תומר חברה ממשלתית בע"מ (להלן: תומר) שאליה תועבר מ תע"ש מערכות, טרם הפרטתה, פעילות ההנעה הרקטית ופעילות סלבין (להלן: פעילות תומר), לרבות הנכסים, ההתחייבות והזכויות הקשורות בפעילויות אליהם מתע"ש. בשלב השני יועברו כל אחזקות המדינה ב תע"ש מערכות, ללא פעילות תומר, ואלה ימכרו במכירה פרטית כמקשה אחת למשקיע חיצוני. הפרטת עשות כחברת בת של תע"ש נכללה בהפרטת תע"ש.

בהתאם למתווה הליך ההפרטה, הוקמה חברת תע"ש מערכות בע"מ בבעלות מלאה של מדינת ישראל ואשר כלל את פעילותה של תע"ש, לרבות את אחזקותיה של תע"ש ב עשות, ההחלטה להפריט את תע"ש היוותה למעשה גם החלטה להפרטת עשות (ראו החלטה מתקנת מיום 16.5.14; החלטה מח/4; נספח 2 לכתב ההגנה) .

5. במסגרת ההפרטה נחתם הסכם קיבוצי שהבטיח את תנאי הפרישה לעובדי תע"ש המאורגנים ובמקביל נחתם הסכם מימון בין תע"ש לבין המדינה שבו ניתנ ה התחייבות המדינה לשאת בעלויות פרישתם של עובדי תע"ש במסגרת תוכנית פרישה מידית לעובדים מאורגנים ב תע"ש וכן התחייבות המדינה לשאת בעלויות הפרישה המידית של עובדים מאורגנים בעשות. עשות אישרה את הה סכם הקיבוצי הנפרד שנעשה בינה לבין ההסתדרות בנוגע לעובדיה המאורגנים. במסגרת הסכם זה העמידו המדינה ותע"ש ל עשות, את הסכומים הנדרשים לטובת מימון פרישת העובדים המאורגנים (הסכם מימון עלויות פרישה מיום 9.4.14; נספח 3 לכתב ההגנה; הסכם בין תע"ש ל עשות מיום 5.11.14; נספח 4 לכתב ההגנה). הסכם נוסף נחתם בין עשות לבין ההסתדרות ובו הוסדר שיתוף הפעולה של נציגות העובדים עם הליך ההפרטה ונקבעו זכויות העובדים המאורגנים למענק הפרטה בהתאם ובכפוף לכללי רשות החברות הממשלתיות (הסכם מיום 9.4.14; נספח 5 לכתב ההגנה).

הסכמים נוספים נחתמו בין עשות לבין ההסתדרות להסדרת פרישתם של עובדים מהחברה וזאת במימון המדינה (הסכמים מיום 9.4.14 מסומנים נספחים 6-7 לכתב ההגנה). הסכמים אלה אושרו על ידי ה דירקטוריון תוך שהודגש במסגרת ישיבת הדירקטוריון כי המדינה תישא בהוצאות מימון הסכמי הפרישה (נספח 8 לכתב ההגנה). הסכמים אלה, אושרו גם על ידי הממונה על השכר באוצר (נספח 9 לכתב ההגנה).

6. בשנת 2015 אישרו הגורמים המוסמכים מטעם המדינה תשלום מענקי הפרטה ופרישה מידית לעובדים הבכירים של תע"ש המועסקים בחוזים אישיים, בהתאם למדיניות שנקבעה על ידם (להלן: מודל תע"ש; נספח 11 לכתב ההגנה) ולאחר קבלת אישור הממונה על השכר (נספח 1 0 לכתב ההגנה).

7. לאחר אישור מודל בכירי תע"ש הובאה בפני דירקטוריון עשות הצעה להחיל את מודל התגמול שאושר לבכירי תע"ש בעקבות ההפרטה גם על עובדיה הבכירים של עשות המועסקים בחוזים אישיים. ה דירקטוריון בחן את ההצעה בהתאם למודל זה. בסופם של הדיונים סבר הדירקטוריון כי יש מקום להחיל את מודל תע"ש על עובדיה הבכירים של עשות בהתאמות מסוימות אלא משנדרש מקור למימון העלויות הגבוהות הנובעות מהחלטה זו, נתקבלה החלטה על ידי דיקרטוריון עשות לאשר את מודל התגמול בכפוף לשני תנאי סף מצטברים. האחד, שהגורמים המוסמכים יאשרו את מדיניות התגמול שהציע הדירקטוריון והשני, שהמדינה תישא במימון כל עלויות המודל (פרוטוקול ישיבות דירקטוריון מיום 26.11.15 ו-16.12.15; נספחים 13 ו-16 לכתב ההגנה; וכן פרוטוקול ישיבת וועדת התגמול מיום 10.12.15; נספח 15 לכתב ההגנה).

8. עשות פעלה אל מול הגורמים המוסמכים במדינה לקבלת אישור להחלת המודל ולקבלת המימון הדרוש. אישור זה לא ניתן.

9. ביום 24.5.16, במסגרת ישיבת דירקטוריון עשות, דיווח יו"ר ה דירקטוריון כי בקשת עשות ל אשר את מודל תנאי הפרישה ומענקי ההפרטה, באופן שישווה את תנאי התגמול של בכירי עשות לתנאים אשר אושרו ל בכירי תע"ש, נדחתה על ידי רשות החברות הממשלתיות.

10. ביום 24.7.16 התקיימה פגישה שבה השתתפו מר פלדר ומר ביטון. בפגישה זו הציג המשנה למנהל הרשות מודל תגמול לעובדיה הבכירים של עשות.

11. ביום 24.11.16, הגישו 12 תובעים תביעה כנגד תע"ש וכנגד עשות לסעד הצהרתי המצהיר כדלקמן :

א. כי קביעת תנאי העבודה או פרישה שונים בקשר להפרטה לתובעים לעומת תנאי הפרישה אשר נקבעו לעמיתיהם בחברת תעש מערכות, המועסקים בהסכמי עבודה אישיים לעובדים בכירים כדוגמתם, מפלה ו/או הפלתה לרעה את התובעים ללא כל עילה ו/או הצדקה עניינית;
ב. כי התובעים זכאים לכך שתנאי עבודתם ופרישתם לאחר תהליך ההפרטה הצפוי יהיו כפי המודל שאומץ בעניינם על ידי דירקטוריון החברה, אך לא אושר משום מה על ידי משרד האוצר /רשות החברות הממשלתיות;
ג . לחילופין, התובעים זכאים לכך שתנאי עבודתם ופרישתם לאור הליך ההפרטה הצפוי, יושוו לתנאי הפרישה שאושרו בעניינם של עובדים במעמדם בחברת תע"ש מערכות.

12. בפתח ישיבת ההוכחות, ביום 7.10.18, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה שלפיה התביעה כנגד תע"ש מערכות בע"מ תימחק ו שתצהירו של מר מאיר אורן יוצא מתיק בית הדין. זאת ועוד, לאחר שמיעת ראיות הצדדים ביקשו תשעה מהתובעים למחוק את תביעתם. בסופו של יום נותרו בפנינו תביעותיהם של שלושה תובעים בלבד (כמפורט בכותרת) .

13. מטעם התובעים העידו מר רז בן שמש (להלן: מר בן שמש), מר אלי צוקר (להלן: מר צוקר) ומר ערן הררי (להלן: מר הררי). מטעם החברה העיד מר אבי פלדר (להלן: מר פלדר) ואילו מטעם רשות החברות העיד המשנה למנהל רשות החברות מר מאיר שמרה (להלן: מר שמרה).

14. בין לבין התקיימו בין הצדדים מגעים שונים בניסיון להגיע להסכמות גם לאחר סיום שמיעת הוכחות הצדדים ומשאלה לא צלחו, אנו נדרשים להכרעה בעניינם.

15. רשות החברות הממשלתיות הגישה עמדה מטעמה.

טענות הצדדים

16. לטענת התובעים, בכל הסכם, החלטה ופרוטוקול שדנו בתהליך ההפרטה, ואשר הוצגו בהליך זה, ראו כל הגורמים המעורבים את עשות כחלק בלתי נפרד בכל הקשור למהלך ההפרטה הצפוי. התובעים טוענים כי הסתמכו על מצג מפורש וחד משמעי שהוצג להם על ידי החברה ועל ידי נציג רשות החברות הממשלתיות שלפיו מודל תע"ש יחול גם לגביהם וכי הם עשו במסגרת תפקידם הבכיר ככל יכולתם על מנת לסייע בקידום הליך ההפרטה לרבות אל מול כלל עובדי עשות.

במסגרת זו טענו התובעים כי עשו כל מהלך שנדרש לרבות לעניין אישור חבילת ההסכם אשר נחתם בקשר עם הליך ההפרטה. לטענת התובעים, החברה הפרה את התחייבותה בעניין זכויותיהם בקשר עם הליך ההפרטה באופן העולה כדי הפרת הסכם לכל דבר ועניין לרבות ובפרט נוכח הסתמכותם של התובעים על המצג אשר הונח בפניהם, התנהלות החברה בעניינם גרמה לתובעים נזק משמעותי ומהותי, ממוני ושאי נו ממוני לרבות פגיעה קשה בכבודם.

17. התובעים טוענים כי הוצג בפניהם מצג מפורש בזמן אמת, שלפיו הם יהיו זכאים לאותם תנאים להם זכאים עובדי תע"ש בגין הליך ההפרטה ; כי גם עשות סברה בזמן אמת שהם זכאים לתנאי התגמול הזהים לאלה של עובדי תע"ש; כי רשות החברות הממשלתיות, באמצעות נציגה, הבהיר שהתובעים יהיו זכאים לאותו מודל שלו היו זכאים עובדי תע"ש; כי הגם שבדיעבד טוענת המדינה כי המודל הראוי לשיטתה הוא מודל שונה מזה שחל בעניינם של עובדי תע"ש, הרי שניתן להבין כי היא מסכימה שיש להחיל מודל כלשהו בעניינם של התובעים; כי החברה לא פעלה לקידום כל מודל חלופי למרות שרשות החברות הממשלתיות הציע ה מודל כזה ולמרות שלא היה ספק שהתובעים זכאים לתגמול כלשהו בגין הליך ההפרטה. התובעים טוענים כי בכל מקרה לא היתה הצדקה לשלילה מלאה של זכויותיהם בקשר עם הליך ההפרטה, כפי שקרה בפועל, וכי בשל התנהלות החברה בעניינם נוצר מצב שבו התובעים הופקרו ולא קיבלו מאומה בקשר עם הליך ההפרטה וזאת על לא עוול בכפם. התובעים טוענים כי מדובר בתוצאה קשה ובלתי הוגנת.

18. לטענת התובעים יש לראות בהתנהלות החברה משום הפרת הסכם לכל דבר ועניין וכי החומרה אשר דבקה בהתנהלותה מקבלת משנה תוקף לאור הסתמכותם על המצג המפורש שהונח בפני התובעים והמשך עבודתם לקידום הליך ההפרטה בהנחה מוסכמת כי זכויותיהם בהקשר זה מובטחות.

התובעים טוענים כי התנהלות הנתבעת עולה כדי ניהול משא ומתן שלא בתום לב ובדרך שאינה מקובלת לקראת כריתתו של הסכם שעניינו זכויותיהם של התובעים בקשר לאותו הליך ההפרטה . התובעים טוענים כי נוכח האמור , אין מנוס מהתובנה כי הנתבעת הטעתה את התובעים אשר נסמכו על כוונותיה ואולם הוליכה אותם שולל במשך תקופה ארוכה. התובעים מציינים כי הפסיקה מטילה על מעסיק חבות מוגברת ל עשות ככל יכולתו על מנת למנוע אפליה.

19. לטענת הנתבעת, נקודת המוצא היא כי עשות כחברה ממשלתית מתוקצב ת ופועלת בהתאם להוראות החוקים הרלוונטיים בתיאום עם הרגולטור, רשות החברות הממשלתיות ובהת אם להנחיית הממונה על השכר במשרד האוצר וזאת תוך שמירת מחויבויותיה לציבור הרחב המחזיק במניותיה. עוד טוענת הנתבעת כי היא איננה רשאית להורות על מתן מענק, תוספות שכר או פיצויים מכל סוג שהוא, ללא קבלת האישורים הנדרשים מרשות החברות ומהממונה על השכר באוצר. לטענתה, התובעים היו מודעים למעמדה המשפטי של החברה ולמגבלות החלות עליה בשל כך.

הנתבעת טוענת כי מכוח היותה של עשות " גוף מתוקצב", היא אינה יכולה להנהיג תנאי שכר, מענקי פרישה והטבות החורגים מן המקובל לגבי כלל עובדי המדינה, אלא אם אושרו פרטנית על ידי הממונה על השכר . לטענתה, מתן הטבות חורגות, ללא אישור הממונה על השכר, עלול להוביל לסנקציות כספיות על החברה ולסנקציות כספיות על הדירקטורים והמנכ"ל. עוד היא טוענת כי מכח היותה "חברה ציבורית" חלות עליה גם ההוראות המתאימות בחוק החברות שנועדו להגן על הציבור המחזיק מניותיה, ולענייננו - הענקת מענקי הפרטה לעובדי חברה בכירים כעסקה של בעלת השליטה בחברה, תחייב אישור האסיפה הכללית של החברה ברוב מיוחד (מקרב בעלי מניות מן הציבור בנטרול מניות המוחזקות על ידי תע"ש והמדינה).

20. לטענת הנתבעת לאחר שהמדינה אישרה והתחייבה לממן את תנאי הפרישה לעובדי החברה המאורגנים, נחתמו ביום 9.4.14 שורה של הסכמים ביחס לפרישת עובדי עשות המאורגנים (ההסכמים הנוגעים להתחייבות המדינה למימון תנאי פרישה של עובדים, הסכמים בין תע"ש ל עשות, וכן הסכמים קיבוציים בין עשות לבין ההסתדרות הכללית ) כאשר בכל ההסכמים צוין כי הם כפופים לאישורם של האורגנים המוסמכים של עשות ולמימון המדינה.

הנתבעת טוענת כי לאחר שוועדת הביקורת של החברה דנה בהסכמים הקיבוציים (החלים על עובדי החברה המאורגנים) , הובאו אלה לדיון בדירקטוריון החברה שבמהלכו הבהירו הדירקטורים כי מימון המדינה לתנאי הפרישה של העובדים חיוני לשם אישורם וכי הדירקטוריון אישר את ההסכמים הקיבוציים כמקשה אחת עם הסכם מימון עלויות הפרישה ואלה אושרו על ידי הממונה על השכר.

הנתבעת טוענת כי הסכמים אלה אינם חלים על עובדי עשות הבכירים המועסקים בחוזים אישיים וכי במהלך הליכי ההפרטה התנהלו מגעים אל מול רשות החברות והממונה על השכר גם ביחס לתנאי פרישתם של בכירי עשות המועסקים בחוזים אישיים כאשר בהמשך כאשר אישר הממונה על השכר מתן מענקי הפרטה ופרישה לעובדי תע"ש הבכירים והוצע להחיל על עובדי עשות הבכירים את אותו המודל בכפוף לאישור אורגני עשות והמדינה. הנתבעת מדגישה , כי אמנם קיים קשר מהותי בין תע"ש לעשות אך יחד עם זאת עשות כאישיות משפטית נפרדת היא חברה עצמאית ואוטונומית הפועלת על פי שיקוליה ובהתאם למיגבלותיה בדין.

21. לגרסת הנתבעת, במסגרת ישיבות הדירקטוריון, ה דירקטוריון בחן את המשמעויות הכלכליות של החלת מודל בכירי תע"ש על בכירי החברה כאשר הובהר במסגרת הישיבה כי נושא החלת המודל לא אושר על ידי המדינה וכי לאחר קבלת הנתונים ובחינת המשמעויות, החליט דירקטוריון החברה לאשר את החלת מודל בכירי תע"ש על בכירי עשות (בשינויים המחויבים) בכפוף למימון עלויות על ידי המדינה ואישור הגורמים המוסמכים. הנתבעת מוסיפה ו טוענת כי אין בסמכותו של רפרנט הרשות (שהצטרף טלפונית לדיון כנציג הרשות) שהוא במעמד של דירקטור ללא זכות ההצבעה, כל סמכות לאשר את המודל מטעם הממונה על השכר.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לאחר קבלת האישור העקרוני של הדירקטוריון, פעלה באינטנסיביות אל מול המדינה בניסיון להשיג את האישור להחלטת המודל אלא שרשות החברות החליטה לדחות את בקשת החברה להחלת המודל המותאם על בכיריה .

22. הנתבעת טוענת כי לאורך כל הדרך היו התובעים מודעים למצב הדברים בעניינם ובכלל זה לכך שעשות מעולם לא התחייבה וממילא לא היה בכוחה להתחייב כלפיהם לאימוץ בלתי מותנה של מודל תע"ש. הנתבעת טוענת כי במועדים הרלוונטים עבדו התובעים ונציגיהם בתפקידי מפתח בחברה, הכירו את מצב הדברים לאשורו בזמן אמת ולא זו בלבד שלא הוצג בפניהם כל מצג שאינו מדויק. אלא שחלקם היו מעורבים באופן משמעותי בהליכים בעניין בפני דירקטוריון החברה ואל מול רשות החברות. מכאן טוענת הנתבעת, מעולם לא הציגה לתובעים מצגים כלשהם שלפיהם היא התחייבה כי תאפשר ותאשר מענק י הפרטה בכל תנאי ללא קשר לעמדת רשות החברות.

23. לעמדת רשות החברות הממשלתיות (להלן: הרשות), במסגרת הליכי הפרטת תע"ש נחתמו בין תע"ש ל עשות לבין העובדים המאורגנים הסכמים אשר עגנו את הסדרי הפרישה ורשת הביטחון של העובדים המאורגנים. לאחר מכן, התנהל משא ומתן בין נציגי המדינה לבין הנהלת תע"ש להסדרת תנאי הפרישה ומענק הפרטה לעובדים המועסקים בחוזים אישיים שבעקבותיו אושר מודל תע"ש. מטרת המודל הייתה ליצור תמריץ לעובדי החברה הבכירים להמשיך ולהוביל את תע"ש בפעילותה העסקית וכן במשימות המיוחדות הכרוכות בהיערכות החברה להפרטה ובמימוש התהליכים הננקטים והנדרשים להינקט במסגרת יישום הפרטת תע"ש בכל זאת לצד הפעילות העסקית השוטפת של החברה. מטרה נוספת של ההסדר הייתה ליצור מעין " רשת ביטחון" לעובדים הבכירים בנוגע להעסקתם לאחר מועד ההפרטה. במסגרת עמדתה פירטה המדינה את מודל תע"ש.

הרשות טענה כי הנהלת תע"ש הייתה מעורבת ואף היוותה גורם חיוני בצוותי העבודה שעסקו בנושאים שנדרשו להסדרה לצורך ההפרטה ובהם: העברת הפעילות העסקית מהתעשייה הצבאית לתע"ש מערכות ולתומר; יישום מערך הסכמים מורכב; טיפול בנכסי מקרקעין של תע"ש והיערכות למעבר לנגב; חתימה על דוחות כספיים; מעורבות בהליך ההפרטה לרבות איסוף מידע, הכנה ותחזוקת חדר מידע מקוון, הקמה ותפעול חדר מידע פיזי שבו הוצג חומר מסווג ועוד.

לעמדת הרשות, הליך ההפרטה של עשות ומעורבותן של מנהליה הבכירים הי ו שונ ים מהותית מהמעורבות של מנהליה הבכירים של תע"ש וכך גם הפעולות שנדרשו מהם והסתכמו בעיקר בייעוץ לעניין גיבוש ההסכמים עם העובדים ואישור הסכמים אלה. המדינה טענה כי בשונה מחברת תע"ש, חברת עשות לא שינתה בעלות; מצבה הכספי המטיב ביחס למצבה הכספי של תע"ש הביא לכך שבכירי עשות נהנו מ תגמולים שכללו תשלומי בונוסים משמעותיים בניגוד לבכירי תע"ש; סיווג עשות הוא 8 בסיווג חברות ממשלתיות לעומת תע"ש המסווגת 10; עשות היא חברה ציבורית כאשר 15 % ממניותיה מוחזקות על ידי הציבור; הפעולות שנדרשו מעובדיה הבכירים של עשות מהוות חלק קטן בלבד מהפעולות בהליכי מכירה/הפרטה, לא נדרשו שינויים ארגוניים משמעותיים, לא נדרשו הסדרות בקשר עם איכות הסביבה ועוד; עשות הייתה שותפה מוגבלת מאוד בהליך הצגת המידע למשקיעים.

הרשות טענה כי המודל שהוצע התאים לאופי המשימות הנדרשות ממנהלי תע"ש בלבד והיה ברור במסגרת המשא ומתן כי הוא עוסק בעובדי תע"ש הבכירים בלבד. לעמדתה, מעולם לא אישרה את החלת מודל תע"ש או דומה לו על עובדי עשות ועמדה זו לרבות ההבדלים כפי שפורטו לעיל, הוצגו בפני עובדיה הבכירים של תע"ש. לעמדת המדינה, ייתכן והיה מקום להגיע למודל אחר בעניין עשות, אך מימונו על ידי המדינה כלל לא עמד על הפרק.

הכרעה

24. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם פעלו הנתבעים בניהול משא ומתן בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת לקראת כריתתו של הסכם; האם בהתנהלותם הפרו הנתבעים את ההסכם בין הצדדים; והאם פעלו הנתבעים בדרך של אפליה פסולה כלפי התובעים? והאם בכל אלה יש לקבוע כי התובעים זכאים לתנאי ההסכמים שניתנו לעובדי תע"ש?

25. לא היתה כל מחלוקת שלא נחתם כל הסכם שיש בו כדי לעגן את זכויותיה ם של התובעים למענקי הפרטה. כמו כן לא הייתה כל מחלוקת כי ההסכמים שנחתמו לעניין העובדים המאורגנים מחד וההסכמים שנחתמו בעניין עובדי תע"ש הבכירים מאידך, אינם מקימים זכויות כלשהן לתובעים.

26. לאחר ששמענו את הצדדים התרשמנו כי הנתבעת פעלה כלפי התובעים בשקיפות מלאה, היא לא הציגה בפניהם כל מצג שווא וכי התובעים או מי מנציגיהם היו מעורבים בהליכים השונים, מודעים להם בזמן אמת ולא ניתן לקבוע כי הנתבעים פעלו בניהול משא ומתן בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת.

27. אשר למצגים שהציגה עשות בפני התובעים – מעדותו של מר הררי שעובד כראש תחום גזברות ב עשות, עולה כי לא השתתף בישיבות ה דירקטוריון שבמסגרתן נדונו תוכניות ההפרטה ו השלכותיהן על זכויות העובדים. כך גם לא היה מעורב במגעים שניהלה החברה עם רשות החברות או גורמים אחרים (עמ' 25 ש' 11-14 לפרוטוקול). לדבריו, המצגים נעשו על ידי עובדים בכירים בחברה שהשתתפו בישיבות דירקטוריון וכן במסגרת הרמת כוסית שבה השתתפה ההנהלה הבכירה

28. מר הררי הודה בעדותו כי היה מודע לכך שקיימת מחלוקת בענין זהות המשלם אך לדבריו היה ברור שעל רשות החברות לשאת בתשלום כפי שנשאה בתשלום לעובדים המאוגדים. די בדברים אלה כדי לקבוע שהתובעים ידעו שנדרשת הסכמת רשות החברות לתשלומי המענק בגין תוכנית ההפרטה וכי לא די בהחלטת הדירקטוריון בענין זה.

29. מר בן שמש אשר שימש כסמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל אישר, כי היה מעורב בדיונים שנערכו ב דירקטוריון החברה לאישור המודל המוצע. מעדותו עולה כי המודל אושר על ידי הדירקטוריון ואולם התגמול לא אושר על ידי משרד האוצר ורשות החברות.

מר בן שמש העיד כי :

"ש. מה הטענה שלך כלפי החברה, אתה פנית לדירקטוריון החברה ודרשת שהמודל יאושר בדירקטוריון כל העובדים הבכירים רצו שגם הם יקבלו מענק הפרטה, הדירקטוריון אישר אולם המדינה לא אישרה, בנסיבות אלה, מה אתה רוצה מהנתבעת.
ת. ההישג הנדרש מבחינתו לא היה לאשר את המודל בדירקטוריון. ההישג הנדרש כפי שאני רואה אותו שהחברה תלווה אותנו ותאשר את המודל מול הגורמים המוסמכים, קרי המדינה. אני וחברי עשינו מעל ומעבר הן בעשייה והן בשעות, בהשקעה כדי להוביל את החברה להפרטה המיוחלת. הציפייה שלי שהחברה תתעקש בדיוק באותה דרך שאנו גם עשינו אותו מהלך. מאחר והנציגה הראשונה כולם הסכימו שאינה כאן, אני עובד חברה ופונה לחברה שמעסיקה אותי חוות הדעת עלי הייתה מצוינת ואני מצפה שהחברה תעמוד לצידי, מאחורי ומצדדי ותסייע לקבל את מה שהובטח לנו לאורך כל הדרך שמה שיש בתע"ש יהיה גם ב עשות זה הובטח על ידי החברה וה תע"ש. זה נאמר על ידי המדינה בשני האלמנטים גם רשות החברות וגם משרד האוצר".

לדברי מר בן שמש, מלכתחילה היה על החברה לשאת בתשלום בעצמה ואולם משהחלטת הדירקטוריון הייתה כי המענקים ישולמו בכפוף למימונם על ידי רשות החברות, לא הייתה ציפיה שהחברה תשלם מקום שהדבר לא אושר על ידי רשות החברות. מר בן שמש אישר כי החברה מעולם לא הציגה מצג שלפיו תישא במימון המענק בעצמה (עמ' 14- 15 לפרוטוקול) .

30. מר בן שמש נשאל לגבי ההשוואה לחברת תע"ש:

"ש. אתה מסכים איתי שחברת עשות אשקלון הושפעה באופן שונה מ תע"ש מההליך ההפרטה.
ת. לפחות למיטב ידיעתי בעולם משאבי אנוש לגבי אנשים התשובה היא לא. לגבי העולם העסקי, זה לא תחום העיסוק שלי לכן קשה לי לענות.
ש. דוגמא מעולם משאבי אנוש, האם המעבר של תע"ש לנגב והעובדה שחלק מהעובדים יאלצו מסיבה גאוגרפית לפרוש מעבודתם, נכון שזה שונה ב תע"ש לעומת עשות אשקלון שלא משנה את מקומה הגיאוגרפי.
ת. מאחר ולא היית מעורבת בתהליכי משא ומתן את השורה הזאת של מעבר לנגב, הורדנו מהסכמי עשות מאחר ואנו גרים והם גרים באשקלון שזה הנגב הצפוני, לכן זה לא רלוונטי ל עשות אשקלון.
...
ש. נכון או לא נכון שמפעל עשות אשקלון לא יעבור דירה.
ת. בהתאם להפרטה נכון. נשאר במקומו.
ש. האם נכון לומר שאתם קיבלתם בונוסים מחברת עשות אשקלון במהלך השנים.
ת. כן.
ש. נכון שזה שונה מתע"ש.
ת. אני לא מכיר את מודל הבונוסים של תע"ש, אבל למיטב ידיעתי הם קיבלו.
ש. מפנה לפרוטוקול מועצת מנהלים של עשות, מיום 29.4.14, נספח ב', עמ' 2 סעיף 4, על סדר היום עדכון מדינת ... בגין 2013, האמור כאן נכון.
ת. נכון.
ש. משום מה בעותק שצורף על ידך, לא מצאתי את הסעיף הזה בדיונים, האם יש בידך את העמודים 2,4 5, ו-6.
ת. לא. ניתן לבקש מהחברה. למיטב זכרוני הנושא של התגמול טופל על ידי מנכ"ל החברה. ניתן להשלים זאת מהחברה ומזכירות החברה. אין בידי".

31. מר אלי צוקר, סמנכ"ל כספים ובקרה בחברה היה נוכח אף הוא בישיבות הדירקטוריון אישר בעדותו כי המודל אושר על ידי הדירקטוריון בכפוף לכך ש יתקבל מימון לביצוע ומימוש המודל (עמ' 12 שורות 17-23 לפרוטוקול). עוד אישר מר צוקר בעדותו כי לכל החלטה כלכלית של החברה נדרש אישורה של רשות החברות וכי המודל כפי שאושר בדירקטוריון לא אושר על ידי רשות החברות (עמ' 22 שורות 3-8 לפרוטוקול).

מר צוקר נשאל האם הוצג בפניו מצג או ניתנה לו הבטחה שהחברה תשלם את מענק ההפרטה ללא אישור רשות החברות והשיב כי לא הוצג מצג בוודאות של 100% ואולם במספר הזדמנויות אמר יו"ר ה דירקטוריון "כי יעשו הכל שעובדי עשות הבכירים יקבלו מה שהעובדים הבכירים של תע"ש יקבלו ". עם זאת, הודה מר צוקר כי מדובר בהצהרת כוונות וכי על אף שהמודל אושר בישיבת הדירקטוריון, הבין שקיימת בעיית מימון וכי נעשה מאמץ לפתור את הבעייה (עמ' 22 שו' 9 – עמ' 23 ש' 4 לפרוטוקול).

32. מטעם החברה העיד מר פלדר אשר שימש בתקופה הרלוונטית כיו"ר דירקטוריון החברה ובעת עדותו שימש כמנכ"ל חברת תע"ש. מר פלדר אישר כי סבר שיש לנהוג בבכירי עשות כפי שנהגו בבכירי תע"ש (עמ' 31 שו' 12-18 ), היינו ליתן מענק בגין הליך ההפרטה.

מר פלדר העיד כך:

"אנו כדירקטוריון רשות רצינו להכניס את הבכירים של עשות למודל שאושר ב תע"ש. אבל לאורך כל הדרך גם בתע"ש וגם ב עשות ברור לחלוטין שהמודל במתכונת כזו או אחרת ועצם התשלום צריכים להיות מאושרים על ידי המדינה . והדיון שנעשה בדירקטוריון הייתה הצגת מודל שבאנו וביקשנו מהחברה להציג את המודל, אני חושב שהיה שינוי קטן בקטע של 170% אם אני זוכר נכון מדובר בכמה שנים אחור, אבל המודל הזה היה זהה לתע"ש. אמרנו שהמודל צריך להיות מאושר על ידי המדינה וכן גם התשלום" (עמ' 33 ש' 1 3-18 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש. ).

עוד העיד מר פלדר כי :

"ש. האם אתה הבנת מרפרנט רשות החברות שמודל תע"ש כפי שהוא ללא שינויים מאושר גם לבכירי עשות?
ת. לא הבנתי כך. אני יכול לומר כי באותה ישיבה שמר ארנון נציג הרשויות אומר שיתייחס למודל שהוצג, כלומר ברור לחלוטין שנציג רשות החברות שישב בחדר אמר חברים יקרים אולי יהיה קל בהמשך אך המודל כמודל צריך לקבל את האישור של רשות החברות" (עמ' 34 שורות 9-13).

ושוב:
"ש. האם כאשר התקבלה אותה החלטה בישיבת הדירקטוריון מיום 16.12.15 אתה הבנת שהמודל של תע"ש כפי שהוא ללא שינויים יאושר או מאושר או לפחות עמדת המדינה שיחול באופן זהה גם לגבי עשות.
ת. לא. צריך להבין את דרך העבודה שלנו מול המדינה, במקרה זה רשות החברות. אני יכול לתת בהרבה דוגמאות בכולם אותו דבר. כל הקשור, הרגולטור שלנו זה רשות החברות והממונה על השכר. נציג רשות החברות שנמצא בדיון הוא כדירקטור אבל ללא זכות הצבעה אם אני מבין את המושג. והוא לא מייצג את עמדת רשות החברות כי כל אירוע כזה אנו מעבירים בהמשך לאותה ישיבה לרשות החברות שהוא הרגולטור שלנו וצריכים לקבל את אישורו באופן פורמלי. כך שההבנה בדיון הייתה שהוא מבין את הנאמר יעביר את הדברים ואנו מעביר ים בצורה פורמלית ללא קשר לישיבה" (עמ' 37 ש' 13 – עמ' 38 ש' 7 לפרוטוקול 1 הדגשה שלי – י.א.ש. ).

33. מעדותו של מר פלדר עולה בבירור כי הדירקטוריון אישר מודל לתגמול ואולם היה ברור כי נדרש לכך אישור רשות החברות. הטענה כי נוכחותו של נציג רשות החברות בדיון, מהווה את אישור רשות החברות, אינה יכולה להתקבל. נוכחותו של נציג רשות החברות בדיון היא כאחד מחברי ה דירקטוריון ודבריו אינם מהווים אישור או היעדר אישור מטעם רשות החברות. מר פלדר העיד כי מלבד אותו דירקטור נציג רשות החברות, הוא עצמו עמד בקשר עם מר עמר המשנה למנכ"ל רשות החברות והאחראי על ההפרטות וכן עם מנכ"ל רשות החברות עצמו. מר פלדר העיד כי שוחח עם מר שמרה ואף נפגש עימו פעמיים כאשר ניסה להציג את עמדת הדירקטוריון וביקש לאשר לבכירים את מענקי הפרישה ואת מעניק ההפרטה. מר פלדר אישר כי משנדחתה בקשת החברה לא נמשכו הדיונים לגבי המתווה שהוצג ואף לא נשקל מודל חלופי של השתתפות מסוימת של החברה במימון המענקים.

עוד עולה מעדותו של מר פלדר כי שאלת המימון נדונה הן בדירקטוריון והן אל מול המדינה כאשר בכל הנוגע לעובדים המאוגדים נשאה המדינה בהוצאות מענקי ההפרטה וכי החברה סברה שכך צריך להיות גם לגבי העובדים הבכירים (עמ' 38 ש' 14 עד עמ' 39 ש' 12 לפרוטוקול).

34. מר שמרה, המשנה למנהל רשות החברות שהעיד מטעם המדינה סיפר כי התקיימה פגישה שבמסגרתה הציגה החברה את עמדתה אך הובהר לה עמדת הרשות אשר השיבה בשלילה לבקשה.

אשר להשתתפותו של מר ארנון בישיבת הדירקטוריון כנציג רשות החברות העיד מר שמרה, כי עמדתו אינה יכולה להיות עמדת הגורמים המוסמכים ברשות אצל הממונה על השכר וכך גם הוא אינו יכול להיות מסוגל לתת תשובה בזמן אמת ככל שהדבר עלה בישיבת ה דירקטוריון. מר שמרה העיד כי תפקידו של רפרנט מטעם הרשות היושב בחברות השונות לייצג את טובת החברה בפן של הרגולציה ולעיתים לתת תשובות אך לא ליתן אישורים, קל וחומר כאשר עמדת הרשות והממונה על השכר נ יתנו בסמוך לישיבת הדירקטוריון.

35. מר שמרה העיד כי עשות כחברה ממשלתית יכולה לייצר מערכת תגמולים מתקציבה אך גם זו מחוייבת לאישור רשות החברות והממונה על השכר. מר שמרה העיד כי התשובה השלילית שניתנה על ידי רשות החברות הייתה כאשר הרשות סברה שהמימון יבוא מתוך כספי החברה וכאשר המודל לא היה כלל מקובל עליה. כאשר הסתבר בדיעבד שהחברה חשבה שהמימון צריך לבוא מהמדינה כלל לא היה מקום מצד הרשות לשקול את המודל. היינו, לא זו מלבד שהמדינה דחתה את ההצעה למימון המודל אלא שהמודל עצמו לא היה מקובל עליה. מר שמרה טען כי הרשות הייתה נכונה לבחון מודל אחר לעובד בכיר שנאלץ לסיים את תפקידו עקב ההפרטה אך זו כלל לא הגיעה לכדי דיון.

36. מהעדויות שהובאו בפנינו לא מצאנו שהנתבעות נהגו עם התובעים בחוסר תום לב. ה דירקטוריון דן בהחלת המודל של בכירי תע"ש על בכירי עשות והסכים להחילו בכפוף לכך שהמימון ייעשה על ידי המדינה כפי שנעשה לגבי העובדים המאוגדים ולגבי בכירי תע"ש. עובדות אלה היו בידיעתם של נציגי התובעים שנכחו בישיבות וככל שהמידע שהועבר ליתר התובעים על ידי נציגיהם לא תאם את האמור, הרי, שאין להטיל את האחריות על כך על עשות. התרשמנו שעשות נהגה עם התובעים בגילוי לב תוך שלא הציגה בפניהם מצגים שגויים. יתרה מזו, התובעים שהיו עובדים בכירים בתפקידי מפתח בחברה היו מודעים לאורך כל הדרך כי עשות לא הייתה יכולה להתחייב כלפיהם לאימוץ מודל תע"ש ללא קבלת אישור הממונה על השכר ורשות החברות וכן היו מודעים כי אישור זה לא ניתן.

37. אשר למדינה, שלא אישרה את החלת המודל של בכירי תע"ש על התובעים, לא שוכנענו שהתובעים הציגו מקור לחובת המדינה לעשות כן. יצוין, כי הצדדים חלקו האם המדינה לא אישרה את המודל כולו או את עצם המימון של המודל ואולם, משלא הוצג כל מקור המטיל על המדינה חובה לעשות זאת ומשכאמור סברנו שלא הוצג מידע שגוי בפני התובעים, לא מצאנו מקום להטיל על המדינה חובה לאימוץ המודל.

38. אשר לטענת ההפלייה, נציין כי כעולה מהדברים שהובאו בפנינו ואשר התובעים לא סתרו, קיים שוני בין העובדים הבכירים בעשות לבין בכירי תע"ש וכי אין בסיס להשוואה בין הקבוצות. ראשית, בניגוד לחברת תע"ש שהיא חברה ממשלתית, במועד הרלוונטי, חברת עשות היא חברה בת ממשלתית ציבורית אשר תע"ש מחזיקה בכ-85% ממניותיה ויתרת המניות (כ-15%) מוחזקת בידי הציבור. בהינתן האמור, חלות על עשות הוראות חוק החברות המחייבות את אישור האסיפה הכללית של החברה, כלומר רוב בעלי המניות מקרב הציבור. שנית, כעולה מתצהירו של מר שמלה הפרטת תעש דרשה העברת פעילות עסקית של החברה על נכסיה, התחיבויותיה ועובדיה לחברה חדשה ונקייה מהתחיבויות, פעילות אשר היתה כרוכה בהתקשרות ויישום מערך של הסכמים והסדרים מורכבים, טיפול בנכסי מקרקעין, חתימה על דוחות כספיים אשר חייבו התגייסות והיערכות משמעותית מצד החברה לרב ות הכנה ותחזוקת חדר מידע מקוון רחב היקף הפתוח לשימושם של כ-450 משתמשים, הקמת ותפעול של חדר מידע פיסי שבו הוצג מידע מסווג ביטחונית, קידום הליך ההפרטה באמצעות פגישות עם מתמודדים פוטנציאליים, עריכת סיורים, קיום ימי עיון ומפגשים שונים ומתן מענה למאות שאלות של מתמודדים. כל אלה לא נדרשו מעובדיה הבכירים של עשות שתהליך ההפרטה אצלה התמקד ביעוץ לענין גיבוש ההסכמים עם העובדים ורמת המעורבות של בכיר יה בהליך ההפרטה היה מצומצם מאוד יחסית לפעולות שנדרשו מעובדי תעש (סעיף 14-17 לתצהיר מר שמלה). שלישית, מן הראיות, הפרטת תע"ש הייתה כרוכה במעבר המפעל לנגב ו הביאה לכך שעובדי תע"ש לרבות הבכירים שבה נדרשו להעברת מקום עבודתם וחלקם אף נדרשו לפרישה בשל המעבר וזאת בשונה מ עשות אשר פעלה באשקלון ולאחר ההפרטה לא חל שינוי במקומה הגיאוגרפי (עמ' 18 עד 19 לפרוטוקול) .

39. אשר על כן, הגם שלא נסתרה טענת התובעים כי כל אחד מהם תרם מי יותר ומי פחות למהלך ההפרטה ולהיפך , מר פלדר חזר ואישר זאת, לא מצאנו כי יש בכך כדי להועיל לתובעים בתביעתם זו וכי הרימו את הנטל להוכיח כי עשות ו/או המדינה פעלו כלפיהם תוך ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, תוך הפרת הסכם או בדרך של אפליה פסולה.

אחרית דבר

40. על יסוד כל האמור, לא מצאנו כי התובעים הוכיחו את תביעתם ודינה להידחות.

עם זאת, בבואנו לשקול את שאלת ההוצאות, משלא היה חולק באשר לתרומתם של התובעים להליך ההפרטה ומשהתרשמנו מעדויותיהם של נציגי עשות שהיו סבורים שהיה מקום לפצות את העובדים על תרומתם זו, הגם שמצאנו לדחות את תביעתם , איננו מוצאים מקום ליתן צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.

ניתן היום, ב' אייר תש"פ, (26 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר יאיר כפיר
נציג ציבור (מעסיקים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת