הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 4192-01-17

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציגת ציבור (מעסיקים) – גב' איריס ליברובסקי

התובע:
עידן הרפז, ( ת.ז.-XXXXXX999)
ע"י ב"כ: עו"ד דרור אורן

-
הנתבעת:
אוניברסיטת בן גוריון (ח.פ. 500701644)
ע"י ב"כ: עו"ד אלמוג סלע

פסק דין

לפני בית הדין תביעת התובע לתשלומים בגין שכר עבודה על פי התחייבות חוזית; פיצוי בגין עוגמת נפש, צער, נזקים הוצאות והפסדים וכן מצוקה כלכלית עקב הפרת התחייבות חוזית; פיצויי פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע; הפרשות תגמולי מעסיק לפנסיה; הפרשות לפיצויים; דמי הבראה.

עובדות
התובע הינו תושב ואזרח ישראל.

הנתבעת, אוניברסיטת בן גוריון, מוסד אקדמאי מוכר להשכלה גבוהה ( להלן – הנתבעת או האוניברסיטה).

הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן להעסקת התובע כמורה מן החוץ, לשנת הלימודים תשע"ז, בקמפוס הנתבעת באילת.

בתאריך 11.8.2016 הונפק על ידי הנתבעת מסמך שכותרתו " סיכום תנאי עבודה למורה מן החוץ" (להלן – מסמך סיכום תנאי עבודה), הממוען לתובע תוך ציון מספר זהותו. נוכח חשיבותו להלן תוכן המסמך כלשונו:
"
הנדון: סיכום תנאי עבודה למורה מן החוץ
1. הריני לפנות אליך בהצעה לשמש כמורה מן החוץ בהתאם למפורט להלן:
מורה מן החוץ תעריף ב' לצורך הוראה הקורס אימונולוגיה בסיסית והשוואתית של יונקים ודגים בהיקף של 4 יחידות הוראה בקמפוס אילת באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בשנת הלימודים תשע"ז, החל מיום 6.11.2016 בתנאים שיפורטו להלן:
מעבידתך תהיה אוניברסיטת בן גוריון בנגב ( להלן: "האוניברסיטה"). הממונה הישיר עלך יהיה דיקן קמפוס אילת.
במסגרת תפקידך תדרש להוראה פרונטלית/הנחיה.
בנוסף, תכלול הוראת הקורס את כל הפעולות הנלוות לתפקיד הוראה באוניברסיטה, ובכלל זה, מבלי לפגוע בכלליות האמור: הכנת הקורס, קיום שעות קבלה סדירות, ייעוץ לתלמידים, בדיקת עבודות ותרגילים, הכנת שאלוני בחינה, נוכחות בבחינות ( מועד א', מועד ב' ומועדים נוספים במידה שייקבעו), בדיקת הבחינות, בדיקת ערעורים, רישום ציונים, העברת הציונים לידי מזכירות המחלקה הרלבנטית, תיאום והשתתפות בפגישות, ביטול זמן.
למען הסר ספק, מובהר שבמידה שתהא מניעה כלשהי לקיום מלוא התחייבויותך במהלך תקופת הסמסטר, ובכלל זה בשל שביתה, תדרש להשלים את היקף השעות האמור של הוראה פרונטלית/הנחיה ואת הפעולות הנלוות כאמור לעיל, במועדים שיקבעו על ידי האוניברסיטה, ולא תהיה זכאי לתוספת שכר כלשהי בגין כך.
שכרך הכולל בגין הקורס כאמור לעיל יסתכם ב-26,860.80 ₪ ברוטו והוא ישולם לך ב-5 תשלומים חודשיים באופן יחסי לימי העבודה באותו חודש.
השכר כאמור לעיל יעודכן בשיעור תוספת היוקר שתשולם מעת לעת לעובדים במוסדות להשכלה גבוהה, ובמועדים בהם תשולם התוספת כאמור.
במסגרת העסקתך, במידה והנך עומד/ת בכללי צו הרחבה התקף מינואר 2008, תהיה זכאי להפרשות לקרן פנסיה ע"פ צו ההרחבה.
השכר כאמור מהווה את התמורה המלאה והסופית עבור כל הפעולות הנדרשות ממך במסגרת סיכום זה.
הוצאות נסיעה ישולמו לך בהתאם לדין ובהתאם לפרוצדורה הקבועה בנהלי האוניברסיטה.
במסגרת העסקתך באוניברסיטה, לא תהיה זכאי לתשלום ו/או צבירת זכויות בגין שבתון, קרן השתלמות, קרן לקשרי מדע, ביטוח חיים, מלגות שכר לימוד, והחזר הוצאות טלפון ורכב או לכל זכות אחרת שלא פורטה במפורש בהצעה זו.
חופשה שנתית, בהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, ככל שמגיעה לך, תנוצל על ידך במהלך הסמסטר, בימים שאינך מלמד ו/או בתקופות פגרה מלימודים.
2. מסמך זה מהווה הודעה על תנאים בלבד ואינו מהווה כתב מינוי, תחילת עבודה מותנית בקבלת כתב מינוי מאת אגף משאבי אנוש. במקרה שלא יפתח הקורס, לא יישלח כתב מינוי.
תנאי עבודתך וזכויותיך הנוספים מוסברים בדפי המידע באתר האינטרנט של האוניברסיטה בכתובת: http://in.bgu.ac.il/hr/Documents/external-info.pdf
ככל שיש בתנאים אלה כדי לסתור את האמור בנהלי/תקנוני האוניברסיטה, יגברו ההוראות שבנהלי/תקנוני האוניברסיטה. לחברי סגן מן המניין: מובהר בזאת כי אין בעבודה הנוספת על פי סיכום זה כדי לגרוע מחובותיך במסגרת העסקתך העיקרית באוניברסיטה.
אין באמור בהודעה זו כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לך כעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה.
אני ד"ר עידן הרפז מציע/ה את עצמי לעבודה כמורה מן החוץ באוניברסיטת בן גוריון בנגב בתנאים המפורטים לעיל.

שם העובד חתימה תאריך
________ ________ _________

את הטופס החתום יש להחזיר לקמפוס אילת
מס' בקשה: 450207
מספר תהליך: "

התובע לא קיבל בפועל כתב מינוי לשנת הלימודים מושא התביעה – שנת הלימודים תשע"ז.

בתאריך 6.11.2016 התייצב התובע בקמפוס אילת ללמד בקורס המוסכם " אימונולוגיה בסיסית והשוואתית של יונקים ודגים", אולם בהגיעו לכיתת הלימוד נוכח לגלות כי לא התייצבו כלל סטודנטים לקורס.

בתאריך 10.11.2016 הודיע מר עופר יפרח מטעם הנתבעת ( להלן – מר עופר) לתובע, באמצעות תכתובת בדואר האלקטרוני, כי הוחלט לבטל את הקורס לשנת הלימודים הרלוונטית משיקולים שונים. עוד ציין מר עופר כי, להבנתו, שכרו של התובע ישולם עבור חודשיים של עבודה ואף יותר. להלן הדברים כלשונם:

"היי עידן, מה שלומך?
בסוף מכל מיני שיקולים הוחלט לבטל את הקורס באמינולוגיה השנה ( למרות שהחל). כמו שהבנתי מנדב שכרך ישולם עבור חודשיים ואולי יותר. תהיה בקשר עם לינוי לגבי הסדרי התשלום אליך. עדכן אותי אם תהיה בעייה ואעזור לך.
בהצלחה, עופר."

בתאריך 12.11.2016 שוב פונה מר עופר לתובע בדואר האלקטרוני, ככל הנראה כמענה לתובע, כדלהלן:

"היי עידן, לא הייתה ברירה לצערי. לא שמחנו לאפשרות הזו. השיקולים היו מורכבים. בכל אופן, אני לגמרי מסכים שצריך שישולם שכרך. כך ביקשתי מנדב שיקרה. הכל נעשה דרך קמפוס אילת ואני לא מעורב בענייני האדמיניסטרציה שם. עדכן אותי אם לא מסתדר. אני אדבר שוב עם נדב בראשון. עופר".

בתאריך 22.11.2016 פנתה עו"ד אלמוג סלע מטעם הנתבעת לתובע, גם כן באמצעות הדואר האלקטרוני, בדברים להלן:

"ד"ר הרפז שלום,
נשיאת האוניברסיטה ביקשה ממני להתייחס לפניותיך בעניין ביטול ההוראה בקורס אימנולוגיה בקמפוס אילת.
ביום 25.8.16 חתמת על טופס " סיכום תנאי עבודה למורה מן החוץ". בהתאם לטופס, שלתנאיו הסכמת כאמור, תחילת עבודה מותנית בקבלת כתב מינוי מאגף משאבי אנוש באוניברסיטה. עוד מובהר בטופס שאם לא יפתח הקורס לא ישלח כתב מינוי. הקורס שתוכננת ללמד בקמפוס אילת לא נפתח בסופו של דבר.
יחד עם זאת, אנחנו מודעים לכך שההודעה נמסרה לך רק ביום 10.11, ולאחר שהגעת כבר פעם אחת לקמפוס אילת לצורך הוראת הקורס. אשר על כן, הוחלט להתייחס לעניינך כאילו הוצא לך כבר כתב מינוי. על פי הוראות כתב המינוי ( ולנוחותך אני מצטרפת כתב מינוי קודם שלך), האוניברסיטה רשאית לבטל את ההתקשרות בהודעה של 15 ימים מראש. אשר על כן, הובהר לך שאתה זכאי לתמורה בגין הודעה מוקדמת של 15 ימים. ההודעה המוקדמת תחושב מהיום שנמסרה ההודעה על ביטול הקורס, כלומר אתה זכאי לתשלום בגין מינוי מיום 6.11 ועד ליום 25.11 ".

בתאריך 4.12.16 פונה התובע במכתב באמצעות בא כוחו לנתבעת בדרישה לתשלום הסכום אותו התחייבה הנתבעת לשלם עבור העסקתו בסך 26,860 ₪, בתוספת פיצויים בגין אי עריכת שימוע בסך 5,000 ₪ ובתוספת עוגמת נפש וצער בסך 10,000 ₪. בתאריך 11.1.17 השיבה ב"כ האוניברסיטה למכתב.

בתאריך 8.12.16 הנפיקה הנתבעת הודעה לתובע לפיה " רשמנו לפנינו את הודעת קמפוס אילת על ביטול מינוייך כמורה מן החוץ עקב מספר נרשמים קטן".

על רקע האמור הגיש התובע תביעתו זו העומדת להכרעתנו.

השאלות שבמחלוקת
האם התקיים חוזה תקף ואכיף בין הצדדים. ככל שכן, האם הנתבעת הפרה את תנאי החוזה באופן המזכה את התובע בתשלום הסכומים הקבועים בו. ככל שכן, מה השיעור.

פיצוי בגין עוגמת נפש, צער, נזקים הוצאות והפסדים ומצוקה כלכלית עקב הפרת התחייבות חוזית. ככל שכן, מה השיעור.

האם זכאי התובע לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, ללא עריכת שימוע. ככל שכן, באיזה שיעור.

האם זכאי התובע להפרשות תגמולי מעסיק לפנסיה והפרשות לפיצויים. ככל שכן, באיזה שיעור.

האם זכאי התובע לדמי הבראה. ככל שכן, באיזה שיעור.

דיון והכרעה
התקשרות חוזית - הפרת חוזה
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 1 לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים או החוק) קובע כי " חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול ... ". קרי: חוזה נוצר בשילוב של הצעה על ידי צד אחד וקיבולה על ידי הצד שכנגד.

הצעה
"הצעה" מוגדרת בסעיף 2 לחוק החוזים, כדלקמן:

פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור."

מכאן כי הצעה מורכבת משלושה יסודות מצטברים: פנייה של מציע, גמירת דעת של המציע ומסוימות ההצעה. נסביר את מהותם של יסודות אלו, שרק בהתקיימותם מתמלאת דרישת ההצעה, כפי שניתן ללמוד מספרה של המלומדת גבריאלה שלו " דיני חוזים" מהדורה רביעית (2019) ( להלן - גבריאלה שלו) ומפסקי מפסקי הדין הרלוונטיים בנושא, כמפורט להלן.

פנייה – תנאי מוקדם המחייב ביטוי חיצוני של רצון המציע באמצעות הודעה. זהו תנאי הנובע מתפיסתו העקרונית של החוק בפרק א " כריתת חוזה" ומנוסחו של סעיף 2 האמור ( גבריאלה שלו, עמ' 201 – 202).

גמירת דעת – זהו תנאי יסודי ליצירת חוזה, ובכלל זה לקיומה של הצעה ( תנאי זה הכרחי ויסודי גם לקיום דרישת הקיבול כפי שיובהר בהמשך). יסוד זה עניינו ברצון מגובש, כוונה רצינית והחלטיות של הצדדים להתקשר בחוזה המסוים זה עם זה. בתנאי גמירת הדעת למעשה באה לידי ביטוי הדרישה למפגש רצונות הצדדים והסכמתם ההדדית להתקשר בחוזה ( גבריאלה שלו, עמ' 169- 159).

חוק החוזים דורש השתקפות חיצונית של גמירת הדעת הן לעניין ההצעה והן לעניין הקיבול ואינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא, כפי שנקבע בע"א 1049/94, דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5) 820, 831 (1997), בו הלשון: " הדרישה לגמירת-דעת היא הדרישה להשתקפות חיצונית של כוונת הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב ( ש' רנר, "דיני-חוזים – מגמות והערכה" משפטים כא ( תשנ"א-נ"ב) 33, 44; ג' שלו, דיני חוזים ( דין, מהדורה 2, תשנ"ה) 86; ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים ( אבירם, כרך א, תשנ"א) 156)" .

כלומר, בחינת קיומה של הדרישה לגמירת הדעת של הצדדים תיעשה לפי המבחן האובייקטיבי - נדרשת העדה חיצונית של גמירת דעת הצדדים לשם שכלולו של חוזה תקף.
וזאת ניתן ללמוד ממכלול נסיבות העניין כגון: התנהגות הצדדים, דברים שאמרו ומעשים שעשו לפני כריתת החוזה ולאחריה, תוכן החוזה - נתונים אלו יובאו בחשבון לצורך בדיקת קיומה או העדרה של גמירת הדעת ( גבריאלה שלו, עמ' 164 וכן ראו דברי השופט ברק בע"א 158/77, רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ ( בפירוק), פ"ד לג(2) 283, 287 (1979); השופט בך בע"א 532/82, גרדוס נ' גררוס, פ"ד לט(3) 617, 621 (1985); רע"א 3160/08, מזר נ' גאון חברה לבנין השקעות בע"מ, פס' 7(ג) (28.6.2009).).

גמירת הדעת נלמדת גם על פי אמות המידה של האדם הסביר, כפי שנקבע בפסיקה בעניין ע"א 440/75, אשר זנדבנק, ואח' נ' מלכה ( מלי) דנציגר, ל(2) 260 (1976), כדלקמן: "המבחן לקיומה של גמירת-הדעת - יהיה בדרך-כלל מבחן אובייקטיבי, היינו השאלה תהיה אם בנסיבות כגון אלה היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים". כך גם נקבע בע"א 1049/94, דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5) 820, 831 (1997), להלן: " את גמירת הדעת יש לבחון דרך עיניו של מתקשר סביר במעמדם של המתקשרים (פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 156)."

מסוימות – בכדי שפנייתו של אדם לחברו תהפוך להצעה, על הפנייה להיות מלאה מפורטת ומדויקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לכרות חוזה בר ביצוע בקיבול ההצעה. כך נקבע בע"א 440/75, אשר זנדבנק, ואח' נ' מלכה ( מלי) דנציגר, ל(2) 260 (1976):
" על ההצעה להיות מלאה ומדוייקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לראות באמור בה עם קיבולה, חוזה מלא ובר-ביצוע, ללא צורך במשא-ומתן משלים נוסף.
עם זאת אין לפרש תנאי זה לכריתתו של חוזה באופן המחייב פירוט מראש של כל נושא וענין הכרוך בחוזה: כדברי הצעת החוק בדברי ההסבר שלה לסעיף 2 ( הצעת חוק 880, תש"ל, 126, 129): אין פסול בכך אם חסרים בהצעה פרטים שונים.
הדרישה של החוק לפיה על ההצעה להיות מסויימת, טומנת בחובה יסוד פוזיטיבי, הוא ענין הבהירות הנדרשת, אך משתמע ממנה גם כי אין צורך שיהיו בהצעה כל הפרטים הצריכים לענין, עד לאחרון שבהם. אמת-המידה איננה בכך שהפירוט יהיה כליל השלמות, אלא בכך שמתוך אותו פירוט המובא בהצעה, ניתן יהיה להסיק בבירור על מהותה ותחומיה של העסקה וזו משמעותה של האמירה, לפיה על ההצעה להיות " מסויימת".
אם חסרים פרטים כלשהם בהצעה - תישאל השאלה מה טיבם. האם הם מסוג הפרטים שהעדרם הופך את ההצעה לבלתי-שלמה ובלתי-מגובשת או שמא מדובר באותה מערכת של נתונים, לגביה צפה המחוקק מראש את האפשרות שלא יפורטו בחוזה מתוך סיבה זו או אחרת וראה לקבוע בחוק החרות מה ההוראה שתחול אוטומטית ומכוח החוק, אם לא הוסכם אחרת בין הצדדים.
סיכומו של דבר, על הפירוט הנדרש להתייחס לעיקרי הדברים, אך יש הוראות לגביהן קבע המחוקק מראש מה הדרך בה ייקבעו אם לא פורטו בחוזה. אין בית-משפט כותב ומשלים פרטים של החוזה מקום בו לא עשו הצדדים כן, אך יש הוראות לגביהן קבע המחוקק הסדר כללי, שיחול בהעדר פירוש נוגד ולשם השלמת פרטים אין הצדדים תלויים בחוזה דוקא".

הנה כי כן, משמעותה של דרישת המסוימות היא כי על הצדדים לחוזה לכלול בו את כל הנתונים המהותיים והחיוניים לעסקה וכי אין חובה לכלול כל פרט ופרט בכדי לעמוד בדרישת המסוימות. כך הודגש בדנ"א 5488/13, אהרון רוזנברג נ' חיים סבן (24.11.2013):
" ... ההלכה המושרשת היטב, לפיה חוזה אינו חייב להכיל הסכמה על כל פרט ופרט אלא רק על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה, וכי מקום בו הצדדים התכוונו לקשור עצמם בהסכם מחייב והסכימו על הפרטים המהותיים לשיטתם, ניתנים יתר הפרטים להשלמה נורמטיבית ( ראו: ע"א 692/86 בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989); ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 682 (1998); ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ, פ"ד לג(2) 283 (1979))."

בהתקיים יסודות אלו של פניה, גמירת דעת ומסוימות – מתבססת דרישת ההצעה בסעיף 2 לחוק לצורך כריתת חוזה. יודגש כי בפנייה נדרשות קיומן של יסודות גמירת הדעת ומסוימות במצטבר, שכן רק בהתקיימותם במצטבר הופכת הפנייה לכדי הצעה המקנה כוח קיבול לניצע.

פנייה שחסרה בה גמירת דעת או מסוימות אינה נכללת בגדר הצעה אלא יש לראות בה כהזמנה להציע הצעות, שהיא שלב קודם להצעה. חוק החוזים אינו מבחין בין הצעה להזמנה במפורש. המלומדת גבריאלה שלו מציינת בספרה הנ"ל כי הבחנה בין הזמנה להצעה מתיישבת עם הוראות החוק ובעיקר עם סעיף 2 לחוק הרלוונטי לענייננו, ולפיה:

" פנייה של אדם לזולתו במהלך משא ומתן לקראת חוזה בקשר לעסקה עתידית יכולה להיות הזמנה להתקשר בחוזה. הזמנה כזו מכונה לעיתים הצעה למשא ומתן ( offer to negotiate) או הזמנה להתקשר ( invitation to deal).
להבחנה בין הצעה לבין הזמנה חשיבות מעשית וחשיבות מתודית. מבחינה מעשית חשובה ההבחנה לשם קביעת תוצאותיה של הפנייה: פנייה המקנה לזולת כוח קיבול היא הצעה; פנייה שאינה מקנה לזולת כוח קיבול היא הזמנה גרידא...
הן מבחינה כרונולוגית והן מבחינה פסיכולוגית מהווה הזמנה שלב מוקדם להצעה. הזמנה מבוטאת בשלב מוקדם של המשא ומתן לקראת עריכת החוזה ויש שבעקבותיה תבוא הצעה, ואולי גם חוזה. כן מהווה הזמנה שלב קודם בהתגבשות רצונו של הפונה, אשר טרם גמר בדעתו להתקשר בחוזה.
איפיון יסודות ההצעה המנויים בסעיף 2 מונח ביסוד ההבחנה בין הצעה לבין הזמנה.
פנייה אשר אינה מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה או שאינה מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה, ומשום כל אחד מטעמים אלה אינה בגדר הצעה – יכולה להיחשב כהזמנה."
((גבריאלה שלו, עמ' 203); ראו גם ע"א 251/64, גונשיורוביץ נ' מפעל הפיס, פ"ד יט(3) 293,286,302 (1963)).

ככל שמתקיימת הצעה על כל יסודותיה, יש לבחון האם אופן הקיבול בוצע בהתאם לנדרש בחוק בכדי לקבוע אם נכרת חוזה בין הצדדים ככלל ובנסיבות ענייננו בפרט.

קיבול
סעיף 5 לחוק החוזים מגדיר כיצד יתבצע ה"קיבול":

" הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה".

סעיף 6( א) לחוק קובע כי קיבול יכול להיעשות במעשה או בהתנהגות הצדדים היכולה להעיד על גמירת דעתם להתקשר בחוזה. להלן לשון החוק:

" הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה; ולענין סעיפים 3( א) ו-4(2), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול."

בהתאם לכך, היסודות המרכיבים את דרישת " הקיבול" לכריתת חוזה הם: מסירת הודעה/מעשה/התנהגות של הניצע לקבלת ההצעה, גמירת דעת של הניצע, חפיפה של הקיבול לתנאי ההצעה. נסביר להלן יסודות אלו:

מסירת הודעה/התנהגות של הניצע
בהתאם להוראות החוק המצוטטות לעיל, למעשה עם מסירת הודעת הקיבול למציע, נכרת החוזה ו"...בכך ביכר המחוקק הישראלי את " תורת המסירה" ולפיה החוזה נכרת עם מסירת הודעת קיבול למציע ( או למענו), על פני " תורת השיגור ולפיה החוזה נכרת עם משלוח הודעת הקיבול..." (רע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה (21.04.2013)

כאמור בחוק, הודעת הקיבול שנמסרת תהא בדרך שקבע המציע ( סעיף 5), ולחלופין בדרך של מעשה או בהתנהגות אחרת ככל שדרכים אלו של קיבול משתמעות מההצעה ( סעיף 6( א) לחוק).
יש לציין כי מעשה או התנהגות הם תחליף להודעת הקיבול אבל אין הם מעידים על גמירת דעת, זאת כפי שציינה המלומדת גבריאלה שלו בספרה כדלהלן: " מעשה לביצוע החוזה או התנהגות אחרת מהווים תחליף להודעת קיבול, אולם לא לדרישה העיקרית של גמירת דעת. קיבול דרך התנהגות – כמו גם קיבול בהודעה – צריך להעיד על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה" (גבריאלה שלו, עמ' 239).

גמירת דעת של הניצע - המבחנים לקיום היסוד של גמירת דעת אצל הניצע בקיבול, הינם אותם המבחנים לקיום גמירת הדעת אצל המציע בהצעה המפורטים לעיל - שהוא כאמור תנאי יסודי ליצירת החוזה בין הצדדים.

תנאי הקיבול חופפים את התנאים של ההצעה: מבחינת צורה, זמן ותוכן. מבחינת הצורה – הקיבול ייעשה באופן שהמציע קבע; מבחינת הזמן – ככלל הקיבול צריך להיות במועד שהמציע קבע או תוך זמן סביר ( סעיף 8( א) לחוק); מבחינת התוכן – תוכן הקיבול צריך להיות חופף לתוכן ההצעה. לעניין זה מפרטת המלומדת גבריאלה שלו בספרה ( עמ' 238-239), כדלקמן:
" מטעמי תוכן – הודעת קיבול שאינה מעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה " לפי ההצעה" או הודעת קיבול המכילה " תוספת, הגבלה, או שינוי אחר" (כאמור בסעיף 11 לחוק החוזים) אינן מהוות הודעת קיבול נאותה, המביאה לידי כריתת חוזה.
מטעמי זמן – יש לקבל הצעה תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר ( סעיף 8( א) לחוק החוזים). הודעת קיבול מאוחרת תהא, בדרך כלל, חסרת נפקות מחמת חלוף המועד לקיבול ההצעה.
מטעמי צורה – כאשר נדרשת צורה מיוחדת לשם יצירת חוזה ( למשל: כתב בעסקאות מקרקעין מכוח סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), חלה דרישה זו גם על הודעת הקיבול."

בהתקיימות הצעה וקיבול על יסודותיהם המפורטים לעיל – נכרת חוזה מחייב בין הצדדים בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים האמור.

על רקע המסגרת הנורמטיבית האמורה - נבחן להלן האם בנסיבות דנן נכרת חוזה מחייב בין הצדדים. ככל שנגיע למסקנה כי מתקיימים היסודות של הצעה וקיבול וכי בהתאם לכך נכרת חוזה מחייב בין הצדדים - נידרש להכריע ברכיבי התביעה הנוספים בדבר הזכויות הנובעות מקיומו של החוזה. ככל שנגיע למסקנה כי לא מתקיימים יסודות הקיבול ו/או ההצעה וכי בהתאם לכך לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים – יתייתר הדיון ברכיבי התביעה המתבססים על עצם קיומו של החוזה.

נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שבחנו את הנסיבות בענייננו, על רקע המסגרת הנורמטיבית האמורה, תוך עיון בכתבי הטענות של הצדדים, באסמכתאות שהובאו לפנינו ולאחר שמיעת העדויות מטעם הצדדים - הגענו לכלל הכרעה כי לא נכרת חוזה תקף ומחייב בין הצדדים ומשכך אין בסיס לתביעת התובע בכללותה. ונפרט נימוקינו להלן.

התובע טוען כי בינו לבין הנתבעת נחתם הסכם בו נכללו תנאי העסקתו, במסגרתו הוסכם כי התובע ישמש כמרצה/מורה לתקופה קצובה, החל מיום 6.11.2016 ועד למועד סיום הקורס, סמסטר א' בתאריך 2.3.2017 בתשלום של 26,860 ₪. אולם, לגרסתו, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה להעסיקו על פי ההסכם, תוך שהחליטה לבטל באופן חד צדדי את הקורס ואת העסקתו של התובע לאלתר.

כפי שעולה מטענות התובע, נקודת המוצא לתפיסתו היא שנחתם חוזה תקף, מחייב ואכיף בינו לבין הנתבעת.

אולם, הנתבעת טוענת כי כלל לא נכרת חוזה בינה לבין התובע. לגרסתה, חוזה להעסקת מורה מן החוץ באוניברסיטה מתחיל בהצעה בכתב על גבי מסמך המכונה " סיכום תנאי עבודה למורה מן החוץ", זאת כאשר המציע הוא המורה עצמו החותם בתחתית המסמך. לפיכך, לטענת האוניברסיטה, לא מדובר כלל בחוזה אלא בהזמנה של עובד להציע את עצמו לעבודה.

הנתבעת גורסת כי חוזה נכרת רק בהוצאת כתב מינוי למורה מן החוץ על ידי אגף משאבי אנוש, שהוא הגורם המוסמך לאשר העסקה באוניברסיטה; והיות ולתובע לא הוצא כתב מינוי לשנת הלימודים תשע"ז, הרי שהנתבעת סבורה כי לא היה קיבול מצדה ולא נכרת חוזה בין הצדדים. גרסתה זו מבססת הנתבעת על הקבוע בסעיף 2 למסמך סיכום תנאי עבודה לפיו תחילת העבודה של התובע מותנית בקבלת כתב מינוי. לטענת הנתבעת, הקורס בוטל בשל העובדה שאף סטודנט לא היה מעוניין ללמוד בקורס, ובסופו של עניין לא קיבל התובע כתב מינוי.

הנה כי כן, בסיס המחלוקות בין הצדדים נעוץ למעשה בשאלת מעמדו של המסמך סיכום תנאי עבודה. על כן בחנו את מסמך סיכום תנאי עבודה בהתאם להוראות דיני החוזים, תוך ניתוח שלוש אפשרויות העולות בנסיבות דנן. ניתוח כל האפשרויות מובילות במהותן לתוצאה לפיה לא נכרת בין הצדדים חוזה אכיף ואופרטיבי כמפורט להלן.

האפשרות הראשונה: ברישא לסעיף 1 לסיכום תנאי העבודה מציינת הנתבעת מפורשות בפנייתה לתובע: "הריני לפנות אליך בהצעה לשמש כמורה מן החוץ בהתאם למפורט להלן...". כלומר: הנתבעת היא שפנתה בכוונה להציע לתובע להתקשר עמה בחוזה עבודה. כך גם פירשה את הדברים העדה מטעם הנתבעת עצמה - גב' סיגל גברי, מנהלת מחלקת סגל אקדמי באגף משאבי אנוש ( להלן – גב' גברי) כפי שעולה מעדותה על דוכן העדים. להלן עדותה:

"ש. תאשרי שבסיכום תנאי העבודה לא כתוב כלום לעניין תנאי סיום העסקה
ת. לא, זה עדיין רק הצעה. זה רק סיכום תנאי עבודה זה עוד לא מדבר על הסיום.
ש. ואיפה זה כתוב שזה רק הצעה וזה לא מדבר?
ת. יש שם סעיף.
ש. את יכולה להקריא אותו?
ת. אני מפנה לס' 2 "מסמך זה מהווה הודעה בלבד ואינו....".
ש. איפה כתוב שזה הצעה בלבד?
ת. בהתחלה. אני מפנה לס' 1 שם רשום , הרני לפנות אלייך בהצעה...". "
(פרוטוקול הדיון מתאריך 2.5.18, עמ' 16 ש' 7-14)

מכאן ניתן ללמוד על האפשרות כי הנתבעת היא לכאורה " המציע" להתקשר בחוזה. בהנחה שזהו מצב הדברים, יש לבחון האם מתקיימים היסודות המרכיבים את תנאי ההצעה מצידה של הנתבעת והקיבול מצדו של התובע בכדי לקבוע האם נכרת חוזה בין הצדדים.

בחינת ההצעה כוללת כאמור את היסודות פנייה, מסוימות וגמירת דעת. בנסיבות אלו, מתקיים התנאי המוקדם של פנייה באמצעות המסמך סיכום תנאי עבודה עצמו מתאריך 11.8.16 שהונפק על ידי האוניברסיטה עצמה ומוען ספציפית לידי התובע. מכאן ברי שקיים ביטוי חיצוני לפנייה של האוניברסיטה באמצעות הודעה בכתב לידי התובע. אשר יש בה להעיד על רצונה של האוניברסיטה להתקשר בחוזה עם התובע.

מצאנו גם כי תנאי המסוימות מתקיים באפשרות זו. שכן, הפנייה במסמך האמור היא מלאה, מפורטת ומדויקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לכרות חוזה בר ביצוע באמצעות קיבול ההצעה. המסמך סיכום תנאי עבודה כולל בתוכו את הנתונים המהותיים והחיוניים לעסקה ובכלל זה: הגדרת תפקידו של התובע כמורה מן החוץ, הגדרת הנתבעת כמעסיקתו של התובע, היקף המשרה של התובע, מועד תחילת הלימודים – שנת הלימודים תשע"ז, מועד ספציפי ומוגדר לתחילת העבודה של התובע, דרישות מהתובע והתחייבויותיו במסגרת תפקידו בצורה מפורטת, שכרו של התובע ואופן התשלום, פירוט זכויותיו הנוספות של התובע, הפניית התובע לדפי מידע אינטרנטיים של הנתבעת בדבר תנאי עבודתו וזכויותיו הנוספות – כל אלו צוינו באופן מפורש ומפורט כמצוטט בפרק העובדתי לעיל. די באלו כדי להסיק כי הפנייה הינה מפורטת דיו.

פירוט התנאים כאמור הינו מספק ומקיים את הבהירות הנדרשת לקיום יסוד המסוימות בפנייה של הנתבעת, היות וניתן להסיק מהפירוט במסמך בבירור את מהות ההסכמות ולבטח שמצויים בו עיקרי הדברים ואף מעבר לכך. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה כי בכתבי המינוי שניתנו לתובע בשנים קודמות ( נספחים ב1-ב2 לכתב ההגנה) (שלגרסת הנתבעת הם חוזים מחייבים), כלולים כל התנאים המפורטים במסמך סיכום תנאי עבודה וכל שנוספו לכך הם שני סעיפים בלבד לעניין אופן ביטול ההסכם. לפיכך - אנו סבורים כי יסוד המסוימות מתקיים בפנייה של הנתבעת בנסיבות אלו.

יחד עם זאת, בחינת יסוד גמירת הדעת לא הייתה חד משמעית בתחילה. נסביר: מחד גיסא - בעובדה כי הפנייה היא מפורטת וממלאת את תנאי המסוימות כמפורט לעיל, יש בה כדי להעיד גם על גמירת הדעת של האוניברסיטה – כלומר על רצונה המגובש, וכוונתה הרצינית להתקשר בחוזה עם התובע. שכן כפי שנקבע בבית המשפט העליון: " יסוד המסוימות אינו מנותק מיסוד גמירת הדעת. שני יסודות אלה שלובים זה בזה ומעידים זה על זה. כך, קיומה של מסוימות יש בו כדי להעיד, בדרך כלל, על גמירת הדעת של הצדדים להתקשר בהסכם, ואילו קיומה של גמירת-דעת עשוי לסייע לפנייה אל מנגנוני ההשלמה הקבועים בחוק, עניין יסוד המסוימות" (ע"א 1049/94, דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר מוחמד חמדן , נ (5) 820).

מאידך גיסא - מצאנו כי בסעיף 2 למסמך סיכום תנאי עבודה נקבע מפורשות כי " מסמך זה מהווה הודעה על תנאים בלבד ואינו מהווה כתב מינוי, תחילת עבודה מותנית בקבלת כתב מינוי מאת אגף משאבי אנוש. במקרה שלא יפתח הקורס, לא ישלח כתב מינוי." בהתנאה זו באה לידי ביטוי חירות הנסיגה של האוניברסיטה מפנייתה ומכוונתה להתקשר בחוזה, ובמצב דברים זה הנטייה היא לכבד את רצונה שדומה כי טרם גמרה בדעתה להתקשר בחוזה, בהעדר ראיות המעידות אחרת. יפים לעניין זה, הדברים מפי המלומדת גבריאלה שלו, להלן:

" במקרים שבהם מציין הפונה במפורש כי פנייתו נעשית " בלי התחייבות" או כ"הזמנה גרידא", או כל ביטוי אחר שבו נשמרת חירות הנסיגה, אין קושי רב לקבוע את מהות הפנייה. בהיעדר ראיות לסתור, תהא הנטייה לכבד את רצונו המוצהר של הפונה שטרם גמר בדעתו להתקשר בחוזה ולפרש את הפנייה כהזמנה".
כך, למשל, נקבע כי פרוספקט שכלל הערת הסתייגות ולפיה הפרטים האמורים בו אינם מחייבים את החברה אינו מהווה הצעה, חרף המסוימות שבו. הוא הדין במצב שבו הותנה שכלול החוזה באישור גוף מוסמך."

(ראו לעניין זה גם ע"א 5042/96, כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים, פ"ד נג(1) 743, 752 (1999); ע"א 10859/07, חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב-יפו והמחוז ( ע"ר) נ' לוי (22.1.12); ע"א 251/64, גונשיורוביץ נ' מפעל הפיס, פ"ד יט(3) 293,286,302 (1963))
הנתבעת ציינה במסגרת המסמך כי תחילת העבודה של התובע מותנית וכפופה בקבלת כתב מינוי מאת אגף משאבי אנוש שהוא הגוף המוסמך לכך, וכי למעשה בלעדיו התובע לא יחל את עבודתו; בנוסף אף ציינה כי במקרה שלא ייפתח הקורס התוצאה היא שלא יתקבל כתב מינוי כלל; משמעות הדברים כפועל יוצא מכך היא שהתובע לא יועסק על ידי הנתבעת – ובאלו יש כדי להעיד על העדר גמירת דעתה של הנתבעת להתקשר בחוזה העסקה עם התובע, שהינו תנאי עיקרי ויסודי לקיומה של הצעה.

יובהר, כפי שעולה גם מעדות מטעם הנתבעת, כי קבלת כתב מינוי אינו הליך פורמלי בלבד אלא מדובר בהליך מהותי אשר בלעדיו לא ניתן להעסיק את התובע. להלן עדותה של גב' גברי כשנשאלה לעניין זה כדלהלן:
" ש. מבחינתי אני מבין שכתב המינוי הוא בסה"כ הליך פורמאלי, הוא התחיל את העבודה בלי שקיבל את כתב המינוי
ת. ממש לא. לצערי יש לנו לפעמים עיכובים בהוצאת כתבי מינוי אנחנו גוף גדול מאוד ומבוזר מאוד. זה עדיין לא עושה את זה תקין שעובד מתחיל לעבוד ללא כתב מינוי מבחינת משאבי אנוש. זה לא רק משהו פורמאלי זה משהו חשוב שהוא חלק מהחוק והכללים וחייב להתקיים."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 2.5.18, עמ' 17 ש' 5-9)
בפועל, בנסיבות שנוצרו, הקורס לא נפתח בשל אי רישום תלמידים ועל כן לא נשלח כתב מינוי לתובע בהתאם לקבוע במסמך סיכום תנאי עבודה לפיו " במקרה שלא יפתח הקורס, לא ישלח כתב מינוי."

לפיכך, בנסיבות אלו – נוכח כל האמור עד כה - אנו סבורים כי לא התקיים יסוד גמירת הדעת אצל הנתבעת חרף קיומו של יסוד המסוימות בפנייה במסמך סיכום תנאי עבודה. על כן, בהעדר גמירת דעת כאמור, הרי שהפנייה של הנתבעת אינה משתכללת לכדי הצעה המקנה כוח קיבול לניצע, אלא יש לראות בה כהזמנה להציע הצעות בלבד. שכן, פנייה שאינה מקנה לזולת כוח קיבול היא הזמנה גרידא ( גבריאלה שלו, עמ' 203; ע"א 251/64, גונשיורוביץ נ' מפעל הפיס, פ"ד יט(3) 293,286,302 (1963).

הנה כי כן, בחינת האפשרות הראשונה בה הנתבעת היא " המציע", מביאה למסקנה כי הפנייה המסוימת לא השתכללה לכדי הצעה ( בהעדר גמירת דעת) אלא יש לראות בפנייה כהזמנה להציע הצעה, כלומר: הנתבעת מזמינה את התובע להציע הצעה מצדו לעבוד אצלה כמרצה בהתאם לתנאים שבהזמנה. מסקנה זו מתחזקת גם נוכח העובדה כי בסיפא של המסמך סיכום תנאי עבודה מצוין מפורשות כי התובע מציע את עצמו לעבודה, בזו הלשון: "אני ד"ר עידן הרפז מציע/ה את עצמי לעבודה כמורה מן החוץ באוניברסיטת בן גוריון בנגב בתנאים המפורטים לעיל". מכאן כי התובע הוא המציע את עצמו לתפקיד מורה מן החוץ בהתאם לתנאים שנקבעו במסמך סיכום תנאי עבודה ( קרי: בהתאם להזמנה של הנתבעת). קרי: מדובר בהצעה חדשה.

מסקנה זו מובילה אותנו לבחינת האפשרות השנייה בה התובע הוא המציע להתקשר בחוזה. בנסיבות אלו, נבחן כפי שעשינו לעיל האם מתקיימים יסודות ההצעה והקיבול מקום בו התובע הוא המציע והנתבעת היא " הניצע".

משהתובע מציע את עצמו על בסיס אותם התנאים במסמך סיכום תנאי עבודה, אותו הנפיקה הנתבעת, הרי שיסוד הפנייה מתקיים גם מצדו כמציע באמצעות ההודעה המפורשת שיש לה ביטוי חיצוני במסמך ( אני ד"ר עידן הרפז מציע/ה את עצמי לעבודה כמורה מן החוץ באוניברסיטת בן גוריון בנגב בתנאים המפורטים לעיל) - וביסוד זה יש להעיד על כוונתו של התובע להתקשר בחוזה עם הנתבעת. גם כאן מתקיימת דרישת המסוימות בפנייה כמפורט לעיל, שכן מדובר באותם התנאים להם הסכים התובע כשהציע את עצמו ונענה למעשה להזמנת הנתבעת להציע הצעה.

באפשרות זו מצאנו כי גם יסוד גמירת הדעת של התובע כמציע מתקיים. גמירת דעתו של התובע להתקשר בחוזה באה לידי ביטוי בהסכמתו של התובע לתנאים בסיכום תנאי העבודה תוך חתימתו על המסמך - המסמך החתום על ידי התובע ( בתאריך 25.8.16), צורף כנספח א' לכתב ההגנה. התובע חתם על המסמך סיכום תנאי עבודה והשיבו לידי האוניברסיטה. על השבתו של המסמך החתום לידי האוניברסיטה ניתן ללמוד מעדותה של גב' גברי בנושא, כאשר כשנשאלה " תאשרי שהתובע חתם על המסמך סיכום תנאי העבודה ביום 25.8.15 והחזיר לכם חתום" השיבה " מאשרת שהחזיר אותו ליחידה המטפלת" ( פרוטוקול הדיון מתאריך 2.5.18, עמ' 15 ש' 24-25). מכאן כי גמר בדעתו להתקשר עם הנתבעת.

גם בעובדה כי התובע התייצב בפועל לעבודה בתאריך 6.11.16, יש כדי להעיד על רצונו המגובש, כוונתו הרצינית והחלטיות של התובע להתקשר בחוזה עם הנתבעת ובכך גמר בדעתו להתחיל בעבודה; וממילא ניתן לומר כי ברור הוא שהתובע גמר בדעתו להתקשר בחוזה עם הנתבעת, שאחרת לא היה מגיש את התביעה המבוססת על מסמך סיכום תנאי עבודה.

מכאן כי בחינת האפשרות השנייה בה התובע הוא מציע, מלמדת כי כל היסודות המרכיבים את ההצעה מתקיימים ולמעשה קיימת הצעה כמשמעותה על פי החוק.

משמצאנו כי מתקיימת ההצעה מצד התובע לצורך כריתת חוזה בין הצדדים, נבחן האם התקיים קיבול מצידה של האוניברסיטה בהתאם ליסודות בדבר אופן הקיבול כנדרש בחוק כדלעיל, קרי: מסירת הודעה או התנהגות הניצע; גמירת דעת של הניצע; חפיפה של תנאי הקיבול לתנאי ההצעה מבחינת זמן, תוכן וצורה.

לא הוכח לפנינו כי הנתבעת מסרה הודעה כלשהי לתובע בדבר קיבול הצעתו או לחלופין ביצעה קיבול בדרך של מעשה או בהתנהגות אחרת המשתמעות מההצעה. מההצעה במסמך תנאי עבודה עולה כי הקיבול ייעשה בדרך של מסירת כתב מינוי לתובע, כפי שטוענת הנתבעת ובצדק. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה כי בשנים קודמות בהן הועסק התובע באותה המתכונת, הונפקו לו כתבי מינוי בסמוך לתחילת העבודה – דבר המעיד על כך שזוהי דרך הקיבול המקובלת של הנתבעת להצעה להעסקתו של התובע כמורה מן החוץ. בסמסטר סתיו של שנת הלימודים תשע"ה הונפק לתובע כתב מינוי בתאריך 27.10.2014 כאשר סמסטר סתיו לשנת הלימודים נפתח יום קודם לכן בתאריך 26.10.2014. בסמסטר סתיו של שנת הלימודים תשע"ו הונפק לתובע כתב מינוי בתאריך 20.10.2015 כאשר שנת הלימודים סמסטר סתיו נפתחה חמישה ימים לאחר מכן בתאריך 25.10.2015 ( נספחים ב1-ב2 לכתב ההגנה).

כך מעדות התובע ניתן ללמוד כי הוא מבין שיש צורך בקבלת כתב מינוי מהאוניברסיטה כדי להתחיל את עבודתו, אף שאינו זוכר לטענתו מה היה בשנת 2014. להלן עדותו:

" ש. ב-21.10.14 ניתן לך בהתחלה סיכום תנאי עבודה למורה מן החוץ לסמסטר סתיו. תקרא שניה את סעיף 2 לעצמך ( נספח לכתב ההגנה), אתה מבין מה אומר הסעיף הזה?
ת. כן. אני מבין שהעבודה מותנית בקבלת כתב מינוי ואני גם מבין שאני התחלתי לעבוד ללא קבלת כתב מינוי
ש. גם ב-2014?
ת. אני לא זוכר מה היה בשנת 2014. אני לא איש משפט, אני חוקר.
ש. אותו דבר היה גם בשנת הלימודים שאחר כך נכון?
ת. נכון. "
(פרוטוקול הדיון מתאריך 26.11.17, עמ' 8 ש' 26-32; עמ' 9 ש' 1)

הנה כי כן, בשנים קודמות התובע הועסק עם קבלת כתב מינוי ולא בלעדיו. לא הוכח לפנינו מצב בו התובע הועסק אצל הנתבעת ללא קבלת כתב מינוי בתפקיד מושא ההליך בסמוך לתחילת הלימודים.

בנסיבות דנן, הנתבעת לא מסרה לתובע בפועל כתב מינוי לשנת הלימודים התשע"ז, ולפיכך לא מתקיימת דרך הקיבול שנקבעה בהצעה. מכאן - שלא מתקיים התנאי בדבר מסירת הודעה של הניצע – הנתבעת.

כך לא הוכח כי התקיים קיבול מצד הנתבעת בדרך של מעשה או בהתנהגות אחרת. יצוין לעניין זה כי אומנם מצאנו שהנתבעת דאגה להסעתו של התובע לקמפוס אילת ונתנה לו את האפשרות להתייצב לעבודה בתחילת הלימודים, אולם בכך אין לטעמנו כדי להעיד על מסירת הודעה באמצעות מעשה או התנהגות אחרת הנדרשת על פי החוק. שכן, התנהגות בדרך זו לא נקבעה כדרך קיבול בהצעה או משתמעת ממנה. זאת בשים לב לקביעה כי דרכים אלו ( קרי: קיבול במעשה או בהתנהגות אחרת) יכולות להיחשב כקיבול רק אם הן משתמעות מן ההצעה, כאמור בסעיף 6( א) לחוק החוזים להלן: "קיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה..."

יתר על כן, ממילא, כפי שציינה המלומדת גבריאלה שלו " מעשה לביצוע החוזה או התנהגות אחרת מהווים תחליף להודעת קיבול, אולם לא לדרישה העיקרית של גמירת דעת. קיבול דרך התנהגות – כמו גם קיבול בהודעה – צריך להעיד על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה" (גבריאלה שלו, עמ' 239). כך שאף אם היינו קובעים כי התנהגות כזו של האוניברסיטה בה היא דואגת להסעתו של התובע לקמפוס מעידה על דרך קיבול לגיטימית וכי הייתה משתמעת ככזו מההצעה - הרי אין בכך כדי לייתר או להוות תחליף ליסוד גמירת הדעת וזה ייבחן בנפרד.

יסוד גמירת הדעת שכאמור הינו יסודי ועקרי גם בקיבול – אינו מתקיים מצידה של הנתבעת כ"ניצע". שכן, כפי שפירטנו לעיל בעצם ההתנאה של הנתבעת בכובעה כמזמינה והסתייגותה מהעסקת התובע ללא כתב מינוי, יש כדי להעיד על העדר גמירת דעתה להתקשר עם התובע בחוזה. כאשר הנתבעת לקחה בחשבון אישור גורם מוסמך מטעמה להעסקת התובע וכן לקחה בחשבון מצבים שלא היו בשליטתה, כגון אי פתיחת הקורס בשל אי רישום סטודנטים לקורס – שבלעדיהם היא שומרת לעצמה את האפשרות שלא להתחייב בחוזה – הרי שכאמור הנתבעת לא גמרה בדעתה להתקשר בחוזה מחייב והחלטי עם התובע.

אומנם קיימת חפיפה של תנאי הקיבול לתנאי ההצעה מבחינת זמן תוכן וצורה, אולם בהעדר גמירת דעת ומסירת הודעת קיבול כדין - לא מתקיים רכיב הקיבול מצד הנתבעת לקבל את ההצעה של התובע להתקשר בחוזה מחייב.

נוכח האמור, בהעדר קיבול מצד הנתבעת וחרף קיומם של יסודות ההצעה מצד התובע – הרי שלא נכרת חוזה מחייב ותקף בין הצדדים בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים. כפועל יוצא מכך, הנתבעת אינה מחויבת כלפי התובע בתנאים שנקבעו במסמך סיכום תנאי עבודה.

מכל המקובץ עד כה - לאחר שבחנו את האפשרות הראשונה שהובילה לבחינת האפשרות השנייה – שוכנענו והגענו לכלל הכרעה כי לא נכרת חוזה מחייב ותקף בין הצדדים וכי המסמך סיכום תנאי עבודה הינו למעשה הצעה של התובע ( על בסיס הזמנה של הנתבעת) שלא הבשילה לכדי חוזה מחייב. ולפיכך – נשמט הבסיס לתביעת התובע.

למען הזהירות ולמען הסר ספק בלבד, נציין כי גם בחינת אפשרות שלישית לפיה אף אם היינו מגיעים למסקנה אחרת לפיה מתקיימים תנאי ההצעה ותנאי הקיבול וכי נכרת חוזה בין הצדדים ( ולא כך הוא) – זו מובילה לתוצאה כי מדובר בחוזה העסקה שמעמדו הוא " חוזה על תנאי" בהתאם להוראות סעיף 27( א) לחוק החוזים, שלא השתכלל בענייננו לחוזה אכיף ואופרטיבי בסופו של עניין.

סעיף 27( א) לחוק החוזים קובע את האפשרות לקיומו של " חוזה על תנאי" מכוח הסכמת הצדדים, שרק בהתקיימות התנאי הקבוע בו - יהיה החוזה אכיף. להלן לשון הסעיף:
"
27. (א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק).
(ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה.
(ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי. "

מהסעיף עולה כי מדובר בחוזה שכבר נכרת והצדדים קשורים בו עד להתקיימות אחד מסוגי התנאים הקבועים בו: תנאי מתלה או תנאי מפסיק. כאשר מתקיים התנאי המתלה הופך החוזה לאופרטיבי. כאשר מתקיים התנאי המפסיק מתבטל החוזה. לעניין ההבחנה בין תנאי מתלה לתנאי מפסיק, נפסק בע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ (08.02.2018) כדלהלן:

" אין דין תנאי מתלה כדין תנאי מפסיק. תנאי מתלה משמעו שהוראותיו האופרטיביות של החוזה מותנות עד להתקיימותו של התנאי; והתוצאה של אי התקיימות התנאי המתלה היא שהחוזה כמו לא היה, הווה אומר החוזה בטל למפרע והצדדים שבים לנקודה שבה עמדו טרם ההתקשרות. לעומת זאת, חוזה שבו תנאי מפסיק הוא בעל תוקף מחייב כבר מעת כריתתו; והתקיימות התנאי המפסיק מביאה לכך שהחוזה פוקע מכאן ולהבא..."

כלשונה של המלומדת גבריאלה שלו " תנאי הוא אירוע בלתי ודאי, חיצוני לחוזה, המתנה את החוזה. שתי דרישות עיקריות טמונות אפוא בהגדרת התנאי: דרישת חוסר הוודאות ודרישת החיצוניות..."
...
משמעות הדרישה שהתנאי יהיה אירוע חיצוני לחוזה היא שלילית, כלומר: שהתנאי לא יהיה תלוי רק בהתנהגות הצדדים לחוזה. אי ודאות התנאים נובעת מתלותו באירועים חיצוניים, אשר גם אם הצדדים עשויים להשפיע עליהם, הם אינם שולטים בהם. עם זאת, גם פעולה של אחד הצדדים עשויה להיות תנאי." (גבריאלה שלו, עמ' 585-586)

" שתי נקודות עיקריות בחייו של חוזה על תנאי; האחת – רגע כריתת החוזה; האחרת – רגע התקיימות התנאי. מרגע כריתתו של חוזה על תנאי מתלה ועד להתרחשות התנאי יש לחוזה נפקות מלאה, אולם ההתחייבויות המעשיות הנובעות ממנו טרם נכנסו לכלל פעולה. אשר על כן, בתקופת הביניים בחוזה על תנאי מתלה, בין כריתת החוזה ובין התקיימות ( או אי-התקיימות) התנאי המתלה, אי-אפשר לתבוע את אכיפת החוזה או פיצויים בגין הפרתו. ואילו בתקופת הביניים בחוזה על תנאי מפסיק, בין כריתת החוזה ובין התקיימות ( או אי-התקיימות) התנאי המפסיק, המשך החוזה תלוי בתנאי.
עם התקיימות התנאי – או אי-התקיימותו – נקבע גורל ההתחייבויות האופרטיביות של החוזה. כאשר מתקיים התנאי המתלה הופך החוזה מחוזה על תנאי לחוזה רגיל; ואילו אם התנאי המתלה אינו מתקיים החוזה מתבטל. והיפוכו בתנאי מפסיק: כאשר מתקיים התנאי המפסיק מסתיים החוזה; ואילו אם התנאי המפסיק אינו מתקיים החוזה ממשיך להתקיים כחוזה רגיל." (גבריאלה שלו, עמ' 591)

על רקע האמור, ככל שנראה במסמך סיכום תנאי עבודה כחוזה, ניתן לומר כי הצדדים הסכימו בסעיף 2 לחוזה על תנאי מתלה לפיו " תחילת עבודה מותנית בקבלת כתב מינוי מאת אגף משאבי אנוש. במקרה שלא יפתח הקורס, לא יישלח כתב מינוי". כלומר: כדי שהחוזה יהיה אופרטיבי והתובע יוכל להתחיל לעבוד בפועל בהתאם להסכמות בחוזה, יש צורך בהתקיימות התנאי של קבלת כתב מינוי מאגף משאבי אנוש של האוניברסיטה, כן יש צורך בפתיחת הקורס שבלעדיו לא יינתן כתב מינוי. כך, שללא קבלת כתב המינוי לא מתקיים התנאי המתלה.

אין חולק שהתובע לא קיבל כתב מינוי לשנת הלימודים תשע"ז, אין חולק גם על כך שלא נרשמו כלל סטודנטים לקורס – דבר שלא היה בשליטתה של הנתבעת, כך שלא היה טעם בפתיחת הקורס. במצב דברים זה, בהעדר רישום סטודנטים ומשלא נפתח הקורס, לא ניתן כתב מינוי מאת אגף משאבי אנוש של האוניברסיטה.

לפיכך - משלא התקבל כתב מינוי הרי שלא התקיים התנאי המתלה בענייננו, כך שהחוזה אינו אכיף ואופרטיבי.

על כן, במצב דברים זה, החוזה מתבטל והצדדים שבים לנקודה בה היו טרם ההתקשרות. והצדדים זכאים להשבת מה שנתן האחר למשנהו בהתאם לסעיפים 31 לחוק החוזים המחיל את ההשבה הדדית כקבוע בסעיף 21 לחוק החוזים להלן: " משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."

כך נקבע בע"א 1156/10 אפרת האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, סו(1) 167 (2012):

" אי-התקיימות התנאי כתנאי מתלה ובטלות החוזה גוררים השבה. סעיף 31 לחוק החוזים קובע, בין היתר כי הוראת סעיף 21 לחוק החוזים שעניינה השבה לאחר ביטול בגין פגם בכריתה, תחול, בשינויים המחויבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק ג' לחוק, ובכלל זה גם על חוזה על תנאי. בית המשפט המחוזי הטיל איפוא על המערערים להשיב את הכספים שנתקבלו במסגרת החוזה ( באמצעות סעיף 9 לחוק התרופות שעניינו השבה בעקבות הפרה), ומהם אפשר את קיזוז הפיצויים להם זכאים המערערים בגין הפרת החוזה."

לא מצאנו כי הצדדים נתנו האחר למשנהו דבר על בסיס החוזה האמור, ולפיכך לא מצאנו כי יש לחייב מי מהצדדים בהשבה.

נוכח האמור, גם בחינה וניתוח של האפשרות השלישית מובילה למסקנה כי אין לחייב את הנתבעת לפעול בהתאם למסמך סיכום תנאי עבודה, היות והחוזה על תנאי אינו אכיף ואופרטיבי בשל אי קיומו של התנאי המתלה – קבלת כתב מינוי ופתיחת קורס כאמור.

לסיכום – נחה דעתנו בדבר המסקנה כי בין התובע לנתבעת לא נכרת כלל חוזה כמשמעותו בסעיף 2 לחוק החוזים ולפיכך, אין לו לתובע על מה לבסס את תביעתו. יתר על כן ולמעלה מן הצורך כאמור, אף ציינו כי אם היינו קובעים שאכן נכרת חוזה, התוצאה המתבקשת היא שמדובר בחוזה על תנאי מתלה אשר התנאי המתלה – קבלת כתב מינוי - לא התקיים ולפיכך החוזה מתבטל.

נוכח מסקנתנו לעיל – אנו קובעים כי תביעת התובע לתשלום שכר בהתאם להתחייבות חוזית וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש, צער והוצאות מצוקה כלכלית והפסדים עקב הפרת התחייבות חוזית – דינה להידחות וזו נדחית שכן אין לה על מה לסמוך משאין חוזה תקף בין הצדדים.

כך אין לקבל גם את טענות התובע כי נפגע עקב הסתמכותו על ההסכם וכי פעל התחייבויות לבטל התחייבויות אחרות בכדי לעמוד לרשות הנתבעת בתקופה הרלוונטית. זאת היות ולא הוכח כי השינויים שערך לכאורה בחייו, היו בשל הסתמכותו על ההסכם עם הנתבעת. טענת התובע כי ויתר על עבודה שיכל לקבל אצל פרופ' אלי הלדמן בשל התחייבותו לאוניברסיטה, נטענה בלי בסיס והלה לא הוכיח גרסתו זו ובכלל זה לא הביא את המרצה לעדות לתמוך גרסתו. לפיכך - טענות אלו נדחות.

בנסיבות אלו - בהן קבענו כי כלל לא נכרת חוזה בין הצדדים ולכל היותר נכרת חוזה על תנאי שהתבטל עקב אי קיומו של התנאי - מתייתר הדיון בתביעה לפיצויי פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע; הפרשות לפנסיה; הפרשות לפיצויים; דמי הבראה – שכן רכיבי תביעה אלו מתבססים על חוזה עבודה שאין לו תוקף ולפיכך נדחות.

נעיר בתמצית כי במסגרת טענותיו העלה התובע טענה לפיה בשל מחדל של הנתבעת לא התייצבו סטודנטים לקורס, מטענה זו משתמע כי לכאורה הנתבעת סיכלה את קיומו של התנאי בחוזה, לסעיף 28( א) לחוק הקובע לעניין לסיכול חוזה כי צד הגורם כי תנאי מתלה לא יתקיים, לא יוכל לטעון שהתנאי לא התקיים. אולם טענתו זו לא נתמכה בראיות ולא בוססה אלא נטענה בעלמא ולכן נדחית.

עוד יוער כי נוכח העובדה שלא הודע לתובע מבעוד מועד על ביטול הקורס והלה נאלץ להגיע לשיעור הראשון ללימודים, הנתבעת שילמה לו 5,600 ₪ ודי בכך כדי לפצותו על כך ואף זאת לפנים משורת הדין. מכאן, אנו סבורים כי הנתבעת התנהלה בתום לב ובהגינות כלפי התובע בהתחשב בנסיבות העניין.

מכל המקובץ עולה כי התביעה נדחית בכללותה.

סוף דבר
התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות משפט הנתבעת בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום. לא ישולם הסכום האמור במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לצדדים עומדת הזכות לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ט, (02 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' איריס ליברובסקי

יוחנן כהן, שופט