הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 50989-02-16

בפני
כבוד ה שופט משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר דוד פטיטו
נציג ציבור (מעסיקים) מר יאיר כפיר

התובעת:

רונית לוי
ע"י ב"כ עו"ד מישל דראי

נגד

הנתבעת:

מרכז תרבות אופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ (חל"צ)
ע"י ב"כ עו"ד שרי שמחיוף

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגישה גב' רונית לוי (להלן: "התובעת") נגד מעסיקתה – מרכז תרבות אופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ (להלן: "הנתבעת"). בתביעתה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות ביחס לתקופה שלפני אוגוסט 2015 בסכום של 68,957 ₪; ובתשלום שכר בגין העסקה בשעות נוספות על העסקתה בחודש אוגוסט 2015 בסכום של 577 ₪; כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ופיצויי הלנת שכר בהתאמה.

הצדדים:

2. התובעת המתגוררת באופקים, מועסקת כמדריכת כושר במכון הכושר שמפעילה הנתבעת.

3. הנתבעת הינה חברה לתועלת הציבור המפעילה מרכז תרבות באופקים המספק שירותי תרבות, חינוך ופנאי לקהילה.

התביעה:

4. על פי כתב התביעה "בהתאם לנהלים ו/או להסכם ההעסקה ו/או לנוהל החל בנתבעת, היה עליה להפריש לטובת התובעת לקופת קרן השתלמות, למצער, לאחר 3 חודשי העסקה בנתבעת ככל יתר עובדי הנתבעת הקבועים".

עוד נטען בכתב התביעה, כי מתחילת העסקתה ועד לחודש אוגוסט 2015, סירבה הנתבעת להפקיד עבור התובעת כספים לטובת קרן השתלמות.

בנסיבות אלה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגובה הנזק שנגרם לה כתוצאה מאי הפקדת חלק המעסיק לקרן ההשתלמות, החל מינואר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2015, בסכום כולל של 68,957 ₪.

5. עוד טענה התובעת כי בתקופה שמיום 17.8.2015 ועד ליום 27.8.2015, הועסקה בפועל שמונה ימים למעלה מ-12 שעות עבודה ביום .

התובעת הוסיפה כי בגין העסקתה כאמור שילמה לה הנתבעת שכר בהתייחס ל-12 שעות עבודה ביום עבור כל אחד מהימים בהם עבדה במהלך תקופה זו.

על רקע זה תובעת התובעת תשלום בגין 13.5 שעות עבודה נוספות שבהן לטענתה עבדה במהלך חודש אוגוסט 2015 ועבורם לא שולם לה שכר בסכום כולל של 577 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר מיום 10.9.2015 ועד התשלום המלא בפועל.

תשובת הנתבעת:

6. בקצירת האומר, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות, כדלקמן:

א. התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות נעדרת עילה, בהיעדר חובת הפקדה לקרן השתלמות לטובת התובעת, ביחס לתקופה שלפני אוגוסט 2015.

ב. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת כאילו עבדה בשעות נוספות בגינן נתבע תשלום בגין העסקה בשעות נוספות במהלך אוגוסט 2015; ואת זכאותה לשכר הנתבע - ככל שעבדה בשעות העבודה שבמחלוקת - בהיעדר הסכמה ואישור על העסקתה בשעות נוספות בגין אותן שעות מושא תביעת השכר.

דיון והכרעה:

7. על רקע טענות הצדדים, את פרק הדיון וההכרעה של פסק הדין נפריד לשניים: החלק הראשון ייחוד לתביעת התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות. החלק השני יוקדש לתביעת התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות.

התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות:

8. עובד התובע זכות ממעסיקו חייב להצביע על מקור נורמטיבי לקיומה של הזכות הנתבעת. בענייננו תביעת התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לטובת קרן השתלמות, מחייבת את התובעת להצביע על המקור הנורמטיבי שמכוחו מחויבת הנתבעת בהפקדות כאמור.

אין מחלוקת כי אין הנתבעת חייבת בהפקדות לטובת התובעת לקרן השתלמות מכוח חוק או הסכם קיבוצי. אשר על כן, בענייננו, מבססת התובעת את טענתה לקיומה של חובת הפקדת תרומת הנתבעת לקרן השתלמות בעבורה על הסכם, נוהג או נוהל.

על רקע זה ניגש לבחינת תביעת התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות עבור התובעת.

העובדות:

9. בדצמבר 2008 התקבלה התובעת לעבודה בנתבעת כמדריכה בחדר כושר שמפעילה הנתבעת.

10. תנאי העסקתה של התובעת הוסדרו בהסכם בכתב (להלן: "החוזה"). החוזה שלפנינו הוא מחודש פברואר 2011 והוא מגדיר את תפקידה של התובעת כמדריכה בחדר הכושר ; את מעמדה כמועסקת במשרה "חלקית וזמנית בלבד וחישובה יהיה על פי שעות העבודה בפועל... אשר ידווחו בכתב.. ויוגשו למרכז בתום כל חודש".

11. החוזה מוסיף וקובע תנאים נלווים להם זכאית הנתבעת; ובכלל זה "תשלומים בגין חופשה שנתית, דמי מחלה, קצובת הבראה, הוצאות נסיעה ופיצויי פיטורים, כפי שהינם חלים או יחולו מעת לעת על עובדים בשכר, על פי כל דין " ואת הזכות לביטוח פנסיוני.

12. על פי החוזה:

"העובדת מצהירה כי הובהר לה כי לבד מהתשלומים והתנאים המפורטים בחוזה זה (ולרבות אלה שייקבעו בחוק) לא תהיה זכאית לתשלום נוסף מכל סוג שהוא בגין עבודתה".

עוד נקבע בחוזה כי:

"כל שינוי הגורר הוספת זכויות או הטבת תנאים יש לעשותו בכתב בחתימת העובדת והמרכז".

13. בתקופה שעד לאוגוסט 2015 לא הפקידה הנתבעת לטובת התובעת כספים לקרן השתלמות. באוגוסט 2015 חתמו הצדדים על שינוי בתנאי ההעסקה ולפיו זכאית התובעת להפקדות המעסיק לקרן השתלמות, החל מיום 25.8.2015.

החל ממועד עדכון תנאי ההעסקה מפקידה הנתבעת לטובת התובעת כספים לקרן השתלמות.

14. כאמור בכתב התביעה, מעגנת התובעת את זכותה להפקדות המעסיק (הנתבעת) לקרן השתלמות החל מינואר 2009 בנוהל, הסכם העסקה או נוהג החל על הנתבעת.

15. ככל שמדובר בהסכם הצהירה התובעת בתצהירה, כי: "למרות בקשות חוזרות ונשנות הן מטעמי והן מטעם המנהל הישיר שלי, מר דרעי משה, ולמרות שהובטח לי מספר פעמים על ידי מנהל המתנ"ס הקודם, מר רן יול, הדבר לא קרה בפועל (הפקדות לקרן השתלמות, הוספה שלי-ט.מ)" .

בעדותה בבית הדין נשאלה התובעת בעניין זה והוסיפה:

"ש. את טוענת, את מצהירה בתצהיר שלך, שלמרות בקשות חוזרות ונשנות הן מטעמך והן מטעם המנהל הישיר שלך, אני רוצה להתעכב על העניין הזה. איך פנית?
ת. פניתי למנהל המתנ"ס כמה פעמים.
ש. איך פנית
ת. בפגישה.
ש. בעל פה, בכתב?
ת. בעל פה. פניתי אליו כמה פעמים שיתנו לי קרן השתלמות ואחרי שזה לא עזר פניתי למנהל הישיר שלי והובטח לי על ידי מנהל המתנ"ס שאני כן אקבל וזה לא קרה.
ש. מתי הובטח לך?
ת. מ-2009 בערך, שנה אחרי שהתחלתי לעבוד במכון".

16. אין בידינו לקבל את טענת התובעת על הבטחה או סיכום שלפני אוגוסט 2015 ולפיו תפקיד הנתבעת לטובת התובעת כספים לקרן השתלמות וזאת מהנימוקים שנפרט להלן:

א. טענת התובעת לפיה הבטיחה הנתבעת להפקיד בעבורה כספים לקרן השתלמות עוד בשנת 2009, עומדת בסתירה לגרסת התובעת בכתב ההגנה. בהקשר זה נטען בסעיף 5 לכתב ההגנה כי: "למרות בקשות חוזרות ונשנות הן מטעמה (של התובעת, הוספה שלי-ט.מ) והן מטעם מנהלה הישיר, סירבה הנתבעת לפתוח ולהפריש לנתבעת (צ"ל לתובעת, הוספה שלי-ט.מ) קה"ל וזאת עד לחודש 08/2015.

ב. בהמשך חקירתה הנגדית התבקשה התובעת להסביר את הסתירה בין הגרסה בכתב התביעה ולפיה סירבה הנתבעת כל השנים להפקיד לטובת התובעת כספים לקרן השתלמות, לבין הטענה שעלתה לראשונה בעדותה על הבטחה/סיכום משנת 2009 להפקדת כספים לטובת התובעת לקרן השתלמות. בהקשר זה נשאלה התובעת והשיבה:

"ש. עכשיו תחזרי לתצהיר שלך, סעיף 4 לתצהיר, אין "סירבה". סיפור חדש. למה נאמין? בכתב התביעה כתבת שסירבו לך, נכון? אל תסתכלי על עורך הדין
ת. אני אסתכל איפה שאני רוצה.
ש. מה התשובה?
ת. ....
ש. את הבנת שיש הבדל בגרסאות?
ת. התשובה לא יודעת, זהו".

כפי שעולה מהעדות המצוטטת לעיל אין בפי התובעת כל תשובה עניינית לסתירה בין הגרסה העובדתית בכתב התביעה לבין הגרסה הכבושה על הבטחה כביכול שניתנה לה כבר בשנת 2009 לפתיחת קרן השתלמות על ידי מעסיקתה, הנתבעת, באופן שאין לתת אמון בגרסה האומרת כי כבר בשנת 2009 הבטיחה הנתבעת לתובעת להפקיד בעבורה כספים לקרן השתלמות.

ג. כפי שעולה מהמסמכים שצירפה הנתבעת, כל שינוי שהוסכם בין הצדדים (התובעת והנתבעת בענייננו) עוגן ברישום בכתב. כך לדוגמא, עודכן שכרה של התובעת בחודש יוני 2014 ושוב בחודש אוגוסט 2014 ובכל מקרה שכזה, קיבל הדבר ביטוי במסמך בכתב. העובדה שאין כל סיכום בכתב על הפקדת כספים לטובת התובעת לקרן השתלמות, כפי שנעשה באוגוסט 2015 – רק מחזקת ותומכת בגרסת הנתבעת על היעדר הסכם או הבטחה לתובעת להפקדת כספים עבורה לקרן השתלמות, ביחס לתקופה שלפני אוגוסט 2015.

ד. בעדותו של מר רן יול, מי שהיה מנהל המתנ"ס בין השנים 2006 עד אוקטובר 2012, לא אישר העד את טענת התובעת לקיומה של הבטחה שנתן לאחרונה להפקיד לטובתה כספים לקרן השתלמות . עם זאת, העובדה שבפועל לא נחתם הסכם המסדיר את זכותה של התובעת להפקדות לקרן השתלמות ולא הונהג קרן השתלמות לטובת התובעת, מחזקת את הגרסה שעליה סיפר מר יול בעדותו כי לא העלה את נושא קרן ההשתלמות לתובעת לגורמים המחליטים ולביצוע מאחר ו"סברתי מקצועית שזה לא נכון".

ה. על רקע היחסים הלעומתיים של עדי התובעת, האחים דראי, עם הנהלת הנתבעת, אין בידנו לתת כל אמון לעדותם הטוענת על הסכמה שנתן מנהל הנ תבעת בשעתו מר יול, לפתיחת קרן השתלמות עבור התובעת החל משנת 2009.

17. לסיכומה של נקודה זו – הטענה העובדתית של התובעת לקיומה של הבטחה או סיכום ביחס לתקופה שלפני אוגוסט 2015 להפקיד בעבורה כספים לקרן השתלמות – נדחית .

18. בתצהירה הצהירה גב' יאירי, מנהלת החשבונות, כי מתוך כלל המועסקים בנתבעת, כ-200 במספר, 37 עובדים בלבד נהנים מהזכות להפקדות לקרן השתלמות; ומתוך 34 המועסקים בנתבעת בתפקידי ליבה רק 26 מתוכם נהנים מהזכות להפקדות המעסיק לקרן השתלמות. האמור לעיל מתוך תצהירה של גב' יאירי, לא נסתר. במציאות שכזו שבה רק מיעוט קטן מבין עובדי הנתבעת נהנים מהזכות להפקדת המעסיק לקרן השתלמות, הרי שטענת הנוהג שקיים במקום העבודה ולפיו כלל המועסקים זכאים להפקדות המעסיק לקרן השתלמות – כטענת התובעת – היא טענה חסרת בסיס .

19. לאמור לעיל יש להוסיף כי הנוהג כמקור נורמטיבי הוא במעמד של הסכם שיכולים הצדדים לאמץ (בשתיקה) או לדחות (בהסכם מפורש) . לפיכך, טענה לקיומו של נוהג לביסוס זכות של צד ליחסי העבודה יכולה לקום בתנאי שהנוהג הנטען בא להשלים על תנאי ההעסקה המוסכמים שאינם במחלוקת ושהוא אינו עומד בסתירה אליהם. במקרה שלפנינו תנאי העסקתה שלה תובעת עוגנו בכתב ולפיהם אין לתובעת זכות מכוח העסקתה כעובדת הנתבעת , ככל שזו איננה מעוגנת בחוזה. במציאות חוזית שכזו ולאור קיומו של חוזה מפורש שמסדיר באופן מלא וממצה את מכלול תנאי העסקתה של התובעת, אין התובעת יכולה לפנות לקיומו של נוהג כביכול ולבקש מכוחו זכויות אשר אינן מקבלות ביטוי בהסכם.

20. אשר לקיומו של נוהל המעגן את זכותה של התובעת לשיטתה, להשתתפות הנתבעת בקרן השתלמות לטובתה, מפנה התובעת לנוהל שהופץ בינואר 2010 שכותרתו "מדיניות בנושא כוח אדם ותנאי העסקה".

נאמר מיד כי הנוהל האמור, מתייחס לעובדי הנתבעת שאינם מועסקים לפי שעות, כדוגמת התובעת. מכאן שאין התובעת יכולה לפנות לנוהל האמור ולבסס מכוחו זכות להפקדות הנתבעת לקרן השתלמות לטובתה.

זאת ועוד, על פי הנוהל (אליו מפנה התובעת), עובד זכאי לקרן השתלמות "על פי המלצת מנהל ובאישור ועדת כספים וההנהלה". מכאן שהנוהל קובע במפורש כי זכותו של עובד הנתבעת בהשתתפות מעסיקתו הנתבעת בקרן השתלמות בעבורו, איננה זכות מוקנית לעובד אלא היא זכות המותנית באישור מראש של ההנהלה וועדת הכספים .

במקרה שלפנינו לא יכולה להיות מחלוקת כי לא התקבל אישור ההנהלה וועדת הכספים בתקופה שלפני אוגוסט 2015, להשתתפות הנתבעת לקרן השתלמות לטובת התובעת; ומכאן שאין בקיומו של הנוהל האמור, אפילו וחל על הצדדים, כדי להקנות לתובעת את הזכות להנות מהפקדות המעסיק (הנתבעת) לקרן השתלמות.

21. מהמקובץ עולה כי אין בידי התובעת להצביע על מקור נורמטיבי מכוחו חייבת הייתה הנתבעת להפקיד בעבורה כספים לקרן השתלמות בתקופה שלפני אוגוסט 2015.

משכך תביעת התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות בעבורה לקרן השתלמות ביחס לתקופת העסקתה שלפני אוגוסט 2015 – נדחית.

22. בשולי הדברים נוסיף – בסיכומים שהוגשו מטעם התובעת הוסיף בא כוחה טענה לעניין זכותה של התובעת להפקדות המעסיק לקרן השתלמות, המבוססת על "הזכות לשוויון". נאמר מיד, כי בטענות אלה אין ממש מכל אחד מהטעמים הבאים:

ראשית, מדובר בהרחבת חזית משהטענה לעניין חובת הנתבעת להפקיד לזכות התובעת כספים לקרן השתלמות ממועד המוקדם לאוגוסט 2015 מכוח הזכות לשוויון, לא עלתה ולא נטענה בכתב התביעה.

שנית, אין בעדויות שלפנינו כמו גם בטענות התובעת בסיכומיה, בסיס לקיומה של הפליה אסורה מכוח החוק שבקיומה (ככל שהייתה נטענת ומוכחת), היה ניתן לבסס את תביעתה של התובעת בעניין חובת הנתבעת להפקיד בעבורה כספים לקרן השתלמות.

והאחרון, אין בטענה הערטילאית לזכות לשוויון כדי לפגוע בזכותם של צדדים ליחסי העבודה להגיע ביניהם להסכם על תנאי העסקה של העובד ובמקרה שלפנינו, על הפקדות המעסיקה הנתבעת לקרן השתלמות עבור התובעת, העובדת, החל ממועד מסוים עליו הסכימו הצדדים שניהם.

תביעת השכר:

23. תביעת התובעת לשכר מתייחסת להעסקתה בשעות נוספות בתקופה שמיום 17.8.2015 ועד ל-27.8.2015. נקצר ונאמר כי במהלך התקופה מושא התביעה בגין העסקה בשעות נוספות, אישרה הנתבעת לתובעת תשלום על העסקה של 12 שעות ביום בימים שבהם הועסקה התובעת בפועל במהלך התקופה הנ"ל.

24. את הדיון בתביעת התובעת בגין העסקה בשעות נוספות, יש לערוך מתוך נקודת המוצא לפיה העסקה בשעות נוספות מחייבת אישור המעסיק על העסקה בשעות נוספות. במילים אחרות, עובד איננו יכול על דעת עצמו לעבוד בשעות נוספות ולדרוש ממעסיקו שכר בגין עבודתו כאמור, ככל שהמעסיק לא אישר את עבודתו של העובד בשעות נוספות. מקל וחומר אין העובד יכול להעמיד את המעסיק מול מציאות של אישור העסקתו בדיעבד, בניגוד לחוק – מעבר לתחום יום העבודה המותר מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951.

25. במקרה שלפנינו, התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות מתייחסת לתקופה שבה חדר הכושר שבו הועסקה התובעת כמדריכה, נסגר לרגל שיפוצים. בעדותו סיפר מר משה דראי כי ביקש וקיבל את עזרת התובעת במהלך תקופת השיפוץ ובהתאם עבדה התובעת בשעות נוספות – כנטען בתביעתה.

26. מעדותו של מר דראי עולה כי האחרון היה חייב את הסכמתו של מנהל המתנ"ס להעסקתה של התובעת בשעות נוספות. בהקשר זה יש לציין, כי על פי עדותו הוא לא הכיר את ההנחיה המחייבת את אישורו והסכמתו של מנהל המתנ"ס להעסקה בשעות נוספות, אך באותה נשימה הוסיף כי ביקש וקיבל את הסכמת יו"ר הנהלת המתנ"ס להעסקת התובעת בשעות נוספות.

27. אין בסמכותו של יו"ר הנהלת המתנ"ס לאשר את העסקתם של עובדים בשעות נוספות – סמכות הנתונה למנהל המתנ"ס בלבד ; ומכאן יוצא כי בזמן אמת לא התקבל אישור מוסמך מטעם המעסיק על העסקתה של התובעת בשעות נוספות ומכאן שהעסקתה נעשה בחוסר סמכות ובלא אישור.

28. במצב דברים שבו לא התקבל אישור מראש על העסקת התובעת בשעות נוספות בתקופה מושא התביעה לשכר, אין פגם בהחלטת הנתבעת לאשר לתובעת את ההעסקה בשעות נוספות בהיקף המותר בחוק של עד 12 שעות ביום; ומאידך, שלא לתת את ההסכמה בדיעבד על העסקה שנעשתה בניגוד לדעתה בזמן אמת; וככל שנעשתה, עומדת בניגוד לחוק.

29. אשר על כן, דין תביעת השכר להידחות.

סוף דבר:

30. לאור האמור לעיל, התביעה על כל חלקיה נדחית.

31. משנדחתה התביעה, תשלם התובעת הוצאות הנתבעת בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

32. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ט, 11 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

נציג עובדים-
מר דוד פטיטו

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר יאיר כפיר