הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 43031-04-14

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציג ציבור מעסיקים מר יאיר כפיר

התובעים:
.1 אלכסנדר גורובוי
.2 אלכסנדר גורנוסטייב
ב"כ: עו"ד אדיר לשם

-
הנתבעת:
010 יזמות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד דני אליגון ואח'

פסק דין

1. לפנינו שתי תביעות שאוחדו. התובעים עבדו בנתבעת, במסגרת מועדון בשם "הפורום" בעיר באר שבע. כל תובע ביצע שני תפקידים. התובעים סיימו העסקתם בנתבעת מיוזמתם, וטוענים כי התפטרו לאור הרעת תנאים, שבוצעה בדמות איסור לעבוד במשמרת לילה ביום שישי בערב.
התובע 1 הגיש תביעה על סך 207,451 ₪, והתובע 2 הגיש תביעה על סך 274,972 ₪. רכיבי התביעה כללו הפרש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, גמול שעות נוספות והפרש שכר עבודה. התובע 1 תבע גם החזר נסיעות.

טענות התובעים

2. לטענת התובעים, חל על תנאי עבודת ם צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה (להלן: "צו ההרחבה הענפי"), היות ותפקידם הוגדר כתפקיד של שמירה ואבטחה במועדון.
ביום 27.9.12 נאסר עליהם לעבוד במשמרת לילה בשבת, דבר שהפחית את שעות העבודה שלהם בכ-20%, ובמקביל פגע בשכרם בשיעור דומה. כל תובע כתב מכתב לנתבעת ובו דר ישה להחזיר לקדמותם את תנאי העסקתו, אחרת יתפטר בדין מפוטר.
לאחר מכן כתב כל אחד מהם מכתב משלים. הנתבעת כתבה מכתב לפיו הטענות נבדקות, ובכך תמו המגעים בין הצדדים. לפיכך, התפטרו התובעים במועד שקבעו.

3. התובעים זכאים לפיצויי פיטורים. צו ההרחבה הענפי קובע את שיעור ההפרשות לפיצויים, ובדיקת הסכומים שהופרשו לתובעים מראה כי קיים הפרש בגובה 55,708 ₪ לתובע 1 ובגובה 39,915 ₪ לתובע 2. בנוסף, זכאי כל תובע לפיצוי בגין נזק פיננסי בגובה אובדן ההכנסות מאי השקעת הכספים על ידי הקרן: התובע 1 זכאי לסך שך 2,785 ₪, והתובע 2 לסך של 1,996 ₪.

4. התובעים זכאים לפדיון חופשה שנתית: התובע 1 – 2,290 ₪, והתובע 2 לסך של 2,026 ₪.

5. התובעים זכאים לדמי הבראה: התובע 1 – 12,151 ₪, והתובע 2 לסך של 9,948 ₪.

6. התובעים זכאים לתשלום דמי חגים: התובע 1 – 12,875 ₪, והתובע 2 לסך של 11,326 ₪.

7. התובע 1 זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגובה 11,279 ₪.

8. התובעים זכאים לתשלום גמול שעות נוספות: התובע 1 – 84,895 ₪, והתובע 2 לסך של 154,972 ₪ (בכתב התביעה מופיע גם רכיב "הפרשי שכר עבודה", אולם רכיב זה נזנח ע"י התובעים בהמשך ההליך, ולא הופיע בסיכומים).

9. התובעים זכאים לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה: התובע 1 – 10,000 ₪, והתובע 2 גם הוא לסך של 10,000 ₪.

טענות הנתבעת

10. לטענת הנתבעת, היתה הנחיה ברורה לעובדים שלא לעבוד למעלה מ-12 שעות במשמרת.
דא עקא, התובעים שיבצו עצמם למשמרות בניגוד להנחיות. מדובר היה בשתי מחלקות שונות, ולכן לא ניתן היה לעקוב אחר הצטברות שעות העבודה. בעקבות ביקורת של חשבת השכר התבררו הדברים, והתובעים נדרשו לקיים את ההנחיה. או אז, טענו התובעים להרעת תנאים ממשית, וכתבו שני מכתבים בנושא. במכתבים אלה לא טענו דבר בנוגע לגמול שעות נוספות, או תשלומים אחרים, ואף דרשו לחזור לאותה מתכונת עבודה בה עבדו עד אז.
הנתבעת הציעה לתובעים תוכנית עבודה חדשה שתעמוד בהנחיות מחד, ומאידך תשמור על הכנסתם, אולם התובעים סירבו לכך. התובעים אף הסתירו הצעות אלה במסגרת כתבי הטענות והתצהירים שהגישו.

11. באשר לדמי ההבראה, חלה התיישנות על התביעה, ולכל היותר ניתן לתובע בגין השנתיים האחרונות. לגוף העניין, הנתבעת שילמה לתובעים חלף דמי הבראה בכל חודש, כנקוב בתלושים.

12. באשר לדמי החגים, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם.
באשר להחזרי נסיעות, הנתבעת שילמה לתובעים החזרים בתלושים, וכשהיה צורך, כשלא היתה תחבורה ציבורית, שילמה להם מהקופה הקטנה.

13. התובעים אינם זכאים לגמול שעות נוספות, מאחר ומדובר בשני תפקידים שונים לגמרי, המהווים שתי משרות שונות.

דיון והכרעה

14. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי הגענו למסקנה לפיה רוב רכיבי התביעה דינם להדחות, והכל כפי שיפורט להלן.

15. סדר הילוכו של פסק דיננו יהיה כדלקמן; ראשית נפרט את העדויות שנשמעו, ואחר כך נדון בסעדים הנתבעים.

16. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם, וכן חשב שכר מטעמם – מר חבשוש יונתן.
מטעם הנתבעת העידו מר רפי ואנונו – חשב ומנהל כספים בנתבעת, מר מאיר לוי – סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה של מועדון הפ ורום, וגב' שרי בננו – אחראית קופות בנתבעת. כמו כן, העיד מטעם הנתבעת רואה חשבון אושר קידר.
כל העדים הגישו תצהירים (המומחים הגישו חוות דעת) ונחקרו עליהם חקירה נגדית .

17. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות עובדתיות אשר דרשו הכרעה, וכן מחלוקות משפטיות.
באשר למחלוקות העובדתיות, שמענו את העדויות של התובעים מחד, ושל עובדי הנתבעת מאידך, מר לוי ומר ואנונו. התרשמנו, כי יש להעדיף את עדויות עובדי הנתבעת על פני עדויות התובעים. התרשמנו, כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדויות התובעים, באשר הם לא תיארו דברים כהווייתם. בעדויות התובעים נתגלו סתירות רבות, וכן נושאים רבים שהוסתרו על ידם. ניכר היה שהתובעים מנסים להתחמק מלהשיב על שאלות בחקירה נגדית, עד כי היה צורך לשאול אותם את אותה שאלה מספר פעמים. לאור זאת, יותר מפעם אחת נאלץ בית הדין להנחות את התובעים להשיב לשאלות, והדברים אף נרשמו בפרוטוקול. בהמשך פסק הדין נפרט עוד בנושא, במסגרת הקביעות העובדתיות.
לעומת זאת, התרשמנו כי שני עדי הנתבעת העידו עדות כנה ואמיתית, המתארת דברים כהווייתם, ואנו מאמצים את המסכת העובדתית שהומגה על ידם.
להלן נפרט את העובדות שעלו מתוך העדויות, וזאת לאור קביעתנו דלעיל בדבר מהימנות עדויות עובדי הנתבעת. הדיון יעשה בנפרד ביחס לכל סוגיה שעלתה.

חלות צו ההרחבה הענפי

18. התובעים החלו לעבוד בנתבעת במועדים שונים: התובע 1 החל בחודש 3/04, והתובע 2 בחודש 1/08.
הצדדים נחלקו בדיעותיהם ביחס לשאלה אם צו ההרחבה הענפי חל על יחסי העבודה ביניהם.

19. בנושא זה יש לקבל את עמדת הנתבעת, לפיה צו ההרחבה הענפי אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים. ונבאר.

בית הדין הארצי סיכם את ההלכה הפסוקה בנושא כדלהלן:

"3. תחולת צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009: מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, כי צו ההרחבה חל רק על מעסיקים בענף השמירה, כאשר יש לקבוע את תחום פעילותו של המעסיק על פי עיקר עיסוקו. מסקנה זו עולה, בין היתר, מהשוואת הוראות צו ההרחבה לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי משנת 1973, שבו הוגדר עובד כ"כל עובד שכיר בעבודת שמירה או אבטחה ...". בעוד שלפי צו ההרחבה משנת 1973 תחולת הצו נקבעה לפי עיסוקו של העובד, הרי שבצו ההרחבה משנת 2009 תחולת הצו נקבעת על פי עיסוקו של המעסיק. הגדרה זו זכתה לחידוד נוסף בשנת 2014, שבו נקבע כי צו ההרחבה חל על "מעסיק העוסק בתחום השמירה ו/או האבטחה כקבוע בתוספת השניה לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו – 1996". על כן, בדין נדחו כל תביעותיו של המערער המבוססות על צו ההרחבה בענף השמירה.".

ראו: ע"ע (ארצי) 26775-05-18 ברצלבר - מוריה שרותי נקיון אחזקה ושמירה בע"מ
(מיום 22.1.19, ההדגשות במקור).
וראו גם: ע"ע (ארצי) 18/99 אפרימי - עבד (מ יום 9.7.00).

ומן הכלל אל הפרט; עסקינן בצו הרחבה בענף השמירה והאבטחה, והמבחן אותו יש ליישם בשאלת חלות צו ההרחבה דן בעיקר עיסוקו של המעסיק. היינו, האם עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום השמירה והאבטחה?

20. מן העובדות שהוכחו עולה, כי הנתבעת עוסקת בתחומים הנוגעים לענף הבידור והבילוי, ואינה עוסקת כלל בתחום השמירה והאבטחה.
ראשית, התובעים עצמם טענו זאת בסעיף 4 לכתב התביעה, וזאת בהאי לישנא:
"הנתבעת הינה חברה פעילה הרשומה בישראל, העוסקת בניהול פאבים, דיסקוטקים, בתי קפה ומסעדות, ומפעילה מועדון בשם הפורום בעיר באר שבע".
מכאן, שהתובעים עצמם טענו כי הנתבעת אינה עוסקת בתחום השמירה והאבטחה.
בנוסף, מן העדויות שנשמעו עולה, כי הנתבעת אכן עוסקת בתחומים הנוגעים לענף הבידור והבילוי. הדבר עלה מכל העדויות שנשמעו. רואה חשבון רפי ואנונו, חשב הנתבעת, אף הצהיר כי "אין מדובר במעסיק שהינו חברת שמירה או מעסיק בתחום השמירה. מדובר במעסיק העוסק בתחום הבילויים ומחזור עסקיו נובע משם".
הנה כי כן, עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום הבילויים, ולא בתחום השמירה והאבטחה.
התובעים טענו, כי התפקידים שהם מילאו הם תפקידי שמירה ואבטחה.
ראשית, אין בכך כדי להביא לחלות צו ההרחבה הענפי, גם לו היה הדבר נכון. בנוסף, לגוף העניין, הוכח כי העבודה העיקרית של התובעים היתה בחדר המוניטורים; עבודה זו היתה עבודת תצפית ואינה מהווה תפקיד של שמירה ואבטחה. הדבר דומה לבעל תפקיד בעירייה, אשר יושב במוקד וצופה במצלמות המותקנות ברחבי העיר. אדם כזה אינו עוסק בשמירה ובאבטחה.

21. לאור האמור לעיל, עולה כי צו ההרחבה הענפי אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים.

גמול שעות נוספות

22. כל תובע מילא שני תפקידים בנתבעת: האחד – עובד בחדר המוניטור, והשני – סדרן באירועים ובמסיבות.
הוכח, כי עסקינן בשני סוגים של עבודות, המהווים שני תפקידים שונים בתכלית , שאף התבצעו בשני מקומות שונים.

עובד מוניטור ישב בחדר המוניטור וצפה במסכי הווידאו. ז ה היה עיקר עבודתו. מדי פעם ערך העובד סיור, שמטרתו לבדוק שלא התרחש דבר חריג. עובד זה לא היה זקוק להכשרה מיוחדת ולא לכישורים מיוחדים, והתפקיד אינו דורש עבודה פיזית. בנוסף, התפקיד אינו דורש לבוש מיוחד, והעובד אף יכל לקרוא ספרים במהלך עבודתו, וכך עשו סטודנטים שמילאו תפקיד זה. תפקיד זה יכול למלא גם אדם מבוגר, וכל אדם אחר מבלי קשר לכוחו הפיזי.

סדרן באירועים נכח פיזית באירועים ובמסיבות, ותפקידו היה לשמור על הסדר שם. סדרן נדרש להכשרה מיוחדת ולכישורים מיוחדים, ותפקידו למעשה היה תפקיד פיזי. סדרן היה צריך להיות בעל נוכחות פיזית אשר מרתיעה אנשים, והוא לבש את חולצת המועדון. סדרן למעשה עבד תוך סיכון פיזי, וזאת לאור קטטות ותגרות שיכלו להתפתח, ואף איומים שהופנו כלפיו, בין היתר מגורמים ספק עבריינים שהגיעו למועדון.

לאור ההבדל בין שני התפקידים, היה השכר שונה לגמרי: סדרן השתכר 36-40 ₪ לשעה (או 220 ₪ לאירוע שאורכו עד 6 שעות), ועובד בחדר מוניטור השתכר 21.9 ₪ לשעה.
הנה כי כן, סדרן השתכר הרבה יותר מעובד מוניטור, כ-70% יותר.
לאור כל האמור לעיל, עסקינן בשני תפקידים שונים לגמרי, ולמעשה עולה כי מדובר בשתי משרות שונות ונפרדות.
התובעים הם אלה שביקשו לעבוד בשני התפקידים, ולא כל מי שעבד בתפקיד אחד עבד גם בתפקיד האחר. שהרי, מטבע הדברים, לא כל אחד יכל לעבוד כסדרן. התובעים קיבלנו הנחיה שלא לעבוד יותר מ-12 שעות במשמרת, אולם התובעים, בהיותם עובדים ותיקים אשר שיבצו את עצמם למשמרות, הפרו הנחיה זו ושיבצו עצמם למשמרות צמודות בשני התפקידים. כך גרמו התובעים לכך שתיווצר מראית עין של עבודה בשעות נוספות.
דא עקא, לשני התפקידים היו שעוני נוכחות נפרדים, והנתבעת דרשה מהעובדים כל העת להחתים שעון בתחילת ביצוע תפקיד ובסיום ביצועו. וכך, התובעים סיימו עבודה באחד התפקידים, החתימו כרטיס לסיום עבודתם, ואז החלו עבודה בתפקיד האחר תוך שהם מחתימים כרטיס לתחילת עבודה בתפקיד האחר.
הנתבעת לא הצליחה לעקוב אחר התנהלות זו של התובעים, מאחר והיו כאמור שני שעוני נוכחות, כל אחד מהם מופעל בתוכנה אחרת, ורק בשלב מסוים אוחדו שעוני הנוכחות לתוכנה אחת.
לאור האמור לעיל, עולה כי אין לצרף את שעות העבודה בחדר המוניטור לשעות העבודה בסדרנות, באשר עסקינן בשתי עבודות שונות ונפרדות בתכלית. בנוסף, התובעים פעלו בחוסר תום לב עת שיבצו עצמם למשמרות צמודות בשני התפקידים.

יש לציין, כי במהלך כל שנות עבודתם לא סברו התובעים כי יש לשלם להם גמול שעות נוספות בגין האמור לעיל. וגם עת כתבו מכתבי התראה לנתבעת, עקב הרעת תנאים לכאורה, לא הזכירו בהם את נושא השעות הנוספות, ואף דרשו לשוב לאותה מתכונת עבודה בה עבדו, תוך שהם מלינים אך ורק על ביטול משמרת לילה. מדובר בשני עובדים מביני עניי ן ואף דעתניים, שלא היו מוותרים על זכות שנתונה להם.
כמובן שאין בכך חזות ה כל, אך יש בכך משום תמיכה במסקנה אליה הגענו.

חשוב מאוד לציין, כי קביעה זו באה לאור העובדות המיוחדות של המקרה דנן. נקודת המוצא תהיה תמיד שעובד זכאי לשעות נוספות ככל שהוא עובד אצל אותו מעסיק, גם אם הוא ממלא מספר מטלות. קביעתנו דלעיל הינה חריג לעקרון זה, וזאת לאחר שהשתכנענו כי מדובר בשתי משרות שונות לגמרי, אשר להן שכר שונה בתכלית. כמובן שיש לבחון את עובדותיו של כל מקרה ומקרה, כדי שלא לאפשר למעסיק כזה או אחר לחמוק מהוראות החוק על ידי הגדרת שתי מטלות כשני תפקידים.

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה לגמול שעות נוספות.

23. מעבר לאמור לעיל, נוסיף בנושא זה מספר הערות.
תחשיב התובעים לגמול שעות נוספות הסתמך על צו ההרחבה הענפי, שכאמור אינו חל בנסיבות.
בנוסף, תחשיב התובעים לגמול שעות נוספות התבסס על שכר ממוצע לשעת עבודה. התובעים עשו כן לאור הפער הגדול בין השכר שקיבלו בשני התפקידים השונים. מאחר והשעות הנוספות הנטענות בוצעו בחדר המוניטור, נוצר מצב בו גמול השעות הנוספות הנתבע מתווסף לשכר שעת עבודה ממוצע, שהוא גבוה משכר שעת עבודה במוניטור. כך למשל, תובע 2 מסתמך על שכר ממוצע לשעה בגובה 30.1 ₪, בעוד שבמוניטור קיבל 21.9 ₪ לשעה. לאור זאת, דורש תובע 2 גמול שעות נוספות במוניטור שיתווסף לשכר השעתי בגובה 30.1 ₪. זוהי תוצאה שבשום מקרה אין לקבל.
חשוב לציין, כי התובעים קיבלו את כל דוחות הנוכחות שלהם, וכך גם המומחה מטעמם. לפיכך, בשום מקרה אין להסתמך על שכר ממוצע כדי לחשב גמול שעות נוספות.
לאור זאת, גם אין לקבל את חוות דעתו של מומחה התובעים. בנוסף, עדותו נסתרה בחקירה הנגדית עד כי למעשה איבדה ממשקלה. מומחה זה לא צירף את התחשיבים הנדרשים אלא רק את התוצאות הסופיות. מומחה זה לא צירף פירוט יומי, אלא רק סיכום חודשי. ומומחה זה לא התייחס לטבלאות שהתובעים צירפו לתצהיריהם, אלא ערך תחשיבים על בסיס נתונים שונים. לאור זאת, לא ניתן לקבל את חוות דעתו, מאחר ולא ניתן לבחון אותה. בהקשר זה יש לציין, כי גם התובעים עצמם בטבלאות שצירפו לתצהיריהם לא ערכו תחשיב מפורט המציג את זמני העבודה.
מנגד, מטעם הנתבעת הגיש חוות דעת רואה חשבון קידר אושר. חוות דעת זו היתה סדורה ומפורטת, וחקירתו הנגדית של רואה חשבון קידר לא פגמה במשקלה אלא אפילו חיזקה אותה, באשר תשובותיו היו מפורטות וענייניות.

בנוסף לכל האמור לעיל, בכל מקרה עולה כי התובעים לא ערכו את תחשיבי השעות הנוספות בהתאם להלכה הפסוקה בנושא, ותוך התחשבות במספר השעות שחלפו בין משמרת למשמרת.

ראו: בר"ע (ארצי) 48239-01-18 - ביפר תקשורת ישראל בע"מ - צח ‏ (מיום 6.2.19).
ע"ע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע"מ - טרנרידר (מיום 16.12.07).

ועוד יש לציין, כי בכתב התביעה טענו התובעים לסכום מסוים בגין גמול שעות נוספות, ואילו בסיכומים טענו לזכאותם לסכום גבוה בהרבה, אם כי הסכימו להסתפק בסכומים המופיעים בכתב התביעה. גם בכך יש כדי ללמד על אופן ביצוע התחשיבים על ידי התובעים.

נסיבות סיום העסקת התובעים

24. התובעים טענו, כי יש לראות בכל אחד מהם מתפטר בדין מפוטר. דא עקא, לא עולה כך מן הראיות ומהעדויות.
הוכח, כי התובעים שיבצו עצמם למשמרות אשר יצרו מראית עין של עבודה בשעות נוספות ובניגוד לדין . הדבר היה בניגוד להנחיות שקיבלו, ולפיכך הם נדרשו לחדול מכך. בתגובה, כתבו התובעים מכתבים לנתבעת. כל תובע כתב מכתב נפרד, אולם התוכן היה זהה. במכתב זה טענו התובעים להרעת תנאים, ודרשו להחזיר לקדמותם את תנאי עבודתם. כל תובע קבע במכתבו כי התפטרותו תיכנס לתוקף 3 ימים לאחר המצאת המכתב. לאחר מכן, כתב כל תובע מכתב נוסף לפיו התפטרותו תיכנס לתוקף ביום 15.12.12, מאחר ואיש מטעם הנתבעת לא נפגש עמו.
בהתאם לכך, סיימו התובעים עבודתם במועד שקבעו לעצמם, ביום 15.12.12.
מן העדויות והראיות עולה, כי המצג שהציגו התובעים אינו נכון. לאחר כתיבת המכתב הראשון, פנה אליהם מר מאיר לוי, סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה, והציע להם הצעות שונות, כדי לאפשר להם להמשיך לעבוד מבלי שהכנסתם תיפגע, תוך קיום ההנחיות. מר לוי אף הציע להם הצעה אשר משפרת את תנאי עבודתם. לתובע 2 הוצע שיפור בשכר שעתי ובמשמרות במשך היום. לתובע 1 הוצע בנוסף לכך לעבוד בתחום המחשבים, מאחר והוא סיים לימודי מחשבים באותה עת. התובעים סירבו להצעות, ועזבו את עבודתם. התרשמנו, כי כך רצו התובעים מלכתחילה, מסיבות השמורות עימם. באשר לתובע 1, עלה כי הוא סיים את לימודי המחשבים ומראש התכוון לסיים עבודתו בנתבעת ולעבוד כמהנדס מחשבים במקום אחר.
גם לוח הזמנים שקבעו התובעים במכתביהם (3 ימים) מלמד כי לא התכוונו ליתן הזדמנות אמיתית לנתבעת לתקן את הרעת התנאים הנטענת.
בנוסף, התובעים לא ניסו לעבוד חודש אחד לפחות בהתאם להצעות שהוצעו להם, על מנת לבחון אם אכן הכנסתם לא תיפגע כפי שטענה הנתבעת.
כמו כן, התובעים הסתירו את דבר ההצעות שקיבלו, ולא התייחסו אליהן בכתבי התביעה ובתצהיריהם, וזאת במקום להתייחס להצעות לגופן.
מנגד, התרשמנו כי הנתבעת רצתה מאוד בהמשך עבודתם של התובעים, אשר היו עובדים ותיקים ומנוסים. לשם כך, הציעה הנתבעת לתובעים הצעות שונות כדי שהכנסתם לא תיפגע ואף תעלה. דא עקא, התובעים היו נחושים לעזוב את מקום העבודה מסיבות שאינן קשורות לנתבעת ולתנאי עבודתם, ולכן דחו הצעות אלה.

25. לאור כל האמור לעיל, הוכח כי התובעים התפטרו ללא הצדקה, ואין לראות בהם כדין מפוטרים.

26. כפועל יוצא, אין התובעים זכאים לפיצויי פיטורים, מעבר לסכום אשר צבור בקופה אליה הופרשו כספים .
התובעים תבעו הפרש הנובע לטענתם מחובת הנתבעת להפריש כספים לקופת פיצויים על פי צו ההרחבה הענפי. מאחר ונקבע לעיל כי צו זה אינו חל בנסיבות, אזי חל צו ההרחבה הכללי בנושא הפרשה לפנסיה. לאור זאת, זכאים התובעים אך ורק לכספים שהופרשו לקרן הפנסיה, ולא מעבר לכך.

פדיון חופשה

27. בסיכומי התובעים נטען, כי הם זכא ים לימי חופשה כפי שתבעו וכי גם מומחה הנתבעת לא חלק על כך.
טענה זו נכונה, באשר מומחה הנתבעת אכן קבע כך.
לפיכך, זכאים התובעים לפדיון חופשה כדלקמן:
התובע 1 – 2,290 ₪.
התובע 2 – 2,026 ₪.

דמי נסיעות

28. רכיב זה נתבע על ידי תובע 1 בלבד.
בתצהירו ציין התובע 1 את שנות עבודתו ואת הסכום המגיע לו לטענתו בגין כל שנה, ללא כל פירוט נוסף. מנגד, הציגה הנתבעת תשתית מפורטת, לפיה אין לתובע 1 כל זכאות ברכיב זה.
בחקירתו הנגדית הודה התובע כי למסיבות היו מסיעים אותו , ורק למשמרת מוניטורים היה נוסע ברכבו הפרטי.
מאחר ומשמרת המוניטורים היתה במועדים בהם היתה תחבורה ציבורית, אזי די ברכיב הנסיעות ששולם לתובע על פי תלוש השכר.
חשב הנתבעת הצהיר והעיד בנושא זה באופן מפורט, והסביר כיצד שילמה החברה משלב מסוים את מלוא המחיר של כרטיס "חופשי-חודשי", כשעובר לכך נהגה להסיע את העובדים לפחות בכיוון אחד ואז שילמה תעריף נסיעה חלקי.
מעבר לכך ולמעלה מן הצורך , העידה גב' שרי בננו כי העבירה כספים לתובע 1 מהקופה הקטנה. אמנם, לא הוצגה ראיה כי כספים אלה התקבלו בפועל על ידי התובע 1, אולם המנגנון שהוצג מלמד כי הכספים הגיעו אליו.
בכל מקרה, די באמור לעיל ביחס להסעות ולתשלום שבוצע בתלוש כדי להביא לדחיית רכיב תביעה זה. ושוב נציין, כי התרשמנו שהתובע 1 לא היה סופג הוצאה שכזו במשך שנים מבלי למחות.

29. לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה בגין דמי נסיעות.

דמי הבראה

30. התובעים תבעו בגין רכיב זה מבלי לפרט, למעט סכום שנתי שציינו, ללא כמות הימים והתעריף. בנוסף, כל תובע תבע רכיב זה בגין כל שנות עבודתו.
מנגד טענה הנתבעת להתיישנות, המאפשרת לתבוע אך בגין השנתיים האחרונות. ולגוף העניין טענה הנתבעת, כי שילמה לתובעים תשלום הבראה חודש בחודשו כפי שנקוב בתלושי השכר.
בתלושי השכר אכן מצוין תשלום דמי הבראה, ולא התרשמנו כי עסקינן בשינוי נתונים טכני ומלאכותי כפי שטענו התובעים. בנוסף, רואה חשבון קידר העיד בנושא זה, ועדותו מקובלת עלינו. בהתאם לחוות דעתו, הנתבעת אף היטיבה עם התובעים בתעריף ההבראה ושילמה להם תעריף גבוה מהחובה על פי הדין.
גם ב"כ התובעים מסר לבית הדין כי הוא מקבל את תחשיבי רואה חשבון קידר כמפורט בעמ' 22 בחוות דעתו.

31. לאור האמור לעיל, נדחית התביעה לדמי הבראה.

דמי חגים

32. התובעים לא פירטו בנושא זה דבר, מלבד טענה שהם זכאים לדמי חגים, יחד עם טבלה ובה נקוב סכום לכל שנת עבודה. בכך, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם. התובעים למעשה לא טענו כמה ימי חג חלו בכל שנה, וממילא לא הוכיחו זאת. הם אף לא טענו באלו מועדים חלו החגים, בשים לב כי התובעים עבדו בסופי שבוע ובחגים.
יש לזכור, כי לתובעים היו את כל דוחות הנוכחות, ולא היתה כל מניעה כי יפרטו את כל האמור לעיל.
מנגד, טענה הנתבעת כי שילמה לתובעים את ימי החג על פי הדין. המומחה מטעם הנתבעת אף התייחס לכך בהרחבה, ואף ערך חישוב מפורט לשנת 2012 בתור מדגם, ממנו עלה כי הזכאות לתובע עומדת לכל היותר על סך של 370 ₪.

33. לאור האמור לעיל, נדחית התביעה לדמי חגים, למעט סכום של 370 ₪ לכל תובע, בו מודה הנתבעת.

אי מסירת הודעה לעובד

34. אין חולק כי לתובעים לא נמסרה הודעה על תנאי העבודה, ולא נחתם עימם הסכם העסקה.
התובעים עתרו לקבלת פיצוי בגובה 10,000 ₪ לכל אחד מהם.
מהעדויות שנשמעו עולה, כי תלושי השכר ודוחות הנוכחות היו אמיתיים ונכונים, ובכל מקרה לא הוכח אחרת. עוד עלה, כי תנאי ההעסקה היו נהירים לתובעים מלכתחילה.

לאור הנסיבות שעלו, תשלם הנתבעת לכל תובע סך של 5,000 ₪ בתור פיצוי בגין רכיב זה.

עוללות

35. בסיכומי הנתבעת נטען, כי יש למחוק על הסף סעיפים מסיכומי התובעים. בסיכומי התשובה שהגישו התובעים השיבו הם לטענות אלה.
לאור כל שפורט לעיל, לא מצאנו לנכון כי יש להכריע בטענות אלה. למען הסדר הטוב יצויין, כי גם לו היינו צריכים להכריע בהן, לא היה לדבר משקל באשר לתוצאת פסק הדין.

36. התובעים טענו, כי היה על הנתבעת לזמן לעדות את מר יוסי שוורץ וגם עדים אחרים. לא מצאנו כי יש לקבל טענה זו, מאחר ולא היו נושאים בהם עדויות אלה יכלו לתרום לחקר האמת, וזאת בשים לב כי מטעם הנתבעת הגיעו למתן עדות גורמים בכירים המצויים בעובדות הנדרשות.

אחרית דבר

37. לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים הבאים:

לתובע 1
5,000 ₪ - פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
2,290 ₪ - בגין פדיון חופשה. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.4.14 ועד לתשלום בפועל.
370 ₪ - בגין דמי חגים. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.4.14 ועד לתשלום בפועל.

לתובע 2
5,000 ₪ - פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
2,026 ₪ - בגין פדיון חופשה. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.4.14 ועד לתשלום בפועל.
370 ₪ - בגין דמי חגים. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.4.14 ועד לתשלום בפועל.

38. הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק דין.

39. מבלי קשר לאמור לעיל, התובעים ישלמו לנתבעת כמפורט להלן:

התובע 1 - ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.
התובע 2 - ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק דין, ויישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

יש לציין, כי היה מקום להשית על התובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור גבוה יותר , לאור סכומי התביעות, אשר נדחו ברובן; וכן לאור התנהלותם במהלך עדותם, שהביאה להתמשכות ההליך כפי שצו ין בפרוטוקול. עם זאת, לפנים משורת הדין, החלטנו שלא להשית על התובעים הוצאות בשיעור גבוה .

40. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ט, (14 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יאיר כפיר

יוסף יוספי
שופט

הוקלד ע"י קמילה שופן