הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 51303-12-16

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

התובע:
שי דוד, ( ת.ז.-XXXXXX587)
ע"י ב"כ: עו"ד גיל בר

-
הנתבעת:
י.ס. גידול ושיווק ירקות בע"מ, ( חברות-514500081)
ע"י ב"כ: עו"ד אבי אלבו

החלטה

לפני בית הדין בקשת התובע להורות על משיכת תצהיר העדה מטעם הנתבעת , גב' סיגל כהן ז" ל (להלן – המצהירה או המנוחה), שלמרבה הצער הלכה לעולמה טרם חקירתה. כמו כן, מבקש התובע לבטל את מועד הדיון הקבוע לתאריך 23.1.18, בו עתידה הייתה להעיד המצהירה בלבד, ולהורות על הגשת סיכומים בתיק .

הנתבעת מתנגדת לבקשה בדבר משיכת תצהירה של המנוחה וסבורה כי יש להותיר את התצהיר בתיק. כמו כן, מצטרפת הנתבעת נוכח הנסיבות שנוצרו ל בקשה לביטול מועד הדיון ולקביעת מועדים להגשת סיכומים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובהתבסס על החוק והפסיקה, מצאתי כי יש להותיר את תצהיר המנוחה בתיק, מהנימוקים להלן.

סעיף 15(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות) קובע לעניין הגשת תצהיר כראיה כדלקמן:

" 15 (א) מקום שמותר לאדם על-פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על-ידי תצהיר בכתב, בשבועה או בהן צדק, יהיה תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לענשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן."

סעיף 17(א) לפקודת הראיות קובע לעניין החקירה על התצהיר כדלהלן:

" 17 (א) הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי המצהיר ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהירו מלשמש ראיה. "

ההלכה הפסוקה קובעת כי תצהיר המוגש בהליך שיפוטי מוחזק כ"עדות מפי שמיעה" כל עוד המצהיר לא נחקר עליו במקום שנדרש לכך על ידי הדין או בעל הדין שכנגד, כך נקבע בבית המשפט העליון בע"א 8493/06, עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, דינים עליון 2010 (154) 35 (17/10/2010) (להלן: "עניין עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל") וכדלהלן:

" ככלל, תצהיר מוגש במהלך המשפט כתחליף לעדות ראשית, כראיה לכאורה לאמיתות תוכנו, אך זאת בכפוף לזכות החקירה הנגדית של המצהיר בידי הצד שכנגד. בלא חקירה על התצהיר, נחשב תוכנו של התצהיר לעדות שמיעה, ככל שהוא מובא להוכחת אמיתות תוכנו. לפיכך, תצהיר שניתן מפי עד שנפטר בטרם נחקר נחשב עדות שמיעה ( רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד(2) 529, 533 (2000) (להלן: ענין פילבר); יעקב קדמי על הראיות חלק שני 921 (2009) (להלן: קדמי)). עם זאת, תצהיר המובא כראיה שעורכו לא נחקר עליו מחמת זה שנפטר, עשוי להתקבל כראיה אם יענה על אחד החריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות שמיעה (ענין פילבר, בעמ' 533). "

בנסיבות דנן, המצהירה לא נחקרה על ידי הצדדים על הדברים שמסרה בתצהירה בפני בית הדין, עקב פטירתה למרבה הצער בטרם עת . כך שבהתאם לכלל בפסיקה , יש לראות בתצהירה של המנוחה כעדות מפי שמועה. יחד עם זאת, על פי ההלכה הפסוקה, תצהיר המנוחה עשוי להתקבל כראיה בבית הדין אם ייכנס לגדר אחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי שמועה.

כך נקבע, בעניין עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל לעיל, כי הנטייה היא לרכך את מגבלות הכלל הפוסל עדות מפי שמועה וכי במקום לחסום את דרכה של הראיה לבית המשפט לכתחילה ניתן לבחון לגופו של עניין את מהימנותה ומשקלה. אומנם הדברים התייחסו לעניין החריג הנוגע להסתברות גבוהה של אמיתות העדות בתצהיר, אולם הדברים יפים ורלוונטיים גם לחריגים נוספים כבענייננו . להלן לשון הדברים מפסק הדין האמור:

" ... בהלכה הפסוקה ובספרות המשפטית ניכרת מגמה להרחיב את תחולתו של החריג (הרנון, בעמ' 156; ענין וינברג, פסקה 28 (השופטת ארבל)). מגמת ההרחבה מתיישבת עם מגמת ההתפתחות הכללית של דיני הראיות בישראל, המבקשים לעבור בהדרגה מכללים פורמליים של קבילות, לכללים גמישים של משקל ( רע"א 432/83 מדינת ישראל נ' עזבון סילוורמן, פ"ד לז(4) 281, 286-287, 295 (1983) (להלן: ענין סילוורמן)). בהתייחס לכלל הפוסל עדות שמיעה, הנטייה היא לרכך את מגבלות הכלל במקום שבו, על פני הדברים, יש נקודת אחיזה למהימנות העדות (ענין וינברג, פסקה 28); במקום לחסום את דרכה של הראיה לבית המשפט מלכתחילה, ניתן לבחון את מהימנותה ומשקלה לגופה ( ע"א 703/86 ברנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג(4) 529, 533 (1989)).

ישנם חריגים נוספים המאפשרים קבלת אמרות נפטרים, ובכלל זה, כאשר הנפטר מסר את האמרה תוך מילוי תפקידו או תוך מהלך העסקים הרגיל; כאשר האמרה עסקה בזכויות הציבור או בזכויות הכלל; כשהאמרה התייחסה לייחוס משפחה; וכאשר נגעה לתוכן צוואה (הרנון, בעמ' 153-167; ענין ביידר, בעמ' 597-600; קדמי, בעמ' 573-587). "

בנסיבות דנן, תצהירה של המנוחה נמסר תוך מילוי תפקידה ותוך מהלך העסקים הרגיל. כך ש דומה כי מתקיים ה חריג לכלל של עדות מפי שמועה, המאפשר קבלת תצהירה של המנוחה.

כבוד השופט ( דאז) יעקב קדמי מסכם בהרחבה בספרו "על הראיות" (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק ראשון, הדין בראי הפסיקה, עמ' 507, תשס"ד - (2003)) ככלל על החריגים השונים בדבר אמרות נפטרים לכלל הפוסל עדות מפי שמיעה, בהתבסס על הפסיקה הקיימת. במסגרת זו, מפרט הוא את התנאים להתקיימות החריג של אמרת נפטר במילוי תפקיד להלן: ( א) האימרה נעשית במסגרת מילוי "תפקיד", כלומר נעשית מכוחה של חובה לדווח באימרה על הפרטים המצוינים בה (ב) הפרטים שבאימרה מתייחסים לפעילות שכבר בוצעה על ידי ממלא התפקיד, להבדיל מפעילות עתידית (ד) נסיבות מסירת האימרה לא מקימות ספק באשר לאמיתות תוכנה, שהרי הטעם לחריג הוא שממלא התפקיד עשה את האימרה במסגרת שגרת מילוי תפקידו, כשהוא אינו בעל עניין בתוכנה. (ה) קרבת זמן הרישום למועד הפעילות – יש הרואים בכך שיקול של משקל בלבד."

מהתיק עולה כי המנוחה נתנה את תצ הירה במסגרת מילוי תפקידה ומכוחו; הדברים שמסרה בתצהירה מתייחסים לפעילות שכבר קרתה, בדבר נסי בות סיום העסקתו של התובע; לא מצאנו כי היו קיימות נסיבות כלשהן בעת מסירת התצהיר של המנוחה המקימות ספק באשר לאמיתות תוכן התצהיר.

די בהתקיימותם של תנאים אלו כדי לקבוע כי מתקיים בענייננו החריג לפיו תצהיר המנוחה נמסר תוך מילוי תפקידה ותוך מהלך העסקים הרגיל , ולפיכך אין מקום למשוך את תצהירה מתיק בית הדין.

עוד, לעניין חריג בדבר אימרה תוך מילוי תפקיד נקבע בפסק הדין בע"א 703/86, אברהם ברנשטיין נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג (4) 529; (19/11/1989) כי ניתן ליישם חריג זה לא רק כאשר ממלא התפקיד נפטר אלא גם כאשר הוא לא יכל להעיד מטעם אחר בהנחה שהתקיימו התנאים האחרים לחריג ספציפי זה. לעניין זה מתייחס קדמי לעניין זה בספרו כי "על הצד המבקש להגיש כראיה אימרה של ממלא תפקיד שלא נפטר, אך לא ניתן להעידו – לשכנע את בית המשפט כי ננקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת העדתו של העד. (נראה כי דין זה יחול לא רק על עד ש"נעלם", אלא גם על עד שמטעמי בריאות – או מכל טעם אחר – אינו מסוגל להעיד .)" (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק ראשון, הדין בראי הפסיקה, עמ' 509, תשס"ד - (2003).

נוכח כל האמור ולנוכח נטיית הפסיקה לבחון את מהימנותה ומשקלה של הראיה לגופה במקום לחסום את דרכה של הראיה לכתחילה - אין מניעה להותיר את תצהיר המנוחה כראיה בתיק, אשר לדעתנו הינה בגדר החריג של אמרת נפטרים אשר ניתן לקבלם כראיה.

מהמקובץ - אנ ו קובעים כי נדחית ב קשת התובע להורות על משיכת תצהיר המנוחה מטעם הנתבעת.

בשל הנסיבות המצערות, הדיון הקבוע לתאריך 23.1.19 – בטל.

סיכומי התובע יוגשו עד לתאריך 24.12.18. סיכומי הנתבעת יוגשו עד לתאריך 27.1. 19.
אורך הסיכומים יוגבל ל- 12 עמודים, עם רווח שורה וחצי וגודל גופן 12.
לעיון ביום 25/12/18.