הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 51907-06-13

לפני: כב' השופט, משה טוינה
נציג ציבור (עובדים), גב' פסה מרקוביץ
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי פידל

התובע:
עיד אלחוטי, ( ת.ז.-XXXXXX710)
ע"י ב"כ: עו"ד דרור אורן

-
הנתבעת:
אחים כהן הובלות בקרור בע"מ, ( ח.פ-513196071)
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר ליבוביץ

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש מר אלחוטי עיד (להלן:״התובע״), נגד מעסיקתו לשעבר, חברת האחים כהן הובלות בקירור בע״מ (להלן:״הנתבעת״).

בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פרמיה בערכי נטו בסך 303,421 ש״ח; גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך 80,640 ש״ח והשלמה לשכר מינימום בסכום של 700 ש״ח (להלן:״תביעת השכר״). בנוסף ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויים על פיטורים שלא כדין בסך 39,600 ש״ח והשלמת פיצויי פיטורים בסכום של 11,435 ש״ח (להלן:״התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין והשלמת פיצויי פיטורים). לבסוף כוללת התביעה רכיב של זכויות נ ילוות- פיצויי על הפרשות בחסר לקרן פנסיה בסכום של 17,226 ש״ח ולקרן השתלמות בסכום זהה; דמי פדיון חופשה בסך 13,354 ש״ח ודמי הבראה בסך 742 ש״ח (להלן: "התביעה לזכויות נלוות") .

2. בשים לב לטענות בכתב התביעה את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים והעובדות המהוות את הבסיס לטענותיהם; משם ניגש להצגת התביעה ולתמצית תשובת הנתבעת; ואחר כך נפנה לבירור והכרעה במחלוקות שהונחו לפיתחנו.

הצדדים והמסגרת העובדתית:

3. התובע הוא נהג רכב כבד במקצועו; הנתבעת היא חברה בע״מ הפועלת בענף ההובלה וחברה בהתאחדות בעלי מפעלי הובלה.

בין הצדדים התקיימו יחסי עובד- מעסיק מיום 5.7.2010 ועד שפוטר התובע במכתב מיום 21.10.2012; הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 18.11.2012.

4. ביום 24.11.2010, כארבעה חודשים מתחילת הקשר, חתם התובע על חוזה עבודה. על פי החוזה התובע מועסק במשרה מלאה בהיקף של 43 שעות שבועיות 6 ימים בשבוע, וזכאי ל״שכר משולב הכולל תוספת יוקר, תוספת משפחה ותוספת וותק בהתאם לטבלת השכר המצורפת כנספח א' להסכם הקיבוצי״ .

5. בנוסף ל״שכר המשולב״ כלל חוזה ההעסקה הסדר פרמיה ובונוסים כדלקמן:

״נוסף למשכורת החודשית יהיה העובד זכאי להשתתף במערכת תמריצים לעובד (להלן:״פרמיה״) בהתאם לקריטריונים כפי שנקבעו מעת לעת על ידי החברה כדלקמן:

פרמיה מהכנסות המשאית לחודש ברוטו ללא מע״מ (להלן:״מחזור המכירות החודשי״) כדלקמן:

בגין עמידה ביעד של 32,000 ש״ח מהמחזור החודשי יקבל הנהג תשלום חד פעמי בסך של 900 ש״ח.

בגין מחזור מכירות חודשי של המשאית מהסכום של 32,001 ש״ח ומעלה תשולם פרמיה בשיעור 10%.

מעל 65,000 ש״ח בונוס 750 ש״ח נטו.
מעל 75,000 ש״ח בונוס 1,250 ש״ח נטו.
מעל 85,000 ש״ח בונוס 1,500 ש״ח נטו.

פרמיה עד לסך של 1,200 ש״ח ברוטו לחודש עבור היעדר תאונות בהן היה הנהג מעורב עם רכב החברה ו/או אי גרימת נזק לציוד החברה. הפחתת סכום הפרמיה תעשה על פי נהלי החברה ובתנאי שעבד לפחות 14 ימי עבודה בפועל.

פרמיה עד לסך של 1,100 ש״ח ברוטו לחודש בגין היעדר תלונות מלקוחות החברה. הפחתת סכום הפרמיה תעשה על פי נהלי החברה.

..... ״.

6. עוד כולל חוזה העבודה התייחסות לזכותו של התובע לגמול ב גין העסקה בשעות נוספות, וגם כאן נצטט מהחוזה האמור :

״למען הסר ספק כל התשלומים הנקובים בסעיף 5.1.3 על כל תתי סעיפיו לעיל הינם במקום תשלום שעות נוספות ו/או תשלום בגין עבודה במנוחה שבועית וימי חג על פי חוק וזאת בהתאם לסעיף 46(ב)(3) להסכם הקיבוצי והיתר שניתן על ידי שר העבודה״.

7. לאורך הקשר הנפיקה הנתבעת לתובע תלושי שכר התואמים לגרסתה את מחויבתיה בחוזה העבודה (דהיינו תשלום שכר יסוד בתעריפים הנקובים בהסכם הקיבוצי ופרמיה הבאה במקום גמול בגין העסקה בשעות נוספות); והעבירה את הסכום לתשלום הנקוב בתלוש, בהעברה בנקאית לחשבונו של התובע .

8. ביום 21.10.2012 התקיימה במשרדי הנתבעת בטבריה שיחה בין התובע ומנכ״ל הנתבעת, מר עדי ראובן . בתום אותה שיחה נמסר לתובע מכתב פיטורים. במכתב נאמר כך :

״לאור צמצום היקף עבודת חברתנו באזור הדרום וחוסר היכולת לשבצך בעבודה באזור אחר לאור מקום מגוריך אנו מודיעים לך בזאת על הפסקת עבודתך בחברה ביום 18/11/12״.

9. באפריל 2013, המציאה הנתבעת לתובע ״הודעת מעביד על פרישה מהעבודה של העובד״. ההודעה מתייחסת לתקופת ההעסקה שאינה במחלוקת ולזכותו של התובע לפיצויי פיטורים על בסיס שכר של 5,100 ש״ח; בסכום כולל של 12,325 ₪. על פי ההודעה פיצויי הפיטורים שולמו לתובע בהעברה של סכום בסך 2,438 ש״ח לחשבונו ושיחרור כספים שבביטוח המנהלים בסך 9,887 ש״ח.

10. ביוני 2013, הוגשה התובענה מושא פסק דין זה.

טענות הצדדים:

11. כמצוין במבוא לעיל, התביעה מושא פסק דין זה מורכבת מתביעה לשכר; תביעה לפיצויי על פיטורים שלא כדין והשלמת פיצויי פיטורים ותביעה לזכויות נילוות. בפרק זה של פסק הדין נציג בתמצית את טענות התובע ברכיבי התביעה השונים ותשובת הנתבעת להן .

12. במסגרת התביעה לשכר ביקש התובע לחייב את הנתבעת בהפרשי פרמיה שהוא זכאי להם מכוח חוזה העבודה אשר על פי ההצהרתו לפרוטוקול וסיכומיו, מגיעים לסכום בסך של 284,184 ש״ח נטו. בקצירת האומר לתביעה להפרשי פרמיה שני נדבכים, הנדבך האחד מהווה טענה לעניין פרשנות חוזה העבודה; הנדבך השני הוא טענה עובדתית בנוגע להיקף ההכנסות של המשאית עליה עבד התובע , ממנו נגזרת הפרמיה.

13. במישור פרשנות החוזה, טוען התובע כי:

א. על פי חוזה העבודה את תשלומי הפרמיה יש לשלם בערכי נטו;

ב. התובע זכאי לפרמיות ותשלומי הבונוס על פי חוזה העבודה המותנים במדד כמותי של עמידה ביעדים (מחזור המכירות החודשי) - במצטבר. כך לדוגמא על מחזור מכירות של 100,000 ש״ח זכאי התובע לפרמיה ולבונסים כדלקמן:

פרמיה של 900 ש״ח על עמידה ביעד מכירות שעד 32,000 ש״ח .

פרמיה של 10,000 ש״ח לפי סעיף 5.1.3.3 הקובע כי ״בגין מחזור מכירות חודשי של המשאית מסכום של 32,001, תשולם פרמיה בשיעור של 10%.

בונוסים להם זכאי התובע על מכירות מעל 65,000 ש״ח, 75,000 ש״ח ו- 85,000 ש״ח בסכום כולל של 3,500 ש״ח.
14. במישור העובדתי טוען התובע כי את הפרמיה יש לשלם על בסיס היקף מכירות יומי של 5,000 ₪ לכל יום עבודה על המשאית .

15. בנוסף כוללת תביעת השכר, תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות. בתמצית ייאמר כי לטענת התובע יום עבודה שיגרתי בנתבעת התפרש על פני 12 שעות לפחות; ולטענתו אין בכוח חוזה העבודה לשלול ממנו את זכותו לגמול על העסקתו בשעות נוספות הקבוע בחוק .

בהתאם, הגיש התובע תביעה לגמול על העסקה בשעות נוספות המבוססת על תיקון 24 לחוק הגנת השכר תשכ״ח- 1958, והחזקה הקבועה בו שלפיה התובע הועסק בהיקף של 60 שעות נוספות בחודש . בהתאם הוגשה התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות, הנגזרת מטענת התובע על שכר שעתי בסך 38.4 ₪ נטו בסכום כולל של 80,640 ₪.

16. לבסוף כוללת תביעת השכר רכיב של השלמת שכר מינימום כדלקמן:

״א. הנתבעת בחודשים 7/2011 ועד לחודש 2/201 2 שילמה לתובע שכר בסיס בסך 4,000 ₪ שהינו מתחת לשכר המינימום לאותה תקופה שעמד על סך 4,1000 ₪ (מתאריך 1/7/2011 ועד 1/10/12).

ב. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את ההשלמה לשכר מינימום בסך של 100 ₪ X 7 חודשים, סה"כ 700 ₪ וכן פיצויים מוגדלים לעניין הלנת שכר מינימום בהתאם לסעיף 8 בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987" .
17. בתביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין טען התובע כי פוטר בלא שימוע ועל רקע זה הוא זכאי לפיצויי בגובה 6 חודשי שכר בסכום של 6,600 ש״ח.

18. במסגרת התביעה להשלמת פיצויי פיטורים טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים של 150%, בהתאם להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ואותם יש לחשב על בסיס תקופת העבודה שאינה במחלוקת ושכר חודשי של 6,600 ש"ח לחודש. בהתאם טען התובע כי זכאי לפיצויי פיטורים בסכום 23,760 ₪ , ומאחר ששולמו לו פיצויי פיטורים בסך של 12,325₪ - הפרשי פיצויי פיטורים בסך 11,435 ש״ח אותם הוא תובע.

19. התביעה לזכויות נלוות כוללת תביעה לפיצוי בגין ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בחסר; הפרשות בחסר לטובת קרן השתלמות, הפרשי קצובת הבראה ודמי פדיון חופשה.

20. התביעה לפיצויי בשל ההפרשות בחסר לקרן פנסיה וקרן השתלמות נסמכת על הטענות הבאות:

א. מכח צו ההרחבה שהוצא על ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה, היה על הנתבעת (כך לטענת התובע) להפריש כספים לקרן פנסיה ולקרן השתלמות מיום קליטתו לעבודה בנתבעת, ובמשך כל תקופת ההעסקה ההכוללת - סה"כ 29 חודשים.

ב. על פי הוראות צו ההרחבה, היה על הנתבעת להפריש 6% לטובת קרן הפנסיה וקרן ההשתלמות על בסיס 150% משכר היסוד, שלטענת התובע עומד ע"ס 6,600 ₪.

ג. בהתאם היה על הנתבעת להפריש לקרן הפנסיה – חלק מעסיק - סכום בסך של 17,226 ₪; וכן סכום דומה לקרן ההשתלמות.

ד. לאור האמור לעיל, ביקש התובע בתביעתו את ההפרש בין הסכומים שהיה על הנתבעת להפריש לטובת הפנסיה וקרן ההשתלמות לשיטתו ; לבין הסכו מים שהופרש בפועל. למען הסדר הטוב יצויין כי התביעה לא כומתה בכתב התביעה.
21. על פי כתב התביעה נכון לסיום העסקתו של התובע נותר חוב על חשבון דמי ההבראה המתייחס ל – 2 ימי הבראה בסכום של 742 ₪. לבסוף טען התובע, כי במהלך תקופת הקשר לא ניצל את זכותו לחופשה בתשלום כלל ועם סיום הקשר לא שולמו לו דמי פדיון חופשה. בנסיבות הללו טוען התובע, כי הוא זכאי לדמי פדיון חופשה המבוססים על מכסה של 29 ימי חופשה שעמדה לזכותו במועד סיום הקשר, בסכום כולל של 13,354 ₪.

22. בשלב זה של פסק הדין אין בדעתנו לפרט את תשובת הנתבעת למרכיבי התביעה השונים; די לומר את הדברים הבאים:

א. כמפורט לעיל תביעת השכר שהגיש התובע כוללת את הרכיבים הבאים: תביעה להפרשי פרמיה ותשלומי בונוס בהתאם לחוזה מנובמבר 2010, תביעה לגמול העסקה ושעות נוספות ותביעה להפרשי שכר מינימום.

כזכור, התביעה להפרשי פרמיה ותשלומי הבונוס מבוססת על פרשנות שנותן התובע להסכם נובמבר 2010 ועל הגירסה העובדתית לפיה הכנסות הנתבעת מכל יום הפעלה של משאית, היא בשיעור של 5,000 ₪. הנתבעת ח ולקת על הפרשנות שנותן התובע להסכם מחודש נובמבר 2010 ועל הטענה לפיה הכנסותיה מיום הפעלה של משאית, עומדות על סך של 5,000 ₪. בהתאם טוענת התובעת כי אין ממש בטענת התובע להפרשי פרמיות.

לטענת הנתבעת אין התובע זכאי לגמול על העסקה בשעות נוספות לאור הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים וכמפורט בחוזה מנובמבר 2010; הקובעים כי תשלומי הפרמיה והבונוס באים במקום תשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות.

אליבא הנתבעת, שעה ששכרו של התובע בכל אחד מהחודשים בהם טען התובע כי שולם לו שכר נמוך משכר המינימום, חצה את רף 10,000 ₪ בחודש - התביעה להשלמת שכר מינימום היא תביעה חסרת בסיס.

ב. לגירסת הנתבעת ההסכם מנובמבר 2010 המסדיר את זכותו של התובע לשכר, קובע כי האחרון זכאי לשכר על בסיס טבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי בענף התובלה . שכר הבא לביטוי בתלושי שכר שהנפיקה מדי חודש לתובע; ונכון לחודש אוקטובר 2012 עמד על סך 4,300 ₪ לחודש.

לפיכך, ממשיכה הנתבעת וטוענת כי אין יסוד לטענת התובע לפיה יש לחשב את זכותו לפיצויי פיטורים על בסיס שכר של 6,600 ₪ לחודש ; ומשכך דין התביעה להפרשי פיצויי פיטורים המתבססת על השכר הנטען – להדחות.

ג. הנתבעת הוסיפה כי לא נפל פגם בהליך פיטורי התובע ואשר על כן, אין בסיס לתביעת התובע לתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין.

ד. לגירסת הנתבעת משאין בסיס לטענת התובע לפיה הועסק בשכר יסוד של 6,600 ₪ לחודש - התביעה לפיצוי בגין הפרשות בחסר לקרן הפנסיה המבוססת על טענת התובע על העסקתו בשכר יסוד כאמור – דינה להדחות.

לשיטת הנתבעת אין בסיס לטענות התובע לחסר בקרן ההשתלמות הן בשל העובדה כי התביעה להפרשות בחסר בקרן ההשתלמות מבוססת על נתון שגוי של שכר הבסיס והן בשל העובדה כי מכח ההסכם הקיבוצי זכאי התובע להפרשות לקרן ההשתלמות רק מתום 11 וחצי חודשי העסקה.

ה. הנתבעת הודתה בחוב דמי הבראה בגין יומיים שלא שולמו לתובע.

ו. התובע ניצל את זכותו לחופשה בתשלום במהלך תקופת הקשר, והדבר בא לביטוי בתלושי השכר. עם סיום יחסי עובד מעסיק, שילמה הנתבעת לתובע דמי פדיון חופשה; ובנסיבות אלה דין התביעה לדמי פדיון חופשה להידחות.

23. במקביל לטענות בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענת קיזוז במסגרתו טענה כי שילמה לתובע פיצויי פיטורים ביתר בסכום של 212 ₪ והפרישה כספים ביתר לקרן פנסיה בסך של 1,581 ₪ ; ולקרן ההשתלמות בסכום זהה.

דיון והכרעה:

24. על רקע האמור לעיל ניגש לפרק דיון והכרעה שבפסק הדין וזאת נעשה בסדר הצגת רכיבי התביעה השונים. בהתאם נפתח את פרק דיון והכרעה בתביעת התובע לשכר – תשלומי פרמיה ובונוס; גמול העסקה ושעות נוספות והשלמת שכר מינימום. משם נמשיך בתביעה להפרשי פיצויי פיטורים ולפיצויים על פיטורים שלא כדין.

את הדיון בתביעת התובע נסיים בתביעה לזכויות נלוות – פיצוי על הפרשות בחסר לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות. לבסוף, נדרש לטענת קיזוז שהעלתה הנתבעת.

תביעת השכר:

25. את הדיון בתביעת השכר מבקשים אנו לפתוח בטענה של התובע המשליכה הן על הפרשנות שיש לתת להסכם ההעסקה מנובמבר 2010 והן על רכיבי תביעה נוספים, הנוגעת לקיומו של הסכם העסקה בעל פה הקובע כי לתובע ישולם שכר בסיס של 6,000 ₪ נטו, ופרמיה בגובה של 11% נטו מהסך הכולל של הכנסות המשאית ללא מע"מ.

התובע הוסיף כי בשלושת החודשים הראשונים נהגה הנתבעת בהתאם להסכם בעל פה, ולטענתו אין היא יכולה להרע את תנאי העסקתו בהסכם המאוחר מנובמבר 2010. לחילופין טען התובע כי פערי הכוחות שבינו ובין הנתבעת "מצדיקים פרשנות כנגד המנסח/הנתבעת, לבין התובע שהוא בן מיעוטים", ולחילופין, לראות בתנאים המאוחרים של הסכם ההעסקה, כתנאים פוגעניים שנקבעו ב"הסכם אחיד" ולבטלם .

26. נאמר מיד כי אין בידינו לקבל את טענות התובע, וזאת על בסיס כל אחד מהנימוקים הבאים:

א. ראשית, התביעה לתשלום פרמיה, כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה, נסמכת על הסכם העבודה מנובמבר 2010. שעה שהתובע עצמו ביקש לבסס את תביעתו על ההסכם מנובמבר 2010 ו תובע תשלום פרמיה ובונוסים - מכוחו לא ניתן לשמוע את התובע בסיכומיו המבקש את ביטול אותו הסכם.

ב. שנית, אין בכתב התביעה טענה לפגמים בכריתת החוזה מנובמבר 2010 בגינם ניתן לקבוע כי ההסכם מנובמבר 2010 בטל או ניתן לביטול. ממילא פגמים שכאלה לא הוכחו. בנסיבות הללו לא ניתן בשלב הסיכומים לטעון לבטלות ההסכם מנובמבר 2010.

ג. ואחרון, אין בסיס לטענת התובע לפיה ההסכם מנובמבר 2010 הוא "בגדר שינוי חד צדדי של הסכם העבודה", משאין מחלוקת כי ההסכם חתום על ידי התובע ובפועל נהגו הצדדים על פיו מיום חתימתו ועד לסיום הקשר. יוצא מכאן שיש בפנינו הסכמה המסדירה את העסקתו של התובע החל מנובמבר 2010 והמחייבת את הצדדים שניהם. נוסיף כי רק מתבקש ממהותו של חוזה העבודה, שהוא חוזה יחס, שההסדרים הקבועים בחוזה שבין הצדדים ישתנו מעת לעת, אם כמענה לשינויים בסביבת העבודה ואם על מנת להבהיר את ההתחייבויות ההדדיות של העובד והמעסיק זה כלפי זה.

27. אשר על כן, את תביעת התובע לתשלום פרמיה (וכן גם את רכיבי התביעה הנוספים) יש לבחון לאורו של ההסכם מנובמבר 2010; ולעניין זה תביעת התובע להפרשי פרמיה ובונוסים מכוח ההסכם מנובמבר 2010, מושתתת על שני נדבחים: הנדבך האחד, עניינו פרשנות הסכם העסקה מחודש נובמבר 2010; והנדך השני, טענה עובדתית המתייחסת לשיעור ההכנסות מהמשאית עליה נהג התובע, הכנסות מהן נגזרת הזכות לפנסיה ובונוס מכוח ההסכם.

28. במישור הפרשנות - טוען התובע כי את הסכם ההעסקה מחודש נובמבר 2010, יש לפרש כאילו הזכות לפרמיה ובונוסים שמקנה ההסכם, היא בערכי נטו. עוד טוען התובע, כי הזכות לפרמיה ו לבונוסים מכוח הסכם העסקה מנובמבר 2010 ואשר נקבעים על פי מדדים כמותיים - היא זכות מצטברת.

כך לדוגמא, מקום שההסכם מקנה לתובע בונוס בסך של 750 ₪ נטו על מחזור מכירות של מעל 65,000 ₪ ובונוס של 1,250 ₪ נטו על מחזור מכירות מעל 75,000 ₪ ובונוס של 1,500 ₪ על מכירות מעל 85,000 ₪ -זכאי התובע לבונוס בסך של 2,000 ₪ על מכירות של 75,001 ₪ (הבונוס על מכירות שמעל 65,000 ₪, בתוספת הבונוס על מכירות מעל 75,000 ₪).

29. לטעמנו, אין ממש בפרשנות שנותן התובע להסכם העסקה מנובמבר 2010, וזאת מהטעמים הבאים:

א. סעיף 5 להסכם המפרט את התמורה לה זכאי התובע, מבחין בין התמורה המשולמת בערכי נטו לבין התמורה המשולמת בערכי ברוטו. כך בסעיף 5.1.3.4 להסכם, הקובע את שיעורי הבונוס להם זכאי התובע על מכירות בהיקף של למעלה מ-65,000 ₪, נקבע במפורש כי הבונוס ישולם בערכי נטו.

הבחנה זו בהסכם ההעסקה הקובע באילו מצבים תשולם התמורה בערכי נטו, מחייבת את המסקנה לפיה הכלל הרגיל, שהוא הכלל הנוהג בדיני עבודה, הוא לתמורה בערכי ברוטו (כל אימת שלא נקבע במפורש כי התמורה תשולם בערכי נטו).

מכאן, שהשכר לו זכאי התובע על פי ההסכם מחודש נובמבר 2010 נקבע בערכי ברוטו, וכך גם הפרמיה מכוח אותו הסכם.

ב. בפועל שילמה הנתבעת לתובע פרמיה בערכי ברוטו. התנהלות זו של הצדדים במהלך כל תקופת הקשר, מבלי שתהיה מחאה מצד התובע, על תשלום הפרמיה בערכי הברוטו מחזקת את העמדה הפרשנית של הנתבעת לפיה הפרמיה משולמת בערכי ברוטו.

ג. אין לקבל את הפרשנות שנותן התובע להסכם מנובמבר 2010, לפיה הזכות לבונוס היא זכות מצטברת. לאמור, טענת התובע כי על מכירות בהיקף של מעל 85,000 ₪, זכאי התובע לבונוס שמקנה ההסכם לבונוס על מכירות שמעל 65,000 ועל מכירות מעל 75,000 ₪ ועל מכירות שמעל 85,000 ₪, היא בגדר הוצאת הדברים מהקשרם. שהרי בפשטות קובע ההסכם את שיעורי הבונוס, בהתחשב בהיקף המכירות החודשי, באותו חודש.

ד. מסקנת הדברים היא, כי התובע זכאי לתשלומי פרמיה ובונוס בהתאם להוראות ההסכם מנובמבר 2010; ובהקשר לכך הוראות ההסכם הן כדלקמן:

(1) פרמיות המשולמות בערכי ברוטו ללא קשר להכנסות המשאית – פרמיה על היעדר תאונות בסך של 1,200 ₪ לחודש ; ופרמיה של 1,100 ₪ המותנית בכך שלא התקבלו תלונות מלקוח על שירות שנתן התובע בחודש המדובר.

(2) פרמיות המשולמת בערכי ברוטו המבוססות על הכנסות מכירות חודשי של המשאית, וכאן מבחין החוזה בין עמידה ביעד של 32,000 ₪ - בעדו משולמת לתובע פרמיה של 900 ₪ ; ועל הכנסות מעבר ל-32,001 ₪, המזכות את התובע בתשלום של 10% מההכנסות החודשיות של המשאית. כך לדוגמא, בחודש שבו הכנסות המשאית הגיעו לסך של 40,000 ₪ - זכאי התובע לפרמיה של 4,000 ₪.

(3) מחזור מכירות המקנה לתובע זכות לבונוס והפעם בערכי נטו כדלקמן: על מחזור מכירות שמתחת ל-65,000 ₪ אין התובע זכאי לבונוס. על מחזור מכירות שמעל 65,000 ₪ ועד 75,000 ₪, זכאי התובע לבונוס של 750 ₪; על מחזור מכירות של מעל 75,000 ₪ ועד 85,000 ₪, זכאי התובע לבונוס של 1,250 ₪; ועל מחזור מכירות של מעל 85,000 ₪, זכאי התובע לבונוס של 1,500 ₪.

30. טענה נוספת של התובע שגם עליה מבוססת התביעה לתשלום בונוסים ופרמיות, במתכונת המופיעה בכתב התביעה - היא טענה עובדתית שלפיה את הפרמיות והבונוסים להם הוא זכאי, יש לבסס על הכנסות בשיעור של 5,000 ₪ לכל יום של נהיגה במשאית; ובהקשר זה נאמר את הדברים הבאים:

א. זכותו של התובע לתשלום פרמיות המבוססות על מחזור ההכנסות של המשאית, מחייבת ניהול, רישום ודיווח של הכנסות המשאית עליה נהג התובע.

ב. בהתאם, העבירה הנתבעת לתובע מידי חודש תלושי שכר, להם צורפו דוחות זיכויים המפרטים את הנסיעות וההכנסות של המשאית בחודש הרלוונטי. דוחות הזיכויים מראים כי בחודש ממוצע הכנסות המשאית בימים בהם נהג התובע, לא הגיעו לסכום ההכנסות היומי שלגרסת התובע עמד על 5,000 ₪.

ג. לא מצאנו מקום להטיל ספק באמינותם של דוחות הזיכויים שצרפה הנתבעת לתצהירי העד מטעמה. בהקשר לכך נעיר, כי הנתבעת הסבירה את מקורו של ההפרש עליו הלין ב"כ התובע, בין דוח ההכנסות של המשאית לבין דוח הזיכויים שנמסר לתובע. בהקשר זה נשאל העד והשיב:

"ש. מדוע יש אי התאמה בהכנסות של המשאית בדוחות שמסרתם, בין כרטיס הנה"ח, בין דוח נהג לדוח פירוט זיכוי לנהג.
ת. תיתן לי דוגמא.
ש. ניקח את חודש 3/2011 לפי דוח פירוט זיכוי לנהג מופיע 79,655 ₪ הכנסות המשאית באותו חודש, לפני מע"מ.
ת. נכון.
ש. בדוח אחר שאתם צרפתם, דוח נסיעות של המשאית, רשום שההכנסות של המשאית באותו חודש הם 81,726 ₪. יש הפרש של 2,061 ₪ למה?
ת. יש הבדל בין דוח הכנסות המשאית של המשאית יכולים לעבוד נהגים נוספים ואני יכול לתת דוגמאות, שבאותו חודש גם עיד עבד וגם נהג נוסף עבד על אותו אוטו. לכן יש הבדל בין דוח הכנסות המשאית זה מה שהמשאית הכניסה שזה מתחלק בין הנהגים שנהגו ברכב באותו חודש. אם נהג נוסף נהג נסיעות ב-2,000 ₪ זה לא יופיע לזכותו של התובע, אלא לזכות הנהג שביצע את העבודה".

....

"ש. לפי דוח הכנסות המשאית, אנחנו רואים שיש הכנסות של 72,655 ₪. כלומר יש הפרש של 28,137 ₪ באותו חודש, בין הכרטיס לבין העבודה.
ת. אני מפנה אותך לפירוט הנסיעות שקיבלת, יש פה פירוט של כל הנסיעות באותו רכב באותו חודש.
ש. אתה יכול להראות לי דוחות
ת. זה הועבר אליך במסגרת גילוי מסמכים. הכנסות של המשאית כל חודש וכתוב בתאריך 2.10.2011 מאהר נהג אחר נהג, ב-2.10.2011 מאהר. בתאריך 3.10.2011 ווסרמן דימה, נהג אחר. בתאריכים 3, 4 לאוקטובר עוד פעם מאהר, ב-5 לחודש ווסרמן דימה. בתאריכים 12 עד 14 לאוקטובר מאהר, לכן הפער. יש משמרת א' ומשמרת ב'. יש גם משמרת ג'" עמ' 38 לפרוטוקול שורה 28 עד עמ' 39 שורה 23.
ד. הגרסה העובדתית לה טוען התובע על שיעור ההכנסות מיום עבודה על המשאית, מתבססת על עדות התובע בפנינו כדלקמן:

"ש. במסגרת נספח 8 קיימת דרישה להפרשי פרמיה של 340,900 ₪ ואתה מבסס את הדרישה במסגרת התחשיב על הכנסת משאית ליום של 5,000 ₪, אני מפנה אותך לעמודה שניה, לאורך כל תקופת עבודתך. תראה לי מסמך אחד שמוכיח שהמשאית עליה נהגת הרוויחה כל יום 5,000 ₪.
ת. רק תדלוק ביום מעל 200 מטר אני מתדלק כל יום, אני עובד כל היום.
ש. אתה מבסס את החישובים שלך על הכנסות משאית של 5,000 ₪ ליום ואתה מדבר מה תדלקת.
ת. התדלוק שלי.
ש. לא שאלתי על תדלוק. על מה אתה מבסס את זה שהמשאית הרוויחה 5,000 ₪ ליום?
ת. יש תעודות יש הכל.
ש. איפה?
ת. לפעמים במקום העמסה של ים המלח, אילת, אם אתה עושה פעמיים ביום, זה יותר מ-5,000 ₪ ליום.
ש. מה היה התפקיד של נווה בנתבעת?
ת. נווה ואלון, הם גם בעל הבית.
ש. הוא גם סדרן עבודה.
ת. הוא אמר לי שאתה צריך לעשות לא פחות מ-5,000 ₪ ליום, זה נווה אומר לי.
ש. שצריכה להיות. כמה פעמים לאורך כל תקופת העבודה שלך המשאית שלך הכניסה 5,000 ₪ ליום, אתה יודע?
ת. לא זוכר, אני כל הזמן עובד, עובד.

ש. אני אומר לך שבממוצע, אחרי בדיקה שעשתה הנתבעת, סך ההכנסות הממוצע של המשאית ליום עבודה היה כ-2,565 ₪ ליום לכן כל החישוב במסגרת נספח 8 שמבוסס על 5,000 ₪ ליום שגוי מיסודו.
ת. אם כך, אנחנו עובדים לחינם, כי כל יום אני מתדלק את המשאית מעל 200 מטר.
ש. למה לא הזמנת את נווה לעדות בבית הדין?
ת. פעם ראשונה ראיתי שעדי הגיע. נווה כל הזמן צועק...
ש. למה לא זימנת אותו, אתה מבסס את התביעה שלך על משהו שנווה כביכול אמר לך. אתה אפילו לא דואג לזמן אותו לבית הדין?
ת. לא... לא יודע" עמ' 18 לפרוטוקול מיום 23.10.2014 שורה 15 עד עמ' 19 שורה10.

ה. ככל שגרסת התובע על סדר הגודל של ההכנסות שיוצרת המשאית מיום עבודה - מבוססת על אמירה של מנהל העבודה, הרי שאותה אמירה של מנהל העבודה, אף לגרסת התובע עצמו, איננה תומכת בטענתו העובדתית. שהרי, גם אם נאמרה אותה אמירה לפיה צריך התובע "לעשות 5,000 ₪ ליום", אין הדבר שקול לטענה לפיה המשאית עליה עובד התובע, יצרה הכנסות בפועל של 5,000 ₪ ליום.

ו. בדומה לא ניתן לתמוך את גרסתו העובדתית של התובע על הכנסות המשאית בסדר גודל של 5,000 ₪ ליום, מתוך עדותו שלפיה - טענות הנתבעת לפיהן יצרה המשאית הכנסות בסדר גודל של כ-2,500 ₪ ליום עבודה בלבד , אינן מתיישבות עם ההוצאות הכרוכות בהפעלת המשאית. לעניין זה יש לציין:

(1) באף מקום לא טענה הנתבעת לרווחיות בתפעול של המשאית עליה עבד התובע; ומכאן גם אם נכונה טענת התובע כי הפעלתה של המשאית ליצירת הכנסות בסדר גודל של 2,500 ₪ איננה ר ווחית, אין בכך כדי לסתור את גרסתה.

(2) גם אם תתקבל הטענה (ולטעמנו אין לדבר בסיס) שאין לקבל את גרסת הנתבעת על הכנסות בסדר גודל של 2,500 ₪ ליום הפעלה של משאית – אין משמעות הדבר שהמשאית עליה נהג התובע, אכן יצרה הכנסות בסדר גודל של 5,000 ₪ ליום, כנטען על ידו.

ז. מהמקובץ עולה כי אין לקבל את טענתו העובדתית של התובע על הכנסות בסדר גודל של 5,000 ₪ ליום עבודה של המשאית, אשר ממנה נגזרת זכותו לפרמיה.

31. משאין לקבל את פרשנות התובע להסכם העסקה מנובמבר 2010, המתייחסת לזכויותיו לפרמיה ולבונוס; ומשאין לקבל את טענתו העובדתית לפיה יש לגזור את זכותו לפרמיה ולבונוס מהכנסות המשאית עליה נהג בסכום של 5,000 ₪ ליום – התביעה לתשלום הפרשי פנסיה ובונוס – נדחית.

32. לטענת התובע, על תנאי העסקתו חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה; ולשיטתו, הוא עבד מידי יום 12 שעות לפחות ובגינן הוא זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות.

התובע הוסיף, כי לאור תיקון 24 לחוק הגנת השכר, חזקה כי התובע עבד 60 שעות נוספות בחודש עליהן הוא זכאי לגמול בסכום של 38.4 ₪ לשעה.

אשר על כן ביקש התובע לחייב את הנתבעת בגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 80,640 ₪.

33. אין בדעתנו להאריך בתביעת התובע על גמול בגין העסקה בשעות נוספות, שכן על פי ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה עובד עליו חלות הוראות ההסכם הקיבוצי והנהנה מהסדר המקנה לו פרמיה בנוסף לשכרו הרגיל, תשלום הפרמיה בא במקום הזכות לגמול בגין העסקה בשעות נוספות . הסדר זה הקבוע בהסכם הקיבוצי, עוגן בחוזה עליו חתום התובע מחודש נובמבר 2010. ודוק, אין ההסדר קובע כי השכר שמשולם לתובע כולל את הזכות לגמול בגין העסקה בשעות נוספות, אלא כי הפרמיה שמשולמת בנוסף לשכר, באה במקום גמול בגין העסקה בשעות נוספות.

34. בנסיבות הללו וככל שחל חוק שעות עבודה ומנוחה ביחסים שבין התובע לנתבעת, זכאי התובע להסדר המטיב מבין השניים – תשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות מכוח הוראות החוק, ולחילופין – תשלום הפרמיה על פי ההסכם שבין הצדדים, אשר בא במקום תשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות. מכל מקום אין התובע זכאי גם לגמול בגין העסקה בשעות נוספות וגם לפרמיה המשולמת בנוסף לשכר הרגיל, אשר באה במקום הגמול בגין העסקה בשעות נוספות.

35. על רקע זה ולצרכי פסק דין זה אין בדעתנו להידרש ליחס שבין ההסכם הקיבוצי לבין הוראות החוק; די לומר שגם אם נלך לפי הגישה המטיבה עם התובע, לפיה זכאי התובע לזכות המטיבה שבין השניים על פי בחינה בדיעבד - זכאי התובע, לכל היותר להסדר המטיב מבין השניים (גמול בגין העסקה בשעות נוספות מכוח חוק ולחילופין הסדר הפרמיה הקבוע בהסכם).

כאמור בענייננו, התביעה לגמול בגין שעות נוספות היא בסדר גודל של 80,000 ₪. אשר על כן, הסדר הפרמיות שנעשה עם התובע הוא הסדר מטיב מששולם במסגרתו לתובע סכום בסדר גודל של 160,000 ₪. אשר על כן התביעה לגמול בשל העסקה בשעות נוספות נדחית.

36. התביעה להפרשי שכר מינימום מתייחסת לחודשים יולי 2011 ועד פברואר 2012 כולל, ובהם שילמה הנתבעת לתובע שכר בסיס של 4,000 ₪ ופרמיות, על פי ההסכם מנובמבר 2010; כך שבפועל שולם לתובע בממוצע שכר של 10,553 ₪ בכל אחד מהחודשים האמורים.

37. הפרמיות המשולמות לתובע מכוח ההסכם מנובמבר 2010, הן פרמיות מדודות ומוסכמות, שהרי הן תלויות בהיקף ההכנסות של המשאית ובתנאים הקבועים בהסכם מנובמבר 2010 (העדר תאונות והעדר תלונות). בהתאם, אותן פרמיות אינן בגדר "תוספת קבועה" המשולמת לתובע עקב עבודתו. אשר על כן ומכוח סעיף 3 לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987, אין לכלול את תשלום הפרמיה בשכר שמובא בחשבון לצורך קביעת השכר על פי חוק שכר מינימום.

38. אשר על כן ומשאין חולק כי בין החודשים יולי 2011 ועד פברואר 2012 שולם לתובע שכר בסיס שהוא נמוך משכר המינימום נכון לאותה עת, זכאי התובע להפרשי שכר על פי תשלום שכר מינימום, בסכום של 700 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.2011 (מחצית התקופה).

התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין והפרשי פיצויי פיטורים:

39. בתביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין, תבע התובע פיצוי השווה לשכר עבודה של שישה חודשים על בסיס שכר חודשי של 6,600 ₪ בסכום כולל של 39,600 ₪. התביעה מבוססת על טענת התובע לפיה פוטר ללא שימוע, במכתב סיום העסקה מיום 21.10.2012.

40. הנתבעת הינה חברה שמשרדיה בטבריה ועיקר פעילותה בצפון. הנתבעת הסבירה כי התובע פוטר בתום שיחת שימוע שהתקיימה על רקע ההחלטה שקיבלה הנתבעת להפסיק את הפעילות באזור הדרום וסירובו של התובע להשתבץ בשירותה בפעילותה בצפון. על רקע זה סבורה הנתבעת כי דין התביעה להידחות.

41. יוצא מכאן כי המחלוקת בין הצדדים לעניין נסיבות פיטורי התובע היא מחלוקת עובדתית; ובמחלוקת זו גרסת הנתבעת לפיה פוטר התובע בעקבות הפסקת הפעילות בדרום וחוסר רצונו להשתלב בפעילות בצפון, מקבלת ביטוי במכתב הפיטורים שניתן לתובע ביום שפוטר.

חיזוק נוסף לגרסת הנתבעת לנסיבות הפיטורים, מצאנו בעדותו של התובע עצמו.

42. כך אישר התובע כי זומן לישיבה במשרדי הנתבעת בטבריה על רקע הכוונה לסיים את העסקתו בשירות הנתבעת, בשל הצורך לעבוד עם המשאית בצפון. בהקשר לכך סיפר התובע בעדותו:

"ש. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהתחלת לעבוד בחברה שביקשו ממך להגיע למשרדים בצפון.
ת. כן. פעם ראשונה שאני רואה את המשרדים.
ש. לא שאלת למה? אתה עובד מעל שנתיים ופתאום ביום נתון אומרים לך תעזוב הכל תעלה למשאית ותגיע, אתה לא שואל למה?
ת. שאלתי, אמרו שצריך לעבוד עם המשאית בצפון ואני לא מתאים כי אני לא מהאזור (הדגשה שלי-ט.מ.)" עמ' 7 לפרוטוקול שורות 15-20.

43. בנוסף אישר התובע בעדותו, כי לא יכול היה להיעתר לפנייה או לבקשה לעבוד בצפון. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. אתה גר באזור דימונה?
ת. כן.
ש. אתה יכול לעבוד בצפון?
ת. אני לא יכול להישאר לישון בצפון" עמ' 8 לפרוטוקול שורות 7-10.

במאמר מוסגר נציין כאן, כי בעדותו סיפר מר ראובן כי העובדים שעבדו יחד עם התובע באזור הדרום והמתגוררים בצפון, ישנו במהלך העבודה באזור הדרום; ומכאן שטענת התובע שאין הוא יכול לישון בצפון, היא ביטוי לעובדה שלא היה באפשרותו לעבוד באזור הצפון.

44. בשיחה שקיים התובע עם מר ראובן, הבהיר האחרון לתובע את הסיבה בגינה ה וא שוקל לסיים את העסקתו. בהקשר זה אישר התובע בעדותו את הדברים הבאים:

"ש. במשרד של עדי ראובן ישבתם שם ודיברתם לפחות 20 דקות.
ת. משהו כזה, רבע שעה, פחות.
ש. עדי חזר ואמר לך בשיחה מה שהוא אמר לך שבוע, שבועיים קודם, שאין יותר עבודה באזור הדרום, נכון?
ת. הוא אמר לי שאין לנו יותר עבודה שם והוציא לי מכתב פיטורים" עמ' 10 לפרוטוקול שורות 17-21.

45. בניגוד לטענה לפיה כביכול במהלך השיחה עם מר ראובן, מסר מר ראובן מכתב פיטורים לתובע – סיפר התובע בעדותו כי מכתב הפיטורים ניתן רק אחרי תום השיחה ולאחר שיצא התובע את החדר. גם כאן נביא את דברי התובע בפנינו כדלקמן:

"ש. הייתה שיחה, חיכית, נקראת עוד פעם וקיבלת מכתב פיטורים?
ת. הייתה שיחה בתוך המשרדים.
ש. הייתה שיחה בסוף אותה שיחה קיבלת מכתב פיטורים.
ת. כן.
ש. לא חיכית ואחר כך קיבלת מכתב פיטורים?
ת. לא. מיד נתנו לי מכתב פיטורים ואמרו לי שיש משאית שתיקח אותי...
ש. אתה לא זוכר שעדי יצא מהמשרד שלו, הלך ודיבר עם אנשים נוספים בהנהלת החברה, בהתאם לתשובות שנתן לך בשיחה ורק לאחר פרק זמן שהמתנת במשרדים הוא מסר לך את המכתב?
ת. כן.

לשאלת בית הדין:
ש. מה זה כן, אתה זוכר, לא זוכר?
ת. לא הבנתי את השאלה, הוא נתן לי את המכתב, לא מיד, אני הורדתי את הדברים מהמשאית, הוא גם הסתכל על המשאית שיש הכל, מה בסדר לא בסדר" עמ' 11 לפרוטוקול שורות 13-27.

46. יוצא מכאן כי התמונה העובדתית היא כדלקמן: התובע זומן לשיחה במשרדי הנתבעת בטבריה. התובע ידע כי במסגרת אותה שיחה תתברר מולו שאלת המשך העסקתו בנתבעת. במהלך אותה שיחה הבהירה הנתבעת לתובע כי אין באפשרותה להמשיך להעסיקו באזור הדרום. בפועל, לא הייתה אפשרות להעסיק את התובע באזור הצפון מסיבות אישיות הקשורות בתובע. רק לאחר תום השיחה הוצא מכתב הפיטורים והתובע יחד עם מר עדי, בחנו את המשאית והתובע עזב את משרדי הנתבעת.

47. בנסיבות האמורות דין התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין – להידחות.

48. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים מבוססת על הטענה לפיה את הזכות לפיצויי פיטורים יש לחשב על בסיס שכר של 6,600 ₪ לחודש. טענה זו נסמכת על אותו הסכם בעל פה לו טוען התובע, הקובע לשיטתו כי הוא זכאי לשכר בסיס של 6,000 ₪ נטו לחודש.

49. כבר אמרנו, כי אין יסוד להסתמכות התובע על ההסכם בעל פה לו הוא טוען, משהזכויות והחובות של הצדדים קבועים בהסכם מחודש נובמבר 2010; ולפיהם זכאי התובע לשכר על פי טבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי. מכאן שאין יסוד לתביעת התובע לפיה על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים על בסיס של 150% משכר של 6,600 ₪ לחודש.

50. עם זאת, אין חולק כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 150%, ולטעמנו את הזכות לפיצויי פיטורים יש לבסס על השכר המשולב שלענייננו מוגדר בהסכם העבודה הכללי בענף ההובלה מיולי 96', כ"שכר ברוטו " דהיינו השכר הרגיל להוציא פרמיות, מענקים, גמול בגין העסקה בשעות נוספות וגמול על העסקה בשבתות ובחגים.

51. מכאן שזכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של 150% משיעור הפיצויים על פי חוק וזאת על בסיס משכורת של 4,300 ₪ לחודש (המשכורת החודשית המלאה, נכון למועד סיום ההעסקה) ולתקופת העסקה שאיננה במחלוקת (28 חודשים) - סה"כ 15,050 ₪. משאין חולק כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים בסכום כולל של 12,325 ₪ , זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 2,725 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2012.

התביעה לזכויות נלוות:

52. התביעה לזכויות נלוות מורכבת מהרכיבים הבאים: פיצוי על ביצוע הפרשות בחסר לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות, תביעה לפדיון חופשה ותביעה לדמי הבראה.

53. נקצר ונאמר, כי בתביעה שהגיש התובע לפיצוי בגין הפרשות בחסר לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות, מבוססת על הטענה כי את ההפרשות יש לבצע החל מהיום הראשון, על בסיס שכר של 150% מהמשכורת הקובעת, שהיא לטענת התובע 6,600 ₪ לחודש. התביעה מתעלמת מהסכומים שהופרשו בפועל לזכות התובע לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

54. בנסיבות המתוארות דין התביעה לפיצוי על הפרשות בחסר לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות, להידחות מכל אחד מהטעמים הבאים:

א. כאמור לעיל, אין לקבל את טענת התובע לפיה יש לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות על בסיס משכורת של 6,600 ₪ לחודש.

ב. לא ניתן לקבל את התביעה לפיצוי על הפרשות בחסר, המתעלמת מההפרשות שבוצעו בפועל לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות. נזכיר כאן, כי אין חולק כי הפרשות כאמור אכן בוצעו ועל רקע זה על התובע להוכיח את התביעה לפיצוי בגין הפרשות בחסר ובמסגרת זו להציג ראיות על הפרשות בפועל לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות – דבר שלא נעשה כאן .

ג. בניגוד לטענת התובע נדרש מעסיק בענף ההובלה להסדרת קרן השתלמות לעובד, עם תום תקופת הניסיון של העובד דהיינו, בתום 11 וחצי חודשי העסקה. לפיכך התביעה לפיצוי בגין הפרשות בחסר לקרן ההשתלמות במסגרתה נטען כי על המעסיקה לפצות את התובע על הפרשות בחסר לקרן השתלמות מיום קבלתו לעבודה – נעדרת עילה.

55. במהלך חקירתו הנגדית של התובע, נסתרה טענת ו לפיה לא ניצל את זכותו לחופשה בתשלום, כפי שהדבר בא לביטוי בתלושי השכר שהונפקו לתובע מידי חודש ובתשלום דמי פדיון חופשה בתום תקופת העבודה. בהקשר זה נפנה לאימות של התובע במהלך חקירתו הנגדית עם הגרסה לפי לא ניצל את זכותו לחופשה בתשלום ולא שולמו לו דמי פדיון חופשה, כדלקמן:

"ש. אני מפנה אותך לנספח ג' לתצהיר עדי ראובן, דוח זיכויים לנהג למאי 2012. היית בחופשה בתאריכים 24 ו-25 למאי, יומיים חופשה. בימים שלא הייתה עבודה כתבו לא עבד כי לא הייתה להם לספק לך עבודה, אבל חופשה אלה שני ימי חופשה שהיו לך באותו חודש. אפשר לבדוק שכל החודש עבדת ובימים שלא עבדת ולא הייתה להם עבודה כתבו שלא עבד. אנו רואים בתלוש השכר של חודש מאי 2012 שיש שם ניכוי של שני ימי חופשה.
ת. לא ראיתי תלושים, זה רק בסוף.
ש. איך ידעת להגיד שניכו לך ימי המוסך מימי העבודה, אם לא ראית את התלוש?
ת. ...
ש. אני מפנה אותך לתלוש אוגוסט 2012, נספח ג' לתצהיר עדי ראובן, דוח הזיכויים. חודש אוגוסט חודש שאנשים לוקחים בדר"כ חופש, אנחנו רואים כאן שאתה ניצל 5 ימי חופשה, 17, 19, 20, 21 ו-22 לאוגוסט, אלו ח מישה ימים שכתוב במפורש יום חופשה.\
כך גם מופיע במסגרת תלוש השכר שלך לאותו חודש, איפה הפחתת את הימים האלה שניצלת חופשה במסגרת התביעה שלך?
ת. ...
ש. במשכורת נובמבר 2012, בעת גמר החשבון שנעשה לך, קיבלת פדיון של ארבעה ימי חופשה. זה נכון?
ת. נכון" עמ' 21 לפרוטוקול שורות3-1.

56. נוכח העדות האמורה, לא ניתן להעניק כל משקל לגרסת התובע, לפיה לא ניצל את זכותו לחופשה במהלך תקופת ההעסקה ולא שולמו לו דמי פדיון חופשה בסיומה; ואשר על כן התביעה לדמי פדיון חופשה נדחית.

57. כמצוין לעיל, שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה אותם הוא תבע. מכאן שאין אנו רואים צורך להידרש לתביעה ברכיב זה.

טענת הקיזוז:

58. משלא הציגה הנתבעת נתונים לגבי הסכומים שהועברו בפועל לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות, טענת הנתבעת לפיה הפרישה כספים לקרן ההשתלמות ולקרן ההשתלמות בסכום העולה על מחויבותה מכוח ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה – נדחית.

59. משקבענו כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים – דין טענת הקיזוז בנימוק לפיו שילמה הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים ביתר, להידחות.

60. יוצא מכאן כי בטענת הקיזוז על כל חלקיה אין ממש ודינה להידחות.

סוף דבר:

61. לאור המקובץ תשלם הנתבעת לתובע הפרשי שכר מינימום בסך של 700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2011; וכן הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 2,725 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2012.

62. משנפסק לתובע חלק מזערי מתביעתו, ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך של 5,000 ₪.

הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ו, (07 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים-
גב' פסה מרקוביץ

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
אסי פידל