הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 52791-02-17

13 13 יולי 2017
לפני: כב' סגן הנשיאה אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) – גב' פסה מרקוביץ
נציג ציבור (מעסיקים) – מר חיים נוסן הנגבי

התובעים:
.1 CHANTHANI PRAPHATHONG, (דרכון - 4151472)
2. NIRAN JAISAMOE, (דרכון - 4151482)
3. בונג'ונט שאנקוט (דרכון – 4151264)
ע"י ב"כ: עו"ד גיל קריספ ין

-
הנתבעים:

  1. קדמה מושב עידן בע"מ, ( חברות-515357127)
  2. דוב דגאי, ( ת.ז.-XXXXXX646)

ע"י ב"כ: עו"ד רועי רון

פסק דין

1. לפנינו שלוש תביעות של עובדים זרים מתאילנד, אשר עבדו במושב עידן אצל הנתבעים. הדיון בשלושת התיקים אוחד, לאחר שנשמעו העדויות המוקדמות של העובדים. נדון כעת בכל תביעה בנפרד, וככל שמדובר בהכרעות הנוגעות לשלושת התובעים, נתייחס לכך בתביעה הראשונה ונפנה להכרעה בתביעות הבאות.

תיק 52791-02-17 – NIRAN JAISAMOT
2. טרם נבוא להכריע בתביעות השונות, נציין כי התובע טוען כי לא עבד אצל הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת), אלא אצל הנתבע 2 (להלן – הנתבע), החל מ-6.12.11 ועד 21.2.17.

הנתבעת מודה כי התובע עבד רק אצלה בתקופה הנדונה.

מעיון בתלושי השכר שצירפו הנתבעים, עולה כי לפחות מ-1/2012 ועד 5/2015 התובע עבד אצל הנתבע. מ-6/2015 ועד 12/2015 התובע עבד אצל גוף בשם "קדמה" ומ-1/2016 התובע עבד אצל הנתבעת.

המצהיר מטעם הנתבעת, מר דוד מזרחי, סיפר בחקירתו הנגדית כי טרם להעסקת התובעים באמצעות הנתבעת – כחברה, הועסקו התובעים באמצעות שותפות בה היו חברים הנתבע, מר מזרחי ומר אריאל קדרון. לפני כן, כל אחד מהשותפים העסיק את התובעים בנפרד (עמ' 15 שורות 25-29, עמ' 16 שורות 1- 7, 19-20, 21-27).

3. מכאן שבכל הקשור לתובע, אמנם לשיטת הנתבעת יש לראות בה כמעסיקה שלו לאורך כל התקופה, אבל לפחות בתקופה שעד 5/2015 היה זה גם הנתבע שהעסיקו אותו, וגם בהמשך ולפחות עד 12/2015, הנתבע היה המעסיק כחלק מהשותפות בה היה חבר.

על כן, יש לראות בנתבעת לפי הודאתה כמעסיקה של התובע לאורך כל התקופה, ואת הנתבע כמעסיק עד ל-12/2015.

נסיבות סיום העבודה
4. התובע טען בתצהירו כי ב-14.2.2017 הודיע לו נציג לשכת העבודה של העובדים, תומר מחברת היוגב, כי הוזמן לו כרטיס טיסה ליום 22.2.2017, וזאת בשל סיום האשרה. הוא שאל את התובע מהו סכום הפיצויים שאותו הוא מבקש. התובע נקב בסכום של 25,000 ש"ח. ב-17.2.2015 התובע פגש את הנתבע וזה הציע לו סך של 15,000 ש"ח כולל עלות כרטיס טיסה ותשלום לחברת כוח אדם. התובע סירב לכך (סעיפים 5-6 לתצהיר, עמ' 6 שורות 20-24).

הנתבעת טענה כי התובע נטש את העבודה ללא כל הודעה מוקדמת ואף הפנתה לעדות התובע לפיה הודה שברח (סעיף 7 לתצהיר מר מזרחי).

מר מזרחי הסביר בחקירתו הנגדית כי התובעים הגיעו לסיום תקופת האשרה שלהם ומבחינתם הם היו מוכנים להישאר אבל הנתבעת לא רצתה בכך (עמ' 17 שורות 23-24).

5. על פי עדותו של מר מזרחי, התובעים סיימו את עבודתם בשל תום תקופת האשרה. בנסיבות אלו, לא ניתן היה להמשיך ולהעסיק את התובעים, ואף אם ניתן היה, הנתבעת לא רצתה בכך. מדובר בסיום עבודה שהוא פיטורים לכל דבר ועניין, המזכה בפיצויי פיטורים.

מששכר המינימום בסיום תקופת העסקת התובע, עמד על 5,000 ש"ח, הוא זכאי ל- 26,042 = 5,000 * 62.5
12

מאחר והתובע העמיד את תביעתו ברכיב זה על סך של 26,031 ש"ח, נפסוק לו סכום זה.

הואיל ולא התקיימה מחלוקת אמיתית בקשר לנסיבות סיום עבודת התובע, אנו מעמידים את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על 3,000 ש"ח.

שכר חודש פברואר 2017
6. התובע טוען כי לא קיבל שכר עבור עבודה בחודש פברואר 2017, בסך 3,500 ש"ח.

הנתבעת טענה כי נערך לתובע גמר חשבון בתלוש המשכורת של חודש פברואר, כולל פדיון חופשה וסה"כ על פי התלוש, מגיע לו 5,167 ש"ח נטו .

בדיון שבו נשמעה עדותו המוקדמת של התובע, ביום 5.3.2017, שולם לתובע סך של 5,200 ש"ח שהוא הסכום המופיע בתלוש (עמ' 7 שורות 5-8). מכאן, שמשכורת חודש פברואר שולמה לתובע.

הפרשי שכר מינימום ושעות נוספות
7. התובע טוען כי לא שולם לו שכר מינימום וכן לא קיבל גמול עבור שעות נוספות. דוחות נוכחות שנרשמו בכתב ידו של התובע צורפו כנספח ד' לכתב התביעה.
בחקירתו הנגדית, התובע אישר כי חתם על תלושי שכר, אשר התאימו למה שהופיע בדוחות הנוכחות, ועליהם חתמו בחלקם מנהל העבודה התאילנדי והתובע (עמ' 1 שורות 17-23, עמ' 2 שורות 20-21).
עוד אישר התובע כי בקיץ היה בהפסקה משעה 14:00 עד 19:00 (עמ' 4 שורות 3-4), ולעתים מ-12:00 עד 16:00 (עמ' 4 שורות 6-7, 10-12).

8. בחינת הדוחות שצורפו לכתב התביעה, מלמדת כי רק על אחד מהם רשום שם התובע, וספק אם הוא נרשם בצורה אותנטית מידי יום.

לעומת זאת, הנתבעת צירפה דוחות נוכחות החל מינואר 2016, אשר השעות הנוספות המופיעות בהן, משתקפות נאמנה בתלושי השכר. גם לפני כן מופיעים מידי פעם תשלומים עבור שעות נוספות, אך ללא דוחות הנוכחות התומכים בכך.

דעתנו היא כי על אף חסרונם של דוחות הנוכחות המתייחסים למרבית תקופת עבודת התובע אצל הנתבעת, הרי שהוכח במידה נדרשת כי תלושי השכר שהונפקו לתובע, משקפים נאמנה את התשלומים שהתובע זכאי להם, הן עבור שכר הבסיס, בהתאם לשכר המינימום והן עבור השעות הנוספות.

בנסיבות אלו, התביעה להפרשי שכר מינימום ושעות נוספות – נדחית.

פדיון חופשה שנתית
9. התובע טוען כי הוא זכאי ל-45 ימי חופשה.

בחקירתו הנגדית אישר התובע שבשנת 2014 היה בחופשה בחו"ל במשך 45 ימים (עמ' 4 שורות 29-30). ביטוי לכך לא נמצא בתלושי השכר של שנת 2014, למעט רישום של ניצול 25 ימי חופשה בחודש יולי 2014, ללא שהדבר מצא ביטויו בתלושים.

מעבר לכך, בחודשים 10/2014, 11/2014, 12/2014, 2/2015, 7/2015, 3/2016 – שולמה לתובע תמורת חופשה, כאשר מדובר בחודשים בהם התובע עבד בהיקף משרה מלאה. כלומר, מדובר בפדיון חופשה שאסור על פי הדין ואין להביאו בחשבון.

יחד עם זאת, בתלושי השכר מופיע תשלום חופשה ובציון חופשה (2/2017) בסך של 18.68 ימי חופשה.

10. התובע זכאי ל-12 ימי חופשה עבור 3 השנים הראשונות ו-16 ימי חופשה עבור שלוש השנים הבאות, כלומר עבור השלוש השנים האחרונות ותוספת השנה השוטפת, התובע זכאי ל-

46.5 = 2.5 + 16 + 16 + 12

27.82 = 18.68 – 46.5

5,983 ש"ח = 27.82 * 8 * 5,000
186

ימי חגים
10. התובע טוען כי הוא זכאי ל-25 ימי חגים.
הנתבעים טענו כי התובע קיבל את כל ימי החג. על פי תלושי השכר, שולמו לתובע כ-25 ימי חג.
יחד עם זאת, ניתן לראות כי התובע עבד במתכונת של משרה מלאה מידי חודש, גם באלו שנפלו בהם חגים.

מכאן, שספק אם קיימת הצדקה לתשלום של ימי חג, שעה שמתכונת העבודה של התובע יותר קרובה לעובד חודשי מאשר לעובד יומי.

על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

דמי הבראה
11. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות, בסך של 5,194 ש"ח.

בהתאם לתלושי השכר, הנתבעת שילמה לתובע בשנתיים האחרונות סך של 5,073 ש"ח עבור דמי הבראה.

מכאן, שהתובע זכאי להפרשי דמי הבראה בסך 121 ש"ח.

דמי כלכלה
12. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי כלכלה בסך 100 ש"ח לחודש ובסה"כ ל-6,200 ש"ח.

מאחר וקבענו כי מתכונת העסקת התובע יותר דומה למתכונת העסקה של עובד חודשי, אשר עבד בהיקף של לפחות משרה מלאה כל חודש, הוא זכאי ל-100 ש"ח עבור כל חודש עבודה.

סכום זה שולם לתובע החל מ-6/2015 ובחודשים 1/2012, 2/2012 וב-9/2012 (200 ש"ח). על כן, התובע זכאי לתשלום עבור 38 חודשים ובסה"כ 3,800 ש"ח.

שי לחג
13. התובע טוען כי לא קיבל שי לחג, והוא תובע ברכיב זה 2,000 ש"ח.

דעתנו, היא כי שי לחג הינה מתנה בעין שהמעסיק נותן לעובדים. שווי המתנה לא מופיע בהסכם הקיבוצי בענף החקלאות והוא מפורט בחוזר משותף שאמור להחתם בין הצדדים לפני כל חג. חוזר זה לא הובא לפני נו, אך אנו מוצאים כי שי לחג הינה זכות שלא ניתנת לפדיון בתום יחסי העבודה, במיוחד כאשר לא מדובר בזכות שתחומה בסכום ספציפי.

על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

הפרשות לקרן פנסיה
14. התובע טוען כי היה על הנתבעת להפריש סך של 6% לקרן פנסיה.

טענת הנתבעת לפיה, לא ניתן היה להפריש לעובדים זרים קרן פנסיה, אינה יכולה למנוע מהתובע לקבל פיצוי בגין אי ההפרשה של חלק המעסיק.

משחישובי התובע לא נסתרו בנקודה זו, הנתבעת תשלם לתובע סך של 18,693 ש"ח.

תוספת ותק
15. התובע טוען כי הוא זכאי לתוספת ותק מצטברת, בסך של 2,310 ש"ח.

תוספת זו מופיעה מרביתה בתלושים בסכומים גבוהים יותר מאלו שנתבעו.
על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

מענק שנתי
16. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל מענק שנתי בגובה מחצית המשכורת, דהיינו, 2,150 ש"ח לשנה וסה"כ 12,900 ש"ח. לפי ההסכם הקיבוצי, עובד חודשי יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורת, בשונה מעובד יומי שיקבל מענק של 4 ש"ח לכל יום עבודה.

לתובע שולם מענק שנתי החל מ-6/2015, בסך של 2,422 ש"ח .
10,478 = 2,422 – 12,900 ש"ח.

על הנתבעת להשלים לתובע סך של 10,478 ש"ח.

התובעת CHANTHANI PRAPHATHONG, תיק 52381-02-17
17. התובעת טוענת כי תקופת העבודה בה עבדה אצל הנתבעים היא מ-6.12.11 ועד 21.2.17.

הנתבעת טוענת כי התובעת החלה לעבוד אצלה ב-7/2015 עד 2/2017.

בחקירתה הנגדית, התובעת הודתה כי טרם עבודתה אצל הנתבעת, עבדה אצל חקלאי בשם דוד מזרחי, מ-2011 עד 2014.

מר מזרחי מסר בעדותו לפנינו כי התובעת עבדה אצלו במשך שנתיים, לאחר מכן עברה לחקלאי אחר ומשם לשותפות (עמ' 17 שורות 1-2).

מכאן, שתקופת העבודה אצל הנתבעת היא כפי שהודתה בכך, מאז 7/2015 עד 2/2017. מתוך תקופה זו, הנתבע שהיה שותף בקדמה, חייב מ-7/2015 ועד 12/2015.
פיצויי פיטורים
18. מאחר ונסיבות סיום העבודה של התובעת זהות לאלו של התובע, שהוא גם בעלה, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

ממוצע היקף המשרה של התובעת בחודשים 7/2015 עד 2/2017, היה כמעט משרה מלאה (98%), ועל כן, נחשב זאת כמשרה מלאה.

8,125 = 19.5 * 5,000
12

מאחר ולא התקיימה מחלוקת אמיתית בנוגע לנסיבות סיום עבודת התובעת, תישא הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 1,000 ש"ח.

שכר חודש פברואר 2017
19. כמו במקרה של התובע הקודם, שולם לתובעת במעמד הדיון ביום 5.3.2017 סך של 5,627 ש"ח, שהוא הסכום נטו הנקוב בתלוש שכר חודש פברואר 2017, הכולל גם את תשלום השכר.

על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

הפרשי שכר מינימום
20. הקביעות שמתייחסות לתביעה זו כמו בתביעה הקודמת, יפות גם לכאן, ובשים לב לכך שהתובעת חתמה על תלושי השכר ודוחות הנוכחות (עמ' 3 שורות 11-23), ולכך שדוחות הנוכחות הספורים שצורפו לכתב התביעה, הם בדיוק אותם דוחות שצורפו לכתב התביעה של בעלה של התובעת, מרביתם ללא ציון שם הע ובד.

מנגד, למרבית החודשים צורפו מטעם הנתבעת דוחות נוכחות שמשתקפים בתלושי השכר, וגם בעדות התובעת שאישרה כי היו לה הפסקות של 4 שעות ו-3 שעות (עמ' 5 שורות 9-12, עמ' 6 שורות 3-5), ושלעתים סיימה לעבוד ב-14:00 (עמ' 6 שורות 22-27).

בנסיבות אלו, התביעה להפרשי שכר מינימום ושעות נוספות – נדחית.

פדיון חופשה שנתית
21. התובעת טוענת כי היא זכאית ל-45 ימי חופשה.

משקבענו כי תקופת עבודתה היא מ-7/2015 עד 2/2017, הרי שהיא זכאית ל-19.5 ימי חופשה.

במשכורת חודש פברואר 2017 שולם לה פדיון 13 ימי חופשה. על כן, נותרו 6.5 ימי חופשה.

בתלושי השכר מופיע ניצול של 4 ימים. על כן, על הנתבעת לשלם סך של

537 ש"ח = 215 * 2.5

ימי חגים
22. בשים לב לכך כי התובעת עבדה בהיקף משרה מלאה, ולבד מכך, שולמו לה ימי חגים, התביעה ברכיב זה נדחית, ונימוקינו בתביעה הקודמת יפים גם לכאן.

דמי הבראה
23. התובעת טוענת כי לא שולמו לה דמי הבראה.

על פי תקופת העבודה של התובעת, היא זכאית ל:

11 = 7 * 19.5
12

4,081 ש"ח = 371 * 11

בתלוש השכר שולם לתובעת סך של 220-221 ש"ח מידי חודש שהוא הסכום המגיע לתובעת ויותר מכך.

על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

דמי כלכלה
24. התובעת עותרת לתשלום דמי כלכלה, בשיעור של 100 ש"ח לחודש.

מתלושי השכר עולה כי שולם לה בשיעור הזה ועל כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

שי לחג
25. כפי ששנינו בתביעה הקודמת – מדובר בזכות שלא ניתנת לפדיון בתום יחסי העבודה ולחילופין, לא ברור שיעורה.

הפרשות לקרן פנסיה
26. חישובי התובעת נעשו לפי תקופת עבודה החל משנת 2011. משקבענו כי התובעת עבדה מ-7/2015, וסה"כ 19.5 חודשים, היא זכאית לסכום הבא:

5,850 ש"ח = 0.06 * 19.5 * 5,000

תוספת ותק
27. התובעת קיבלה תוספת ותק בתלושי השכר, בשיעור גבוה יותר ממה שתבעה ועל כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

מענק שנתי
28. עבור תקופת עבודה של 19.5, התובעת היתה זכאית למנה אחת של 2,500 ש"ח ועוד חצי מנה של 1,250 ש"ח. סה"כ 3,750 ש"ח.
לתובעת שולם בתלושי השכר סך של 3,512 ש"ח.
על כן, היא זכאית להפרש בסך 238 ש"ח.

התובע שאנקוט בונג'ונג, תיק 54996-03-17
29. תקופת העבודה מוסכמת על הצדדים (סעיף 3 לכתב התביעה, סעיף 12 לכתב ההגנה), והיא מיום 17.6.2011 עד 20.3.2017.

גם כאן, הנתבעת לוקחת על עצמה את האחריות על העסקת התובע במשך כל תקופת העבודה, למרות שעל פי תלושי השכר הנמצאים בתיק, מ-8/2011 עד 5/2015 הנתבע העסיק את התובע. החל מ-6/2015 ועד 12/2015 המעסיקה היתה שותפות קדמה, והחל מ-1/2016 עד 3/2017 הנתבעת.

פיצויי פיטורים
30. הנתבעים מודים בסעיף 13 לכתב ההגנה כי באמצע חודש מרץ 2017 פנו לתובע והודיעו לו ומסרו לו כי יערכו לו גמר חשבון באם יעזוב את ישראל. בעקבות כך, התובע נטש את העבודה ללא הודעה מוקדמת.

דברים אלו משתקפים גם בגרסת התובע בכתב התביעה ובתצהירו, לפיהם, נאמר לו ע"י הנתבע כי יסיים את עבודתו ב-28.3.17, הוא יקבל פיצויי פיטורים בסך 13,000 ש"ח, שכר עבודה בסך 5,000 ש"ח, וכן ירכשו עבורו כרטיס טיסה. כשהתובע ביקש לדעת כיצד יקבל את הכסף ומה עם שאר זכויותיו – לא נענה.
גם כאן, עדותו של מר מזרחי מחזקת את גרסת התובע לפיה, התובע דרש להישאר אבל הנתבעים לא הסכימו.
עוד נציין כי התובע סיפר בעדותו כי הויזה שקיבל היתה עד 15.9.16 (עמ' 6 שורות 30-31), כלומר התובע המשיך לעבוד מעבר לתאריך המותר לו, ומבחינה זו, העסקתו ע"י הנתבעים ללא היתר והפסקתה לאחר מכן, מהווה פיטורים לכל דבר ועניין.

משכך, התובע פוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורים.

28,750 ש"ח = 5,000 * 69
12

מאחר ולא היתה מחלוקת אמיתית בדבר זכותו של התובע לפיצויי פיטורים, תישא הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 3,000 ש"ח.

שכר חודש מרץ 2017
31. הנתבעים לא הוכיחו כי שילמו לתובע את המופיע בתלוש חודש מרץ 2017.

התובע עתר לתשלום סך של 5,000 ש"ח, אך מהתלוש עולה, כי מתוך שכר ברוטו של 5,002 ש"ח נוכתה מקדמה בסך 2,500 ש"ח, שכר דירה בסך 136 ש"ח ונלוות 92 ש"ח. ניכויים דומים הופיעו בשני התלושים הקודמים והתובע לא טען נגדם.

על כן, בגין שכר חודש 3/2017 הכולל גם תשלום עבור חופשה, הבראה ותוספות אחרות, הנתבעת תשלם לתובע 1,928 ש"ח נטו . סכום זה יישא פיצויי הלנת שכר בסך 400 ש"ח.

הפרשי שכר מינימום
32. כמו בתביעות הקודמות, תביעה זו נדחית מאותם נימוקים.

נציין כי גם כאן, רישומי הנוכחות שהתובע ערך בכתב ידו, לטענתו, אינם קשורים לתובע למעט דף אחד הנושא את שמו, המתייחס לחודש 9/2011.

מנגד, דוחות הנוכחות החלקיים שהנתבעת צירפה אמנם משתקפים בתלושי השכר, בכל הקשור לתשלום שעות רגילות ושעות נוספות.

התובע אישר כי בקיץ התקיימו הפסקות בין 12:00 ל-16:00 (עמ' 3 שורה 6). התובע אישר כי חתם על תלוש שכר (עמ' 5 שורות 2-3, נ/1).

על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

פדיון חופשה שנתית
33. התובע עתר לתשלום סך של 5,000 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית.

התובע זכאי לפדיון חופשה עבור שלוש שנות עבודתו האחרונות והשנה השוטפת.

56 = 12 + 16 + 16 + 12

עיינו בתלושי השכר ולקחנו בחשבון את תשלום ימי החופשה רק כאשר התובע עבד במשרה חלקית (כאשר התובע עבד במשרה מלאה, ושולם לו פדיון חופשה – הדבר נעשה שלא כדין).

סה"כ שולם לתובע כולל פדיון בתום תקופת העבודה – 12 ימים. על כן, על הנתבעת לשלם לתובע עבור 44 ימים –

9,460 ש"ח = 215 * 44

מאחר והתובע העמיד תביעתו ברכיב זה על 9,000 ש"ח, נפסוק לו סכום זה בלבד.

ימי חג
34. כפי ששנינו בתביעות הקודמות, התובע עבד במשרה מלאה כמעט תמיד, ועל כן אינו זכאי לימי חג, על אף שבפועל שולמו לו באופן חלקי.

דמי הבראה
35. התובע עותר לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות, בגין 14 ימים, ובסה"כ 5,194 ש"ח.

בהתאם לתלושי השכר בשנתיים האחרונות, התובע קיבל 5,299 ש"ח שהם יותר מהסכום שתבע ועל כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

דמי כלכלה
36. התובע עתר לתשלום 6,200 ש"ח שהם 100 ש"ח עבור כל חודש. לתובע שולם באופן סדיר אש"ל, החל מ-6/2015, ולפני כן במשך 4 חודשים.

על כן, התובע זכאי לדמי כלכלה עבור 43.5 חודשים ובסה"כ 4,350 ש"ח.

שי לחג
37. קבענו כאמור, כי התביעה ברכיב זה נדחית, וטעמי דחייתה יפים גם לכאן.

הפרשות לקרן פנסיה
38. התובע עתר לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, בסך 18,693 ש"ח.

משסכום זה לא נסתר ע"י הנתבעת, נפסוק לו אותו.

תוספת ותק
39. התובע עתר לתשלום תוספת ותק, בסך 2,310 ש"ח. הנתבעת שילמה לתובע תוספת ותק במרבית תקופת עבודתו, ובשיעורים גבוהים יותר משתבע. על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

מענק שנתי
40. התובע עתר לתשלום מחצית משכורת, בשווי 2,150 ש"ח עבור כל שנת עבודה ובסה"כ לתשלום 12,900 ש"ח.

לתובע שולם בגין מענק שנתי במהלך השנים סך של 3,628 ש"ח.

על כן, התובע זכאי לסכום של 9,272 ש"ח.

סיכום
41. הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 את הסכומים הבאים:

41.1 פיצויי פיטורים – 26,042 ש"ח.
41.2 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 3,000 ש"ח.
41.3 פדיון חופשה שנתית – 5,983 ש"ח.
41.4 דמי הבראה – 121 ש"ח.
41.5 דמי כלכלה – 3,800 ש"ח.
41.6 הפרשי פנסיה – 18,693 ש"ח.
41.7 מענק שנתי – 10,478 ש"ח.
41.8 הוצאות משפט – 8,000 ש"ח.

כל הסכומים למעט האמור בסעיפים 41.1, 41.2 ו-41.8 יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 21.2.17 ועד התשלום בפועל.

סכום פיצויי הפיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והוצאות המשפט יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

42. הנתבעת 1 תשלם לתובעת 2 את הסכומים הבאים:

42.1 פיצויי פיטורים – 8,125 ש"ח.
42.2 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 1,000 ש"ח.
42.3 פדיון חופשה שנתית – 537 ש"ח.
42.4 הפרשי פנסיה – 5,850 ש"ח.
42.5 מענק שנתי – 238 ש"ח.
42.6 הוצאות משפט – 2,000 ש"ח.

כל הסכומים למעט האמור בסעיפים 42.1, 42.2 ו-42.6 יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 21.2.17 ועד התשלום בפועל.

סכום פיצויי הפיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והוצאות המשפט יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

43. הנתבעת 1 תשלם לתובע 3 את הסכומים הבאים:

43.1 פיצויי פיטורים – 28,750 ש"ח.
43.2 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 3,000 ש"ח.
43.3 שכר חודש מרץ 2017 – 1,928 ש"ח נטו.
43.4 פיצויי הלנת שכר – 400 ש"ח.
43.5 פדיון חופשה שנתית – 9,000 ש"ח.
43.6 דמי כלכלה – 4,350 ש"ח.
43.7 הפרשי פנסיה – 18,693 ש"ח.
43.8 מענק שנתי – 9, 272 ש"ח.
43.9 הוצאות משפט – 8,000 ש"ח.

כל הסכומים למעט האמור בסעיפים 43.1, 43.2 ו-43.9 יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 20.3.17 ועד התשלום בפועל.

סכום פיצויי הפיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים והוצאות המשפט יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

44. הנתבע 2 ישלם לתובע 1 את הסכומים הבאים (באופן יחסי לתקופה בה העסיק את התובע 1 באופן ישיר ובאמצעות השותפות):

44.1 פדיון חופשה שנתית – 2,500 ש"ח.
44.2 דמי כלכלה – 3,800 ש"ח.
44.3 הפרשות לקרן פנסיה – 15,000 ש"ח.
44.4 מענק שנתי – 10,478 ש"ח.

כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.16 ועד התשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע 2 לתובע 1 הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

45. הנתבע 2 ישלם לתובעת 2 את הסכומים הבאים (באופן יחסי לתקופה בה המעסיקה היתה השותפות):

45.1 פדיון חופשה שנתית – 180 ש"ח.
45.2 דמי הבראה – 1,360 ש"ח.
45.3 הפרשות לקרן פנסיה – 1,800 ש"ח.

כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.16 ועד התשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע 2 לתובעת 2 הוצאות משפט בסך 500 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

46. הנתבע 2 ישלם לתובע 3 את הסכומים הבאים (באופן יחסי לתקופה בה העסיק את התובע 3 באופן ישיר ובאמצעות השותפות):

46.1 פדיון חופשה שנתית – 4,500 ש"ח.
46.2 דמי כלכלה – 4,350 ש"ח.
46.3 הפרשות לקרן פנסיה – 14,200 ש"ח.
46.4 תוספת ותק – 9,272 ש"ח.

כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.16 ועד התשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע 2 לתובע 3 הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

47. מובהר בזאת, כי חיובי הנתבעת 1 הם ביחד ולחוד עם חיובי הנתבע 2.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ז, (13 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור (עובדים)
גב' פסה מרקוביץ

אילן סופר
סגן נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר חיים נוסן הנגבי